פרק ל

[חינוך האב את בנו הבן]

(א) אוהב בנו שיחרו מוסר, למען יגל בו באחריתו.

(ב) יסר בנך ותיטיב לנפשך, כי בקרב רעים תתהלל בו.

(ג) כי תלמדהו חוכמה אויבך יראה וכעס, ואתה בין רעים תהולל.

(ד) במות האב כלא מת יחשב, כי כמוהו השאיר אחריו.

(ה) בחייו ראה ושמח, ובמותו לא יתעצב.

(ו) כי לצריו השאיר נקם, וגומל טוב לרעיו.

(ז) מייסר בנו יחבוש עצבותיו, אף כי יהמו מעיו כי יצעק.

(ח) נער מפונק ילך שובב כעיר פרא.

(ט) כי תשתעשע אתו יבהילך, וחלף שעשועים תעתועים.

(י) אל תשחק אתו פן יצחק לך, ושניך תקהינה.

(יא) אל תנח לו בילדותו, ואל תשא לאיוולתו.

(יב) עודנו רך כוף ראשו, ובנעוריו הט שכמו, פן יקשה עורפו ובגוד יבגוד בך.

(יג) יסר בנך ועמול בו, לבל ייכשל לבושתך.

(יד) טוב מסכן בבריאת בשר, מאיש עשיר וחולה.

[שמחת חיים]

(טו) חיי בשרים נבחרים מזהב, ונפש בריאה מהון עתק.

(טז) אין עושר כחיים בריאים, ואין משוש כמשוש לב, וטוב המוות מחיי תחלואים.

(יז) מעדנים לפה סתום, כמאכל על קבר מתים.

(יח) מה לבול עץ את הזבח, כי לא יאכל ולא יריח.

(יט) כן איש נרדף מחמת שדי.

(כ) עיניו רואות ונפשו כלתה, ותתייפח כסריס בחיק נערה.

(כא) אל תיתן לתוגה נפשך, ואל תכאיב לבבך ברעיוני הבל.

(כב) כי חיי האדם לב שמח, ותבואת שמחה אורך ימים.

(כג) לכן אהב נפשך והיטב לבך, וכל תוגה הרחק מעליך.

(כד) כי חללי תוגה רבים, ותועלת אין.

(כה) קנאה וכעס מקצרים ימי אדם, ולב דואג בלא יומו יזקין.

(כו) לב שמח ייטיב גהה, ולחמו לחם אבירים.