פרק מו

[יהושע והשופטים]

(א) אחרי משה קם יהושע בן נון איש חיל ונביא ה'.

(ב) כשמו כן הוא, כי הושע הושיע את בחירי אל, נקם השיב לצריו ולעמו הנחיל נחלה.

(ג) בנטות ידו עשה חיל, ובהנף ידו כבש הרים.

(ד) מי כמוהו גיבור במלחמה, בלחמו את שונאי אלוה.

(ה) הלא על פיהו דמם השמש, ויום נחשבו יומיים.

(ו) במצור מצריו פלל לאל, ויעתר לו ה' וימטר אבני ברד עלימו.

(ז) הרעים כרעם ממרום עלימו ויכלם עד כלה, למען יכירו חצי שדי, אשר היו בעוזריו.

(ח) הוא וכלב בן יפונה עשו גדולות בימי משה, כי עמדו בפרץ העם וישקיטו את תלונותם.

(ט) לכן מששים ריבוא לבדם נשארו, לרשת נחלה בארץ זבת חלב ודבש.

(י) הגדיל ה' כוח כלב עד זקנה לעבור בארץ הרים לרשתה.

(יא) למען דעת כל בית ישראל, מה טוב לכת בדרכי ה'.

(יב) וגם השופטים איש איש בשמו אשר לא סרו מאחרי ה', ולא זנו אחרי לבבם, ברוך זכרם.

(יג) עצמותם ינובון במשכבם, בזרעם יברך זכרם כי ינחילו כבודם למו.

(יד) שמואל הנביא ידיד ה' הקים משרה בישראל, וימשח נסיכים לעמו.

(טו) בדתי אלוהים שפט את העם, וה' פקד את יעקב.

(טז) עד מותו נמצא לבבו נאמן, ואמונתו ענתה בו כי חוזה אמת הוא.

(יז) כי הקיפהו אויביו, הקריב טלה לעולה וה' ענהו בהרעימו ממרומים,

ומשמים נתן קולו קול עז.

(יח) שרי צור ריצץ ארצה, ויקרקר כל סרני פלשת.

(יט) נגד ה' ומשיחו העיד במותו כי ניקתה ידו משוחד מחוט ועד שרוך נעל וצדקתו ענתה בו.

(כ) ואף אחרי מותו ניבא למלך אחריתו ומעפר השמיע קולו, כי חטאת מושל העם תמחה.