התקופה הראשונה - צעדי בראשית וההחלטה העקרונית
תש"ט (1949)

"יום תפילה, יום רינה וזמרה בבתי הכנסת".

"אינני רואה כל פסול בדבר אם ביום הקוממיות יקראו גם הלל בבתי הכנסת. מהו ההבדל בין חג זה לבין אחר? יגידו נא לי הרבנים".

"ואיננו יכולים לקבוע חגים נוספים מבלי לשאול את דעת הרבנים תחילה"!

1. (א.) הכנסת מכריזה בזה על יום ה' באייר כעל יום העצמאות [ולא "יום הקוממיות"⁴ - ש.כ.], שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה.
(ב.) יום העצמאות יהיה יום שבתון [ואין הדבר נתון לשיקול דעתו של ראש הממשלה - ש.כ.].
2. ראש הממשלה מוסמך להורות הוראות בדבר הנפת דגלים וקיום חגיגות עם ביום העצמאות.⁵

"פסק הלכה זה הוא מאורע בחייה של תורה. הוא מוכיח באיזו מידה היהדות התורנית וסמכותה הגבוהה ביותר, הרבנות הראשית, תופסת את המאורע של יום הקמת המדינה".¹⁸

ה"תפילה לשלום המדינה" הושמטה;
את האזכרה לחללי צה"ל יש לקיים בתפילת מנחה,
ונוספה הדגשה - לסעודת היום יש דין של סעודת מצווה.
בנוגע לנישואין ותספורת ביום זה: "תדון הרבנות הראשית כאשר ירושלים עיר קודשנו העתיקה והחדשה כאחת תוחזר לישראל" ²¹ .

-מתלבשים בבגדי חג;
-פותחים את התפילה באמירת שלושה פרקי תהילים פסוק בפסוק: קז,²³ צז, צח [מזמורים מ"קבלת שבת" - נתקן לאומרם מפני הגאולה מצד יום שכולו שבת], ואמירת חמישה בתים מ"לכה דודי" בהשמטת הפזמון.²⁴
-לאחר תפילת ערבית בנעימה חגיגית ופתיחת הארון, אומרים: "שמע ישראל" [קבלת עול מלכות שמים];
-"ה' הוא האלוקים" שלוש פעמים [להבדיל מ"סילוק שכינה" ביום הכיפורים, בו אומרים זאת שבע פעמים];
-"וכי תבוא מלחמה" (במדבר י, ט-י);²⁵
-"יהי רצון מלפניך...כשם שזכינו לאתחלתא דגאולה כן נזכה לשמוע קול שופרו של משיח"; -"מי שעשה נסים לאבותינו ולנו... יגאלנו גאולה שלמה בקרוב..." [מברכת החודש];
-תקיעת שופר - תרועה גדולה;
-ברכת "שהחיינו" בשם ובמלכות -
-הש"ץ מסיים בקול רם והציבור עונה אמן; "לשנה הבאה";
-"שיר המעלות בשוב ה'".

לאחר התפילה - סעודת מצווה חגיגית עם הדלקת נרות, שירים ותשבחות.

במידת האפשר עורכים רק מנין אחד, בשעה הקבועה לתפילה בשבתות וימים טובים.
אחרי תפילת "שמונה עשרה" - אומרים:
"אנחנו חייבים להודות... ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה" [מההגדה של פסח, לפני ההלל];
הלל שלם ללא ברכות;
קריאה בהפטרה [ללא ברכות] "עוד היום בנוב";²⁶
ברכת "הנותן תשועה" לנשיא ולממשלה;
"מי שברך" לנשיאי הרבנות הראשית וגדולי התורה בכל אתר;
דרשת הרב;
עריכת "יזכור" לחללי השואה ולחללי מלחמת השחרור, במיוחד לנופלים ב"גוש עציון" [ביום השנה הראשון לנפילתם - ש.כ.];
"אב הרחמים";
לא אומרים "למנצח";
"אני מאמין".
לאחר התפילה יש לקיים סעודת מצווה חגיגית.

"הריני מוכן ומזומן לשמוע קול שופר ביום עצמאות ישראל";
"תקע בשופר גדול לחרותנו...ברוך מקבץ נידחי עמו ישראל";
הברכה בשם ומלכות "שעשה לנו נסים בימים ההם ובזמן הזה";
קריאה בתורה לשלושה עולים בספר דברים פרק ל, א-כ.
הרב ישראלי הוסיף בכתב ידו שני קטעי תפילה שיש להוסיף לסדר היום:
בתפילת ערבית
"מי שעשה נסים לאבותינו ולנו" וכו' [מברכת החודש,
ומישהו אחר הוסיף את הפסוקים: "וכי תבאו מלחמה" וכו'].

ובתפילת שחרית

"אנחנו חייבים" [מההגדה של פסח לפני אמירת ההלל],²⁹

[ההוספות בסוגריים הן שלי - ש.כ.; וראה נספח ג].

לאחר שהנוסח תוקן והושלם, הוא נשלח לפרסום בעיתונות [כפי שפרטנו אותו לעיל]. בעיון בו מתברר:

ההוראה לשיר את "שיר המעלות" במנגינת "התקווה" בסוף תפילת ערבית, הושמטה

[ומשום מה נשכחה ה"תפילה לשלום המדינה"!],
ונוספו:

ההפטרה "עוד היום בנוב"

[הפטרת שמיני של פסח בחוץ לארץ];

והערה חשובה:

"הסדר של התפילות והברכות אינו מעכב, והרשות בידי הרב מרא דאתרא להקדים או לאחר לפי צורך המקום.
אפשר, כמו כן, להוסיף ממנהגות ופסוקי מקראות שנהגו בהם ישראל בציבור בימי שמחה, כגון: הקפות בספר תורה מסביב לבימה.
בפסוקי דזימרה: פרקי "למנצח" כמו בהושענא רבא".

מסתבר, שגם הערה זו נוספה על ידי הרב עוזיאל או בידיעתו, מטרתה לאפשר לכל רב לפעול כהבנתו, וזאת בניגוד לכוונת הרב ישראלי וחבריו לחייב נוסח אחיד. ההוספות נלקחו, כנראה, מסדר התפילה השונה(!), שתיקן חבר מועצת הרבנות הראשית המורחבת ורבה הראשי של תל-אביב, הרב א"י אונטרמן, עבור בתי הכנסת שבעירו, שבודאי היה בסוד העניינים.

המיוחד בסדר זה - בתפילת ערבית:

"מזמור שיר חנוכת הבית";
"אתה הראית לדעת" והקפה אחת עם ספרי התורה;
"תפילה לשלום המדינה".

בתפילת שחרית:

הפטרת פרשת ניצבים.

בתפילת מנחה(!):

חרוזים מ"לכה דודי";
"מי שעשה נסים";
"עוד היום בנוב";
"שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד מלכותו";
"ה' הוא האלוקים";
תקיעה גדולה.

סביר להניח, ש"סדר" זה היה ידוע גם לרב עוזיאל [ראה להלן בעדותו של הרב אונטרמן].

בסוף סדר התפילה שהתפרסם בעיתונות בל' בניסן, הופיעה הערה נוספת עליה חתום הרב עוזיאל:

"עיינתי בסדר היום, המהווה פירוש נאות להחלטת הרבנות הראשית, לכן מסכים לקיימו בתוספת הסכמת הרבנות המקומית"

[את ההערה הזו הוא כתב על הטופס המקורי שהביא הרב ישראלי לעיונו, ראה נספח ג].

הערות אלו פתחו פתח לעריכת נוסח תפילה שונה, כפי שאכן נהג הרב אונטרמן בתל-אביב. חלק מהרבנים לא הסכימו לכל הכלול בו, בעיקר לא לברכת "שהחיינו", שהרב עוזיאל הסכים להשאירה.³⁰ אם הרבנות הראשית הייתה חתומה על סדר תפילה זה ללא הערות אלו, יתכן והוא היה מתקבל ביתר קלות. מסתבר שהערות אלו נוספו בשל העדרו של הרב הרצוג, שיצא לאחר חג הפסח לארה"ב בשליחות "המגבית המאוחדת".³¹
הרב עוזיאל נאלץ לקבל לבדו את האחריות לנוסח התפילה ליום החג הראשון, מבלי להביאו, מקוצר זמן, לאישור מועצת הרבנות הראשית.

סדר התפילות הגיע באיחור לרבני הארץ, מה עוד שהם לא היו חייבים לנהוג על פיו. לאחר שנים חשף הרב אונטרמן מספר פרטים חשובים הנחוצים להשלמת התמונה הכללית: ³²

א. הוא עצמו השתתף בישיבה עם הרבנים הראשיים [בחול המועד פסח תש"ט (1949) - ש.כ.], בה נקבע שיש לומר הלל ללא ברכה. הנימוק ההלכתי לכך היה זה: בחנוכה ובפורים, שניתקנו לזכר נסים שנעשו לישראל, מברכים על מצוות היום - הדלקת נרות וקריאת מגילה - ולא על חשיבות היום. לכן, אם אחד נמצא בדרך ואין לו נרות או מגילה, אין הוא מברך על עצם היום. אם לגבי ימים אלו, מסתפקים הפוסקים אם יש לברך במקרים הנ"ל, כל שכן ביום העצמאות, שאין בו מצווה מעשית, יש ספק אם מותר לברך רק על חשיבות היום. עם זאת, היו רבנים שסברו, שיש לברך על ההלל בגלל השמחה שיש בחג זה.³³

ב. התקנה לקרוא כהפטרת היום את הפרק "עוד היום בנוב", היא תקנתו שלו, והנימוק לה: זוהי ההפטרה של אחרון של פסח בחוץ לארץ, והואיל ובארץ-ישראל אין אחרון של פסח, לכן מתאים לקרוא פרק זה - המדבר על המשיח - דווקא ביום העצמאות.

ג. התפילה המיוחדת שהורכבה מפסוקים שונים, הוכנה על ידי רבנים צעירים על דעת הרבנות הראשית [לעיל הוכחנו, שהיו אלה רבנים מ"חבר הרבנים של הפועל המזרחי"].

ד. הייתה מחשבה להתיר עריכת חתונות ביום העצמאות כמו בל"ג בעומר [כפי שכתבנו לעיל]. הרב אונטרמן נפגש בעניין זה עם גדול פוסקי ההלכה בעולם החרדי, ה"חזון איש" [הרב א"י קרליץ]. מאחר והוא התנגד לכך, הכל קיבלו את דעתו ורעיון זה נגנז.³⁴

ה. כמה אדמו"רים נהגו לבוא בקביעות לתפילות החגיגיות של יום העצמאות, שהתקיימו בבית הכנסת הגדול בתל-אביב, והשתתפו גם בריקודים עם הציבור הרחב.³⁵

ג. "היום הזה נהיית לעם"! - מהות היום

הרב עוזיאל פרסם מנשר מיוחד לכבוד יום העצמאות הראשון למדינה, בו הוא הסביר את החשיבות הגדולה לדורות דווקא של יום ה' באייר תש"ח - יום בו לכאורה לא היה כל ניצחון, אדרבא, למחרת פרצו צבאות ערב כדי להכחיד את המדינה שזה עתה נולדה. להלן עיקרי דבריו:

דבר זה ראוי לאמרו ביום זה, הוא יום הכרזת מדינתנו העצמאית מדינת ישראל -

"היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך"! כי ביום הזה התפרקנו מעול שעבוד מלכות זרה בצורה מנדטורית בארץ ישראל שרצתה להחניק אותנו עד מוות, ומאימת מלחמת ממלכות שמסביבנו שדימו לשעבדנו שעבוד עולם. הכרזה נועזת זאת, שלא האמינו לה כל מלכי ארץ, עשתה את כל עם ישראל, שבארץ ובתפוצות, לעם עצמאי וריבוני בארצו ובכל משטרי חייו, נתנה אומץ וגבורה לצבאות ה', הם צבאות ישראל במלחמת גאולתו כאריות והצליחו נגד כל הקמים עלינו מסביב, והיא אשר פתחה שערי ארץ לפני עם ישראל מכל פזורי הגולה אל ארץ נחלת ה', והיא אשר נתנה לעם ישראל את מקומו המכובד בין כל העמים...יום זה, הוא יום טוב לישראל היושב בארצו ובכל תפוצות פזוריו לדורותינו ולדורות עולם [ההדגשות שלי - ש.כ.]. להודות לה' חסדו ולהגיד בקול זמרה וצהלה הלל ותהילה - "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" .³⁶

דברים מרוממים אלו של הרב עוזיאל, מבהירים כמה נקודות חשובות ויסודיות בהבנת מהות היום. לדעתו, התוקף ההלכתי וחשיבותו של יום העצמאות - שנקבע דווקא לה' באייר³⁷ - נובעים מהסיבות הבאות:

א. פריקת עול שיעבוד מלכויות וקבלת ריבונות על ארץ-ישראל, יחד עם סיום שלטון המנדט הבריטי בארץ בחצות ליל אותה שבת.³⁸

ב. הניצחון במלחמה הקשה שהתנהלה בארץ, של מעטים מול רבים, הביא להצלת העם ממוות לחיים ומסכנת כליה.³⁹

ג. האומץ שהיה למנהיגי האומה [כנציגי ציבור ולא כפרטים] להכריז על הקמת המדינה באותו היום [למרות הסיכון הרב שהיה בכך], הפך את עם ישראל - גם את אלו שבתפוצות - לעם עצמאי וריבוני.⁴⁰

ד. ביום זה נפתחו שערי הארץ לעלייה חופשית של יהודים לארץ אבותם, במיוחד לניצולי השואה, ובכך יש מעין סיום הגלות.⁴¹

ה. עם ישראל קיבל מקום מכובד במשפחת העמים, לאחר שנות השפלה בגלות הארוכה והשואה הנוראית בסופה.⁴²

ו. יום העצמאות הוא יום חג השייך גם ליהודי התפוצות, כי מאותו היום יש באפשרותם לעלות לארץ בכל עת שיחפצו, במיוחד בעת צרה.⁴³

ז. יום העצמאות הוא יום טוב לדורות! ⁴⁴

דברים מיוחדים אלו נכתבו על ידי הרב עוזיאל כבר בכ"ח בניסן, אך משום מה הם התפרסמו בעיתונות באיחור, רק בה' באייר! לו התפרסמו מספר ימים קודם, היה בהם כדי לרומם את רוח הציבור ולהבהיר לכל, לפני תפילות ההודיה, את גדולת היום. על מנשר זה היה חתום הרב עוזיאל ולא הרבנות הראשית, היא לא פרסמה דבר לקראת החג כמשקל נגד למנשר הממשלה, בו הייתה התעלמות גמורה מהממד הרוחני-דתי של היום. לעומת זאת, התפרסמו דברי הרבנות הראשית של תל-אביב ושל "הפועל המזרחי".⁴⁵

לעיל הזכרנו, שהרב הרצוג היה באותה העת בארצות הברית. הוא נענה רק לבקשת מערכת עיתון "הדואר", בשל היותו העיתון העברי היחיד בארצות הברית, להביע את דעתו על מהות וגדולת היום. הדברים התפרסמו בגיליון מיוחד לכבוד יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, ועד עתה הם לא התפרסמו במקום אחר:

על יום העצמאות קורא אני: זה היום אשר עשה ה' נגילה ונשמחה בו. כבר דרשו רבותינו ז"ל:

"איני יודע במי נשמח, אם בו ביום או בו, בהקב"ה, כבר בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בהקב"ה, בך בתורתך, בך ביראתך, בך בישועתך".

אם כי גדול הוא היום הזה מאד מאד, מהבחינה הלאומית ההיסטורית - יום עצמאות ישראל הראשון מאז כשל נסיוננו לתקומת ישראל ביד שמעון בר כוכבא - וזכאים אנו לשמוח בו ביום, הלא עוד יותר נשגב ונאדר, ונורא הוד - ושיא ושגב לו - מבחינת הערכים הנצחיים, שכן הוא מהווה את תחילת מילוי דבר אלוקים ביד נביאיו, שכן הוא פותח פתח, אם כי עדיין צר וקטן, העתיד להתרחב לפתח עולם למילוי ייעודי הנביאים לישראל ולעמים כולם בציון ומציון, כחזון ישעיהו בן אמוץ ומיכה המורשתי, וכמרומז כבר בתורת משה איש האלוקים. אראנו ולא מרחוק, אשורנו מקרוב, נגילה ונשמחה בך!

ד. תפילות ההודיה

תפילות הודיה התקיימו בליל החג בכל רחבי הארץ, בתי-הכנסת היו מלאים באלפי מתפללים.⁴⁶ נציין רק שני בתי-כנסת מרכזיים, בהם יתנהלו תפילות הודיה מיוחדות גם בשנים הבאות. טקס מיוחד התקיים בירושלים, אותו ארגנו הרבנות הצבאית, השרות הדתי בצה"ל ומשרד הדתות. אירוע זה נפתח בטקס הודיה,

"לתקומת ישראל ושיבת הארון משדה המערכה לירושלים",

בו נעה תהלוכה מיוחדת של רבנים צבאיים וחיילים, כאשר בראשה נראו למרחוק שני ספרי תורה, סמל ענק של מדינת ישראל, דגל מלכות - עליו נכתבו כל שמות מלכי יהודה - דגל המדינה ודגלי 12 השבטים. רבבות חוגגים ליוו את התהלוכה בשירה וריקודים ברחובות העיר עד בית-הכנסת "ישורון", ⁴⁷ שם התכנסו אלפים לתפילת הודיה. התפילה נפתחה בפתיחת ארון הקודש על ידי הרב עוזיאל, שענד על בגדו את אות הכבוד מזהב שקיבל ביום הכתרתו ל"ראשון לציון". לאחר תפילת ערבית חגיגית, קרא הרב הצבאי הראשי הרב ש' גורונצ'יק [גורן]⁴⁸ את "דבר התקומה", הייתה זו מגילת קלף עליה נכתבה תפילה מיוחדת, שחוברה במיוחד ליום העצמאות הראשון, אנו חושפים אותה כאן לראשונה⁴⁹ [ראה להלן נספח ד].
הרב עוזיאל נאם בענייני דיומא, הוקראו הפסוקים:

"וכי תבאו מלחמה" (במדבר י, ט-י)
ו"עוד היום בנוב" (ישעיהו י-יב),
ונערכה תפילת אזכרה לחללי מלחמת השחרור.

סדר זה שונה במעט ממה שהרבנות הראשית עצמה הציעה לציבור [ראה לעיל].⁵⁰

בבית-הכנסת הגדול בתל-אביב, התקיימה בליל החג תפילת הודיה על פי הנוסח שקבע רב העיר הרב א"י אונטרמן, ולא על פי הנוסח שהציעה הרבנות הראשית [ראה לעיל סעיף ב ונספח מס' /5ב]. המיוחד בה היה הסיום:

אמירת "אתה הראית לדעת" [כמו בשמחת תורה],
והוצאת כל ספרי התורה להקפה אחת סביב הבימה.

בתפילה השתתפו אדמו"רים, שר החינוך והתרבות ז' שזר, ח"כ י' בן צבי ואורחים רבים.⁵¹

למחרת, התקיימה תפילת הודיה מרכזית בבית-כנסת זה שפוצלה לשניים.

בתפילת שחרית נאמר:

הלל שלם ללא ברכות,
"תפילה לשלום המדינה",
ההפטרה של פרשת ניצבים (ישעיהו סא,י-סג,ט),
ואזכרה לחללי מלחמת השחרור ולקדושי השואה.

בשעה 11:00 בצהרים התקיים טקס ההודיה הרשמי, בו השתתפו ראש הממשלה ד' בן-גוריון, יו"ר הכנסת י' שפרינצק, שר החוץ מ' שרת, שר הדתות הרב י"ל פישמן, שר הפנים והעלייה מ' שפירא, שר הסעד מ"אגודת ישראל" הרב י"מ לוין, שר התחבורה ד' רמז, ראשי ישיבות, אדמו"רים וקהל רב.

החזן אמר פרקי הלל [מ"מה אשיב" עד "אנא ה' הצליחה נא"];
"תפילה לשלום המדינה";
"הנותן תשועה" לכבוד נשיא המדינה פרופ' ח' ויצמן וראש הממשלה;
"אל מלא רחמים" לזכר חללי המלחמה וקדושי השואה;
והפטרת "עוד היום בנוב";
בן-גוריון התכבד בפתיחת הארון;
"שמע ישראל";
"ברוך שם כבוד מלכותו" 3 פעמים;
"ה' הוא האלוקים" 7 פעמים.
התפילה הסתיימה בשירת "התקווה"!

התפילה המרשימה הועברה ברמקולים לאלפים שעמדו מחוץ לבית הכנסת, וגם שודרה ב"קול ישראל". היא גרמה להתרגשות רבה בציבור.⁵² תפילות וסעודות הודיה נערכו בכל רחבי הארץ.⁵³ בשעות הבוקר באותו היום, התקיים מצעד צבאי מרשים בירושלים, ועל בימת הכבוד ישב גם הרב עוזיאל. מצעד צה"ל הגדול, שתוכנן לצעוד בתל-אביב, בוטל בגלל הדוחק הרב והתפרצות הקהל העצום לרחובות.⁵⁴

ה. ביקורת מבית ומחוץ

לא הכל חשו בהתעלות ובחגיגיות ביום העצמאות הראשון. היו שהאשימו בכך דווקא את הרבנות הראשית. לדעתם, לא היה ברור אם היא הגישה תוכנית משלה לממשלה וזו דחתה אותה, או שמא לא הוגשה כל תוכנית. ההנחיות הראשונות שהיא פרסמה לציבור, יצרו רושם כאילו הכל נעשה רק כדי לצאת ידי חובה ולא מתוך שמחת מצווה והודיה על נסים. לא הופיע מבעוד מועד כרוז מטעם הרבנים הראשיים שיבהיר לעם היושב בציון כי: "זה היום עשה ה'" [דברי הרב עוזיאל ברוח זו, שהזכרנו לעיל, פורסמו רק בה' באייר!]. לאחר שהתפרסמו ההנחיות הסופיות של הרבנות הראשית, הודיע משרד רבנות מקומי שיש להשמיט את ברכת "שהחיינו", וכל רב הוסיף או גרע כהבנתו, דבר זה גרם לחילול השם.⁵⁵

היו שביקרו את חברי הרבנות הראשית, כמנהיגי האומה, על שלא פסקו לומר ביום זה הלל בברכה, הפטרה בברכה, ברכת "שהחיינו" וקריאה בתורה בברכה, ברכות שהיו מבהירות לכל שזהו חג ממש.⁵⁶

אך גם בתוך מועצת הרבנות הראשית לא הייתה תמימות דעים. שם נשמעה ביקורת הפוכה. הוכחה פומבית לכך נתנה בכנס השני של "חבר הרבנים של הפועל המזרחי", שהתקיים בכ"ג בניסן תש"י (1950) בכפר אברהם.

רבה הראשי של פתח-תקווה וחבר מועצת הרבנות הראשית המורחבת הרב ר' כ"ץ, יצא בנאומו כנגד סדר התפילות שקבע "חבר הרבנים" שנה קודם. לדעתו, היה בו משום "בל תוסיף" וקבלתו הייתה בניגוד להחלטת זקני הרבנים.

הרב עוזיאל השיב לו - סדר התפילות קיבל את אישור הרבנות הראשית. בקביעה זו לא היה משום הוספת חג חדש, כי הרבנות הראשית לא אסרה מלאכה ביום זה, לא הוסיפה אף פיסקה לתפילת שמונה עשרה, ובכלל, יום זה לא פחות חשוב מט"ו באב. מאחר ונעשו במלחמה נסי נסים, דאגה הרבנות הראשית, שהציבור הרחב יבוא לבית הכנסת לתפילת הודיה, ולא יצא ידי חובתו רק בהילולות ובחינגות.⁵⁷

למרות הביקורת שהושמעה, רוב הציבור, שתמך ברבנות הראשית וקיבל את פסיקותיה, קיבל גם את סדר התפילות שהיא הציעה ליום החג.⁵⁸ "סדר" זה יהווה את הבסיס לתפילות החג גם בשנים הבאות, אם כי יחולו בו מדי פעם שינויים והוספות. הדיונים ברבנות הראשית לא תמו.

הערות:

1. החלטה זו התקבלה בניגוד להצעתו של ראש הממשלה ד' בן-גוריון - לקבוע את יום החג לפי התאריך הלועזי, ראה: תרשומת ישיבות הממשלה הראשונה, כרך כ, תש"ט, עמ' 35-33 [הפרוטוקול מצוי בגנזך המדינה]. מספר שמות הוצעו ליום זה: "יום המדינה" - היום, כ' באדר תש"ט; "יום התקומה" - חרות, שם; א' קריב, פנים אל פנים, 621 (אייר תשל"א), עמ' 3; "חג המדינה" - יו"ט לוינסקי, דבר, כ' בניסן תש"ט; "יום הקוממיות" - ד' פינסקי, הדאר, י"ד באייר תש"ט; "חג הפדות", הדאר, כ"ח באייר תש"ט, עמ' 681; "חג ההכרזה" - ח"כ נ' פרידמן-ילין, פרוטוקול ועדת הכנסת, י"ג בניסן תש"ט, ארכיון הכנסת. שר החינוך והתרבות ז' שזר, נימק את השם "יום הקוממיות" שהוצע על ידי הממשלה, ראה: דברי הכנסת , כרך 1, ירושלים - תל-אביב, עמ' 350. גם לאחר שנקבע השם הרשמי: "יום העצמאות" (ראה להלן, הערה 4), במשך השנים התנהל ויכוח על שם זה - האם זה סתם "יום" או "חג העצמאות", ראה: י' קלויזנר, קוממיות, ג' אייר תשי"ד [= ספר המועדים, ז, תל-אביב תשט"ז, עמ' 467-466]; הצפה, ב' באייר תשכ"ג; צ"א סלושץ, שמעתין, 16 (אדר-אייר תשכ"ח), עמ' 64 [= מגן החינוך, בני-ברק תש"ס, עמ' 89-87]; נ' זבולוני, דבר, ח' באייר תשנ"ה.
2. דבר, ט"ז באדר תש"ט; הצפה, י"ז באדר תש"ט.
3. על כל הנ"ל, ראה: פרוטוקול ועדת הכנסת (לעיל, הערה 1); דברי הכנסת, שם, עמ' 357-349.
4. ח"כ א' אלמליח מהספרדים, הציע את השם "יום העצמאות", ראה: שם, עמ' 349. משהתקבל שם זה, בניגוד להצעת הממשלה, ולאחר שנדחתה ההצעה שהיום יוחג על פי התאריך הלועזי, הושלם הסימן [שהוזכר בשלחן ערוך, או"ח, סי' תכח סע' ג] המבוסס על ה: א"ת, ב"ש לגבי חלות חגי ישראל על פי 7 ימי חג הפסח, כך: ז"ע = באותו יום בשבוע בו חל שביעי של פסח יחול גם יום העצמאות, ראה: ר"ע אבורביע, נתיבי עם, א, תל-אביב תשל"ז, עמ' קפג; שם, ב, ירושלים תשכ"ו, עמ' שיז; ר"י משאש, נחלת אבות, ו, ירושלים תשמ"ז, עמ' י-יב. מכאן נובע המנהג לומר ביום זה את "שירת הים" פסוק בפסוק כמו בשביעי של פסח. וראה להלן, פרק ג הערה 23. על הקשר בין גאולת פסח ליום העצמאות, ראה עוד: ר"ש אבינר, טל חרמון: מועדים, ירושלים תשנ"ט, עמ' 75 הערה 14; ר"מ ברויאר, 'חג חירותנו, יום הולדתנו', נקודה, 241 (ניסן תשס"א), עמ' 24-22. צ' וואהל, בהצפה, ד' באייר תשי"ד הוסיף, שביום זה חל שושן פורים ויחול גם ט"ו באב - ימים בהם יש יציאה מעבדות לחירות. וראה עוד: ר' שר שלום, שמעתין, 143 (אלול-כסלו תשס"א), עמ' 107-105.
5. דברי הכנסת, שם, עמ' 370; ספר החוקים, תש"ט, עמ' 10. על החלטה זו כתב אחד מגדולי הפוסקים בדור, הרב מ' ראטה, בספרו [שו"ת קול מבשר, א, ירושלים תשל"ג, סי' כא]: "אין ספק שהיום ההוא (ה' אייר) שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת (שהם נבחרי רוב הצבור) ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצוה לעשותו שמחה ויו"ט ולומר הלל"! וראה להלן: הערות 38, 39 ,41.
6. גם בגנים ובבתי הספר נדחו כל הטקסים והעצרות שהיו נהוגים בימים אלו, מפני חגיגות יום העצמאות, ראה: ע' אלמוג, הצבר: דיוקן, תל-אביב תשנ"ז, עמ' 36, 64.
7. מ' עזריהו, פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים 1956-1948, תל-אביב תשנ"ה, עמ' 39-37. וראה עוד: א' דון יחיא, 'חג ותרבות פוליטית: חגיגות יום העצמאות בישראל בשנים הראשונות לקום המדינה', מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים, 23 (קיץ תשמ"ד), עמ' 28-5.
8. הארץ ודבר, כ"ח בניסן תש"ט.
9. ילקוט הפרסומים, תש"ט, עמ' 248.
10. שם, עמ' 265; הארץ, ה' באייר תש"ט.
11. המבשר, ה' באייר תש"ט.
12. דבר, ח' בניסן תש"ט.
13. א' אליצדק, המשקיף, ט' בניסן תש"ט. הוא דחה גם את ההצעה שלא לומר בליל הסדר את "הא לחמא עניא".
14. נביא רק דוגמא אחת, המפורטת ביותר, של חוקר המנהגים יו"ט לוינסקי. במאמרו 'זמן מתן מדינתו', דבר, כ' בניסן תש"ט, הוא הציע: להזכיר את יום שישי - יום ההכרזה בתש"ח (1948) - כך שהאופי של ערב החג יהיה דומה לערב שבת, כביטול מלאכה, הדלקת נרות והעמדתם בפתחי הבתים ובחלונות; התכנסות לבית הכנסת לשמיעת "מגילת המדינה" שתכתב בעתיד; מסיבת חג בחוג המשפחה ובה קידוש ומאכל מיוחד; מנהגי בית-הכנסת יקבעו במסורת ויודפסו בכל סידורי התפילה; בתפילה יש להוסיף: "יעלה ויבוא"(!), הלל, קריאה בתורה ובהפטרה ללא אמירת "תחנון". וראה עוד: הנ"ל, דבר, ד' באייר תש"י; פנים אל פנים, 159 (אייר תשכ"ב), עמ' 5; ספר המועדים (לעיל, הערה 1), עמ' 509-465; אלה מועדי ישראל, תל-אביב תשנ"ד, עמ' 185-171. וראה להלן, הערה 20.
15. גנזך המדינה, 8562/651. בנאומו בבית-הכנסת "ישרון" בירושלים ביום העצמאות השני, אמר הרב הרצוג: "הקמת מדינת ישראל בארץ האבות והנביאים, אחרי חורבן נורא ואיום בן אלפיים שנה ועם גמר השמדת שליש האומה בידי רשעי הגויים - הפלא הגדול הלזה הוא יותר מאתחלתא דגאולה לישראל. הוא התחלת תיקון העוול העולמי כנגד האמור שהאנושות כולה כל כך חייבת לה (ליהדות) וזה ראשית צמיחת תיקון העולם כולו אשר עליו ניבאו נביאנו זה שלושת אלפים שנה", י' גולדשלג, שנה בשנה, תש"ן, עמ' 451-450. וראה עוד: הצפה והארץ, ז' באייר תש"י; ובספרו (ר"ש שפירא - עורך), פסקים וכתבים, ב, ירושלים תשמ"ט, עמ' תפו. הוא חזר על דברים אלו גם בשנת העשור למדינה, הצפה, ג' באייר תשי"ח. ביום העצמאות השישי אמר הרב הרצוג בנאומו לכבוד החג: "אין ספק יסוד מדינת ישראל היה נס מסווה, נסתר, בתוך נרתיק של סיבות ומסובבים, כאילו טבעיים אבל אף - נס"! הצפה, ד' באייר תשי"ד. וראה מאמרו: 'הקמת מדינה קודם ביאת המשיח', ספר הציונות הדתית, א, ירושלים תשל"ז, עמ' 71-60; תחומין, ד (תשמ"ג), עמ' 24-13; תחוקה לישראל על פי התורה (א' ורהפטיג - עורך), א, ירושלים תשמ"ט, עמ' 133-121 ,210. ולהלן, הערה 42. וראה: י' אחיטוב, 'לבטיו ההלכתיים של הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג בעשור הראשון לתקומת ישראל', בתוך: מ' בראון (עורך), אתגר הריבונות: יצירה והגות בעשור הראשון למדינה, ירושלים תשנ"ט, עמ' 213-191. על "נס" תקומת ישראל על פי הבנתו של היסטוריון לא דתי, ראה: ב"צ דינור, שיבת ציון, א, ירושלים תש"י, עמ' 90-12.
16. ארכיון הרב הרצוג, תיק "כרוזים וקול קורא של הרבנות הראשית".
17. הצפה, י"א בניסן תש"ט. לפי עיתון החרות מתאריך זה, הוראות אלו הועברו גם לרבנים בכל תפוצות הגולה. היו שנהגו שם על פי ידיעה מקדימה זו והתגלחו. כנראה שהידיעה, שהרבנות הראשית חזרה בה מהיתר זה [ראה בהמשך], לא הגיעה לידיעתם, על פי: גנזך המדינה, /887/2פ; 8561-12/8 [= תחומין, יח (תשנ"ח), עמ' 488-487]; ר"י ברדע, שו"ת יצחק ירנן, ב, תל-אביב תשד"ם, סי' כז. וראה להלן פרק ו, מעל הערות 159, 163.
18. שי"ן, 'דינו של יום המדינה', הצפה, י"ב בניסן תש"ט.
19. המבשר, י"ג בניסן תש"ט. גם הצפה מי"ב בניסן אישר ידיעה זו. הרב ש' גורן, לימים הרב הראשי, סבר, שהרבנות הראשית הייתה רשאית לקבוע בעצמה תקנות ליום זה, כי: "היא מייצגת בכל ענייני הלכה את רוב בניינו ומניינו של העם במדינה", תורת השבת והמועד, ירושלים תשמ"ב, עמ' 431.
20. בישיבה חשובה זו השתתפו: הרבנים הראשיים, רבה הראשי של תל-אביב הרב א' אונטרמן ורבה הראשי של פתח-תקוה הרב ר' כ"ץ, ארכיון הרבנות הראשית, תיק יום העצמאות. הודעה קצרה על ישיבה זו התפרסמה רק אחרי חג הפסח בהצפה, המשקיף, הבקר, כ"ג בניסן תש"ט; קול תורה, ה-ו (שבט-אדר תש"ט), עמ' כד. בישיבת מועצת הרבנות הראשית בכ"ה בניסן תשל"ד (1974), נמסר, שבתחילה המועצה החליטה פה אחד לומר הלל בברכה, וכאשר הגיע הרב כ"ץ והביע את התנגדותו לאמירת הברכה, הרב הרצוג קיבל את דעתו. מפרוטוקול הישיבה, ארכיון הרבנות הראשית. יתכן שהכוונה לישיבה זו. וראה להלן, הערה 33. הרב מ"י זק"ש מצא, שיום העצמאות חל תמיד באותו יום בשבוע בו חל "פורים דמוקפין", לכן הוא הציע לשוות ליום זה את הצביון של חג הפורים כמשלוח מנות ועוד. במידה והחג יחול בשבת יש לנהוג כב"פורים משולש" בירושלים: קריאת ההלל - בשבת; והשמחה, משתה, משלוח מנות ומתנות לאביונים - ביום ראשון! בנוסף לכך הוא הזכיר את הצעת חותנו, הרב י"מ חרל"פ, לומר בתפילת שחרית את פסוקי דזימרה של שבת, המבשר, כ"ג בניסן תש"ט.
21. הצפה, כ"ג בניסן תש"ט. הרב מ"צ נריה כתב לפני שנים: "דומה שהנימוק האמיתי [לאי ביטול מנהגי האבילות - ש.כ.] הוא: "המדינה איננה בידי ירושלים...ירושלים של מטה איננה נתונה למרות של ירושלים של מעלה", כלומר: חסרה עצמאות רוחנית, ראה: ר' האס (עורך), ישראל במדינתו, קרית מלאכי תשנ"ח, עמ' 137. לשאלת רב מפורטוגל - כיצד לנהוג ביום זה? שלחה מחלקת הארגון של ההנהלה הציונית את ההוראות הנ"ל של הרבנות הראשית, הארכיון הציוני המרכזי, 5/10214S. נימוקים נוספים לאיסור נישואין ביום זה, ראה להלן פרק ג/ו3-.
22. הצפה, ל' בניסן תש"ט. "סדר" זה התפרסם שם גם בב' וג' באייר תחת הכותרת "מילואים להוראות הרבנות הראשית לארץ ישראל", מבלי להזכיר את ההנחיות המקוריות שלה מכ"ג בניסן; וכן העולם, ו' באייר תש"ט, עמ' 459. וראה להלן, הערה 29.
23. מפרק קז למדו חז"ל על ארבעה החייבים להודות לקב"ה על הצלתם (ברכות נד, ע"ב), והוא רומז על מהותו של היום, ראה: מאירי על פרק זה, וביתר ביאור, ר"א שפירא, שיחות יום העצמאות התשל"ט שנאמרו בישיבת "מרכז הרב", ירושלים (חש"ד), עמ' 19-13; הנ"ל, 'דבר ה' זה הקץ', בתוך: מ' אריאלי (עורך), נשמה של שבת, חברון תשנ"ט, עמ' 277-273; הנ"ל, 'הודו לה' כי טוב', בתוך: ש' רז (עורך), קובץ הציונות הדתית, ירושלים תשנ"ט, עמ' 34-25; הנ"ל, מקולות מים רבים, ירושלים תש"ס, עמ' 16-9; ר"י בן נון, 'מזמור יום עצמאותנו', בתוך: ר"י שביב (עורך), חזון למועד, ירושלים תשמ"ח, עמ' 99-97 [= עלון שבות, ד/ז (ז אייר תשל"ג), עמ' 14-12)]; הנ"ל, הצפה, ד' באייר תשנ"ז, ג' באייר תשנ"ח, ד' באייר תשס"ב; י"א אפרתי, בשדה חמד, ה-ו (אדר-ניסן תשכ"ד), עמ' 288-275; י' זולדן, אמונת עתיך, 28 (ניסן-אייר תשנ"ט), עמ' 7-5; הנ"ל, דף שבועי, אוניברסיטת בר-אילן, מס' 340 (פר' אמור תש"ס), עמ' 5-2. על פרק צח, ראה: רח"ד הלוי, הצפה, כ"ו באייר תשנ"א, כ"ג באייר תשנ"ז.
24. בסדר התפילות וההודיות, שהוציא משרד הדתות משנת תשי"א (1951), הודפסו רק 3 בתים [ללא "מקדש מלך" ו"התנערי"], ופזמון חוזר "זה היום" במקום הפזמון "לכה דודי" [ראה להלן - פרק ג/ב], וכך מובא בסידור רינת ישראל (ש' טל - עורך), תשנ"ג, עמ' 443. הרב מ"צ נריה בתקון יום העצמאות, ירושלים תשט"ו, עמ' טו השמיט רק את "התנערי". לאחר מלחמת ששת הימים היו שחזרו לומר את "מקדש מלך".
25. על פי האבן עזרא שם, שיש לקבוע יום שמחה לאחר ניצחון על אויב, ראה: ר"מ פוגלמן, 'ימי שמחה והודיה', הצפה, ב' באייר תשל"ג; רש"י כהן, בתוך: ר"י שביב (עורך), אישי מועד, ירושלים תדש"מ, עמ' 17-16; ר"י אהרנברג, שו"ת דבר יהושע, ב, בני-ברק תשנ"ח, סי' צ [= קול תורה, ה-ו (שבט-אדר תש"ט), עמ' ג-ו - שם, ז-ח (ניסן-אייר תש"ט), עמ' ג-ה]. לא צויין אם יש לקרוא קטע זה בטעמי מקרא.
26. בסוגריים נכתב רק, שזו הפטרת שמיני של פסח בחוץ לארץ (ישעיהו י, לב - סוף פרק יב), וכך מופיע בסידורים אחדים, אך ב"סדר התפילות וההודיות" שהוציא משרד הדתות משנת תשי"א (1951), הודפסו רק הפסוקים מישעיהו י, לב - יא, יב, וכן הדבר בסידור של הקיבוץ הדתי [ראה להלן - פרק ו4/], ובשנתון שנה בשנה של "היכל שלמה" משנת תשל"ה (1975) ואילך, עד היום דבר זה לא תוקן! על ביאור הפטרה זו ויחסה ליום העצמאות, ראה: ר"י יעקבסון, חזון המקרא, ב, תל-אביב (חש"ד), עמ' 300-288; י' קיל, מעינות: יום העצמאות, ירושלים תשכ"ט, עמ' 73-63; ר"א אורנשטיין, הנאום והדרוש: מועדים, בני ברק (חש"ד), עמ' 305-303; רי"ד לרנר, הפטרה וגמרא: וחידושים בהפטרות השנה, ירושלים תשנ"ז, עמ' 181-179; י' רוזנסון, חגי ישראל וארץ ישראל, ירושלים תשנ"ז, עמ' 289-285; ר"מ אלון, תכלת מרדכי, תזריע-מצורע, תשס"ב. דרך אפרתה, ח (תשנ"ט), עמ' 21-7; מ' כ"ץ, שם, עמ' 27-26. וראה: א' אלינר, 'על מנהגי קריאת התורה וההפטרה בארץ ובגולה', שנה בשנה, תשכ"ה, עמ' 96-93.
27. ראה: ר"ש ישראלי, הרבנות והמדינה, ירושלים תשס"א, עמ' 111 ולהלן, פרק ג מעל הערה 25. היו שביקרו סדר תפילה זה, שלא היו בו התעלות וכשרון ספרותי ולא חוברה אפילו תפילה חדשה אחת שתבטא את מהות וגדולת היום; ראה: צ' הר זהב, הצפה, ו' באייר תש"י; א"ג אלינסון, שם, ב' באייר תשל"ג; מ' ששר, שם, ד' באייר תשמ"ט [= סמבטיון: על חגים וזמנים, תל-אביב 1992, עמ' 237-229]; מ' מדן, 'עוד על יום העצמאות', עמודים, 180 (סיון תשכ"א), עמ' 18-17.
28. ארכיון הציונות הדתית, פ"מ 644; הבקר, ג' באייר תש"ט; חבר הרבנים של המזרחי והפועל המזרחי בישראל, מחצית היובל: דו"ח מעשי מוגש לכינוס הארצי העשירי, כ"ה-כ"ו באייר תשל"ג, עמ' 19; ר"ש ישראלי (לעיל, הערה 27).
29. חיזוק להשערתי על תפקידו המרכזי של הרב ישראלי, קבלתי מחתנו י' שריר. לבקשתי, הוא חיפש ומצא את הטופס המקורי עם התיקונים, על כך נתונה לו תודתי. לאחר זמן, הוא פרסם חלק ממנו בספרו: גאון בתורה ובמידות, ירושלים תשנ"ט, עמ' 82. אישור נוסף לכך קיבלתי מאחד מתלמידי הרב ישראלי, ששמע ממנו את הנימוקים לבחירת מספר קטעים בתפילת ערבית [ההסברים הובאו לעיל בסוגריים]. הסברים נוספים ומקורות לקטעי התפילה השונים, ראה: רמ"צ נריה (לעיל, הערה 24) [מהרבנית ר' נריה שמעתי, שבעלה ערך לבדו את ה"תקון" הנ"ל, הדומה לסדר התפילות המוצע]; ר' האס (לעיל, הערה 21), עמ' 154-152; מ' כ"ץ (לעיל, הערה 26), עמ' 27-23.
30. ראה: איש ישראל, הצפה, ט' באייר תש"ט. בנוסף לנוסח התפילה השונה שערך הרב אונטרמן [ראה: שם, ד' באייר, ולהלן, הערה 45], היו עוד רבנים שערכו סדר תפילות משלהם, כרבה של קרית מוצקין הרב מ' פוגלמן, ראה: שם, י"ב באייר תש"ט; ולהלן, הערה 57. גם הרב מ"צ נריה, בישיבתו בכפר הרא"ה, הוסיף מספר קטעים לתפילה הנ"ל, ראה: ר' הס (לעיל, הערה 21), עמ' 147. לאחר החג, הבהיר הרב עוזיאל לשאלת רב מצפת - חובה לברך ביום זה ברכת "שהחיינו" בשם ובמלכות, כהודיה לקב"ה על הנסים שארעו ביום זה [ראה בדבריו בסעיף הבא], כמו שמברכים על נס של רבים [שו"ע, או"ח, סי' ריח סע' א'], ויושבי הארץ נחשבים ככלל ישראל. רק על ידי ברכה זו נדע, אנו ובנינו לדורות עולם, שיד ה' עשתה זאת, וחגיגת ההודיה על כך תהיה מתוך קדושה בשם ובמלכות. ועוד, ביום זה ניצל היישוב בארץ ממצור ורעב, ויש לברך על כך, כדין הודיה על ירידת גשמים [שם, סי' רכא סע' ב']. לעומת זאת, על ההלל יהיה ניתן לברך רק כשהגאולה תהיה שלימה - כשירושלים תאוחד מחדש, תיפסק המלחמה עם אויבינו ויבנה המקדש. כך שלמעשה, ברכת "שהחיינו" משלימה ברכה זו. תשובה חשובה זו נדפסה בספרו שו"ת משפטי עוזיאל, מהדורה תליתא, או"ח, כרך ח, סי' כג. גם הרב י' ברמן נתן את הנימוק הזה: "אין מברכים על ההלל ביום העצמאות, שכן אין בידינו לא היכל ולא מזבח להקריב קרבן"! הלכה לעם, תל-אביב תשי"ט, עמ' קכה. וראה: להלן הערה 33, ולהלן פרק ג הערות 8, 18, 22.
31. הדאר, ל' בניסן תש"ט; הפרדס, כג/ח (אייר תש"ט), עמ' 3-2.
32. הצפה, ב' באייר תשכ"ג.
33. בישיבת מועצת הרבנות הראשית, בח' בטבת תשכ"ח (1968), גילה הרב אונטרמן, שהיה אז הרב הראשי, שהוא היה בעד אמירת הלל בברכה, אך הוא קיבל את דעתו של הרב הרצוג, שחשש מפילוג בעולם התורה והתחשב בדעתם של הרבנים החרדים. באותה ישיבה היצר הרב ש' ישראלי על שהרבנות הראשית לא הכריזה בשנה הראשונה על יום העצמאות כחג ממש, מפרוטוקול הישיבה, ארכיון הרבנות הראשית. וראה לעיל, הערה 20, ולהלן פרק ג הערה 1. עוד ביאר הרב אונטרמן, שהרבנות הראשית החליטה שיש לומר הלל ללא ברכה ואין לומר ברכת "שהחיינו", כי המלחמה הייתה אז בעיצומה והיו בה אבידות קשות, ראה: ר"א פיצ'ניק, 'זכר למלחמת המגן והתשועה', בתוך: חזון למועד (לעיל, הערה 23), עמ' 133 [= שנה בשנה, תשמ"ט, עמ' 236]. על דעתו של הרב אונטרמן לגבי מהות יום העצמאות והשמחה בו, ראה במאמריו: 'נבואה לדורות', שנה בשנה, תשל"א, עמ' 131-127; 'לקראת חצי היובל של עצמאות ישראל', שם, תשל"ג עמ' 149-143 [= טורי ישורון, ל (אייר תשל"ב), עמ' 8-5]; 'הנבואות נתקיימו במילואן', שם, תשל"ח, עמ' 149-148; 'עצמאות מדינית ועצמאות רוחנית', פנים אל פנים, 671 (כ"ח אייר תשל"ב), עמ' 4-3. גם רבה הראשי של רמת-גן, הרב מ"י אושפיזאי, העיד, שהרב הרצוג, הרב עוזיאל והרב מ' ראטה סברו שיש לומר הלל בברכה, אך כדי לא להרבות במחלוקת נמנעו מכך, ראה: הנ"ל, 'הלל וברכתו ביום העצמאות', אור המזרח, קל-קלא (ניסן-תמוז תשמ"ח), עמ' 247. וכך מסר גם ה"ראשון לציון" הרב י' נסים למשלחת הקיבוץ הדתי, ראה: ר"ש אבינר, באהבה ובאמונה, ירושלים תש"ס, עמ' 312. וראה עוד: לעיל, הערה 30; להלן פרק ג, הערות 21, 76; פרק ד, הערה 6; פרק ו הערה 53. רבה הראשי של חיפה הרב ש"י כהן מסר לי - בשנה הראשונה, אביו הרב ד' כהן ["הנזיר"], סבר, שיש לומר הלל בברכה. לאחר שדעתו לא התקבלה והרבנות הראשית הורתה אחרת, הוא לא נהג כדעתו באומרו: "חסר לי את ה"וציונו" של הרבנות הראשית".
34. ש' כהן (עורך), פאר הדור, ד, בני ברק תש"ל, עמ' רמג כתב, ששאלת הרב אונטרמן התיחסה לחיילים המקבלים חופשה ביום זה ואז יש באפשרותם לחוג את נישואיהם. וראה להלן, פרק ג מעל הערה 95.
35. ראה: הצפה, ה' באייר תש"ט; ו' באייר תש"י; ה' באייר תשי"א. וראה עוד: ר"י תמר, עלי תמר, ירושלמי זרעים, ב, תל-אביב תש"מ, עמ' סט; הליכות, 12 (י"ג בתמוז תשכ"א), עמ' 37; שם, 16 (בין המצרים תשכ"ב), עמ' 22.
36. הצפה והבקר, ה' באייר תש"ט. הדברים מובאים גם אצל ר"ש פדרבוש (עורך), תורה ומלוכה, ירושלים תשכ"א, עמ' 169; רמ"צ נריה, סדר התפילות ליום העצמאות, ירושלים תשל"ח, עמ' 12-11. וראה עוד: מה שכתב הרב עוזיאל בספרו הגיוני עוזיאל, ירושלים תשי"ג, עמ' קפו-קפז; ר"מ אלחרר, אצילות בעולם העשייה [בהדפסה]. ביום זה שלח הרב עוזיאל מברקי ברכה לראש הממשלה ד' בן-גוריון ולשר הדתות הרב י"ל פישמן, בהם הוא בירך אותם לרגל יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, גנזך המדינה, /6/488פ.
37. הרב ע' הדאיה כתב בספרו שו"ת ישכיל עבדי, ו, ירושלים תשי"ט, סי' י ס"ק ח, שהיה צריך לקבוע את יום העצמאות דווקא ביום שביתת הנשק כי אז יצאו ישראל עטורי ניצחון. בכל אופן הוא התיר לומר בה' באייר הלל ללא ברכה לאחר התפילה. רבה של נתניה הרב ד' שלוש סבר, שהיה צריך לקבוע את החג בג' בסיון - היום בו החלה ההפוגה הראשונה במלחמת השחרור - ואת ההלל יש לומר בדילוג, ראה: שו"ת חמדה גנוזה, ירושלים תשל"ו, סי' כא. וראה עוד: ר"י אהרנברג, שו"ת דבר יהושע, ב, בני ברק תשנ"ח, סי' צא [= קול תורה, ט-י (סיון- תמוז תשי"ב), עמ' ד].
38. וכך כתב גם לרב קהילת הספרדים בלוס אנג'לס בארה"ב, גנזך המדינה, /886/4פ. וכן כתבו: הרב מ' ראטה, מגדולי פוסקי הדור, בספרו (לעיל, הערה 5): " ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דוקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחירות ע"י הכרזת העצמאות, ואלמא נעשית ההכרזה באותו היום והייתה נדחית ליום אחר אז הינו מאחרים את המועד ולא הינו משיגים את ההכרה וההסכמה של המעצמות הגדולות שבאומות העולם, כידוע, ונס זה משך אחריו גם את הנס השני של ההצלה ממות לחיים הן במלחמתנו נגד הערביים בא"י והן הצלת יהודי הגולה מיד אויביהם במקומות מגוריהם שעלו לא"י, ובא ע"י כך הנס השלישי של קיבוץ גלויות"!; הרב ש' גורן, תורת השבת והמועד, ירושלים תשמ"ב, עמ' 436, 441. והדגיש שם, שביום זה יצאו אחרוני הבריטים את הארץ וקבלנו ריבונות על הארץ; הנ"ל, הצפה, ב' באייר תשל"ד; הרב נ"צ פרדימן, שו"ת נצר מטעי, תל-אביב תשי"ז, סי' לו; הרב ש"י כהן, שי כהן, ב, ירושלים תשנ"ז, עמ' תקד-תקיד ולעיל, הערה 25; ר"י אריאל, סידור המקדש, ב, ירושלים תשנ"ט, עמ' 529-523; ר"ש דוד, אסופת שאלות ותשובות בהלכות יום העצמאות, עפולה תש"ס, עמ' ט-יז. הרב איסר יהודה אונטרמן [פנים אל פנים (לעיל, הערה 33)], הדגיש, שמיום זה ניתנה האפשרות לקיים בארץ חיים דתיים כהבנתנו. וראה עוד: א' בן ארי, הצפה, ד' באייר תשנ"ז.
39. וכך כתב גם במכתב תשובה לקהילת ג'רבה, בי"ג בסיון תשי"ב (1952) [המכתב נדפס בתחומין, יג (תשנ"ב-ג), עמ' 124]. וכן כתבו: שו"ת נצר מטעי, שם; ר"מ ראטה (לעיל הערה 38); ר"י גרשוני, בתוך: ר"ש פדרבוש (לעיל, הערה 36), עמ' 192-180 [= קול צופיך, ירושלים תש"ם, עמ' רמו-רנח]; רמ"צ נריה, צניף מלוכה, כפר הרא"ה תשנ"ב, עמ' 119; ר"י תמר, עלי תמר, ירושלמי מועד, א, תשנ"ב, עמ' שט [הוא דחה את הטענה שאין לומר הלל ביום זה כי זו רק "אתחלתא דגאולה"]; רש"י כהן (לעיל, הערה 38). רמ"י ליב זק'"ש [שנה בשנה, תשכ"ז, עמ' 113] כתב: "ויום העצמאות שכאמור אינו בעיקר על נס ההצלה אלא השחרור, נחוג הוא דווקא באותו יום שבו התחילה המלחמה הרשמית, ודווקא על יום זה שמחתנו הגדולה שיצאנו למלחמה ולא להגנה מן המחתרת כבשנים קדמוניות". וראה עוד: הנ"ל, תחומין, יד (תשנ"ד), עמ' 376-375, ר"א שטרן, 'אמירת הלל בראש חודש וביום העצמאות', בתוך: מ' אריאלי (עורך), (לעיל, הערה 23), עמ' 580-578, לדעתו, ההלל הוא על החידוש שבהקמת מדינה לעם היהודי. לדעת ר"י שציפנסקי [אור המזרח, ע"ט-פ (ניסן-תמוז תשל"ג), עמ' 225; ארץ ישראל בספרות התשובות, ג, ירושלים תשל"ט, עמ' תקצב-תקצג], ההלל הוא על הנצחונות שהפתיעו את אומות העולם; א' שלם, סיני (תשרי-חשון תשנ"ב), עמ' קעב-קעח. במקום אחר (ראה לעיל, סוף הערה 30), כתב הרב עוזיאל: ההכרזה על הקמת המדינה איחדה את כל היישוב לחטיבה אחת, וכך היה קל יותר לעמוד מול צבאות ערב.
40. וכך סבר גם הרב צ"י קוק, ראה בספרו לנתיבות ישראל, א, ירושלים תשכ"ז, עמ' 179-178 [= הצפה, ה' באייר תשי"ב; אור לנתיבתי, ירושלים תשמ"ט, עמ' צ-צא; דף לתרבות יהודית, 208 (כסלו תשנ"ה), עמ' 14-13; בתוך: י' קיל, ישראל וגאולתו, ירושלים תשל"ה, עמ' 241-242; ר' שריד (עורך), גואל ישראל, רמת גן תשנ"ח, עמ' 295]. וראה עוד: ר"ח שורץ, מתוך התורה הגואלת, א, ירושלים תשמ"ג, עמ' ר-רח; ר"ש אבינר, עטורי כהנים, 50 (אייר תשמ"ט), עמ' 9-8; שם, 136 (אייר תשנ"ו), עמ' 16; הנ"ל, טל חרמון: מועדים, ירושלים תשנ"ט, עמ' 95 הערה 97, 212-210; הנ"ל, באהבה ובאמונה, ירושלים תש"ס, עמ' 305-304 [וראה: שם, עמ' 316-305]; הנ"ל, טל אורות-ויקרא, ירושלים תשס"א, עמ' 142-141; ר"מ בלייכר, מגלות לתקומה, חברון תשמ"ח, עמ' 42-41; ר"א סדן, ויהי ידיו אמונה, עמ' 95-94.
41. וכן כתבו: שו"ת ישכיל עבדי, שם, ס"ק ד; ר"מ ראטה (לעיל הערה 38); ש"צ הרמן, ארץ ישראל ובעיותיה באורם של חכמינו ז"ל, בני-ברק תש"ן, סי' לה עמ' קעד; עלי תמר, פסחים פ"י ה"ו. הרב ש' ישראלי הדגיש בספריו ארץ חמדה, תל-אביב תשי"ז, ספר א שער א, סי' ו' עמ' ל-לג; חוות בנימין, ג, ירושלים תשנ"ב, סי יג [= הרבנות והמדינה, ירושלים תשס"א, עמ' 276-275], שביום זה פקע כוח השבועה "שלא יעלו בחומה" (כתובות קיא, ע"א), ובכך החלטת האו"ם [מכ"ט בנובמבר תש"ח] הפכה לעובדה מוחלטת, ושבה מצות ישוב ארץ-ישראל לקדמותה [וכן כתב בתחומין, י (תשמ"ט), עמ' 50]. והוסיף, שהשמחה בחג לא נפגמת בגלל המצב הרוחני הירוד במדינה, אך זו הסיבה לדעתו - שאין לברך על ההלל ביום זה, ראה: דעות, ב (תמוז-אב תשי"ז), עמ' 42. וראה עוד בנקודה זו: הנ"ל, ארץ חמדה, שם; הנ"ל, 'תשובה לצעיר נבוך', ניב המדרשיה, חורף תשכ"ד, עמ מג-מז [= הרבנות והמדינה, עמ' 288-284]; הנ"ל, ברקאי, ב (תשמ"ה), עמ' 216-213 [= שנה בשנה, תשנ"ח, עמ' 181-177]; הנ"ל, זה היום עשה ה', ירושלים תשנ"ח, עמ' נט-סד; רצ"י קוק, פנים אל פנים, 259 (ה' באייר תשכ"ד), עמ' 11-10 [= ר"י ברמסון (עורך), במערכה הצבורית, ירושלים תשמ"ו, עמ' כז-לא]; שו"ת נצר מטעי, שם, עמ' קס-קסא; הרב א' בר-שאול, בתוך: לחי רואי, ירושלים תשכ"א, עמ' תעט-תפ; רז"ב מלמד, יש שואלים, בית-אל תשנ"ח, עמ' כ-כא, קצב; ר"ח דרוקמן, 'שמחת יום העצמאות', בתוך: ש' רז (לעיל, הערה 23), עמ' 41-35.
42. וכך סבר גם הרב הרצוג, הביא את דבריו רמ"צ נריה (לעיל, הערה 36), עמ' 7, 10; ר' שריד (לעיל, הערה 40), עמ' 18-17 [על דברי הרב הרצוג לגבי הקמת המדינה כהצלה לגוף ולנשמת האומה אחרי השואה, ראה: התורה והמדינה, ז-ח (תשט"ו-תשי"ז), עמ' ט; רמ"צ נריה, שם, ובספריו (א' ורהפטיג-עורך), תחוקה לישראל על פי התורה, א, ירושלים תשמ"ט, עמ' 210; (ר"ש שפירא - עורך), פסקים וכתבים, ירושלים תשמ"ט, א, עמ' קצח; שם, ב, עמ' תפו]. וכן ר"ע הדאיה, שו"ת ישכיל עבדי, שם, ס"ק ה; ר"ע גלזנר, 'חגיגת יום העצמאות במדינה ובגולה', הדרום, מ"ה (תשרי תשל"ח), עמ' 24. במכתב תשובה (ראה לעיל, הערה 39), נתן הרב עוזיאל טעם נוסף: לולא עזרת ה' בנצחון במלחמה, כל קהילות ישראל בארצות ערב היו בסכנה. לדעת הרב י"ד סולוביצ'יק: "הקמתה של מדינת ישראל זהו - קידוש השם הגדול ביותר"! הצפה, כ"ו בניסן תשי"ד. וראה עוד: הנ"ל, בסוד היחיד והיחד, ירושלים תשל"ו, עמ' 362-354. לדעתו, הקמת המדינה נתנה קצת כבוד וגאווה ליהודים, בפרט לאחר השואה, והצילה רבים משמד והתבוללות, ראה: ר"צ שכטר, נפש הרב, ירושלים תשנ"ד, עמ' צח; ר"מ ליכטנשטיין, בתוך: יובל המאה של המזרחי, ירושלים תשס"ב, עמ' שיג-שכח. וראה עוד על המשמעות הדתית של היום: ר"צ שכטר, בעקבי הצאן, ירושלים תשנ"ז, עמ' רכ-רכא; ר"י עמיטל, המעלות ממעמקים, ירושלים תשל"ד, עמ' 75-67; הנ"ל, בתוך: חזון למועד (לעיל, הערה 23), עמ' 88-86; ר"ז קורן, בתוך: ר"י שביב (עורך), ממלכת כהנים וגוי קדוש, ירושלים תשנ"ז, עמ' 249-245; ד' שוורץ, בתוך: א' ארנד, פרקי מחקר ליום העצמאות, רמת גן תשנ"ח, עמ' 222-214; י"ש שפיגל, שם, עמ' -223 258; ר"ש אבינר, טל חרמון: מועדים (לעיל, הערה 40), עמ' 212-205, 226-225; ר"ד מישלוב, בתוך: ש' רז (עורך), קובץ הציונות הדתית, ירושלים תשס"א, עמ' 648-644. וראה: רי"ל אשלג, ספר זהר חדש עם פירוש הסולם, כא, ירושלים תשט"ו, במשא לסיום הזוהר סע' כ-כד; רא"ם גוטליב, הסולם, ירושלים תשנ"ז, עמ' רה-רט.
43. וכך סבר גם הרב הרצוג (לעיל, הערה 32), עמ' 7. הרב מ"י זק"ש [שנה בשנה, תשכ"ז, עמ' 114], כתב טעם נוסף לכך: ארץ ישראל, שהובטחה לכל בני ישראל באשר הם, הוחזרה לעם ישראל; ר"ע הדאיה, שו"ת ישכיל עבדי, שם, ס"ק ד-ה, והוסיף: מרגע זה כל יהודי קיבל חשיבות וכבוד בעיני שכניו הגויים. לדעת הרב ש' גורן, תושבי ארץ ישראל הם הנקראים "קהל", לכן נס גדול שאירע להם, נחשב הדבר כאילו זוהי הצלת וגאולת העם כולו, לכן גם על יהודי התפוצות להודות על כך, ראה: תורת המועדים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 625; הנ"ל, ביטאון חמד, אביב תשמ"א, עמ' 24. וראה: לעיל הערה 30 בדברי הרב עוזיאל.
44. י' שריר, חתנו של הרב ש' ישראלי, מסר לי, שהוא שמע מחותנו, שהחלטת הרבנות הראשית הייתה - לומר הלל רק בשנה הראשונה, ולקיים בשנה הבאה דיון נוסף אם להמשיך בכך, וזאת, בגלל המצב המדיני שלא היה יציב. דיון על כך התקיים, כנראה, באדר ב' תשי"א (1951), ראה להלן - פרק ג/ב.
45. הצפה, ב' וה' באייר תש"ט. מודעת רחוב מטעם הרבנות הראשית לתל-אביב, מצויה במכון לכתבי יד עבריים בבית הספרים הלאומי בירושלים, ג1820/. המנשר המקורי של הרב עוזיאל נמצא בארכיון "רננות" בהיכל שלמה, ירושלים.
46. הצפה והארץ, ו' באייר תש"ט; העולם, י"ג באייר תש"ט, עמ' 489-487.
47. ההד, ט (סיון תש"ט), עמ' יד-טו; הצפה, ו' באייר תש"ט; נ' גרדי, פרקי חיים של חלוץ דתי, ב, תל-אביב תשל"ט, עמ' 216-212. התוכנית המקורית של המצעד מצויה בגנזך הציונות הדתית, תיק "טקס הודיה לתקומת המדינה-תש"ט". בהצפה, ז' באייר תש"ט ציינו את התרעומת של עיתון על המשמר: כיצד הרבנות הצבאית ומשרד הדתות הצליחו לתפוס מקום כה מרכזי בחגיגות בירושלים. התהלוכה עברה דרך שכונת רוממה בכניסה לעיר, שם התקיימה הנחת אבן פינה לגל-עד לזכר חללי ירושלים במלחמה. הרב עוזיאל, שישב על בימת הכבוד, נאם לכבוד המאורע. נציגי הרבנות הראשית, מועצת העירייה ומפקד צה"ל בעיר חתמו על מגילת היסוד, העולם, שם, עמ' 487. הרב הרצוג היה הנואם המרכזי באסיפת המונים בניו-יורק שהתקיימה לכבוד היום, שם, עמ' 490.
48. הרב גורן התבקש לעבור לפני התיבה, את התפילה הוא פתח בברכת "שהחיינו", הגבאים הביעו התנגדות חריפה לכך, הם נרגעו רק לאחר שהוא הראה להם את גופייתו החדשה, בתוספת הסבר: אם על גופיה חדשה שלובש כל יחיד חובה לברך "שהחיינו", כלל ישראל שקיבל מדינה חדשה על אחת כמה וכמה, על פי א' יעיר, עמודים, 582 (כסלו-טבת תשנ"ה), עמ' 84. לעומת זאת, בספרו ונטעתים על אדמתם, ירושלים תשנ"ח, עמ' 35, הוא כתב, שהרב גורן רק התפלל שם. מהרבנית צ' גורן שמעתי, שהרב גורן לא היה ש"ץ אלא רק בירך ברכת "שהחיינו" בקול רם [גם שלישו של הרב גורן באותם הימים, מר א' אביצדק, אישר לי זאת, וכן הרב מ' פירון שעמד לידו]. לאחר התפילה, כאשר שאלוהו מדוע בירך ברכה זו, הוא השיב את התשובה הנ"ל. בישיבת מועצת הרבנות הראשית המורחבת, בי"ז באדר ב' תשי"א (1951), הביע הרב הרצוג את מורת רוחו מאחד שבירך בשנה הראשונה ברכת "שהחיינו" שלא ברצון חכמים, מפרוטוקול הישיבה, ארכיון הרבנות הראשית. כאשר עלה שר הדתות הרב י"ל פישמן ובירך על דעת עצמו ברכת "שהחיינו", קם רעש בציבור. אמר על כך ראש ישיבת "מרכז הרב" הרב י"מ חרל"פ: אם לובשים בגד חדש - צריך לברך "שהחיינו", האם יש להסס אם לברך ברכה זו לאחר שזכינו אחרי שנות אלפיים לריבונות ישראל ומדינה עצמאית?! ראה: ר"א פיצ'ניק, איחוד בתי הכנסת בישראל, ניסן תשל"ג, עמ' 31-30 [יתכן שהכוונה לברכת הרב פישמן בשנת תש"י (1950), בבית הכנסת "ישרון" בירושלים, כאשר הרבנים הראשיים נכחו במקום, ראה: הצפה, ז' באייר תש"י]. עדות נוספת על דעתו של הרב חרל"פ בנידון, ראה: מ' אליאב (עורך), זה היום, תל-אביב תשי"ד, עמ' 64; פנים אל פנים, יח (אייר תשט"ו), עמ' 4; י' אדלשטין, הצפה, ד' באייר תש"ל. הרב חרל"פ סבר, שיש לומר הלל ללא ברכה בליל החג, כי ההצבעה באו"ם [בכ"ט בנובמבר] הייתה בחצות הלילה, על פי מכתב מבנו מי"ב בתמוז תש"ך (1960), המכתב מצוי ברשותי. מהרב הראשי לצה"ל לשעבר, הרב מ' פירון, שמעתי - בהיותו ביום העצמאות בבית הרב חרל"פ, ראהו לבוש בשטרימל וחלוק לבן. וכך אמר לו: "זהו יום טוב, צריך ללבוש בגדים חגיגיים ולשמוח בו "זה היום עשה ה'"! זהו חג גדול, ויש להלל ולהודות לה' על הנס שהציל אותנו. הם חושבים שלא צריך יותר משיח [כי הוקמה מדינה], להיפך, עכשיו צריך משיח יותר מאי פעם כי הגוים לא יוכלו לסבול את זה".
49. דבר התקומה לא היה ידוע כלל בציבור, וגם בעיתונות הוא נזכר ללא שם מחברו ותוכנו. בשנת תשנ"ז (1997), הוא נמצא, וגברת ל' פיברג הראתה לי אותו כדי לזהותו. כיום הוא מצוי באוסף של חנות "צבעי ירושלים" בעיר העתיקה. אני מודה לה על שאשרה לי לפרסמו כאן. מר' ש' הכהן אבידור שמעתי: שהוא זה שחיבר מגילה זו, הכוללת תפילה לכבוד היום, לבקשתו של הרב גורן. אני משער, שהרבנים הראשיים, שחיברו עשרות תפילות, נמנעו מלחבר תפילה מיוחדת שתבטא את גדולת היום, כי הם ראו כמתאימה לכך את "התפילה לשלום המדינה", שחוברה רק שמונה חודשים קודם לכן. ואכן הרב ח"ד הלוי כתב בספרו: תולדותיו ומפעלו הספרותי של מרן הרב ב"צ מ"ח עוזיאל, ירושלים תשל"ט, עמ' :19 "מנהג לומר תפלה זו בשבתות וימים טובים אחרי קריאת התורה וביום העצמאות. כשחל ביום שאין בו קריאת התורה, אומרים אותה כפי שנקבע בסדר היום של הרבנות הראשית לישראל". מצאתי רק עוד תפילה אחת שחוברה במיוחד ליום זה, היא חוברה על ידי בית הדין של קהילת טריפולי שבלוב ונדפסה בתחומין, יג (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 123.
50. הצפה, ה', ו' באייר תש"ט.
51. הצפה, ה' באייר תש"ט; העולם, י"ג באייר תש"ט, עמ' 487. החגיגות בליל החג ברחובות הערים היו מאכזבות, רבים שאלו: מה לעשות וכיצד חוגגים? "הצמאים לשמחה אמיתית, פנימית, לא באו על סיפוקם", הארץ, ו' באייר תש"ט; ת' שגב, :1949 הישראלים הראשונים, ירושלים (חש"ד), עמ' 244.
52. הצפה והארץ, ו' באייר תש"ט, וחוברת מיוחדת שהוציא בית-הכנסת המצויה ברשותי. על התפילות בעיר, שהתנהלו בצורה דומה בשנת תשכ"ב (1962), ראה: הליכות, ד16/ (תמוז תשכ"ב), עמ' 22-21. בחוברת שהדפיס בית-כנסת זה בשנת תשכ"ג (1963), נוסח התפילה בערב שונה והוא דומה לנוסח של הרבנות הראשית. בחוברת שהודפסה בשנת תש"ל (1970) לטקס ההודיה המיוחד, הוכנסו מספר שינויים, הבולטים בהם: קריאה בספר תורה ללא ברכות בדברים יא, כב-כה, ותפילת "הנותן תשועה" לנשיא ולראש הממשלה. תפילה ייחודית זו הופסקה בשנת תשס"א (2001), בגלל התמעטות המתפללים בו. נציין, שגם בבית הכנסת "ישרון" בירושלים, נהגו לסיים את תפילת שחרית בשירת "התקווה", וזה בנוכחות הרבנים הראשיים, ראה: הצפה, ז' באייר תש"י. במענה לשאלה מחוץ לארץ, כתב הר"ש אבינר בעיטורי כהנים, 44 (כסלו תשמ"ט), עמ' :20-19 אין איסור לשיר את "התקווה", למרות שאין בה שם ה', ואם כל הציבור שר יש להצטרף אליו, כי יש בכך ביטוי לקשר לארץ ולמדינה, אך אין זה חלק מסדר תפילות היום, הנקבע רק על ידי תלמידי חכמים. האם מותר לשלב את מנגינת "התקווה" בקטעי התפילה, ראה: ר"א וויינפעלד, שו"ת לב אברהם, א, ניו-יורק תשל"ז, סי' קלג.
53. הצפה, ה', ו', ט', י', י"ב באייר תש"ט. אביא רק עובדה אחת מני רבות ששמעתי. מר פ' לביא, שלמד בישיבת "קלצק" [לימים "הדרום"] ברחובות, מסר לי: בליל יום העצמאות הראשון נאמרה בישיבה תפילת ערבית חגיגית ללא כל הוספה. לאחר הסעודה החגיגית אמר ראש הישיבה, הרב צ"י מלצר, לתלמידים - מחר נאמר בתפילה הלל עם ברכה! הגיב על כך מיד הרב אליעזר מ' שך, שהיה ר"מ בישיבה: "אם יגידו הלל בלי ברכה, כמו שפסקה הרבנות [הראשית], אז אבוא להתפלל עם כולם בישיבה, אך אם יחליטו לומר הלל עם ברכה, אלך להתפלל בבית כנסת 'שונה הלכות', שם אומרים הלל ללא ברכה", וכך היה! וראה להלן, פרק ו הערה 117.
54. הארץ, ו' באייר תש"ט. וראה עוד: ת' שגב (לעיל, הערה 51), עמ' 245-244; ח' הוברמן, הצפה: מוסף ליום העצמאות, ג' באייר תשמ"ח.
55. איש ישראל, הצפה, ט' באייר תש"ט.
56. ש"ז שרגאי, הצפה, כ' בניסן תש"ט, כ"ב בניסן תש"י; ד' זעירא, שם, ד' באייר תש"י; צ' הר-זהב, שם, ו' באייר תש"י; מ' אור, אור המאיר, טירת צבי תשמ"ז, עמ' 75-74.
57. על יחסו של הרב כ"ץ ליום זה ולסדר התפילות בו, ראה עוד: להלן, פרק ג הערה 20. באותו כינוס הודיע הרב ש' ישראלי על החלטת הרבנות הראשית לגבי יום העצמאות, לאחר שבישיבת המועצה השתתפו גם באי כח "חבר הרבנים". סדר התפילות נמסר למשרד הדתות העתיד לפרסמו בימים הקרובים, ארכיון הציונות הדתית, פ"מ 646; הצפה, כ"ד-כ"ה בניסן תש"י. "חבר הרבנים" המשיך ביוזמתו בעניין זה. בכנס הרביעי של ה"חבר", שהתקיים בח' בכסלו תשי"ד (1953), הודיע היו"ר הרב כ"פ טכורש - התקיימו בירורים ודיון מיוחד בדבר קביעה סופית של סדר התפילות והחגיגות בחג העצמאות, התגבשה הצעת תוכנית שהובאה לדיון ברבנות הראשית וזו אישרה אותה, והיא משמשת כתוכנית קבועה הקיימת ברחבי המדינה, ארכיון הציונות הדתית, פ"מ 648; הצפה, ט' בכסלו תשי"ד. בישיבת מועצת הרבנות הראשית, בט' בסיון תש"י (1950), התריע שר הדתות הרב י"ל מימון על ירידת כבוד הרבנים בעיני הציבור. כהוכחה לכך הוא הזכיר את רבה של פתח-תקוה הרב ר' כ"ץ, שפרסם הוראות ליום העצמאות בעירו בשם הרבנות הראשית, אך בנוסח אחר ממה שהיא קבעה, מפרוטוקול הישיבה, ארכיון הרבנות הראשית.
58. על סמכותה של הרבנות הראשית בעניין זה והדומים לו, ראה: רי"ד סולוביצ'יק, הצפה, כ"ו בניסן תשי"ד; ר"ש ישראלי, שנה בשנה, תשכ"ד, עמ' 186-175 [= עמוד הימיני, תל-אביב תשכ"ו, סי' ו]; ר"ש גורן ,'קריאת הלל בליל חג העצמאות', תורת השבת והמועד, ירושלים תשמ"ב, עמ' 431; ר"י אריאל, תחומין, יא (תש"ן), עמ' 23-11 [= שו"ת באהלה של תורה, כפר דרום תשנ"ח, סי' א]; רש"י כהן, "סמכותה של הרבנות הראשית", על-מדין, ירושלים תשנ"ב, עמ' 25-18; ר"ש אבינר, שו"ת שאילת שלמה, ירושלים תשס"א, ו ,סי' פה; שם, ז, סי' פז, פט.