אתם מתכנסים לדיון פומבי בבעיית ארץ-ישראל, אחת הבעיות ההיסטוריות הגדולות של האנושות. נבקשכם, בזמן הדיון הזה, לשים לנגד עיניכם את העובדות הבאות:
ארץ-ישראל, על שני חלקיה הבלתי נפרדים, מזרחה ומערבה מן הירדן, היא, לפי כל הקריטריונים המקובלים: ההיסטורי, המוסרי, התרבותי, וכפי שנוכיח להלן, האתני, הטריטוריה הלאומית של עמנו. היא ארצו ומולדתו. אבותינו הקימו בארץ זו את מדינתם העצמאית ואת תרבותם המקורית, שהונחה, לצד התרבות של עמים עתיקים אחרים, ביסודה של התרבות הכלל-אנושית. הם הפריחו את אדמתה בזיעת אפם והגנו עליה בדם לבם. הם עמדו, במשך עשרות דורות, בגבורה נגד פולשים, והתקוממו בעוז נגד משעבדים.
הם הוגלו ממנה וחזרו אליה. הם לא שכחוה בגלותם הארוכה ולעולם לא ויתרו על הבעלות עליה. ואת הקשר בינם לבין מולדתם ואת השאיפה לחזור אליה ולכוננה מחדש הורישו, במסורת מקודשת, לבניהם ובני בניהם עד עצם היום הזה.
בהעלותנו את הקשר ההיסטורי בין העם לבין הארץ, קשר שכוח השפעתו הוא טבעי ובלתי-מנוצח, כפי שהוכיחה המציאות לא רק של עמנו, אלא גם של עמים אחרים, הרינו מרשים לעצמנו להפנות את תשומת-לבכם לא רק להקדמה של המנדט הארצישראלי מטעם חבר הלאומים, אלא גם להודעתו של מיניסטר החוץ של ברית-המועצות, בועידת מיניסטרי החוץ במוסקבה, בעניין גבולותיה המערביים של פולין. בהודעתו זו הסביר מיניסטר החוץ של ברית המועצות, כי לפי דעת ממשלתו, הגורם המכריע בקבלת ההחלטה על סיפוחם של האזורים המזרחיים של גרמניה למדינת פולין הוא: שבאזורים אלה עמדה - כפי שמר מולוטוב אמר - "עריסתה של המדינה הפולנית והתרבות הפולנית". במלים אחרות: הגורם המכריע הוא הגורם ההיסטורי.
הבאנו את הודעתו של מר מולוטוב שנתקבלה באופן עקרוני גם על דעתן של ממשלות אחרות לא כדי לנמק את זכותנו למולדתנו. לפי הכרתנו אין צורך בהנמקה כלשהי. באשר המולדת היא מולדתנו ומולדתם של אחינו, באורח טבעי, כשם שאמריקה היא מולדתם של האמריקאים, צרפת מולדתם של הצרפתים, ורוסיה מולדתם של הרוסים. הבאנו את ההודעה החשובה הזאת בתור אילוסטרציה לגישה שהיא בתקופתנו אמת-המידה ביחסים הבין-לאומיים. והן אמת-מידה אינה יכולה להיות אלא אחת. אולם עלינו להדגיש, כי אין להעלות על הדעת שבהבאת הדוגמא המאלפת של פולין-גרמניה, מבחינת החזרת טריטוריה לעם שגורש ממנה בכוח הזרוע לפני עשרות דורות, יש מצדנו רמז כלשהו ביחס לאוכלוסייה הבלתי עברית שהתאזרחה בתהליך ההיסטורי בארצנו.
אין שום חוג בקרב עמנו, הרואה יסוד, או צורך, או הכרח, בהעברת מישהו מקרב האוכלוסייה הבלתי-עברית בארצנו לארץ אחרת; כולנו ללא יוצא מן הכלל רואים בבני העם הערבי ובבני עמים אחרים, שהתאזרחו בארצנו, אזרחים שווי-זכויות של מדינתנו החופשית. היחידים, שדרשו במצעם המדיני העברת האוכלוסייה הערבית מארץ-ישראל למדינות הערביות השכנות, היו מנהיגיה של מפלגת הלייבור הבריטית, שהם כיום חברי הממשלה הבריטית.
עם הכרעת יהודה על-ידי הגייסות הרומאיים, ועם הדיכוי של ההתקוממויות המזוינות של בניה-גיבוריה, שנלווה עליה מסע-השמדה ועקירה המונית, החל עמנו את קיומו הבלתי-נורמלי, כעם מחוסר בית, תלוש מן הקרקע, מפורק מנשקו, ומפוזר ברחבי תבל. קרוב לאלפיים שנה נמשכת הטרגדיה של עמנו. במשך כל אותה תקופה ארוכה היה עמנו היהודי שקיים, ללא סייג, את המצווה של פרוק הנשק. אבל מאחר שהיה היחידי בעמים, שהשליך את יהבו על המצפון, התרבות והקידמה, הפך עמנו, כמעט בכל דור ודור, לקורבן של התקפות דמים המוניות, של שחיטות, שהגיעו לשיאן בהשמדת למעלה משליש של עמנו, בהשמדתם השיטתית של ששה מיליון אנשים, נשים וילדים במאה העשרים, בתוככי אירופה ולעיני העולם כולו.
טרגדיה זו, המנוצלת, כפי שראינו בגרמניה ובארצות האחרות, על-ידי אויבי האנושות למיניהם, על-ידי מפיצי רעל השנאה הגזעית, על-ידי ריאקציונרים השואפים להגיע לשלטון, על-ידי מציתי מלחמה, המשתדלים לסכסך בין עם לעם וללבות את אש השנאה ביניהם; טרגדיה זו, שהיא בין הגורמים המסכנים באופן מתמיד את שלום העולם, יש לשים לה קץ. ואפשר לשים לה קץ רק על-ידי הנורמליזציה של תנאי הקיום של עמנו, כלומר: בריכוז בניו הגולים במולדתו החופשית והעצמאית.
אנו מהווים רוב מוחלט של האוכלוסייה בארץ-ישראל מזרחה ומערבה מן הירדן. רוב זה מורכב מבני עמנו, שכבר חזרו למולדתם, ומבני עמנו, שמספרם מיליונים, השואפים לחזור אליה תכף ומיד, אך אינם יכולים לממש את זכותם, מפני שבדרכם התייצב שלטון הכבוש הבריטי וצבא הכבוש הבריטי, הצי והאוויריה הבריטית.
לפנינו דוגמא של התנקשות בכוח הזרוע בזכות עליונה וטבעית, בזכות השיבה למולדת. אבל כוח הזרוע אינו מבטל זכות. הרוב האתני העברי של האוכלוסייה הארצישראלית הוא רוב מוחלט. ובכך אפשר להיווכח, אף במשך שבועות, או חדשים מספר, עם הסרת המחסום הבלתי-חוקי שהושם בידי הכובשים הבריטיים ומפריד בין הארץ לבין בני עמנו השואפים, בכל כוחותיהם, לחזור אליה.
בריטניה השתלטה על ארצנו במרמה ובכחש. היא הבטיחה, ובפני חבר הלאומים התחייבה, לעזור לעמנו להקים מחדש את ביתו הלאומי, כלומר: להקים את מה שהיה ונהרס. במלים אחרות: להקים את מדינתנו העצמאית. אולם היא עשתה זאת לא כדי לקיים את אשר הבטיחה והתחייבה, כי אם כדי לקיים ולהנציח מתוך שימוש לרע בשליחות בין-לאומית, את שלטון היחיד שלה בארצנו. לשם כך היא נעלה בפני עמנו את שערי מולדתו; לשם כך היא שיתפה פעולה, בעקיפין ואף במישרין, עם גרמניה הנאצית בהשמדת מיליוני אחינו באירופה; לשם כך היא הסיתה ועוררה את האוכלוסייה הערבית, שאין לנו ריב אתה, נגדנו, וסוכניה ארגנו ארבע פעמים במשך 16 שנה, התנפלויות דמים על ערינו, מושבותינו וכפרינו.
בריטניה השתלטה על ארצנו בכוח ברוטלי, לאחר שהתככים האופייניים לשיטה הבריטית הקולוניאלית, לא הועילו להסוות את הסיפוח של ארץ-ישראל על ידה; לאחר שעמנו, כדוגמת כל העמים הנדכאים ושוחרי החופש, תפס נשק ביד, כדי להלחם בדיכוי ועריצות, ריכזה בריטניה גייסות עצומים של צבא על כל סוגיו בארצנו והפכה אותם לבסיס צבאי בריטי לכל המזרח התיכון.
על אותו חלק של הטריטוריה הלאומית שלנו, הידוע בשם עבר-הירדן (כלומר, עבר-הירדן מזרחה, מאחר שהשם הנרדף של ארץ-ישראל המערבית הוא, במקורות ההיסטוריים, עבר-הירדן מערבה) השתלטה בריטניה על-ידי כך, שהשליטה עליו נסיך זר, אך כולו נתון כוואסאל נאמן לרצונה, מן השושלת ההאשמית. חלק זה של ארצנו שהיה ידוע בימים עברו כאסם המזרח, והיה קרוי בימי סלוטריס Palestine עומד בשממתו ואוכלוסייתו אינה עולה על שלש מאות אלף נפש. מה שנקרא היום "ממלכת עבר הירדן", אינו אלא מושבה בריטית, שבה עורכים צבאות הכיבוש הבריטיים את תמרוניהם.
שלטון הכיבוש הבריטי בארצנו הוא השלטון הטוטליטארי ביותר שקם בזמן מן הזמנים באיזו ארץ שהיא. האזרח ניתן לשבט ולחסד של כל חייל וכל שוטר נכרי, הרשאי לאסרו או אף להרגו תחת המסווה של "שמירת החוק והסדר". מאסרים וגרושים המוניים; עונשים קיבוציים; התעללות באזרחים - הם תופעות לוואי של שלטון עריצות זה, שהפך את מולדתנו למחנה ריכוז אחד.
שלטון הכיבוש הבריטי בארצנו הוא שלטון ריאקציוני של ניצול כלכלי. מסים, האוכלים את לשד המשק, מוטלים על אזרחי הארץ, ורוב ההכנסות מוקדש לא לקידום הארץ ולבנייתה, כי אם למשטרה, למשטרה החשאית, לצבא, לבתי-סוהר ומחנות ריכוז בארץ ומחוצה לה.
בארץ-ישראל קיים מצב מלחמה מתמיד. עמנו, שארצו נגזלה ממנו, שחרותו נשללה ממנו, ועצם קיומו הועמד בסכנה, יצא למלחמת שחרור צודקת נגד המשעבד הבריטי, המנסה - אך ללא הצלחה - לדכאה בשיטות דיכוי אכזריות ביותר. מלחמה זו תמשך ותתרחב כל עוד יהיה בארצנו שלטון הכיבוש הבריטי וצבא הכיבוש הבריטי.
בניגוד למצב הקיים, המסכן את שלום העולם, יכלה מולדתנו להיות ארץ החופש, השלום והקידמה. אזרחיה, ללא הבדל לאום ודת, ייהנו תחת שלטון עברי דמוקרטי, משווי זכויות מוחלט, בכל שטחי החיים המדיניים, הסוציאליים והכלליים. השממות תופרחנה, הביצות תיובשנה; הנהרות יהפכו למקור לאנרגיה מחיה. הארץ יכולה להיות ותהיה עם שחרורה למבצר עוז של שלום ואחוות עמים.
בשים לב לעובדות הללו, ומתוך נאמנות לעקרונות המקודשים של האנושות, אשר בשמם ולמען הגשמתם רוצה לפעול ארגון האומות המאוחדות, חייבים נציגי האומות החופשיות ושוחרות החופש לדרוש ולהחליט:
א. לבטל את שלטון הכבוש הבריטי, הישיר, בארץ ישראל המערבית, והבלתי ישיר בארץ ישראל המזרחית.
ב. להוציא את צבא הכיבוש הבריטי מארצנו.
ג. למסור את השלטון על ארצנו לנציגות דמוקרטית של עמנו - לממשלה עברית זמנית.
ד. לסייע בידי הממשלה הזמנית בריפאטריאציה של בני עמנו, השואפים לחזור למולדתם.
ה. לחייב את ממשלת הארץ הזמנית לקיים, עם תום הריפאטריאציה, בחירות חופשיות, למוסדותיה הדמוקרטיים, המחוקקים והמוציאים אל הפועל של המדינה. בבחירות אלה ישתתפו, מתוך שוויון מוחלט, כל אזרחי הארץ.
אנו פונים בתזכיר זה לכבודו ולכל נציגי המדינות, חברי ארגון האומות המאוחדות. פרט לבריטניה וגרוריה, ומבקשים, במידה שארגון האומות המאוחדות יכול לנקוט צעדים ממשיים לשנוי המצב, לא להרשות כי פתרון הבעיה של עמנו וארצנו ייקבר תחת ערמות של פרוטוקולים, או ישתבש בנבכי הפרוצדורה של ועדות וועדות משנה, או ייהפך למיקח וממכר בין אינטרסים צדדיים ומנוגדים, שאין להם כל קשר עם עצם העניין, או סתם יידחה על-ידי נוסחה בלתי-מחייבת של המלצה תיאורטית.
אנו מבקשים מכבודו, ומכל חברי ארגון האומות המאוחדות, לראות בבעיה, העומדת לדיון, את מה שיש בה: לא סכסוך בין "שתי עדות", כי אם מלחמה בין אומה שוחרת חופש לבין מעצמה משעבדת, שהשתלטה, בעזרת תככים וכוח, על ארצה של אומה זו, ודנה אותה, על-ידי כך, למעשה, לכליה; לא עניין למשחק דיפלומטי, בין גלוי ובין נסתר, ולא עניין לפילנטרופיה "פוליטית", כי אם עניין גדול של אומה גדולה, אך נרדפת, משועבדת ושותתת-דם, הדורשת את זכותה הטבעית והיסודית של כל אומה: את זכותה למולדתה היא, לחרות, לביטחון, לעצמאות. כי אכן אומה זו גמרה אומר לשחרר את ארצה ולקוממה ולכוננה כמדינה חופשית, ורבבות מבניה יבכרו למות במלחמה למען ארצם וחירותם, מאשר להשלים עם חרפת השעבוד, עם קלון הפיזור והרדיפות ועם אותו "גורל יהודי" ששמו השמדה.
את זאת הננו מאשרים בתור אלה, העומדים בקו הראשון של חזית המלחמה - מלחמה שאין ולא הייתה צודקת ממנה - לשחרור ארצנו וגאולת עמנו.
הארגון הצבאי הלאומי
בארץ ישראל
