|
תוכן המאמר: תפקיד הגננת בחינוך למצוות סיפורי התורה - בגן הילדים הקשיים הלשוניים בלימוד המקרא פעילויות בעקבות סיפורי התורה הוראת פרשת השבוע בגן הילדים הצעות לדרכי ההוראה של פרשת השבוע תקציר: הוראת תורה ופרשת שבוע בגן הילדים תוך פירוט דרכי הוראה המתאימות את החומר הנלמד לכושר הלימוד של הילדים. מילות מפתח: גננת, חינוך, לימוד תורה, פרשת שבוע |
|
החשיבות של שנותיו הראשונות של האדם לגבי התפתחותו האינטלקטואלית ולגבי עיצוב אישיותו ידועה לכול. החוויות בגיל הרך משאירות את רישומן העז על נפשו של הילד, והאוירה שבה חי הילד והתייחסות הסובבים אותו משפיעות על ההתנהגויות הערכיות ופועלות על חינוכו. הגישה החינוכית הפעילה ביהדות מוצאת את ביטויה ביראת שמים ובמצוות תלמוד תורה לבנים. ראשיתה בבית ההורים והשלמתה והרחבתה במסגרת החינוכית. שכן התורה מצווה אותנו ללמד לבנינו תורה בכל הזדמנות ובכל מצב: "ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דברים ו, ז). במקום אחר אנו מצווים לשתף גם את הקטנים באירועים לאומיים גדולים ולקרוא באוזניהם פרשיות המזרזות למצוות ומחזקות את האמונה בה', למשל, במצוות "הקהל" בבית המקדש אחת לשבע שנים בתחילת חג הסוכות של מוצאי שנת השמיטה. אף כי תוכן הדברים הוא למעלה מתפיסתם של הקטנים, החוויה של המפגש הגדול הזה שהמלך עומד בראשו, מטביעה רושם בלבם של הקטנים. |
הקהל את העם האנשים והנשים והטף, וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען - ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלהיכם כל הימים. (דברים לא, יב-יג).
|
|
החינוך לקיום המצוות נעשה בהדרגה, לפי כוחו הפיסי והרוחני של הילד. שנינו בברייתא: |
"קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר, אביו מלמדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא, אמר ר' המניא: 'תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב'". |
|
תפקיד הגננת בחינוך למצוות סיפורי התורה - בגן הילדים הוראת המקרא בגן הילדים עוסקת בעיקר בחלק הסיפורי שבתורה. הנושאים נבחרים מתוך הפרשיות: בריאת העולם, נח והמבול, סיפורי האבות, השעבוד במצרים והיציאה ממצרים, היווצרות עם ישראל וקבלת התורה. המהלך הרציף מובנה סביב לאנשים מרכזיים - אבות האומה - ובדרך זאת נעשים האירועים קרובים ומוכרים לילד. לסיפורי התורה חשיבות רבה בהנחת יסודות אמונה בבורא עולם ולמצוות לימוד תורה. הסיפור מביא להידוק הקשר וההזדהות עם האישיות, להגברת הקשר לארץ-ישראל ולהעשרת הלשון והתוודעות לייחודיות בלשון המקרא. ההזדהות מביאה למיזוג בהכרה הרגש וההתנהגות. ואכן לימוד תורה בגיל הרך מהווה גורם חשוב בעיצוב אופיו של הילד לבן תורה, למאמין בה' - והרי האמונה בה' ובדבריו הם יסוד היסודות של כל המצוות. הילדים אוהבים את לימוד התורה. דמויות האבות נעשות קרובות ומוכרות לילדים, בעיקר בשל התכנים המתאימים לילד מבחינה פסיכולוגית, למשל, היחסים בתוך המשפחה. גננות רבות מתלבטות אם יש לשלב סיפורים מן האגדה בכתוב. יש הרואות באגדות חז"ל נושא נפרד בפני עצמו שאין לערב אותו בסיפורי התורה; אך הדעה הרווחת היא ש"שבעים פנים לתורה", וחשוב להרחיב ולהאיר את הכתובים בעזרת אגדות חז"ל (גננות אלו מקפידות לציין לילדים "זוהי אגדה"). תפיסה זו ממליצה לשלב את האגדה בסיפור המקרא: "קיימת אפשרות להרחבת הסיפור המקראי לא רק בצורה, אלא בתוכן ממש, לא כתוספת על המקרא אלא כסיפור אחדותי, אשר בו משולבים האמור במקרא והאמור בדברי חז"ל על המקרא". (הרב בנימין אפרתי 'ספורי התנ"ך בגיה"ר', שדה חמד תשכ"ו, חובת ה') גם תכנית הלימודים ממליצה על שילוב האגדה במקרא. הקשיים הלשוניים בלימוד המקרא הגננת תשוחח עם הילדים על המלים, תסביר אותן תוך הקריאה בעזרתם של תנועה, קול, הבעות פנים, או הוספת מלה נרדפת לחיזוק האוצר הלשוני. רצוי שהגננת תקרא ותשלב פסוקים נבחרים בסיפור. פעילויות בעקבות סיפורי התורה ההוראה תיעשה מהמוחשי למופשט, מהעשייה לחשיבה בדרכים של חידוש החוויה בדרך פעילה, בהתאם לתוכן ולנושא, להגברת ההזדהות. העשרה בהתנסויות תגביר את שמחת הלמידה ותעמיק את ההישגים בתחומי הידע והרגש. הפעילויות תהיינה בתחום המוטורי, בתחום האינטלקטואלי ובתחום הריגשי. (א) שיחה מקשרת לידע הקודם ומכינה לקראת החומר החדש. השיחה מעודדת לדיון בתוכן הנלמד ומהווה בסיס ללמידה ברמות חשיבה גבוהות יותר בעזרת שאלות ודיון בתוכן הנלמד. (ב) ההמחשה - בהוראת התורה אפשר להמחיש באמצעי המחשה שונים. ההמחשה הטובה היא שבעקבותיה בא דיון אינטלקטואלי לשם מעבר מן המוחשי למופשט. התמונה: תמונות אמנותיות ואיורים (לאחר ההתרשמות מהסיפור) משמשים להעמקת חווית הלימוד. תיאור התרחשויות ומצבים רחוקים בזמן ובמרחב שלא נתן לצפות בהם ישירות - מתפרשות יפה בסיועו של איור אמנותי. נופים ודמויות - רצוי להציגן בתמונות של ציירים שונים כדי להדגיש את השוני בהתרשמות האישית של הציירים. התמונה מסייעת להסבר מושגים, משמשת רקע להבנת אירועים (תמונות נופים רלבנטיים), מגבירה את ההתעניינות ומסייעת למעורבות רגשית. התמונה האמנותית גורמת גם להנאה אסתטית, וכשהיא מציגה מנופי ארצנו נכרך העבר הרחוק עם ההווה וגובר הקשר למולדת. ההמחזה מביאה להבעת חוויות ומחשבות, גורמת למעורבות ולהתקרבות לסיטואציות שבסיפור ומעמיקה את החוויה הלמודית לחיזוק ההנעה ללימוד תורה. במשחק הדרמטי לומד הילד דברים מנקודת ראות של אחרים, מנקודת הראות של הדמויות שהוא מגלם, כך הוא מרחיב את זווית ההסתכלות מתוך עניין וחוויה. פעילותו ועיסוקו של הילד בעת ההצגה מבהירים לו מושגים ומעמיקים את חדוות היצירה והבנת הנלמד. ההמחזה מהווה ביטוי לחוויה בפעילות אמנותית יוצרת, מוסיפה משמעות מעבר לכתוב ומעשירה את כושר הביטוי המילולי של הילד. ארגז החול - באמצעותו נתן להפעיל הפעלה מוטורית ורוחנית בתהליך הלמידה. בעזרת עיצוב בארגז החול אפשר לתרגם חומר עיוני לצורה מוחשית. ניתן להדגים מצבים שונים: אברהם מכניס אורחים, ההליכה במדבר, החניה, ועוד. הציור - באמצעות הבעה אמנותית באמצעים גרפיים שונים - ציור משותף לקבוצת ילדים - ניתן לפתח את הדמיון היוצר של הילד. הוראת פרשת השבוע בגן הילדים בעת מתן תורה, עמדו סביבות ההר גם נשים וטף, וכל אחד שמע וקלט מן התורה הניתנת במידת כוח קליטתו. וכך פירש ר' לוי את הפסוק "קול ה' בכוח, קול ה' בהדר" (תהילים כט, ד): |
"בכוחו של כל אחד ואחד, הבחורים לפי כוחם, הזקנים לפי כוחם, הקטנים לפי כוחם. היונקים לפי כוחם והנשים לפני כוחם".
|
|
וכן אמרו חז"ל:
|
"לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור",
|
|
ומכמה מקורות נראה שגם תינוקות של בית רבן מסוגלים לכך. תכנית הלימודים במקרא לבתי הספר הממ"ד איננה מכילה לימוד בפרשת השבוע. הילד הבא לבית הכנסת מאזין לקריאת הפרשה בלי שהייתה לו הכנה רגשית-נפשית או שכלית לפרשה הנקראת בתורה. הוא איננו יודע את שם הפרשה העומדת להיקרא ובודאי לא את תוכנה. באופן כזה הופכת קריאת התורה בבית הכנסת למעמסה בלתי נעימה לילד, באין לו מוטיבציה לשמוע ואפרצפציה לקלוט את תוכנה. גם בחוג במשפחה, ליד שולחן השבת, אין הילד שותף לדברי התורה הנאמרים, והוא מרגיש את עצמו מחוץ לשיחת בני המשפחה. נראה לי, שכשם שבגנים מונהגות תכניות לימודים חדשות בתחומים שונים, ובהן שינויים מהותיים בדרכי העבודה - החל בשימוש ביחידות לימודיות מובנות בתחומי הידע השונים, ושימוש בעזרי הוראה - כך מן הראוי לתגבר גם את לימוד התורה, ולהחיל על החינוך הדתי בכלל ועל לימוד התורה בגן הילדים בפרט, את אותם העקרונות והגישות הנראים כנכונים בתחומי הידע האחרים. כמו כן חשוב שתהיה תכנית שיטתית להוראת פרשת השבוע בצורה מדורגת בגן הילדים. אלכסנדר מלכיאל ניסח מטרות בהוראת פרשת השבוע, ומתוכן אציין ארבע מטרות המתאימות לגיל הרך: (א) לטפח בלב הילד את ההרגשה שהפרשה נוסכת בכל שבת ושבת תוכן ייחודי. (ב) להכין את הילד הכנה רוחנית-אמוציונלית ואינטלקטואלית כאחת לקראת השבת הנכנסת. (ג) להכיר לילד את שמות הפרשיות ואת שמות השבתות בעלות צביון מיוחד: שבת ראש חודש, שבת שובה, שבת זכור וכדומה. (ד) להעניק לילד מטען רוחני "לכבוד שבת" ולאפשר לו לעטר את השולחן המשפחתי בדבר תורה לצד הגדולים ממנו, ולזמן לו בכך סיפוק נפש אישי במסגרת המערך המשפחתי. הצעות לדרכי ההוראה של פרשת השבוע הזמן המתאים לעסוק בפרשת השבוע הוא יום שישי כשהכול מתכוננים לקראת שבת. הגננת תסביר את שם הפרשה על ידי סיפור תוכן הפרשה. היא תבחר קטע מסוים, תספר את תוכנו תשלב בו מלים מתוך המקרא בהתאם לגילם וליכולתם של הילדים וטיב הנושא, על פי שיקול דעת דידקטי וחינוכי. קטע נבחר תקרא הגננת לילדים מתוך החומש. סיפור פרשת השבוע בפי הגננת, המסופר בצורה נאה תוך ציטוט לשון המקור, מעמיק את החוויה אצל הילדים בגן חובה. חובה, שבמרכז התורני שבגן תוסיף הגננת כרזה ובה שם הפרשה, כדי להגביר את פיתוח האוריינות ולחיזוק הלמידה. לדעתי, יש לעסוק בגן הילדים אף בספר ויקרא, שהרי בו התחילו תינוקות של בית-רבן ללמוד תורת ה', "למען יבואו טהורים ויעסקו בטהורים". |
"אמר ר' אסי: מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים, ואין מתחילין מבראשית? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים והקרבנות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים".
|
|
בכל פרשה בספר ויקרא, ניתן לספר מספר פסוקים או עניין כלשהו: הקרבנות בבית המקדש, טקס הקדשת הכהנים, בעלי חיים מותרים ואסורים. עניינים אלה ילמדו גם בהקשרים אחרים, בית-המקדש בתפארתו - בחנוכה, מאכלות אסורים בנושא כשרות המטבח; בדרך זו תושלם המסכת של חינוך לאמונה בה' ובמצוותיו.
אין להסתפק בסיפור הפרשה בלבד, יש ללוותו בפעילויות להעשרה: - לתת ביטוי אמנותי באמצעים גרפיים מגוונים, ציור, הדבקה, כיור. - לספק שעשועי לשון וביטויים מתוך הפרשה. - לחוד חידות הקשורות לקטע שעסקנו בו. - לעטר תמונות אמנותיות רלבנטיות לנושא. |
