מקורות לפרק

דף סו

פעם אחת חל ארבע עשר להיות בשבת – [צ"ע כי אי אפשר שיעברו י"ד שנה בלי שיחול יום י"ד ניסן להיות בשבת? ואיך נעלמה מהם הלכה זו? אלא בזמן שבית דין היה מחדש חדשים, לא היה מצוי שיחול בשבת כיהם היו מסדרים כמה מחדשים מראש כדי שלא יחול בשבת] – יסוד המשנה ועריכתה, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, שנת תשט"ז), עמ' מז-מט

הלל הבבלי שמו - המאירי, הקדמה לאבות, ד"ה הלל (לימוד מוסר על הנהגת המנהיגות)

הלל הבבלי שמו - אגדת אליהו, ירוש' פסחים פ"ו פסקא א'

הלל הבבלי שמו – [כיון שעלה מחו"ל, נתעלה כוחו פי שנים מחכמי א"י (כתובות עה ע"א)] - בן יהוידע

כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת? – [צ"ע כיצד שכחו דין ערב פסח שחל בשבת, והרי זה מצוי כל כמה שנים?] – "יסוד המשנה ועריכתה", הרב ראובן מרגליות, מוסד הרב קוק, שנת תשט"ז, דף מח)

כל המתיהר, אם חכם הוא - נתיב ב' 17 (ענוה, ז); מהר"ל דרשה לשבת הגדול 217

כל המתיהר, אם חכם הוא – [מלת "כל" באה לרבות אפילו מי שהוא תמיד עניו אם פעם אחת התגאה, ישכח חכמתו] - פתח עינים

כל המתיהר, אם חכם הוא – [כי "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם" (סוטה ה.) וכיון שה' רק הוא המנחה בדרך אמת, אם יסתלק מהאדם כיצד יזכור לימודו?] – איי הים

אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו, מדבורה, "עד שקמתי דבורה" – [כי בפסוק זה הראשון לא הזכירה כלל את ברק (מה שהיה ראוי לה להזכיר). ובפסוק "עורי עורי" וכבר הרגישה סילוק שכינה, חזרה לתקן וכבר הזכירה "קום ברק ושבה שביך". ולכן דרשו חז"ל] – מהרש"א

כל הכועס - ע"ע מורה נבוכים ח"ב פל"ו

כל הכועס - ספר חסידים, קל"ז

כל הכועס - נתיב ב' 237 (כעס, ב)

כל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ויקצוף משה על פקודי החיל (במדבר לא, יד) – [צ"ע כי גם בעוד מקומות קצף משה וגם שם נתעלמה ממנו הלכה (כמו ויקרא י, טז ועוד והם קודמים לענין פקודי החיל?) ולמה הביאו ראיה רק ממעשה זה? אלא אין מפורש בתורה ששכח הלכה כמו שמפורש בעניננו שבא אלעזר ולימד דין טבילת כלים] – מהרש"א

כל הכועס - ר"ח שמואלביץ (ח"א, ז)

כל הכועס, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו – [צ"ע מדוע הביאו ראיה מאלישע? הרי גם משה היה נביא ולמה לא נסתלקה ממנו נבואתו מחמת כעסו? אלא ההבדל בין משה לאלישע, כי הראשון לא צריך הכנה כדי לקבל נבואה, אבל כל שאר הנביאים היו צריכים הכנה. הכעס מסלק ופוגם בהכנה לנבואה. אבל משה זכה גם בלי הכנה] – תאוה לעינים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: נ"ל פשוט כי גם ממשה רבינו תסתלק הנבואה בעת כעסו, אלא שאין לנו מקור לזה במקרא כמו שמצינו אצל אלישע)

קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מל"ב ג, טו) – [לא שהנגינה השרתה עליו שמחה, כי המשובח הוא רק שמחה של מצוה ולא של נגינה. אבל הנגינה סילקה ממנו תוגה וכעס, ואז היה מקום שתשרה עליו שמחה של מצוה (הערת המלקט: בענין של אלישע המצוה היא לבשר לכלל ישראל בשורות טובות, שיוושעו ע"י ה', ולהרגיע את רוחם)] - מהרש"א על שבת דף ל ע"ב ד"ה שכועס הקב"ה

אל תבט אל גבה קומתו וכו' כי מאסתיהו וכו' כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (שמו"א טז, ז) – [חז"ל דרשו כאן לענין כעס, שהוא מתעורר בלבו של אדם, כדכתיב "והסר כעס מלבך" (קהלת יא, י)] – מהרש"א

אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו – [צ"ע כיון שהכל צפוי לפני הקב"ה, מדוע לא מנע נבואה ממשה ומאלישע כיון שהם עתידים לכעוס, כמו אליאב? אלא הם כעסו בצורה חד פעמית, אבל אלישע היה רגזן בטבעו ובתכונתו. ועוד יש להבדיל בין "גדולה" ל"נבואה". "גדולה" הוא מתת שמים ואפשר להפסיד. אבל נבואה היא ע"פ הכנת האדם, ואם האדם מתכונן שוב לכך, הוא משרה עליו שוב את הנבואה] – תאוה לעינים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף סח

ורעו כבשים כדברם – [כמה פירושים למלה "כבשים"] – מהרש"א

עתידין צדיקים שיחיו את המתים – [כמו שאירע במגילה (ז:) רבה לר' זירא, וכן בע"ז (י:) ר' חנינא בר חמא החיה את העבד, וכן חנניא בן חכינאי לאשתו בכתובות (סב:)]

בשן וגלעד, אלישע ואליהו – [מדוע חז"ל הקדימו כאן אלישע לאליהו? אלא כי הוא החיה מתים פי שנים מאליהו. והוזכרו כאן בשן וגלעד לומר שאע"פ שאינם מעיקר ארץ ישראל, ללמד שאף מתים שבחו"ל יקומו לתחיה ע"י הצדיקים. ועוד שע"י שיזכו צדיקים שבחו"ל לתחיה, יזכו גם שאר העם] – מהרש"א

עתידים צדיקים שיחיו מתים, "עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים" (זכריה ח, ד). "ושמת משענתי על פני הנער" (מל"ב ד, כט) – [צ"ע מדוע הוציאו פסוק זה מפשוטו? הרי כל זקן בלאו הכי זקוק למשענת? אלא מלת "איש" כמיותרת כאן, והיה צ"ל "זקנים וזקנות ומשענותיהם בידיהם". ולכן דרשו שישתמשו עם המשענת להחיות מי שהוא אחר] – מהרש"א (ומה שצ"ע מדוע בסוף הפסוק כתוב "מרוב ימים", עיין "עץ יוסף". אבל נ"ל המלקט שזה מוסב על רישא דקרא)

"משענתו בידו" – [נ"ל ב' מלים אלו בגימטריא 888 ועוד י' אותיות והכולל 899, גימטריא "להחיות מת" 899] – נ"ל המלקט

עתידים צדיקים שיחיו מתים – [צ"ע הרי מפתח של תחית המתים הוא רק בידי הקב"ה? (תענית ב.)] – ענף יוסף (נ"ל המלקט: כי הקב"ה משאיל המפתח לצדיקים הראוים לכך, כמו שנהג עם אליהו (מדרש תהלים, מזמור עח)

עתידים צדיקים שיחיו מתים – [עמי הארץ שאין בהם טל תורה אינם עתידים לחיות (כתובות קיא ע"ב) אבל אם תומכים בלומדי תורה, יזכו לתחיה (שם). וכל ת"ח מחיה את אותו התומך שתמך בו] – ענף יוסף, על עין יעקב, בשם שבט מישראל

בלע המות לנצח, הנער בן מאה שנה ימות – [ביאור ענין "נער" לכאן] – מהרש"א על סנהדרין צא ע"ב ד"ה כי הנער בן מאה
עיין סנהדרין צא ע"ב

אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד – [אין כוונתו בלבד שיסולק שיעבוד מלכיות מישראל, אלא יותר מזה שכל המלכיות יהיו משועבדים לישראל] – ר"י אברבנאל, ישועות מלכו, עיון השני, פרק ז ד"ה ואמנם אמרו אלא שיעבוד מלכויות

ע"ע פירושים אספנו בברכות לד ע"ב

דף סח ע"ב

חציו לה' וחציו לכם - תוספת ברכה, שמות לא, יד ד"ה כי קודש היא לכם

בעצרת בעינן "לכם" – [ביאור מניין בכל חג וחג דבעינן לכם] – מהרש"א

בעצרת בעינן "לכם" - תפארת ישראל, 78 (כה)

בעצרת בעינן "לכם" - פרי צדיק (ח"ד 36 שבועות, ה')

מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא – [מדובר בתענית חלום, אם היה צריך לה] – מהרי"ל, מובא במגן אברהם, או"ח סי' תר"ד ס"ק א

מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא - שפת אמת

מר בריה דרבינא - בית הלוי, (שבועות) סוף פ' יתרו

כל האוכל ושותה בתשעה וכו' מעלה עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי – [ודאי כי אינם דומים זה לזה, כי כאן עונג וכאן עינוי. אלא מבטיחנו הכתוב שגדולה מצות העונג כאילו היה בעינוי] – מהרש"א

רב יוסף וכו' אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא – ["האי יומא" הוא עצרת, ו' סיון, אע"פ שאותן הלוחות נשתברו, ואין אנו עושים חג מתן תורה ללוחות השניות שניתנו ביום הכפורים. הרי מכאן שאע"פ שנשתברו יש בהם תועלת. כן זקן ששכח תלמודו יש ממנו תועלת. ולכן דוקא רב יוסף ששכח תלמודו (עירובין סו ע"ב רש"י ד"ה את אמרת ניהלן), אמר נחמה זו "אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא"] – קהלת יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ותלי וקאי בעיברא דדשא – [עמד ליד הדלת, לרמוז לעצמו שהוא עתיד לצאת מן העולם, ועליו להזדרז ללמוד תורה] – חיד"א, מראית העין

ותלי וקאי בעיברא דדשא – [עמד ליד הדלת לרמוז לעצמו כי טרם נכנס כראוי לעולם התורה, ועליו לזרז עצמו בלימוד] – עין אליהו

חדאי נפשאי, חדאי נפשאי – [אמר לשון כפולה, נגד הנפש החיונית והנפש השכלית] – מהרש"א

אלמלי תורה לא נתקיימו שמים וארץ – [מה שאמרו (אבות סוף פרק א) על ג' דברים קיים העולם, אמת דין ושלום, מדובר על קיום בין אדם לחברו. אבל כאן מדובר על קיום כל היקום כולו] – מהרש"א על נדרים דף לב ד"ה לא נתקיימו שמים וארץ

דף סט
אמר ר"א לרבי עקיבא בשחיטה תהא מיתתו – [חלילה לר' אליעזר לקלל, כי ענוש לצדיק לא טוב. אלא ההודעה על מיתתו המשונה היא עצמה העונש"] – רמ"ע מפאנו, מאה קשיטה, פרק צז

אמר ר"א לרבי עקיבא בשחיטה תהא מיתתו - ר"ח שמואלביץ, ח"ג, יג