פרק יט

[שמור לשונך]

(א) פועל סובא לא יעשר, ובז למצער הולך ורש.

(ב) ביין ונשים נבונים נסכלו, ורועי זונות הלכו שולל.

(ג) רימה ותולעה מנת חלקם, ויבשו עצמותיהם למשל ולשנינה.

(ד) נמהר להאמין הסתר תבונה, וחוטא יחטיא את בשרו.

(ה) אוהב חמס ישחית נפשו, וסר מתענוג כבוד יעטרהו.

(ו) שומר פיו ולשונו, גם עם קשה לב יתרועע, ועוצר במלים שומר מצרות נפשו.

(ז) שמועה שמעת אל תפיץ חוצה, ולא ייתן איש בך דופי.

(ח) גם לאוהב וגם לשונא אל תגלה, אם לא תמעל ביושר לבך.

(ט) כי אוזן קשבת תשמור הקול, והשנאה לא תאחר.

(י) שמעת דיבה - קוברה בבטנך, ואל תירא כי לא תבקע.

(יא) הולך רכיל תציקהו בטנו, כעול פורץ רחם אמו.

(יב) שמועה בלב סכל, כחץ תקוע בירך.

(יג) דבר אל רעך אולי לא שגה, ואם שגה לבל ישנה.

(יד) הזהר עמיתך לבל ירגל, ואם ריגל לבל יוסיף.

(טו) העד באחיך לבל יאמין לכל דבר, כי טופלי שקר עצְמו מסַפר.

(טז) גם יש בוטא לתומו ועוולה אין בלבבו, כי מי לא חטא בשפתיו.

(יז) לכן היזהר בטרם תגער, אז תתום ותשמור מצוות ה'.

(יח) כי תחילת חכמה שמור מצוותיו, והיא אהובה מאת ה'.

(יט) אין במרמה חכמה, ואין בנבלים תבונה.

(כ) אך זרות ותהפוכות המה, ובלב נלוז לא תשכן חכמה.

(כא) טוב מעט חכמה ביראת ה', מרוב דעת ויראה אין.

(כב) יש עורמה מלאה מרמה, ויש משפט שהוא משפח.

(כג) גם יש שופט בלי עוון והוא נבון.

(כד) יש ערום יכוף ראשו ופניו זועפים, וקרבו מלא תככים.

(כה) שחה לעפר נפשו והוא כחרש, ואם לא נשמרת יעבור עליך להשחיתך.

(כו) באפס כוח יעלים רשעתו, וכי יבוא עתו עקב יעקבך.

(כז) משפט אדם תואר פניו, ונבון בתוארו וידע.

(כח) גם בלבושו בשחקו ובמהלכו, יגבר גבר.