פרק ז

[סור מרע]

(א) סור מרע, ורעה לא תקרב אליך.

(ב) סטה מאוון, ועוון ירחק ממך.

(ג) בני אל תזרע שדה אוון, פן תקצור עמל שבעתים.

(ד) אל תבקש משרה מה', ושלטון אל תבקש ממלך.

(ה) לפני אלוהים אל תצטדק, ולפני מלך אל תתחכם.

(ו) אל תתנשא לשפוט, כי חסרת כוח לעצור עוול.

(ז) פן תהדר פני גדול, ומשפטיך סלף.

(ח) הישמר מחטוא בהמון קרת, ועם שונים אל תתערב.

(ט) למה תיכפל אשמתך, אם גם מאחת לא תנקה.

(י) אל תאמר ארָצה לה' בזבח, ועל פשעי יריח מנחה.

(יא) בתפילתך אל ירך לבך, ולא תחדל מעשות צדקה.

(יב) אל מר נפש לא תלעג, כי יש משפיל ומרים.

(יג) לא תחרוש על רעך רעה, ולא תשקר בעמיתך.

(יד) נצור לשונך מכחש, כי מוקש הוא לך.

(טו) במושב זקנים אל תרבה שיח, וברוב דברים לא תלאה אלוהיך.

(טז) אל תקוץ בעמל ידיך, כי עבודת השדה עבודת אלוהים היא.

(יז) עם נעלמים לא תשב, כי לפתח חטאת רבץ.

(יח) מאוד מאוד השפל נפשך, כי אחרית אנוש עש ורימה.

[נאמנות]

(יט) לא תחליף רעך במחיר, ולא תמיר אחיך בזהב אופיר.

(כ) מאישה טובה ומשכלת אל תיפרד, כי יקר מכתם חינה.

(כא) עבד נאמן אל תלחץ, ולא תונה שכיר הנותן לך כוחו.

(כב) אהוב עבדך כמוך, ואל תמנע רגעי חופש ממנו.

(כג) שים עינך על בהמתך, וכי תעבוד בה שמרה.

(כד) אם בנים לך - חנך אותם, ומנוער הטה שכמם לסבול.

(כה) בנות לך - שמור נפשותן, ואל תיטיב להן פניך.

(כו) תן בתך לבעל וטוב לך, אך לאיש משכיל השיאנה.

(כז) מצאת אישה כנפשך אל תיפרד ממנה, ואם לא כלבבך היא, שעה ממנה וחדל.

(כח) בכל לבבך כבד אביך, ואל תשכח את אשר חבלה ילדתך.

(כט) זכור כי מהם נולדת, ומה תשיב גמול למו.

(ל) ירא ה' בכל נפשך, והדרת פני כוהניו.

(לא) כי תירא בוראך בכל לבבך, את משרתי ה' אל תעזוב, ותיתן חלקם למו כאשר צווית.

(לב) ראשית פרייך אשם ותנופה, וקודשי ה' להם למנה.

(לג) פרוש לעני כפיך, למען תבורך במשלח ידיך.

(לד) הפק רצון לכל חי, ואף למתים תעשה חסד.

(לה) הווה מנחם למורידי דמעה, ועם אבלים התאבל.

(לו) אל יקשה בעיניך לפקוד חולה על ערשו, כי בגלל אלה תמצא חסד.

(לז) בכל מעשיך זכור אחריתו, ולעד לא תחטא.