 |
|
שער הששה-עשר - שער העצלות
|
העצלות היא מידה רעה מאוד לא די לעצל שלא יגיע לידיעת התורה, כיון שאינו עוסק בתורה כראוי, אלא אפילו מחמת העצלות מעלה בלבו סברות של טעות. כי העצל יורה היתר לעצמו ויאמר: טוב לגוף המנוחה כדי שיתחזק, כי כשאדם חזק הוא יכול לעשות יותר מן החלש. ומטה אוזניו לדברים בטלים, ואומר שבזה יהא לבו פתוח. נמצא, שהעצלות גורם שיחפש סברות לומר שעושה מצווה לבטל מן הלמוד. אף-על-פי שזאת הסברא היא אמת, שטוב לנוח כדי שיתחזק, או לשמוע מלי דבדיחותא לפתוח הלב, זהו דווקא לאדם הזריז ועוסק בתורה, כי אין כח אבנים כח האדם, או שיהיו עצמותיו כנחושה לטרוח תמיד, ופעמים צריך לנוח כדי שיתחזק; אבל העצל מישר זאת הסברא ונמשך אחריה עד שיתבטל מכל וכל, ולעולם בעניין שיש בו טורח יעשה סברא לפי העצלות. העצל הוא רך הלבב ואינו גולה למקום תורה אומרים לעצל: רב בעיר, לך ולמד תורה. והוא משיב להם: מתיירא אני מן הארי שבדרך, שנאמר: "אמר עצל שחל בדרך" (משלי כו, יג). אומרים לו: רב בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו. והוא משיב להם: מתיירא אני שלא יבוא ארי בתוך הרחובות, שנאמר: "ארי בין הרחבות" (שם). אומרים לו: הרי הוא דר אצל ביתך. והוא משיב להם: הארי בחוץ, שנאמר: "אמר עצל ארי בחוץ, בתוך רחבות ארצח" (שם כב, יג). אומרים לו: הרי הוא בתוך הבית. והוא משיב להם: ואם הולך אני ומוצא הדלת נעול, אני צריך לחזור. אומרים לו: פתוח, שנאמר: "הדלת תסוב על צירה, ועצל על מיטתו" (שם כו, יד). לבסוף שלא היה יודע מה להשיב, אמר להם: אם הדלת פתוח או נעול, מבקש אני לישן מעט. שנאמר: "עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך" (שם ו, ט). עומד ממיטתו ונותנים לפניו לאכול, מתעצל לתת לתוך פיו, שנאמר: "טמן עצל ידו בצלחת, נלאה להשיבה אל פיו" (שם כו, טו). ואיזהו השביעי? שנאמר: "מחרף עצל לא יחרש" (שם כ, ד) - ואמר רבי שמעון בן יוחאי: זהו שלא למד תורה בנעוריו, ורוצה ללמוד בזקנותו, ואינו יכול. וזהו: "ושאל בקציר ואין" (שם). עד כאן גינה שלמה את העצל. ומשה רבנו עליו השלום אמר דבר גדול מכולם, שנאמר: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשתו" (דברים ל, יד) - רק הוצא דבר מפיך (דברים רבה ח, ו). ומי שמתעצל בזה שלא יוציא דברים מפיו, אין לך עצלות גדול מזה. ראה איך עצל רחוק מן המידות הטובות ואינו שווה כלום לשליחות, כחלה שאינה שווה לשנים, שנאמר: "כחמץ לשנים וכעשן לעינים, כן העצל לשלחיו" (משלי י, כו), ונאמר: "חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם" (שם כו, טז). פירושו של זה הפסוק כך הוא: מלך שיש לו רצים ושלוחים הרבה, ועשו כולם שליחות של מלך, וגם השיבו דבר למלך כשחזרו משליחותם. ואחד מעבדי המלך היה איש עצל, ומערים לומר חולה הוא, ונח ואוכל משולחן המלך. כשרואה חבריו יגעים מטורח הדרך, מחזיק עצמו חכם בעיניו מכל חבריו. ושטות הוא בידו, דכתיב: "חזית איש מהיר במלאכתו, לפני מלכים יתיצב" (שם כב, כט); אף כאן המלך משלם גמול לפקחים, שהיו משיבים טעם המלך. כללו של דבר: העצל אינו שווה לא לעולם הזה ולא לעולם הבא, כי מיאנו ידיו לעשות. |
ואמר החכם: העצל שבבני-אדם - שנתעצל לקנות אוהבים חכמים ויראי השם יתברך. ויש יותר עצל ממנו, שכל אלו היו בידם ואבדם. הקדוש-ברוך-הוא ברא בריה חלשה, האוגרת לחמה וטורחת, כדי להחכים העצל, דכתיב: "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" (משלי ו, ו). לכן יתבייש בראותו הנמלה זריזה וזהירה בענייניה, ילמד ממנה לאחוז בה כמוה במידת הזריזות, לצאת נפשו מתחת העצלות מידי שחת.
|
|
ויש עצלות שהיא טובה מאוד |
אמרו על אדם שרצה המלך לשלחו למקום סכנה ולא אבה ללכת, וחרפו המלך.
אז אמר למלך: מוטב שתחרפני ואני חי משתתפלל בעדי ואני מת. |
|
ועל זה העניין אמרו רבותינו: יש זריז ונשכר, ויש זריז ונפסד; יש עצל ונשכר, ויש עצל ונפסד. זריז ונשכר - שעושה מלאכתו כל השבוע ואינו עושה בערב-שבת. זריז ונפסד - שעושה מלאכה כל השבוע ועושה גם-כן בערב-שבת. עצל ונשכר - שאינו עושה מלאכה כל השבוע ואינו עושה בערב-שבת. עצל ונפסד - שאינו עושה מלאכה כל השבוע ועושה בערב-שבת (פסחים נ, ב). ראה איך העלו חכמים בלבבם שיש זריזות שהיא טובה ויש זריזות שהיא רעה, וכן בעצלות. לכן תחשוב שתעשה הטוב בכל איבריך ובכל מחשבותיך, ותבחר מכל איבר ואיבר קצת קלות וקצת כבדות, והכל לשם שמים. תהא קל לשבת עם חברים המתחברים לתורה ולמצוות, ותהא כבד לשבת עם הליצנים ועושים רעה; ותהא קל בעיניך לראות דת ודין ועניני המצוות, ותהא כבד בעיניך לראות מעשה הבלים ולהסתכל באשת איש ובעבודה-זרה; ותהא קל באוזניך לשמוע מוסרים ותוכחות ודין-תורה, ותהא כבד באוזניך לשמוע נבול-פה ודברים בטלים; ותהא קל באפך לכעוס על הרשעים, ותהא כבד לכעוס על הצדיקים; ותהא כבד בפיך ובלשונך המריבות והשקרים והליצנות והלשון הרע, ותהא קל בפיך בדברי-תורה ותוכחות ולצוות על הטוב; ותהא כבד בידך להרים יד ברעך, ותהא קל בידך ליתן צדקה ולעשות מלאכתך באמונה; ותהא כבד ברגליך לילך בדרכי הרשעים - ללכת למשתאות וללכת בטיולים, ותהא קל ברגליך לרוץ לבתי-כנסיות ולבתי-מדרשות וללכת לבקר חולים ולעשות לוויה ולכל המצוות; ותהא כבד בלבבך לחשב הרהורים רעים, ותהא כבד על הקנאה ועל השנאה, ותהא קל בלבבך לחשב הרהורי תורה ולהשיג מעלות אהבת השם יתברך ויראתו הטהורה, ובזה תהא קל וזריז בלבך להתדבק באור העליון. |
