פרק טז

[האלוהים רואה מעשי האדם]

(א) אל תבקש המון בנים ריקים ואל תתפאר בם, כי רבו אם נלוזים הם, ויראת ה' אין.

(ב) אל תאמין בחייהם, ואל תבטח על רובם.

(ג) טוב בן אחד ותמים, מאלף בנים מרעים.

(ד) וטוב הולך ערירי, מרוב בנים משחיתים.

(ה) כי ביד חכם אחד נושבה קריה, ותרבות חטאים נכרתה.

(ו) כהנה רבות ראתה עיני, ועוד רבות שמעה אוזני.

(ז) אש ה' בער בעדתם, ומחמת שדי גויים נצמתו.

(ח) לא נשא פנים לקהל רפאים, אשר בזדון רוחם מרדו בו.

(ט) לא חמל על שונאי לוט, וישחיתם על רהבם.

(י) ולא חס על גוי נבל, אשר בפשעם התגאו.

(יא) הלא שישים ריבוא רגלי, על מרדם נכרתו.

(יב) פעם נוגעו ופעם רוחמו, פעם הוכו ופעם נרפאו, וימלטו בחסדו, ואיך ימלט אחד במריו.

(יג) הן רחמים ורוגז עמו, נושא חטא ופוקד עוון.

(יד) כרוב חסדו כן תגרתו, ישלם לאיש כמעשהו.

(טו) לא ימלט רשע בחמסו, ותקוות צדיק לא תאחר.

(טז) לבו יחיל לחסד אלוה, כי פועל איש ישלם לו.

(יז) אל תאמר מפני ה' אסתר, האם יזכרני ברום שחקיו.

(יח) בהמון צבאיו לאפס נחשבתי, וביצוריו אין מספר לאין דמיתי.

(יט) הן השמים ושמי השמים יתרופו מגערתו, וים ויבשת מפניו יתגעשו.

(כ) הרים וגבעות ומוסדי ארץ מתחוללים באפו, ועיני בני אדם יראו ולא יבינו.

(כא) רוח אנוש לא יכיל עצתו ונסתרה דרכו לעיניו, כסער לא שזפתו עין.

(כב) מי יגיד לנו משפטו, ומי יבין עצתו.

(כג) כי משטרו רחוק ממנו, ורק באחריתו יודע תכליתו.

(כד) לב ענו ישכיל ויבין, ולב נבוב יתעה במבוכה.

(כה) לכן בני קח לקח, ושים אמרי בלבבך.

(כו) כי לקח מוסר הודעתיך, אילפתיך עצה ודעת.

(כז) כל יצורי שדי בחכמה נוסדו, ולכל אחד חלק חלקו מיום היווסדו.

(כח) לעד לעולם שפר תוארם, ואיש על משמרתו עומד מדור לדור.

(כט) איש באחיו לא יפגעו, ישלים חוקו ולא יעבור.

(ל) ויבט עלי תבל ארצו, וימלאנה כל טוב, אין ספרות למו.

(לא) וייצר כל נפש חיה מעפר, וכולם אל עפרם ישובון.