אתה משתולל, קין. ברחובות ירושלים, בחוצות תל-אביב, בעיר, במושבה ובכפר משוטטים מאות ואלפי שליחיך. הם הובאו לא לשמירה, אלא להלשנה; לא לעבודה, אלא לריגול; לא למלחמת חופש, אלא למלחמת אחים.

הפעם הפעלת את כוחך, קין. לא הפעלת אותו עת הושמדו מיליוני אחים שנשאו עיניהם ציונה והיא סגורה ומשועבדת לממשלת זדון; לא גילית אותו עת הוגלו ניצולי-חרב לארץ-גזירה: לא הוצאת אותו כדי לפרוץ את השערים הסגורים בבריח הספר הלבן, כדי לפלס דרך בפני שארית הפליטה, הגוועת בפולין ובבולגריה, ברומניה וביוגוסלביה, בכל ארץ נאצית ובכל ארץ "משוחררת".

גייסת את כספי העם, קין. אך לא להצלה אתה מוציאם, ולא לעזרה למשפחות חיילים, ולא לעליה חופשית מארצות ההשמדה. בכספי העם אתה מועל, רבבות לירות אתה מוציא, כדי לכלכל מנגנון בלשים, חבר חוטפים, כנופיות מכים ומלשינים. בחרת לך בן ברית, קין. שלטון-הדיכוי במולדת והבולשת הנאצו-בריטית הם בני בריתך. אותם אתה משרת יומם ולילה, לידיהם אתה מסגיר אחים - לידיהם המגואלות בדם המיליונים שנהדפו מחופי המולדת והושלכו לכבשני מאידנק. אוזניך אטומות משמוע את אנקת הדם העברי השפוך; אך הן פתוחות לקלוט כל שיחה "חשודה". עיניך עוורות מלראות את אסון האומה ואת גורמיו; אך - הן פתוחות לרווחה, כדי לראות כל "תנועה חשודה". ובשמעך את "השיחה" ובראותך את "התנועה" - הנך אץ להודיע עליהן לשרך-משעבדך. ומכונית רודפת מכונית. וטלפונים מצלצלים. וסימנים ניתנים. ובלשים מופיעים. וטומיגנים מתרוממים. "עמוד" - מצווים השליטים הזרים; "צאו כולכם מן המכונית" - מפקדים המשעבדים; מיהו"? - שואלים הבלשים, בני בריתך. ואתה, קין, ניגש, מרים את ידך ומצביע: "זהו, קחוהו"! ו"הברית הקדושה" חוגגת את ניצחונה. עוד אחד.

אתה חוטף באישון הלילה הנך מתפרץ לבתים עברים. עשרה נגד אחד. אתה מכה עד זוב דם. מה ילדים פעוטים כי יעניינוך; מה כבוד האדם כי תשמור עליו, פעם ברמאות ובערמה: "בשם המשטרה", ותמיד בכוח ברוטאלי, הנך מוציא "חשודים'. מובילם ל"כיוון בלתי ידוע", מענה אותם עינויי-גסטאפו בצל הפרדסים, ומסגירם לבסוף בידי בת-בריתך, הבולשת הנאצו-בריטית - לעינויים נוספים, לגולה באריטריאה.

פיך מלא דברי רהב, קין. אך לבך שופע פחד. כי פחדן אתה מלידה ומבטן. את גופך סובבת בשומרי-ראש; את ביתך הקפת בשומרי סף. מפני צלך הנך מפחד, כי יודע אתה את פשעיך. כי לא למען העם אתה חי ולא למענו אתה מוכן להקריב משהו. למענך אתה חי, למען נוחיותך, משרתך, ו"שלטונך". למען אלה אין דבר קדוש שלא תקריב, אין אידיאל שלא תשליך, אין עקרון שלא תעזוב.

פיך מלא הצהרות סוציאליות, קין. אך מנצל אתה. מנצל הפועלים הנותנים מזיעתם למענך ולמען הכת הביורוקרטית שהשלטת עליהם; בשוט ההרעבה אתה מצליף בהם. בטרור כלכלי אתה מחניקם.

פיך מלא הכרזות דמוקרטיות, קין. אך פשיסטית היא דרכך וטוטליטרית אמונתך. לא תסבול כוח אחר זולתך, לא תשא באחריות למעשיך. במשך דור שלם הובלת את העם מדחי אל דחי, מתבוסה אל תבוסה, ועדיין אתה ממשיך "לשלוט" בגטו, כי אם לא יורידוך - כמוסוליני, לא תרד.

פיך מלא הכרזות פרוגרסיביות, קין. אך שחור פרצופך וריאקציונית דרכך. לא הרצל ולא נורדוי, לא וושינגטון ולא גריבלדי, לא לנין ולא ליבקנכט, לא ז'ורס ולא בלום - הם מורי דרכך; מוריך האמיתיים הם: קוויסלינג ולאוואל, דגרל ודארנאן, די-מאן ודוריו.

אתה מסית, קין, מלשין, בוגד, חוטף, ומסגיר. אך אין אלה פשעיך הראשונים, חטאיך היחידים. רבים מספור וכבדים מנשוא המה. אתה הרדמת באופטימיות כוזבת את העם בגולה ובציון; אתה וויתרת על עבר-הירדן מזרחה ועל שני שלישיו של עבר-הירדן מערבה, ועל עליה חופשית, על מדינה עברית, על מולדת עצמאית;

אתה השלמת ומוסיף אתה להשלים עם כיליון האומה בנכר ועם השעבוד והגיטו בארץ העברים. ובאה הסערה; התחולל האסון. וכשייקראו לדין האשמים בהשמדת עמנו ובשברן, יובאו לפניו: הגרמני הרוצח, האנגלי הבוגד ואתה - קין.

אתה משתולל, קין. כי גם היום - גם היום! - אין לך דאגה אחרת, אלא מלחמת אחים. אין לך "חזית" אחרת, אלא זו הפנימית. אליהן, רק אליהן נשואות עיניך; בהן שמחתך, בהן כשרונותיך, בהן גילך.

ואנו, חיילי ציון, נצטווינו לא להשיב לך כגמולך, כי אף על פי שרותח הדם, זה הדם שכולו קודש לעם ולמולדת, עינינו נשואות גם היום - ביחוד היום - לאהבת אחים, לגאולת האומה, לשלום כלפי פנים ולמלחמה כלפי חוץ. ויודעים אנחנו: לא הצעירים המוסתים אשמים. הם אחינו בדם ואחים לנשק בכוח; ועוד יחדיו נצעד נגד המשעבדים. אתה אשם, אתה המסית.

אך זכור, קין! עוד יבוא יום הדין, ואין הוא רחוק. יקום העם, יפרוץ הזעם. ועל בגידתך ופשעיך, על הלשנותיך ותעלוליך, בשם האומה הדוויה, ובשם המולדת המשועבדת, בשם קורבנותיו הקדושים ובשם אחינו המוסגרים, בשם אמותינו השכולות ובשם ילדינו העזובים, בשם מלחמתנו הקדושה ובשם דמנו השפוך - עוד שלם נשלם לך, קין.