[ענווה]
(א) אם לראש נשאת, אל תתנשא בקרב רעיך כי כמוהם כמוך.
(ב) ובטרם כילית עבודתך, אל תשב עימהם.
(ג) למען יגילו וישמחו בך, ואיש חמודות תקרא.
(ד) אם שבת שיח כי לשיבה יאתה שיחה, אך קול השיר בל תפר.
(ה) כי באין קשב אין שיח, ולמה תתחכם בלא עת.
(ו) כחותם ברקת במשבצות זהב, כן קול השיר במשתה ושמחה.
(ז) כחותם נופך בחולי כתם, כן הזמר במשתה יין.
(ח) אם נער אתה דבר אם נדרשת, אך פעמיים הידרש, בטרם תדבר.
(ט) השכל תשכיל על דבריך, ואמור הרבה במלים מעט.
(י) אם חכמת - חכמת לך, כי מה טוב החרש והתאפק.
(יא) בעצת גדולים אל תשתווה למו, וכי ישיחו שים ידך למו פיך.
(יב) לפני רעם - ברק, ולפני כבוד - ענוה.
(יג) במושב רעים קום ראשונה, ואל תהי ממאחרי שבת.
(יד) חושה הביתה ועשה חפצך, אך הישמר מחטוא בשפתי פיך.
(טו) ואחרי אכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על כל הטובה אשר נתן לך.
[יראת ה']
(טז) ירא ה' אוהב מוסר, ומשכים לשחרו יפיק רצון.
(יז) שוחר תורה לשובע ימצאנה, וסוג לב ייכשל בה.
(יח) ירא ה' ימצא תגמול, וצדקתו תאיר כאור נוגה.
(יט) לב עיקש פורע מוסר, ובאמרי נואש יתחטא.
(כ) לב משכיל לא יבוז לעצה, וזד יהיר לא יחוש אם בלי דעת ינהג.
(כא) בטרם תפעל - היוועץ, ולא תנחם באחריתו.
(כב) בדרך כושל אל תלך, פן תיגוף באבן רגלך.
(כג) באורח סלול אל תבטח, וגם מיוצאי חלצך הישמר.
(כד) בכל דרכך היה תמים, ושמרת את מצות ה'.
(כה) בוטח לבו בה' ינצור עדותיו וגולל עליו דרכו לא ימוט לעולם.