פרק מ

[חיי אדם עמל מלאו]

(א) חיי בני אדם עמל מלאו, ועול כבד על שכמם ישאו.

(ב) מעת גוחם מרחם אמם, עד שובם אל האדמה - אם כל חי -

דאגה ופחד, תוחלת ומות, מנת חלקם.

(ג) ממלך יושב על כסא עד שחה לעפר נפשו; מנושא נזר ואבני יקר עד חגור שק -

(ד) אך קצף קנאה ושטנה, ריב אסון ומדון וצרת עין.

(ה) גם על משכבו בלילות רעיוני רוח יבעתוהו.

(ו) במעט שנתו לא ינוח, ומחזיוני אימים ייבהל, כצופה על ראש ההר.

(ז) בהקיצו עת יראה כי שווא תמורתו, כפליט משדה הריגה יינפש.

(ח) כן דרך כל בשר מאדם ועד בהמה, ועוד שבעתים לחוטא.

(ט) דם והרג, ריב וחרב, אסון ורעב, נגע ושחת נצפנו לרשעים, וגם המבול היה בגללם.

(י) כל יליד עפר לעפר ישוב, כמים שבים אל הים.

(יא) שוחד ועוול יאבדו, ואמת לעולם עומדת.

(יב) הון רשע כנחל ייבש, ויעבור כרעם במטר.

(יג) ברבות חילו ישמח בו, ואחריתו עדי אובד.

(יד) צאצאי רשע לא ינובון, כי שורשם ניטע בצחיח סלע.

(טו) אם גם מיובלי מים ירטבו, לפני כל חציר ייבשו.

(טז) גמול חסד כגן בעדן, וצדקה תעמוד לנצח.

(יז) אשרי איש שמח בחלקו. ואוכל לחמו ביגיע כפיו - טוב ממוצא שלל רב.

(יח) בנים ובנין עיר מקימי שם המה, וטוב משניהם אישה תמימה.

(יט) יין ושיר משמחים הלב, ואהבת חכמה עלתה על שניהם.

(כ) חליל וכינור ינעמו לאוזן ומשניהם אמרי שפר.

(כא) חן ויופי נחמדים לעין, ונאות דשא נבחר משניהם.

(כב) טוב כי ידבק איש באחיו, וטוב מהם איש ואשתו.

(כג) אח ועוזר טובים בצרה, וגמול חסד טוב משניהם.

(כד) כסף וזהב ירוממו לב גבר, ויראת ה' טובה משניהם.

(כה) הון ועושר יעודדו מצעדי איש, ועצה טובה נבחרה מהם.

(כו) יראת ה' לא תחסר דבר, ולא תשאל מאין יבוא עוזר.

(כז) יראת ה' כגפן פורייה, ותפארתה על כל רוממה.

[לחם חסד]

(כח) בני מנע רגלך מנדוד ללחם, כי טוב המות מחיי נדודים.

(כט) חיי איש שוקד על שולחן אחרים אינם חיים.

(ל) אוכל פת זרים נפשו ישפיל, ורחב לב יקוץ בלחם הקלוקל.

(לא) לחם עני ינעם ללא ידע בושת, אך אש אוכלת הוא בבטנו.