עשרה מאורות הגדולים, הרב חיים גד
יוהנסבורג תשי"ג

א. שיר השירים: שיר זה הוא מעולה מכל השירים שעשה שלמה, שנאמר (מל"א ה-יב) וידבר שלשת אלפים משל, ויהי שירו חמשה ואלף, וזה היה מעולה מכולם.
אשר לשלמה: כלומר שעשה שלמה המלך, וכל שלמה האמור בספר זה הוא חול? והוא שלמה המלך, כמו שאפרש.

ב. ישקני מנשיקות פיהו: חס ושלום לא היה לב שלמה לדברי חשק ואהבת נשים, אלא דימה אהבת הבורא ואהבת כנסת ישראל לאהבת אהוב ואהובה, שאין אהבה גדולה ממנה, כמו שאמר דוד על יהונתן (שמ"ב א כו) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים; וכל זה הספר מדבר כעין משל אהוב ואהובה, כמו שדיבר יחזקאל (טז-ח) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך וגו' (שם י') ואל בישך רקמה, ואנעלך תחש וגו' (שם יא) ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידיך, ורביד על גרונך, והרבה כאלו, וכך אומרת האהובה שהיא כנסת ישראל: מי יתן שישקני אהובי מנשיקות פיהו.
כי טובים דודיך מיין: סתם שמחה חשובה אינה כי אם על הסעודה, ועיקר הסעודה אינה כי אם היין, לפיכך הזכיר היין, ומדבר פנים בפנים ושלא בפנים.

ג. לריח שמניך: כמו (קהלת ז-א) טוב שם משמן טוב, שהשמועה טובה דומה לשמן טוב, וכשאומר: שמניך טובים כאילו אמר: "שמועותיך טובות".
שמן תורק: שמן לשון זכר, ומלת "תורק" הוא כנוי, כמשקל "תושב", אעפ"י שזה בחולם וזה בשורק, כך פירש רד"ק ז"ל, וכך הוא פתרון המקרא בשביל ריח שמועותיך ידועות ששמן הטוב דומה לשמן תורק.
על כן עלמות ובתולות אהבוך: וכל אחת אומרת לך:

ד. משכני אחריך וכולנו נרוצה אחריך, וכל אחת אומרת: אפילו זה הביאני המלך אל תוך חדריו, יותר נגילה ונשמחה בך: אם היינו יחד, ונזכירה דודיך שהם טובים מיין, "נזכירה" הוא כמו (ויקרא ב-ב, ט, טז) אזכרתה, כלומר: נריח ריחך הטוב.
מישרים אהבוך: אומרת האהובה לאהוב: "אהבת מישרים בלי תרמית אהבוך הבתולות".

ה. שחורה אני: האהובה משבחת עצמה לבנות ירושלם חברותיה ואומרת להם: אעפ"י שאני נראית לכם שחורה מאוד, אני נאוה אם אתקשט, אעפ"י שאני נראית כאהלי קדר: שהם שחורים, אם ארצה אתייפה ואתלבן כיריעות שלמה: המלך, שהם לבנות.

ו. שחרחרת: שחורה ואינה שחורה.
ששזפתני: כמו (איוב כח-ז) ולא שזפתו עין איה, לשון הבטה וראיה.
נחרו: הריבו עמו, כמו (משלי כו-כא) לחרחר ריב, ופתרון המקרא: "אל תראוני שאני שחרחרת" כמו שהכני והשחירני השמש, שבני אמי דהיינו אחי, נחרו בי לריב עמי, ושמוני נוטרה את הכרמים, ואני לא הייתי רגילה בכך, שאפילו כרמי שלי לא נטרתי מעולם.

ז. הגידה לי מה שאני מתאוה:
איכה תרעה את צאנך? ומדבר דרך משל, כאילו היה האהוב רועה, והאהובה רועה,
ואיכה תרביץ צאנך בצהרים כחום היום.
שלמה אהיה כעוטיה וסובבת על עדרי חבריך ואטרח למצואך (מ"א: המצאותיך).
"שלמה" הוא כמו שלמה, ודומה לו (שופטים ה-ז) עד שקמתי דבורה, ו"עוטיה" לשון סבוב, מלשון (ישעיה כב-יז) ועוטך עטה (צנוף יצנפך צנפה) כדור.

ח. אם לא תדעי לך: אומר האהוב: "אם לא תדעי אנה אני רועה, צאי לך ותלכי בעקבי הצאן, ורעי את גדיותיך ותמצאי אותי, על משכנות הרועים: כלומר: משכני עומד גבוה על כל משכנות שאר הרועים, ומדמה את האהובה לרועה שרועה את הגדיים, שדרך האשה לרעות (את הגדיים) הקטנים שאינן צריכין טורח.

ט. לסוסתי ברכבי פרעה: היו"ד של לסוסתי יתירה, כלומר: אומר האהוב לאהובה: "את רעיתי!" אני דימיתיך לסוסה חשובה, המנהגת ברכב פרעה, ואמרתי בלבי, כמה היו נאים

י. לחייך בתורים אין לו דמיון, ופתרונו לפי עניינו, הם הזוגות המחוברות ברסני הסוסים של רוכבים חדשים.
וצוארך היה נאה בחרוזים: במחרוזות של אבנים טובות.

יא. תורי זהב נעשה לך: כלומר: מפני שראיתי שהיו נאים לך, אמרתי לעשותם לך מזהב, ועל הזהב יהיו נקודות של כסף.

יב. עד שהמלך במסבו: האהובה אומרת כך. ומשבחת עצמה ואומרת:
נרדי נתן ריחו: וכל כך היה גדול ריח-נרדי, שהלך עד (ש) המלך שיושב במסבו עם חבריו, ואעפ"י כן ריח דודי הוא יותר גדול -

יג. שהוא דומה לצרור המור שריחו גדול מן הנרד, ומי יתן שבין שדי ילין אהובי.

יד. אשכול הכופר דודי לי: כופר נקרא בלע"ז קנפר"א שריחו גדול וערב,
בכרמי עין גדי: שאותו הכופר גדל בכרמים של "עין גדי", ועיר "ציפרי" נקראת "עין גדי".

טו. הנך יפה רעיתי: חוזר האוהב לשבחה,
עיניך יונים: עיניך דומים לעיני היונים שאינם נותנים עיניהן אלא לבן זוגם, כך את אינך נותנת (עיניך) אלא בי.

טז. הנך יפה דודי: חוזרת האהובה לשבח את האהוב,
אף ערשנו רעננה: אף מיטתנו היתה ראויה להיות רעננה, שנשמח שנינו יחד במיטה אחת.

יז. והיו קורות בתינו ארזים ורהיטי בתינו ברותים: כמו ברושים (יסוד מב"ב פב: ברוש - בראתא: בוקס - בוים, גם הת-ש מתחלפים בשכנות).

א. אני חבצלת השרון: האהובה משבחת עצמה ואומרת אני דומה לחבצלת השרון, "חבצלת" הגדלה במישור, ולשושנה הגדלה בעמקים. "חבצלת": ייל"יו בלע"ז, "שושנה": רוס"א בלע"ז, ורד"ק ז"ל פי' הפך

ב. כשושנה: אומר האהוב לאהובה: אל תדמי עצמך לחבצלת השרון ולשושנת העמקים שיש מהם הרבה יחד, אלא את דומה לשושנה בין החוחים: שהיא יחידה ואין כמוה ביפיה.

ג. כתפוח בעצי היער: חוזרת האהובה לומר לאהוב גם אתה דומה לתפוח בתוך עצי היער, שהוא יחיד ביופיו ובריחו.

ד. הביאני אל בית היין: מספרת האהובה לחברותיה ואומרת להם: פעם אחת הביאני אהובי אל בית המשתה ושמחנו שנינו יחד, ודגלו היה עלי לאהבה, ואותה אהבה אני זוכרת עתה, ואני נחליתי ומתעלפת, ואני מפייסת אתכם,

ה. שתסמכוני ותחזקוני באשישות: בצלוחיות של יין, שהיין מחזק האדם, ותעשו לפני רפידה של תפוחים כדרך שעושים לחולים.

ו. שמאלו היה אז תחת לראשי, ואותה אהבה אני זוכרה ומתעלפת.

ז. השבעתי אתכם בנות ירושלם: אומרת האהובה לחברותיה: אני אשביע אתכם בחיי עצמיכן, שעצמיכן דומות לצבאות או לאילות השדה,
אם תעירו: כלומר: שלא תעירו ולא תעוררו האהבה שביני ובין אהובי, שתחפץ האהבה להתעורר היא מעצמה, כי מיד שאני זוכרת האהבה אני מתעלפת.

ח. קול דודי הנה זה בא: מספרת האהובה לחברותיה: פעם אחת היה מעשה ושמעתי קול דודי שהיה בא ומדלג לבוא אלי במרוצה,

ט.והיה דומה דודי לצבי במחיצתו, והנה זה בא ועומד אחר כתלנו, ומשגיח מן החלונות לראות, ומציץ מן החרכים, "משגיח" ו"מציץ" לשון הבטה וראיה, "חרכים": חלונות, תרגום (בראשית כו ח) החלון: חרכאה.

י. ענה דודי ואמר לי: קומי לך רעיתי ובואי עמי,

יא. כי הנה הסתו עבר: דהיינו החורף עבר, ועת הגשם חלף, ועבר.

יב. והנצנים והפרחים של אילנות נראו בארץ, ועת הזמיר הגיע: שהעופות מזמרים בשדה, וקול התורים והיונים נשמע בארץ.

יג.והתאנה חנטה ובישלה פגיה, והבוסר שלה והגפנים הוציאו הסמדר, ונתנו ריח טוב. ואומר לי: קומי לך רעיתי יפתי מעתה, ובואי עמי, ונשמחה שנינו יחד בכרמים ובפרדסים, כדרך הישרים עם אהובותיהם.

יד. יונתי בחגוי הסלע: את רעיתי שדומה ליונה שעומדת בביקועי הסלע ובסתר המדרגה, הראיני את מראיך ויפיך, ונלך ונשמח יחד בתוך הכרמים.

טו. אחזו לנו שועלים: אומרת האהובה: ואני כשראיתי שאהובי היה רוצה לשמוח עמי בכרמים, ואני צויתי לעבדי לתקן הכרמים ואמרתי: "אחזו לנו שועלים, שמחבלים הכרמים".

טז. דודי לי: אהובי עומד בעבורי, שאין לו אהבה אחרת אלא אותי, וגם אני לו: שאין לי אהבה אחרת אלא אותו הרועה בשושנים: דומה ריחו כאילו היה רועה בתוך השושנים.

יז. עד שיפוח היום אז כשרצה אהובי להוליכני עמו, לשמוח בכרמים, אמרתי לו: המתן מעט, עד שיפוח היום, עד שתפוח ותנשב רוח צפונית, שמנשבת מחצי היום ואילך,
ונסו הצללים: משש שעות ולמעלה, שיתחיל (היום) לערוב, ואז אצא אחריך, כי אינו טוב לצאת כחום היום.
ובין כך וכך סוב דמה לך: כלומר: צא והשתעשע ותטייל עד השעה.
על הרי בתר: הרים הידועים הם בארץ ישראל, ונקראים "הרי בתר".

א. על משכבי בלילות: זה הוא סיפור אחר, שמספרת האהובה לחברותיה, ואומרת להן: עוד פעם אחרת אני הייתי שוכבת על משכבי, ומתוך כך נתאויתי לראות את אהובי ובקשתיו שהייתי סבורה שהיה עמדי, ולא מצאתיו.

ב.ואקומה מעל מטתי ואסובבה בעיר: הכל כפשוטו.

ה. השבעתי אתכם בנות ירושלם: אומרת האהובה: בחיי עצמיכן! שאתן דומות לצבאות ולאילות,
אם תעירו: כלומר: שלא תעירו ולא תעוררו את האהבה שביני ובין האהובי, עד שתחפץ האהבה להתעורר מאליה, כי בכל שעה שאני זוכרת האהבה אני מתעלפת.

ו. מי זאת עולה מן המדבר: הכל הוא מסיפור האהובה, ואומרת להם: כשהייתי מחזרת ומבקשת אהובי, הייתי הולכת במדברות: ומיד כשראני תמה ואמר: "מי זאת עולה מן המדבר" והולכת יחידה, ואינה מתפחדת מן האונסין.
כתימרון עשן: כעשן המערכה שמתמרת ועולה זקוף ביושר ואינו נוטה לכאן ולכאן.

ז. הנה מטתו שלשלמה: וכך אמר לי אהובי: "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה" וגו'

ח. מפחד בלילות: שמתפחד שמא יבוא שום אדם לבייש אהובתו באישון לילה ואפלה, שהרבה בני אדם מכניסין עצמם למיתה בשביל אהבת אשה, ואת הולכת כך יחידה במדברות.

ט. אפריון עשה לו המלך שלמה: לשמוח שם עם אהובתו, כל כך נקשר אדם באהבת האשה, ואת הולכת יחידה ואינה מתפחדת.

י. רפידתו: הציע בתוך האפריון בגדי זהב.
מרכבו ארגמן: האהיל עליהם אהל וארגמן ביריעה שהיה עליהם לגג, ול"אוהל" קורא "מרכבה".
תוכו רצוף: כל תוכנו ולבו של שלמה הוא רצוף ושרוף מאהבת אחת מבנות ירושלם: כל כך אדם נקשר מאהבת אשה והיאך לא נפחדת ללכת יחידה. "רצוף": שרוף, כמו (ישעיה ו-ו) ובידו רצפה.

יא. צאנה וראינה: כמוה עושה אדם בעבור אהבת אשה, ואהובתו היתה הולכת יחידה ולא היתה מתפחדת שמא יאנסנה אדם.

א. הנך יפה רעיתי: אומרת האהובה: כל זה השבח שיבחני אהובי אז כשמצאני, אמר לי: "הנך יפה רעיתי".
עיניך יונים: כל השבח עד "אני ישנה ולבי ער" - "עיניך יונים" דומים לעיני יונים שאינם נותנים עיניהם אלא לבן זוגם.
מבעד לצמתך: מבפנים לקישוריך, שאת קושרת קישורים בפניך, שלא יתראו פניך, ומבפנים לאותן הקישורים, עיניך דומים לעיני יונים.
שעריך: הוא לבן וצהוב כעדר העזים שגלשו וירדו מהר גלעד, "גלשו" לשון המשכה וירידה ממקום גבוה תרגום: בגבחתו (ויקרא יג-מב) בגלשותיה.

ב. שניך: הם לבנים כמו העדר של עזים שהם קצובות כמו חרוזות שאינם מפוזרות אחת לכאן ואחת לכאן.
שכולם מתאימות כל שניך הם מתאימות, שאין בהם שכולה וחסירה.

ג. כחוט השני: שהוא אדום, כך הם שפתותיך אדומים.
רקתך: הם הצדעים.

ד. כמגדל דוד: שהוא זקוף ביושר כך הוא צוארך, שאותו מגדל הוא בנוי לתלפיות.
"תלפיות" חסר אל"ף, והיה ראוי להיות "לתאלפיות" ופתרונו: שהוא נאה ללמוד ממנו כל אומן שרוצה לעשות מגדל, הולך ורואה אותו ובונה דמיונו.
ואלף מגן תלויין על אותו מגדל,
וכל שלטי הגבורים: מיני כלי-זין הן.

ה. תאמי צביה: ששניהם שוים, שאם יהיו דד אחד גדול מחבירו היה מום.
הרועים בשושנים: שריחם נודף למרחוק.

ו. עד שיפוח היום: וכך אמר לי אהובי אז כשמצאני: "עד שיפוח היום" שתנשב רוח צפונית מחצי היום ולמעלה,
ונסו הצללים: ויתחיל לערוב, אלך לי בין כך ובין כך לטייל אל הר המור: כי אינו טוב לשמוח שנינו יחד כחום היום.

ז. כלך יפה רעיתי: כשהיה משבח אותי אהובי, היה פורט כל יופיי, כלל כלל ואמר: "כלך יפה! ומום אין בך".

ח. אתי מלבנון: וכך אמר לי אהובי: אילו את כלתי תבואי עמי מלבנון ותאשורי עמי מראש הר-אמנה ומראש שניר וחרמון, שכל אלו הם מקומות של סכנה.

ט. אז לבבתני אחותי כלה: כאילו הייתי הולך עם מאה בני אדם, "תשורי" נעלה האל"ף, ומשפטו: "תאשורי" והוא לשון הילוך.
באחת מעיניך: אפילו באחת מעיניך היית מבטת בי, או אפילו אחד ענק מצורוניך הייתי רואה, מיד לבבתני!

י. וריח שמניך: שם טוב שלך.

יא. נפת תטופנה. "נופת": תקרא חלת הדבש.

יב. גן נעול אחותי כלה: וכך היה משבח אותי אהובי: "את דומה לגן נעול" מלשון (יהושע טו-יט) גלות עליות, ופתרונו כך הוא: "גל" כמו "מעין".

יג. שלחיך: הנטיעות שלך, ודומה לו (תהלים פ-יב) תשלח קציריה עד ים.
כפרים: קמפר"א בלע"ז (ראה פירוש שלו על אשכל הכופר בנו"ן).
עם נרדים: היא השבולת. שפיק"א בלע"ז (כ"ה בפה"מ רמב"ם כריתות ובערבי: סנוול),

טז. עורי צפון: אומרת האהובה: כשראיתי שאהובי דימני והמשילני לגן נעול, גם אני הייתי מדברת לעצמי, כאילו הייתי גן, ואמרתי, "עורי רוח צפון" בתוך הגן, ותכנסי רוח דרום, שהוא חם ומזיק לגן, והפיח את רוח צפון לגני, ויזלו בשמיו וגו'.

א. השיב לי אהובי: אני באתי לגני אחותי כלה,
אריתי: לשון לקיטה, ודומה לו מלשון רז"ל (שביעית א-ב) כמלא אוריה וסלו (אצלנו: מלוא האורה), ו"יערי": הוא הקנה, שמלא דבש, תרגום (שמות ב-ג, ה) סוף": "יערא".
אכלו רעים: ושמחו גם אתם בשמחתנו.

ב. אני ישנה ולבי ער: אומרת האהובה לחברותיה: אני הייתי ישינה פעם אחת ולבי היה ער, ושמעתי קול דודי שהיה דופק לפתוח הדלת ליכנס אלי ואמר: "פתחי לי! אחותי! רעיתי!" קווצותי: הם השערות.
רסיסי לילה: לשון חילוף, כמו (יחזקאל מו-יד) לרוס את הסולת, "וכרביבים על עשב" (דברים לב-ב) תרג' כרסיסי מלקושא.

ג.ואני השבתי לאהובי: הריני (פותחת) מעתה, פשטתי את כתנתי והיאך אלבשנה, ונתעצלתי, ולא הלכתי מיד.

ד.ודודי שלח ידו מן החור ונגע במנעול, כדי לפתוח, ומיד כשראיתי אותו מעי המו עליו.

ה. מור עובר: "מור" שריחו עובר למרחוק.
על כפות המנעול: ידי נטפו מור, מפני שנגעתי על כפות המנעול, במקום שנגע אהובי.

ו. ודודי חמק: מסתר ועבר והלך לו, ואמר לי: אל תפתחי לי מעתה, ונפשי יצאה בדברו לי דבר זה.

ז. רדידי: תכשיט עשוי מעשה רדוי.

י. צח: לבן וברי.
דגול מרבבה: במקום שיש רבוא בני אדם הוא דגול-דגול ומסומן על כולם כמו הדגל.

יא. כתם פז: מרגלית טובה.
קווצותיו תלתלים: שערותיו עשוין תלים תלים,
שחורות כעורב: והוא נוי לאדם לבן ואדום.

יב. עיניו דומים לעיני יונים הנמצאות על אפיקי מים: שאינן פונות אלא לבן זוגן, כך עיני דודי אינם פונות כי אם עלי.
רוחצות עיני דודי בחלב.
יושבות על מלאת: לא בולטות, ולא שוקעות, אלא יושבות על מלאת למלאות הגומא שלהם.

יג. לחיו: יש להם ריח טוב כערוגות הבושם. מגדלות לחייו מרקחים של בשמים.

יד. גלילי זהב: כאופני זהב,
ממולאים בתרשיש: כך הידים דומות למשבצות הזהב העשוי למלאות בו התרשים.
מעיו עשת שן: הבטן שלו דומה לחתיכת השן המכוסה בספירים. "שן" הוא עצם הפיל, מעולפת (ספירים): לשון כסוי, כמו (בראשית לח-יד) ותכס בצעיף ותתעלף.

טו.שוקיו דומים לעמודים של שיש, המיוסדים על אדני פז.

טז. זה דודי: זה דמות דודי, כמו שאמרתי לכם, ומפני זה חליתי באהבתו.

א. אנה הלך דודך: אומרות חברותיה: הואיל וכל כך הוא נאה אהובך, אמרי לנו אנה הלך, ונבקשנו עמך: שגם אנחנו אנו תאבות לראותו ולהתחבר עמו.

ב דודי ירד לגנו וגו' כפשוטו.

ג. אני לדודי ודודי לי: ואל תהיו סבורות שיתחבר עמכם דודי
הרועה בשושנים: ריחו נודף כאילו היה רועה בשושנים.

ד. יפה את רעיתי: שמע האהוב כי האהובה שיבחתו, גם הוא חוזר ומשבח אותה,
כתרצה: עיר חשובה.
ונאה היא כירושלם: המשילה בה, ודימה אותה לה.
איומה: לשון אימה, פיקונ"יוסא בלע"ז.

ה. הסבי עיניך מנגדי: כמו לנגדי להביט אלי.
הרהבוני: לשון הגבהה והתרוממות שגלשו: לשון ירידה והמשכה למטה, תרגום (וירא יג-מב) בגבחתו: בגלישותיה.

ו. שכולם מתאימות: ומיושרות ביושר במחרוזה, ואינן מפוזרות אחת כאן ואחת כאן
ושכולה אין בהם: אחת מהן אינה חסרה מן השורה.

ז. כפלח הרמון: כמו הביקוע של רמון, שהוא טוב טעם ונראה, כך הוא רקתך: אלו הם הצדעים.

ח. ששים המה מלכות: כלומר: אם היו ששים מלכות ושמנים הפילגשים,
ועלמות בלי מספר.

ט. אחת היא יונתי החשובה על כולם שאין בכולם כמותה.
ראוה בנות ויאשרוה ומה (הן) אומרות:

י. מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו':
הנשקפה: כלומר: נראית כמו השחר שהולך ומתחזה באורו ובזוהרו.

יא. אל גנת אגוז ירדתי: מספרת האהובה לאהוב, אני הייתי רוצה לרדת אל גינת אגוז פעם אחת,
לראות באבי הנחל: לתן שם מקום שנשמח שם שנינו,

יב. ולא ידעתי לילך בדרך שם, ותעיתי (מן) הדרך עד שנפשי ותאותי שהייתי מתאוה לילך שם, הולכתני ושמתני בתוך מרכבות עמי נדיב, ואמרו לי רואי:

א. שובי שובי השולמית: כלומר: "בת ירושלם" שירושלם היתה נקראת שלם מתחלה לכך קורא אותה "שולמית".
ונחזה בך: ונראה ביפיך, ואמרתי להם:
מה תחזו: כלומר: מה יופי תוכלו בי עכשיו, כמו שהייתם רואים במחולות המחנים שהייתי מקושטת בתוך המחולות של מחנות הבתולות, ושם הייתם רואים יופי, אבל עכשיו אני טרודה בדרך, מה יופי תראו בי? והם אמרו לי:

ב. מה יפו פעמיך: זה היופי אנו רואים בך,
פעמיך בנעלים: רגליך הם יפים במנעלים שלך, והתחיל לשבחה מן הרגלים:
חמוקי ירכיך: כמו "סתרי ירכיך",
חלאים: מיני מרגליות.

ג. שררך אגן: הטבור שלך הוא דומה למזרק של כסף עגול מלא יין אדום שהוא מזוג במים. "אגן" כמו (שמות כד-ו) וישם באגנות.
הסהר: עגול כמו הירח, תרגום: ירח (תהלים ח-ד) סיהרא.
אל יחסר המזג: מן האגן, אלא תמיד הוא מלא מיין מזוג, ואז נראה יפה למאד.
ערמת חטים: כמו "כרי של חטים" שהוא רחב מלמטה וצר מלמעלה, והיתה אותה הערימה סוגה בשושנים.

ה. השן: עצם (כבר פירש כן למעלה ה-יד) הפיל.
עיניך ברכות: הם מעינות מים שהיו בחשבון על שער בת רבים:
"חשבון": הוא שם מקום ("כי חשבון עיר סיחון", במדבר כא-כו) ומפני שהיו נאות אותם הבריכות, והיו ידועות להם ביופין, לפיכך המשילו עיניה להם.
אפך: החוטם שלך הוא זקוף בשוה וביושר כמגדל הלבנון שאותו המגדל צופה פני דמשק, וידוע היה להם אותו מגדל.

ו. ככרמל: כהר הכרמל, שהוא נאה על כל ההרים.
ודלת ראשך הם השערות המודלות ויורדות מלמעלה למטה. ודומה לו (סוכה א ד) הדלה עליה את הגפן.
מלך אסור ברהטים: כמו (לעיל א-יז) רהיטנו ברותים, ופתרונו: אפילו המלך מתאוה להיות אסור וקשור על רהיטי ביתה להסתכל תמיד ביפיך, כך פירש רד"ק ז"ל, ועוד יש לפרשו כמו (בראשית ל-לח) ברהטים בשקתות המים, וזה הרהטים האמור כאן הם המרזבים העומדים אצל גג הבית להוציא גשמי הגג לחוץ, ובאותם הרהטים מתאוה המלך להיות אסור וקשור (בכדי) להיות מסתכל ביפיך.

ז. מה יפית ומה נעמת: עד כאן סיפרה האהובה לאהוב, כך וכך אמרו לי רואי בשראו (אותי), ועכשיו משיב לה האהוב, ואומר לה: "מה יפית ומה נעמת את אהבה! בתענוגים יחד".

ח.ושדיך נדמים לשני אשכולות התמרים.
אוחזה בסנסניו: בענפיו, ויהיו נא דומים לי שני שדיך לשני אשכולות הגפן.

י.וחכך נודף (ריח טוב) כיין הטוב,
הולך לדודי למישרים: כך הולך חכך לאהבתי, ומסלקני מן הדעת, כמו היין הטוב שהשותה אותו הולך למישרים.
דובב שפתי ישנים: דובב חכך שפתי ישנים. "דובב" לשון דיבור.

יא. אני לדודי: משיבה האהובה ואומרת: אני איני עומדת אלא בשביל האהובי, כי כל תשוקתו ואהבתו היא עלי.

יב. לכה דודי: אומרת האהובה לאהוב: לכה! ונצא השדה ונלינה בכפרים במקום שאין ריבוי עם, והוא סמוך לכרמים שנוכל להשכים ולילך לכרמים לשמוח בכל שעה שנרצה.

יד. הדודאים נראה אם נתנו ריח.
דודי צפנתי לך: אהבתי, לא גילית לאהוב אחר, אלא צפנתי והצנעתי אותה לך.

א. מי יתנך שהיית לי אח, שהייתי נושקת אותך במקום שאמצאך.
לא יבוזו בני אדם לי, שאם נושקת האהובה לאהוב בפרהסיא היו מבזים, אותה, אבל האחות שנושקת לאחיה, אינם מבזים אותה.

ב. תלמדני: אמי היתה מלמדת אותי, היאך אראה לך אהבתי.

ג. שמאלו תחת ראשי: מדבר פנים בפנים ושלא בפנים.

ד. השבעתי אתכם: מדברת האהובה לחברותיה, אני משבעת אתכם: שלא תעירו האהבה עד שתחפץ האהבה להתעורר מאליה, כי בזכרי האהבה אני מתעלפת.

ה. מי זאת עולה: פעם אחת מצא האהוב את האהובה במדבר, ואמר: "מי זאת שעולה מן המדבר ומתרפקת על דודה": פתרונו לפי ענינו, התגעגעה.
השיבה לו ואמרה: תחת התפוח מצאתיך מתחלה, כשהתחילה האהובה (האהבה), ושם עוררתיך לאהבתי.
שמה חבלתך אמך: שמה באותה האהבה ילדתן כלומר: במזל אהבתי נולדת. "חבלתך" וחבלה לשון חבלי יולדה.

ו. רשפיה: גחליך.
שלהבת-יה: כלומר: שלהבת גדולה, וכן כל מלה כשרוצה להגדילה סומך אותה אצל השם הנכבד, כגון זה, וכגון (ירמיה ב-לא) ארץ מאפל-יה, וכגון (יונה ג-ג) עיר גדולה לאלהים, וכגון (שמ"א יד-טו) ותהי לחרדת אלהים.

ח. אחות לנו קטנה: מספרת האהובה לחברותיה: פעם אחת אמר אהובי לחברי: אחות אחת יש לנו שהיא קטנה והיה אומר עלי שאני אהובתו, ועדיין היא נערה.
ושדים אין לה: מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה: כלומר: מתפחד אני שמא יפתוה בני אדם לכשתגדיל, שידברו על לבה ויפתוה.

ט. אם חומה היא צריכה, נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא צריכה, נצור עליה לוח ארז. "נצור" לשון: "עיר נצורה" (ישעיה א-ח)

י. אני חומה: אומרת האהובה: נודע לי מה שהיה אומר אהובי עלי, והשבתי לו:
"אני חומה ושדי כמגדלות" כלומר: גדולה אני, והרי שדי הם גדולות כמגדלות, ואעפ"כ אני דומה לחומה חזקה, וקשה אני להתפתות מאחרים, אלא לך.
אז הייתי בעיניו: כשהשבתי לו כך, כמוצאת שלום.

יא. כרם היה לשלמה: אומר האהוב: כרם אחד היה לשלמה המלך בבעל המון:
ונתן שלמה את הכרם לנוטרים: לשכירים שימרוהו, ויאכלו את פריו, ויביא השכיר שכר פריו אלף כסף: אני איני רוצה לעשות כן, אבל אני -

יב. כרמי שלי לפני אני רוצה לשומרו ולאכול פריו.
האלף לך שלמה: אומר האהוב: האם שכירות שתיטול משכירות כרמך יהיה שלך? איני מתאווה לשכירות כזה,
ומאתים לנוטרים את פריו: ומאתים כסף שהיו נותנים לי שכרי בשביל אכילת פריו של כרמי, יהיו שלהם, איני רוצה שכר כזה, ליתן כרמי לאחרים.

יג. היושבת בגנים: אומר האהוב לאהובה: את האהובתי "היושבת בגנים" שחברים מקשיבים לשמוע לקולך - השמיעיני נא את קולך, והראיני את אהבתך.

יד.השיבה לו האהובה: ברח דודי עכשיו על הרי בשמים: שהוא במקום הייחוד, ושם אשמיעך את קולי, ואראה לך את יפיי, שבמקום הזה הוא מקום מפורסם, שהרבים מצויים שם בו.