מקורות לפרק

דף סב

ר' טרפון אשכחיה - אגדות ב' 22; דרך חיים 49 (פ"א, ודאשתמש בתגא חלף)

ר' טרפון אשכחיה - אגדת אליהו, שביעית פ"ד פסקא ב'

אוי לו לטרפון שזה הרגו – [צ"ע מדוע לא אמר בקצרה "אני טרפון". אלא הצטער גם על ההורג אותו, שייענש על הריגתו] – מהרש"א

אוי לו לטרפון שזה הרגו – [למה חשש ר' טרפון, והרי ודאי השומר היה מגזים בדיבורו, כי אין להרוג גנב. אלא שמא חשש שינהג כמנהג הגוים שהורגים לגנבים] – מהרש"א

"לאהבה את ה' אלהיך" (דברים ל) – [יש ב' פסוקים בפרק זה המתחילים כך. פסוק טז, ופסוק כ'. כוונת חז"ל לפסוק כ' שם ממשיך: "לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך" ובודאי מדובר כך על לימוד התורה. ופסוק טז מדובר על קיום המצוות] – מהרש"א

"קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח לבך" (משלי ז, ג) – [פסוק זה מוסב על לימוד המקרא, שיהיה הספר תמיד לפניו ויצביע באצבעו על פסוק שלומד ומפרש או דורש. "כתבם על לוח לבך" שתמיד יעיין בלבו על תוכן הפסוקים, כי מרוב שגרת הלימוד יהרהר בפסוקים גם כשאין הספר לפניו. ופסוק השני "קשרם על לבך תמיד, ענדם על גרגרותיך" (משלי ו, כא) מוסב על תורה שבעל פה, שיהיה תמיד בלבו ויגרוס בעל פה בגרגרת שלו] – מהר"ל, נתיבות עולם, תורה 31 פרק ז; אגדות ב' 22

"קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח לבך" (משלי ז, ג) – "אצבעות" הן סמל לקיים המצוות בפועל, כי לא די בלימוד לבד] – מהרש"א

אקרא כדי שיקראוני חכם - נתיב א' 31 (תורה, ז); נתיב ב' 48 (אהבת ה', ב); אגדות ב' 22

ודבר בהם לשמם – [לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול, ולא לקנטר ולהתגאות] - רא"ש

ודבר בהם לשמם – נפש החיים, שער ד, פרק ג

עשה דברים לשם פעלם – [יש כאן ארבע מצוות, ב' לא תעשה וב' עשה. (א) לא ללמוד כדי שיקראוהו רבי ואלוף (ב) לא ללמוד כדי להתפרנס מלימודו (ג) יש ללמוד כדי לקבל שכר עולם הבא (ד) יש ללמוד מפני אהבת ה' שציונו בכך

אל תעשם עטרה להתגדל בהם - [כי מצרף את התורה שהיא נבדלת, אל דברים גשמיים, והוא כמו נהנה מקדשי שמים] - נתיב א' 30 (תורה, ז)

אל תעשם קרדום להיות עודר בו – [מפרש רש"י: "להשתכר ממנו כדי לאכול". והוסיף מהר"ל שאם אנשים מביאים לו דורון או מפרנסים אותו ביוזמת עצמם, זה מותר. האיסור הוא רק אם ת"ח פונה אליהם לבקש מהם. וגם אם ת"ח פונה אליהם בטענה שהוא עני, מותר לו לבקש. אבל לא יאמר "בגלל שהנני לומד תורה, פרנסני". [הערת המעתיק: וכן חילק המקובל הגדול ר' מנחם די לונזאנו, בן דורו של אריז"ל, בספרו "דרך חיים" (מוסר) עמ' פו]. והרב הממונה על הציבור מותר לו לבקש, מחמת שכר בטלה מאומנות אחרת] – אבות, דף 194, פרק ד, משנה "אל תעשם עטרה"

המשתמש בכתרה של תורה – [המחבר עולם הגשמי עם עולם הנבדל, נעקר מן העולם] - אגדות ב' 21; נתיב התורה ז' 30

שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה – [הקשה "עיון יעקב" צ"ע מדוע נענש שמואל כשאמר "אנכי הרואה", והרי היה לאודועי נפשיה לפני הבלתי מכירים? ועיין תירוצו של פתח עינים. ונ"ל המלקט שעונשו של שמואל היה מפני שאמר מלת "אנכי" ולא "אני", כי "אנכי מראה על אישיות מיוחדת]

"ועבדך ירא את ה' נעוריו" (מל"א יח, יב) – [מדוע הודגש כאן מלת "מנעוריו"] – מהרש"א

יהללוך זר ולא פיך" (משלי כז, ב) – [אם אחרים לא יודעים מעלתו ואין נותנים לו כל צרכו, מותר לו לגלות על עצמו (כנראה דורש "ראוי שהזר יהלל אותך, ואם לא, אז פיך" יגלה דבר זה)] – מהרש"א (הרב "חתם סופר", מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" ביאר מקור לפרשנות מהרש"א. מפני מה הפסוק במשלי מרחיב לשון "יהללוך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך"? היה די לכתוב בקצרה "אל תהלל את עצמך". אלא בא לדייק שכאשר אין מתקיים "יהללך זר" אז תוכל לקיים ע"י "פיך")

יהללוך זר ולא פיך" (משלי כז, ב) – [במקום שיש צער או הפסד, מותר לו לאדם לשבח את עצמו] – אור הישר, על חולין ד, קי, בנדפס דף קיד טור שמאל

שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא, שרי לי תיגרא ברישא – [משום כבוד התורה] – רש"י (אבל הרא"ש כתב מפני ביטול תורה. ומהרש"א הקשה על פירוש זה)

שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא, שרי לי תיגרא ברישא – [במקום פסידא וטורח, מותר לאדם לפרסם את עצמו] – מאירי

שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא, שרי לי תיגרא ברישא – [כדי שלא יתבטל מלימודו] – רא"ש

שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא, שרי לי תיגרא ברישא – [רק מפני הצלת עצמו] - פתח עינים

שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא, שרי לי תיגרא ברישא – דברי שאול
מנדה (מנת המלך על כלל העיר); בלו (על כל אזרח בעיר); ארנונא (על השדות)

עבדא דנורא אנא - מהר"ץ חיות

דף סד

נצים ונצבים - תורה תמימה, שמות ב, יג (ס"ק לז)

ד' חשובים כמתים – [ארבעה צדדים: צרעת שבגוף משמאל, סומא בנפש משמאל, חוסר בנים מהמזרח, עניות היא ההעדר מצד מערב] - אגדות ב' 22

ד' חשובים כמתים – [הצד השוה בכל ארבעה אלו שהם מובדלים מבני חבורה שלהם, ולכן נחשבו כמתים] – עיני יצחק, עיין הרחבה ב"לקוטי בתר לקוטי"

מתו האנשים המבקשים נפשך - הנצי"ב, שמות ד, יט

סומא חשוב כמת - משך חכמה (שמות יג, ח)

מצורע חשוב כמת - תורה תמימה, במדבר יב, יב (ס"ק יא)

מי שאין לו בנים – מהר"ל, גור אריה, בראשית ל, א

מי שאין לו בנים, דכתיב "ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל, א) – [חז"ל דרשו זאת כי היה צ"ל "ואם אין, אמות" כי לא אמרה שם הפועל, אלא שם התואר] – מהרש"א