פרסום מחקריהם של יוליוס וולהאוזן ¹ ואברהם קינן ² ברבע האחרון של המאה שעברה, היה ציון דרך בביקורת המקרא. בין שלומי אמוני ישראל היו שנזעקו לצאת כנגד דברי המבקרים. ההיסטוריון החרדי הרב יצחק אייזיק הלוי, מחבר הספר דורות הראשונים, הקדיש כרך מיוחד להפרכת דבריהם של בעלי ביקורת המקרא ³. פולמוס מתון יותר אך בעל ערך רב יותר, מצוי בספרו של הרב דוד צבי הופמן, מגדולי התורה שבאשכנז, שנקרא בתרגומו העברי ראיות מכריעות נגד ולהויזן ⁴. חכמי ישראל אלה ואחרים, לא ראו כל מקום ליישוב הגישה הביקורתית הרואה את התורה כמורכבת ממקורות שונים, עם אמונת ישראל הגורסת כי התורה כולה מן השמים היא.
מהפכה בתחום זה חולל הרב מרדכי ברויאר. במאמרים שפרסם בכתב העת דעות לפני ארבעים שנה ⁵, הציע הרב ברויאר שיטה שיש בה כדי להקהות את המתח שבין אמונה וביקורת. הוא מקבל את הבחנתם של החוקרים המוצאים בתורה מקורות שונים הנבדלים זה מזה בסגנונם ובדעותיהם. אלא שלשיטתו מקורות אלה אינם מבטאים חילוקי דעות בין אסכולות שונות, אלא בחינות ומידות שונות באלוהות. את מאמר חז"ל 'דיברה תורה כלשון בני אדם' מפרש הרב ברויאר באופן הבא: האל נותן התורה בחר לכתוב את התורה בסגנונות שונים ומגוונים הנראים כלשון בני אדם שונים. התורה כולה על מגוון סגנונותיה ועל הניגודים והסתירות הפנימיות המתגלות בה ניתנה למשה בסיני. ריבוי הפנים של התורה משקף את ריבוי הבחינות והמידות באל נותן התורה.
במאמר שכותרתו 'על ביקורת המקרא' יוצא הרב ברויאר עתה כנגד אותם מתלמידיו שפירשו דבריו שלא כהלכה, וסטו לדעתו מדרך היהדות ⁶:
ממקורות רבים אני שומע, שאני אמנם פתחתי שער לאמונה חדשה, אך נעצרתי באמצע הדרך. אני גיליתי שהתורה היא אלוהית גם אם היא כוללת בחינות רבות וסותרות; אך עדיין אני סבור שכל הבחינות האלה נכתבו בידי נביא אחד - הוא משה בן עמרם שקיבל תורה מסיני. ואילו הם צעדו עוד צעד נוסף. ולדעתם, התורה היא אלוהית - לא רק אם היא כוללת בחינות רבות וסותרות - אלא גם אם נכתבה בידי נביאים אחדים, שניבאו בשם ה' בתקופות שונות ⁷.
כל הדברים האלה הם טובים ונכוחים, ויש להם רק חיסרון אחד: אמונה זו שהם מאמינים בה איננה אמונת ישראל, כפי שהיא מקובלת בידינו מידי חכמים, אלא אמונה חדשה שאנשים אלה בדו אותה מלבם ⁸.
אי אפשר לטעון שמסורת היא בעם ישראל שנביאים כתבו את התורה; שהרי דבר זה לא נאמר מעולם על ידי איש מגדולי ישראל וחכמיו. ורק אנשים מקרוב באו בדו מלבם את האמונה הזאת, שאין לה שחר ואין לה יסוד ⁹.
בדברים שלהלן ברצוני לערער על קביעתו הנחרצת של הרב ברויאר, כי לתפיסה בדבר היות התורה פרי נבואתם של נביאים נוספים בצד משה אין סמך במקורותינו. אני סבור, כי אדרבא, יש ביטוי לתפיסה זו במקרא, בספרות חז"ל ובפרשנות ימי הביניים.
עזרא הסופר אומר בוידויו:
ועתה מה נאמר אלוהינו אחרי זאת כי עזבנו מצוותיך. אשר צווית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנידת עמי הארצות בתועבותיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטומאתם. ועתה בנותיהם אל תתנו לבניהם ובנותיהם אל תישאו לבניכם ולא תדרשו שלומם וטובתם עד עולם למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם. (עזרא ט', י-יב).

איסור נשיאת הנשים מיוסד כאן על מדרש של כתובים שונים מן התורה (שמות ל"ד, טו-טז; ויקרא י"ח, כד-כה; דברים ז', ג-ד). עזרא מתאר איסור זה כמצווה שציווה ה' ביד עבדיו הנביאים. נראה שמשתקפת כאן תפיסה שעל פיה התורה מכילה קובץ של דברי כמה נביאים ¹⁰.

רושם דומה עולה מוידויו של דניאל:
לאדני אלוהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. ולא שמענו בקול ה' אלוהינו ללכת בתורותיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים. וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך ותתך עלינו האלה והשבעה אשר כתובה בתורת משה עבד האלוהים כי חטאנו לו. (דניאל ט', ט-יא).

שלושה ביטויים משמשים כאן זה בצד זה: "תורותיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים", "תורתך" ו"תורת משה עבד האלוהים". מרצף הדברים משתמע כי שלושת הביטויים הללו מתייחסים לאותו ספר. תורת ה' היא תורת משה עבד האלוהים והיא מכילה גם תורות שניתנו ביד "עבדיו הנביאים".
כידוע, היו מרבותינו שגרסו כי שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה נכתבו בידי יהושע ¹¹. יתר על כן מצינו בדברי חז"ל את הדעה כי שני הכתובים בבמדבר י', לה-לו הם מנבואתם של אלדד ומידד ומשום כך צוינו בנו"נים הפוכות ¹².
מן המפורסמות הוא שראב"ע גילה דעתו בפירושו לתורה, כי כמה וכמה כתובים שבתורה נוספו בתקופה שלאחר משה, כגון: 'והכנעני אז בארץ', 'בהר ה' יראה', 'הנה ערשו ערש ברזל', חמשת הכתובים הראשונים של ספר דברים ושנים עשר הכתובים החותמים ספר זה, ועוד ¹³.

תפיסה מעין זו רווחה גם בין חכמי אשכנז במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. רבי יהודה החסיד ורבי שלמה ב"ר שמואל הצרפתי אומרים כי יש כתובים בתורה שנתווספו בידי נביאים שלאחר משה ואף בידי אנשי כנסת הגדולה ¹⁴.

נמצאנו למדים כי התפיסה הגורסת כי בתורה נקבצו נבואות משה ונבואות נביאים אחרים יש לה יסוד במקרא, בדברי חכמים ובמפרשי ימי הביניים בספרד ובאשכנז.

הכתובים המוזכרים בדברי חז"ל ואצל הפרשנים הללו, הם בוודאי מיעוט מתוך כלל פסוקי התורה. אולם, מבחינה עקרונית אין הכמות קובעת: חשובה הנכונות לראות בתורה דברי נביאים נוספים בצד נבואת משה. משתמעת מכאן ההכרה כי אין חובה אמונית לייחס את כלל פסוקי התורה למשה. ראב"ע ור' יהודה החסיד, גרסו כי ארמון התורה לא יתמוטט גם אם נניח כי בצד נבואת משה יש בו מנבואתם של נביאים אחרים. אין אפוא להלין על מי שהולך בשיטתם בדורנו, כדרך שעושה הרב ברויאר, בדבריו כי "דבר זה לא נאמר מעולם על ידי איש מגדולי ישראל וחכמיו. ורק אנשים מקרוב באו בדו מלבם את האמונה הזאת, שאין לה שחר ואין לה יסוד".

הערות:

1. J. Wellhausen, Prolegomena Zur Geshichte Israels, Berlin 1878; Idem, Compositin Das Hexateuchs, Berlin 1899
2. .A. Kuenen, the Origin and composition of the Hexateuch (Hnglish translation .by P. H Wicksteed), London 1886
3. רי"א הלוי, דורות הראשונים ו, ירושלים תרצ"ט.
4. רד"צ הופמן, ראיות מכריעות נגד ולהויזן, תרגם מגרמנית א' בארישנסקי, ירושלים תרפ"ח.
5. מ' ברויאר, 'אמונה ומדע בפרשנות המקרא', דעות יא, תש"ך, עמ' 25-18; יב, עמ' 27-14.
6. מ' ברויאר, 'על ביקורת המקרא', מגדים ל, תשנ"ט, עמ' 108-98.
7. שם, עמ' 99.
8. שם, עמ' 102.
9. שם, עמ' 105.
10. על כך העיר כבר מ' פישבין: M. Fishbane, Biblical Interpretation in Ancient Israel Oxford 1985, p. 116. no. 31
11. ראה: ספרי דברים וזאת פיסקא שנ"ז, מהד' פינקלשטיין עמ' 427, ב"ב ט"ו ע"א, מנחות ל' ע"א.
12. דעה זו מובאת בשם 'מקצת דרשות' בהלכות ספר תורה מן הגניזה שנתפרסמו בידי א"נ אדלר. ראה: ,E. N. Adler, `Eleventh Century Introduction to the Hebrew` JOR (O. S) 9, 1897 (=גנזי מצרים, אוקספורד 1897, עמ' 37; על מחבר ההלכות ראה: רי"נ אפשטיין, 'להלכות ספר תורה - שבגנזי מצרים', תרביץ ו, תרצ"ה, עמ' 431-429; ש' אברמסון 'הלכות ספר תורה - גנזי מצרים', סיני צה, תשמ"ד, עמ' קצז-רח). וכך נאמר שם: "אמרו חכמים, כל התורה כולה מיוחדת לנבואת משה חוץ מאלו שני פסוקין שהן מנבואת אלדד ומידד לפיכך סייגן בנון כפוף ונטפל בתורה". וראה מה שכתב על מדרש זה ר"ש ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים תשכ"ג, עמ' 180 הערה 27, ובהערותיו למדרש ויקרא רבה מהד' מ' מרגליות, עמ' תתעב. דעה דומה מובאת במדרש חסרות ויתרות (מהד' ורטהיימר, ירושלים תשט"ז, עמ' רעד): "תרין פסוקין שעליהן נונין הפוכים ונטפלו בתורה שהן מנבואת אלדד ומידד". וראה לאחרונה: מ' הרן, האסופה המקראית, ירושלים תשנ"ט, עמ' 299-298.
13. ראה בפירושו לדברים א', ב ומראי המקום במהדורתו של א' וייזר, ירושלים תשל"ז, עמ' ריד.
14. ראה: ג' ברין, 'קוים לפרוש התורה של רבי יהודה החסיד', תעודה ג, תשמ"ג, עמ' 226-215; י' תא שמע, 'משהו על ביקורת המקרא באשכנז בימי הביניים', המקרא בראי מפרשיו - ספר זיכרון לשרה קמין, ירושלים תשנ"ד, עמ' 459-453.

---