פרק טו

(א) ירא ה' יעשה זאת, ונוצֶר עדותיו ישיגנה.

(ב) כאם בנחת תקדמנו, וכאשת נעורים תאספה.

(ג) תשביעהו לחם חכמה, ומי תבונה תשקהו.

(ד) תחזיקהו לנצח ויעמוד, ישען עליה ולא ימוט.

(ה) על כל רעיו תרוממנו, ובקהל עם תפתח פיהו.

(ו) תעטרהו שמחה וגיל, ושם עולם תנחילהו.

(ז) לב אוויל לא יבין דרכה, ועין חוטא לא תשורנה.

(ח) רחוקה היא מאנשי רהב, ושטי כזב לא ישעו לה.

(ט) לא נאוה לנבל שפת תהילה, כי לא נתנה לו מאת אלוהים.

(י) כי התהילה תבואת חכמה, וה' הטה אליה חסד.

[החטא ועונשו]

(יא) אל תאמר ה' הסיר חסדו ממנו ונכשלתי, למה עשית את אשר שנא ה'.

(יב) ואל תאמר ה' הכשילני, כי לא יחפוץ ה' בעוול.

(יג) הלא שונא תהפוכות הוא, וכל יראיו יקוצון בהם.

(יד) אלוהים ברא את האדם מראש, ויתנהו ביד יצרו.

(טו) אם תאבה תצור עדותיו, ואת הישר בעיניו תעשה.

(טז) אש ומים נתן לפניך, שלח ידך אל אשר תשלח.

(יז) החיים והמוות ערוכים לפניך, את אשר תבחר יינתן לך.

(יח) כי גדול ה' ורב כוח, לתבונתו אין חקר ועיניו על כל.

(יט) עיני ה' אל יראיו, וכל מעשי אדם נגלו לפניו.

(כ) לא פקד על האדם לחטוא, ורשיון לא נתן לעוול.