פרק מה

[משה אהרון ופנחס]

(א) ממנו יצא עבד ה' נשוא חן בעיני אלוהים ואדם, ינון שמו לעולם.

(ב) כאבות הקדושים הרימו אל, ויתנהו מגור למשנאיו, ואותות ומופתים שם בפיהו.

(ג) נגד מלכים כבדהו ה', וייתן בידו חוקים ישרים לעמו, ועיניו ראו כבוד אלוהים.

(ד) על אמונתו וענות לבו הקדישו ה', ויבחר בו מכל אדם.

(ה) את קולו השמיעו אלוהים, וערפל שם סתרו.

(ו) פנים אל פנים הודיעהו חוקיו, גם תורת חיים וחוכמה, ללמד עדות לישראל ומשפט ליעקב.

(ז) אתו כמוהו הרים והקדיש אהרן אחיהו, ויבחר בו משבט לוי.

(ח) ברית כהונה כרת אתו למשמרת עולם, וילבישו בגדי תפארת.

(ט) מעטה כבוד עטרהו, מכנסיים מעיל ואפוד בעבותות זהב.

(י) פעמוני זהב סביב למעילו, ונשמע קולו בבואו אל הקודש, לזיכרון לבני ישראל.

(יא) ובגדי הקודש מעשה רוקם זהב וארגמן, ואבני שוהם וחושן המשפט באורים ותומים.

(יב) והחושן מעשה חושב, והאבנים מוסבות משבצות זהב ופיתוחי חותם,

על מספר שבטי בני ישראל.

(יג) וציץ זהב על המצנפת, ובו חרות קודש לה'.

(יד) מלבושי כבוד ותפארת היו לו, וכולם נחמדים לעין.

(טו) כאלה לא נראו לפנים וכל זר לא לבש כמוהם, כי בגדי קודש הם לו ולזרעו אחריו.

(טז) פעמיים ביום הקריב עולה, ומשה מילא את ידו וימשחהו בשמן הקודש.

(יז) ברית עולם הוא לו ולזרעו עד עולם, לכהן בקודש ולברך העם בשם ה'.

(יח) מכל אדם הבדילו אלוהים, לנסך ולהקטיר ולכפר על עמו.

(יט) משמרת פקודתו הפקיד על ידו, לתת משפט ביעקב ותורה לישראל.

(כ) בקום עליו אנשי מרי במדבר, ויתנודדו בקנאתם למרות כבודו, עדת קורח ודתן ואבירם.

(כא) וירא ה' וינאץ, ותבלעם האדמה בחרון אפו.

(כב) מופת נורא שם בהם, לכלותם באש עברתו.

(כג) וה' הרים עוד כבוד אהרן, וינחל לו נחלה.

(כד) מראשית כל פרי ומקדשי ה' הטריף לו לחמו, לו ולזרעו אחריו.

(כה) כי אין לו חלק בארץ, וה' חבל נחלתו.

(כו) פינחס בן אלעזר השלישי ביקרו, כי קינא את קנאת אלוהיו.

(כז) במרד העם התעורר רוח צדקתו, וישב חמת ה' מישראל.

(כח) וה' כרת אתו ברית כהונת עולם, לשרת בקודש ולכפר על עמו.

(כט) וכאשר נשבע לדוד בן ישי, לבלתי הסר שבט מיהודה,

כן הנחיל משמרת הכהונה לאהרון ולזרעו לשפוט את העם וללמדו דעת.

(ל) למען יישאר כבודם לעולם, ותפארתם לא תסור מזרעם.