פרק כא

(א) חטאת בני, חדל, ובקש רחמים על פשעיך.

(ב) סור מרע כמפני פתן, למה תינשך כי תפגענו.

(ג) שן העוון כשן הלביא, כל הקרב ימית נפשו.

(ד) חדה חטאה כחרב פיות, ואין מרפא למכתה.

(ה) מצה וריב ירוששו, ובית גאים ייסח ה'.

(ו) אנקת דל תקשיב אוזנו, ועברתו תחיש כסופה.

(ז) פורע מוסר הולך בדרך חטאים, ואוהב תוכחות ירא ה'.

(ח) איש שפתים ישמע מרחוק, ואיש תבונות יראה כי ייכשל.

(ט) בונה ביתו בהון אחרים, כונס אבנים להקים קברו.

(י) להקת פשעים כנעורת פשתה, בהריחה אש תאוכל.

(יא) על רצפת שיש יתהלך רשע, ואחריתה שחת ואבדון.

(יב) נוצר תורה מושל ברוחו, ויראת ה' תבואת חכמה.

[חכם ופתי]

(יג) באין ערמה נדחה תושייה, אך יש עורמה מלאה מרמה.

(יד) אמרי חכם כפלג מים, ועצת שפתיו כמקור חיים.

(טו) לב כסיל כפרור נקוב, וכל לקח זוב יזוב.

(טז) לב חכם שומע חכמה ישבחנה, ועוד יוסיף.

(יז) ולב נבוב שומע חכמה ישליכנה, ולא יוסיף.

(יח) שחת פתי כנטל בדרך, ואמרי יושר מה נמרצו.

(יט) פי חכם יבקש בקהל, וכל איש יאזין ויקשיב.

(כ) וחכמת כסיל כבית הרוס, ועצת שפתיו נפתלה.

(כא) מוסר לאוויל, כסד לרגלו וככבל לימינו.

(כב) מוסר לחכם, כטבעת פז וכאצעדה על זרועו.

(כג) סכל ימלא שחוק פיהו, ונבון כמעט יפצה שפתיו.

(כד) רוץ ירוץ פתי אל בית רעהו.

(כה) וחכם כמעט ישקיף מתבושש.

(כו) פתי מציץ בחלון רעהו, וחכם בחוץ יעמוד.

(כז) כסיל מטה אוזנו אל דלת רעהו, ובעיני חכם איוולת היא וכלימה.

(כח) אנשי שפתיים הבל יהמיון, ונבון יפלס בפלס אמריו.

(כט) לב סכל בפיו, ופי נבון בלבבו.

(ל) רשע מקלל את המשחית את נפשו יקלל.

(לא) הולך רכיל משחית נפשו, ועל כל פנה יכסה קלון.