פרק מד

[תהילת אנשי שם]

(א) ואף תהילת אנשי שם ויקר אבותינו אזכירה, איש איש בדורו.

(ב) הגדיל ה' לעשות עם אלה, ומראש הודיע גבורתו במו.

(ג) אלה משלו בתבונה בארצם, ואלה עשו גדולות בעמם, ועצה ונבואה על שפתם.

(ד) בחכמה שפטו את העם, וילמדום תורת חיים.

(ה) מוסרם מלא אמרי בינה, שיר וזמר חקרי לבותם, ותהילות ה' העלו על ספר.

(ו) און והון תועפות למו, והשקט ובטח במשכנותם.

(ז) בדורותם כבוד נחלו, למרחוק יצא שמעם, וזכרם נשאר לברכה.

(ח) ואחרים באי כבוד גוועו ואין שם, ואין שארית למו.

(ט) חיתם כלא הייתה, ותולדותם כמוהם.

(י) אמנם צדקת ישרים עומדת לעד, וזכרם לא יסוף לעולם.

(יא) זרעם יישאר לנחלה, ובברית ה' יעמדו כולמו, הם ונינם ונכדם.

(יב) צאצאיהם יצוצו לנצח, וזכרם לעולם לא ימחה.

(יג) עצמותם בקבר ינוחו, ושמם יחיה לדור ודור.

(יד) לאומים ישבחו חכמתם, ותהילתם ירננו בקהל.

(טו) בהתהלך חנוך את אלוהים ואיננו, כי לקח אלוהים ויציגהו למשל עמים.

(טז) נח היה איש תמים, ולעת קצף מצא כופר.

(יז) בשטף מבול נשאר לפליטה, וה' כרת בריתו אתו לבלתי השחית עוד כל בשר.

(יח) אברהם היה אב המון גויים, ואין כמוהו יקר בארץ.

(יט) בשמרו את משמרת ה' וישם בריתו בבשרו, כי מצא במסה לבבו נאמן.

(כ) וישבע לו כי יתברכו בזרעו כל גויי הארץ, ולהרבות אותו כחול הים.

(כא) להקימו עד כוכבי שמים, ולהנחילו נחלה מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ.

(כב) את בריתו הקים את יצחק עבור אברהם אביו, ויתנהו לברכה בארץ.

(כג) ויעמידה ליעקב לחוק ויברכהו לרשת נחלה, ויבדילה לשנים עשר שבט.