פרק לד

[חלומות]

(א) תקוות כסילים מפח נפש, וכחלומם ידאו על כנפי רוח.

(ב) בוטח בחלום, כמחזיק בְצל: צופנהו צָפַן רוח.

(ג) חזיון ליל תמונת הבל, כמים הפנים אל הפנים.

(ד) מי ייתן טהור מטמא, ואמת משקר אין אחד.

(ה) חזיונות, נבואות וחלומות - הבל המה גם יחד, ושוגה בם בחבלים יחבל כאשת לידה.

(ו) אל תשת לבך אליהם, אם ה' לא שלחם לנסותך.

(ז) כי חלומות אדם סכלו רבים, ובמשאות שווא ומדוחים נפלו.

(ח) לא בכזב אורח חיים, כי תורת חכמה על שפתי אמת.

(ט) לב חכם מלא דעת, ונסה במסות נגידים ידבר.

(י) באין מסה מעט חכמה, וברוב מסות חכמה וגם עורמה.

(יא) ברוב מסות הרביתי דעת, ורבות ידעתי מאשר הגדתי.

(יב) מוקשי מות אפפוני סביב, ומיד אלה ניצלתי ונמלטתי.

[ירא ה']

(יג) רוח צדיק לעד יחיה, כי ביראת ה' מבטחו.

(יד) ירא ה' לא יירא ולא ייחת, כי הוא משגבו וצור ישועתו.

(טו) אשרי הגבר ירא ה', מה רב משענתו ומעוזו.

(טז) עיני ה' על בחיריו, והוא מחסם ומגינם.

(יז) מחסה משרב ומסתור מזלעפות, תומך כושלים וסומך נופלים.

(יח) משיב נפש ומאיר עיניים, נותן חיים וברכה עד עולם סלה.

(יט) זבח רשעים תועבה, ולקרבן לא ירצה.

(כ) אין חפץ לה' בעולות רשע, כי בעולה לא יכפר עוולה.

(כא) זובח זבח מחיל דלים, כשוחט בן לעיני אביו.

(כב) לחם עני מחיית נפשו, וגוזלו שופך דמו.

(כג) חומס מחיית רעהו לנפשו יארוב, ועוצר פעולת שכיר הרוג יהרגהו.

(כד) מה לבונה כי יבנה, ואחר ייהרס.

(כה) כן מתפלל ואחר יקלל, הישמע ה' צעקתו.

(כו) רוחץ למת ושב ונגע, איך יטהר.

(כז) כן צם על חטאו ומוסיף לחטוא, תפילתו מי ישמע וצומו מה יועיל.