|
[אכילה ושתייה כתכונה מועדפת] אמרו כי המזון קיום הגופות והנפשות, ועם זאת יש בו עונג נפלא, והוא גורם התפתחות הגופות וגידולם והעמדת הזרע. והננו רואים אם האדם צם יום אחד נחלשים שמיעתו וראייתו והבנתו וזכרונו ומחשבתו, וכאשר יאכל וישתה - ישובו כוחותיהן למצבן. ופעמים ירעב זמן מסוים ויכפור באלוהו82 ולא יבין מה שהוא מתפלל 83, והנך רואה שכל מקומות הישוב אינם נמצאים אלא במקורות הנהרות, מפני שהן מקום זריעה והשקיה במים, ובכך כלכלת המלכים, ובכך פרנסת הצבאות, ואליו מגיע המשל לפי שאומר כל אדם 'זה לחמי'84, ותמצא שהכתובים שידלו בו את הצדיקים לפי שנאמר: |
ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך85,
|
| וכן: |
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע86,
|
|
וכיוצא בזה רבים. וכן כל ארוסין ונשואין ומילה ולידה ומועד87 לא תהיה שמחה באחד מהם אלא בו, וכן החברות והידידות בין בני אדם ובין הידידים.
ואמרו: |
והיין נחמד למראה,
נעים בריחו, ערב בטעמו, עושה את הדואג שמח, והכילי שוע, והפחדן אמיץ88. |
|
וכבר כללן הכתוב לשבח באומרו: |
ויין ישמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד89.
|
|
[תשובה לדעה זו] |
והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה92.
|
| ואף יהיה כאש93 אשר כל מה שנזרק לתוכה אכלתו ללא תחושה, כאומרו: |
ויהי העם כמאכלת אש94.
|
| ואף יהיה כמוות הלוקח את היצורים אליו עד בלי די, כמו שאמר: |
אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע95.
|
| ואף יהיה כארבעת גורמי ההעדר, והם האש והמים והמות והעקרות, כאומרו: |
לעלוקה שתי בנות הב הב, שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון,
שאול ועצר רחם, ארץ לא שבעה, מים ואש לא אמרה הון96. |
| עד שיצר אם אכלו לו ככר לחם אף על פי שהוא עשיר. ואם יציע את זאת, הרי יהיה בלי רצון כאומרו: |
כי כמו שער בנפשו כן הוא, אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך97.
|
|
וכאשר יתגלו מידותיו אלה ימאסוהו המלכים וחשובי בני אדם ונבוניהם ולא ישבו במחיצתו, כי כאשר יאכל - ימהר, וכאשר יראה נתח טוב - ישתלט עליו, והוא מושיט ידו ראשון ומסלקה אחרון, ועיניו על כל אוכל שבא מפני שדעתו עליו. ובכך אמר הכתוב: |
כי תשב ללחום את מושל, בין תבין את אשר לפניך,
ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה98 |
|
ואף יצפה מתי יפנה, כדי שיוכל לחזור ולאכול מרוב תשוקתו אליו, וכאילו יוצקים בו מלמעלה ויורד מלמטה, כאומרו: |
כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום 99,
|
| או יקיאנו מלמעלה, כמו שאמר: |
פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים 1.
|
|
והיכן גסות הלב? עד שיזניח דתו וישכח את אלוהו כמו שאמר: |
כמרעיתם וישבעו, שבעו וירום לבם על כן שכחוני2.
|
| ולא שתו לב כי מהשפעות היין יבשות המוח אם ישתוהו חי, וריבוי הלחויות כי אם ישתוהו מזוג, וטמטום 3 השכל והפסד החכמה, כמו שאמר: |
לץ היין הומה שכר וכל שגה בו לא יחכם 4.
|
| ורפיון העצבים, והרתיתה, ולחץ הדם, והחום התמידי5, ויגרם בכך קהיון העכול, וחולשת הכבד, וסבוב כאבים גדולים, כמו שאמר: |
למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין6.
|
| והיכן העברות 7 ועשיית הפשעים כי אם בו, כמו שאמר: |
אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש, עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפוכות 8.
|
|
והיכן הריגת הנפשות ועשיית הסכנות, והמכות והדחיפות והמאסרים והכבלים והעונשים אלא בו. והיכן מיני האונאות והמרמות והאובדן אלא בו.
ומי שהרגיל את עצמו להתמיד באכילה ובשתות, ולא יכול להשיגם בהיתר, ייקח אותם ממקום שיהיו, כמו שאמר: |
כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו9.
|
|
אלא טוב לאדם לקחת מהם כדי מזונו שבו יתקיים גופו, כמו שאמר: |
צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר10.
|
|
וכאשר יחייב שכלו את הדבר ישחרר תאוות האכילה, וכאשר יושג לו המזון יעצרנה. < הערות: 82. השווה ישעיה ח כא. 83. בכ"י ב,מוסיף: מתפלל לפניו. 84. בטוי זה מצוי ורגיל הוא בערבית לכל דבר, אם נשאל אדם מי עשה את הארון הזה אומר "הדא כ'בזי", אם אירעה מחלוקת באיזה חברה שואלים מי גרם את הריב הזה אומרים "הדא כ'בז פלאן" זו האפייה של פלוני, וכך יותר נכון היה לתרגם "זה המאפה שלי" ומשום מה תרגמתי זה לחמי. 85. שמות כג כה, 86. ויקרא כה יט. 87. בכ"י ב, "ולידה וכריתת ברית ומועד וחנוכת הבית". ותימה שלא הביא ראיה שהשמחה בכל אלה מתבטאת בסעודות וארוחות מן הפסוק בקהלת י יט לשחוק עושים לחם ויין ישמח חיים, שכך פירשו בתרגומו, ראה שם חמש מגילות מהדורתי עמוד רעד. 88. מן "ואמרו והיין" עד כאן, מובאה מאיזה משורר או רופא, ואיני יודע מקורו. 89. תהלים קד טו. 90. "אלתכ'ם" - כבדות כללית של הגוף וקושי נשימה הנגרמים על ידי אכילה גסה ומילוי כרס מופרז, ורי"ת תרגם "קבסה" ורש"ה מירש "שלשול מלמטה וקיא מלמעלה" ואין צורך לכל זה. 91. ברי"ת "גויעה" ושיבוש הוא. ואילו למד משנה זבים פ"ב מ"ב לא היה טועה. כן שיבש כל שאר המשפטים הללו. 92. ישעיה נו יא. 93. בכ"י ב, כאש אוכלת. 94. ישעיה ט יח. 95. חבקוק ב ה. 96. משלי ל טו-טז. וכוונת רבנו באומרו והמים, העדר המים, וכדי שיהו הדברים ברורים, אביא דבריו בפירושו שם: "השמיענו כי לכיליון שתי סיבות. האחת שלא יהיה הדבר, והשנית שיאבד אחר היותו... ואמר כי להעדר בעלי החיים שתי סיבות: האחת העקרות שלא יוולד כלל, והשני המוות שאחרי שנולד ימות, והוא אמרו שאול ועוצר רחם. וגם להעדר הצמח שתי סיבות: האחת היובש, שלא תרווה הארץ מים ולא תניב, והוא אמרו ארץ לא שבעה מים, והשנית הכליון על ידי שריפת אש". הערות: 97. משלי כג ז. 98. שם כג א-ב. 99. ישעיה כח ח. 1. משלי כג ח, 2. הושע יג ו וראה דרשת חז"ל לפסוק זה בסוכה נב ב. 3. אפשר לתרגם "וחפיפתו על השכל", והכוונה שהוא מהווה מעין מכסה ומעסה על השכל עד שאין האדם יכול לראות נכוחה. 4. משלי כ, א. 5. בכ"י ב, מוסיף כאן: והנפיחויות והדלדולין. 6. משלי כג כט. 7. בכ"י ב,מוסיף כאן: "וכל מגונה טוב בעיניו, והתרת כל תיעוב, עד שמתרגל האדם לכך לאט לאט" וכיוצא בזה היה לפני רי"ת. 8. משלי ג לב-לג. 9. שם ד יז.וראה מו"נ ח"ג פרק מא בעניין בן סורר ומורה. 10. משלי יג כה. ובסירוסו שם : כפי שידעתה על נחמיה והשרים שלפניו שנ' והשרים אשר לפני הכבידו על העם וכו', ע"ש, |
|
[אהבת המשגל כתכונה מועדפת] ואיה סיבת חברות בני אדם וידידותם זה לזה אלא בו13. ואילו היה דבר מגונה, היה ה' יתברך ויתעלה חושך את נביאיו ושליחיו עליהם השלום ממנו. הלא תראה אחד מהם אומר הבה את אשתי14 בלי בושה, ואחר אומר ואקרב אל הנביאה15 בלי הסוואה. [תשובה לטענה] |
אל תתן לנשים חילך, ודרכיך למחות מלכין17.
|
|
ואיה טרדת הלב והמיית השכל וחוסר התבונה18 אלא בו. כמו שאמר: |
זנות יין ותירוש יקח לב19.
|
| ומי שחושב עליו, משלהב את אישו ולא תכבה אלא בזמן מלוי תאוותו בלבד20, כאומרו: |
כולם מנאפים כמו תנור בערה מאפה21.
|
|
והיכן הלכלוך והטינוף, עד שמרגיש את עצמו, ואפילו היה עמו מור,22 כאלו בגדיו מתעבים אותו, ואפילו יתנקה ככל יכולתו. וכמו שאמר: |
אם התרחצתי במו שלג, והזכותי בבור כפי, אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי23.
|
|
ואיפה החרפה והבושה והשפלות המשאירים לדורות עולם שם רע אלא בו, וכאומרו: |
נאף אשה חסר לב, נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה24.
|
|
והיכן ההשאה, שכאלו כל בני אדם סומים חרשים, עד שעושה את הרע בגלוי, והוא חושב שאינם יודעים אותו, כאומרו: |
נטפיך ומצהלותיך זימת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך25.
|
|
ואיה ההופך את הבתים הצנועים מעוון לכל בליעל ולכל ליסטים דרכים ופושע ללא ידיעת בעליו, אלא הוא26, כאומרו: |
ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגודדו27.
|
|
וגורם לו ולזרעו שלא יהיה לו ולד כשר, כמו שגרם לזולתו הוא עצמו כך, שזו הקבלה רעה28, וכמו שאמר: |
אם נפתה לבי על אשה, ועל פתח רעי ארבתי,
תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרים, כי הוא זימה והיא עוון פלילים 29. |
|
אבל טובה התאווה הזו לאדם להקים בה זרע, וכמו שאמר: |
ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה30.
|
|
ולכן ישחררנה בתבונה בעת הצורך לה, ויעצרנה עם מלוי החובה.
הערות: 11. השווה רמב"ם בהלכות דעות פ"ד הל' יט. 12. התגברות מה שקורין מרה שחורה. 12. נכון יותר לתרגם "ההוגה" במקום "המדבר". 13. הכוונה התקשרות משפחות שונות זו בזו על ידי החיתונים. 14. בראשית כט כא. 15. ישעיה ח ג. 6! "חמי אלדק" ונקרא בערבית בפי ההמון "אלסכ'ונה אלרפיעה". 17. משלי לא ג. 18. "אלבצר", תבונת הלב. ורי"ת תרגם "ועמימות העיניים" ואינו נכון כי העיניים כבר קדמו. ובכ"י ב, מוסף "ודכדוך הנפש". 19. הושע ד יא. 20. סוכה נב ב. ירושלמי כתובות פ"ה הל' ח. 21. הושע ז ד. 22. בושם. ורי"ת שיבש וכתב "מעט דעת". וכוונת רבנו שהלהיטות במשגל מגבירה ריח בית השחי. 23. איוב ט ל-לא, 24. משלי ו לג. 25. ירמיה יג כז. 26. כלומר הלהיטות במשגל. 27. ירמיה ה ז, 28. כלומר מידה כנגד מידה 29. איוב לא ט-יא. 30. בראשית ט ז. ושמא סובר רבנו כי פסוק זה האמור בנח הוא הציווי על פריה ורבייה. וראה ספר המצוות לרמב"ם מהדורתי עשה ריב הערה שג. ובפירוש המשנה אבות פ"ה מ"א הערה 1וכדאיתא בסנהדרין נט ב, ולא כרמב"ם שכתב ביבמות סה ב. עיין שם היטב. |
|
[החשק כתכונה מועדפת] והוא: יש אנשים הרואים כי החשק היותר חשוב מכל מה שיעסוק בו האדם, ומדמים שהוא מעדן את הרוח, ומרכך את המזג, עד שתהיה הנפש רגישה מרוב עדינותה, ושהוא מצב דק מאוד, ומציינים בכך על פעולות הטבע שהוא חומר המתמצה אל הלב, ראשיתו מבט, ואחריו חפץ, ואחריו התחזקות32, ומתוספים על כך גורמים אחרים עד שמתחזק. ואף התרוממו למעלה מזה,33 והסבו אותו אל פעולות הכוכבים, ואמרו אם היה הצומח 34 של שני בני אדם שווים, שהם מביטים זה על זה במבט שלישי או שישי, ושלט על מזל אהבתם כוכב אחד, הכרחי שתהא ביניהם אהבה ורעות. והתרוממו עוד יותר, עד שהסבוהו אל פעולת הבורא יתרומם ויתהדר, וטענו שהוא ברא רוחות בני אדם ככדורים עגולים, ואחר כך חלקם לשניים ונתן כל חצי באדם, ומפני כך כאשר הנפש מוצאת את מחציתה, חושקת בה. והתרוממו מכך עד שעשאוהו כמצווה, ואמרו שלא הוטרדו35 בני אדם בדבר זה אלא כדי ללמדם הכניעה לאהבה כדי שיכנעו לה' ויעבדוהו. [תשובה לטענה] ואומר: מה שאתם אומרים על ה' יתרומם ויתהדר, לא יתכן שיחנך37 במה שהזהיר ממנו, וכמו שנאמר: |
ואלוה לא ישים תפלה38,
|
| ועוד: |
כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע39.
|
|
אבל עניין חלוקת הכדורים אשר נתלו בו, כיון שכבר השבנו על מי שאמר בקדמות הרוחניות40, וביררנו כי נפש כל אדם נבראת עם שלמות צורתו 41, בטל העניין הזה ונאפס.
אבל מה שטענו מצד הכוכבים ותיאום המזלות והצומחים, אילו היה כמו שאמרו לא היה אפשר למצוא שראובן יאהב את שמעון אלא ושגם שמעון יאהבהו כי שניהם שוין, ואין אנו מוצאים שהדבר כך. אבל מה שהזכירו שהראשית מבט ואחרי יבוא חשק בלב, אני אומר לפיכך ציוונו ה' יתהדר ויתרומם שנשעבד לעבודתו העין והלב יחד. כמו שאמר: |
הנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה42.
|
| והזהיר מלהפנותם אל המרי באומרו: |
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם 43.
|
|
כי אינו44 אלא שיתחזק מצב זה בלב, עד שישתלט עליו וימשול בו, ויזניח אותו האדם אכילתו ושתייתו ויתר תועליותיו, עד שימס גופו ויימק בשרו, ויחולו עליו המחלות בכל חריפותם.
ואיה אי השקט והעילפון וטמטום החושים והדאבון והיגון וטרדת הלב, כאומרו: |
כי קרבו כתנור לבם בארבם וגו'45.
|
|
ופעמים שמגיע זה עד המוח, ויחלוש הדמיון וההבנה והזיכרון.
ופעמים יבטל החוש והתנועה, ואפשר שישתגע כאשר יראה חשוקו, ויגבר צערו ותיפסק נשימתו לזמן מה.46 ואפשר שיראהו או ישמע זכרו, וייאנח וימות באמת. ויהיה המשל צודק, כמו שאמר: |
כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרוגיה47.
|
|
והיאך יהיה האדם כבול הוא ושכלו עד שלא ידע לא אל ולא יכולת48 ולא עולם הזה ולא עולם הבא זולת חשוקו, וכמו שאמר: |
וחנפי לב ישיש אף לא ישועו כי אסרם 49.
|
|
והיכן הכניעה וההשתעבדות כי אם למטרה50 ולנלווים אליו, והישיבה על הפתחים וההתעכבות51 בכל מקום, כאומרו: |
שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים ישבת52.
|
|
ואיפה נדודי השינה בלילות, וההשכמה בשחרים, וההסתתרות ממי שימצאהו, וכאלו מת כמה פעמים בכל כלימה 53, וכמו שנאמר: |
ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים 54.
|
|
ואיה הרצח לחושק או לנחשק או לאחד מקרוביהם, או להם ולקרוביהם, ואפשר גם להרבה בני אדם עמהם, כאומרו: |
כי נאפת הנה ודם בידיהן55.
|
|
ואף אם ישיג אי פעם את מבוקשו ויגיע הטבע לכדי מה שהטריד בו את עצמו, ישוב ויתחרט וישנא למה שהיה אוהב יותר מכדי אהבתו אותו, כאומרו: |
וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד, כי גדולה השנאה אשר שנאה
מאהבה אשר אהבה, ויאמר לה אמנון קומי לכי56. |
|
ויתברר לאדם שהוא מכר עצמו ודתו וכל חושיו ושכלו אחר חדירת החץ שאין להחזירו, כאומרו: |
עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח57.
|
|
אבל טוב המצב הזה באשתו של אדם שיהו קשורים זה בזה לבנין העולם, כמו שאמר: |
איילת אהבים ויעלת חן דדיך ירווך בכל עת58,
|
|
ויגלה הבעל מאהבתו לאשתו בתבונה ועל פי הדין ובשיעור שבו תתמיד חברותם, ויעצרהו מכל שזולת זה ביכולת וכוח.
הערות: 31. "פתקקי" ואפשר לתרגם "ולחסן את הלבבות". 32. אפשר לתרגם "השתרשות". כלומר שחשק ואהבת החשוק משתרשת במעמקי הלב. 33. ממה שאמרו שהחשק מפעולות הטבע. 34. הכוכב העולה במזרח בזמן עבורם או לידתם, ותרגמתי "צומח" שכך מתרגם הראב"ע "טאלע". ונראה כי רי"ת לא הייתה לו ידיעה באסטרולוגיה, ולפיכך בלבל כל העניין הזה מפני שלא הבינו. כי בעלי תורה זו מיחסים לכל כוכב מבט שלישית או רביעית או שישית כמבואר בארוכה בספר המולדות להראב"ע, ראה שם ד"ה בקשנו לדעת ברחב כוכב חמה, ובלוח א שם. וראה גם בספרו מחברת המשרתים. 35. כלומר שלא העסיקם הבורא לדעתם בחשק אלא כדי שילמדו מכך להיות רגישי נפש ונכנעים לעבודתו. 36. "מצ'אר" ורי"ת טעה וקרא "מצ'אד" ותרגם "הפך". 37. "ימתחן" מובנה הפשוט אמנם ניסיון, וכך תרגם רי"ת "שינסה" אך נדמה לי שכאן צריך לדחוק אותה למובן המשני והשלישי ולתרגם 'חנוך'. 38. איוב כד יב. 39. תהלים ה ה. 40. לעיל במאמר הראשון השיטה השניה. 41. בפתיחת המאמר השישי. 42. משלי כג כו. 43. במדבר טו לט. 44. החשק. 45. הושע ז ו. 46. בכ"י ב, "ותפסק נשימתו עשרים וארבע שעות, ואפשר שיחשבוהו מת, ויישאוהו ויקברוהו". וכן הוא ברי"ת. ולפי זה יתכן שהיה אז מנהג באיזה מקומות שלא לקבור את המת אלא לאחר עשרים וארבע שעות, ויתכן שאין בכך אסור הלנת המת כי כל כ"ד שעות טרם נקבע שהוא מת. 47. משלי ז כו. 48. לפי כ"י ב, ולא מעמד. 49. איוב לו יג. 50. שהיא החשוק. 51. "ואללזום " תרגם רי"ת "והשקידה" ובצדק, שכך תרגם רבנו לשקוד על דלתותי, ונמנעתי מכך פן לא יהיה מובן. 52. ירמיה ג ב. 53. ראה בבא מציעא נח ב, כל המלבין פני חברו כאילו שופך דמים... דחזינא ואזיל סומקא ואתי חיורא. 54. איוב כד טו. 55. יחזקאל כג מה. 56. שמואל ב. יג טו. 57. משלי ז כג. 58. שם ה יט. |
|
[איסוף כסף כתכונה מועדפת] מהם, מה שאמרו כי המאכל והמשתה והתשמיש אשר בהם קיום הגוף בו הם מושגים, וכן המיקח והממכר והנישואין וכל מה שסובב בין בני אדם בו נעשה, עד שאפילו המלך לא תעמוד בידו המלכות ולא יכרתו לו ברית60 כי אם בו, ולא ירוכזו הצבאות ויכבשו המבצרים אלא כדי להשיגו. ואין חופרים במחצבים ובמקורות אלא להוציאו מהם. ואיה הדרישה והפגישה61 והמשמרות כי אם על פתחי העשירים. והיכן ההטבה והחסד והצדקה והברכות והתודה אלא להם, כמו שאמר: |
רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן62.
|
| ובעושר כיבד ה' את אומתו בזמן שהם עתידים רצונו, כמו שאמר: |
והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה63,
|
| וכן: |
והעבטת גויים רבים ואתה לא תעבט ומשלת וגו'64.
|
| ואין הממשלה נכונה אלא בממון כמו שאמר: |
עשיר ברשים ימשול וגו'65.
|
|
[תשובה לטענה] |
מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון66.
|
|
וכאשר יעשהו האדם מטרתו, ירדפהו ויתאווה לו בצורה בהמית,67 כמו שהזכרתי בפרק המאכל והמשתה, שהוא נעשה כאש וכמדבר וכמות וכשאול אשר לא תשבענה, ואף יותר מכך, כמו שאמר במיוחד בזה: |
שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה68.
|
|
והיכן האויבות הויכוחים והשנאה והנקימה, כמו שעושים האריות והכפירים כדי להשיג את טרפם, כמו שהמשיל ואמר: |
אריה טורף כדי גרותיו ומחנק ללביאותיו69.
|
|
והיכן שמיעת שוועת70 היתומים והאלמנות והעניים והעשוקים, ולא ישעה אליהם מחמת רדיפתו לקיבוץ ממון, כמו שאמר: |
והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם 71.
|
|
ואיה לקיחת הממון וההתדיינות עם בני אדם, והשפלת הכבוד והשחתת הנאמנות וגילוי הסודות אלא בקיבוצו, כאומרו: |
ונגלה עוון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ.72
|
|
והיכן הבטחות השקר ושבועות השווא, עד שתאבד האמונה לגמרי, כאומרו: |
אבדה האמונה ונכרתה מפיהם 73.
|
| עד שכאשר יסתדר לו ויושג, ישען עליו וישכח זיכרון אלוהו ולכפור במי שחננו אותו, ועל דרך מה שנאמר: |
וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך74.
|
|
ופעמים רבות יהיה ממונו זה סיבת הריגתו ואובדנו, או על ידי לסטים, או על ידי המלך וכדומה לכך, וישאר הוא ובניו בלי כלום, וכמו שנאמר: |
עשר שמור לבעליו לרעתו כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך75.
|
| ואם נשאר ממונו ביד בנו ומת האב, הרי האב נושא עוון הממון האסור ואשמו רובץ עליו, כמו שאמר אביו: |
כי עשק עשק גזל גזל אח וגו' והנה מת בעוונו,76
|
| והניחו לבן האומלל אשר לא יברך לו ה' בו, כאומרו: |
נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תברך77
|
|
אבל נתחבב הממון על האדם כדי שישמור מה שחננו ה' בהיתר ולא יאבדנו, לא לזולת זה, כאומרו: |
ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה78.
|
|
הערות: 59.ברי"ת "והשלמת" ושבוש הוא. 60. "ולא יבואיע" ורי"ת לא הבינה והשמיטה. והוראתה כפי שתרגמתי, וכמו שכתב רבנו בתרגומו ובפירושו לתהלים סג יב, ראה שם מהדורתי. 61. לבקשו ולחפוץ להיפגש עמו. 62. משלי יט ו. 63. דברים כח יב. 64. שם טו ו. 65. משלי כב ז, ורי"ת השמיט ושיבש בכל הקטע הזה. 66. קהלת ה יא. 67. "אסתכלב עליה" אפשר היה לתרגם ירדפהו וישאפהו ככלב". ורי"ת לא הבינה והשמיטה, ורבנו רגיל להשתמש במילה זו בכמה מקומות כגון בתהלים כב כא, ראה שם מהדורתי. 68. משלי כז כ. 69. נחום ב יג. 70. "דעי" יש במובנה "שועה" כפי שתרגמתי, ואפשר לתרגמה גם "קללת". 71. קהלת ד א. 72. הושע ז א. 73. ירמיה ז כח. 74. דברים ח יג-יד. 75. קהלת ה יב-טו. 76. יחזקאל יח יח. 77. משלי כ כא. 78. שם י כב. |
