פרק כב

(א) איש נרפה כאבן, בגלל כל עובר ילעג למרימו.

(ב) איש עצל כאבן, בגלל צואה מרימו ינער ידיו.

(ג) כעס לאביו בן בער, ובת מבישה - לבּושה נולדה.

(ד) בת משכלת סגולת בעלה, ובת סוררת תוגת יולדיה.

(ה) בת שובבה קלון אביה ובעלה, ומשניהם תשנא.

(ו) שיחה בלא עתה, כשיר בלב זעף, מוסר ולקח יפים בעתם.

(ז) בנים ישרים יכסו שפלות אבותם, ובנים שובבים יפשיטו תפארת אבותם.

[הכסילים]

(ח) מורה לב סכל, כמדביק גזרי חרש, וכמעורר נרדם משנתו.

(ט) מדבר אל פתי, כמדבר לאיש ישן, אחרי כלותך יאמר, מה זה מה זה.

(י) בכה למת כי חשך אורו, ובכה לבער כי חשך שכלו.

(יא) המעֵט דמעה על מת, יען כי מצא מנוח, והרבה דמעה על סכל, כי מותו מחייו נבחר.

(יב) אבל למת שבעת ימים, ואבל לסכל כל ימיו.

(יג) אל תרבה שיח עם סכל, ואל תתחבר עם איש בער.

(יד) פרעהו פן יכבד עולו עליך, ובתפילתו יטנפך.

(טו) היבדל מעליו ותנוח, ואיוולתו לא תכעיסך.

(טז) מה כבד מעופרת, בלתי איש אשר סכל שמו.

(יז) נקל נשוא נטל חול מלח וברזל, מנשוא אוויל באיוולתו.

(יח) כקיר במחברת עץ לא תמוט מזוועה, כן לב נבון יצור בל תמוט לעולם.

(יט) כטיח סיד עלי קיר, כן החכמה בלב מוצק.

(כ) כעמוד על הר תלול לא יתייצב לפני סער, כן לא יעמוד לפני פחד לב נמוג באיש בער.

(כא) מיץ עיניים מוציא דמעה, ומיץ לב מוציא הגיונות.

(כב) קולע אבן בציפורים ישיבן, ומכלים רעיו יפרידם.

(כג) שלוף חרב על רעך ותקוותך לא אבדה, הסכן נא עמו ושלם.

(כד) נוקשת באמרי פיך אל תירא, התרפס ורהב רעך.

(כה) כל מעוות לתקן, זולתי לעג וקלון גלות סוד ומרמה, כל אלה ירחיקו הרע לנצח.

(כו) היה נאמן לאחיך בימי עוניו, למען תגיל עמו בימי אושרו.

(כז) החזק בו בצר לו, וערבה לך שמחתו.

(כח) קיטור ועשן לפני להב, וריב ומצה לפני רצח.

(כט) למה תבוש לעמוד לימין אחיך, ולמה תסתיר ממנו פניך.

(ל) הלא אם יגמלך רע, כל שומעיו ירחקו ממנו.