ד"ר גראנאדוס ופרופ' פאבריגאט, שני נציגים גדולים של מדינות קטנות. שניהם אנשים יקרים וידידים כנים של עמנו. הפגישה, שהתקיימה בינם לבין נציגינו, החלה באווירה של ידידות והבנה, ונסתיימה בחמימות והתרגשות.

שניהם לוחמים היו - ובוודאי נשארו בנפשם לוחמים - והבינו לרוחנו, ואף למעלה מזה. . .

נכון, הם לא קבלו את תכנית הפתרון לבעיית ארץ-ישראל שפרשנו בפניהם ובפני חברים אחרים של הוועדה המיוחדת. אבל נמוקם היה לא עקרוני, כי אם מעשי. לא שהם לא הכירו בצדקת דרישותינו החרותות על דגלנו, אלא שהם הניחו, כי הרוב בוועדה לא יאשר את התכנית של החזרת המולדת העברית כולה לריבונות עברית, ביחוד לאחר שהסוכנות היהודית עצמה ויתרה מראש על תכנית זו והציעה את החלוקה, והם, ד"ר גראנאדוס ופרופ' פאבריגאט, רצו בפתרון מוסכם, בפתרון שיהיו לו סיכויים לקבל רוב בועדה ובמליאה. מדינה פדרטיבית עם ממשלה מרכזית מטעם האו"ם ועם עליה מוגברת לאזורים היהודיים, או חלוקה לשתי "מדינות עצמאיות" - באחת משתי ההצעות הללו ראו הידידים הדרום- אמריקאיים הצעה שיש לה סיכויים "לעבור".

הדרישות שהעלנו

אבל אנחנו אמרנו להם במפורש: לא נשלים לא עם זו ולא עם זו. הסברנו להם את הקשר - קשר בל יינתק - בין ארץ ישראל לבין עם ישראל. והוכחנו להם, כי כל הצעת ביתור, בצורה איזו שהיא, תביא במרוצת הזמן, ודווקא בעתיד הקרוב, לניתוק הקשר הזה ולסתימת הדרך בפני עמנו לשיבת ציון. את שתי דרישותינו העיקריות ניסחנו אפוא בקצרה ובפשטות:
א. להמליץ על חיסול השלטון הבריטי בארצנו ועל יציאה טוטאלית של הבריטים.
ב. להמליץ על הפיכת ארץ-ישראל השלמה למדינה עברית חופשית ודמוקרטית מבוססת על שוויון זכויות מוחלט של כל אזרחיה.

וכאשר ד"ר גראנאדוס הודיענו שוב, כי אין הוא יכול להתחייב להמליץ על הדרישה השניה מאחר שאין לה, לדעתו, סיכויים להתקבל בוועדה הזאת - הודענו לידידים, בסיכום הוויכוח הפוליטי הער, כי נתנגד לכל "פתרון" הקשור בביתור המולדת, ולעולם לא נשלים עם הביתור. ואז - שני הידידים יזכרו בוודאי את הרגע הזה -

שאל אותנו אחד מהם: ומה תעשו, אם בכל זאת ועל אף התנגדותכם תבוצע החלוקה בעזרת הסוכנות היהודית? תשובתנו הייתה: במקרה כזה יש להניח, כי הסוכנות היהודית תפתח מחנה ריכוז יהודי, ותשלח אותנו לתוכו, אם לא גרוע מזה. על כך הגיבו הידידים הערה שעוררה עליזות והתרגשות כללית: הפרופ' פאבריגאט אמר: "ניתן לכם מקלט בארצנו!".

סיפרנו היום את כל הדברים הללו, בקשר עם הצהרתו של ד"ר גראנאדוס הנכבד בפני בא-כוחה של סוכנות המודיעין "אוברסיס". הצהרה זו, כפי שהיא פורסמה, עלולה ליצור רושם, כי אנו דרשנו עליה במקום ריבונות המולדת. ואילו האמת היא - וד"ר גראנאדוס יודע אותה - כי אנו רואים את שיבת ציון לתפקיד ראשוני של המדינה העברית, ובמקביל, אנו רואים בשחרור המולדת - המולדת כולה ולא חתיכה שנגזרה "במספריים סוכנותיות ובין- לאומיות" - תנאי מוקדם לשיבת ציון. החלוקה, אם תבוצע, תיתן אמנם, בזמן הראשון עליה מסוימת. אבל זו תסתיים, כפי שהסברנו גם לידידים הדרום-אמריקאיים, במהרה, ורוב מנינו ורוב בנינו של עמנו יופקר לניוון ולכליה גם באירופה וגם בארצות ערב, שבהן, כפי שמאיימים שליטיהן, ייהפכו מאות אלפי אחינו לבני ערובה. בשביל כל אלה לא יהיה מקום במדינת הגטו, ועלול להיווצר פרדוקס מחריד בתוצאותיו. ארגון האומות המאוחדות, יחד עם הסוכנות היהודית, יצרו כבר עתה בעיה של חצי מיליון "נידחים" חדשים, חצי מיליון מועמדים לטבח חדשים, מבלי שאפשר יהיה לבוא לעזרתם. הללו יזעקו ל"ממשלה עברית", אבל זו תאלץ לדחוף אותם חזרה לגיהינום בעיראק, תימן וכו', או להשאירם בתוך האש.

עליה חופשית

ואנו, כפי שאמרנו לידידים וחזרנו, לא נפקיר את הרבים על חשבון המעטים - וזו הייתה משמעות הדברים על "עליה חופשית". כמו כן לא נוותר על שלמות ארצנו, אשר בלעדיה יופקרו גם יופקרו הרבים על חשבון המעטים. אין זאת אומרת, שאם יקום כוח בין-לאומי בשביל ארץ-ישראל - ואנו מפקפקים מאוד אם יקום - אזי נתחיל לירות בחיילים הללו של מדינות נייטרליות ואף ידידותיות. אבל אין צל של ספק, שנמצא דרכים להלחם בביתור ארצנו.

המצב בעתיד הקרוב נושא בחובו לא רק סכנות איומות, כי גם אפשרויות עצומות. אנו נעמוד על המשמר כאשר לנגד עינינו חזון הדורות. כשננצח, בטוחנו כי ישמחו בניצחוננו כל ידידינו האמיתיים, באשר הם שם.