[מר המוות]
(א) מר המות לאיש שלו, וכל טוב תועפות לו.
(ב) לחדל-עמל וידו תצליח, ואוכל עוד יערב לחכו.
(ג) מתוק המוות לקשה יום, ולאיש חלש וזקן עת דאוג ידאג ותוחלת אין.
(ד) את המוות אל תירא כי חוק אלוהים הוא על כל בשר, גם לקדמונים וגם לאחרונים.
(ה) התוכל למרות את פי ה', אם עשר אם מאה ואם אלף שנים תחיה, מיד שאול אין מציל.
(ו) זרע פושעים ודובקי בם, בנים משחיתים הם.
(ז) נחלת ילדי שפע תאבד, וצאצאיהם קלון ינחלו.
(ח) על אב בלייעל יזעף לבם, כי בעבורו גם המה לשמצה.
(ט) אוי לפושעים עוזבי מצוות ה'.
(י) כי אם ישרצו לא יפרצו, ואשר יולידו יאבדו, ובמותם תקולל חלקתם.
(יא) יוצאי עפר לעפר ישובון, ורשע ירד מקללה לאבדון.
(יב) מספד אדם על בשרו, ושם רשע לעד ייכרת.
(יג) לכן בני היזהר בשם טוב, כי יקר הוא מאלפי זהב וכסף.
(יד) לחיים טובים יש קץ, ואין קץ לשם טוב.
(טו) שמעו בני לקול תוכחתי, ושלום לכם.
(טז) חכמה מסותרה ומטמון טמון, מה יועילו גם שניהם.
(יז) טוב אוויל מכסה איוולתו, מחכם מסתיר חכמתו.
[בשבח הבושה]
(יח) ועתה למדו בושת מדברי, כי לא כל עת הבושה נכונה, ולא היא עד תמיד על האמת.
(יט) אב ואם בושו מנאוץ, ומושל עם בוש מכחש.
(כ) בושו שופט ונשיא מהטות משפט, ועם הארץ ממרי.
(כא) בוש רֵע מבגוד ברעך, ושכן בוש מגזל.
(כב) התבושש ממעול בתורת ה' ומהקל לחם מאכל כי תשען עליו בזרועך.
(כג) בוש מתת ומקחת שוחד, ומהעלים עינך מדורשי שלומך.
(כד) בוש מהביט פני זונה, ומהסתיר פניך משאר בשרך.
(כה) התבושש מקחת אחוזת רעך, ומחמוד אשת עמיתך.
(כו) מהתאוות אמתו ולארוב אל משכבה.
(כז) בוש מהכלים פני אחיך, כי פתחת לו ידך.
(כח) התבושש מהגיד כל אשר שמעת, ומגלות סוד רעך.
(כט) אם מאלה תבוש אשריך, כי תמצא חן בעיני כל אדם.