יון מצולה
נתן נטע הנובר אשכנזי
|
התוכן על הספר יוון מצולה ומחברו הקדמת מהדורת ונציה הקדמת המחבר פרק א - [רקע היסטורי] פרק ב - אלו הן גזרות נאלעווקא ימ"ש פרק ג - אלו הן גזרות פוְלוק ימ"ש פרק ד - [גזירת חמלניצקי] פרק ה - גזרה של ק"ק נמרוב פרק ו - גזרה דק"ק טולטשין פרק ז - גזרה דק"ק פולנואה פרק ח - גזרה דק"ק אוסטרא ודק"ק זסלב פרק ט - גזרה דק"ק קוסנטין פרק י - גזירה דמדינת ליטא פרק יא - גזרה דק"ק באר פרק יב - גזרה דק"ק לבוב הבירה פרק יג - גזרה דק"ק נרול פרק יד - גזרה דק"ק זמושטש פרק טו - גזרה שניה דק"ק אוסטרא פרק טז - [לימוד, חינוך וסדרי קהילה בפולין] עמוד התורה וכך היה סדר הלימוד במדינת פולין עמוד עבודה עמוד גמילות חסדים עמוד הדין עמוד האמת עמוד השלום [דברי המגיה] מילות מפתח: גזירות ת"ח, חמלניצקי, קידוש השם, פולין. |
על הספר יון מצולה ומחברו
הערך "בוגדן חמלניצקי" באנציקלופדיה יהודית דעת
המחבר מתאר את מרד האוקראינים [בלשונו: "היוונים", משום שהשתייכו לכנסייה האורתודוקסית היוונית] והטטרים [בלשונו: "הקדרים"] נגד האריסטוקרטיה הפולנית -"הדוכסים והשרים" - ששלטו באוקראינים והתעללו בהם.
אחד הדברים הבולטים בספר הוא תיאור בגידתם של הפולנים, שהיהודים לחמו אתם ובעדם, והם חברו לעתים קרובות לאוקראינים, ומסרו את היהודים להריגה.
לשונו של ר' נתן נטע משובצת בפסוקים ובמאמרי חז"ל, ותכופות הוא מבטא רעיון באמצעות פסוק. ספר כולל ביטויים כמו "עד מתי אנו מחרישים", "ותשקוט הארץ", "עלה נעלה וירשנו אותם וגם יכול נוכל להם", "ובכל מקום אשר דבר הצורר ודתו מגיע, שמחה גדולה ליוונים ואבל גדול לשרים והיהודים, וצום ובכי, שק ואפר ותשובה תפילה וצדקה. בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה", "יכתוב על קרן השור". ביטויים כאלה מעידים על הרקע הרוחני של המחבר, והם מובנים יותר לכל מי ששפת המקורות נהירה לו.
הספר נדפס בווניציה בשנת תי"ג [1653], סמוך למאורעות, והן פרי עטו של עד ראייה שסיפר את אשר ראה וחווה ושמע מפי יהודים שהיו נפגעי הגזרות. ר' נתן נטע ברח מזלאטוב, עיר מולדתו, ועבר למערב, שם כתב את המאורעות ופרסמן.
הספר כולל תיאור רציחתם של גדולי ישראל: ר' יחיאל מיכל, הקדוש מנמירוב; ר' שמשון מאוסטרופולי. הוא מספר מעשי פלאות על בנות ישראל שמסרו נפשן בתחבולות כדי שלא להינשא לאוקראינים: על נערה שבדרך לחופתה קפצה למים וטבעה, ועל נערה אחרת ששכנעה את ארוסה כי היא חסינה מפני פגיעה של כדורי רובה, וכאשר ירה לעברה לאחר שהאמין כי אמת דבריה, נספתה ולא נישאה לו.
"יוון מצולה" נתקבל בתפוצות ישראל כאחד מספרי ההיסטוריה של חשכת הגלות. כמוהו כ"שבט יהודה" מתאר הספר מאורעות היסטוריים וסבלם של היהודים בעולם של רשע. מיוחד הוא "יוון מצולה" בכך שהוא מתאר תקופה קצרה מאוד מבחינה היסטורית, שנתיים בלבד, ואלה מפי עדות של אדם שחווה חלק מן המאורעות המסופרים בספרו. עוצמתו של הספר גרמה לכך שנהגו לקרוא בו בימי בין המצרים, כחלק מההכנה הנפשית לתשעה באב וזכר החורבן.
כדי להקל על הבנת הספר, הוספנו בסוגריים מרובעים [ ] תאריכים לפי הספירה הנוצרית, וכן ביאורי ביטויים.
בהקלדת הספר השתתפו: אחירם נגר, אילה חלפי ונגה נגם.
ערך: יהודה איזנברג
הקדמת מהדורת ונציה
פה ויניציאה בשנת ביאת המשיח לפ"ק בקומסאריאה וינדראמינה.
הקדמת המחבר
הושִׁיעֵנִי אֱלוהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבּלֶת שְׁטָפָתְנִי.. עד גמירא... יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרונִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלוהי, רַבּוּ מִשַּׂעֲרות ראשִׁי שׂנְאַי חִנָּם, עָצְמוּ מַצְמִיתַי איְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב אֱלוהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמותַי מִמְּךָ לא נִכְחָדוּ, אַל יֵבשׁוּ בִי קוֶיךָ אֲדנָי ה' צְבָאות אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אלוהי יִשְׂרָאֵל, כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי. מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי, כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּות חורְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי, וָאֶבְכֶּה בַצּום נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפות לִי, וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל, יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינות שׁותֵי שֵׁכָר. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצון אֱלוהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם, אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ, עֲנֵנִי ה' כִּי טוב חַסְדֶּךָ כְּרב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי, מַהֵר עֲנֵנִי, קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן איְבַי פְּדֵנִי, אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי, נֶגְדְּךָ כָּל צורְרָי. חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלא מָצָאתִי, וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי ראשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חמֶץ, יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלומִים לְמוקֵש,ׁ תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאות וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד, שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרון אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם, תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי ישֵׁב, כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ, תְּנָה עָון עַל עֲונָם וְאַל יָבאוּ בְּצִדְקָתֶך,ָ יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. וַאֲנִי עָנִי וְכואֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלוהִים תְּשַׂגְּבֵנִי, אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלוהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתודָה, וְתִיטַב לה' מִשּׁור פָּר מַקְרִן מַפְרִיס. רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דּרְשֵׁי אֱלוהִים וִיחִי לְבַבְכֶם, כִּי שׁמֵעַ אֶל אֶבְיונִים ה' וְאֶת אֲסִירָיו לא בָזָה, יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רמֵשׂ בָּם, כִּי אֱלוהִים יושִׁיעַ צִיּון וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּה, וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאהֲבֵי שְׁמו יִשְׁכְּנוּ בָהּ."טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה" - בגמטריא "חמייל וקדר ביון יחדיו חברו" - עקרבא וזבורא [=עקרב ודבורה]; וְשִׁבּלֶת - בגמטריא "חמילניצקי היון וקדר"; שְׁטָפָתְנִי - שטף אף ועברה, כי בלשון פולין סבבו שמו 'חמילעצקי' לשון שררה, ובלשון רוסיא 'חמיל' נקרא. ועליו אמר הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל אב בית דין וראש מתיבתא מק"ק נעמרוב היקרה, שיצאה נשמתו על קדושת השם בטהרה, חמיל ראשי תיבות חבלי משיח יבוא לעולם, ואחריו יבואו רגלי המבשרה.
על כן קראתי שם זה הספר בשם זה המקרה יְוֵן מְצוּלָה, שנרמז בו רוע הגזרה, ואומר קדרים ויונים אומה הצוררה, והצורר חמיל ימ"ש ישלח ה' בו את המארה. ולהיות למשמרת לדורות האחרונים לספרה, הרביתי בו האמירה מאיזו סיבה התחילה העצה הנבערה, שמרדו היונים במלכות פולין כפרה סוררה, והתחברו יונים עם קדרה, שהיו שונאין מעולם בתדירה, וכל המלחמות והגזרות שהיו מרבא ועד זעירא, גם הימים שנעשו בם הגזרות הגדולות בו נזכרה, כדי שכל אחד יוכל לשערה, יום שמת בו אביו או אמו להספיד כשורה. גם יבוארו בו כל הנהגות מדינת פולין צבי תפארה, שהם על דרך הטוב והישרה, הכל ביראת ה' טהורה, ויסדתי אותם על ו' עמודים שהעולם עליהם עומד וקיים בגבורה, וכתבתי הכל בלשון זכה וברורה, ובדפוס ונייר יפה וברה. לכן קנו זה הספר במהרה, ואל תחוסו על כספכם לחסרה, כדי שאוכל גם להדפיס ולהוציא לאורה ספר נטע שעשועים שחיברתי דרשות על כל התורה בזכות זה האל איום ונורא ישמרכם מכל צוקה וצרה וישלח לנו משיח צדקנו במהרה אמן כן יעשה האל דר בנהורא. כה דברי המחבר נתן נטע בן הקדוש מוהר"ר משה הנובר זצ"ל הי"ד אשכנזי, אשר שכונתו ומעונתו בק"ק זסלב הסמוכה לק"ק אוסטרא הבירה בגליל וואלין במדינת רוסיאה המפוארה.
פרק א - [רקע היסטורי]
והיה מלך חסד וכשר ואוהב משפט ואוהב ישראל. בימיו נתחזקה דת האפיפיור [=הקתולית] במדינת פולין, כי מימי קדם היו רוב הדוכסים והשרים היושבים ראשונה במלכות נמשכים אחר דת היוונים [אורתודוקסים], והיו כל אנפין שווין, עד שמלך המלך זיגמונד הנ"ל, היה מגביה להדוכסים והשרים שהיו מדת האפיפיור, והיה משפיל להדוכסים והשרים שהיו מדת היוונים, עד שכמעט כל הדוכסים והשרים הפרו דת היוונים ועמדו על דת האפיפיור, ועם היוונים היו הולכים ודלים והיו נבזים ושפלים, והיו לעבדים ולשפחות לעם פולין וליהודים להבדיל.
רק גיבורי החיל שהיו בהם לקחם לו המלך לאנשי המלחמה, כשלושים אלף חלוצי צבא, ושמם קוזקין, והם היו פטורים מן מס המלך ושרים, רק היו מחויבים לישב תמיד על הגבול שבמדינת רוסיא הסמוך למדינת בני קדר, לשמור המדינה מן הקדרים [=טטרים]. כי הם היו מעולם אבן נגף וצור מכשול למדינת פולין, ומעולם הייתה שנאה גדולה בין הקדרים והיוונים, והקדרים באו על היוונים למלחמה, והיוונים על הקדרים. ולכן היו פטורים מן המס, והייתה להם חרות כאחד מן השרים.
אבל שאר דלת עם היוונים היו משתעבדים בהם הדוכסים והשרים מאוד, וימררו חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בבית ובשדה, וישימו עליהם השרים מסים גדולים. וקצת מן השרים היו מענים אותם בעינויים קשים ומרים שיעמדו על אמונת האפיפיור. וכל כך היו שפלים, עד שכמעט כל האומות, ואפילו אותה אומה הירודה בין כל האומות, היו מושלים בהם.
פרק ב - אלו הן גזרות נאלעווקא ימ"ש
ויהי כשמוע המלך הדבר, שלח שני שרי צבא שלו עם כל חילו, רכבו ופרשיו, אנשי חיל מעם פולין, לערוך עימהם מלחמה. וגברה יד עם פולין עליהם, והצורר נאלעווקא ימ"ש תפשו חי, ויביאו למלך לעיר המלוכה וורשא, ושם דיבר אתו משפט על שהרים יד במלך, ועשה לו כמשפטו. ושאר בני עמו היו משתעבדים בהם יותר. ולהקוזקין, שהיו מחזקים ידו, קנסם שלא יהיו יותר מעשרים אלף הפטורים מן מס המלך והשרים, והשאר יהיו תחת מס המלך והשרים. ונפחת מעם הקוזקין עשרת אלפים, שבתחילה היו שלושים אלף, מן היום ההוא והלאה לא היו כי אם עשרים אלף. ותשקוט הארץ.
וימת המלך זיגמונד בשנת שצ"א [1631], וארבעים ושש שנים מלך במדינת פולין, וימלוך בנו וולאדיסלב תחתיו בשנת שצ"ב, ושש עשרה שנה מלך על מדינת פולין. ולקח אשה מיוחסת, בת הקיסר מטיאש, אחותו של הקיסר וֶרדינַנוס יר"ה היושב בזמן הזה בק"ק ווינה על כסא מלכותו, השם ישמרהו. ומתה המלכה ההיא בשנת ת"ה [1645] לפ"ק, ובשנת ת"ו [1646] לקח אשה אחרת, בת מלך צרפת, אחותו של מלך צרפת שבזמן הזה [=לואי ה-14]. והיה המלך וולאדיסלב מלך חסד וכשר ואוהב משפט ואוהב ישראל, ואך שלום היה בימיו.
פרק ג - אלו הן גזרות פוְלוק ימ"ש
אבל הקדוש ברוך הוא היודע מחשבות הפר עצתם וביטל מחשבותם והשיב להם גמולם בראשם. אף על פי כן בחזרתם מאחורי המפתן, החריבו בעוונותינו הרבים הרבה בתי כנסיות, והרגו לערך מאתיים נפשות מישראל. גם החריבו הרבה בתי תיפלותם, והרגו הרבה כמרים בק"ק לאחוויץ ובק"ק לובען וסביבותיהן, והנשארים נסו למדינת פולין.
ויהי כשמוע המלך ולאדיסלב את הדבר הרע הזה, שלח עליהם את שני שרי הצבא, אשר שם האחד קונייצפולסקי ושם השני פוטוצקי, עם חיל גדול לעם פולין, ועימהם הגיבור חיל שמו לאשטש. ויערכו עמו מלחמה: שני שרי הצבא הנזכרים לעיל מצד אחד, והגיבור חיל לשטש לקח עמו כשש מאות איש וסיבב עליהם הדרך ובא עליהם דרך יערות. והיה לאשטש עם עמו מצד אחד, והשני שרי הצבא מצד אחר, והקוזקין באמצע. והיכו בהם עם פולין מכה רבה, והצורר פאולוק, שרצה להיות מלך בוורשא עיר מלוכה, תפסו חי עם השרים והיועצים שלו, והוליכום בכבלי ברזל אל המלך לעיר וורשא. ויכתירו לפאולוק שם: ויעשו לו כסא של ברזל, והושיבוהו עליו, ויעש הסרדיוט כתר של ברזל בראשו ושרביט של ברזל בידו, והכל היה לפני זה מלובן באש, וישם פחם מתחתיו ונופח בידו, והיה נקדח מתחתיו עד שמת. ולשאר שרים ויועצים שלו עשו גם כן שפטים גדולים.
וכיון שראה המלך הנ"ל שהקוזקין עדיין עומדים במרדם, קנס אותם: שלפני המעשה הזה היו עשרים אלף, שלא יהיו מן היום ההוא והלאה רק ששה אלף, והנשארים יהיו למס עובד כמו שאר דלת עם היוונים. וישם עליהם שרי אלפים מעם פולין כדי שלא ימרדו פעם אחרת. וכל זאת לא הועיל, אין עצה ואין תבונה לנגד ה', ויצא העגל הזה.
פרק ד - [גזירת חמלניצקי]
ויהי בשנת ה' ת"ח לפ"ק [1648], שנה שישה עשר למלך ולאדיסלב, היה קוזק אחד בעיר טשאהרין, ושמו חְמְיֶל ימ"ש בלשון רוסיא, ובלשון פולין נקרא שמו חְמְיֶלֶצְקי ימ"ש, והיה אחד משרי המאות על הקוזקין, והיה מופלג בעשירות, בצאן ובקר ומקנה הרבה עד מאוד, והיה חכם להרע ובעל תחבולות וגיבור מלחמה. והייתה דירתו בעיר טשאהרין שהיא יושבת תחת ממשלת שר הצבא קונייצפולסקי. והשר ההוא היה מכיר את האיש ואת שיחו שהוא מדבר בפה רך ושבע תועבות בלבו, ולבו חורש אוון, כדרך כל היוונים שהם נראים כאוהבים ליהודים ומדברים עימהם דברים טובים וניחומים, ומפתים לאדם בדברים רכים שלהם, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו.
וכל ימיו היה מצטער השר הנ"ל על זה האיש ואמר הרבה פעמים אל השרים ויועציו: אני מתיירא שלא תבוא מזה האיש תקלה למלכות פולין, והרבה פעמים ביקש עליו למצוא איזו עלילה ליקח נפשו ממנו. ויחפש ולא מצא, כי הוא חכם להרע, והבין הדבר ושמר את עצמו ממנו במלחמה שלא ימצא בו שום דבר.
ויהי כאשר הגיע זמנו של שר הצבא הנ"ל למות, ציווה לבנו כמה עניינים, טכסיסי מלחמה, שהיה בנו באותה פעם חרונזי בלשון פולין, רוצה לומר שהוא נושא דגל לפני המלך כשהולך במלחמה, ועל שום כך נקרא חרונזי עד היום הזה. וכן ציוה לו על זה האיש חמיל ימ"ש ואמר לו: אתה ידעת את האיש חמיל ימ"ש ואת מעשהו, ולכן ראה תראה שתעליל עליו איזו עלילה, כדי שתוכל אותו להעביר מן העולם.
ויהי היום וינחם השר חרונזי אחר מות אביו, ולקח אשה מגדולי היחס, אחותו של השר זאמויסקי, והוציא עליה הרבה ממון זהב וכסף יותר מיכולתו, כנהוג בכל מלכות פולין, הן יהודים הן ערלים להבדיל: אם עושין חיתון, אם יש לו אלף זהובים הוא לווה עוד וממשכן נכסיו כדי להוציא ב' אלפים זהובים. והנה אחר שלקח השר חרונזי האשה והוציא כל ממונו, נתן דעתו לילך עם אשתו אל המקומות שיש לו אחורי הנהר ניפור [=ממזרח לדנייפר], אל המקומות שיש שם הקוזקין, למען ייטב לו בעבורה ויתנו לו מתנות הרבה עבור האשה החדשה אשר לקח. ואחר כך ילך עם הקוזקין על הקדרים פתאום, וימצא שלל רב כנהוג שלהם מימים קדמונים. וכן עשה, אסף כל חילו רכבו ופרשיו והלך עם אשתו אל מקומות שיש לו אחורי הנהר ניפור.
ויהי כאשר בא השר הנ"ל עם אשתו לעיר טשאהרין, קיבלו אותו אנשי המקום בשמחה גדולה ונתנו לו מתנות הרבה. ושם היה מושל ופקיד על העיר הנ"ל יהודי אחד ושמו זכריה סאבילענקי, שהיה שוכר העיר הנ"ל מן השר, כדרך כל היהודים שבמדינת רוסיא היו שרים ומושלים בכל מקומות רוסיא, אשר מזה נמשכה הגזירה הרעה שנתקנאו בחשיבות היהודים. בכן שאל השר הנ"ל את היהודי הנ"ל לפי תומו: אתה מושל העיר, אמור לי מי הם העשירים בעיר הזאת? וכוונתו הייתה להעליל עליהם שיתנו לו ממון רב. ואמר לו היהודי זכריה הנ"ל: זה וזה הם העשירים. ואמר גם כן מן הצורר חמיל ימ"ש שהוא עשיר גדול, ויש לו צאן ובקר מקנה כבד עד מאוד.
ויהי כשמוע השר הדבר הזה, אמר: אבי ציוה לי קודם מותו על זה הבלייעל, ומאין בא לו כל הרכוש הזה? בוודאי שגזל הכל מעבדי שהם אנשי מקומי, והכל שלי. ולקח השר חרונזי ממנו ביד חזקה בית מקנה אשר עם כל המקנה שהיה שם, צאן ובקר, מקנה הרבה כמה מאות בעלי חיים עד חצי ממונו. ויהי הצורר חמיל ימ"ש כמחריש, כדי שלא יישמר השר הנ"ל ממנו, וגם מי יאמר לשר "מה תעשה" בעירו, והוא בעירו כמו מלך במדינה.
והלך חמיל ימ"ש להינקם מן השר שלו, והודיע לקדרים על ידי כתב לאמור: הישמרו לנפשותיכם, שהשר שלנו חרונזי עם כל חילו בא עליכם. והם היו יושבים בטח, לא היו יודעין מאומה מן המלחמה, ומיד ששמעו הדבר הזה היו יוצאין בחרבם ובקשתם לקראתו. כיון שראה השר שנודע להם הדבר, וחילו היו מתי מספר נגד הקדרים, פנו ערפם לנוס דרך ארצו בחרפה גדולה, ולא נודע לו בשל מי הגיעה אליו הרעה הזאת.
ויהי היום היו יושבים קוזקין, חמיל ימ"ש ואוהביו במשתה היין אצל היהודי מושל העיר הנ"ל, והיו משתכרין. נכנס יין יצא סוד, וסיפר חמיל ימ"ש לפני אוהביו: "עשיתי נקמה לשר על שלקח מקנה שלי" וסיפר להם המעשה. והיהודי הנ"ל ישב בשולחן אחר וחישב חשבונותיו, ושמע הדבר וגילה הדבר להשר.
וישם השר לחמיל ימ"ש בבית האסורים בכבלי ברזל כדי להמית אותו. והיה יהודי אחר שם בעיר הנ"ל ושמו יעקב סאבילענקי, והיה אוהבו של חמיל ימ"ש, ונתן לו העצה שאוהביו יוציאו לחמיל ימ"ש מבית האסורים על הערבות שלהם. וילך חמיל ימ"ש אחר השר לבית תפלתם, ושם יפול לרגליו של השר ויתחנן לו על נפשו, ויאמר לו שהיהודי שקר דיבר עליו מפני שנאתו, ואוהביו יעידו לו שכדבריו כן הוא. וכן עשה והצליח ופטר אותו השר באותה הפעם.
אחר כך דרש וחקר השר אחר הדבר הזה, ונמצא שדברי היהודי המושל הנ"ל היו כנים, וישם השר לחמיל ימ"ש שנית בבית האסורים. והלך מן העיר הנ"ל עם אשתו ועמו למטרופולין שלו לק"ק ברוד במדינת פולין-קטן, וציוה השר חרונזי לשר האלף אשר לו שם בעיר הנ"ל, שיסיר ראשו של חמיל ימ"ש ולשלוח אליו, ואם לאו והייתה נפשו תחת נפשו.
מה עשה הצורר חמיל ימ"ש? כיון שבאו אליו חבריו שרי המאות לבקרו בבית האסורים, אמר להם:
מפני מה אתם מחרישים? דעו וראו, אומה זו של עם פולין מתגברים עלינו בכל יום ויום ומשתעבדים בבני עמנו בעבודה קשה, ולא די שהשרים משתעבדים בנו, אלא גם אומה הירודה שבכל האומות מושלים בנו, היום עושים לי זה הדבר, למחר יעשו גם כן כדבר הזה לכם, ואחר כך יחרשו עם בני עמנו בשדה כדרך שחורשים עם שוורים. אם תשמעו לעצתי, לכו אל שר האלף, ובקשו ממנו שיתן לכם נפשי על ערבות שלכם, עבור שמחת השמד שיש לכם למחר, ובלילה נברח יחד אני ואתם עם כל אשר לנו על מעברות הים אל 'אחורי המפתן', ושם נמתיק סוד יחדיו מה לעשות נגד עם פולין.וכן עשו. והלכו כל שרי המאות שהיו שם אל שר האלף שלהם, ולקחו לחמיל ימ"ש מבית האסורים על הערבות שלהם, ובלילה ברחו כולם אל 'אחורי המפתן' אל המדבר. וישלחו ספרים בכל מקומות היוונים שיבואו אחריהם. וכן עשו כל מקומות היוונים ויתלקטו אליהם אנשים ריקים כעשרים אלף איש.
ויהי כשמוע המלך והשרים את הדבר הזה היה כמצחק בעיניהם, כי אמרו: יפלו בידנו כפעם בפעם. וילכו שני שרי הצבא של עם פולין, שם האחד פאטאצקי ושם השני קלינופסקי, ועימהם כששת אלפים איש גיבורי החיל, ויערכו המערכה שלהם אצל העיר קארסין, לשמור מעברות הים שלא יעברו לצד זה. והתחלת מרדם היה לפני פורים ת"ח לפ"ק [9 במרץ 1648]. והתוועדו שם אחורי המפתן חמיל ימ"ש עם שאר חילו, ויאמר אל עמו:
אתם ידעתם שעם פולין הם חזקים יותר ממנו וכאריות וכנמרים הם, פני להבים פניהם, מי התחיל למרוד במלכות פולין ועמד בפניהם? לכן שמעו עמי לעצתי, נלך ונשלים עם הקדרים שונאינו, ונלכה שנינו יחדיו ונילחמה עליהם.וישיבו לו: יהיה כדבריך.
וילך חמיל ימ"ש עם כל חילו אל מלך הקדרים ועשו שלום עמו, וכרתו ברית שילכו שניהם יחדיו על מדינת פולין, וכך עשו פשר ביניהם על השלל, שהקדרים יקחו כל השבי באדם והמלקוח בבהמות, והקוזקין ייקחו כל השלל דהיינו כסף וזהב ושמלות. מדיָן ומואב עשו שלום ביניהם בשביל שנאת ישראל.
וילכו שניהם יחדיו, הקדרים והיוונים, ויבואו דרך המדבר ודרך יערות אל המערכה של מחנה פולין, ויום אחד לפני בואם אל מחנה פולין שלחו מרגלים אל המערכה של עם פולין לראות בהם, החזקים הם אם רפים, אם יש להם עם רב ואם לאו, והיו רואים המרגלים שהם מתי מעט והם יושבים על ההר, אוכלים ושותים בטוב לב בתופים ובמחולות, והשיבו להם דבר ויאמרו להם: עלה נעלה וירשנו אותם וגם יכול נוכל להם, כי הם יושבים בטח ולא נשמרו ממנו. והיו שולחין המרגלים שיחפרו בורות שיחין ומערות במקום שיש להם בית מנוס בהר ובשפלה.
ויהי ביום השלישי, ד' ימים בחודש סיון ת"ח לפ"ק [1648], באו הקדרים והיוונים דרך היערות משני צדדין, מצד אחד הקדרים ומצד השני היוונים. ויהי כאשר ראו עם פולין כי כלתה אליהם הרעה שבאו עליהם גם הקדרים, והם מתי מספר והקדרים והיוונים היו יותר מששים אלף, וביקשו לנוס בין היערים בהר ובשפלה, ונפלו בבורות שחפרו להם, ויסובו עליהם הקדרים והיוונים. וביקשו מהם שרי עם פולין שאל ישפכו דמם ארצה, ויקחו אותם בשבי, ומילאו הקדרים רצונם ולקחו כל עם פולין עם שני שרי הצבא בשבי, ועשו להם עינויים גדולים, וישימו כבלים של ברזל על רגליהם של שני שרי הצבא, אשר שם האחד פאטאצקי והשני קלינופסקי.
וכמה שרים מעם פולין ראו שאיש הזה חמיל ימ"ש איש מוצלח הוא ויצליח בכל מעשיו, מרדו המה גם כן במלכות פולין וכרתו ברית עם חמיל ימ"ש ובשבועה שיעבדוהו באמת ובתמים כמו שעבדו לפני זה למלך פולין, ובתוכם היה שר האלף שהיה לפני כן אצל החרונזי שציוה לו השר חרונזי להסיר ראש חמיל ימ"ש, ועשאו חמיל ימ"ש שר האלפים על עמו. וגם הסופר של שר הצבא קאניצפאלסקי שמת, נעשה סופר אצל חמיל ימ"ש. וזה הסופר היה פיקח גדול, וידע כל טכסיסי מלחמה של מלכות פולין, והוא עם שאר שרי עם פולין שמרדו היו יועציו של חמיל ימ"ש, והם השטנים של מלכות פולין, מניה וביה אבא ניזל ביה נרגא.
ובאותו יום שנשבה עם פולין עם שני שרי הצבא, באה הבשורה הרעה שמת המלך ולאדיסלב, והייתה כל מדינת פולין כצאן בלי רועה. ויהי כאשר שמעו הדוכסים והשרים שמת מלכם, ואשר נשבו כל שרי עם פולין גיבורי חיל מלומדי מלחמה וגם שני שרי הצבא, לא קמה עוד רוח באיש, ונמס כל לב היהודים כאשר נמס הדונג לפני האש, כי נפל פחדם על כל היהודים. ונסו כל השרים המושלים באותם מקומות של אחורי הנהר ניפור עד ק"ק פולנואה, הכל נסו לנפשם, ולולא ה' הותיר לנו שריד, כמעט כסדום היינו. אשר היה באותו רעש הדוכס ווישנעוועצקי זכר לברכה עם החיל שלו אחורי הנהר ניפור, והיה אוהב ישראל עד מאוד, וגיבור מלחמה אשר אין כמוהו בכל הארץ, והוא נס עם עמו דרך ארץ ליטא, ונסו עמו כחמש מאות בעלי בתים, וכל אחד עם אשתו ובניו, ונשא אותם כמו על כנפי נשרים עד הביאם [אל] מקום חפצם. אם היה להם שום סכנה באחרונה, אמר ליהודים שיסעו בראשונה, ואם הייתה הסכנה לפניהם- נסע הוא לפניהם למגם וצנה והם אחריו חונים.
והיהודים שמצד זה הנהר ניפור שמעו אלו שני מאורעות רעים הנ"ל ביום ראשון של חג השבועות, ונסו כולם בחג השבועות ולא חסו על כספם וזהבם וברחו להציל נפשם. כל גלילות ק"ק אוסטרא והקהילות השייכות להם, כגון הק"ק שדה-לבן וק"ק פאולאויטש וק"ק טשודנאוו וק"ק לוברטוב, וכל הקהילות הנמשכות אחריהן, ברחו קצת לק"ק קוסנטין, כי היו אלה מקומות חזקות גדולות. וכל גלילות ק"ק לבוב שהיו במדינות רוסיא והקהילות השייכות להם, כגון סביבות ק"ק נעמרב, ברחו לק"ק נעמרב, וסביבות ק"ק טולטשין ברחו לק"ק טולטשין. וסביבות ק"ק באר, כגון ויניצא וק"ק טשארינגראד וק"ק קרסני עם הקהילות הסמוכות להן, ברחו כולן לק"ק באר.
ומי שלא ברח, או שלא יכול לברוח, דמו בראשו. והרבה ק"ק אחורי הנהר ניפור הקרובים אל החלל, כגון ק"ק פריאסלב וק"ק ברישופקה וק"ק פריאטין וק"ק בארישפולי וק"ק לובען וק"ק לאחוויץ ואגפיהן שלא יכלו לברוח, ונהרגו על קדושת השם במיתות משונות קשות ומרות.
קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים, וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית, והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה, ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אימותם. והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנם והוציאו העובר וחבטו בפניהן. וקצתן קרעו בטניהן, ושמו חתול חי בתוך הבטן, והניחון כך בחיים, ותפרו הבטן וקצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול חי מן הבטן. ותלו הילדים בדדי אימותם. וקצת ילדים חתכו בשפוד וצלאום אצל האש והביאום אל אימותם שיאכלו מהם. ולפעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם. לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם, וכל ד' מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק.
והרבה לקחו הקדרים בשביה, ונשים ובתולות עינו ושכבו עם הנשים לפני האנשים, והבתולות והנשים היפות לקחו לשפחות ולאופות וקצת לנשים ולפילגשים.
כיוצא בזה עשו בכל המקומות אשר היו מגיעים שמה, וגם לעכו"ם שהיו מעם פולין עשו כהנה, וביותר להכמרים והגלחים. ונהרגו אחורי הנהר ניפור כמה וכמה אלפים נפשות מיהודים, וכמה מאות שהוכרחו להמיר דתם. וספרי תורות קרעו לקרעים ועשו מהם שקים ומנעלים לרגליהם, ורצועי תפילין לקחו לכרוך סביב רגליהם, וקצוצי תפילין השליכו בראש כל חוצות, ומשאר ספרי קודש עשו גשרים ברחובותיהם, וקצת לקחו לתחוב בקני השרפה, אשר כל השומע תצלנה אוזניו.
ויהי כאשר שמעו ק"ק פארהאבישטש ובק"ק זיואטאב ובק"ק באזופקא ובק"ק טטיאוב ואגפיהן מה שעשו היוונים לאחינו שבאחורי הנהר ניפור, כיון שבאו עליהם הקדרים והיוונים היו הקדרים מצד אחד מהעיר והיוונים מצד השני, אמרו:
אם אנו נמתין עד שיבואו היוונים לעיר יעשו בנו כלה ונחרצה, או יכריחונו להמיר דתנו חלילה, מוטב לנו שנלך אל מחנה הקדרים בשביה, כי ידענו אחינו בית ישראל שבקונסטנטינא ושבשאר קהילות תורקיא רחמנים גדולים הם ויפדו אותנו בממון.וכן עשו. הלכו ארבע קהילות הנ"ל, אנשים נשים וטף כשלושת אלפים נפשות, אל הקדרים. והיה ביניהם חזן אחד ושמו ר' הירש מזיואטוב, כשבאו אל הקדרים התחיל לקונן ולשורר "אל מלא רחמים" על הריגות אחינו בית ישראל בקול גדול, געו כל העם בבכייה גדולה. בוודאי שנשמעה צעקתם במרום, ונכמרו רחמי שוביהם עליהם וניחמום בדברים טובים ואמרו להם: אל תדאגו, אל יהיה לכם חסרון באכילה ושתייה, יש בכם שוחטים, שחטו לכם צאן ובקר לרוב, ומהרה אנו מביאים אתכם אל אחיכם שבקונסטנטינא לפדות אתכם. וכך היו עושין הקדרים.
ואחינו בית ישראל שבקונסטנטינא, השם ישמרם, פדו אותם וגם שאר שבויים מפולין לערך עשרים אלף נפשות, ובזבזו עליהם ממון הרבה בכל ממון שפסקו עליהם, וזנו ופירנסו אותם עד עתה. ועשו עימהם גם שאר טובות עד אין שיעור.
גם כל ארץ תורקיא עשו כך, ובפרט בק"ק סלוניקי, יגן עליהם אלוהים, פדו הרבה שבויים מאוד.
ובק"ק ויניציאה המפוארה, ובק"ק רומא המעוטרה, ובק"ק ליוורנו היקרה והישרה, ובשאר הקהילות קדושות באיטליא, נתנו כמה וכמה אלפים ורבבות זהובים לפדיון שבויים, ושלחו לק"ק קונסטנטינא בגדולה יע"א. השם ישלם להם גמולם הטוב שגמלו לאחינו בית ישראל וישמרם מכל צרה וצוקה עד ביאת הגואל.
ויהי אחר הדברים האלה, חזרו הקדרים עם השבי הגדול לארצם, והצורר חמיל ימ"ש הלך עם עמו הקוזקין וכמה אלפים קדרים הנשארים אצלו לעיר טשאהרין בתופים ובחצוצרות. ויהי כאשר קרב אל העיר, יצאו כל בני העיר לקראתו בתופים ובמחולות ובשמחה גדולה, וברכו וקיבלו אותו להיות שר ונגיד עליהם ועל זרעם עד עולם. ויאמרו לו, נשיא אלוהים אתה עלינו, וגואלנו שגאלת אותנו מן השרים עם פולין המצרים אותנו בעבודה קשה.
ויהי כאשר ישב הצורר חמיל ימ"ש בביתו, ויאמר אל עבדיו שריו ויועציו:
הבו לכם עצה שלא נהיה לבוז ולשמצה בקמינו, כי נבאשנו ביושבי הארץ פולין, ושמעו כל מלכי אדום [=נוצרים קתולים] את הרעה שעשינו ויבואו עלינו למלחמה ואנחנו מתי מספר.ויאמרו לו:
זאת העצה היעוצה מאתנו, שתכתוב ספרים אל השרים והדוכסים של מלכות פולין, דברי שלום ואמת דברים טובים וניחומים, ותאמר נואש לדבריך על כל מה שעשית, כי היה הכל בהכרח להציל נפשך, ועשית כך כדי שלא יאספו עליך חילות כל כך מהרה. ובין כך ובין כך שְלח שלוחים אל מלך הקדרים שישלח אליך חילות הרבה, וגם כתוב ספרים בכל מלכות פולין אל המקומות שיש שם מעם היוונים להיות עתידים ליום מועד להיקהל ולעמוד על נפשם ולהינקם מאויביהם השרים והיהודים להבדיל.וכן עשה. וישלח ספרים בכל מדינה ומדינה בסוד גדול אל המקומות שיש שם מעם היוונים, להיות עתידים ליום מועד להיקהל ולעמוד על נפשם להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים ואת כל חיל עם פולין הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז.
ויוודע הדבר אל היהודים מעם היוונים השכנים ואוהבים שלהם, וגם היו ליהודים מרגלים בכל מקומות מושבותיהם, והלכו והודיעו לשרים אדוניהם. והיו שולחין כתבים מן קהילה לקהילה על ידי רוכבי סוסים, להודיע אל היהודים והשרים מה שנתחדש בכל יום ויום. ומפני כך השרים היו אוהבים ליהודים מאוד, והיו עם היהודים באגודה אחת ובנפש אחת, כי הקדוש ברוך הוא שלח הרפואה לפני המכה, כי לולא זאת לא הייתה תקומה חלילה לשארית ישראל. ובכל מדינה ומדינה, מקום אשר דבר הצורר ודתו מגיע, שמחה גדולה ליוונים ואבל גדול לשרים והיהודים, וצום ובכי שק ואפר ותשובה תפילה וצדקה. בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה, השם ירחם עליהם.
וישלח ספרים גם אל הדוכסים והשרים דברי שלום וכתב להם דברים טובים וניחומים, מה שעשה היה הכל בהכרח גדול, להציל לקוחים למוות, והבא להרגך השכם להרגו, ונרדף רחמנא פטריה. וכתב להם שהשרים ישובו לביתם ולמקומם, ושיחזיר להם המקומות.
אבל השרים לא היו משגיחים בכתבו, כי הבינו שזה הכל דברי שקר ומרמה, כי דין שלום דכולא נשפה [=זה שלום שכולו חושך], כי בכאן קרא להם לשלום, והולך וכובש כל ארץ רוסיא תחת ממשלתו, ושולחים לו מס מכל המקומות של הדוכסים והשרים, ועשה מעשים אשר לא ייעשו אחורי הנהר ניפור ביהודים ושרים, והחריב בתי תיפלותם והרג לכמרים שבהם, הכל עשה אחר שנשבה כל מחנה עם פולין.
לכן לא האמינו לדברו, ושלחו כתבים אל הארציביסקופ בלשון פולין, ובלשון איטליא נקרא קרדינאל היושב על כסא ק"ק גניזן, שהוא במקום המלך אם מת המלך, שלא יהיה פולין בלא מלכות, שאילמלא כך איש את רעהו חיים בלעו.
והיה בימים ההם קרדינאל של גניזן המלך פולין קאזימר יר"ה ויפל שונאיו תחתיו.
בכן שלחו לו כל הדוכסים והשרים בהסכמה יחד שיעשו להם שר צבא, שלא תהא מלכות פולין כצאן בלי רועה. מיד שלח הקרדינאל קאזימר יר"ה השבט מושלים שקורין בלשון פולין 'הבולוי', ליד הדוכס של ק"ק זסלב הדוכס הגדול ולאדיסלב דאמינק יר"ה שיהא הוא שר צבא על עם פולין.
וזה הדוכס הביא יותר פורענויות בישראל ובכל המדינה פולין, כי הוא מופלג בעשירות ומימיו לא ניסה רגליו ללכת למלחמה, כי הוא איש הירא ורך לבב, והקרדינאל עשה אותו שר הצבא בשביל עשירותו, וכד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמיתא. [=כאשר הרועה רוגז על הצאן, הוא מעוור את המשכוכית ההולכת בראש העדר]. כך היה בפולין בעוונותינו הרבים.
גם ציוה הקרדינאל הנ"ל בקנס גדול להכריז בכל מלכות פולין שיבואו כל השרים למלחמה להינקם מאויביהם. והם היו מאספין לאט לאט, כדרך מלכות פולין כשהולכים למלחמה המה הולכים במתון רב ולא בזריזות. להפך הם הקדרים והיוונים שהולכים בזריזות ולא בעצלות.
פרק ה - גזרה של ק"ק נמרוב
בכן שלח חמיל ימ"ש ראש אחד, צורר היהודים, על ק"ק הנ"ל, ועמו כשש מאות איש שולפי חרב, וכתב לראשי אנשי העיר שיהיו בעזרם. ואנשי העיר הקדימו נעשה לנשמע לסייעם בכל כוחם. לא מפני אהבתם, אלא מפני שנאת היהודים. ויהי ביום ד' כ' סיון, באו הקוזקין סמוך לעיר נמרוב, ויראו היהודים את החיל למרחוק ויחרד לבם, אבל לא היו יודעין אם הם מעם פולין או מעם קוזקין. אף על פי כן הלכו כל היהודים עם נשיהם וטפם וכסף וזהב שלהם אל המבצר, וסגרו המבצר בדלתיים ובריחים להילחם כנגדם.
מה עשו הרשעים הקוזקין? עשו להם דגלים כמו שיש לעם פולין, כי לא יש היכר אחר בין עם פולין לקוזקין, רק בדגליהם. ואנשי העיר היו יודעים מן זו הערמה, והיו קוראים אל היהודים שבמבצר: פתחו השער, כי זה החיל מעם פולין, שבאו לעזור לכם מיד אויביכם אם יבואו. והיהודים שעל החומה עומדים היו רואים בדגליהם שהם כדגלי עם פולין, והיו סבורים שאמת דיברו להם אנשי העיר, מיד פתחו להם השער. כיון שפתחו השער, נכנסו הקוזקין וחרבם שלופה בידם, ואנשי העיר בחרבות וברמחים ובאתים, וקצתם הלכו במקלות, והרגו ביהודים הרג רב. ונשים ובתולות עינו כרצונם. וקצת נשים ובתולות היו קופצות לברכת המים הסמוכה למבצר, שלא יטמאו אותם הערלים, וטבעו במים. וגם הרבה אנשים שהיו הולכים לשוט קפצו לתוך המים ושוטטים בו, והיו סבורים שינצלו מן ההריגה והיו היוונים שוטטים אחריהם בחרבות ובאתיהם, והורגים אותם במים. וקצתם היו מורים בקני השרפה לתוך המים והרגום עד שנתאדמו המים מדם הרוגים.
והיה שם ראש הישיבה דק"ק נעמרב, ושמו הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל בן הגאון מוהר"ר אליעזר זצ"ל, שהיה יודע כל התורה כולה בעל פה ובקי היה בכל חכמות בעולם. ודרש להם בשבת שלפני הגזרה והזהיר את העם, שאם יבוא השונא חלילה, שיקדשו שם שמים ולא ימירו דתם, וכן עשו העם הקדוש. ואף הוא קפץ לתוך המים להציל נפשו ולשוט, ותפסן יוון אחד ורצה להרגו, וביקש הגאון ממנו שלא יהרגהו, ויתן לו כסף וזהב לרוב. ושמע לו היוון, והוליכו לביתו אל המקום אשר כספו וזהבו היה טמון שם, ופטרו זה הקאזק והניחו בחיים. והלך הגאון משם עם אמו וייחבאו שם בבית אחד כל הלילה עד אור הבוקר. ולמחר, ביום כ"ב סיון, היו היוונים מחפשים גם כן בבתים שמא נחבא שם איזה יהודי, וברח הגאון עם אמו על בית החיים, כדי שאם יהרגום יהיו על בית החיים ויבואו לקבורה. ויהי כאשר הגיע סמוך לבית החיים, רץ אחריו יוון אחד מאנשי העיר והוא תופר מנעלים ומקלו בידו, והיכה להגאון במקלו פצעים. וביקשה ממנו אימו של הגאון שיהרוג אותה תחת בנה, ולא שמע אליה, והרג מתחילה להגאון הנ"ל ואחר כך לאמו, השם ינקום דמם.
ואחר הריגה שלושה ימים אשתו של הגאון הביאתו לקבורה, כי בכל המקומות שהיו שם הגזרות החיו לנשים רובה דרובה, אם לא מי שהייתה זקנה או חולנית, המיתוה.
מעשה שם בריבה אחת יפת תואר ממשפחה מיוחסת ועשירה, שנשבתה לקאזק אחד ונשאה לאשה, וקודם שבא עליה אמרה לו בערמה שהיא יכולה לעשות בסגולה שלא יזיק לה שום כלי זין, ואמרה לו: אם לא תאמין לי, תנסה בזה, ירה בי קנה השרפה ולא יזיק לי. והקאזק בעלה היה סובר שאמת היא מדברת, וירה בה קנה השרפה לפי תומו, ונפלה ומתה על קידוש השם שלא יטמאנה הגוי, השם ינקום דמה.
וכהנה וכהנה רבות אשר אי אפשר להעלות בכתב. מספר כל ההרוגים והנטבעים בק"ק נמרוב לערך ששת אלפים נפשות נהרגו בכל מיתות משונות כנ"ל, השם ינקום דמם.
והנמלטים מחרב דק"ק נמרוב ברחו לק"ק טולטשין, כי היה שם מחוץ לעיר מבצר חזק עד מאוד.
פרק ו - גזרה דק"ק טולטשין
ויתאספו היוונים עוד הפעם עם כל בני הכפרים וערים הסמוכים להם לאלפים ולרבבות, וירבו אילי ברזל להפיל החומה, ובאו פתאום להילחם על המבצר בצעקות גדולות ומשונות כנהוג של הקוזקין, ויראו העומדים על החומה ויתמהו על ריבוי העם ויחרד לבם, ואף על פי כן ויורו המורים מן החומה, ולא נתנו לגשת אל החומה, וינוסו מפני בני ישראל גם בפעם הזאת.
ויהי כאשר ארכו להם הימים, ויתייעצו היוונים לשלוח אגרת שלומים אל השרים שבמבצר להשלים עימהם, באופן ובתנאי שיתנו להם שלל היהודים פדיון נפשם. וכן עשו, ושלחו איגרת שלומים כנ"ל אל השרים שבמבצר. מיד הסכימו השרים ושלחו מן היהודים אחד אחד, ויקחו מהם כלי זינם הכל ביחד.
ויבינו היהודים את הערמה, וביקשו היהודים לשלוח יד תחילה בשרים ולעמוד לקראתם, מאחר שהפרו בריתם תחילה. ויצעק בקול גדול הראש ישיבה של ק"ק טולטשין הגאון מוהר"ר אהרן אל היהודים ויאמר אליהם:
שמעו אחי ועמי, אנחנו בגלות בין העמים, אם תשלחו יד בשרים, ושמעו כל מלכי אדום וינקמו נקמתם מכל אחינו שבגולה חלילה; לכן אם היא גזרה מן השמים נקבל בשמחה דיננו, לא טוב[ים] אנחנו מאחינו שבק"ק נעמרב. ואל שדי יתן לנו רחמים לפני שונאינו, אולי יקחו כל מחמד עינינו כופר נפשנו.וישמעו אליו בני ישראל ויביאו כל רכושם אשר רכשו אל תוך החצר של המבצר.
מיד נכנסו היוונים הצוררים. ויאמר אליהם ראש השרים הדוכס טשוורשטשינסקי: הא לכם בקשתכם. ויקחו כל שלל היהודים, ויאמרו היוונים הצוררים אל הדוכס הנ"ל שיתן כל היהודים במשמר. והיו חייהם תלויים מנגד, שלא ידעו מה יעשו בדינם אם יקיימו הבטחתם ואם לאו.
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, באו היוונים ויאמרו אל השרים שיתנו להם היהודים כולם. מיד דחפו השרים ליהודים שיצאו מן המבצר, שלא יכוו בגחלתם. ויצאו כל בני ישראל בלב נשבר ונדכה, וישימו היוונים ליהודים במשמר בתוך גן אחד סגור ומסוגר, שלא יברחו אנה ואנה, ויתמהמהו עד בוש.
והיו שם עוד שלושה גאונים: הגאון מוהר"ר אליעזר, והגאון מוהר"ר שלמה והגאון מוהר"ר חיים, והיו מזהירים לעם קודש שיקדשו שם שמים ולא ימירו דתם, וענו כולם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אלוהינוּ ה' אֶחָד, כשם שבלבכם אינו אלא אחד, כך בלבנו אינו אלא אחד.
ויהי אחר הדברים האלה בא אליהם איש הביניים, ונעץ דגל בקרקע ויאמר אליהם בקול גדול: מי שרוצה להמיר דתו יהיה בחיים וישב תחת הדגל הזה, ולא ענהו שום אדם, וכך היה מכריז שלוש פעמים ולא ענוהו דבר. מיד פתח שער הגן, ונכנסו כולם בחרי אף, והרגו בהם הרג רב כאלף וחמש מאות נפשות בכל מיתות משונות בעולם כנ"ל. וגם שלושה גאונים הנ"ל נפלו בחרב, ה' ינקום דמם.
ויקחו מהם עשרה רבנים חיים וישימו כבלי ברזל על רגליהם וישימו אותם במשמר עד שיפדו עצמם בעד י' אלפים זהובים, ובתוכם הגאון מוהר"ר אהרן הנ"ל בן הגאון מוהר"ר מאיר נר"ו ראש הישיבה דק"ק לבוב, והיוונים היו יודעים שהוא עשיר גדול מאוד, ויפדה את בנו בכל ממון שפוסקים עליו.
אחר הריגת היהודים קרבו לגשת אל המבצר למלחמה. ויאמרו להם השרים: הלא כרתם ברית אתנו, ולמה הפרתם את בריתכם? ויענו היוונים לשרים: כאשר עשיתם עם היהודים והפרתם את בריתכם, כן נעשה לכם מידה כנגד מידה.
ויורו המורים להם מן החומה, ויעשו היוונים בערמה וישרפו את המבצר על תלו, ויהרגו בהם כל השרים הרג רב ושללם לבז. והדוכס הנ"ל קודם מותו עינו גבירתו ושתי בנותיו לפניו, והוא היה איש בריא מאוד, וישב על כסא ולא יוכל לעמוד. ובא אליו פוחז אחד שהיה עבדו וטוחן בריחיים, והסיר כובעו מעל ראשו בפני הדוכס ואמר לו דרך ליצנות ושחוק: מה אדוני מצווה על עבדו? ואחר כך היה מזכיר לפניו איך היה מענה לעבדיו ומכה אותם ומשעבד אותם בשיעבוד קשה, ואמר לו: עמוד מכסאך ואני יושב תחתיך להיות מושל עליך, ולא היה יכול לעמוד. וגררוהו מעל הכסא, ויכרות ראשו במגרה על מפתן הבית באכזריות. וכאשר עשו, כן שילם להם אלוהים על שהפרו ברית עם בני ישראל, וכל השרים השומעים את הדבר הצדיקו עליהם את הדין.
ומהיום ההוא והלאה היו השרים מחזיקים ידם עם היהודים ולא מסרום ביד הפושעים, ואף על פי שנשבעו להם היוונים כמה פעמים שלא יעשו לשרים שום דבר, רק ליהודים, לא היו מאמינים להם עוד. לולא זאת, לא הייתה פליטה לשארית ישראל, חלילה.
ויהי אחר ג' ימים להריגה שלחו היוונים להכריז בין ההרוגים: מי שנשאר חי, לא יירא ויעמוד, כי כבר עבר עליהם החרב. ויעמדו כשלוש מאות נפשות, אותן שנפלו בין הפגרים להציל נפשם, והיו עטופים ברעב ובצמא, וקצת היו בהם פצעים הרבה ולא היו כדי להמית, עוד היה קצת רוח בהם, והלכו לעיר הנ"ל כואבים וחלושים עייפים ויחפים וערומים, והיטיבו עימהם אנשי העיר היוונים ושילחום לנפשם.
ויהי אחר שמילאו רעתם בק"ק טולטשין, חזרו הפוחזים לביתם בשלל גדול של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות של השרים והיהודים, ושביה רבה של נשים יפות ובתולות יפות מעם בני ישראל ומעם פולין ולקחו גם עשרה רבנים עימהם.
ויהי כאשר שמעו הדוכסים והשרים הדבר הרע הזה, מה שעשו היוונים בק"ק נמרוב וק"ק טולטשין, נבהלו כל שרי פולין ונכנסה קנאת בני עמם בלבם כארס של עכנאי, ונגמרה עצתם לאסוף עליהם כל שרי פולין לנקום מהם נקמת אחיהם. ויצו שר הצבא, ובציווי הקרדינאל, להכריז בכל מדינת פולין: מי שהוא שר וכתב שמו באיסטרטיא של מלך ילך למלחמה או ישלח עבדו במקומו.
וגם הדוכס ווישנעוועצקי, זכר לברכה, היה עם חילו במדינה ליטא. כשומעו הדבר היה צער לו על היהודים שבק"ק נעמרב, כי נמרוב הייתה תחת ממשלתו. ויאזור חלציו הוא ועמו כשלושת אלפים איש לילך לנמרוב לנקום מהם נקמת בני ישראל. ונשבע הדוכס שלא ישקיט לבו עד כי ירחץ בדם היוונים אויביו שהחריבו גם כן הרבה מן מקומות ממשלתו שבאחורי הנהר ניפור וגרשו[הו] מהסתפח בנחלתו.
ויהי כאשר קרב סמוך לנמרוב שלח מן עמו כמה מאות איש לנמרוב, והרגו מאנשי המקום הרג רב. אחר כך הערימו היוונים ושלחו הנשארים אל הדוכס הנ"ל שישלח להם כמה מאות מעמו לשמור העיר מן הקוזקין והקדרים, והמה יהיו בעזרם להילחם נגד האויבים בכל כוחם ולעבדו באמת ובתמים מהיום ההוא והלאה, ונשבעו לו.
וייטב הדבר בעיני הדוכס ושלח אליהם שרים רבים ונכבדים, ועימהם שש מאות גיבורי חיל. ויקבלו אותם אנשי העיר בכבוד גדול. אחר כמה ימים שלחו לקוזקין: מהרו ובואו הנה בלילה, ואנחנו נפתח לכם השערים. וכן עשו, והרגו כל השרים שוכבים על מיטתם, ונתנו ממון הרבה להקוזקין שישארו שם לשמור העיר שלא יבואו עוד אליהם שרי עם פולין, וכן עשו.
ויהי כשמוע הדוכס הנ"ל הדבר הזה, ויחרד לבו מאוד, וימנע מלשלוח אליהם עוד מעמו, והלך משם לנקום נקמת עמו מן הקוזקין שבשאר מקומות, והלך לק"ק מחנאווקי ויהרוג שם מהקוזקין הרג רב גם בכל סביבותיה.
ויהי כשמוע חמיל ימ"ש שהדוכס ווישנעוועצקי הולך וקרב אל מחנהו, והיכה בעמו מכה רבה, והוא במתי מעט, רק שלושת אלפים איש, שלח לנגדו שר הצבא שלו הצורר קריוואנאס ימ"ש עם עשרת אלפי איש גיבורי חיל, וציווה להם: אם יגברו ידם, שיתפסו להדוכס הנ"ל חי. אבל השם היה בעזרו ויצילהו מידם.
ויהי כשמוע הדוכס הנ"ל ועמו שחיל גדול של קוזקין באים עליהם, וגם בכל מקומות סביבותיו מפנים ומאחור היו מעם היוונים וניתקו מן העיר, שלא יתווכו להם עם היוונים, וילכו משם לברדיטשאב, כי שם היה יושב שר העיר הוואיוואדה טישקוויץ [=שר הגליל] ועמו אלף איש גיבורי חיל. ויתחברו שניהם, הדוכס והוואיוואדה הנ"ל ועימהם ארבעה אלפים איש, וישימו פניהם להתקרב יותר אל מדינת פולין, כי היו כותבים אל שר הצבא הדוכס וולאדיסלב דאמינק שישלח להם מעם פולין לעזור אותם. והוא עיכב בכיוון [=בכוונה] עם פולין, שלא ילכו לעזור אותם, כי הוא היה שונא להדוכס ווישנעוועצקי מפני כי לב כל העם היה אחר הדוכס ווישנעוועצקי שיהיה שר צבא העם, מפני שהוא איש חיל וגיבור מלחמה, ושמו היה הולך בכל הארץ, ולו אך המלוכה. והיה סובר שיפול הדוכס ווישנעוועצקי ביד אויביו.
וילכו שניהם יחדיו, הדוכס הנ"ל עם הוואיוואדה הנ"ל עם חילות שלהם עד פרסה אחורי ק"ק פולנואה, והקוזקין והקדרים היו דוחקין אחריהם, ויתאספו עוד עליהם מעם היוונים כעשרים אלף איש, וילכו הקדרים והיוונים לצור על ק"ק פולנואה.
פרק ז - גזרה דק"ק פולנואה
ויעמידו השרים את עבדיהם הגיבורי חיל אל אותו הצד שצריך שמירה ביותר לשמור העיר מן השונא, ואילין נטורי קרתא היו חרובי קרתא, שהיו אלו עבדי השרים העומדים על החומה גם כן מעם היוונים שקורין בלשון פולין "היידוקין", ונעשו גם כן מורדים.
ויהי ביום ד' ב' בחודש אב לכדו האויבים השני מקומות שהיו בהם מעם היוונים, והשלימו עימהם גם אנשי המקומות לעזור אותם ללחום נגד העיר החזקה שהיו בה השרים והיהודים, וילחמו כנגדה כל יום ד' הנ"ל.
ויהי ביום ה' הנ"ל קראו האויבים אל עבדי השרים העומדים על החומה: הלא אנשים אחים אנחנו, למה אתם עוזרים לשרים ללחום בנו? וכי לא טוב לכם לעבוד אותנו מלעבוד לאיש אחר אשר לא מבני עמנו? מיד עבדי השרים מרדו, ועשו עצמם כאילו נלחמים כנגדם, והיו מניחים להיוונים להעמיד סולמות על החומה, ונלכדה העיר הבצורה ביום ה' הנ"ל. וברגע אחד היו כמה אלפים יוונים שולפי חרב בתוך העיר והתחילו להרוג בעם. וכאשר ראו השרים והיהודים שכלתה אליהם הרעה ונלכדה העיר, שרים רוכב סוסים ברחו לצד אחד, והיהודים האביונים שומרי העיר לא היו מניחים אותם לנוס, ונהרגו על קידוש השם כעשרת אלפים נפשות בכל מיתות משונות בעולם כנ"ל, ופשטו צווארם לטבח: אם בא יוון אחד בבית שהיו בו כמה מאות נפשות מהיהודים לא היו עומדים כנגדו, ויוון אחד היה הורג לכולם.
והיה בתוכם איש אחד חכם ונבון ומקובל, האלוקי ושמו מוהר"ר שמשון מק"ק אוסטרפאלי, ובא מלאך המגיד אליו בכל יום ולמד עמו סתרי תורה. ועשה המקובל הנ"ל פירוש על הזוהר על פי קבלה מהאר"י ז"ל, ולא זכינו שיבוא להדפוס. ואמר לו המגיד לפני הגזרה שיעשו תשובה גדולה שלא תבוא כך הגזרה רעה. ודרש כמה פעמים בבית הכנסת, והזהיר לעם שיעשו תשובה על הצרה שלא תבוא. וכן עשו תשובה גדולה בכל הקהילות, ולא הועילה, כי כבר נחתמה הגזרה הרעה.
וכאשר באו האויבים וצרים על העיר, נכנס המקובל הנ"ל לבית הכנסת, ושלוש מאות בעלי בתים עמו, כולם חכמים גדולים וכולם מלובשים בתכריכים ובטליתות על ראשיהם, ועסקו בתפילה גדולה עד שבאו האויבים לעיר, ונהרגו שם כולם בבית הכנסת על אדמת קודש הי"ד. וכמה מאות שלא הרגום, הוכרחו להמיר דתם, וכמה מאות הלכו בשבי אל הקדרים.
והנה כאשר שמענו בק"ק זסלב, שהקדרים והיוונים מצרים לק"ק פולנואה, כי בכל יום שלחנו שלוחים לק"ק פולנואה, וביום ג' הנ"ל לא היה יכול השליח לקרוב אל העיר מפני האויבים המצרים. ובא אלינו השליח ביום ד', ואמר לנו הבשורה רעה שהאויבים מצרים לק"ק פולנואה. וק"ק זסלב רק שש פרסאות מק"ק פולנואה. וברחנו ביום ה' הנ"ל, מי שהיה יכול לברוח, והנחנו לבתים שלנו מלאים כל טוב בסחורה ובספרים ובשאר דברים טובים, ולא חסנו על ממוננו, רק להציל נפשנו ונפש בנינו ובנותינו.
וברחו קצת לק"ק אוסטרא הבירה שהייתה מטרופולין במדינת רוסיא, והיא עיר גדולה לאלוהים של חכמים וסופרים, ותורה וגדולה היו במקום אחד. ואני עם בני ביתי וחותני כה"ר אברהם מק"ק זסלב עם בני ביתו ובני משפחתו ברחו לק"ק מעזריטש הסמוכה לק"ק אוסטרא. ובק"ק מעזריטש הסמוכה לה יותר מעשרת אלפים בעלי בתים, כל אחד עם בני ביתו. והיו רוצים לישב שם בשבת חזון, ובתוך כך יוודע הדבר מהמעמד של פולנואה איך יפול דבר.
ויהי כאשר באנו בערב שבת לעת הצהריים בק"ק מעזריטש, ובא המגיד אלינו ואמר לנו שהדוכס של ק"ק זסלב, שר הצבא דאמינק, יבוא ביום זה עם חיל גדול וילך לקראת הדוכס ווישנעוועצקי לעזור לק"ק פולנואה מן הצוררים המצרים אותם. ויהי כן. ויבוא הדוכס ועמו אלף גיבורי חיל, וגם עמו הגיבור חיל ושמו לאשטש, ושאר חילו הולכים אחריו, והייתה לנו שמחה גדולה ואמרנו: בוודאי אחר שבת חזון נחזור לבתינו, כי לא היה רחוק מן ק"ק זסלב רק ד' פרסאות, וגם אמרנו שיגאל לאחינו בית ישראל שבק"ק פולנואה מן צרותם.
ויהי כאשר בא סמוך להכנסת כלה, אחזה לנו חלחלה על הבשורה הרעה שבא השר וישווטא שהיה שר ומושל על ק"ק פולנואה, שברח משם עם כמה שרים, ואמר: נלכדה העיר פולנואה והרגו לכל השרים והיהודים שבתוכה, והאויבים מתפשטים בגדוד עד ק"ק זסלב. והדוכס ווישנעוועצקי עם חילו ברחו לק"ק קוסנטין, והקדרים והיוונים אחריו, וקצתם הולכים לכאן ק"ק אוסטרא וק"ק מעזריטש.
אז נבהלו אלופי אדום, ופחד גדול נפל על היהודים, ולא קמה עוד רוח באיש, והכל היו רואים על השר הצבא הדוכס דאמינק מה יעשה.
ויהי בחצי הלילה, השר הצבא הדוכס דאמינק נסע לאחוריו בזה השער שבא מן פולין, כי היה מתיירא לילך דרך המלך לק"ק קוסנטין דרך ק"ק זסלב, כי שם היו הקדרים והיוונים עם רב והוא היה מתי מספר. וסבב הדרך והלך לק"ק קרמניץ ט' פרסאות דרך היערות, והמתין שם עד שיבואו עוד עם של פולין, וילך משם לק"ק קוסנטין.
אבל המון העם היו סבורים ששר הצבא ברח למדינת פולין, אמרו כולם: אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר, אם שר הצבא ברח אנו מה נעשה? הכריזו הפרנסים בק"ק אוסטרא הבירה למען הייחוד שלא יישאר שום יהודי בקהילה, וכן בק"ק מעזריטש, כי השונא לא היה רחוק מאתנו, רק ב' פרסאות, וגם לא היינו בטוחים מאנשי המקומות שהיו כולם יוונים שלא יפגעו הם בעצמם בנו. וכל העם נסו לקולם: מי שהיו לו סוס ועגלה נסע בסוס ועגלה, ומי שלא היה לו סוס ועגלה, אף על פי שהיה לו ממון לקנות סוס ועגלה, לא היה ממתין לקנות ולקח אשתו ובניו בידו ונס ברגליו והשליך כל אשר לו בביתו. וגם מי שהיה לו סוס ועגלה, והיה לו משא כבד של סחורה או ספרים או שאר מטלטלים, השליך מן העגלה במלון ונתן לבעל אושפיזו, כדי שיוכל לנוס בקל.
והיו הולכים באותה שבת חזון שלוש שורות סוסים ועגלות זה אצל זה ברוחב, ועל שבע פרסאות מק"ק אוסטרא עד ק"ק דובנא גדולה באורך, היו הולכים סוסים ועגלות סמוכים זה אחר זה. ואשר הולכים ברגלים אין מספר. ובשתי שעות ביום השבת הנזכר רצו אחרינו שלושה רוכבי סוסים, אחד יהודי ושמו רבי משה צורף מק"ק אוסטרא ושני שרים עמו, ואמרו לנו: למה אתם הולכים כל כך לאט, הנה השונאים גם הם אחרינו, ועתה הם בק"ק מעזריטש. ואנחנו בקושי נמלטנו מהם.
מיד היה כל כך בהלה ועת צרה לאחינו בית ישראל אשר אין כמוה, וכל אחד זרק מן העגלה שלו כלי כסף וזהב, שמלות, ספרים, כרים וכסתות, כדי שיוכל לברוח מהרה להציל נפשות שלו. והיה מושלך על השדה כסף וזהב, ולא היה שום יהודי שייקח אותם. באותה פעם נתקיימה בנו התוכחה: כספם וזהבם בחוץ ישליכו בְּראשׁ כָּל חוּצות. וקצת השליכו הכל, סוס ועגלה עם כל אשר לו, ועם אשתו ובניו ברח לנפשו ביערות. והרבה נשים ואנשים שהוליכו בניהם בידיהם, כשבאה הצעקה הזאת השליכו בניהם מידיהם וברחו לנפשם ביערות ובבורות. באותה פעם נתקיים בנו הפסוק: וְנַסְתֶּם וְאֵין רדֵף אֶתְכֶם. כי היה הכל שקר, שלא היו רודפים אחרינו האויבים ולא קדרים, רק המורא היה כל כך גדול עלינו כל השבת חזון, עד שכל אחד היה סובר שרודפים היוונים אחריו.
ויהי אחר השבת חזון ביום א' נודע לנו האמת הדבר, שהשר לא ברח לפולין רק נסע לק"ק קרמניץ כנ"ל, אז נחה שקטה הארץ, וכל אחד ברח במתון רב מהיום ההוא והלאה. והלכנו ממקום למקום בערים וכפרים, ושכבנו בראש כל חוצות, וגם שם לא מצאנו מרגוע לנפשנו; זה חומס וזה רומס, זה מואס וזה גועל, ונתקיימו בנו הפסוקים וּבַגּויִם הָהֵם לא תַרְגִּיעַ וְלא יִהְיֶה מָנוחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיון עֵינַיִם וְדַאֲבון נָפֶש וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיומָם וְלא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. כי בכל לילה היינו באושפיזא אצל יוונים, והיינו סבורים שהיוון יהרוג אותנו בלילה, כי כולם היו מורדים. וכשקמנו למחר בחיים אנו מברכים: ברוך מחייה מתים, שנשארנו בחיים.
פרק ח - גזרה דק"ק אוסטרא ודק"ק זסלב
והדוכסים שהיו שוכבים שם מזמן רב השליכו מן קבריהם כפגר מובס, ובתי קבריהם שהיה מן כסף וזהב בזזו, ובתי כמרים החריבו ובית הכנסת שלנו החריבו ועשו לאורוות סוסים, וכן עשו בק"ק אוסטרא הבירה, ויהרגו כשש מאות נפשות הנשארים שם כנ"ל.
פרק ט - גזרה דק"ק קוסנטין
ויהי אחר שבזזו לעיר קוסנטין, שלח להם הדוכס ווישנעוועצקי: עד כמה יחריבו מקומות ויהרגו נפשות חינם, אם הם חזקים למלחמה ועם רב - יערכו עמו מלחמה על השדה. ויבררו להם השדה אצל ק"ק ליפווייץ אצל אמת המים, חמש פרסאות מן קהל קדוש קוסנטין, ויערכו מערכה מחנה מול מחנה, הקוזקין והקדרים מן צד אחד של אמת המים, והדוכס ווישנעוועצקי עם עמו מצד אחר של אמת המים. ויתאספו אליהם חילות מצד זה ומצד זה. ויבוא גם חמיל ימ"ש עם כל חילו הקוזקין ושאר יוונים, לערך חמש מאות אלף איש. ויבוא גם שר הצבא הדוכס דאמינק עם כל חילו, רכב ופרשים דעם פולין, לערך שלושים אלף חלוצי צבא. ויתאספו עוד לזה ולזה, וכמו שני חודשים עמדו זה כנגד זה. ויהיו כשש מאות אלף עם היוונים ובראשם חמיל ימ"ש וקריוונוס ימ"ש. ועם פולין היו שמונים אלף, כולם גיבורי חיל מלומדי מלחמה, ובראשם הדוכס דאמינק והדוכס ווישנעוועצקי, ולהם מאה וחמישים אלף מרכבות ועגלות טעונות אכילה ושתייה וכלי כסף וזהב ושמלות וגנזי מלכים עד אין שיעור. ולא היו שקולין אלו שש מאות אלף עם היוונים כנגד עשרים אלף מעם פולין, כי עם היוונים היו כולם בני כפרים וערים, והלכו במקלות ובאתיהם ולא ניסו ללכת במלחמה, רק מלחמה שלהם היא בצעקות גדולות ומרות, כולם יחד צועקים להפחיד העם, וכל מלחמה שלהם היא במרמה גדולה ולא היו בהם מלומדי מלחמה, רק מהקוזקין וקצת מהקדרים לערך עשרים אלף, מה שאין כן עם פולין היו כולם שרים גדולים ומלומדי מלחמה.
ויהי ביום א' ד' תשרי ת"ט לפ"ק [20 בספטמבר 1648], ערכו מלחמה זה כנגד זה, ויגברו עם פולין ויכה מהם הדוכס ווישנעוועצקי מכה רבה כל יום א' הנ"ל. ויום ב' הנ"ל היה הולך וגובר ומכה מעם היוונים אלפים ורבבות, אילו הניחו השרים להכות מהם גם ביום ג', לא הניחו לשונאי ישראל שריד ופליט, עד שכמעט היה עצה בין היוונים למסור הראשים שלהם לאדוניהם שרי עם פולין ולהשלים עימהם לעבוד אותם כבתחילה.
ויהי כשמוע הצורר חמיל ימ"ש, עשה תחבולה ושלח ספרים אל שר הצבא דוכס דאמינק שיעשה לו קצת רווחה ביום ג' ולנוח ביום ג' וביום ד' יגמרו המלחמה, כי כוונתו הייתה לעכב אותם עד יום ה', כי שני שרי הצבא של הקדרים היו באים אליו לעזור אותו, שם האחד בֵיא, והשני טוהאי בֵיא, ועימהם מאה אלפים קדרים גיבורי חיל, והיו ממנו מהלך יום אחד. וימלא הדוכס דאמינק רצונו לנוח ביום ג'. ויאמרו הדוכס דאמינק והוואיוודה טישקעוויץ אל הדוכס ווישנעוועצקי: עד מתי אתה משחית בעם היוונים שהם עבדינו? ומי יחרוש לנו בשדה ושאר מלאכה בבית ובשדה, ועל מי נהיה שרים אם לא יהיו לנו עבדים, אם אנו הורגים לכולם? ויחמלו עם פולין על היוונים וינוחו ביום ג' מלהכות אותם. אבל הם לא חמלו עליהם כשנפלו עם פולין בידם.
ויהי ביום ג' לעת ערב באו הקדרים מאה אלף חלוצי צבא אל מחנה היוונים, ותעבור הרינה במחנה הקדרים והיוונים בתופים וכינורות וחצוצרות, ותהום כל המחנה ותיבקע הארץ לקולם. והמחנה עם פולין לא היו יודעים מה השמחה הזאת. וישבּו עם פולין מעם היוונים איש אחד ויביאוהו אל הדוכסים, ויאמר להם: באו אלינו לעזרה קדרים מאה אלף חלוצי צבא, ופני להבים פניהם, מי יכול לעמוד בפניהם.
ויש אומרים, הצורר חמיל ימ"ש כתב ספרים אל שר הצבא הדוכס דאמינק כדברים האלה:
שלום לך אדוננו הדוכס הגדול ולאדיסלב דאמינק שר הצבא על עם פולין! הנה אני ועמי מחזיקים לך טובה על הטוב שגמלת לנו וחמלת עלי ועל עמי לנוח ביום ג' הנ"ל, ונגד זה אני מזהירך ונותן לך עצה טובה שתימלט בלילה הזה אתה וכל העם אשר ברגליך, כי באו אלי העם הקדרים עם רב כחול הים אשר אי אפשר לכם לעמוד בפניהם ובפני עמי, ושלא תיפול מלכות פולין חלילה ביד הקדרים. ונגד שחמלת עלינו נגמולך טובה, כל מקומות ממשלתך לא נחריבם כמו שאר מקומות ערי פולין.ויהי כשמוע הדוכסים והשרים את הדבר הזה, חרדו חרדה גדולה עד מאוד, ויהי בחצי הלילה ברחו כל הדוכסים והשרים מן המחנה.
ויהי ביום ד' כעלות השחר, והנה ראו שאר עם פולין שברחו כל הדוכסים והשרים הראשים שלהם, ויברחו גם הם מי שהיה יכול לברוח, והניחו כל הקרונות והעגלות עם האוצרות שלהם אצל שומרי הכלים במחנה, ויקומו וינוסו כולם, ויעזבו את אוהליהם את סוסיהם ואת חמוריהם, וישליכו על הדרך כסף וזהב ובגדים כדי שיוכלו לברוח בקל.
ויהי כאשר באו הקדרים והיוונים אל המחנה עם פולין וראו שאין שם איש, לא האמינו שברחו. אמרו: בוודאי המה מערימים עלינו לשום מארב בשדה ולבוא עלינו מאחור בפתע פתאום. וישלחו אחריהם, וראו והנה כל הדרך מלאה בגדים וכלי מלחמה אשר השליכו בחופזם וירדפו אחריהם.
ויתפשטו היוונים והקדרים בכל מדינות פולין ורוסיא וליטא. ובכל מקומות מושבותיהם, כששמעו הדבר, היו מורדים היוונים מיד באדוניהם, והיו הורגים לכל השרים והיהודים שנמצאו שם במיתות משונות. ועת צרה הייתה ליהודים אשר כמוה לא הייתה עוד.
וכשמעם הדבר הזה ברחו קצתם למקומות החזקים, לק"ק באר ולקמינץ-פאדאלסקי, ולק"ק ברוד, ולק"ק לבוב הבירה, ולק"ק ביטשאטש, ולק"ק יאזלוויץ, ולק"ק זאלקוי, ולק"ק נרול, ולק"ק פרעמיסלא, ולק"ק בעלז, ולק"ק סקאל בבית הכמרים, ולק"ק זמושטש. וקצתם ברחו למדינת וואלחי, והרבה ברחו אל המקומות אחורי הנהר ווייסיל.
פרק י - גזירה דמדינת ליטא
ומשם נסעו לק"ק סטארידוב והרגו ביהודים הרג רב, גם בק"ק צרניאוב ובק"ק בארהין. ובק"ק ולאדוה נאספו שם יהודים הרבה, ונהרגו שם כעשרת אלפים נפשות בכל מיתות משונות, ובשאר קהילות גדולות בליטא נהרגו לאלפים ולרבבות יהודים, הי"ד.
ואנשי ק"ק סלוצק וק"ק פינצק וק"ק בריסק-דליטא ברחו קצתם לפולין גדול וקצתם לדנצק על המים על הנהר ווייסל. ודלת עם הנשארים בק"ק בריסק ובק"ק פינצק נהרגו על קידוש השם כמה מאות נפשות.
וגם סמוך לק"ק פינצק על השדה רדפו האויבים אחר כמה מאות עגלות של יהודים שברחו, והשיגום בין המצרים, ועשו בהם הרג רב.
אבל ביוונים שבק"ק פינצק עשו בהם עם פולין נקמה. כאשר שמע שר הצבא של מדינות ליטא הדוכס רדאוויל שאנשי פינצק מרדו והכניסו הפוחזים בתוך העיר, הלך הוא וכמה אלפים עם פולין עמו, וצרו על העיר, ויציתו העיר מארבע פינותיה. והפוחזים שבתוכה רצו לברוח על המים בספינות, וטבעו כולם במים, וקצתם נשרפו ונהרגו ונקם מהם נקמת בני ישראל.
גם אנשי ק"ק סלוצק עשו בהם נקמה, ששלחו אל הפוחזים שיבואו לשם מהרה שיש אצלם הרבה יהודים ושרים וימסרו בידם, ולא היו שם יהודים כי כבר ברחו, ולא האמינו לאנשי מקומם שילחמו כנגדם, ויהי כאשר קרבו אל שער העיר הפוחזים, ויורו אנשי העיר מן החומה ומן שער העיר בקני השרפה הגדולים אשר להם, ויכו בהם מכה רבה, וינוסו מפניהם וירדפו אחריהם מן העיר, ויכו אותם עד חרמה.
פרק יא - גזרה דק"ק באר
ויהי כאשר קרבו אל העיר ויורו המורים העומדים על החומה, ולא יכלו לגשת אל החומה ויצורו על העיר כמה ימים. מה עשו אנשי המקום היוונים? חתרו חתירה תחת העיר, והכניסו הפוחזים בעיר בלילה, והתחילו להרוג בעם.
ויברחו היהודים והשרים אל המבצר החזק, ויחזקו למבצר מאוד ולא היו בהם מעם היוונים. ויצורו על המבצר כמה ימים, ויבנו כנגדו דייק וסוללות ויורו עליהם בקני השרפה הגדולים שקורין בלשון אשכנז 'רעדר ביקסן' עד שילכדו המבצר, ויהרגו כל היהודים והשרים שבתוכו בכל מיני מיתות משונות בעולם כנ"ל ושללם לבוז. מספר ההרוגים בק"ק באר לערך שני אלפים נפשות היהודים.
והצורר חמיל ימ"ש הלך עם חילו על ק"ק קוסנטין, ומשם לק"ק זסלב, ומשם לק"ק אוסטרא הבירה, ואלו קהילות כבר נחרבו מן היוונים, ומשם הלך לק"ק דובנא גדולה. גם שם היה מבצר חזק אשר אין כמוהו בכל מדינות פולין, והוא תחת ממשלת שר הצבא הדוכס דאמינק. והנה כאשר ברחו הדוכסים והשרים מן המלחמה, נשארו שם כמה מאות יהודים, והיו סבורים להינצל בזה המבצר. ויהי כאשר קרבו הפוחזים אל העיר דובנא, נכנס שר אחד עם שמונים גיבורי חיל מעם הדוכס הנ"ל, וסגרו המבצר בדלתיים ובריח וחיזקו המבצר, ולא הניחו לשום יהודי ליכנס שם, ונהרגו כולם לפני המבצר אלף ומאה נפשות מיהודים. והנה כאשר בא הצורר חמיל ימ"ש לק"ק דובנר, היה מתמיה על חוזק זה המבצר, ואמר שאי אפשר בעולם לכבוש זה המבצר והשרים הם שוטים שברחו ממנו. והיו שם בזה המבצר אוצרות גדולים של יהודים ושרים, ולא ביקש לצור עליו מפני חזקתו.
ומשם הלך עם כל חילו לק"ק ברוד, שהיא תחת ממשלת השר חרונזי שהיה שונא של חמיל ימ"ש שביקש לקחת נפשו והחריב לו כל המקומות ממשלתו, בפרט עיר ברוד שהייתה מטרופולים שלו, החריב ושרף אותה באש. והיהודים והשרים ברחו כולם למבצר, כי היה חזק עד מאוד בחומה כפולה ומים סביב לו. והיו שם כמה אלפים יהודים ושרים, ויצורו על המבצר ימים רבים ולא יכלו לגשת אל החומה, כי ירו אליהם המורים בקני השרפה, והרגו מהם עם רב ולא יכלו האויבים לכבוש אותם. אף על פי כן הייתה להם אימה גדולה, מפני הדֶבר שהיה בפנים, מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה. ומתו בדֶבר לערך אלף נפשות יהודים, וכן בכל המקומות החזקים שצרים עליהם האויבים היה דֶבר גדול מבפנים.
פרק יב - גזרה דק"ק לבוב הבירה
ויהי כאשר ארכו להם שם הימים ולא יכלו לכבוש העיר, הלכו וסתמו המעיינות שמחוץ לעיר שכל בני העיר שותים מהם, ולא היה מים לעדה לשתות. ויאמרו כל העדה: למה נמות ברעב ובצמא, נשלח אל האויבים, אולי יקחו רכושנו פדיון נפשנו? ושלחו אנשי העיר שלוחים אליו שיתפשר עימהם ויתנו לו כסף וזהב פדיון נפשם. וייטב הדבר בעיניו ויאמר אל עבדיו: מה בצע כי נהרוג אותם, נקח ממון שלהם פדיון נפשם. ושלח הוא שר האלף שלו ושמו גלאווצקי, שהיה אחד משרי פולין שנשבעו לו ומרדו במלכות כנ"ל, עם כמה שרים מהקוזקין לעיר להתווכח עימהם על עניין הפשר. ואחר כך שלחו מן העיר אל חמיל ימ"ש שרים רבים ונכבדים, ועימהם ר' שמעון שתדלֵין מלבוב שיתווכחו עמו. ונעשה הפשר, שיתנו לו כל העיר בין היהודים והשרים מאתים אלף זהובים פדיון נפשם. ולא היה בידם ממון כסך הנ"ל ונתנו לו כסף זהב ושאר סחורות בזול גדול, כמו שהיה שווה בימים ההם עובר לסוחר, ושקלו הכסף וזהב במשקולות גדולות כמו עופרת וחצי בחינם, ויינצלו ק"ק לבוב כמצולה שאין בה דגים. לולא ד' ריחם על עמו בני ישראל שהיו שם לאלפים ולרבבות, כולם חכמים גדולים, ועשו תשובה גדולה עד שעלתה צעקתם למרום, ונתן השם יתברך בלב הפוחזים להתפשר עימהם, לולא זאת שהיו במצור עוד שבוע אחד - היו מתים כל אנשי העיר ברעב ובצמא.
ונסעו משם ויצורו על ק"ק זולקוא וביקשו לגשת אל החומה להעמיד סולמות, ושפכו עליהם מים רותחים מן החומה וינוסו הפוחזים מפניהם. ויורו המורים אחריהם בקני השרפה, ויהרגו מהם רבים.
ויתוועדו הפוחזים ויאמרו: הלא טוב לנו לשלוח אל האנשים העירה להתפשר עימהם כמו שעשינו לק"ק לבוב הבירה. וישלחו אל אנשי העיר ויאמרו אליהם: לא טובים אתם מלבוב הבירה, שלא יכלו לעמוד כנגדנו ועשו פשרה עמנו, לכן אם תתפשרו עמנו מוטב, ואם לאו נבואה כולנו ונצורה עליכם ונעשה בכם שפטים גדולים ומיתות משונות כמו שעשינו בשאר מקומות מושבותיכם.
וייטב הדבר בעיני אנשי העיר שהפוחזים רצו להתפשר עימהם, ושלחו מן העיר כומר אחד ושר אחד ויהודי אחד מארץ רוסיא מטשרניאוב שיעשו פשרה עימהם. ונתפשרו שיתנו להם אנשי העיר עשרים אלף זהובים, וב' אלפים לשר האלף שלהם ושמו גלאווצקי הנ"ל, ויסעו משם ויישארו אצלם כמה אלפים קוזקין לשמור העיר מן שאר קוזקין שלא יצורו את העיר עוד פעם אחרת. וכן עשו לכל המבצרות שבמדינות פולין-קטן ורוסיא ופאדאליה וליטא שהביאו אותם במצור ובמצוק.
והעיר החזקה קמינץ-פאדאלסקי וק"ק יאזלוויץ וק"ק ביטשאטש וק"ק קאמרני וק"ק בעלז וק"ק סקאל בבית הכמרים עמדו כנגדם כל השרים והיהודים שבתוכם, ויורו המורים עליהם בקני השרפה הגדולים, וייהרג מהפוחזים עם רב, ולא יכלו הפוחזים לכבוש אותם לא שום אחד מן החזקות הנ"ל. ויסעו מהם בחרפה גדולה, ולא רצו אפילו להתפשר עימהם בממון, אפילו לתת להם דבר מועט. אבל דבר ורעב גדול היו באותם מקומות הנ"ל, ומתו כמה אלפים ורבבות יהודים.
וק"ק פרעמיסלא היא עיר גדולה לאלוהים של חכמים וסופרים, הביאו גם כן במצור ובמצוק וכמעט שלא כבשו אותה, וה' מן השמים ריחם עליהם, ובא אליהם שר אחד ושמו קארנקי ועמו שש מאות גיבורי חיל, ומילט את כל העיר בחכמתו, אבל עד הנהר סאן כל העיירות וכפרים שהיו שם חרבו.
פרק יג - גזרה דק"ק נרול
אחר כך שלח אליהם הצורר חמיל ימ"ש עוד עם רב כחול הים, ולכדו את העיר ביום י"ז חשון ת"ט לפ"ק [1649], והרגו מתחילה לשר העיר ושמו לאשטש והפשיטוהו חי, ועשו לו כל מיתות בעולם. אחר כך הרגו ביהודים יותר משנים עשר אלף נפשות בכל מיתות משונות בעולם כנ"ל. והרבה נטבעו במים וכמה מאות סגרו עצמן בבית הכנסת, ושברו הדלתות והרגו בתחילה היהודים שבתוכה, ואחר כך שרפו לבית הכנסת באש עם הרוגים שבתוכה. ולא הייתה הריגה כמותה בכל מדינות פולין כמו בק"ק נרול. והרבה לקחו הקדרים בשביה ואת השלוש עיירות שרפו ועשאון כמהפכת סדום.
וסיפרה לי אשה אחת, שנשארה שם בחיים בין הרוגים, שנשארו כהנה כמה מאות נשים וטף ומעט אנשים, שלא היה להם חמישה ימים שום דבר למאכל, ואכלו בשר אדם, ומן הרוגים חתכו אברים וצלו באש ואכלו. וכמה אלפים הרוגים שאכלו אותם הכלבים והחזירים, והנשארים שלחו לק"ק פרעמיסלא אנשים לשם ועימהם בעד כמה מאות זהובים בגדי פשתים לתכריכין והביאו אותם לקבורה, השם ישלם להם גמולם.
פרק יד - גזרה דק"ק זמושטש
ובתוך זה הזמן נתפשטו בכל קהילות סביב להם, ועשו הריגות גדולות בק"ק טאמשוב ובק"ק שעברשין ובק"ק טורבין ובק"ק רובשוב ובק"ק טרניגראד ובק"ק בילגרי ובק"ק גורי ובק"ק קראשניק עשו הרג רב ובכמה אלפים ורבבות יהודים. גם במדינת וואלין בק"ק לרדמיר ובק"ק לובעמלא ובק"ק לויצק ובק"ק קרעמניץ ואגפיהן עשו הריגות גדולות כמה אלפים יהודים. ובק"ק קרעמניץ לקח צורר אחד סכין של שחיטה, ושחט כמה מאות ילדים מילדי העברים, ושאל לחברו אם זה כשר או טרפה, ואמר: זו טרפה, והשליך לכלבים. ואחר כך לקח אחד ופרע לבית השחיטה, אמר: זה כשר, ובדקו כמו שעושין לגדיים וטלאים, וישאוהו במוט בכל רחובות העיר והכריז: מי רוצה לקנות גדיים וטלאים. השם ינקום דמם.
גם בין המצרים אצל ביחאוו השיגו הפוחזים כמה מאות עגלות עם יהודים והרגו לכולם, גם בשאר קהילות אשר אי אפשר להעלות הכל בכתב. והחריבו יותר משבע מאות קהילות, כל המקומות עד הנהר ווייסל.
ויצורו על העיר זמושטש ימים רבים ולא יכלו להם האויבים לכבוש, כי היה שם שר ראש אחד מעם אשכנז ושמו וייאר, עם ששת אלפים גיבורי חיל מעם אשכנז, ויורו עליהם מן החומה בקני השרפה ויהרגו מהם עם רב, אבל דֶבֶר ורעב גדול היה בתוך העיר ומתו כמה אלפים יהודים.
ויהי כי ארכו להם שם הימים עשו האויבים תחבולה וכמעשה הכשפים נחש שרף תחת השמים ולקחו להם לאות: אם ישים פניו אל העיר ונכבשה העיר לפנינו, ואם ישים פניו אלינו נסים בפניהם. ויהי בחצי הלילה ראו עלה הנחש תחת השמים ויעמוד כמו חצי שעה ופניו אל העיר, אחר כך הפך פניו אל מחנה הקוזקין והקדרים, וראו שזה סימן רע להם ורעה נגד פניהם.
מיד שלחו אל יושבי העיר ואמרו להם: וכי לא טוב לכם להתפשר עמנו, כמו שעשתה לבוב הבירה, מלמות ברעב. ויהי כשמוע אנשי העיר הדבר הזה, הקדימו נעשה לנשמע ונתפשרו עימהם שיתנו להם יושבי העיר עשרים אלף זהובים. אחר כך קרבו הקדרים והיוונים אל החומה והביאו הרבה שבויים לפדות, ופדו היהודים שבתוך העיר כמה מאות שבויים, השם ישלם להם גמולם.
ויסע הצורר חמיל ימ"ש עם מחנהו היוונים והקדרים וישם פניו ללכת על ק"ק לובלין הבירה, והיא אחת מארבע קהילות גדולות במדינות פולין, ואין כמוה בכל מדינות פולין בתורה וגדולה ובגמילות חסדים. ובני העיר נסו משם אל אחורי נהר ווייסל, והניחו שם כמה מאות בעלי בתים דלת העם עם ממון הרבה לגמול חסד עם עניי העיר, וביותר עם הנמלטים ממקומות מושבותיהם. ובין כך ובין כך נסעו כל השרים והדוכסים של מלכות פולין לק"ק קראקא הבירה מטרופולין של מדינת פולין למנות עליהם מלך, שלא תהא המדינה כצאן בלי רועה. ויתוועדו שם השרים והדוכסים ולא יכלו להשתוות ביניהם מי ימלוך עליהם. קצתם היו רוצים שימלוך הקרדינאל מגניזן קאזימר יר"ה, וקצתם היו רוצים קאראלוס אחיו, וקצתם היו רוצים שימלוך השר של זיבן בירגן במדינת אונגרין ושמו ראקאצי.
ויהי כשמוע הצורר חמיל ימ"ש הדבר שלח שלוחיו לק"ק קראקא אל הדוכסים והשרים לאמור: אם ימליכו עליהם למלך את הקרדינאל מגניזן קאזימר יר"ה, אז ישוב מעליהם ולא יילחם עוד כנגדם.
ויהי כשמוע הדוכסים והשרים וייטב בעיניהם הדבר, וימליכו עליהם למלך את קאזימר יר"ה, בן שני של המלך זיגמונד הנ"ל.
ויהי בשנת חמשת אלפים ת"ט לפ"ק בחודש חשוון נכתר אדוננו המלך קאזימר יר"ה ויגדל מלכותו, ויפל שונאיו תחתיו, וראה זרע ויאריך ימים, כי הוא מלך כשר וירא אלוהים ואוהב ישראל, ולקח לו לאשה את אשת אחיו ולאדיסלב המלך שמת.
ויהי כשבת המלך על כסא מלכותו כתב מיד ספרים אל הצורר חמיל ימ"ש שילך וישוב לביתו עם כל מחנהו, ומה שיש לו טענות דברים עם מלכות פולין הוא יפשר אותם שיהיה מלתא דשויא לתרווייהו.
ויהי כאשר נסע הצורר חמיל ימ"ש עם מחנהו לכבוש ק"ק לובלין הבירה, ולא היה רק ארבע פרסאות מק"ק לובלין, בא אליו כתב המלך שישב לארצו. מיד קיבל כתב המלך בשמחה ושב לארצו, ותשקוט הארץ מן המלחמה כל ימות החורף.
ובוודאי הזכות גדול של ק"ק לובלין שגמלו חסד עם אחיהם בית ישראל הנמלטים מן החרב, עם החיים ועם המתים, היא שעמדה אליהם שניצלו מן חרב האויב. אבל כל זמן שהיה האויב סביב לובלין הייתה העיר סוגרת ומסוגרת, אין יוצא ואין בא, והיה דֶבֶר גדול בעיר ומתו יותר מעשרת אלפים נפשות יהודים.
גם בין אותם יהודים הנמלטים אחורי הנהר ווייסל היה דֶבֶר גדול בכל מקומות מושבותיהם, והיו זורקים את מתיהם באישון לילה על בית החיים שלא ירגישו בהם האומות ויהיו שמחים אלי גיל וישישו כי ימצאו קבר. ולא היה כשאר דֶבֶר בר מינן, רק היו חולים שנקרא חולי חום, מפני טרדת הדרך ובהלה. והרבה אביונים שלא הניחום האומות ליכנס לבתיהם, ושכבו בראש כל חוצות ומתו מפני צינה ומפני רעב. ואיש את אחיו לא יעזורו ואב את בנו לא ירחם, ומתו באותו חולי יותר מן מאה אלפים נפשות, השם ישמרנו ויצילנו.
וידל ישראל מאוד, וכסף וזהב ובגדים שהיו להם מיתר הפליטה מכרו, כסף וזהב בעד חצי שווי ובגדי משי ושאר בגדים בעד שליש שווי. וספרים לא היו נחשבים לכלום כי אין קונה. התורה הייתה מונחת בקרן זווית, כי כסף וזהב ובגדים היו קונים אומות העולם.
ויהי כשמוע בני ישראל שהאויבים חזרו לארצם, והשרים הולכים אחריהם לשוב לביתם ולמקומם, חזרו גם כן בני ישראל לביתם אל המקומות שהיו שם גם כן שרי פולין, וחזרו כך עד ק"ק זסלב. ומשם והלאה לא היה באותו זמן לא שר ולא יהודי, כי היו בכל מקומות פוחזים הרבה, והיו מתייראים השרים ליסע לשם.
ובק"ק אוסטרא ובק"ק זסלב ובק"ק קארעצקי לערך ב' אלפים אנשי חיל, והיו בוטחים היהודים שם על ה' ואחר כך עליהם, והיו סבורים שימצאו טרף לנפשם ולנפש ביתם ואולי ישלמו להם אנשי עירם מה שחייבים להם.
פרק טו - גזרה שניה דק"ק אוסטרא
ויהי כשמוע השרים והיהודים שבק"ק זסלב ובשאר קהילות סביב לק"ק אוסטרא, ברחו כולם לנפשם, קצתם לק"ק דובנא גדולה ולק"ק אוליק וקצתם לק"ק קרמניץ.
ויהי כשמוע המלך קאזימר יר"ה והשרים שהיוונים עדיין עמדו במרדם, עשה שר הצבא להשר פירלי ושלח עמו כשלושים אלף איש לילך להילחם על היוונים. וילך שר הצבא פירלי וכל מחנהו לק"ק אוסטרא, ונקם נקמתו מאנשי העיר ועשה בהם שפטים גדולים. ומשם הלך לק"ק זסלב ויערוך מערכה גדולה אצל המקום חדש של ק"ק זסלב סמוך למבצר נגד היוונים, ועשה כמה נקמות באנשי העיר זסלב. ויתחברו אליו שם כמה מאות דלת עם היהודים גיבורי חיל וילכו גם כן להינקם מאויביהם. וישלח שר הצבא פירלי כמה אלפים מעם פולין וכמה מאות מיהודים אל המקומות סביבותיהם שהיו שם מעם היוונים המורדים, ויילחמו כנגדם ויכו בעם היוונים מכה רבה, וילכדו כל המקומות, בכל אשר יפנו יצליחו.
וגם הוואיוודה קאמינעצקי [=שר הגליל של קאמיניץ פודלוצק] ושמו לנצקורונסקי, הוא גיבור מלחמה, היה עם כמה אלפים גיבורי חיל בק"ק אזהאווייץ תשע פרסאות מק"ק זסלב, ויך הוא גם כן ביוונים מצד אחר מכה רבה, והייתה להם הצלחה גדולה כל ימי עומדם במערכה, ועשו נקמות גדולות ביוונים, כאשר עשו כן שילמו להם.
וילך שר הצבא פירלי עם כל מחנהו מק"ק זסלב להתקרב אל הוואיוואדה לנצקורונסקי עם מחנהו, וילך שר הצבא פירלי עם מחנהו עד העיר ציהיינסקי קאמיין ושם התחבר אליו הוואיוואדה לנצקורונסקי עם מחנהו ויערכו שם מערכה גדולה.
ויהי כאשר שמע הצורר חמיל ימ"ש שעם פולין הלכו עליו למלחמה, והחריבו כמה מקומות מהיוונים והיכו בהם מכה רבה, ויהי כמחריש כמו שלושה חודשים, ובין כך ובין כך אסף הוא כל חילו ושלח אל מלך הקדרים שיבוא הוא עם כל חילו.
ויהי כאשר שמע השר פירלי שהיוונים והקדרים מתאספים פעם שלישית, וישלח ספרים והודיע אל המלך קאזימר יר"ה שיגזור על כל מדינות פולין שיבואו כל השרים לעזור לאחיהם במלחמה. וכן עשה המלך, וציוה להוציא כרוז בכל מדינות מלכותו, מי שהוא שר וכתב שמו באיסטרטיא של מלך ילך למלחמה או ישלח עבדו במקומו, באיבוד שררה שלו מי שלא ילך למלחמה. ויתמהמהו השרים לילך במרכבתם כנהוג שלהם, והקדרים והיוונים היו כחול הים ומיהרו ללכת. וכאשר קרבו היוונים אל המחנה פולין, נסעו מחנה פולין עוד שש פרסאות עד ק"ק בזרמושט וזבאראש, ושם בא אליהם מק"ק לבוב הדוכס ווישנעוועצקי והשר חרונזי גיסו ועימהם כמה אלפי גיבורי חיל. ויערכו מחנה פולין מערכה שלהם בעיר זבאראש, ויחזקו העיר מאוד, וישפכו סביב לעיר סוללות ודייק ומים סביב להם.
ויהי בראש חודש אב ת"ט לפ"ק בא צר חאן המלך של הקדרים, ועמו קדרים עם רב כחול הים, והצורר חמיל ימ"ש ועמו היוונים עם רב כחול הים, ויצורו על מחנה פולין סביב מנגד, כי לא יכלו לגשת אל המחנה, כי יורו המורים מן החומה בקני השרפה הגדולים, ויהרגו בהם לאלפים ורבבות. ויצורו כך על מחנה פולין שבעה שבועות עד שמתו הרבה שרים ברעב, ושר צבא פירלי גם כן מת במערכה.
ויחזק הדוכס ווישנעוועצקי את לב העם, ועשה ספרים כמו שכתב המלך אליו שיבוא לעזור להם ועם פולין הרבה עמו. ולא היו דברים מעולם, כי אין יוצא ואין בא אליהם, והוא עשה רק לחזק לב העם, לולא זאת היו מוסרין את עצמם ביד האויב מפני הרעב הגדול שהיה במחנה פולין, והיו אוכלים הסוסים והכלבים מפני הרעב.
ולפעמים עשה הדוכס ווישנעוועצקי חפירה תחת הארץ, והלך עם חילו וגיסו השר חרונזי עם חילו, ויפלו בפתע פתאום על מחנה היוונים והקדרים סביב, ויך בהם מכה רבה אלפים ורבבות. והוא הלך בראש כולם כדי לחזק לב העם שלא יבוא מורך בלבבם.
ויהי כשמוע המלך קאזימר יר"ה שמחנה פולין הוא במצור ובמצוק מן הקדרים והיוונים, ויאסור הוא מרכבתו, והלך המלך בכבודו ובעצמו למלחמה ועמו כעשרים אלף איש גיבורי חיל, ואחריו היו מתאספים כל שרי פולין. ולא היה ממתין עליהם, והלך עם עשרים אלף לעזור את עמו שהם במצור. וכאשר בא סמוך למצור של הקדרים והיוונים, ויסבבו כמה מאות אלף קדרים ויוונים את המלך ומחנהו, ותחרד כל המחנה וימת לבם בקרבם, ולא שלף איש את חרבו מן מחנה המלך.
ויפן המלך כה וכה, וירא כי אין איש מלחמה, ויקצוף המלך מאוד על עמו וחמתו בערה בו, וכמעט שלא תפסו הקדרים את המלך חי. וירא המלך כי כלתה אליו הרעה, וישם המלך פניו ללכת לעיר זבאראוו עם מחנהו, כי העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער. ויאמר המלך אל עמו, אימלטה נא העיר הזאת הלא מצער היא ותחי נפשי. ויימלט שמה המלך וכל מחנהו.
ויילחם עם הקדרים והיוונים מן העיר זבאראוו כמו שני ימים, ובין כך ובין כך שלח המלך את השר אוס[ו]לינסקי משנה שלו אל מלך הקדרים להתפשר עמו ולעשות עמו שלום, ואחר כך הצורר חמיל ימ"ש בעל כרחו יענה אמן. מיד פסקו מללחום כנגד המלך, וצר חאן המלך של הקדרים נסע עם כמה מאות קדרים לעיר זבאראוו לדבר עם המלך בעצמו ולהתווכח עמו על עניין הפשרה, ונתפשרו שהמלך יר"ה יתן לו שתי מאות אלף זהובים כנגד מה שחייב לו מקדמת דנא ליתן דבר קצוב מס בכל שנה ולא נתן לו, ובתנאי שיתנו גם כן שני שרי הצבא לפדות בעד מאה אלפי זהובים. ונתן לו המלך למשכון כמה שרים גדולים עד שישלח לו המעות.
ויהי כאשר שמע הצורר חמיל ימ"ש שהקדרים נתפשרו עם המלך, ירא לנפשו, ונסע גם כן לעיר זבאראוו אל המלך, ונפל לרגליו של המלך ובכה ויתחנן לו ואמר: כל מה שעשה השרים בעצמם גרמו להם. ודיבר עם המלך כמה עניינים אשר לא נתגלה לשום אדם. אבל המלך בעצמו מתגאה מלדבר איתו, ודיבר עמו על ידי מליץ, ונתפשר עמו שילך וישוב לביתו עם כל מחנהו, ולשם ישלח המלך חמישה שרים גדולים שנקראו בלשון פולין קאמיסרי, ויתווכחו על עניין הפשר בין עם היוונים ועם פולין. כי בקשתו של חמיל ימ"ש הייתה שיהיו שלושים אלף קוזקין שלא יתנו מס המלך והשרים, כמו שהיה מקדמת דנא, ואותן ל' אלף יהא רשות בידו לברור מאיזה מקומות שייטב בעיניו, הן ממקומות שהם תחת ממשלת המלך הן תחת ממשלת השרים, והעיר טשאהרין עם כל אגפיה יהיה שלו לעולם ועד לו ולזרעו אחריו. גם הוא או אחר מן הקוזקין יהיה אחד מן השבעה וואיוודס, וישב בכל פעם בבית ועד עם המלך, וכן המלך יגזור על היהודים שלא ידורו באותם מקומות שידורו שם קוזקין מאלו שלושים אלף, וכן שאר תנאים הרבה שלא היה אפשר בעולם. ודחה אותו המלך באותה הפעם שישוב לביתו וחמישה שרים קאמיסרי יפשרו אתו.
ויהי אחר הדברים האלה חזרו הקדרים והיוונים לביתם, ועל הדרך עשו הקדרים נקמות גדולות בעם היוונים שבעיירות וכפרים שמרדו במלך. ויש אומרים שהמלך נתן להם רשות שיחריבו אותם מקומות שהיו שם מורדים. ושרפו לק"ק אוסטרא ואגפיה וק"ק זסלב ואגפיה וק"ק קרעמינעץ עם אגפיה וק"ק בזליאה ואגפיה וק"ק סטינאב ואגפיה עד קמינץ-פאדאלסקי על עשרים פרסאות אורך ורוחב הכל חרבו ושרפו המקומות. והעם היוונים היושב בהם קצת מהם הרגו בחרב ורבבות יוונים לקחו הקדרים בשביה, ולא נשארו, רק אותם הנחבאים ביערות ובאגמים. ונקם השם מהם נקמת בני ישראל, והם בעצמם הצדיקו עליהם את הדין. ותשקוט הארץ מן המלחמה כל שנת ת"י לפ"ק ושנת תי"א לפ"ק [1651] עד חג הפסח.
ויהי אחר חג הסוכות ת"י לפ"ק חזרו לביתם ועל מקומם השרים של פולין וגם כן שארית ישראל יתמי דיתמי, ויהיו חסרים ודלים וגם שם לא מצאו מנוח, כי היה יוקר גדול ולא הייתה שום מחיה בעולם, כי האומות בני היוונים הדלים מתו לאלפים ולרבבות ברעב, ולא היה כל כך רעב ללחם, רק היו נפישי נפיחי כפן דלית איסר, מפני שגזלו מהם הקוזקין והקדרים כל ממונם ורכושם. והיוונים העשירים קצתם בורחים אל אחורי הנהר ניפור אל הקוזקין, כי היו מתייראים מן השרים שלא ינקמו מהם נקמתם, וקצתם אף על פי שהיה לו ממון, חפר בקרקע שלא יגזלו השרים ממנו ועשה עצמו כעני.
והיהודים האביונים, אף שהיו בדלי דלות, היו נראין בעיני המון העם והשרים שהם עשירים, וכל אחד קאמר: הב הב. המלך והשרים היו רוצים מס, ולא היה להם ממון שום פרוטה, והיו נותנים המעשר מן כל מה שנשאר להם יתר הפליטה מכסף וזהב ובגדים, והיו נותנים להם בחצי שווי. ואחר כך באו הוצאות אחרות, כמו לאנשי המלחמה וכיוצא בו, ונותנין המעשר כמו עשורייתא דרבי, עד שלא נשאר בידם המעשר, והדלות הולך וחזק. אף על פי כן היו נותנים שבח והודיה להקדוש ברוך הוא שהיה שלום. ובמקומות שהיו דרים הקוזקין היה שם משא ומתן טוב, כי היו הכל עשירים ומלכים מן גזלות יהודים ושרים, רק שלא היה יכול שום שר או יהודי לבוא שמה עד שנעשה הפשר עימהם. ולא היו דרים שם יהודים ושרים, רק עד ק"ק פוולוייטש ועד בכלל ולא יותר. והיו תופסין הקוזקין כל מדינות רוסיא על מאה פרסה אורך ורוחב למשכון עד שיתפשרו עימהם השרים כנ"ל.
בימים ההם [מאי 1649], עשה המלך יר"ה פסק בכל מדינות מלכותו, מי שהמיר דתו מחמת אונסו רשאי לחזור לדתו. וחזרו כל האנוסים להיות יהודים, והיו דרים בכל מקומות מושבותיהם במקומות שהמירו, ונעשו יהודים בפרהסיא בכל מקומות שהיו יהודים דרים שם. ובמקומות הקוזקין, שלא היו יהודים דרים שם באותה פעם, כמצוות המלך עליהם, נסו האנוסים משם. ונשים שנשאו הקוזקין לנשים ברחו גם כן לאותם מקומות שהיו יהודים דרים שם. ונעשו יהודים כמה מאות אנוסים. ובכל מקומות שנעשו בהם הריגות, נשארו כמה מאות נערים קטנים ותינוקות קטנות שהמירו, ולקחו אותם היהודים מיד העכו"ם ביד חזקה, וכתבו לכל אחד קמע מאיזו משפחה הוא על ידי דרישה וחקירה, ותלו הקמע על צווארו. והרבה נשים נעשו עגונות והרבה אלמנות נעשו עגונות, בשביל שנפלו לפני היבם שהלך למדינה אחרת. ועשו להם גאוני ארץ דארבע ארצות יצ"ו הרבה תקנות הגונות, ותיקנו תענית ציבור לכל מדינת פולין ביום עשרים בחודש סיון לדורות, בו ביום שנעשו הריגות נמרוב, כידוע לכל שהייתה קהילה ראשונה שמסרו עצמם להריגה על קדושת השם, זכותם תעמוד לנו והשם ינקום דמם.
ויהי אחר הדברים האלה גידל המלך את הדוכס ווישנעוועצקי על כל השרים, ועשהו שר צבא על כל מחנה פולין. ולא קיבל עליו להיות שר צבא, עד שיתן לו הגדולה כל ימי חייו, אף כשיבואו שני שרי הצבא שנשבו ביד הקדרים לא יקחו ממנו הגדולה, אז ילך הוא עם כל מחנה פולין אל אחורי הנהר ניפור, ויכניע לקוזקין תחת ידו כיד ה' הטובה עליו, וישובו איש אל אחוזתו.
ויהי כשמוע הצורר חמיל ימ"ש את הדבר, היה מתיירא לנפשו שמא יתרצה לו המלך, ולב כל העם היה אחר הדוכס ווישנעוועצקי. מיד שלח חמיל ימ"ש אל מלך הקדרים שיוציא שני שרי צבא של מדינת פולין מבית כלא, והוא ייתן לו המותר דמי פדיון נפשם מה שנשארו חייבים. לא מפני אהבתם, אלא מפני שנאת הדוכס ווישנעוועצקי שלא יהיה שר צבא. וכן עשה מלך הקדרים, והוציאם לחירות את שני שרי הצבא אשר שם האחד פאטאצקי ושם השני קאלינאפסקי. ויתמהו המלך וכל השרים על שהוציאם מלך הקדרים לחירות, ולא ידעו מאיזו סיבה [ה]שיבם המלך על כנם כבראשונה.
בימים ההם עלה הצורר חמיל ימ"ש עם כל מחנהו על מדינות וואליחיי והחריבם על שהחביאו כמה שרים ויהודים, וכל שלקחו הוואלחין מיד הקדרים ביד חזקה כמה מאות שבויים לחירות. ובחזרתם ממדינות ווליחיי הביאו שלל גדול ומכרו הרבה ליהודים, אבל לא ניזוק שום יהודי, כי היה שלום עם היהודים באותה פעם.
ובימים ההם מרדו גם היוונים אשר במדינת מאסקוויי במלך פולין ויתלקטו אליהם אנשים ריקים מן הקוזקין. והצורר חמיל ימ"ש כתב ספרים אל המלך שאל ידאג עבור מרידת המאסקיוויטר, שהוא ילך עם הקוזקין שלו ויילחם עמם ויכניעם תחת המלך. אבל המלך הבין בחכמתו כי תואנה הוא מבקש, ועשה שלום עם המאסקוויטר בעל כורחו.
בימים ההם שלח מלך פולין שרים רבים ונכבדים, שקורין בלשון פולין קאמיסרי, להתפשר עם הקוזקין, ולא יכלו להתפשר עימהם כי ביקשו דברים רבים שהיו נגד המלך והשרים, והמשיכו הדברים עד חג הפסח תי"א לפ"ק [1651].
ויהי קודם פסח הנ"ל, התאספו הקדרים והיוונים פעם רביעית, ושתו בני ישראל בחג הפסח ארבע כוסות התרעלה, והרגו כמה מאות יהודים, וכמה מאות הלכו בשביה אצל הקדרים. וצרות אחרונות משכחות הראשונות. ויברח יעקב פעם רביעית וינוסו כל בני ישראל עד ק"ק לבוב הבירה.
והלך המלך יר"ה בכבודו ובעצמו נגדם למלחמה, ועמו שלוש מאות אלף אנשים גיבורי חיל של עם פולין, ושמונים אלף איש אשכנזים וצרפתים וספרדים, גם אלף אנשי חיל יהודים, ושלוש מאות אלף איש מעם פולין נשארו סביב לובלין שלא יהיו עם פולין בכנופיא אחת מפני הרעב. ומיום היווסדה מדינת פולין עד עתה לא היה כל כך הרבה עם פולין ביחד עמו בימים ההם. והקדרים והיוונים היו עם רב כחול אשר לא ייספר מרוב.
ויערוך המלך מערכה גדולה, ותקע אוהלו בבית הכמרים בק"ק סקאל, ושאר עם המלך ערכו מערכה בין ק"ק סקאל וק"ק ברעסטיצקא, ועימהם שני שרי הצבא והדוכס ווישנעוועצקי. ויבואו הקדרים והיוונים בפתע פתאום עליהם בצעקות גדולות ובקולות משונים כמנהגם, ואמרו: ניפול על עם פולין ונכה אותם כפעם בפעם, והם לא ידעו כי ה' אתנו ועם המלך יר"ה. ויכו בתחילה בעם פולין, אחר כך גברה יד עם פולין, וחיזקו עם האשכנזים את ידם ואמרו חיל, ויכו בקדרים והיוונים מכה רבה ויכום וירדפום עד חרמה, ומלך הקדרים ברח לארצו בחרפה גדולה ובמתי מעט, ולקח עמו בשביה את הצורר חמיל ימ"ש על שלא הודיע לו שמלך פולין יש לו כל כך עם רב, וחרפה הוא לו על שברח במתי מעט ואבד כל עמו. וכל שריו הגדולים הלכו בשביה אצל המלך פולין ובתוכם בן אחיו של מלך הקדרים, ושאר עם הקוזקין היו במצור כמה ימים מעם פולין, ויקומו וינוסו בנשף ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם ועגלות מלאות כל טוב, וכל המחנה כאשר הוא, וינוסו לנפשם. והמלך יר"ה שב לביתו עם שריו ועבדיו בשמחה גדולה ולב טוב ביום טו"ב למנחם תי"א לפ"ק [1651].
וישלח מלך הקדרים ספרים אל המלך יר"ה שיוציא לחירות בן אחיו, וייתן לו תמורתו האויב שלו הצורר חמיל ימ"ש שהיה בימים ההם בשביה אצלו, וגם ארבעה אלפים שרים גדולים מעם פולין הנתונים בשביה אצלו יתן לו תמורת בן אחיו. ולא רצה המלך, והשיב למלך הקדרים בגאוותו שיחזיק לצורר חמיל ימ"ש מאוד והוא יקח אותו מידו בביתו, להודיע שגם על הקדרים יבוא מלך פולין ועמו למלחמה. וישלח המלך את שני שרי הצבא שלו והדוכס ווישנעוועצקי ועימהם ק"ן אלף איש גיבורי חיל לכבוש ערי היוונים שבמדינת רוסיא, ואחר כן ילכו למלחמה על הקדרים, וכן עשו. והלכו וכבשו הערים שבמדינת רוסיא מתון מתון.
בעת ההיא נתקנאו השרים בהדוכס ווישנעוועצקי שהולך וגדול, ונתנו לו סם המוות להשקותו, ומת הדוכס ווישנעוועצקי זכר לברכה, והניח אחריו בנו בן ט"ז שנים, והוא גם כן גיבור מלחמה וימלא מקום אביו.
ויהי כשמוע מלך הקדרים שמת הגיבור חיל הדוכס, ושני שרי הצבא באים עליו למלחמה, התפשר עם הצורר חמיל ימ"ש, ונתן חמיל ימ"ש פדיון נפשו שמונה עשר מיליאן שהם שמונה עשר פעמים ק' אלפים זהובים, וחיזק ידו.
ויתאספו הקדרים והיוונים עם רב כחול הים פעם חמישית להילחם נגד מלך פולין, ונתחדשה מלחמה גדולה בפולין אחר ימים טובים תי"ב לפ"ק [1652], והמשיך המלחמה עד היום הזה, פעם השונא גובר ופעם גבר יד המלך, ובני ישראל הולכים ודלים. ונוסף לזה יש דבר גדול בכל מדינת פולין ומתו בק"ק קראקא ובשאר קהילות במדינת פולין בקיץ תי"ב לפ"ק [1652] יותר מעשרים אלף נפשות השם ירחם עליהם.
ועד היום הזה יש במדינת פולין חרב ורעב ודֶבֶר גדול בכל הארץ וצרות אחרונות משכחות לראשונות ובכל יום ויום צרתה מרובה מחברתה, בערב יאמרו מי יתן בוקר ובבוקר יאמרו מי יתן ערב ונתקיים בהם הפסוק:
גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּורָה הַזּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ, וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרב כִּי לא שָׁמַעְתָּ בְּקול ה' אלוהיך.ָוְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּות אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּה.ּוֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלוהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן.ומה נאמר מה נדבר ומה נצטדק. אם נאמר שלא חטאנו, הלא עוונינו ענו בנו שחטאנו, ואלוהים מצא את עוון עבדיו. וכי הקדוש ברוך הוא עביד דינא בלא דינא? אבל נוכל לומר 'את אשר יאהב ה' יוכיח', גם נוכל לומר עליהם 'ממקדשי תחלו' - אל תקרא ממקדשי אלא ממקודשי. ומיום שנחרב בית המקדש צדיקים נתפסים בעוון הדור.
פרק טז - [לימוד, חינוך וסדרי קהילה בפולין]
דאמרינן במסכת אבות:
שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום.כל אלו שישה עמודים שהעולם עומד עליהם נתקיימו במדינת פולין.
עמוד התורה
והיו נותנים לנערים אכילה מקופה של צדקה או מן התמחוי. ואם הייתה קהילה של חמישים בעלי בתים היו מחזיקין לא פחות משלושים בחורים ונערים, והיה בחור אחד עם שני נעריו אצל בעל הבית אחד, ולפחות שהיה אוכל הבחור תמיד על שולחנו כאחד מבניו. אף על פי שהיה לבחור הספקה מן הקהל, היה בעל הבית מוותר לו אכילה ושתיה מה שצריך. וקצת בעלי בתים הנדיבים היו נותנים גם לנערים להיות מאוכלי שולחנו תמיד ג' נפשות, והיו נותנים אכילה ושתייה כל השנה.
וכמעט שלא היה בית בכל מדינות פולין שלא היו לומדים בו תורה, או הבעל הבית עצמו היה למדן, או בנו או חתנו היו לומדים, או בחור אחד מאוכלי שולחנו, ולפעמים היו כולם יחד בבית אחד. והיו מקיימים כל ג' דברים שאמר רבא במסכת שבת פרק א':
אמר רבא: דרחים רבנן הוה ליה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוה ליה חתנוותא רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן.ולכן היו בכל קהילה וקהילה הרבה חכמים, אם הייתה קהילה מחמישים בעלי בתים היו שם עשרים חכמים שנקראו בשם מורנו, או בשם החבר, והראש ישיבה היה על כולן, וכל החכמים היו נכנעים תחתיו והיו הולכין אצל הראש ישיבה על הישיבה.
וכך היה סדר הלימוד במדינת פולין
ומראש חודש אייר עד חג השבועות, ובחורף מראש חודש חשוון עד חנוכה, היו לומדים כל בני ישיבה גמרא, פירוש רש"י ותוספות בהתמדה גדולה. ולומדין בכל יום הלכה, דהיינו עמוד אחד גמרא עם פירוש רש"י ותוספות נקרא "הלכה".
והיו הולכין כל החכמים והבחורים שבקהילה וכל מי שיש בו ריח תורה על הישיבה אצל הראש ישיבה, והראש ישיבה לבד ישב על כסא, וכל החכמים ושאר בני ישיבה נצבים עליו סביב לו. והיו מפלפלין זה עם זה בהלכה קודם שבא הראש ישיבה על הישיבה. וכשבא הראש ישיבה על הישיבה, כל אחד היה מקשה לראש ישיבה מה שקשה לו בהלכה, והוא מתרץ לכל אחד ואחד. אחר כך שתקו כולם, והראש ישיבה אמר מה שחידש בהלכה, ואחר שאמר כל החידושים אמר הראש ישיבה חילוק, דהיינו שמקשה בגמרא או ברש"י או בתוספות שדבריהם סותרים זה את זה, או מקשה קיצורים או סתירות בגפ"ת ומתרץ אותם. והתירוצים גם הם סותרים זה אל זה, ואמר על קושיא אחת תירוץ שני וכדומה לזה, עד שהלכה עומדת על בוריה. ולפחות אינם הולכין מן הישיבה עד אחר צהריים בקיץ.
ומחג השבועות או מחנוכה ואילך עד חג הפסח או עד ראש השנה, הראש ישיבה אינו מרבה כל כך בחילוקים, והוא לומד עם החכמים פוסקים ארבעה טורים בביאורם, ועם הבחורים הוא לומד רב אלפס או שאר ספרים, ועל כל פנים עוסקין גם כן בגמרא, פירוש רש"י ותוספות עד ט"ו באב או ט"ו בשבט, ומכאן ואילך עוסקין עד הפסח או עד ראש השנה בפוסקים או בשאר ספרים לבד.
וכמה שבועות לפני ט"ו באב או ט"ו בשבט הראש ישיבה היה מכבד לבני ישיבה שלו כל אחד ואחד, שיאמרו חילוקים על הישיבה במקומו, הן לחכמים הן לבחורים, והם היו אומרים החילוקים, והראש ישיבה שומע אליהם והיה מפלפל עימהם, כדי שיחדדו הבני ישיבה. והיו לומדים בכל מדינות פולין מסכת אחת כסדר השישה סדרים.
ולכל ראש ישיבה היה שמש אחד שהלך מדי יום ויום מחדר לחדר שילמדו הנערים, הן עניים הן עשירים, והזהיר להם כל ימות השבוע שילמדו. וביום ה' בשבוע היו מחויבים לילך כל הנערים בקיבוץ יחד אל הגבאי הממונה על תלמוד תורה, ושאל אותם הגבאי מה שלמדו בכל השבוע, ומי שאינו יודע שום דבר מה שלמד או שטעה בדבר אחד, השמש הכה אותו בשבטים גדולים בציווי הגבאי, ועשה לו גם שאר חרפות גדולות בפני הנערים, כדי שיהיו לו זיכרון שילמדו בשבוע אחר יותר טוב. וכן בערב שבת הולכין כל הנערים בקיבוץ יחד אל הראש ישיבה לשאול אותם מה שלמדו בכל השבוע כנ"ל. בזה היה מורא ופחד גדול על הנערים ולמדו בתמידות.
גם בשלושת ימי הגבלה או בחנוכה היו מחויבים הבחורים והנערים לחזור לימודם כל מה שלמדו באותו זמן, וכנגד זה נתנו להם פרנסי הקהילה מתנות ממון דבר קצוב. כך היה המנהג עד ט"ו באב או ט"ו בשבט. ואחר כך נסעו הראש ישיבה עם כל בני ישיבה שלו הבחורים והנערים על היריד שהוא יומא דשוקא.
בקיץ היו נוסעין על היריד זסלב ועל היריד יערסלב, ובחורף על היריד לבוב ועל היריד לובלין, ושם הייתה רשות הבחורים ונערים שילכו ללמוד באיזו ישיבה שירצו ללמוד שם. והיו בכל יריד ויריד כמה מאות ראשי ישיבות וכמה אלפים בחורים וכמה רבבות נערים וסוחרים יהודים, ועכו"ם להבדיל היו כחול הים, כי מסוף העולם ועד סופו היו באים על היריד. ומי שהיה לו בן או בת להתחתן נסע על היריד ושם עשה חיתון, כי כל אחד מצא שם דמיונו וזוגו. ונעשה כמה מאות חיתונים בכל יריד ויריד ולפעמים אלפים חיתונים, ובני ישראל אנשים ונשים היו הולכין ביריד בבגדי מלכות, כי היו חשובים בעיני מלכות ובעיני העכו"ם. ובני ישראל היו רבים כחול הים, ועכשיו נתמעטו בעוונותינו, השם ירחם עליהם.
וכבוד גדול היה לראש ישיבה בכל קהילה, ודבריו נשמעין הן לעניים הן לעשירים ולא המרו איש את פיו ובלעדו לא הרים איש את ידו ואת רגלו, ותגזור אומר ויקום. והיה בידו מקל ורצועה להכות וללקות ולקנוס ולעשות חרפות לעוברי עברה ולתקן תקנות ולגדור גדר להפריש מאיסורי. ואף על פי כן היו אוהבים לראש ישיבה, ומי שהיה לו מנה יפה כגון תרנגולים פטומים וברבורים אבוסים ודגים טובים, היה מכבד בו לראש ישיבה במחצה או בכל, ושאר מתנות ממון או כסף וזהב אין שיעור. גם בבית הכנסת רוב מי שקונה מצוות היו מכבדים לראש ישיבה.
ולראש ישיבה היה חיוב להיות שלישי מן העולין לקרות בתורה בשבת ויום ראשון של יום טוב על כל פנים. ואם היה הראש ישיבה כהן או לוי, היה חיוב שלו להיות כהן או לוי או אחרון אף על פי שהיו הרבה כהנים או לויים בבית הכנסת.
ולא יצא אדם בשבת ויום טוב מבית הכנסת, עד שהלך מתחילה הראש ישיבה, ואחריו בני ישיבה שלו, ואחר כך כל הקהל, והיו מלווין אותו עד ביתו, וביום טוב הלך כל הקהל אחריו לביתו להקביל פניו ברגל. ומזה נתקנאו כל החכמים והיו לומדים בתמידות, שיבואו גם כן לידי מעלה זו להיות ראש ישיבה באיזו קהילה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה ומלאה הארץ דעה.
עמוד עבודה
עמוד גמילות חסדים
בראש "הכנסת אורחים". אם בא חכם או דרשן אחד אורח, אף בקהילות שהיו פתקין בשביל האורחים, לא היה צריך תלמיד חכם לבזות כבודו לקבל פתק, רק הלך אל איזה פרנס מקהילה להתארח באשר ייטב בעיניו, ובא שמש הקהל ולקח הקיבוץ מאתו, והראה הקיבוץ אל הגבאי או אל פרנס החודש אשר יהיה בימים ההם, ונתנו לו מתנה כפי ראות עיניהם, ושולחין לו עם השמש דרך כבוד. והתארח אצל בעל הבית אחד כמה ימים שירצה. וכן שאר האורחים שקיבלו פתקין, היו נותנין לו פתק אחד, והתארח אצל בעל הבית אחד אשר עלה בגורלו כמה ימים שירצה האורח, ולכל הפחות היה פתק אחד ג' ימים. ונתנו לו אכילה ושתיה ערב ובוקר וצהריים. ואם היו רוצים לילך לדרכם, היו נותנים להם צידה לדרך ושולחין אותם על סוס ועגלה מן קהילה לקהילה.
ואם באו מארץ מרחקים או ממקומות אחרים בחורים או נערים או בעלי בתים או בתולות, היו מלבישים אותם מיד, ומי שרוצה לעשות מלאכה היו נותנין לבעל מלאכה, ומי שרוצה לשרת היו נותנין אל הבית לשרת, ומי שירצה ללמוד היו שוכרים מלמד שילמד אצלו. ואחר כך כשנעשה בחור חשוב, לקחו עשיר אחד לביתו, ונתן לו בתו וכמה אלפים זהובים לנדוניה והלבישו בגדי מלכות, מאן מלכי רבנן. ושלח אותו לאחר נישואין ללמוד חוץ לביתו בישיבות גדולות.
אחר כך כשבא לביתו אחר ב' או ג' שנים, היה חמיו שלו מחזיק לו ישיבה בביתו, והיה מפזר ממון לבעלי בתים חכמים גדולים שילכו אליו על הישיבה כמה שנים, עד שנעשה גם כן ראש ישיבה באיזו קהילה. ואף כשלא היה הנער בחור חשוב באותו זמן, רק כשהיה לו לב טוב ללמוד שאפשר שיהיה חכם כשילמד, בא לפעמים עשיר אחד שהייתה לו בת קטנה, ונתן לו אכילה ושתיה ומלבושים וכל צרכו כמו לבנו ושכר לו מלמד עד שנעשה כלי מוכן, ואחר כך נתן לו בתו כנ"ל, אין לך גמילות חסד גדול מזה.
וכן לבתולות עניות היו תיקונים יפים עד מאד בכל מדינה, ולא הגיעה שום בתולה עניה לבת י"ח שנה שלא נישאת לאיש, והרבה נשים צדקניות עוסקות במצוה זאת, השם ישלם להן גמולם וירחם על שארית ישראל.
עמוד הדין
ואם שני ראשי קהילות מתדיינים זה עם זה הולכין לדון לפני פרנסים דארבע הארצות יצ"ו שהיו יושבים ב' פעמים בשנה בקיבוץ יחד מכל ראשי הקהילה פרנס אחד, וצרפו להם שישה גאונים מארץ פולין, והם הם נקראים ארבע הארצות.
והיו יושבים בכל יריד לובלין בין בין פורים לפסח, ובכל יריד יערסלב בחודש אב או אלול. והפרנסים דארבע הארצות היו כמו סנהדרין בלשכת הגזית, והיה להם כוח לשפוט כל ישראל שבמלכות פולין ולגדור גדר ולתקן תקנות ולענוש אדם לפי ראות עיניהם. וכל הדבר הקשה יביאו אליהם ושפטו הם.
ופרנסים דארבע הארצות היו בוררין להם דיינים מן המדינות להקל מעליהם המשא והמה נקראים דייני מדינה, וכל דיני ממונות בא לפני דייני מדינה. ודיני קנסות ודיני חזקות ושאר דינים הקשים בא לפני פרנסים דארבע הארצות יצ"ו.
ומעולם לא בא דין ישראל לא לפני דייני עכו"ם ולא לפני שום שר ולא לפני המלך יר"ה, ואילו היה הולך בר ישראל לדון לפני דייני עכו"ם היו מענישים אותו בחרפות גדולות, לקיים וְאיְבֵינוּ פְּלִילִים.
עמוד האמת
עמוד השלום
אחינו בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה בין הקדרים, הוליכו אותם הקדרים לקאנסטנטינא הגדולה עיר ואם בישראל, ולק"ק סלוניקי המהוללה, ולשאר קהילות בארץ תוגרמיא, ולארץ מצרים ולארץ ברבריאה ושאר מדינות תפוצות ישראל, ופדו אותן בדמים יקרים כנ"ל. ועד היום הזה לא פסקו ידיהם מלפדות שבויים המביאים אליהם בכל יום ויום, השם ישלם להם גמולם.
והנמלטים מחרב האויב בכל מדינה אשר דרכה כף רגלם, כגון במדינת מעהרין ומדינת איסטרייך ומדינת פיהם ומדינת אשכנז ומדינת איטליא, היטיבו עימהם באכילה ושתיה ולינה ובמלבושים ובמתנות מרובות לכל אחד לפי חשיבותו, ועושין להם גם שאר טובות.
וביותר בארץ אשכנז עשו יותר מכדי יכולתם.
והלך לפני ה' צדקתם להגן עליהם ועל כל ישראל במקהלותם
וישבו כל ישראל בשלום בשלוה במושבותם,
וזכותם תעמוד לנו ולבנינו שישמע ה' צעקתנו,
ויקבץ מארבע כנפות הארץ נדחינו,
וישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.
[דברי המגיה]
אני הגבר, ראיתי השוד והשבר, איך ומה נהיה הדבר, שבאו בנים רבים על משבר, שהזכיר חברי האלוף כמהר"ר נתן המחבר, ספר דבריו אמיתיים וכנים נכבדות בו מדבר, דבר דבר על אופניו, סבת הגזירה וכל ענייניו: ידידים עדת קדושים ברוכים, ביוון נשבה עדר ה' הנסיכים, מה' הייתה רבות רעות ולהודות אנחנו צריכים, נורא פלאות תהילותיו לספר ימים ארוכים, זכות צדיקים לקידוש השם המה נמשכים, מפני קול קול יעקב הספר עימהם נכרכים, גיבורים נפלו יחד זריזים נקיים מכל חטא חשוכים, הנקראים סגולה מצויינים ומלאים כרימונים המה בני מלכים, לעבדים קנו קדרים על זא"ת מר יבכיון המלאכים, פודה ומציל זכור נקום אותם ובנת הדרכים לכבוד השוכן מעונים, חתמתי שמי בשורת עליונים, בראשי תיבות מצויינים, יעקב בן מוהר"ר נפתלי זצלה"ה מק"ק גניזן הסמוכה לק"ק פוזנא.
על ידי העומדים על הדפוס מלאכת הקודש הצעיר צמח והצעיר וינטורין בכ"ר דוד.
