[מקום החכמה]
(א) החכמה תהלל נפשה, ובקהל עם תתפאר.
(ב) בעדת אל תרום קולה, ובכבוד עוזו תתהלל.
(ג) פתחה פיה ותאמר מפי אל עליון יצאתי, וכערפל כיסיתי פני תבל.
(ד) שבתי במרומים, וכיסאי עמודי שחקים.
(ה) גבולי רקיע סבותי, ובעמקי תהומות ירדתי.
(ו) במצולות וארצות שם אני ריחפתי, על גויים ולאומים.
(ז) בכל אלה בקשתי מעון להתלונן בצל גבולם.
(ח) ויצווני אדון כל, וצור חצבתי הנה פה מקום למנוחתך.
(ט) בעדת יעקב תשכוני, בישראל חבל נחלתך.
(י) מקדמי ארץ חוללתי, ולעולמי עד תישאר ברכתי.
(יא) באוהל קודשו שם משמרתי, ויובילני ציון זבול מנוחתי.
(יב) בקריה אהובה הכין משכני, ועל ירושלים הקים ממשלתי.
(יג) בעם סגולתו השריש שורשי, בעם בחר לחלקת נחלתו.
(יד) כארזי לבנון שם גדלתי, כברושים על חרמון הר ה'.
(טו) רוממתי כתומר עלי נהר, וכשושנה בבקעת יריחו.
(טז) כזית רענן בנאות דשא, וכערמון שתול על פלגי מים.
(יז) ריחי בושם כקינמון, כבשמים ראש ומר דרור.
(יח) כלבונה חלבנה ואהלים, כקטורת במקדש ה'.
(יט) יונקותי הרביתי כאלה, וכל כפותי רעננים.
(כ) כגפן פורייה ריחי ניחוח, וציצי יגמולון שפעת פרי.
(כא) גשו נא וקרבו מבקשי אהבתי, התענגו מעונג פריי.
(כב) כי מתוק מצוף לקחי, וערב מנופת שיחתי.
(כג) אוכלי לא ישבעון, ושותי לא ירוויון.
(כד) שומע לי לא יבוש, ושוגה בי לא יכשול.
(כה) כי זה ספר ברית ה', תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב.
(כו) כפישון באיתנו מלאה חכמה, וכמימי חדקל בעת האביב.
(כז) תזיל בינה כשפעת פרת, וכנוזלי ירדן בימי קציר.
(כח) כמימי יאור תביע לקח, וכגיחון בעת הבציר.
(כט) הראשונים לא ידעו ערכה, והאחרונים לא ידעו תכליתה.
(ל) כי שגבו מני ים אמריה, ועמוקה מתהום רעיונה.
(לא) ואני שלחתי בגנים תעלותיי, כפלג מים אל גינת ירק.
(לב) שם השקיתי פרדסי, שם הרוויתי נאות חשקי.
(לג) ופלגי פרץ לנהר, ונהרי למים אדירים.
(לד) כעפעפי שחר יהל אורי, וממרחק תחזנו כל עין.
(לה) רוח נבואה אנער מחיקי, לדור ודור ניצב סלה.
(לו) באו וראו כי לא לי עמלתי, כי אם לכל שוחריה.