פרק כה

(א) שלוש הנה אהבה נפשי, ובעיני אלוהים ואדם תרצנה.

(ב) שבת אחים גם יחד ושכנים ישליון, ואיש ואשתו בנחת ינוחו.

(ג) שלוש הנה שנאה נפשי, ועל דרכם עגמה רוחי.

(ד) דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, כי בשיגעון ינהג.

(ה) אם בנוער לא תאגור, אנה תמצא כי שבת.

(ו) נאוה משפט לשיבה, ועצה לישיש, ושכל טוב לזקנים.

(ז) עטרת זקנים חכמה, ותפארת נגידים השכל ודעת, ויראת ה' הדרת כולם.

(ח) תשע הנה עלו על לבי, כי יקרו לנפשי, ועשר לא אכחד בלשוני.

(ט) יגל נפשו בבניו, ורואה בפיד משנאיו.

(י) בעל אשת שכל, ואיש לא ירע בשפתיו.

(יא) לא יכרע לבן בלייעל, ואיש מלאו רוח חכמה.

(יב) אשרי מצא רֵעַ נאמן מפיק תבונה על אוזן קשבת, ואיש מצא דבר חכמה.

(יג) אך לא ישיג את ירא ה', כי יראת ה' עולה על כולמו.

(יד) אשרי אדם יחזיק בה, מה שפרה נחלתו כי מצאה.

(טו) יראת ה' ראשית אהבתו, ודבוק בו תחילת אמונה.

[אישה רעה]

(טז) אין עצב מעצבת לב, ואין איבה מאיבת אישה.

(יז) אין לעג מלעג שונא, ואין נקמה מנקמת אויב.

(יח) אין רע מראש נחש, ואין חמה מחמת אישה.

(יט) טוב שבת עם כפיר ותנין, משבת עם אישה רעה.

(כ) בשצף קצף תשנה תארה, ופניה קודרים כלבוש שק.

(כא) בעלה נאנח בחברת רעיו, ובהיזכר שמה ידאב לבבו.

(כב) אין רשעה כרשעתה, ולו תהי חלקת רשע.

(כג) אישה הומיה לאיש שלו, כמעלה חול לרגלי זקן.

(כד) אל תחמוד יופיה בלבבך, ואהבתה אל תבקש.

(כה) אישה מעשרת בעלה, אין קץ לזדון מדון ובזיון.

(כו) תבואת אישה רעה דאבון נפש ופנים נזעמים,

שבר רוח ורפיון ידים וברכים כושלות - ושמחה אין.

(כז) מיד אישה יצאה הרעה, ובגללה כולנו גווענו.

(כח) כפוטר מים נשא פנים לאישה רעה.

(כט) אם לא תשמע לך, תן לה ספר כריתות ושלחנה לנפשה.