גלות קוצ'ין היתה אולי הנידחת בגלויות. מנותקים היו יהודי קוצ'ין במשך אלפי שנים ממרכזים יהודים. כנגד זאת היתה זו העדה היחידה שמימנה את הוצאות עלייתה לארץ. את כל רכושם הם מכרו שם ותמורתו נמסרה לסוכנות היהודית. יכולה אף עדה זו להתפאר כי היא עלתה לארץ אך ורק מתוך ערגה לציון ולא בגלל רדיפות. כי יהודי קוצ'ין לא נרדפו על דתם ומעמדם היה רם לעומת הכיתות והעדות הרבות האחרות שבהודו.

מכשולים בדרך

אולם עלייתם לא עלתה להם בנקל. על אף ערגתם הגדולה ולמרות אהבתם לציון שלא ידעה גבולות יצאה שמועה כי מחלת הפילריה מקננת בהם. מוסדות הרפואה בארץ טענו כי מחלה זו משתבוא לארץ עלולה היא להתפשט. לכן נתעכבה עלייתם זמן רב. הם ניהלו מאבק ממושך על עלייתם ולבסוף נצחו. המוסדות בישראל שלחו לקוצ'ין את הרופא ד"ר רייטלר מחיפה, שאנשי קוצ'ין רואים בו את מושעים ומצילם, לפי שהוא העיז ליטול על עצמו את האחריות ולהכריז כי מחלת הפילריה ניתנת לריפוי ואין בה סכנה, ד"ר רייטלר קבע גם כי מחלת הפילריה שאמנם נפוצה בחלק זה של העולם, כמעט שאינה נפוצה בין יהודי קוצ'ין. ואמנם התברר עכשיו כי השמועות הללו, שגרמו ליהודי קוצ'ין מפח נפש וצער רב, לא היו אלא חלומות רעים. מחלת הפילריה אינה נפוצה ביניהם ושום דבר לא קרה עקב עלייתם לארץ.

עם הכרזת המדינה מכרו יהודי קוצ'ין את כל רכושם ושילמו לסוכנות היהודית 800 אלף רופיות לשם מימון עלייתם והם הגיעו לארץ בחוסר כל. חלק מועט מרכושם השאירו לפרנסתם עד מועד עלייתם לישראל. מיד עם הכרזת המדינה שלחו יהודי קוצ'ין, שכמעט לא ידעו על אודותם בארץ, משלחת חלוצים כדי להכשיר את בואם של כל יהודי קוצ'ין לישראל. קבוצה זו הגיעה לארץ ב- 1949 והם הסתדרו יפה בעבודה במקומות שונים בארץ. כיום הם נחשבים ל"וותיקים" שהכל מקנאים בהם.

מתנת יום הולדת...

השליח הציוני הראשון שהגיע אליהם היה ד"ר עמנואל אולסבנגר, שהם רואים בו עד היום מעין "אבא". הוא הפך לפטרונם בארץ והוא אשר המריץ ועודד את המוסדות הלאומיים לבצע את עלייתם לארץ. לראשונה הוא הגיע אליהם בשנת תרצ"ו (1930). מאחר שהתקשר אליהם כל כך הוא בא גם מיד עם הקמת המדינה. הוא אמר להם דברים גלויים: קשה לחיות בישראל, יש להתכונן לסבול ועליהם לדעת זאת מראש עוד לפני עלייתם כדי שלא יבואו אחר כך בטענות ולא יתאכזבו. יהודי קוצ'ין הודיעו כי הם מוכנים לכל ובלבד לזכות לעלות. עד היום כאשר לבם מר עליהם באים הם לתנות את צרותיהם לפני ד"ר אולסבנגר. ביום הולדתו ה- 69 התאספו כולם בירושלים ורשמו את שמו בספר הזהב של הקק"ל, ואילו שנה לפני כן ביום הולדתו ה- 68 קיבל ד"ר אולסבנגר מתנה אחרת. הוא נפגש עם ראש הממשלה מר בן גוריון ו"ביקש" מתנה ליום הולדתו. שאלו מר בן גוריון: מהי המתנה? השיב ד"ר אולסבנגר: הביאו לי את בני, את יהודי קוצ'ין, ואמנם זמן קצר אחרי זה הגיעו שני מטוסים עם יהודי קוצ'ין, מתנת יום ההולדת של ד"ר אולסבנגר. נציגי יהודי קוצ'ין המספרים לי על כך, הם מרדכי אליאס המזכיר הכללי של יהודי קוצ'ין במשך 18 שנה ופקיד הרישום הממשלתי הראשי לשעבר בקוצ'ין ועו"ד יוסף חי מעורכי הדין המפורסמים בקוצ'ין שטיפל בכל סידורי העליה של יהודי קוצ'ין. הם מטעימים כי אין כל פליאה בכך, לפי שכל המסורת של עדתם היתה קשורה בסמלים לאין ספור בציון וירושלים. סדר פסח נפתח לפי המסורת אצלם בנושא ירושלים, אפיית המצות נעשית כאילו היא נערכת בירושלים, ציון וירושלים היו כל השנים חלק מהוויתם הרוחנית, ולא היו להם כל ספיקות שעליהם לעלות לישראל בכל הדרכים ובכל התנאים.

יהדות קוצ'ין

יהודי קוצ'ין לא היו עשירים, אך גם לא היו עניים. שכבת האינטליגנציה בתוכם היא רחבה. הנוער למד באוניברסיטאות בהודו, רובם באוניברסיטת מדראס. הנה נציגיהם, מרדכי אליאס שהוא היום המזכיר של איגוד יהודי קוצ'ין גמר משפטים באוניברסיטת מדראס: עו"ד יוסף חי יו"ר איגוד עולי קוצ'ין למד 10 שנים באוניברסיטת מדראס וסיים ארבע פקולטות: למשפטים, מדעי המדינה, היסטוריה וכלכלה. הם מונים כיום בארץ כחמשת אלפים איש, ובקוצ'ין נשארו עוד כ- 500 משפחות, רובן מהמשפחות האמידות, שקשה להן להעביר את רכושן לארץ. ממשלת הודו אינה נותנת להוציא משם כספים ורכוש, ולכן הם נאלצים להעביר את הרכוש בדרך עקלתון, ובמצב זה חלק גדול מהרכוש אובד בדרך. דרישתם היא כי תנתן גם להם הזכות להביא רכושם כשהוא פטור ממכס, כמו יהודי המערב המביאים את רכושם. חלק מיהודי קוצ'ין, סוחרים גדולים מוכרים את רכושם במחירים נמוכים. מעניין כי בקוצ'ין שהיא אחת המדינות בהודו, שולטת עכשיו ממשלה קומוניסטית, ודוקא תחת ממשלה זו ניתנו הקלות יותר גדולות ליהודי קוצ'ין בעלייתם. קיימת החלטה עכשיו כי ינתן להם להוציא חלק מרכושם במחירים רשמיים. מר אליאס, המזכיר של איגוד עולי קוצ'ין, עומד לנסוע לשם כדי לארגן את העברת הרכוש של הנשארים, אם על ידי הוצאת המלאי בסחורות ואם על ידי הוצאתו במחירים המתאימים.

בקוצ'ין נשארו בתי כנסת מפוארים וספרי תורה, חלק מזה הביאו עמם, אך ברצונם למכור שם את בתי הכנסת כדי לבנות בכסף זה בתי כנסת בישראל, בישובי עולי קוצ'ין בנגב ובגליל ובפרוזדור ירושלים, ובעיקר רוצים הם לבנות בית כנסת בירושלים עצמה. בית כנסת אחד מסרו שם למועצה המקומית שישמש אולם ציבורי. ספר תורה של זהב עתיק הביאו עמהם, היכל של אחד מבתי הכסת פירקו ושלחו לישראל.

יהודי קוצ'ין בישראל

בארץ הם מפוזרים בישובים שונים, בערים ובמושבות, חלק מהישובים הם על טהרת יהודי קוצ'ין חלק מעורב עם עולים אחרים. מוצאים אותם בנבטים בנגב, שם שיקמו את המושב והתבססו בו, בעלמה בגליל שם התמזגו עם עולים מלוב, בכפר עופר שעל שלוחות הכרמל, במסילת ציון שבפרוזדור ירושלים, במושבות וותיקות ובישובי עולים. בקוצ'ין עסק רק מיעוטם בחקלאות, אך כאן הלכו רובם ככולם לישובים חקלאיים. יהודי קוצ'ין מתבלטים בכשרונותיהם המיוחדים, יהודי קוצ'ין שבבתי הספר ובעליית הנוער מצטיינים בלימודים באופן בלתי רגיל, ואם כי רוצים הם להשתלב בתוך קבוץ הגלויות הרי אין הם רוצים להתבולל בתוך המציאות והם רוצים לשמור על אופיים כפי ששמרוהו בכל השנים ולהמשיך את המסורת הגדולה הנטועה מדורות ואשר שמרה עליהם כל השנים.

את כינוסם הראשון ערכו על הר ציון בירושלים, עכשיו הם התארגנו באיגוד יהודי קוצ'ין שמטרתם לשמור על המסורת של עדה זו. הם רוצים להקים מוסדות תרבות וחינוך שישמרו על הווי העדה, אם כי הם בעד מיזוג גלויות אבל יחד עם זה סוברים הם כי מסורת יהודי קוצ'ין היא נכס לאומי יקר ערך שאסור להשכיחו. הם רוצים להקים להקת רקודים שתציג את הווי חייהם בקוצ'ין ואת הריקודים המסורתיים שלהם, שודאי יעוררו ענין בארץ. יחד עם זה היו רוצים לעשות פעולות קונסטרוקטיביות. ברצנם להקים קבוצת בנין מורכבת ממומחים לבנין מעולי קוצ'ין שעסקו במקצוע זה שם, הם רוצים להקים קופת גמ"ח, ולשם מימון פעולות אלה רוצים הם להציע לסוכנות כי ינתנו להם הלוואות מהכספים שהם העבירו לסוכנות היהודית בהודו ממכירת רכושם, ובניגוד לעדות אחרות עלו כאן לארץ בלא רכוש ובלא כל כספים. כן היו רוצים לעזור לאנשי האינטליגנציה בתוכם לעסוק במקצועם בארץ, כגון משפטנים, כימאים, ועוד שעדיין לא הסתדרו. האיגוד עוסק עכשיו בהעלאת קבוצת סטודנטים יהודים מקוצ'ין.

כאשר שואלים את יהודי קוצ'ין מה שמר עליכם והבדיל אתכם מהכיתות הדתיות הרבות, וכיצד לא התבוללתם בהיותכם מיעוט נידח בארץ נידחת, יענו לך ללא היסוס: דבקותנו בתורת ישראל ואמונתנו היא ששמרה עלינו. המסורת היהודית נשמרה מכל משמר, וזהו אחד ה"נסים" הגדולים של עדה נידחת זו, שלמרות ניתוקם וריחוקם מהעולם היהודי במשך אלפי שנים, לא התבוללו בין הגויים ושמרו על עמם ותורתם. גם בארץ רוצים הם לשמור על מסורתם שנתקדשה דורות על דורות.

לתולדותם

על הזמן המדויק שהגיעו ראשוני השבט היהודי לקוצ'ין ועלו בחוף מלאבר, אין הם יודעים. שריפה גדולה שאירעה בקוצ'ין לפני מאות שנים שרפה את כל המסמכים והתעודות. אך המסורת ביניהם אומרת כי הם שבט מיהודי תימן שהגיעו לשם אחרי חורבן בית ראשון, ויהודים שהיו סוחרים בפילפל וקנמון עלו לראשונה בחוף מלאבד ויסדו את הקהילה היהודית שם, והאגדה הנפוצה ביניהם אומרת עוד כי שלמה המלך היה לו קשר מסחרי עם חוף מלאבר בדרום מערב הודו. במדינה קוצ'ין חיים כיום כ- 20 מליון איש, יש שם כיתות ועדות ללא ספור, החל מהעדות הדתיות ההודיות ועד מוסלמים, נוצרים קתולים ופרוטסטנטים. היהודים היו שם העדה הקטנה ביותר. במשך אלף שנה היו מנותקים לגמרי ממרכז יהודי. במשך תקופה מסויימת היו במגע עם תימן. לפני 800 שנה באו אליהם רבני תימנים והטיפו על תחיה בעדה הנידחת, ואמנם כל מנהגיהם הם לפי מנהגי יהודי תימן, מענין כי הרב לא נקרא אצלם לא חכם ולא חזן, אלא גמרן, היינו יודע גמרא. הנוסע הראשון היה מאירופא שהגיע אליהם היה אליהו הדני שראה בהם שבט מעשרת השבטים היושבים מעבר להרי החושך. אגרת תימן המפורסמת של הרמב"ם הגיעה אליהם. הם זוכרים גם בחיבה ובאהבה יהודי מפולין בשם אבא יצחק יפה, שהגיע אליהם באורח פלאי, נשאר אתם ולימד תורה במשך שנים רבות בקוצ'ין ותיקן תקנות שונות בחיי העדה.

היתה תקופה לפי המסורת אשר בידיהם, שהיו להם בקוצ'ין יהודים מלכים ומושלים בממלכה יהודית. זה היה במאה ה- 12 או ה- 13, לפי דבריהם. עו"ד יוסף חי יו"ר איגוד עולי קוצ'ין מתכנן כתיבת ספר תולדות יהודי קוצ'ין.

לפי אגדה מקומית הנפוצה בין הנוצרים, מנו היהודים בקוצ'ין כ- 20 אלף נפש, אך מיסיונרים נוצריים עשו בהם שמות. שליח נוצרי ידוע סנט תומס מזכיר זאת בספרו, ואמנם כנראה חלק מאגדה זו נכון הוא, כי לפי הערכתם היו צריכים במשך השנים להגיע לעדה גדולה בת 100 אלף נפש לעומת יתר העדות שהתפתחו יותר מאוחר, והם נשארו דוקא העדה הקטנה ביותר. ואמנם נמצאים בחוף מלאבר כמה אלפי איש הקוראים לעצמם "הנוצרים היהודים" הטוענים שהם מגזע היהודים והתנצרו על ידי המיסיונר הנוצרי סנט תומס. הם מהווים עדה סגורה ומתחתנים רק בינם לבין עצמם. יש להם שירי תפילה המתארים את בוא השבט היהודי לקוצ'ין. מנהיג העדה הזו דז'י קודו, המייצג אותם בפרלמנט הקוצ'יני פנה לאיגוד יהודי קוצ'ין בארץ והביע את רצון עדתו לעלות לישראל, אולם אין הם מוכנים להתגייר והם רוצים להתאחד עם יהודי קוצ'ין בתור נוצרים. ההצעה הובאה על ידם לדין בפני ראש מחלקת העליה מר ש"ז שרגאי, שלא ראה דרך להיענות לה.

שאיפתם העזה ביותר של יהודי קוצ'ין נתמלאה ברובה. הם עלו לארץ, ועתה מצפים כי יכו שורש בה, אף אחד מיהודי קוצ'ין לא ירד מהארץ, הם עוברים משפת דיבורם מלאלאית לעברית ומתמזגים בהווי הישראלי.