[דוד מלך ישראל]
(א) אחריו קם הנביא בימי דוד.
(ב) כאשר יורָם חֵלֶב מזֶבח, כן דוד מישראל.
(ג) שיסע האריה כשסע גדי, ודוב הרג ככבש.
(ד) עודו עֶלֶם הכה את איש הביניים, וייגל את חרפת עמו מעליו.
(ה) ידו לקטה אבן מילקוט, וגולגולת גלית הפיל ארצה.
(ו) העתיר לאל לנחות ימינו, וַתַּצְמֵת גיבור אזור חיל, להרים קרן ישראל.
(ז) עליו ענו בשירים הכה דוד רבבותיו, וה' ברכו ויעטרהו עטרת תפארת.
(ח) קמיו הכניע מסביב וירעץ פלשתים צורריו, וקרנם גדע עד היום.
(ט) על כל פועל נתן תודה, וישר שיר לאל הקדוש, כי אהב ה' עושהו.
(י) שָרים הקים על מזבח ה', לזמר יום יום נעימי זמירותיו.
(יא) בהדר חגג חג ומועד להלל לשמו הגדול, וזמר בהיכלו לבקרים.
(יב) וה' העביר פשעיו, וירם קרנו לנצח.
(יג) גם כרת בריתו אתו, להקים כיסאו בישראל.
[שלמה החכם מכל אדם]
(יד) ואחריו קם שלמה בנו, איש חכם ונבון, וימלוך תחתיו בהשקט ובטחה.
(טו) כי ה' הניח לו מסביב, למען בנות בית לשמו והיכל ה' לדורות עולם.
(טז) מה חכמת שלמה בנעוריך, מלאת כנהר שכל ודעת.
(יז) מה נעמת במשל ומליצה, רוח חכמתך מלאה כל הארץ.
(יח) באיים ומרחקים שמעו שמעך, ויען כי שָׁלוְתָּ, יקרת בעין כל.
(יט) בכל הארצות שמעו כן, תמהו על זמירותיך ומליצותיך על משליך.
(כ) בשם אלוה קדוש ישראל, אצרת זהב כבדיל וכסף כעופרת.
(כא) אך על נשים נפתה לבבך ונפשך, ובכבודך נתת דופי.
(כב) במשפחתך שמת תהילה, כי העירות בה חמת ה', ותישא עוון אשמתך.
(כג) לשתים נחצתה מלכותך, ושבט רשע פרח מאפרים.
(כד) ובכל זאת לא סר מעמך חסד ה', ולא אבה השחיתך.
(כה) זרע בחירו לא האביד, וצאצאי ידידו לא הכרית.
(כו) ויישאר שריד מיעקב, ושורש מדוד בן ישי.
(כז) בהתאסף שלמה אל אבותיו, השאיר רחבעם מגזעו לחטאת,
כי נבער מדעת פרע את העם.
(כח) וירבעם בן נבט החטיא את ישראל, ויטבע את אפרים ביון חטאה.
(כט) שגבה חטאתם עד הוגלו מאדמתם. וירב פשעם, עד בערה בם אש רשעם.