|
ד"ר ווישניצר מעיר, כי בשנה ההיא היו בישיבת "בית יוסף" בביאליסטוק 320 תלמיד בגיל 28-15 שנה, וכולם נתמכו על ידי הנהלת הישיבה. מן התקציב הכולל של 115,200 זהובים לשנת 1939 הקציבה ההנהלה בשביל תלמידי הישיבה את חלק הארי - 86,300 זהוב לצורכי דיור, מזונות, ריפוי וכו'. כשביקר ד"ר מ. ווישניצר בישיבת "בית יוסף" בווארשה, בשנת 1932, מצא, כי מצבה החומרי הוא בכל רע: התלמידים למדו בבית המדרש הישן, ברחוב פראנצישקאנסקה 11, ואילו ראש- הישיבה ומנהלה, הרב אברהם צבי זלמנס, היה גר ברחוב סאפייזשינסקה 3, ושם נמצאה גם לשכת המזכירות של הישיבה. ראשיתה של ישיבה זו, ברוסטוב ע"נ דון, בשנת 1917. משם הגיע ראש הישיבה, הרב אברהם צבי זלמנס, ותלמידיו, אחרי כמה גלגולי דרכים והברחת גבולות, בשנת 1922, לווארשה, בירת פולין, בווארשה התקיימה הישיבה בתנאים קשים מאוד, עד פרוץ מלחמת העולם השניה. דירות וחדרים בשביל התלמידים לא היו שם בנמצא כלל, והם היו ישנים בבית המדרש על הספסלים, או שהיו נשכרים כשומרי לילה בבתי מסחר של יהודי ווארשה. את מזונותיהם קיבלו בצורת תמיכות ותרומות מיהודי העיר. והואיל והמצב החומרי של יהודי העיר היה הולך ורע בשנות השלושים, השתקף דבר זה גם בירידת התמיכה לתלמידי ישיבה זו, כלישיבות אחרות. לשאלה ששאל אז את הרב זלמנס מה תקציבה של הישיבה, השיב: |
"מחצית התקציב אנו חסרים, כלומר: התלמידים סובלים ואין להם לא דירה מתאימה ולא אכילה מספקת, כדי רבע מהתקציב הדרוש אנו מקבלים בתמיכות נדיבים, ולרבע האחרון - ידאג השי"ת...".
|
|
ישיבת פינסק - ראשית ייסודה על ידי ר' יוסף יוזל הורביץ ז"ל, אבי התנועה ומחנכה, בבארדיצ'ב. הוא מסר את הנהלתה לתלמידו הרב שמואל וויינטרויב. בתחילת שנות העשרים הועתקה הישיבה לפינסק, תוך סכנה ומסירות נפש רבה של כל התלמידים ורבותיהם. בשנת 1938 למדו בישיבת פינסק 200 תלמידים מכל קצווי פולין וכן מגולי רוסיה, בגיל 30-15 שנה. בהנהלת הישיבה השתתפו שני ראשי ישיבה, שני משגיחים, מנהל גשמי ומזכיר. המצב הכספי היה קשה. לעומת הכנסה של 61,000 זהוב הייתה ההוצאה לשנה - 79,000 זהוב. מנהל הישיבה, ר' שמואל וויינטרויב, ששימש ג"כ באצטלת הרבנות של קארלין, כתב לד"ר מ. ווישניצר בכ"ד תמוז, תרצ"ט: |
"הננו להודיעך, שכבר אנו חושבים לגמור את הבניין הנהדר בקיץ הזה, בכי טוב. כי השגנו מאיש אמיד אחד מפה, שהניח צוואה עבור ישיבתנו סך ארבעת אלפים זהובים, ובזה אנו ניגשים עכשיו לגמור. לכן אנו מבקשים מכב' לסייע לנו בתמיכה הגונה, שנוכל לגמור, כי כשל כוח הסבל, וזמן ועידן לבחורים התלמידים שיהא להם מקום מנוחה ולא יצטרכו להיות גולים, נעים ונדים".
|
|
אכן, בעוד חדשים ספורים פרצה האיומה במלחמות, ונחרבו ישיבת "בית יוסף" בעיר פינסק והישיבות הקטנות שנסתעפו ברשת נרחבה מהסביבה. כמה מהתלמידים ברחו על נפשם והגיעו לארץ ישראל, יחד עם רבם, הרב וויינטרויב ושם נכנסו לישיבת "בית יוסף" בתל-אביב. ישיבת "בית יוסף" במזריטש מוצאה מקיוב. היא הועברה למזריטש בשנת 1922, כיתר ישיבות "בית יוסף", שהועתקו מרוסיה ומאוקראינה הסובייטיות לפולין. (על מצב הרוחות בקיוב בישיבה אז, ראה: "קול קורא", הוצאת האגודה, ירושלים תש"ז, גל' ל"א ול"ב). הרב בליאכר, מנהלה של הישיבה, ארגן במזריטש מועצה של בעלי בתים שתמכו בה, ובראשם העסקן י. טוש. ניגשו לבניית בית מעון לתלמידים, עם חדר תבשיל וחדר אוכל. אף שכבר הוחל בבנייה - אי אפשר היה להמשיך בה מחוסר כסף. באדר, תרצ"ט, מעיד ד"ר ווישניצר, היה מצבה של הישיבה "בית יוסף" במזריטש, בכל רע. למדו בה אז 250 תלמיד, והיו לה שני ראשי ישיבה, משגיח ועוד. הגירעון בתקציב עלה על 23,000 זהובים פולנים, ומוצא לכסף אין. פרצה המלחמה העולמית השניה, וישיבת מזריטש, שלא זכתה לראות בגמר בניינה, נעקרה כליל עם שואת בית ישראל בפולין. שונה במקצת מראשיתן של ישיבות "בית יוסף" בפולין הייתה ראשיתה של ישיבת "בית יוסף" בלאטוויה. ישיבה זו הוקמה בשנת 1930, היינו, לאחר שישיבות נאווארידוק שברוסיה ובאוקראינה כבי הועתקו לפולין, ואף נתבססו במרכזיהן כשמונה שנים. יוזם הישיבה בדווינסק היה הרה"ג ר' דוד בודניק, ראש ישיבה ועסקן חרוץ מאוד. הוא שיכנע את אנשי הג'וינט באירופה, בדבר נחיצותה של ישיבה זו בלאטוויה, והם לא מנעו תמיכתם - כפי שמעיד ד"ר מ. ווישניצר. הוא דאג להקמת בניין מיוחד לישיבה, ובדו"ח ששלח ללשכת קרן הישיבות של חאבקין, לידי ד"ר מ. ווישניצר, שהקציבה מאה לי"ש למטרת הבניין, נאמר, בין השאר: "רוב התלמידים הם נערים בני לאטוויה, שגמרו בתי ספר עממיים, ומקצתם - אף תיכוניים. בפנימייה של הישיבה מוחזקים שבעים תלמיד על חשבונה של הנהלת הישיבה. כשהושלמו סדרי הישיבה בדווינסק, נפתחה ישיבה קטנה גם בריגה, בירת לאטוויה, ובעוד מקומות (ראה לעיל, רשימת הישיבות "בית יוסף" בלאטוויה). בסך הכל למדו בשש הישיבות של "בית יוסף" בלאטוויה, בתחילת שנת 1939, 280 תלמיד, בגיל 13 עד 28 שנה. לרב בודניק, שניהל את מרכז הישיבות "בית יוסף" בדווינסק, היו תכניות נרחבות לחיזוק התורה בלאטוויה, אך לדאבון הלב הקדימהו חורבן יהדות אירופה. השפעתן של ישיבות "בית יוסף" על קהילות ישראל בפולין |
"... לכתחילה התייחסה ביאליסטוק (היהודית) אליהם באי-אמון, בשל קיצוניותם בהתנהגות הדתית ובשל הופעתם החיצונית המוזרה. אבל לבסוף רכשו לבה של היהדות החרדית, בזכות כנותם, תמימותם ורצינותם. עד מהרה הוציאה הישיבה מבין שורותיה עסקנים חרדים לעיר ואפילו העמידה מתוכה פרנס לקהל, שנבחר מרשימת "שומרי שבת". למרות המצב הכספי הדחוק פיתחו ראשי הישיבה ותלמידיה פעולה ערנית ונמרצת, ובתמיכת מוסדות חו"ל אף ניגשו לבניית בניין לישיבה... ביום י"ז כסליו, הוא יום פטירתו של ר' יוזל רבם, היו לומדים פרקי משניות, ומדברים בענייני מוסר, ומספרים זה לזה על מעשיו הטובים, המשמשים עיקר גדול בשיטת המוסר שלו. תפילתם בהתלהבות מרובה, כמעט בהתפשטות הגשמיות, ובקולות וברקים, בוקעי רקיעים. בעצם ישיבת נאווארידוק היא כעין ריאקציה ופעולה-שכנגד כלפי ישיבות ליטא האחרות, שאצלן העיקר הוא הלימוד היבש של תלמוד ושולחן ערוך, מתוך המגמה לפתח אצל התלמידים בעיקר את חריפות השכל, אבל לאו דווקא לעורר בהם רגשות לב, או לפתח בהם מחשבה-שבלב על מוסר ומידות, זו האתיקה, שהיא, לאמיתו של דבר, המטרה העיקרית של לימוד התורה אצל היהודים, מאז ומעולם".
|
|
ואכן, בעיר יהודית כביאליסטוק ניכרה השפעת נאווארידוק במשך הזמן יותר ויותר. בתקופת שמונה עשרה שנות קיומה של הישיבה, עברו ונתחנכו בה תלמידים לאלפים. ואף שרובם באו ממרחקים, או מעיירות הסביבה; הרי כמה מן המשפחות המיוחסות שבעיר נשתדכו עם בחורי הישיבה, ואוהדיה של ישיבת "בית יוסף" הלכו ורבו משנה לשנה. מבית המדרש הישן בחצר בית הכנסת הועברה הישיבה לביהמ"ד דחאנייקס, ברח' ירוזאלימסקי 8, ולבסוף הוקם, ברח' סוסנובה 30, הבניין החדש של הישיבה, היכל מפואר בן ג' קומות, ובו פנימייה נאה לתלמידים ואולמים מרווחים. מישיבה זו יצאו כמה רבנים וגדולי תורה, בעלי בתים יראים ושלמים ומחנכים מסורים. מלמדי התורה ומרצי שיעור בהלכה ובש"ס בבתי המדרשות של העיר היו רובם בני ישיבת נאווארידוק, וככל שנתקרבו בני הישיבה לעדה המקומית, כן הוסיפו לרכוש אהדתם והערכתם השלמה. מבין בעלי-הבתים הפעילים שבעיר, שתרמו לבניין הישיבה היו האחים ציטרון, אליעזר קאנטורוביץ ז"ל, חיים לייב סולקיס ויצחק רוגובסקי, ועוד כמה מנכבדי העיר, עם רבניה וגדוליה ובראשם הגאב"ד ר' דויד פאיאנס ז"ל. פעולות ההשתתפות בהחזקת הישיבות ובמידת מה אף בהקמת בנייניהן, שהצטיינו בהן טובי החרדים שבקהילות ישראל בפולין לפני השואה, לא הרחיקו כי אם קרבו לב יהודי פולין לאותה תנועה של מוסר ומידות ועבודת השם במסירות נפש ובדביקות. לעומת התחלת נאווארידוק הצנועה בראשיתה, היו לתנועת נאווארידוק ברוסיה ובאוקראינה בימי המהפכה שלושים ישיבות, והן עמדו בעצם לבלובן עם פרוץ המהפכה הבולשביסטית, שאלמלא היא היו משגשגות והולכות ומכות שורשים. ובסוף שנות השלושים הפכה תנועת נאווארידוק בפולין לתנועה המקיפה ששים ישיבות. אף כאן הפסיקו מסבות הזמן האיומות תהליך עצום של גידול אורגני והתפתחות דינאמית. בית ישראל הוכה מכה קשה, אשר מי יודע אם יירפא ממנה, אך ריווח והצלה פורתא עמדו ללומדי התורה ולתנועת "בית יוסף' מניצני גידולם של ישיבות "בית יוסף" בישראל ובאמריקה. ראוי לציין, כי ניצנים ראשונים אלה קדמו כמה שנים לפני תקופת השואה. ראשית "בית יוסף" בארץ ישראל אסיפות ישיבות "בית יוסף" נמסור כאן תוכנה של דו"ח, שפרסם ועה"פ שנבחר באחת האסיפות האלה שבה נסקרת פעולתה ונמסרות ההחלטות שנתקבלו באסיפה. הסקירה אופיינית למהלך האסיפות ההן והיא נותנת מושג ברור על רוחן ומגמתן. בדו"ח נאמר: |
"האסיפה הרוחנית הארבע-עשרה בכלל, והשמינית לפולניה, מכל ישיבות נאווארידוק "בית יוסף", נתקיימה בחורף תרצ"ג בימים ט"ז-כ"א שבט, בביאליסטוק, בהשתתפות ראשי המנהלים וצירים, ראשי ישיבות ומנהלים מישיבות גדולות וקטנות. כמו כן היו צירים מחבורות ששים איש בערך, מלבד צירי ביאליסטוק, וביחד - כמאה איש כ"י.
עבודת האסיפה נחלקת לשלשה ראשים: א) הרמת הרוח וחיזוק היסודות הכלליים. ב) חיזוק החבורות ועבודה עצמית. ג) הרמת הרוח של זיכוי הרבים וחיזוק ההתאגדות ועוד. מבין החידושים כדאי לזכור לשבח מה שנרשמו מן היסודות ה"נאווארידוקואים", אשר עליהם "בית יוסף" נשען, ומי המה הראויים להיקרא בשם הנ"ל, ושלא יהי הדבר ח"ו כהפקר". |
|
הועד הפועל, שנבחר לביצוע החלטות האסיפה, מוסר את תוכן ההחלטות: 1) בעניינים כלליים א) ללמוד מוסר מדי יום ביומו. ב) להיות תמיד בהתקשרות לחבורה. ועד בכל שבוע ושבוע, ופעמים אחדות בשבוע - שיחת חברי החבורה בענייני היראה והמוסר. ג) לקחת חבל בעבודת זיכוי הרבים, לנסוע פעם בשנה למשך זמן ידוע, כפי שיסודר ויוטל עליו. ב. סדר הלימוד לישיבות הגדולות. א) סדר ראשון - משעה 10.00 - 3.00, אחר כך חצי שעה מוסר ומנחה. סדר שני - משעה 5.00 - 9.00 ואחר כך חצי שעה מוסר ומעריב. אחר מעריב - לדבר חצי שעה בההנהגות היום, כמבואר ברבנו יונה זצ"ל. ב) מן הנכון ללמוד כל שנים ביחד. ג) צריכים ליחד שעה אחת ביום להגדת שיעור ופלפול החברים. ד) כל אחד מחויב ללמוד בכל יום הלכות אורח חיים. ה) להגדיל ה"עזרת תורה" ולקנות הספרים הנחוצים. ג. אם אחד לא יעמוד תחת רשות ההנהלה כמו בהנהגת לימוד אחר, או במקום אחר, או "אי ציות" - לא יקורב ע"י בני הישיבה ומכש"כ שלא יכבדוהו בפומבי. וכן מי שיסדר ישיבה בלי הסכמת המרכז - בודאי שאין לו רשות ליטול שם ישיבת "בית יוסף". ד. אסיפה כללית צריכה להיקרא פעם בשנתיים, כל פעם במקום אחר, כפי שיסודר מצד ההנהלה הראשית. ה. נבחר ועד הפועל לשמירת קיום החלטות האסיפה; מזכיר כללי, ושנים חברים מכל ישיבה גדולה וחבר אחד מהסניפים. 2) ענייני חיזוק עבודת עצמו ב) הכולל מחויב להתקיים שני חדשים בשנה, חודש בכל זמן, בכל פעם במקום אחר מהמרכזים. ג) כל אברך מחויב להיות לא פחות משני שבועות בהכולל, כפי שיסודר ובזמן שיקרא לזה. ההתוועדות הראשונה תתקיים מט"ו סיוון שנה זו. הערה: הוחלט, שכל אחד צריך להיות יום אחד בשבוע מוקדש לעבודה, או כל יום עשירי קודש. ובאותו יום צריך להיות איזה שעות רצופות בבדידות למוסר ולמחשבה ודיבור ועוד. ד) טוב שיתאספו יחידים בועדים ממקומות אחדים למקום אחד לעבוד ביחד, לא פחות מחודש ימים. הערה: על הועד הפועל המקומי הוטלה ההתחייבות להשתדל ולהוציא לפועל תקנה זו. ה) טוב שיהיה לכל אחד חבר נאמן לעבודה שיגלה לו מצפוני לבו. ו) בנוגע להתפתחות הישיבות בדרך אדמו"ר זצ"ל, הוחלט להחיות את הרוח של לימוד ספרי אדמו"ר זצ"ל והבנתם, ונחלקו הספרים לפי חודשי השנה. ובכל המקומות מחויבים ללמוד בכל חודש הספר הקבוע לאותו חודש. סדר הספרים לפי החדשים: חודש תשרי: תקופת עולם; חשוון: תיקון המידות; כסליו: בירור המידות; טבת: ובחרת בחיים; שבט: דרכי הביטחון; אדר: יראה ואהבה; ניסן: בקשת השלמות; אייר: דרכי החיים; סיוון: נקודת האמת; תמוז: חשבון הצדק; מנחם אב: מזכה הרבים; אלול: דרכי התשובה. ז) לתועלת הנ"ל הוחלט, שיהי' לכל אחד שעה ביום, שיחיה בחשבון על מעשיו ושיהיה לו פנקס מיוחד לכתיבה בזה. הערה: מן הנכון שיסודרו בכל מקום שיחות חברותיות בבירור ספרי אדמו"ר זצ"ל. 3) ענייני זיכוי הרבים הערה: טוב שיתייסד בכל מקום ועד התנדבות ליסוד ישיבות. ב) על פי ההוראות הנ"ל מחוייב כל אחד ליקח חבל בנסיעות להסביבות. ג) לעשות תקופה מיוחדה ברוח של זיכוי הרבים ולקבוע בלבות המבקשים עיקר זה. ד) להשתדל שתהיה העבודה הגשמית נובעת או מתלווה בתועלת רוחנית, דהיינו: למסור העבודה לאלו שתהיה להם תועלת מוסרית, וכן לייסד ועדי הטבה, וכדומה. ה) על כל עובד ברבים להשתדל להכיר פנימיות נפש מי שעובד עמו, לדעת מצפונו וניסיונותיו וכדומה. ו) לייסד בכל מרכז ועד חנוך שישתתפו בו אפילו אלו שאינם עושים ועד. ז) על עושי הועדים לסייע בשילוח להסביבות. ח) לעשות ועד מאוחד (מעין ועד הפועל הראשי) מכל ישיבות נאווארידוק, שישאו האחריות הכללית, ועליהם לפנות אליו בכל עת. הערה: פרטי ואופני הועד יסודרו על ידי ההנהלה הראשית. ט) שיהי לכל עובד ברבים יחיד מסוים שעובד עמו. 4) תקנות הסביבות הערה: נבחרה ועדה מיוחדת לסדר הסדרים וההנהגה המוסרית המחויבת להיות אף במקום היותר קטן. ב) עפ"י ההכרעה סדרי הישיבות הקטנות הם: 1) בכל מקום מוכרח להיות מניין מיוחד לתפילה. 2) בכל מקום, אף בהיותר קטן, צריך להיות מן הסדר חצי שעה ביום ללימוד המוסר. הערה: במקומות הגדולים יש להוסיף מעט - עד שעה. 3) בשיעורים הראשיים צריכים להיות ועדים להנהגה המוסרית. 4) בעד המחלקות הגבוהות, מלבד השיעור היומי, צריכים ללמוד ספרי פלפול והבנה, לתועלת התפתחות כשרונותיהם, כמו "קצות החשן", "אבני מלואים", "שב שמעתתי", ועוד. 5) במקומות הגדולים צריך לסדר הדיבור במוסר בכל יום, ובמקומות הקטנים - לא פחות מפעמיים בשבוע. 6) בכל מקום - על המנהל או הר"מ לדבר שיחה כללית ביום שבת קודש לפני כל בני הישיבה. 7) לעשות בחינה לא פחות מפעם בשני חדשים על ידי המחזקים. ג) לסדר בהסביבות בחינות של מוסר. ד) יסוד גדול, שבכל מקום מחייבים להיות ועדים של עבודת המוסר. ה) לחנך הצעירים בענייני הטבה ודרך ארץ. ו) בכל העיתונים (הקטוגראפים) ליתן מקום בעד הסביבות, לידיעות ופעולות טובות וכדומה, ועל כל הסביבה לשלוח דו"ח קצר מן העבודה, ההנהגה והרוח הכללי. ז) יסוד גדול, שיהיו בכל מקום מצויים ספרי מוסר. בין ההחלטות הכלליות ראוי להזכיר את ההחלטה של אותה אסיפה לכנס בעתיד אסיפה מחוזית של כל מרכז ומרכז של ישיבות "בית יוסף". האחריות היא על המרכז - והמטרה: "חיזוק והתאגדות ברוח". כוללים זמניים א) תקנה עיקרית. כל אברך השייך להכולל מוכרח לשאת על שכמו עול הכולל, בשמירת ההחלטות והגדרים, בין אם השתתף או לא השתתף - בהכולל. ב) כל אחד קיבל על עצמו, וכן החובה על כולם, ללמוד לפחות חצי שעה מוסר בכל יום, על פי הגדרים שסידרו ושיסדר כל אחד לעצמו. ג) לכל אחד צריך שתהיה תפילה אחת בשבוע בבדידות, וללמוד קודם התפילה ואחר התפילה חצי שעה מוסר והתבוננות. ד) נתקבל בתור הערה, שלא לדבר קודם התפילה דברי חולין. ה) בכל יום אחר התפילה ללמוד לפחות עשרה רגעים מוסר. ו) החלט, שלכולם צריכים להיות איזה פרטים בעבודה בבחינת "מימי", לפחות פעולה אחת בכל יום בהפרטים: 1) הטבה במקום הקפדה 2) מיעוט ההשתדלות בעניינים הגשמיים. הערה: לכתוב הפעולות בכל יום. ז) כל אחד מחויב ללמוד בכל יום שני סעיפים שולחן ערוך אורח חיים. הערה: מתחיל משבת קודש ויקהל. ח) דיברו הרבה בעניין מידת החסד והוחלט להתנהג בהפרט של "לקבל כל אחד בסבר פנים יפות". פרסומי דפוס של תנועת "בית יוסף" תחילה יצא רבעון "אור המוסר", בשנת תרפ"ג. בסך הכל הופיעו ט"ו חוברות של רבעון זה, ששימש כלי-מבטאן של ישיבות נאווארידוק "בית יוסף" בארץ הקודש ובפולין. שבע חוברות ראשונות יצאו מועתקות בהקטוגרף, והחוברות ח' - ט"ז כבר יצאו בדפוס. תכנו של רבעון זה היה בנוי בעיקר על ששה עניינים: א) מאמרים מהעתקות כתבי יד של רבותינו, חכמי המוסר ז"ל ומשיחות הסבא דנאווארידוק ז"ל, שלא ראו עדיין את אור הדפוס. ב) שיחות של מנהלי הישיבות, הבאים לפני הצבור מדי שבוע בשבוע. ג) מאמרים מטובי העובדים והשקפתם בעבודת עצמו ובעבודת הרבים, ברוח ובמעשה. ד) פרקים בתולדות רבנו הסבא ז"ל, ותולדות ישיבתנו, מיום הווסדה ועד היום הזה - ניסיונותיה ופעולותיה. ה) "בעולמנו" - ידיעות מחיי הישיבות ומעבודת הועדים ברוח ובמעשה, פעם בפעם. ו) "זכרון יצחק", פתגמים קצרים וחדים מרבותינו חכמי המוסר זי"ע, ע"ש המלקט הרב הצדיק הנקרא בפי כל יצחק מירר, ז"ל. חוברות "אור המוסר" יצאו לאור עד שנת תרצ"א בוארשה, ומשנת תרצ"א ואילך - מחוברת י"ד - יצאו בירושלים. כתב העת "חיי המוסר" - מאמרים ופתגמים מרבותינו חכמי המוסר. נערך ויצא לאור על ידי חבר תלמידי ישיבת "בית יוסף" באוסטרובצה. התחיל להופיע בתשרי תרצ"ו, כירחון, ונתקיים עד אב, תרצ"ט. יצאו בסך הכל כ"ג חוברות, ותכניתו הייתה, כתכנית "אור המוסר". היו לו כשלושים ושלושה משתתפים, ונדפסו בו כמאה שיחות מוסריות וכשש מאות פתגמי מוסר, והוא עשוי לשמש אוצר של רעיונות מוסר למעיין. כתב העת "אל המבקש" - מכיל בקרבו מאמרי מוסר עת נדברו מבקשי יראת ד', איש אל רעהו, בישיבת "בית יוסף" באוסטרובצה. העורך היה הרה"ג יצחק אלחנן ואלדשאן, משגיח בישיבת אוסטרובצה. יצאו חמש חוברות, מסיוון תרח"ץ - עד אב תרצ"ט. מאסף "אהל יוסף" - מוקדש לתורה ולמוסר, י"ל על ידי ועד חניכי "בית יוסף" בביאליסטוק; מנחם אב תרצ"ט. וזה תכנו: מאמר על הסבא זצ"ל; מאמר מהרב אברהם יפה'ן, ראש הישיבה; חידושי תורה - י"א סימנים מרבנים ור"מ מפורסמים, חניכי "בית יוסף", בסוגיות שונות בש"ס. כן הופיעה חוברת "י"ז כסליו" - המוקדשת ליום השנה לפטירת הסבא זצ"ל. מלבד החוברות, כתה"ע והמאספים הנ"ל, שהופיעו בדפוס, הופיעו בכל מרכז ומרכז של הישיבות הרבה פירסומים הקטוגרפיים, שבועונים וירחונים, המלאים תוכן מוסרי, והמשמשים אספקלריה לכל הנעשה והנשמע בעולם הישיבה, ולכל מה שנתחדש מחידושי בית המדרש. פרסומים כאלה הופיעו בביאליסטוק בשם "אור המצפון", "אורח" ו"העובד". באוסטרובצה פורסמו חוברות "חיי העובדים", וכן גם בפינסק, ווארשה ומזריטש. מספר החוברות השונות האלה שהעתקו בהקטוגרף והופצו בין כל חברי הישיבות, מוריהן ותלמידיהן - מגיע למאות רבות, והן מילאו בשעתו תפקיד חינוכי חשוב, ואף שימשו ביטוי לרבים וכן שלמים, בין בהלכה בין במוסר, ובין בחיזוק קשרי החבורות והועדים, ובקירוב לבבות בני הישיבה והידוק התאגדותם. מספרות זו לא נשתמר אלא חלק מועט בעטייה של השואה הגדולה, שירדה על יהדות אירופה. |
|
בני הישיבות "בית יוסף" בתקופת השואה מישיבות "בית יוסף" נמלטו אז לווילנא ישיבת ביאליסטוק וחלק מישיבת מזריטש, וכן ישיבות פינסק, לוצק ואוסטרוב-מאזובייצק. אך כבר אז הרגישו כולם, שאין ווילנא אלא תחנה זמנית. אולם מאין מוצא ומקום מבטחים, החליטו ראשי הישיבות להישאר בעיר לעת עתה ולהמשיך בסדרי הלימודים הארעיים עד עת מצוא. כל אותו חורף של שנת ת"ש התאכסנה ישיבת "בית יוסף" מביאליסטוק בביהמ"ד הווילנאי של "הגשר הירוק", ברחוב ווילנא, ליד הנהר. והנה תבעו השלטונות שהפליטים יעזבו את ווילנא וירחיקו נדוד לעומק המדינה. על כן נאלצה ישיבת ביאליסטוק לעקור מווילנא לבירזש, עיירה עתיקה בליטא, סמוך לגבול הלאטבי. יהודי העיירה, עם רבה ר' לייב ברשטיין, קיבלו את בני הישיבה בזרועות פתוחות ובחיבה יתרה והעניקו להם מכל טוב, אף איכסנו אותם בבתיהם. בפינה ליטאית שקטה זו קבעה הישיבה בימ"ד אחד ללימוד, ובימ"ד אחד לבית-המוסר - ושוב נשמע קול התורה ברמה. מאחורי הגבולין, במערב פולין, במקום שליטתו של אותו צורר, נשאר חלק ניכר של ישיבות "בית יוסף", עם מנהליהן. במזריטש - הרב ר' דויד בליאכר, בווארשה - הישיבה עם מנהלה הרב ר' אברהם זלמנס, וכן כמה ישיבות בינוניות וקטנות. בווילנא היו מתקבלים מעבר הגבול מכתבים איומים, שגוועים מרעב ואפופים סכנות. והנה נכנסו לליטא הרוסים, בשבועות, ת"ש (1940), וסכנת נעילת הישיבות ושילוח התלמידים ורבותיהם לארץ גזירה - הייתה לשאלת היום. התחילו מחפשים דרכים לצאת מן ההסגר. בשביל ראשי הישיבות ובני משפחתם הושגו רשיונות כניסה לארה"ב. כל מי שהיה לו רשיון כזה - קיבל היתר יציאה מרוסיה. הרב ר' אברהם יפה'ן, שקיבל רשיון כניסה כזה לארה"ב, הגיע שם, יחד עם חבר תלמידיו, בשנת תש"א, ויסד את ישיבת "בית יוסף" בברוקלין. ממדינת שוודיה נתקבלו רשיונות כניסה לקיראסאו בשביל כל אחד מבני הישיבות, בהשתדלות הרב ר' ישראל חסדן והרב זובור. על יסוד רשיונות אלה הגישו בל בני הישיבות, ובכללם גם בני ישיבת ביאליסטוק, בקשות, שירשה להם להגר כנתיני פולין. רבים מבני הישיבות שהיו אצלם ויזות-מעבר ליפן, קיבלו רשיונות יציאה מרוסיה, אך לא כן בעלי-הויזות לקיראסאו. כשהציעו הרוסים לבני-תורה פליטים אלה, שיקבלו את הנתינות הרוסית, והללו השיבו בסירוב, נרשמו אצלם כשונאי המדינה והמשטר, ובשבוע לפני שיצא היטלר למלחמה על רוסיה נאסרו כל בני-הישיבות האלה והושמו ברכבות אסירים והוסעו לסיביר. אף כי עלה בידם של חלק גדול מבני הישיבה דביאליסטוק שבבירזש להתחבא מעיני הבלשים, רבים נאסרו יחד עם המשגיח, הרה"ג ר' ישראל מובשוביץ. הם נידונו להישלח לארץ גזירה בירכתי צפון, לעשרים שנות מעצר ולמחנות עובדי עבודת-פרך בסיביר. אף כותב הטורים האלה היה עימהם, והיה עד לסבלותם כשהיו עובדים ביום ביערות ובלילה היו לומדים בהסתר את הדף היומי של הגמרא, ובשעת העבודה היו חוזרים בעל פה על הסוגיות שלמדו בלילה, והתחזקו בביטחון ותקווה. חלק גדול של ישיבת ביאליסטוק לשעבר נמצא במירקה (ליד דזשאמבול, באסיה התיכונה) בחסותו של המשגיח הרה"ג ר' ישראל מובשוביץ, חלק נשלח לצפון סיביר - בריחוק 300 מיל ממסילת ברזל, מצפון לעיר טומסק. שם נשארו עצורים עד שנת תש"ו. ומי שעמד בסבלות המעצר והמחלות והקור ונשאר בחיים - ניתנה לו רשות אחרי תום המלחמה, כדין אזרח פולני, לשוב לפולין. השבים התקבצו בעיר לודז, ומיד קבעו שם ישיבה, כן נקבעה ישיבת "בית יוסף" בצלסהיים, על ידי הרב ר' גרשון ליבמאן, שניצל בדרך נס ממחנה-ריכוז גרמני. אותם בני הישיבה שנשארו בבירזש דליטא - יחד עם שני מנהלי הישיבה הרה"ג ר' ניסן פוטאשינסקי והרה"ג ר' ניסן צלניקר (בוברויסקר) - הוצאו להורג באותו קיץ מר ונמהר של שנת תש"א (1941) וכולם ניספו בבירזש. ניצולי המחנות המעטים וכן החוזרים שהקימו ישיבה בצלסהיים, יסדו בזמן ההוא, מיד לאחר גמר המלחמה האיומה, ישיבת "בית יוסף" אף בצרפת. שוב נשמע ברמה קולה של תורה באירופה החרבה, ובני התורה דבקו שוב למאור שבתורה במוסר, שגילה הגאון והצדיק ר' יוסף יוזל בבית המדרש של נאווארידוק ואשר לאורו הולכים וילכו אלפי תלמידיו ורבבות נאמנים ושלמים מבית ישראל. יהדות אירופה נפלה שדודה, המוני בית ישראל נשרפו בשריפה אשר שרף ה'. אבל מדינת ישראל, הפלא הגדול, הייתה למציאות, ובני העם היהודי נתקבצו ובאו מכל קצווי תבל, לארצנו הקדושה והחביבה לשבת בטח ולחסות בצלו של המשרה שכינתו בציון, אף הקיבוץ היהודי באמריקה גדל ונתעצם. בשני קיבוצים אלה גדלו והתפתחו השלוחות הצעירות של תנועת "בית יוסף", כיתר מקומות-התורה, והיו לענפים חזקים. אבל המכה הקשה אשר הוכה בית ישראל בכלל, ו"בית יוסף" בפרט - לא תישכח ולא תירפא עד עולמי עד. ואנו אין לנו אלא ללכת לאורם של גדולי ארץ, אבות התנועה ומחנכיה, אשר פניהם הלכו והולכים אתנו בקרב, ואשר מידותיהם, אומץ רוחם ומוסריותם הנאצלה - יהיו לנו תמיד לקו ולמופת. |
| חזרה לתחילת המאמר |
|---|
