[מוות וחיים]
(א) אשרי הגבר לא ייכשל בלשונו, ולבבו לא ייחת מפשעיו.
(ב) אשרי אדם לא ירשיענו רוחו, וְכִסְלו לא יָקוּט.
(ג) לא נאוה לכילי עושר, והון לרע עין.
(ד) מרבה הונו לחסר נפשו, יאסוף לזרים מאבדי חילו.
(ה) עוכר נפשו איך ייטיב לזולתו, אם גם במלאת ספקו יצר לו.
(ו) מחסר מטובה נפשו רע ירוע, ורעתו אל חיקו תשוב.
(ז) גם כי ייטיב לבו בל עמו, ובאחריתו יכיר איוולתו.
(ח) רע עין פניו נזעפים, עיניו שחוחות, ובוז יבוז לכל אדם.
(ט) בוצע בצע לא תשבע עינו, ורשעתו תשלח רזון בנפשו.
(י) רע עין בחלה נפשו בלחמו, וגם על שולחנו ירעב.
(יא) בני אם יש לך היטב לך, וגם לעליון שלם נדריך.
(יב) זכר כי המוותה לא תאחר, ואין לך ברית את מוות.
(יג) לכן היטיבה לאחיך בטרם תמות, ומשוך חסדך כפי מסת ידך.
(יד) וגם אל תמנע מטובה נפשך בעתו, למה תטמון ידך מהשיג חלקך.
(טו) הלא תעזוב לאחרים חילך, ויגיעת כפיך ליורשים.
(טז) קבוץ ופזור והישר דרכך, כי אם לקבר תובל אכלת דיך.
(יז) כל בשר כבגד יבלה, כן היה וכן יהיה, ומיד שאול אין מציל.
(יח) כעלים בעץ רענן אלה נובלים ואלה יציצו, כן תולדות בני אדם, אלה מתים ואלה נולדים.
(יט) כל מעשה כליון בלה יבלה, וגם עושהו כלה יכלה.
[החכמה ותלמידיה]
(כ) אשרי איש יהגה בחכמה ובמוסר, ותורת ה' על שפתיו.
(כא) מתבונן ומשכיל בכל דרכיה, וכל סודותיה יחקור.
(כב) כאורב יארב לעקבותיה, מציץ בחלוני ביתה, ושוקד על דלתותיה.
(כג) נוטה אוהלו קרוב לזבולה, ובסביבותיה יקים סוכתו.
(כד) הוא ישכון במעון ישרים, ואת בניו ישכן בצל קורתה.
(כה) לא יכנו שרב ושמש, ומשכן כבוד תהי מנוחתו.