מאתיים וחמישים ואחד אחים הוגלו ע"י שלטון הדיכוי מאדמת המולדת והובלו לארץ-גזירה.
מעשה נאצי זה אין לו תקדים בקורות ארץ-ישראל החדישה, אלא במעשהו של ג'מאל - פאשה, העריץ הטורקי, אשר שלט בשוט בארצנו בימי המלחמה הקודמת, וניסה לדכא את רוח החופש העברית, שהתגלתה בימים ההם ב"נילי". למדרון הזה התגלגלה ממשלה, הקוראת לעצמה "תרבותית", השולטת בארצנו בשם אומה שמתפארת בשמירה על העיקרון של Habra Corpus וכוונתה ככוונת ג'מאל-פאשה: להפיל אימה על הישוב, להפחיד את בניו ולדחוף אותם למלחמת-אחים.
הצארים לא הצליחו לדכא את שאיפת החופש בעם הרוסי, בהגלותם את אלפי בניו הלוחמים לסיביר; הנאצים לא הצליחו לשבור את רוח התנגדותם של העמים המשועבדים בהגלותם ובהשמידם את טובי בניהם; עריצות, המתבססת על כוח ברוטאלי - ולו הגדול ביותר - אינה יכולה לעמוד בפני כוחה המוסרי של תנועת חרות היסטורית.
שליטי הארץ העריצים לא ישברו את רוחם של בעלי הארץ המתקוממים. הנוער העברי יודע את דרכו. הוא יודע, כי זוהי דרך של מלחמה וסבל וייסורים - אך "ארץ ישראל נקנית ביסורים". בדרך זו נמשיך עד לניצחון האומה, ואת מעשי ההתעללות לא נשכח ולא נסלח.
המוני הישוב - על עדותיו ומחנותיו - חייבים להתייצב למערכה נגד ברבריות זו. לימדו לקח מניסיוננו המחריד באירופה.
גם הנאצים התחילו בדאכאו וסיימו במאידאנק. אל ישלו את עצמם מנהיגי הישוב וארגוניו, כי הזעם יעבור מעל לראשיהם, אם יסתכלו באדישות, כיצד שלטון הדיכוי מעיז לגרש עברים אחרים מארצם. דעו גם דעו: אדישות זו תתנקם בנו בארץ-ישראל, כפי שהיא התנקמה בעמנו ובעמים אחרים באירופה.
הנוער הלוחם, המוכן כל רגע להקריב את חייו למען גאולת האומה, לא יירתע ויגביר את מלחמתו עד שתרד ממשלת- הזדון ותקום במקומה הממשלה העברית וציון תשאל לשלום כל אסיריה.
הארגון הצבאי הלאומי
בארץ ישראל
