פרק לז

[הָרֵעַ והיועץ]

(א) רעי רעי, כל פה מצפצף, ואין רע זולתי בפה.

(ב) אכן רֵעים נהפכו למרעים, מרים המה ממות.

(ג) הוי מבטן מי פרצה המכשלה, ותכס את עין כל הארץ.

(ד) בטוב הרע כל איש מתרועע, וכי תקרה איד כל איש מתנודד.

(ה) למלאות בטנם יכחשו לו, ובעד אויב יתפשו מגן להגן בעדו.

(ו) אל תשכח הרע בלבבך, וכי מצאה ידך זכרהו.

(ז) כל יועץ מרים עצתו, ויש יועץ אך לטובת נפשו.

(ח) לכן הישמר מיועץ בטרם בחנתו, פן ייעצך להכשילך.

(ט) היטבת לעשות יאמר לך, ומנגד יעמוד לראות מה יקרה.

(י) את איש עוין אתך אל תיוועץ, ולאיש קנאה לא תגלה סודך.

(יא) כי כנועץ את אישה על צרתה, ורך לבב על מלחמה כן הוא.

(יב) התשאל כנעני על מחירך, וקונה על ערך מרכלתך.

(יג) התתיעץ את כילי עלי תגמול; את אכזר על חמלה; ואת עצל על עבודה.

(יד) התיקח עצה משכיר שנה לכלות מלאכהו או מעבד נרפה עלי יגיעה.

(טו) את כל אלה לא תיוועץ, כי אם שית לבך לברי לב, ואשר יראת ה' בלבבם.

(טז) אשר לבבם כלבבך, ובצרתך להם צר.

(יז) את לבבך היוועץ, כי אין נאמן ממנו, וטובה עצתו שבעתים מעצת צופים על ראש הפסגה.

(יח) ובכל זאת קרא אל ה' אלוהיך, בעבור יורך בדרך תבחר.

(יט) בטרם החל דבר היוועץ, כי לפני מעשה עצה.

(כ) הכרת פנים אות היא על תמורת מחשבות הלב.

(כא) ואחת מארבע תיוולד אם טוב ואם רע, אם חיים ואם מוות, וארבעתם ביד הלשון.

(כב) יש ערום יוכיח רבים ולא יועיל לנפשו, כי אך בשפתיו יתחכם.

(כג) בוז יבוזו לו, ואת לחם חוקו יחסר.

(כד) כי ה' צָפן משכל לבבו, וחכמה בטוחות אין.

(כה) אך יש חכם יחכם לנפשו, ופרי שפתיו יסלסלהו.

(כו) פי נבון יזרה דעת, ולו עצה ותושיה.

(כז) ברכות יחולו על ראשו, וכל רואיו יהללוהו.

(כח) מספר שנות אנוש חוצצו, ולימי ישראל אין ספורות.

(כט) איש תבונות יהולל בקהל, וזכרו לא יסוף לנצח.

(ל) בני השכל כל חלדך עליך, ואם עוולה בלבבך - הרחיקה.

(לא) לא כל דבר יכון לכל אדם, ולא כל נפש יסכון לכל חפץ.

(לב) אל תענג רוב דשן נפשך, ואל תלעיט בטנך מעדנים.

(לג) כי ברוב אוכל רוב מכאוב, ותבואת זולל כאב בטן.

(לד) הרוגי זוללות עצומים, ומכלכל ארוחתו יאריך ימים.