הקדמה

נגד אפיון הוא ספרו האחרון של יוסף בן מתתיהו, ספר שנכתב בתגובה לכתבים האנטישמיים של אפיון וחוגו.
הערך "אפיון" באנציקלופדיה יהודית דעת
הערך "יוסף בן מתתיהו" באנציקלופדיה יהודית דעת

כתביו של יוסף בן מתתיהו נושאים בדרך כלל אופי היסטוריוגרפי. מיוחד הוא הספר "נגד אפיון" מיתר כתביו של יוספוס: זהו חיבור פולמוסי ואפולוגטי. תכליתו להוכיח את קדמות העם היהודי, ולהזים את עלילות השטנה שרווחו נגדו בעולם היווני והרומי. בספר מבליט יוסף בן מתתיהו את שבחו של העם היהודי, מגן על זכויות יהודי התפוצות ומעמדם המשפטי, ומדגיש את עדיפותה של תורת משה על שאר החוקות בענייני מוסר, צדק ואמונה.

זהו אחד החיבורים הבודדים מסוגו בספרות היהודית ההלניסטית, שבו הוצעה שיטה שלמה ומשוכללת להתנצחות עם שונאי ישראל, שהנמקותיה מצטיינות ברוחב יריעה, בשנינות, בתכסיסנות ובחריפות המחשבה. הספר כתוב במקוריות ובתעוזה, ומטרתו לזקוף קומתם את של היהודים בעידן הקשה של חורבן הבית השני.

על השיטה החינוכית של היהדות כותב יוסף בן מתתיהו:

"דאגתנו העיקרית היא לשקוד על חינוך ילדינו... אילו שאלו אדם מעימנו בנידון החוקים מייד היה חוזר עליהם בקלות יותר מאשר על שמו הוא. מכיוון שאנו לומדים את חוקי התורה מראשית הדעת שלנו, הם כאילו חקוקים על נשמותינו. משום כך עבירות הן נדירות... מלבד זאת ההוראה להורות את הילדים לקרוא, ללמדם יסודי החוקים וכן תולדות האבות, למען יתרגלו לחקות את מעשיהם. ידיעת החוקים דרושה מילדות, כדי לשמור בפני עבירות, ואף לא יוכלו לטעון כי לא ידעו." ("נגד אפיון" א', ב / י"ח, כ')

יוסף בן מתתיהו מתווכח עם אפיון בקשר עם בית המקדש ועבודת הקורבנות. אפיון הפיץ בדותה, שנמצא במקדש ירושלים ראש מוזהב של חמור. יוסף בן מתתיהו עונה לו, שהוא בתור מצרי לא היה צריך בשום פנים להזכיר זאת, כי מה שונה חמור מיתר בעלי החיים המשמשים כאלוהויות למצרים. אלמלא היה לאפיון עצמו ראש של חמור או של כלב מאלה הכלבים הנערצים על ידיהם, לא היה מפיץ שקרים כאלה. בן מתתיהו מזכיר בין השאר שהפרסים חתכו את גרונות "האלים" האלה.

אפיון טוען נגד הקרבת קורבנות במקדש ירושלים. ועל זה עונה לו יוסף בן מתתיהו, שכך דרכם של עמי התרבות, כי אילו נהגו כל בני אדם כמצרים, להעריץ כאלים את המינים הפראיים ביותר של החיות, לא היה נשאר בעולם מקום לקיום האדם. (נגד אפיון, ספר שני, 12,7).

תרגום חדש של הספר עם מבוא ופירושים, יצאו לאור על ידי אריה כשר, מרכז זלמן שזר, 1996.
נגד אפיון - חלק ראשון
נגד אפיון - חלק שני