[מצות הלוואה]
(א) מלוה רעהו גמל חסד, ונדיב לב שומר מצווה.
(ב) השה ברעך לעת מחסור, וכי נשית השיבהו ליום מועד.
(ג) מוצא שפתיך תשמור ועשית, ותמצא משען בעת צרה.
(ד) יש לווה יאמר האח מצאתי מטמון, ונפש עוזרו ידאיב.
(ה) יישק ידו עד השיגו, ועל הון רעהו יקוד ישתחווה.
(ו) ולעת השב אחר יאחר, עוד קשות יענה, ועל צוק העתים יצעק.
(ז) גם כי מצאה ידו - ישלם מחציתו, וכמתן יחשבהו לו.
(ח) ואם יכולת אין כילה את הון רעהו, וקנה אויב על לא דבר.
(ט) עוד געור יגער לבעבור הרעימו, וחלף טובה - יגמול רעה.
(י) יש מונע טוב מבעליו: לא מרוע לבבו, כי אם מרמה ותרמית יירא.
(יא) אפס אל תקשיח מאביון לבך, וכי יבקש אל תאחר.
(יב) פתח ידך לאביון יען כי ציווך ה' אלוהיך, ואל תשיב פניו ריקם.
(יג) טוב תת כספך לאחיך, מהטמינו תחת אבן להישחת.
(יד) אוצר לך אוצר כתורת ה', כי יקר הוא מפז ומחרוץ.
(טו) הנח אוצרך במקום נאמן, ומכל רעה יחלצך.
(טז) כי בקמים עליך ילחם, וייטב לך ממגן ורומח.
(יז) עורב ערובה בעד רעהו, איש חסיד, ורק עז מצח יזנחהו.
(יח) גמוּל עורבך בל תשכח, כי נפשו תקע בעדך.
(יט) רשע לא ידאג להון, מתערב כי בעקשות לבו ינוס, ואת גואל נפשו ישחית יחבל.
(כ) בערובה רבים רוששו, וכגלי ים התגלגלו.
(כא) עשירים הורישה מזבולם, וילכו נדודים בארץ נכריה.
(כב) עוזבי מצות ה' ביד ערובה ייפולו, ורודף זרות יווקש בה.
(כג) הושע אחיך מסת נדבת ידך, אך את נפשך שמור לבל תיכשל.
(כד) לחם ומים בית ושמלה לכסות מערומך, דיים לחיי האדם.
(כה) טוב ארוחת מסכן בצל קורתו, ממטעמים בבית נכר.
(כו) אם רב ואם מעט לך הרגיע, ולא תשמע קללת עוברי אורח.
(כז) נודד ממקום למקום עניין רב הוא, ובאשר ילין כאילם יהיה לא יפתח פיו.
(כח) במר נפש תאכל ותשתה, ועוד קשות תשמענה אוזניך.
(כט) אורח ערוך השולחן יאמר לך, והאכילני אתך.
(ל) או צא צא אורח, כי לאיש נכבד פניתי הבית.
(לא) דברים מרים אלה לכל בעל נפש, כי ישבע קלון על לין לילה אחת.