פרק לה

(א) נצור תורה זבח צדק, ושמור מצווה קורבן רצון.

(ב) גומל טובה מגיש מנחה, ועושה חסד מקריב תודה.

(ג) סור מרע עבודת ה' וחדל פשע קורבן אשם.

(ד) אל תראה ריקם את פני ה', כי כן ציווית.

(ה) עולת צדיק תדשן המזבח, וריחו ניחוח לפני ה'.

(ו) מנחת תמים ערבה לו, ואזכרתה לא תשכח.

(ז) באין טובה כבד אלוהיך, וראשית פרי אדמתך בל תגרע.

(ח) הגש מנחתך בלב שמח, ומעשרותיך בנפש חפצה.

(ט) הבא לה' מסת ברכתו, וברצון טוב את מתנת ידך.

(י) כי אל גומל ה', וגמולו ישלם שבעתים.

(יא) קרבן מושחת וזבח תועבה לא תקריב, כי לא לרצון יהיה לך.

[שוועת עניים]

(יב) כי ה' שופט צדק, ולא ישא פנים במשפט.

(יג) לא יכיר שוע לפני דל, וצעקת דלים ישמע ה'.

(יד) אנקת אלמנה ויתום לא יבזה, ועני כי ישפוך שיחו לא ישקץ.

(טו) דמעות אלמנה תרדנה על לחיה, וזעקתה על ראש מורידן.

(טז) עובד ה' ברצון ירצה, ותפילתו תגיע לשחקים.

(יז) אנקת דכא תבקע עבים, ולא תידום עד כי שמע אל.

(יח) עד כי ירא ה' וישפוט, ואת ריבו יריב.

(יט) כי לא יאחר ה' לשלם לשונאיו, ולא ישוב עד כי נפץ עצמותם.

(כ) גם מגויים לא יסור אפו, עד השמדם ושבט עריצים שבר ישבר.

(כא) כי בוחן לבות וכליות אלוהים, ומשלם לאיש כמעשהו.

(כב) גם את נקמת עמו יקום ה', ובגודל רחמיו ישמחם.

(כג) כמטר יערוף בחרבוני קיץ, כן יקדמונו רחמיו לעתות בצרה.