[טז, א] ויסעו מאלים ויבואו -
למה נאמר יום?
מגיד שאותו היום אירעה שבת, להיות שהיא סדורה ובאה מששת ימי בראשית, עד שנתנה תורה לישראל.

בחמשה עשר יום לחדש -
למה נאמר יום?
לידע באי זה יום נתנה תורה לישראל.
ניסן שיצאו ישראל ממצרים אירע להיות בחמישי בשבת, השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת, חסר אייר אירע סיון להיות באחד בשבת, ואומר: ממחרת הפסח.
ואומר: בחמשה עשר יום לחדש השני.
ואומר: בחדש השלישי לצאת בני ישדאל ממצרים.
כשתמצא לומר שלשה חדשים, בששי בחדש, בששי בשבת.

דבר אחר:
בחמשה עשר יום -
למה נאמר יום?
לידע באי זה יום ירד המן לישראל.
חררה שנטלו ישראל ממצרים אכלו ממנה ל"א יום, שנאמר: ויאפו את הבצק וגו'.
ואומר: בחדש השני לצאתם מארץ מצרים.

ובצדו מה הוא אומר?
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.

ר' שילא אומר:
נתפרנסו ממנה ששים ואחת סעודות.

[טז, ב] וילונו העם על משה ועל אהרן במדבר -
ר' יהושע אומר:
היה להם לישראל להמלך בגדול שבהם, מה נאכל?
אלא עמדו ואמרו דברי תרעומת על משה.

ר' אליעזר המודעי אומר:
למודין היו ישראל היות אומרים דברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אלא על אהרן.

[טז, ג] ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו וגו' -
לואי מתנו בשלשת ימי אפלה של מצרים.

בשבתנו על סיר הבשר -
ר' יהושע אומר:
תאבים היו ישראל לאכל.

ר' אלעזר המודעי אומר:
עבדים היו ישראל למלכים במצרים, יצאו לשוק נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה מוחה בידם. יוצאין לשדה נוטלין ענבים ותאנים ורימונים ואין בריה מוחה בידם.

ר' יוסי המודעי אומר:
תדע שלא נתן להם אלא באחרונה, לכך נאמר: את הקישואים - שהיו קשים למעיהם.

כי הוצאתם אותנו אל המדבר -
אמרו להם: הוצאתם אותנו אל המדבר הזה, תוהו שאין בו כלום.

להמית את כל הקהל הזה ברעב -
ר' יהושע בן קרחא אומר:
אין לך מיתה קשה יותר ממיתת רעב, שנאמר: טובים היו חללי חרב מחללי רעב וגו'.

ר' אלעזר המודעי אומר:
ברעב -
בא עלינו רעב אחר רעב.

דבר אחר:
דבר חשך אחר חשך.
[טז, ד] ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם וגו' -
ר' יהושע אומר:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הריני נגלה מיד ואיני מעכב.

ר' אליעזר המודעי אומר:
אינו אומר הנני, אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב.

מן השמים -
מאוצר הטוב של השמים, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
בא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום, ולפי שהם חביבין לפניו שנה עליהם מעשה בראשית, עשה להם תחתונים עליונים ועליונים תחתונים.
לשעבר היה הלחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים שנאמר: ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל ועתה נתחלפו הדברים, התחיל הלחם יורד מן השמים והטל עולה מן הארץ, דכתיב: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
וכתיב: ותעל שכבת הטל וגו .

ויצא העם ולקטו -
שלא יהיו יוצאין לחצרות ומלקטין אלא יוצאין למדברות ומלקטין.

דבר יום ביומו -
ר' יהושע אומר:
כדי שילקוט אדם מהיום למחר, כעין מערב שבת לערב שבת.

ר' אליעזר המודעי אומר:
כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לערב שבת.

דבר יום ביומו -
מי שברא יום ברא פרנסתו.

מכאן היה ר' אלעזר המודעי אומר:
כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר: מה אוכל למחר?
הרי זה מחוסרי אמנה, שנאמר: למען אנסנו הילך בתורתי אם לא.

ר' יהושע אומר:
שונה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה.

מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר:
לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן.

הא כיצד?
היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומכסה, לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה.

[טז, ה] והיה ביום הששי והכינו -
מכאן שמערב אדם מערב שבת לשבת.

והיה משנה -
לחם משונה.
אתה אומר לחם משונה הוא, או אינו אלא לחם כפול?!
כשהוא אומר: שני העומר לאחד הרי לחם כפול אמור.

הא מה תלמוד לומר לחם משנה?
לחם משונה.

כיצד?
בכל יום היה בו עומר אחד ובשבת שני עמרים.
בכל יום היה ריחו נודף ובשבת יותר.
בכל יום היה מצולהב בזהב ובשבת יותר.

[טז, ו] ויאמר משה אל בני ישראל ערב וידעתם וגו' -
אמרו להם: עד שאתם ישנים במטותיכם הקדוש ברוך הוא מפרנס אתכם.

וידעתם כי ה' הוציא אתכם -
מכאן אתה למד, ששקולה יציאת מצרים כנגד כל נסים וגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל.

[טז, ז] ובקר וראיתם -
מכאן אתה למד, שבפנים מאירות ניתן המן לישראל.
השלו ששאלו ממלא מעים ניתן להם בפנים חשכות, אבל המן ששאלו אותו כהלכה, ניתן להם בפנים מאירות.

בשמעו את תלונותיכם -
אמרו להם: וכי מה אנו ספונים שאתם עומדים ומתרעמים עלינו?!

[טז, ח] ויאמר משה בתת ה' -
מכאן את למד, שבפנים חשכות נתן השלו לישראל והמן ששאלו אותו כהלכה נתן בפנים מאירות.

בשמוע ה' את תלונותיכם -
אמרו להם: אילו עלינו הייתם עומדים ומתרעמים היינו סובלין אתכם, אלא הרי אתם עומדים ומתרעמים לפני חי וקיים לעולמים!

[טז, ט] ויאמר משה אל אהרן אמור אל כל עדת בני ישראל -
ר' יהושע אומר:
קרבו על שנגלתה גבורה.

ר' אלעזר אומר:
קרבו כדי ליתן את הדין.

[טז, י] ויהי כדבר אהרן -
מה תלמוד לומר ויהי?
מלמד שכשם שגזר הקדוש ברוך הוא, כן היה.

ויפנו אל המדבר -
ר' יהושע אומר:
לא נפנו עד שנגלתה גבורה.

ר' אלעזר אומר:
לא הפנו אלא על מעשה אבות, שנאמר: המדבר.
מה מדבר אין בו כלום אף אבות הראשונים אין בהם לא עון ולא חטאת.

הנה כבוד ה' נראה בענן -
ר' יוסי הגלילי אומר:
כל זמן שישראל מבקשין לרגום את משה ואת אהרן, מיד וכבוד ה' נראה בענן.
ולהלן הוא אומר: ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים

וכאן מהו אומר?
כבוד ה' נראה בענן

וכל כך למה?
אמר הקב"ה מוטב שילקה עמוד וענן ואל יסקל משה ואהרן.
[טז, יב] שמעתי את תלונות בני ישראל -
אמר הקב"ה למשה: גלוי לפני מה שאמרה כנסת ישראל ומה שהן עתידין לומר.

דבר אליהם בין הערבים תאכלו בשר -
אמר להם: בשביל שני דברים אתם עומדים:
שאלתם לחם, לפי שאי אפשר לבשר ודם בלא לחם ונתתיו לכם.
חזרתם שאלתם בשר ממלא מעיין, הרי אני נותנו לכם.

מפני מה אני נותנו לכם?
שלא תאמרו אין ספק בידו ליתנו לנו, אלא הריני נותנה לכם ולבסוף אפרע מכם.

ידעתם כי אני ה' אלהיכם -
דיין אני ליפרע מכם.

[טז, יג] ויהי בערב ותעל השלו -
מכאן אתה למד, שבפנים חשכות ניתן להם השליו.

ותכס את המחנה -
איני יודע כמה?
תלמוד לומר: וכאמתים על פני כל הארץ ושתי אמות היתה גבוהה מן הארץ, כדי שיהא עומד כנגד לבו ונוטל, כדי שלא יצטער שמלבו ולמטה שתי אמות ומלבו ולמעלה אמה אחת.

רבי יוסי הגלילי אומר:
ויטוש על המחנה -
כדרך יום כה וכדרך יום כה, ג' פרסאות וכאמתים על פני כל הארץ.
ואומר: ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנותם.

רבי יאשיה אומר:
הרי הוא אומר: ויטוש על המחנה, שלשה פרסאות לכל רוח ורוח.

ומה תלמוד לומר כדרך יום כה וכדרך יום כה?
שלשה כלפי למעלה שלשה כלפי מטה, שלשה על שלשה הרי תשעה, ותשעה על תשעה הרי שמונה עשר וכאמתים על פני כל הארץ.
ואומר: ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנותם

אחרים אומרים:
ויטוש על המחנה -
כדרך יום דרך בינונית, עשרה פרסאות כה, הרי עשרים כדרך יום כה, הרי ארבעים וכאמתים על פני כל הארץ.
ואומר: תערוך לפניו שלחן.

יכול יהוא אסטרטיאות מקולקלות?
תלמוד לומר: על פני כל הארץ - על הפנוי שבארץ.
כתוב אחד אומר: סביבות המחנות.
וכתוב אחד אומר: סביב למשכנותם, אלא שהיה למשכנות.

רבי אליעזר אומר:
וכאמתים על פני כל הארץ, שתי אמות היה המן גבוה מן הארץ ולא נטלוהו ישראל אלא מן הגבוה. אמרת: צא וראה, כיצד היה המן יורד לישראל?
יוצאה רוח צפונית ומכבדת המדבר, יורד מטר ומכבס הארץ והטל עולה ורוח מנשבת בו, ועושתו כמן שלחנות של זהב, והמן יורד עליהם.

ומה היו ישראל אוכלין אם כן?
זמן הקב"ה למכעיסיו, קל וחומר שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא.

הבשר עודנו בין שיניהם -
אמרו: הכשר שביניהם אוכלו ונותרו, מיד הרשע שביניהם אוכלו ומצטער עד שלשים יום.
ואף ה' חרה בעם וגו' ויך ה' בהם מכה רבה מאד.
מקברות התאוה נסעו העם מחצרות -

וכי מחצרות נסעו ובחצרות חנו?
אלא מלמד שחזר מסען לאחוריהם שלש מסעות בשביל מרים.

ובבקר היתה שכבת הטל -
לענין שאמרנו: ותעל שכבת הטל.
והרי בא ללמדך הכתוב כיצד המן יורד לישראל:
יוצאה רוח צפונית ומכבדת המדבר, יורד מטר מכבס הארץ והטל עולה והרוח מנשבת בו ועושהו כמין שולחנות של זהב, והמן יורד עליהם.

[טז, יד] והנה על פני המדבר -
לא על המדבר כלו אלא על מקצתו.

כלו דק -
מלמד שהוא דק מחוספס.
מלמד שהיה יורד כגליד על הארץ, דברי ר' יהושע.

ר' אליעזר המודעי אומר:
ותעל שכבת הטל -
עלתה תפלתן של אבותינו, שהיו שכובים כעפר על פני הארץ.

והנה על פני המדבר -
לא על המדבר כלו אלא על מקצתו.

דק -
שהיה יורד מן הרקיע, שנאמר: הנוטה כדוק שמים.
ולפי שהיה יורד מן הרקיע, יכול יהא יורד צונן?
תלמוד לומר: פס

יכול יהא יורד בקולות ומנין שאינו יורד אלא בשתיקה?
תלמוד לומר: חם.

יכול יהא יורד על הארץ, ומנין שאינו יורד אלא על הכלים?
תלמוד לומר ככפור.

ר' טרפון אומר:
אינו יורד אלא על האופסים, כביכול פשט הקב"ה ידו ונטל תפלתם של אבותינו, שהיו שכובים בעפר והוריד המן כטל לישראל, שנאמר: ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר.

כבר היה ר' טרפון והזקנים יושבין ור' אליעזר המודעי יושב לפניהם.
אמר להם ר' אלעזר המודעי:
ששים אמה היה גבה של מן.
אמר לו: מודעי, עד מתי אתה מתמה עלינו?!
אמר להם: מקרא הוא מן התורה.

וכי אי זו מדה מרובה טובה או רעה?
הוי אומר: מדה טובה מרובה ממדת פורענות.
הרי הוא אומר: חמש עשרה אמה גבהו.
ובמדה טובה מה הוא אומר: ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, לענין שאמרנו: מה נפשך על גבי גבי ההר ט"ז אמה, מיעוט דלתות שנים.

וכמה ארובות בדלת?
ארבע, ארבע על ארבע ח', ח' על ח', י"ו, באו וחשבו ס' אמה היה גבהו של המן.

אסי בר שמיי אומר:
כשירד המן לישראל ראוהו כל האומות, שנאמר: תערוך לפני שלחן וגו'.

[טז, טו] ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו -
כאדם שאומר לחברו: מה הוא כך?
אמרו זה לזה.

דורשי רשומות אמרו:
ישראל קראוהו מן, שנאמר: ויאמר משה אליהם הוא הלחם.

רבי יהושע אומר:
אמר משה לזקנים וזקנים לכל ישראל.

מכאן היה ר' יוסי ור' שמעון אומר:
כסוסים נתפטמו ישראל באותה שעה.
נאמר כאן לאכלה ונאמר להלן לחם אבירים אכל איש, אל תיקרי אבירים אלא איברים, לחם שנימוח באיברים.
אמר להם: המן הזה שאתם אוכלים נמוח באיבריכם.

דבר אחר:
לחם אבירים אכל איש- צדה שלח להם לשובע, זה יהושע בן נון שירד לו מן, כנגד כל ישראל.

ויש אומרים:
על איבריו היה יורד ומאבריו היה נוטל ואוכל, לכך נאמר: לחם אבירים אכל איש.
[טז, טז] זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו וגו' -
אמרו: עכשיו יצא נחשון בן עמינדב וביתו ומלקט הרבה, יצא עני שבישראל ומלקט קימעא וכשהן באין לידי מדה וימודו בעומר - אמרו: אוכל כשיעור הזה, הרי הוא ברוך ומבורך, פחות מכאן קללה במעיו, יותר מכן רעבתן.

[טז, יז] ויעשו בני ישראל -
עשו מה שנתפקדו ולא עברו על גזרת משה.

[טז, יח-יט] וילקטו המרבה וההמעיט וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר וגו'.
ויאמר איש אל יותר ממנו עד בקר -

[טז, כ] ולא שמעו אל משה -
אלו מחוסרי אמנה שבישראל.

ויותירו אנשים ממנו -
אמרו: אנשים טובים לא הותירו אנשים, שאינן טובים הותירו.

וירם תולעים ויבאש -
הרי מקרא זה מסורס.
וכי מרחיש ואח"כ מבאיש, אלא מבאיש ואח"כ מרחיש, כענין שנאמר: ולא הבאיש וגו'.

ויקצוף עליהם משה -
כעס עליהם ואמר להם: מפני מה עשיתם כן?!

[טז, כא] וילקטו אותו בבקר בבקר -
בשחרית בשחרית.

דורשי רשומות אמרו:
מכאן שהיה במן: בזעת אפך תאכל לחם.

וחם השמש ונמס -
בארבעה שעות.
אתה אומר בארבעה שעות, או אינו אלא בשש שעות?!
כשהוא אומר וחם השמש משמע בשעה שהשמש חם והצל צונן, זו היא שעה רביעית ביום.

ונמס -
כיון שחמה זורחת עליו היה פושר והולך, ונחלים היו מושכין ממנו ומוליכין לים הגדול, ובאין אילים וצבאים ויחמורים וכל בהמה ושותין מהם, ואח"כ באין האומות וצדין מהם ואוכלין אותן וטועמים בהם טעם מן, שהיה יורד לישראל.

ויהי ביום הששי לקטו וגו' -
רבי יהושע אומר:
זה לחם כפול.

[טז, כב] שני העומר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה -
אמרו לו: משה רבנו, מה נשתנה היום הזה מכל הימים?

טז, כג-כד] ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה' -
אמרו לו: אימתי?
אמר להם: מחר.

את אשר תאפו אפו -
רבי יהושע אומר:
מי שהוא רוצה אפוי היה מתאפה לו, והרוצה מבושל היה מתבשל לו.

ר' אלעזר המודעי אומר:
הרוצה דבר אפוי היה טועם כל אפויים שבעולם, והרוצה לבשל היה טועם כל בשולים שבעולם.

ר' אלעזר אומר:
על אפוי אפוי ועל מבושל מבושל.
הא כיצד?
יום טוב שחל להיות ערב שבת מנין שאין רשאין לא לאפות ולא לבשל אלא אם כן עירבו? תלמוד לומר: את אשר תאפו אפו - אפו על אפוי ובשלו על מבושל.
ואת כל העודף הניחו אותו למשמרת ויניחו אותו עד הבקר - לענין שאמר.

[טז, כה] ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה ר' זריקה אומר מכאן, שלש סעודות בשבת.
לפי שהיו רגילין לצאת בשחרית, אמרו לו: משה רבנו נצא בשחרית?
אמר להם: אכלוהו היום.
אמרו לו: הואיל ולא יצאנו שחרית נצא בין הערבים?
אמר להם: כי שבת היום לה'.

ומה תלמוד לומר היום לא תמצאוהו בשדה?
אמרו: בקע לבן של אבותינו, באותה שעה שהיו אומרים: הואיל ולא מצאנוהו היום, שמא לא נמצאהו למחר?
אמר להם: היום הזה אי אתם מוצאים אותו, אבל אתם מוצאים אותו מחר.

ר' אלעזר בן חסמא אומר:
בעולם הזה אי אתם מוצאים אותו אבל לעולם הבא אתם מוצאים אותו.

ויאמר משה אכלוהו היום -
ר' יהושע אומר:
אם תזכו לשמור את השבת, עתיד הקב"ה לתת לכם שלשה מועדות:
פסח,
ועצרת,
וסוכות.
לכך נאמר: ויאמר משה אכלוהו היום.

ר' אלעזר המודעי אומר:
אם תזכו לשמור את השבת, עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכם שש מדות טובות:
ארץ ישראל,
ועולם הבא,
ועולם חדש,
ומלכות בית דוד,
וכהונה,
ולוייה.
לכך נאמר: אכלוהו היום.

ר' אליעזר אומר:
אם תזכו לשמור השבת, תנצלו משלשה פורעניות:
מיומו של גוג,
ומחבלו של משיח,
ומיום דין הגדול.
לכך נאמר: אכלוהו היום, ששת ימים תלקטוהו:

ר יהושע אומר:
למדנו שאין יורד בשבת.

ביום טוב מנין?
תלמוד לומר: לא יהיה בו.

ר' אלעזר המודעי אומר:
למדנו שאינו יורד בשבת.

ביום טוב מנין?
תלמוד לומר: שבת.

ביום הכפורים שהוא שבתון מנין?
תלמוד לומר: לא יהיה בו.

[טז, כז] ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו -
אלו מחוסרי אמנה שבישראל:
[טז, כח] ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם -
ר' יהושע אומר:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אמור להם לישראל:
הוצאתי אתכם ממצרים,
וקרעתי לכם את הים,
והורדתי לכם המן,
והעלתי הבאר,
והגזתי לכם השליו,
ונלחמתי לכם מלחמת עמלק,
ועשיתי לכם נסים וגבורות - עד מתי מאנתם לשמור מצותי ותורותי?!

שמא תאמרו מצות הרבה הטלתי לכם, שבת זה הטלתי לכם ממרה לשמרו ולא שמרתם אותה, שמא תאמרו כל מי שמשמר השבת מה שכר נוטל עליו, שנאמר: אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע.
הא למדנו, שכל מי שמשמר את השבת מרוחק מן העבירה.

[טו, כט-ל] ראו כי ה' נתן לכם השבת -
אמר להם משה לישראל: היזהרו, כי ה' נתן לכם את השבת שתשמרוה.

על כן הוא נותן לכם -
זהו שהיה ר' יהושע אומר:
לחם כפול, שני העומר לאחד.

שבו איש תחתיו -
אלו ארבעה אמות.

אל יצא איש ממקומו -
אלו אלפים אמה.

ומנין ששמעו דבר זה וקבלו עליהם?
שנאמר: וישבתו העם ביום השביעי.

דבר אחר:
[טו, ל] וישבתו העם ביום השביעי -
ר' יהושע אומר:
אמר להם לישראל: אם תשמרו שבת זו, עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכם שלשה מועדות:
חג ניסן,
וחג סיון,
וחג תשרי.
כיון ששמעו דבר זה, קבלו עליהם ושבתו.


ר' אליעזר המודעי אומר:
אמר להם המקום: אם תשמרו שבת זו, עתיד אני ליתן לכם שש מדות טובות: ארץ ישראל וכו'

ר' אלעזר אומר:
אם תשמרו שבת זו, תנצלו משלשת פורעניות:
מחבלו של משיח,
ומיומו של גוג,
ומיום דין הגדול.
וכששמעו דבר זה, קבלו ושבתו.

[טו, לא] ויקראו בית ישראל את שמו מן -
דורשי רשומות אמרו:
בית ישראל קראו את שמו מן.

והוא כזרע גד לבן -
איני יודע של מי דומה.

ר' יהושע אומר:
דומה לזרע פשתן.

מה זרע פשתן אדום, כך זה אדום?!
תלמוד לומר: לבן.

ר' אליעזר אומר:
דומה להגדה, שהוא מושך לבו של אדם.

אחרים אומרים:
הוא מעיד על עצמו, שהוא מן שאינו יורד לא בשבת ולא ביום טוב ולא ביום הכפורים.

ר' יוסי אומר:
כשם שהנביא מגלה חדרים וסתרים, כך היה המן מגיד לישראל חדרים וסתרים.

הא כיצד?
איש ואשה שבאו לפני משה, וכן שנים שבאו לפני בית דין, זה אומר עבדי גנבת וכו'.

וטעמו כצפיחית בדבש -
ר' יהושע אומר:
כלפס וכעין אסקריטי.

ר' אליעזר אומר:
כסולת זו שצפה על גבי נפה ונלושה בדבש וחמאה.

[טו, לב] זה הדבר וגו' -
שיכול לומר, לא הניחו אהרן אלא בשנת הארבעים?!
תלמוד לומר: ויניחהו אהרן.

אימתי נעשה הארון?
בשנה שניה, כך לא הניחו אהרן אלא בשנה שניה, וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות:
הקשת,
והמן,
והמטה,
והכתב,
והשמיר,
והלוחות,
ופתיחת פי הארץ לבלוע הרשעים,
ופתיחת פי האתון,
וקברו של משה,
ומערה שעמד בה משה ואליהו

ויש אומרין:
אף בגדיו של אדם הראשון,
ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו.

שבעה דברים מכוסין מבני אדם, ואלו הן:
יום המיתה,
ויום הנחמה,
ועומק הדין,
ואין אדם יודע כמה משתכר,
ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו,
ומלכות בית דוד אימתי תחזור,
למקומה ומלכות חייבת זו אימתי תעקור.

[טו, לג] ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת -
איני יודע של מה היא, אם של כסף היתה, או של ברזל או של עופרת או של נחשת או של בדיל? תלמוד לומר: צנצנת, לא אמרתי אלא דבר שהוא מציץ מחברו, אי אתה מוצא אלא כלי חרס.

ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם -
ר' יהושע אומר:
לאבות.

ר' אלעזר המודעי אומר:
לדורות.

ר' אליעזר אומר:
לימות המשיח ולימות ירמיה הנביא, שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אתם אין עוסקין בתורה?
אמרו לו: במה נתפרנס?
הוציא להם צלוחית של מן, ואמר להם: הדור אתם ראו דבר ה', אבותיכם שהיו עוסקין בתורה ראו במה נתפרנסו, אף אתם אם תעסקו בתורה, הקב"ה יפרנסכם מזה ומזה.
וזה אחד משלשה דברים שאליהו עתיד להעמיד לישראל:
צלוחית המן,
וצלוחית של מי נדה,
וצלוחית שמן המשחה.

ויש אומרים:
אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו, שנאמר: השב את מטה אהרן.

[טז, לה] ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה -
ר' יהושע אומר:
ארבעים יום אכלו את המן אחרי מות משה.

כיצד?
משה מת בשבעה באדר ואכלו ממנו ארבעה ועשרים יום של אדר הראשון וששה עשר של ניסן, הרי ארבעים.

ומנין?
שנאמר: וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ
ואומר: ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי.

רבי אלעזר המודעי אומר:
שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה.

הא כיצד?
משה מת בשבעה באדר ואכלו ממנו עשרים וארבעה ימים של אדר הראשון ושלשים של אדר השני, ששנת עבור היתה וששה עשר של ניסן, הרי שבעים, שנאמר: וישבות המן ממחרת.

ר' אליעזר אומר:
שבעים יום אכלו את המן אחר מיתת משה.
כיצד?
משה מת בששה בשבט ואכלו את המן עשרים וארבעה בשבט ושלשים של אדר, ואותה שנה לא היתה מעוברת וששה עשר של ניסן, שנאמר: וישבות המן.

רבי יוסי אומר:
חמשים וארבע שנה אכלו ישראל את המן, ארבעים שנה בחיי משה וארבע עשרה שנה אחר מיתתו, שנאמר: ובני ישראל אכל[ו] את המן.
שאין תלמוד לומר את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען, אלא אלו ארבעה עשר שנה שאכלוהו אחר משה, ואלו הן: שבע שכבשו, ושבע שחלקו.
מתה מרים מסתלק הבאר,
מת אהרן נסתלקו ענני כבוד,
מת משה נסתלק המן.

ר' יהושע אומר:
מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן,
מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה.
מת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו.
והצרעה לא עברה עימהם את הירדן.

והעומר אינו ידוע כמה הוא?
תלמוד לומר: עשירית האיפה.

וכמה הוא עשירית האיפה?
אחד משבעה רביעים.

ועומר זה איני יודע כמה הוא?
אחד מחמשה ברביע.