[אוהבים ושונאים]
(א) אל תתהפך מאוהב לשונא, כי בושת וקלון יכסו פני הפכפך.
(ב) אל תתנשא בתחבולות לבך, ולא תאמץ כשור כוחך.
(ג) למה יבולו עליך ופריך ישחת, ונשארת כעץ יבש.
(ד) איש און ישחית נפשו, ומשנאיו יריעו עליו.
(ה) מתק שפתים ירבה אהבים, ולשון למודים תזרה אמרי נעם.
(ו) עם כל אדם התרועע, ובאחד מאלף אל תבטח.
(ז) אל תשען על רעך, אם לא בחנתו בעת צרה.
(ח) כי רבים יחלו פני נדיב, ובעת רעה יתעלמו.
(ט) גם יש אוהב לשונא יהפוך, וקלונך יגלה בקהל.
(י) אוכלי שולחנך כאוהבים יסבבוך, וביום סופה יזנחוך.
(יא) באושרך יהיו כמוך, גם על בני ביתך יצוו.
(יב) ובצר לך יחד עליך יתמלאון, ויפנו לך עורף.
(יג) לך מנגד לאיש משנאך, וגם מפני אוהביך הישמר.
(יד) אוהב נאמן מבטח עוז, מוצאו מצא מטמון.
(טו) רע תמים אין כערכו, ולא יישקל כסף מחירו.
(טז) אוהב נאמן לנפש מרפא, לנפש ירא ה' ימצאהו.
(יז) ירא ה' נאמן באהבתו, וכמוהו כן רעיו.
[שית למוסר לבך]
(יח) בני הטה מנוער לבך למוסר, ושבעת חכמה כי זקנת.
(יט) והיית כחורש וכזורע, ותקצור תבואתה בעתו.
(כ) מעט מזער תעמול בעבורה, ומהרה תתענג מפריה.
(כא) מרה היא לאיש בער, ולב כסיל לא ישגה בה.
(כב) כאבן תכבד עליו, ולא יאחר להשליכה.
(כג) כי כשמה כן היא, רק מעטים יודעיה.
(כד) לכן בני הקשב לאמרי, ואל תבוז לעצתי.
(כה) תן רגלך בנחושתיה, וצווארך בעוּלה.
(כו) הטה שכמך לסבלותה, ומוסרותיה אל תנתק.
(כז) בכל נפשך חבקה, ואשר באורחותיה לבך.
(כח) דרוש וחקור נתיבותיה ותמצא לך, וכי מצאתה ואל תעזבנה.
(כט) כי באחרית תמצא מרגוע, ותחת עמל חדווה תיולד.
(ל) כבליה יהיו לך מגן, וחבליה מעטה תהילה.
(לא) לבושיה פארי זהב, וזיקיה פארי שהם.
(לב) בגדי חופש תלבישך, ועל ראשך כלילת יופי.
(לג) לכן אם ללקח נכספת, הטה לבבך אליה ותחכם.
(לד) כי תקשיב תערים, וכי תטה אוזן תשכיל.
(לה) התחבר עם חברת ישישים, ואל כל נבון הטה לבך.
(לו) השתעשע תמיד בתורת אלוה, והאזן למשלי נבונים.
(לז) חזית איש תבונות - שחֵר פניו, ופקוד נווהו יום יום.
(לח) הגה תמיד בחוקות ה', ושמור בכל עת מצוותיו.
(לט) והוא יאמץ לבך וישכילך כאשר חפצת.