מקורות לפרק

דף פט:
הפקר בית דין הפקר שנאמר "כל אשר לא יבוא לשלשת הימים וכו' יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" (עזרא י, ח) ר' אלעזר אומר מהכא "אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל" (יהושע יט, נא) מה אבות מנחילחים בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחלים את העם כל מה שירצו – [מה ההבדל בין מאמר ראשון למאמר שני? ענה "ים של שלמה" כי הראשון רק הפקיר אבל לא זיכה למישהו אחר. והשני אף מקנה זכות להעביר בעלות הרכוש לאדם אחר. והרשב"א (גיטין ל"ו) עונה כי לפי מ"ד השני אינו צריך לעשות קנין כדי לזכות מן ההפקר. מה שאין כן הראשון עדיין חסר קנין כדי לזכות] - אור הישר

דף צ

אליהו בהר הכרמל - שו"ת מהרי"ק סי' ק"פ

אליהו בהר הכרמל - משך חכמה, ויקרא יז, ז דברים יב פסוקים יג-יד

אפילו אומר "לעבור" על אחת מהמצוות – [מדוע לא אמרו "לעקור"? אלא כוונתם אפילו עבירה חד פעמית] - בניהו

מכים ועונשים שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה – [אם רואים שהדור הוא פרוץ] - באר הגולה 24 (ב)

"כי אם לשארו הקרוב אליו" (ויקרא כא, ב) שארו זו אשתו – [כי כל קרוב לאחד מהמשפחה הוא ג"כ קרוב לאחיו ולאחיותיו. אבל אשתו של אדם היא קרובה אליו ולא לשאר בני משפחתו, כי היא "שאר" שלו בלבד. ועוד היא נקראת "שאר" כי על ידה נולדו בנים ובנות ונשאר לו שאר ושארית ושם לדורות] – מהר"ם שיק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף צג

"למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים" (דברים יד, כג) אלו שבתות וימים טובים – [הוי למד ליזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל תיקון הטבל] – רש"י

"למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים" (דברים יד, כג) אלו שבתות וימים טובים – [חז"ל הורו כי אע"פ שאין נאמנות לעם הארץ להפריש תרומות ומעשרות, וחייבים להפריש אצלו דמאי, אבל בשבת שואלו אם הפריש ואוכל על פיו (דמאי ד, א) כי אימת שבת עליו ולא ישקר (רמב"ם, פירוש המשנה). ומזה ילמד יראת שמים. וגם בחג היו עמי הארץ נאמנים על הטהרה (חגיגה כו.)] – עוד עיין דברי ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי

"למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים" (דברים יד, כג) אלו שבתות וימים טובים - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 104 ז' ע"ע פרי צדיק, ח"א שבת 16 ג'

"למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים" (דברים יד, כג) אלו שבתות וימים טובים - משך חכמה, דברים יד, כג

דף צו:

נקרע ס"ת בחמתן - ערוך לנר

אם לא יהיה בית כנסת זה בית ע"ז - [גם בעת הלימוד יש להתרחק מהכעס] - מאירי. (תוספת המלקט: כתב ר"ח ויטל בשם אריז"ל: "אפילו כשהייתי מלמד את אחי ולא היה יודע כפי רצוני והייתי מתכעס עמו, על הדבר הזה הזהירני מורי (אריז"ל) במאד מאד" - שער רוח הקודש, דף לד. ע"ע בזה ב"מגיד מישרים" למהר"י קארו, סוף פ' עקב)

אם לא יהיה בית כנסת זה בית ע"ז - ספר חסידים, סי' רט

אם לא יהיה בית כנסת זה בית ע"ז – [כי בכעס דוחק רגלי שכינה, כמ"ש "כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר 'רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזימותיו'" (נדרים כב ע"ב)] – מהרש"א (אמר המלקט: ועוד מפורש במסכת שבת

אגורה באהלך עולמים - אגדות ד' 128

אגורה באהלך עולמים – [דרשו פסוק זה על לימוד תורה, כי לא שייך "אהל" לעולם הבא (עולמים) אלא מדובר על הלומד ב"אהל" (עולם הזה). ועוד: כיצד אפשר שהמת ידבר כשאין לו שפתיים] - מהרש"א ד"ה אגורה באהלך

אגורה באהלך עולמים – חיד"א, שם הגדולים, מערכת ספרים, סוף ערך ז'

אגורה באהלך עולמים - יערות דבש (ח"א עמ' שו, דרש ט"ז; ח"ב עמ' קיח, דרש ז')

אגורה באהלך עולמים – [מתקיימת בעת הלימוד תחיית המתים, והמת מתעורר לתחיה] - רי"א חבר, אור תורה, (ס"ק סח)

אגורה באהלך עולמים – [והאדם מקבל שכר נוסף על לימודו, וכן משמע בתוספות כאן] - בני יששכר, אדר, מאמר ג, פסקא יד (וע"ע פירוש הרי"ף על "עין יעקב")

כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר – [ביאור מתיישב על הלב: בעת שלומדים שמועתו בני עוה"ז, ואומרים בשמו, תעלה במעלות נפשו וזוכה לתענוג נוסף על מה שכבר השיג בחייו. ואע"פ שאמרו 'היום לעשותם, ומחר ליטול שכרם' ולא למחר לעשותם (עירובין כב ע"א) כביכול כאילו חזר להיות חי בעוה"ז בעת הזאת להוסיף מעשים טובים, ומוסיפים לו שכר נפשיי"] – פירוש הכותב (מלקט "עין יעקב") על שקלים סוף פרק שני (ע"ע פירוש "יפה מראה")

כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר – [ואני אומר כי אין רחוק מהשכל (ששפתותיו של המת יתנועעו) כי הדיבור הוא כח הנשמה ע"י כלי הגוף, וכל דיבור משובח מוליד כח רוחני וכו'] – מהרש"א

כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר – [ברור שהמלמד תורה לאחרים, אף במה שהמורה ידע מקודם, אבל הוא מוסיף לעצמו זכויות במה שמלמד לאחרים. לכן כאשר אומרים לאחרים תורתו של המת, הוא מקבל שכר נוסף כאילו גם עכשיו מלמד לאחרים תורה] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ת"ח, שמועה בשמו, יין קונדיטון – [כי התורה עצמה היא החיים, ומביאה חיים לזה שאומרים בשמו. ואין פירושו דיבור מוחשי של המת שבקבר רק על הכח הנפשי שלו] - אגדות א' 145

כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר – [בירושלמי (ברכות פ"ב ה"א) אמרו על פסוק "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים" (שיר השירים ז, י) שהאומר דברי תורה של המת היא כשותה יין עתיק, אע"ג ששתה כבר, עדיין הטעם נשאר לו בחיכו. והשני נותן משל ליין קונדיטון שמוסיפים לו דבש ופלפלים והטעם נשאר בחיכו. מדוע ב' משלים? אלא הראשון הוא שמוסר דברי תורה של קודמיו (יין עתיק) והשני הוא מי שמחדש בתורה ומוסיף על כך דברים מתוקים מדבש. כל המספר דברי תורה של המת, בין יהיו ממה שאמר בלי להוסיף חידוש שלו, או ממה שחידש, שניהם משאירים בפיו של המת טעם התורה, גם בהיותו בקבר] – לקוטי בתר לקוטי