שער השלושה-עשר - שער הרצון

הרצון זו היא מידה טובה מאוד
ואינה נמצאת אלא בנפש נדיבה ויקרה. ומי שיש בו מידת הרצון הוא מסתפק בכל ענייניו כפי מה שיגזור עליו הבורא יתעלה, ולא יהרהר אחריו. ובעל המידה הזאת אינו מצפה אל הגדולה ואל הכבוד, אך רצונו ודעתו לסבול, ולא יתרעם על ענייניו, ולא יקצוף על השם יתעלה לומר: למה עשה השם יתברך כך וכך? ומן המידה הזאת - שמח בחלקו. וכבר ידעת מעלת המידה וגדולתה.

וכשאדם הצדיק רוצה בבני-אדם ובני-אדם רוצים בו, גם המקום רוצהו וגם שונאיו משלימים אתו, כדכתיב: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו" (משלי טז, ז). וכמו שידעת (ב"ר נד, א) מאבימלך ואברהם, ומשהשלימו אתו נאמר: "באור פני מלך חיים, ורצונו כעב מלקוש" (משלי טז, טו). ראה מה הגיע למרדכי כשרצה בו אחשורוש, מה הגיע ליוסף כשרצה בו פרעה. ואם כך הגיע למי שרוצים בו בני-אדם, כל-שכן מי שהקדוש-ברוך-הוא רוצה בו שיגיע לכמה מעלות גדולות. לכן יטריח אדם עצמו לעשות המצוות, ואז ירצה בו הקדוש-ברוך-הוא. ואמר החכם: כל מי שיש בו זאת המידה - יעשיר. וכן מידת הרצון בו המחילה והסליחה, שהוא מתרצה למי שפשע בו ומעביר על מידותיו, ומי שמעביר על מידותיו תפילתו נשמעת.

מאוד מאוד מידה נאה היא לאדם שיהא מלא רצון ומבטל דעתו מפני דעת חברו, ודבר זה גורם שהוא נאהב לכל כשהוא עושה כרצון איש ואיש. והאיש הזה קרוב מאוד לדרכי התשובה, כי כשהוא אוחז במעשה הרע ובא חברו להוכיחו, הוא מתרצה מיד לעזוב הרע וחוזר למוטב. נמצא, שיש לו נחת-רוח בעצמו כשהוא מודה ועוזב דרכיו הרעים. גם יש נחת-רוח לחבריו המתחברים אתו. וכן אמר שלמה: "ושמע לעצה חכם" (משלי יב, טו) - אינו רוצה לומר לשמיעת האוזן לבד, אלא "שומע" פירושו שהוא שומע לעצת חכם ומתרצה לעשות כאשר יגיד לו החכם. נמצא, שכל התורה כלולה במידת הרצון, וכן כל התוכחות וכל הברכות. כיצד? בשעת מתן-תורה כתיב: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות יט, ה). פירוש של "שמוע תשמעו" - תקבלו עליכם ותתרצו לכם. השיבו "נעשה" (שם פסוק ח) - ונתרצה. לעניין הקללות נאמר: "והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקתיו" (דברים כח, טו), וכתיב: "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלהיכם וגו', והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלהיכם וגו'" (שם יא, כז-כח). וכל השמיעות הללו אין פירושן שמיעת האזן בלבד, אך רצה לומר שיתרצו לעשות. וכן מצינו ביעקב אבינו עליו השלום, שנתרצה אל אמו ושמע לעצתה לעניין הברכות, ונתרצה לשמוע אל אביו ואל אמו ולקח אשה על פיהם, לכן זכה ויצאו ממנו שנים-עשר שבטים. וכתיב: "ושמע לי ישכן בטח, ושאנן מפחד רעה" (משלי א, לג).

ארבע שמיעות הם:
יש שומע והפסיד, ויש שומע ונשכר, ויש לא שומע ונשכר, ויש לא שומע והפסיד.
יש שומע והפסיד - זה אדם הראשון, שנאמר: "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך" (בראשית ג, יז). ומה הפסיד? שנאמר: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (שם פסוק יט).
שומע ונשכר - זה אברהם אבינו, שנאמר לו: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (שם כא, יב). ומה נשכר? שנאמר לו: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (שם).
לא שומע ונשכר - זה יוסף, שנאמר: "ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה" (שם לט, י). ומה נשכר? "ויוסף הוא השליט על הארץ" (שם מב, ו).
לא שומע והפסיד - אלו ישראל, שנאמר: "ולוא שמעו אלי ולא הטו את אזנם" (ירמיה ז, כו). ומה הפסידו? "אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב" (שם טו, ב); ונאמר: "אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו" (ישעיה א, יט).

בן סורר ומורה נענש בשביל שלא שמע, דכתיב: "ותפשו בו אביו ואמו, והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו. ואמרו אל זקני עירו, בננו זה סורר ומרה, איננו שמע בקולנו, זולל וסבא. ורגמוהו כל אנשי עירו" (דברים כא, יט-כא). ועל כל ישראל נאמר: "ממרים הייתם עם ה'" (שם ט, ז), ועוד כתיב על שלא רצו לשמוע: "כי עם קשה עורף הוא" (שמות לד, ט). ואחרי שהכל תלוי במידת הרצון, לכן יטה כל רצונו לעשות מצוות השם יתברך. וכן אמרו רבותינו: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו (אבות פ"ב מ"ד).

כללו של דבר: לא יתעקש אדם ולא יקשה ערפו נגד מוכיחיו ונגד מי שמורה לו דרך ישרה, אך יתרצה להם ויקבל דבריהם ברצון נפשו, כי על העיקשים נאמר: "צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם" (משלי כב, ה), ונאמר: "עקש לב לא ימצא טוב" (שם יז, כ). ובכמה מקומות נשתבחו החפצים לשמוע אל דברי-תורה, דכתיב: "כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו" (תהילים א, ב-ג). וכתיב: "אשרי איש ירא את ה', במצוותיו חפץ מאוד" (שם קיב, א) - אינו אומר אלא "חפץ", רוצה לומר, שישים אדם חפצו על המצוות.

אמר רבי אבהו: לעתיד הכל עתידים להיות תמהין כנגד מי ששמע לאלוהים, ואומרים: מי הוא זה שפל שלא קרא ולא שנה והרי הוא יושב עם האבות ומשיח עימהם? והאלוהים יאמר להם: מה אתם תמהים? לא זכו אלו אלא מפני ששמעו אלי, שנאמר: "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" (משלי טו, לא).

אף-על-פי שהמידה הזאת טובה מאוד, אל ישתמש בה אצל הרשעים, ואל יתרצה להם, ויסיר רצונו מכל הדברים הרעים, ומכל מה שהזהירה התורה עליו, אך יתרצה למי שהקדוש-ברוך-הוא רוצה בו, דכתיב: "רוצה ה' את יראיו" (תהילים קמז, יא). וישים רצונו על המצוות, אף-על-פי שהם קשות עליו מאוד ישים רצונו עליהם עד שיהיו חביבות עליו. אף-על-פי שהיה קשה בעיני אברהם אבינו עליו השלום לשחוט את בנו יחידו, בטל רצונו מפני רצון הבורא יתעלה, והשכים ועשה בזריזות ובנפש חפצה ומתרצה ברשעים ובמעשיהם, ומואס בצדיקים - אותו הרצון מביא אותו לשאול תחתית, ועליהם נאמר: "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע" (ישעיה ה, כ), ואומר: "מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת ה' גם שניהם" (משלי יז, טז).

כל מי שרוצה להיכנס בעומק החסידות
ובעומק הייחוד להכיר השם יתברך, אין זה יכול להיות אלא אם-כן הוא חכם ונבון ונפש רצון בלא כעס. כתיב: "ועתה בנים שמעו לי, ואשרי דרכי ישמרו" (שם ח, לב). אמר הבורא יתברך לישראל: איני מבקש מכם אלא שתשמעו לי. אם שמעתם אלי, אני אקים מה שנתנבאו הנביאים "אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו" (ישעיה א, יט), וכתיב: "אשרי אדם שמע לי" (משלי ח, לד). לכן ישים דעתו אל רצון הבורא יתברך, ולא יבעט ברבותיו ובמי שגדול ממנו. וכן נאמר בתורה: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגו', לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את ה' אלוהיך או אל השפט, ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל" (דברים יז, ט-יב).

מכל אלה נדע, אשר מידת הרצון גדולה, אשר כל התורה כלולה בה. אפילו אמרו לך החכמים על השמאל שהוא ימין ועל הימין שהוא שמאל, תתרצה להם לשמוע (ספרי דברים יז, יא).

התבונן, שאנו מתפללים בתפילתנו "ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך". הנה כל מעשנו ועבודתנו כולם תלויים ברצון הבורא יתברך, ובעת שאין אדם משים רצונו וחפצו על מצוות השם יתעלה, אך ממרה כנגדו ובוחר במעשים הרעים אשר הזהיר השם יתברך עליו שלא לעשות - איך ירצה השם יתברך באיש ההוא? איך ירצה ויחפץ באיש אשר אינו רוצה וחפץ בו? ולעולם לא יהא אדם סרבן נגד הבורא יתברך ורבותיו, כי בכך נשתבח חכם אחד: מימי לא עברתי על דברי חברי! יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אמרו לי חברי "עלה לדוכן!" הייתי עולה (שבת קיח, ב). ואין צריך להאריך במידה הזאת, כי היא כלולה במידת האהבה והשמחה.

אין בעולם טוב כשמיעה
וכן אמרו (שמות רבה כז): נפל אדם מן הגג ונשתברו איבריו - צריך רטייה ותחבושת על כל איבר ואיבר מאבריו ועצם מעצמיו, והחוטא אשר יחטא בכל איבריו, שנאמר: "מכף רגל ועד ראש אין בו מתם" (ישעיה א, ו), והנה השם יתברך מרפא כל איבריו ברטייה אחת, והיא שמיעת האזן, שנאמר: "הטו אזנכם ולכו אלי, שמעו ותחי נפשכם" (שם נה, ג).