[איסור נקימה ונטירה]
(א) נוקם ונוטר ה' ינקם בו, ואת חטאתו ישמור.
(ב) שא נא לפשע אחיך, וכי תעתיר אל ה' ישא לפושעיך.
(ג) אדם פוקד עוון רעהו, ומה' יבקש חסד.
(ד) על עמיתו לא ירחם, ומשדי יבקש רחמים.
(ה) בן אדם תולעה ייטור איבה, ואיך אשמתו תכופר.
(ו) זכור אחריתך ונטשת כל איבה.
(ז) אל תחרוש רעה ומוות על רעך, ושמרת את מצות ה'.
(ח) וכי תשמור מצוותיו לא תשנא אחיך, וסלחת לכל נפש שוגגת.
(ט) הרחק ממדון נפשך וירחקו חטאים ממך, כי איש מדון יחרחר ריב ומצה.
(י) איש נרגן יסכסך רעים, ובין אחים יגרה מדון.
(יא) כפי העץ כן האש, וכפי הריב כן הקצף.
(יב) כפי רוח האדם כן קצפו, גם ברוב עושר רוב קצף, וברוב קצף רוב אש.
(יג) נמהר להצות יבעיר בערה, ונמהר לקצוף ישפוך דם.
(יד) ניצוץ נופח מעלה שלהבת, ורוק פיך יכבנה, ושניהם מפיך יצאו.
(טו) ארור נרגן ואיש תהפוכות, כי כילו אחים ורעים.
(טז) בשוט לשון רבים אבדו, ומעם לעם התגלגלו.
(יז) פי הפכפך יהרוס מבצר, ובית נגידים יעקור.
(יח) יגרש אישה מבית בעלה, ומפרי ידיה נגזלה.
(יט) כל דכיו לא ינוחו, ושלווה אין במשכנותם.
(כ) שוט נוגש מעלה פצעים, ושוט לשון יגרוס עצמות.
(כא) חללים רבים הפילה החרב, ורבים מהם לשון רמייה.
(כב) אשרי הגבר נמלט מידה, ולא נפקד משבט פשעה.
(כג) לא שם שכמו בעולה, ולא נתמך בחבלי עוולתה.
(כד) כי עולה עול ברזל, ונחושתה תכביד.
(כה) תחלואיה תחלואי מוות, ורעים משחת ואבדון.
(כו) ירא ה' לא ייכשל בה, ומיקודה לא יוקד.
(כז) נכונה היא לשוכחי אל, ובאש לא תכבה ייכוו.
(כח) כנמר וליש תשולח במו, עד כי תמו בדלת ובריח.
(כט) הן כרמך בסירים תגדור, גדור פיך בדלת ובריח.
(ל) כסף וזהב בצרור תצרור, מדוע את פיך לא תצור.
(לא) הישמר בני מכשול בלשונך, כי יארוב האורב פן תפול בידו.