מקורות לפרק

דף סג

מורה הלכה בפני רבו, שלא יוציא שנתו – [כמו שהתלמיד קפץ ומיהר להורות, כך עונשו תמהר לבוא] - גור אריה, ויקרא י, ב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ב' עמ' רד)

(נדב ואביהו) מורה הלכה בפני רבו – [חז"ל נתנו סיבות אחרות למיתתם. אבל כאן דייקו משום מה הומתו דוקא ע"י האש] – מהרש"א

(נדב ואביהו) מורה הלכה בפני רבו – [והרי חז"ל נתנו כמה סיבות אחרות למיתתם? אלא אם היו מכבדים כראוי למשה רבינו היתה זכותו מגינה עליהם. ובזאת הפסידו] - בן יהוידע
מורה הלכה בפני רבו - תוספת ברכה, ויקרא י, א

לא נביא ולא בן נביא – [למה להזכיר "בן נביא"? אלא בא לומר שלא הגיע לדרגא אפילו להיות תלמיד של נביא] - בן יהוידע

מתו נדב ואביהו - אגדת אליהו, ירוש' שביעית פ"ו פסקא ג'

מתו נדב ואביהו - פתח עינים ("עד שהורו")

יהודה בן גוריא – [טעם שפירשו שמו של התלמיד ההוא] – מהרש"א; בניהו
מורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש – [למה דוקא נחש?] – מהרש"א
ראוי להכישו נחש – [למה דוקא נחש? כי הוא שליח מן שמים (ויקרא רבה, כו (ב) על פי קהלת י, יא)] - בן יהוידע

הנותן כל מתנותיו לכהן אחד – מהר"ל, גור אריה, במדבר ה, י

כל הנותן מתנותיו לכהן אחד - [מזה ניכר שאינו נותן לשם שמים אלא מפני אהבתו אליו] – בן יהוידע

מורידין אותו מגדולתו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' אפילו הכי איענש דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע – [כי בעת שנעלמה הלכה ממשה רבינו, מחמת כעסו, היה לו לאלעזר לשהות עד שתתיישב דעתו של משה ויזכור] – מהרש"א

כל דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד – [בלא ולד זכר. ודייקו חז"ל מהמקרא הנראה מיותר "משרת משה מבחוריו"] – מהרש"א

(יהושע) מותיב מלה קמיה רביה - תורה תמימה, במדבר יא, כח ס"ק כד

דף סג ע"ב

אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה. א"ל על איזה מהם באת? א"ל "עתה באתי" (מפרש רש"י במגילה ג ע"א: על ביטול תורה) – [צ"ע מדוע לא בא על ביטול פריה ורביה שהיה ג"כ באותו לילה? ולפי פי' ריב"ן (על מגילה) ניחא שעברו על פסוק "ועתה" כתבו לכם את השירה הזאת] – מהרש"א

ארון ושכינה שלא במקומם, ישראל אסורים בתשמיש המטה - רבנו בחיי (דברים י, א)

הישן בקילעא שאיש ואשתו שרוים בו, אפילו אשתו נדה – [כי אמנם אסורים בזיווג, אבל מדברים ביניהם דברים שבצנעה, וכעת בושים ממנו] – מהרש"א

דף סד

האומר שמועה זו אינה נאה -אשתשר המאירי ("אין לדחות שום שמועה, שמא טעה בעיונו, כשיתישב בטעמן ויעיין ימצא הכל נאה ומתוקן")

האומר שמועה זו אינה נאה – רש"ש

האומר שמועה זו נאה – [משמע מהפסוק שאסור אפילו אומר רק שבח זה, ללא "וזו אינה נאה", כי הצד השלילי לא מוזכר בפסוק] – מהרש"א

לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה - מהרש"א על ברכות לא ע"א ד"ה שמתוך כך זוכרהו

לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה - [יגיד לו הלכה שמזכירים בכל יום, כמו הלכות תפילה וכיו"ב] - אמת ליעקב

לא יפטר אדם מחבירו אלא "מתוך" דבר הלכה – [הדגשת מלת "מתוך" שלא די אם יאמר לו דבר הלכה פשוטה אלא ינמק לו טעמו, כמו שאמרו בנדה כד ע"ב "האי צורבא מרבנן דאמר מילתא, לימא בה טעמא דכי מדכרו ליה מדכר". בעניננו שיאמר לו "פנימיות הדבר". ויש המפרשים שיאמר לו מניין למד הלכה זו ואל יפרש לו לשומע כיצד המציא חידוש זה אלא יתן שהות זמן לשומע לעיין ולחקור. מתוך כך זוכרהו. וזהו הכוונה ב"מתוך"] - פתח עינים (החיד"א מבאר עשרה פירושים למלת "מתוך")

המחזיק בנכסי הגר, יקנה ספר תורה – [משום עין הרע] - רש"י

המחזיק בנכסי הגר, יקנה ספר תורה – [להתבונן בהצלחתו ויבין כי מאת ה' היא, ויעשה בזה דבר מצוה] – המאירי; מהרש"א

מאי קראה? "וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי" (במדבר כא, ב) – "ישראל שהיו עם רב אפשר גם ע"י הטבע שינצחו את האויב. אעפ"כ תלוי הדבר בהקב"ה כי מאתו הכל אפילו הטבע, ולכן לשון כפולה "נתון תתן". ולכן יש לבקש מה' כי הוא הנותן האמתי] – מהרש"א

מגבאי טול גלוסקין – [צ"ע מה בא מעשה זה להשמיענו? וכלום מה שייך "רוח הקודש" להודיע לרבן גמליאל שמו של נכרי עובר ארח?] – חתם סופר, על סדר מועד (המהד' החדשה של "מכון חתם סופר")

מגבאי טול גלוסקין – [צ"ע הרי אסור לגנוב דעת הגוי (חולין צד ע"א). ויש להשיב כי שם מדובר על בשר טרפה, שאע"פ שמותר להם באכילה, יודעים הם שהבהמה מתה ממחלה והיא פגומה. אבל כאן בגלוסקא אין לגוי שום הפסד בזה] - בן יהוידע

רבן גמליאל כיון ברוח הקודש – [כיון שידע רבן גמליאל ברוח הקודש שזהו גוי, מניין ידענו כי הולכים אחרי רוב עוברי דרכים?] - פתח עינים

אין מעבירין על האוכלין – [זה דוקא אם דורסין עליהם (משנה ברורה ק"פ ס"ק י'), ולכן כאן בדרכים ר"ג הקפיד. ע"ע חולין ק"ה ע"ב דקשי לעניותא, עיי"ש מעשה]

כמדקרת חרב - מהרש"א על נדרים כב ע"א

דף סה
תפלת שכור תועבה – [הרואה ששינה גוברת עליו, יישן קצת כדי להתפלל אח"כ בכונה] - המאירי

תפלת שכור תועבה - נתיב א' 80 (עבודה, ב)

המפיק מגן; כל שאינו מפיק – [ביאור שני הפירושים] – מהרש"א

מפיק מגן – [התפילות הן המגינות על עם ישראל. ושיכור אינו יכול לעסוק בזה] – בניהו ד"ה ור' יוחנן

כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל –

ר' חנינא ביומא דרתח לא מצלי –

ביומא דשותא לא הוה נפיק לבי דינא. הלכתא בעיא צילותא –

הלכתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא – דרך חיים (פ"ו, מ"ח דברים, בשמחה, ביישוב)

אי אמרה לי אם קריב כותחא, לא תנאי – [הוא לשון גוזמא. וכוונתם שתלמידי חכמים המצויים בבתיהם לא יוכלו להתרכז כל צורכם בלימודם] - בניהו

אי קרצתן כינה, לא תנאי –

לא איברי לילא אלא לשינתא - נתיב א' 40 (תורה, ט); דרך חיים 121 (פ"ג, הניעור בלילה)

לילא נברא לגירסא – דרך חיים 121 (פ"ג, הניעור בלילה)

לא איברי סיהרא אלא לגירסא (כאשר יש קצת אור מהלבנה ויכול לקרוא בספר); נברא לשינתא (באותה לילה, כאשר אין אור הלבנה מאירה) – מהרש"א (וזה דלא כפירוש התוספות, שחילקו בין תקופות השנה)

לילא נברא לשינתא; לילא נברא לגירסא – [שניהם נכונים. לעוסקים בעניני העולם עליהם לישון בלילה כדי לחדש כוחותיהם. לעוסקים בתורה ובמשך שעות היום יש הרבה המפסיקים אותם בטירדות שונות, ישתמשו בלילותיהם לגרוס בתורה] – כתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי

לילא נברא לגירסא – ר' צדוק, דובר צדק 38

מחדדין שמעתך, דיממא נינהו - דובר צדק 38

דיממא נינהו – [כי אז דעתו של האדם מיושבת יותר] – מהרש"א

השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא - גליון ר"י עמדין

יומי דאריכי וקטיני – [כלומר אחרי המוות, אריכי כדי לקבל שכר "למען יאריכון ימיך"; וקטיני שאין אפשרות לעסוק בתורה ובמצוות. ובעוה"ז אין לנו זמן לישון מפני צורך עסקי תורה ומצוות] – מהרש"א

אנן פועלי דיממא אנן –

יזיף ופרע - המאירי [יש להכין תכנית ללימודים כמה להספיק בכל יום, וכן כתב רש"י כאן. וצ"ע מסנהדרין דף כו. "מחשבה מועלת". ופירש "מעשה אפוד" (נפטר שנת קס"ג, בהקדמה לספרו בדרך י"ד, נדפס שוב ב"יובל סיני", מוסד הרב קוק, דף תשצ"ג) ע"פ רש"י שם: "כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא". מחשבה זו מפר שלא תתקיים. והתירוץ לסתירה זו כי סיימו שם בסוגיא "אם עסוקין לשמה, אינה מועלת". כלומר המתכנן "הֶספק" (סגול בה') כדי להתפאר אפילו רק בלבו, יפסיד. אבל המתכנן לימודו כדי לאלץ את עצמו לשקוד הרבה על לימודו, יצליח)

יזיף ופרע – [עיקר זמן לימוד תורה הוא ביום, שמחדד יותר (כנ"ל) ולימוד הלילה אינה אלא פריעה על מה שביטל זמנה ביום] – מהרש"א

יזיף ופרע - גר"א על משלי כב, ז

הבא מן הדרך אל יתפלל ג' ימים –

שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא –

כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו – [מכוון לשמח עצמו כדי שיהיה דעתו צלול] - מאירי

כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו – מהר"ל, דרשה על המצוות 61 (סוף "באר הגולה")

כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו – [כי טבע היין לגרום לשותהו מדות רעות ולא לעבור על מדותיו. ואם להיפך מזה הוא נח לבריות ונוח לרצות, הרי זה יש בו מדעת קונו] - רמ"א, תורת העולה ח"ג פע"א

כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו – [שאין הנפגע זקוק שהפוגע בו יפייס אותו במשתה היין, אלא הנפגע לוקח לעצמו יין ומתפייס. כך ה' נוהג בנו פיוס עוד לפני פעולת בני אדם החוטאים] – מהרש"א;

כל המתפתה ביינו, מדעת קונו – [אע"פ שהחוטא מביא לה' קרבן לא מהרכוש של האדם, אלא מרכושו של ה' כי לה' הארץ ומלואה, מתפייס ה'. כמו אותו בעל סעודה המשקה מיינו לאורחיו ומתפייס איתם למרות שלא הביאו משלהם] - מהרש"א על גיטין נה ע"ה ד"ה אייתי לי בר קמצא

המתפתה ביינו, מדעת קונו - של"ה דף שכט (פ' תצוה)

המתפתה ביינו, מדעת קונו - אור החיים (בראשית ח, כא)

המתפתה ביינו, מדעת קונו - פרי צדיק (ח"ב 219 ויקהל ג')

המתפתה ביינו, מדעת קונו - תורה תמימה, בראשית ח, כא ס"ק יג

כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים – [למרות ששתה יין, שכלו גובר] – לקוטי בתר לקוטי

נכנס יין יצא סוד - גר"א על משלי ג, לב

לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים – [כי מפורסם בעולם שהיין הוא רע לבריות, כמ"ש "הרבה יין עושה" (סוטה ז.) וכן "[יין] לצדיקים, רע להם ורע לעולם" (סנהדרין עא ע"ב) לכן בא ללמד כי כל מה שהקב"ה ברא הוא לתועלת, וגם יין הוא עבור אבלים וכו'] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

בית שאין נשפך בו יין כמים – [אין כוונתם לשפוך בכוונה תחילה, אלא אם מי שהוא הזיז את השולחן ונשפך ונאבד היין שבכוס, אין בעל הבית מקפיד וכועס כי נוהג נדיבות לב, בזה יש לו סימן ברכה] - שו"ע או"ח רצ"ו, ט"ז ס"ק ו'. (וכתב כאן מהרש"א שאין הכוונה לשפוך בזדון כי זה איסור בל תשחית, אלא שנשפך בלי כוונה)

דף סה ע"ב

אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו – [המדות הן ג': טוב לשמים, טוב לבריות, טוב לעצמו. כוסו, בינו לבין עצמו. כיסו, בינו לבין הבריות משא ומתן באמונה. כעסו, כי הכועס כאילו עובד ע"ז. ועוד פירוש: יש בזה טוב, ערב, מועיל. אינו כועס זהו "טוב". כיסו "מועיל" לענין משא ומתן. "כוסו" של יין לענין תאוה ו"ערב" לחיכו] – מהרש"א

אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו - פרי צדיק (ח"ג 64, פסח, כט)

אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו – [אחזו סדר זה לפי סדר אותיות אלף-בית להקל על הזכרון. כי בכל מלה אחרי אות ראשונה כ' באות אותיות ו, י, ע] – נ"ל המלקט

אדם ניכר...בשחוק שלו - גליון ר"י עמדין

אדם ניכר...בשחוק שלו - הכתב והקבלה על דברים יב, ז

אדם ניכר...בשחוק שלו - צדקת הצדיק, סוף רמח

דף עג
ודניאל בתרע מלכא - עיין ב"תוספות"

דף עו
דייני דקיסרי - תוספות ד"ה ור' יוחנן, כתבו "טעו בדבריהם" אבל הגר"א (בהערותיו על הסוגיא) מיישב דברי דייני דקיסרי