"וגודל התעסקות שלו, לעשות שלום בין בני אדם אין להעריך כידוע, איך שהיה הולך לכמה בתים לדבר עם נשים וכיוצא, בכדי לעשות שלום - - - ומי יוכל לספר, ומכל שכן להעלות על הכתב, מעניין מדת השלום שלו, והיה מזהיר מאד שלא יהיה לאדם שום פירוד לבבות משום יהודי",

"שעם בני אדם שדרים בעיר אחת צריך ביותר לחזק השלום עימהם, וכל שכן בבית אחד, צריך עוד יותר, והיה מזהיר מאד לדון כל אדם לכף זכות, ולא לראות שום רע על שום אדם, רק תמיד להסתכל על רע של עצמו ועל טוב של חבירו".

"אדרבה, הלא חורבן: בית המקדש היה בעבור שנאת חנם, וכאשר נזדמן ביום זה לעשות שלום בין בני ישראל, הלא טוב מאד".

"דבשלמא אם אני אעשה בכוחי, בוודאי אין אני מגיע לקרסלו של אהרן, אבל כיון שרק השי"ת בעצמו הוא המסייע ועוזר, בוודאי אין מעצור לד' להושיע לכל."

"שייתכן מאד להניח כל המצוות, בשביל שלא יהיה פירוד לבבות משום יהודי".

"בהדלקת הנרות שהיה מדליק במקדש, היה מאיר את לבבותיהם למנוע פירוד, ולא היה צורך לשנות מפני דרכי שלום".

"רבי, אתם מזהירים מאד שלא לדבר שקר, מה לעשות כשצריך לתווך ולקרב את השלום?"

"כאשר אני הולך לעשות שלום, אני אומר מאוד אמת, ובכך אני עושה שלום".

"אין מחזיקין במחלוקת", כלומר במחלוקת אין שייך חזקה ואפילו אם הרבה פעמים לא הצליח לבטל המחלוקת, לא ימנע את עצמו מלפעול שוב לבטלה עד שיצליח".

"יש שלום עם אנשים קרובים, ת"ח וירא-אלוקים, ויש שלום עם אנשים, שהמה בכלל אין שלום אמר ה' לרשעים. בשעה שאין הכרח אין להתגרות בהם בעולם הזה, בגלות המר, ובפרט שהשעה משחקת להם, ועל כל פנים טוב הוא, כשלא יפריענו מעבודת ה' ותורתו, כל עוד הרשע אינו הולך במסירות ורדיפות נגדנו, ומניח אותנו לעבוד את ה' כרצוננו".

"שנכנס דרך יסוד, שהוא שלום, וכן נובעים הטובות והנסים הנעשים לכל אחד מישראל, הן בהתגלות והן בסתירה בטבע, ממידת היסוד, בחינת צדיק יסוד עולם, וידוע אשר מידה זו היא המידה השישית המכוונת ליום השישי, בבחינת ערב שבת מכין לשבת - וראשי תיבות של שב"ת הוא ש'לום ב'ו ת'מצא, כל חפציך, חפצי שמים וחפצי הגוף, מבהיקים מאור ששת ימי בראשית הנגנז לצדיקים, והוא יפיץ עליך ענן אורו, ובאברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה, להסתירך בסתר עליון, והוא יגן על כל עמו ישראל בשלומו הטוב".

מאי שבת שמא דאיהו שלים מכל סערוהי, בלי שום פירוד והתחלקות, ושמא דאיהו שלים הוא בחינת וידעת היום והשבות אל לבבך, כי הוי"ה הוא אלקים, דא איהו שמא דאיהו שלים".

"אתם עשיתם אותי חטיבה אחת אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולמי".

"עיקר הכל הוא התחברות ישראל, שיהיה אהבה ואחווה וריעות ביניהם, והדבר הזה פועל ישועות גדולות ומסלק כל המקטרגים, כדכתיב "חבור עצבים אפרים הנח לו", שמתאספין כל בני ישראל, כדאיתא בחז"ל כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת, והחג נקרא חג האסיף, וכן מסמלים המינים שבלולב את כללות בני ישראל - וימי החג מסייעין לזה, שיוכלו בני ישראל להתאסף ולבטל כל אחד בעצמו לכלל ישראל, ועל ידי זה יכולין לקבל ברכת השנה כראוי, כדאיתא "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום", ועל כן הוא זמן שמחתנו, והוא מעין עולם הבא, כי בעולם הזה אין השמחה בשלמות, כדכתיב ישמח ה' במעשיו לעתיד, כמו שאמרו חז"ל שמח לא כתיב אלא ישמח, אמנם גם בעולם הזה "אור זרוע לצדיק", שכן ע"י המצוות נמשך אור זרוע לצדיק, אבל לעתיד לבוא, "לישרי לב שמחה", כשיהיה מתוקן כל העולם, כמו שהיה מקודם "האלוקים עשה את האדם ישר", ואז תהיה השמחה בשלמות".

"כללות ישראל יש להם ראשית כמאמר חז"ל, בראשית אלו ישראל שנקראו ראשית, ויש להם אחרית שנאמר כי אחרית לאיש שלום. ולזה צריך לקשר את עצמו בתוך כנסת ישראל בשלום וריעות, בבחינת למען אחי ודעי אדברה נא שלום בך, ובהתכללות שלשת התפילות שסיומם הוא בשלום, מראשית השנה ועד אחרית שנה, זוכים שתכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
ובזכות ליכוד זה מוריד הקב"ה השפעה לשלום, וכך אנו מתפללים בתפילת שמונה עשרה "שים שלום" שהוא עיקר הייחוד של שמ"ע, ואחר ברכת כוהנים באה ברכת השלום "המברך את עמו ישראל בשלום", שהוא מברך את עמו בבחינת הברכה, כמו המבריך את הגפן, שאין דרך גידולו בכך, ונוטע אותם בבחינת הברית והייחוד והשפעה של השלום".

"כשיתרבה השלום המופלא בעולם, כמו שיהיה לעתיד לבוא, אזי יתבטל כל המשא ומתן מן העולם, וזהו מצות הדלקת נר חנוכה "עד שתכלה רגל מן השוק" היינו בחינת שלום".

"עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן",

"כמו שאין במחול במעלה ומטה רק עגול סביב סביב, כן גם החסידים כולם יחד מעלתם שווה, בלי מעלה ומטה, בלי קנאה ושנאה, ואין ביניהם אלא אהבה ואחווה שלום וריעות".

"כשתרצה להעלות את התורה והמצוות הנקראים מאורות והמתאחדים באורות העליונים, שהם שבעה, תראה בעיקר שיבוא הכל אל האחדות הגמורה, אל מול פני המנורה, אל שורש הכל, והמקור העליון".

"ה' עוז לעמו יתן", שיהיו בריאים ושלמים, ואז יהא השלום שורר בביתם ובכל אשר להם".

"כל חולאים ח"ו הם בבחינת מחלוקת ש"אין שלום בעצמיו" והיסודות מתגברין, ואין מתנהגין בשלום ובמזג השוה, והרפואה היא בחי' שלום, ועל כן אמרו חז"ל "המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו" (שבת קיט), כי עיקר המשכת השלום שהוא עיקר בחינת הרפואה, הוא על ידי שמכבד יראי ה' בלב שלם, ושזה בחינת החזרת הכבוד לשרשו דהיינו ליראה, ועל ידי זה זוכים לשלום ולרפואה".

"מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת ותאמר שלום",

"גדול השלום שאפילו ישראל עובדי עבודה זרה ושלום ביניהם, אמר הקב"ה שלא יוכל לשלוט בהם שום רע, כיון ששלום ביניהם".

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדון השלום, מלך שהשלום שלו, שתשים שלום בין עמך ישראל, ויתרבה השלום עד שיימשך השלום בין כל באי עולם, ולא יהיה שום שנאה וקנאה ותחרות, וניצחון וקנטור בין אחד לחברו, רק יהיה אהבה ושלום גדול בין כולם, וכל אחד יידע באהבת חברו, שחברו דורש טובתו ומבקש אהבתו, וחפץ בהצלחתו הנצחית, עד יוכלו להתוועד ולהתקבץ יחד, כל אחד עם חברו וידברו זה עם זה, ויסבירו זה לזה האמת".

"הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו",

"קבלתי מרבותי שבחינת משיח יהיה ביכולתו ללמד זכות על כל ישראל, ועל ידי זה יפיל הרהורי תשובה בכולם, ויהיו כולם צדיקים וכו', אך בעלי מחלוקת מה נפשך , אם ילמד זכות על אחד, ממילא זה שכנגדו נשאר חייב, ואם בהיפוך נמצא וזה חייב, ועל כן ישלח הקב"ה את אליהו מלאך השלום לעשות שלום בעולם, ואז יבא משיח ללמד זכות על כולם, ויהיה כל העולם זכאי וכו'".