(א) בעוון בצע רבים יחטאון, ואץ להעשיר מעלים עיניו.
(ב) כיתד תקוע בין אבני קיר, כן העוול בין מקנה וממכר.
(ג) איש אין יראת ה' בלבבו, תהרוס נווהו פתאום.
(ד) מניף בנפה יעצר רגבים, ורעיוני לב יעצרו חטאים.
(ה) כלי חרש בכבשן יבחן, והאדם ביצר לבבו.
(ו) עץ נטוע בפריו יוודע, ולב גבר במוצא שפתיו.
(ז) אל תהלל איש בטרם שמעתו, כי בניב שפתיו יוכר גבר.
(ח) צדק צדק תרדוף ותמצאהו, וכמעיל חמד תעטהו.
(ט) כעוף ידבק למינו, כן האמת למבקשיה.
(י) כאריה יארוב לטרף, כן העוול לנבל.
(יא) פי צדיק יניב חכמה, ופי אוויל שׁונֶה כְּיָרֵחַ.
(יב) במושב לצים נצור עתך, ופקוד תמיד נווה נבונים.
(יג) שיח פתאים נלוז ועיקש, ושחוק פיהם לצון פשע.
(יד) מרוב אָלותָם יסמר שער, ומגידופיהם תצילנה אוזניים.
(טו) במריבי רהבים בל יחשך דם, וחיתת גערתם מדיבת נפש.
(טז) מגלה סוד אבדה אמונתו, יבקש אוהב ולא ימצאנו.
(יז) ברוח נכון אהב רעך, כי גלית מצפוניו - לשווא תשיבנו.
(יח) כי כאשר ישחית איש את נפש עריו, כן ישחית את דודי רעיו.
(יט) כציפור נמלט מפח יקוש, כן הרע בהיפרדו לא ישוב אליך.
(כ) גם כי תדלוק אחריו לא תדביקהו, כי כעופר מרשת נמלט על נפשו.
(כא) כל כאב לחבוש, וכל עוון לכפר, ולמגלה סוד אין תרופה.
(כב) קורץ בעיניו תהפוכות בלבו, וכל יודעיו ירחקו ממנו:
(כג) בראות פניך ימתיק שפתיו ועל כל דבריך ישתומם,
ובפנות שכמך יהפך, ובכל דבריך ייתן דופי.
(כד) רבות רעות שנאתי ועל כולם איש כמוהו, גם נתעב הוא בעיני ה'.
(כה) זורק אבן שמימה על ראש בעליו תשוב, ומכה רֵע בסתר ישחית נפשו.
(כו) כורה שחת בה ייפול, ופורש רשת בה ילכד.
(כז) חורש רעה אל חיקו תשוב, ותבואהו שׂאָה לא ידע.
(כח) אנשי רהב חמדו לצון, ונקם יארוב למו כאריה במסתר.
(כט) שמח באיד נקי בפחים יתמוך, וצירים יאחזוהו בטרם ימות.
(ל) גם כעס ורוגז שופטים המה, ורשעים יפקדו במו.