פרק מח

[אליהו]

(א) כאש מתלקחת פרץ אליהו הנביא ודבריו כלפידים בוערים.

(ב) הפקיד עלימו רעב, ובקנאתו לאלוהיו המעיטם.

(ג) בדבר ה' עצר את השמים, ושלוש פעמים הוריד אש מהם.

(ד) מה גדלת אליהו במופתים, ומי ידמה לך ביקר.

(ה) ברוח ה' מת החיית, ומירכתי שאול העליתהו.

(ו) מלכים ונסיכים הורדת מכיסאם, ומשפטי ה' ידעת מסיני וחורב.

(ז) נסכת מלכים לרדות בעם, ונביאים הקימות תחתיך.

(ח) בסער עלית שמימה, וברכב אש נשאת מרום.

(ט) כעת הוכנת לעשות שפטים, ולהשיב אף ה' טרם הותכו.

(י) והשיבות שבטי בני יעקב, ולב בנים על אבותם.

(יא) אשרי כל רואיך ואשר נמו באהבתך שנתם, כי חיה נחיה כולנו.

(יב) בהילקח אליהו בסערה, צלחה רוח ה' על אלישע.

(יג) מימיו לא נשא פני מושל, ואיש לא משל ברוחו.

(יד) לבו יצוק בל ימוט, ועוד בקברו רוחו מתנבא.

(טו) בחייו נתן מופתים, ועוד במותו הפליא לעשות.

[חזקיהו המלך ומפלת סנחריב]

(טז) עוד לא שב העם מדרכו ולא סר מפשעו, עד הגלו מעל אדמתם ועל כל פני הארץ נפוצו.

(יז) אך שריד נשאר ונשיא מזרע דוד, וילכו אלה בטוב ואלה בקרי.

(יח) חזקיהו חיזק חומות הקריה וכלכל אותה במים.

(יט) בקע בצור תעלה ויבא מימיו העירה.

(כ) בימיו עלה סנחריב, וישלח את רבשקה מלכיש.

(כא) ויתאמר בגאון לבבו, וינף על ציון ידו.

(כב) ותרפה יד ולבב העם, ורטט החזיקם, כמו אישה בציריה.

(כג) ויצעקו אל ה' אלוהי הרחמים וישטחו אליו כפיהם, וישמע ה' ויצילם ביד ישעיהו.

(כד) ויך מכה במחנה אשור ומלאך ה' השחיתם.

(כה) כי מילא חזקיהו אחרי ה', וילך בדרכי דוד אביו, כאשר ציוהו ישעיהו נביא גדול ויקר.

(כו) בימיו שב השמש אחורנית, וימי המלך על פיהו נוספו.

(כז) ברוח קודשו ראה קץ כל דבר, וינחם אבלי ציון.

(כח) אותו הגיד עד סוף הימים ותעלומות סיפר בטרם צמחו.