פרק יח

[מה אנוש כי יפעל]

(א) כל יצורי תבל מיד אל עולם נבראו, ורק הוא לבדו צדיק בכל דרכיו.

(ב) אי זה פה יספר עלילותיו, ומי יחקור פלאי מעשיו.

(ג) גבורת אלוה מי יודיע, ומי יספר רוב רחמיו.

(ד) מי יוסף עלימו ומי יגרע מהם, וחקר פלאיו מי ימצא.

(ה) אדם כי כלה לחקור כמעט החל, וכי יחדל באפלה ימשש.

(ו) מה אנוש כי יסכון, וכי יפעל מה יעשה, אם טוב ואם רע.

(ז) אם מספר שנותיו מאה מה הוא, ומי יודע קצו אין אחד.

(ח) אלף שנים כנטף בים המה, וכגרגיר בחול נחשבו, לעומת חיי עולמים.

(ט) על כן יאריך ה' אפו, וייתן רחמיו על כל מעשיו.

(י) ביודעו יצרם הרע הרבה, והגדיל רחמיו עלימו.

(יא) חסד אדם רק על רעו, וחסדי ה' על כל בשר.

(יב) מי כמוהו מוכיח ומייסר, מורה ומכלכל כרועה עדרו.

(יג) חנון הוא למבקשי לקח, ורחום לשמרי מצוותיו.

(יד) בני היטבת לאחיך, אל תמרר נפשו ואל תענהו קשות.

(טו) כי כצינת טל עלי חרב, כן אומר רך עלי מתן.

(טז) מתק שפה טוב ממתן, ואיש לבב בשתיהם יודע.

(יז) בן מביש ידבר עתק, ומתת רע עין כליון עיניים.

(יח) בטרם תלמד - למד; ובטרם תרפא - הרפא.

(יט) היווכח בטרם תוכיח, וביום פקודה תפקד.

(כ) בטרם חולית הזהר, ובעת עוון הִבָדל מאוון.

(כא) אל תאחר לשלם נדריך, למה תתמהמה עד כי חבלי שאול יקדמוך.

(כב) הכן לבבך בטרם נדרת, ואל תנסה את ה' אלוהיך.

(כג) זכור אף ה' בטרם תמות, ואת יום נקם כי יסתיר פניו ממך.

(כד) שבעת לחם - זכור הרעב, שבעת עושר - זכור העוני.

(כה) מבוקר לערב יתהפכו עתיך, כי ה' יחיש מעשהו.

(כו) לב חכם מפחד תמיד, ובימי עוון ישמר מאוון, ולבל כסיל מתעבר ובוטח.

(כז) לב נכון אוהב חכמה, ומוסר מוצאם יקנה תהילה.

(כח) פי חכם יורה דעת, ובנפש חפצה יביע לקח.

(כט) שים מעצור לרוחך, ובמאוויי לבבך אל תלך.

(ל) הולך ביצר לבבו, שונאיו יריעו עליו, אף כי קנא יקנאו בו.

(לא) אל תתענג במעדנים, ואל תחמוד חברת זוללים.

(לב) למה תיוורש בתענוגי משתה, ותיקח בנשך כי אפס כספך, ומשחית נפשך תקרא.