[הכהן הגדול שמעון]
(א) שמעון בן חוניו כהן הגדול, חיזק בימיו את בדק הבית ואת היכל ה'.
(ב) כפלים הגביה יסודם, ואת ההיכל הקיף יציע גבוה.
(ג) צינורי המים המעיטו מימיהם, ויעשם נחושת וייזלו שלשתים.
(ד) כגבר עמד בפרץ עמו, ונגד הפורץ בצר הקרת.
(ה) מה טוב מראהו בעיני הקהל, בצאתו מבית לפרוכת.
(ו) כהילל בן שחר מציץ מענן, וכירח במלוא תפארתו.
(ז) כשמש זרח על היכל ה', וכקשת עם הדרת צבעיו במרום.
(ח) כשושנה בימי האביב, כחבצלת על אפיקי מים, וכארז לבנון בקיץ.
(ט) כריח לבונה במחתה, וככלי יקר מוסב פז סחרת.
(י) כהדר זית פורייה, וכברוש רענן רם הקומה.
(יא) בלכתו למזבח לבוש מעילו, ופארי הקודש מסביב, וימלא הבית תפארתו.
(יב) בקחתו חלקי הזבח מכף אחיו, ובעמדו על אש המזבח הקיפהו הכוהנים,
כארז לבנון מוקף תמרים.
(יג) כולם בני אהרן לבושי הדר וזבחי ה' בכפיהם, לעיני כל עדת בני ישראל.
(יד) ולכלות עבודת המזבח בהקריבו את אשי ה', שלח לנֶסֶך ידו להַסך דם ענב,
לריח ניחוח לה' מלך כל הארץ.
(טו) ובני אהרן נשאו את קולם ויריעו בחצוצרות תרועה לזיכרון לפני ה'.
(טז) וכל העם נפלו על פניהם, וישתחוו לה' אל עליון.
(יז) השרים פצחו בשיר פיהם, והבית מלא נעים זמירות.
(יח) ויודו כל העם את חסדי ה', ויתחננו לו עד כלות כל העבודה.
(יט) והכהן בצאתו נשא את ידו אל כל קהל ישראל, ויברכם בברכת ה'.
(כ) וישתחוו כל העם שנית לפני ה' ויאמרו.
(כא) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
(כב) הגדיל ה' לעשות עמנו מיום צאתנו מרחם עד היום, וכה יוסף לעשות עמנו כחסדו.
(כג) תן לנו לב שמח, וחדש ימינו בשלום כקדם.
(כד) יהי נא חסדך עלינו, ופדנו לעת רצון כי בא מועד.
(כה) שני גויים שנאה נפשי, ושלושה לא בגויים יתחשבו.
(כו) יושבי הר שומרון ועם פלשת, ועם סכל בשכם.
(כז) אלה דברי יהושע בן סירא איש ירושלים, דברי דעת חכמה ומוסר, ואלה מורשי לבבו.
(כח) אשרי הגבר יהגה בם משים על לבו יחכם.
(כט) כל הולכי בם יכונו, כי באור ה' יהלכון ומחכמתו יתן ליראיו.
(ל) ברוך ה' לעולם אמן ואמן.