עשרת הימים הראשונים של השנה העברית, הם גם עשרת ימי תשובה. לא רק השנה בלבד מתחדשת, גם האדם הבא בשעריה חייב להתחדש ולהתקדש. לא רק היחיד נצטווה על כך, כל העם נדרש בעשרת הימים הקדושים האלה, להודות על פשעיו ולפרוש מהם. עשרת ימי התשובה באים והולכים מדי שנה בשנה, פה ושם נמצא יחיד החוזר בתשובה, ברם צבור היחידים מסתפק בתפילה גרידא ותו לא. העם - היחידה הקיבוצית - מתמידה וממשיכה בדרך חטאיו ופשעיו.
אולי יפקפקו רבים בצדקת ההנחה הקובעת כי העם בכללו מסוגל לחטא. למפקפקים יוגד כי לא זו בלבד שהעם מסוגל לחטא, אלא שחטאיו משמשים מקור לחטאות ההמון והפרט.
אמנם האחריות רובצת על היחידים בלבד, על מנהיגי העם ומדריכיו. אין הם מוכשרים להמשיך את מפעל גדולי העבר, כי על כן מוכים הם בסנוורים ביחס לעבר, להווה ולעתיד, ואינם רואים את החטאים והפשעים הדבקים בנשמת העם, אין הם משכילים לעמוד על טיבם המהותי, ומגישים לעם סמי תרופה ללא הועיל.
נתפשט המנהג לזקוף את כל חטאי העם היהודי ופשעיו על חשבון מועקת הגלות. מתעלמים מהעובדה כי הגלות עצמה אינה אלא תוצאה ישרה של החטאים והפשעים האלה. שוכחים, כי זמן ממושך נמצא בידנו נשק להתגונן בו בפני התנוונות זו, וכי התנוונות זו (שגרמה למצבנו המיואש), התחילה משהשלכנו את נשקנו - היא היהדות - מידינו.
החלק הארי של בני דורנו למד כבר לשקץ את ההתבוללות. אלא שעוד לא הוברר לו, התבוללות זו מה היא. האחד מגביל את מושג ההתבוללות לשימוש בסמלים לאומיים של זרים: צבע הדגל ההמנון וכדומה. השני כולל במושג הזה שימוש בשפה זרה או הזדהות עם האמנות של העם אשר בארצו הוא יושב. אמנם גם אלה הם הופעות התבוללות, בין אם אפשר בין אם אי-אפשר להימנע מהן - ברם אין הן ממצות עדיין את המושג, ואינן מהוות את היסוד המכריע שבו, ככל שזה נוגע לעמנו היהודי.
בינינו ובין העמים מפרידה בעיקר לא המהות המיוחדת לכל עם ועם, שאינה דומה לזו שלנו, אלא התוכן המשותף לכולם, שאף הוא אינו דומה לשלנו. אני מתכון בעיקר לעולם האירופי-אמריקאי. עולם זה יצר לו, על אף התנגדותה החלקית של הנצרות, צורת חיים והשקפת חיים המשתלטת על האדם יותר מאשר התכונה הלאומית, ועומדת בסתירה גמורה ליהדות. היהודים המחקים בפעולתם הלאומית-תרבותית עם זה או אחר, עוד לא המירו את דמותם המקורית. אבל ניתנה להם על ידי כך ההזדמנות להסתגל לאורח החיים ולהשקפת החיים האירופית. רק עם ההסתגלות הזאת הם מתכחשים ליהדותם ומתמסרים להתבוללות הקיצונית.
המזעזע ביותר, כי קיצוניותם, מעבירה אותם לדת חדשה: לאחר שהשליכו את סבל ירושת הדורות היהודי אחר גוום, רכשו מהגויים את הגלויים הקיצוניים ביותר של העכומיות. הגויים, מאידך, מצביעים על גלויים אלה, בנוח עליהם שארית הרוח הנוצרית, כעל יצירות יהודיות מובהקות.
בתקופת התנ"ך השתעבד ישראל פעם אחרי פעם ליצר העבודה הזרה שבער בחובו, עד שהתגבר עליו לאחר זמן. מכאן ואילך התנגש עם פשעי העכו"ם של הגויים, והתגונן בפניהם בהצלחה או בכישלון. בתקופה מאוחרת יותר סגר את דלתותיו מפני כל רוח המנשבת מן הנכר, עד שבזמן האחרון פתח את שערי הנשמה העברית לרווחה לפני רוחות הנכר.
עשרת ימי התשובה מיועדים לעקור את פשעי העכו"ם מהלבבות. לשם כך יש לקבוע את טיבם.
פשע עכו"ם הוא, לרדוף אחרי הבצע והכבוד. פשע עכו"ם הוא להזניח משום כך את החובות והמצוות שבין אדם לחברו.
פשע עכו"ם הוא תאוות השעשועים והמותרות: ללא שעה פנויה מתענוגי ההבל של לצים בעלי מקצוע, ללא צעד בלא מותרות שבפומבי המלבינות את פני העני. פשע עכו"ם כל מלה וכל מעשה המגרה לתאוות השעשועים והמותרות.
פשע עכו"ם היא ההשתעבדות ליצר: זנות הגוף המתבטאת בתלבושת הפרוצה, הרחיצה בתערובת המינים, ההפקרות המתכסה בטלית האמנות, האהבה החופשית. פשע עכו"ם היא ההתנשאות היהירה של הפוחזים המפורסמים או הבלתי מפורסמים המלגלגים על ה"מפגרים", המרהיבים לפוצץ בנימוקים של עזות ובדברי ליצנות את הגדרים שקבעה ההשגחה לצניעות.
פשע עכו"ם היא השתלטות והעריצות של הנוער: מרוץ הקידה לעומת חוצפתו ויהירותו. הפיכת הערכים על פיהם.
פשע עכו"ם הוא ההתנקשות המתמדת בסמכות, החתירה תחת יסודות כל המוסדות שהוו תחנות קבועות בדרך האנושיות. פשע עכו"ם הוא לנסות להשיג את הגאולה והשחרור המקווה של האנושיות באורח כזה.
פשע עכו"ם הם כולם, מוצאם המשותף מאבי אבות הפשעים העכומיים מוכיח, כי אכן מאומות העולם לוקחו. הרי ידענו, כי הגויים לא ידעו מנוח לנפשם עד שהם מתמרדים מפרק לפרק בריבונם. ממי למדו הכופרים את תורת הכפירה, אם לא מהגויים? ממי קבלו הפושעים היהודים את סיסמת "חופש הרוח"? איפה למדו לסרב ולסתור את האמת הכבירה והצרופה, את הכרת ה', אם לא בבית מדרשם של העכו"ם באירופה ובאמריקה?
תשובה על פשעים אלה פירושה תשובה כללית ויסודית. רבים שבו אל ה' ואל תורתו. ברם מחנה הכופרים מבני עמנו נשאר רב כמות כשהיה, היהודים הכופרים עדיין אינם מרגישים כמה עזובים הם בעזבם את אלוקיהם, אינם מרגישים כי גדלים הם כעשבים שוטים בשדות האנושות, עדיין אוזנם נטויה להמולת החיים החמרנים. עוד טרם מצאו בקרבם מחדש את הכשרון המיוחד לעמם, שהרגיש ברוח אלוקים המרחפת על פני התבל ועל פני תולדות האנושיות, מאורעות הימים עוד טרם שכנעו אותם, כי תפקיד יחיד לעמם להיות עם ה'... מתי ישוכנעו גם הם? אימתי יחזרו בתשובה?
שמא יש במחננו - במחנה נאמני בית עם ה' - אחדים המתפללים בעשרת ימי תשובה, לא רק בעד ביתם, אלא בעד בית ישראל כולו. ובכן יתפללו בדבקות ובכוונה, כי יאיר ה' את עיני אחיהם הפושעים בו, ולמתפללים יעניק את הכשרון לעזור כעבור ימי התשובה גם לאחים המתנכרים, לחזור בתשובה שלימה.
