|
תוכן המאמר: הקדמה א. ה'ספרי' ב. המסקנות הנובעות מן ה'ספרי' ג. הפסוק ב'ספרי' ד. כיצד מוכח מהפסוקים ש"ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות"? ה. פרשנות הרמב"ן ל'ספרי' למסקנה ו. פרשנות ה"מגילת אסתר" ב'ספרי' הקושיות בפרשנותו של ה"מגילת אסתר" ז. פרשנותם של רבי אברהם זכות והגרש"י נאטאנזון ל'ספרי' הערות תקציר: שיטת ה'ספרי'1 בספר דברים שימשה כמקור חשוב לראשונים ואחרונים בשאלה האם מצוות ישיבת א"י נוהגת לאחר החורבן. נחלקו ראשונים ואחרונים, האם על פי ה'ספרי' מצוות ישיבת א"י היא מצוות עשה גם בזמננו? הרמב"ן בספר המצוות (השמטות מצוות עשה ד') מוכיח מה'ספרי' שמצוות ישיבת א"י נוהגת גם לאחר החורבן. מאידך, ה"מגילת אסתר" (שם), טוען שמה'ספרי' מוכח שבימינו אינה נוהגת מצוות ישיבת א"י. מילות מפתח: יישוב א"י, חוץ לארץ, מצוות, קדושה, חורבן, גלות. |
|
הקדמה פרק זה יעסוק בהבנתם ובמסקנותיהם להלכה של הרמב"ן וה"מגילת אסתר". כדי להבין את שיטתם יש לעמוד קודם לכן על הגרסה המדויקת שהייתה להם ב'ספרי', כי ישנם הבדלים משמעותיים בין הגרסאות. כמו כן יש לברר את הפסוק המדויק אותו דורשים חז"ל, כי לפסוק ולמשמעותו יש השפעה רבה על הבנת ה'ספרי'. א. ה'ספרי' |
"מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורב יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את א"י זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקרא את המקרא הזה (דברים יא, לא) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה אמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א"י, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו את בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לא"י". |
|
עוד שתי גרסאות חשובות ב'ספרי' נמצאות בכת"י רומי 232 ובקטע גניזה מאוקספורד3. ואלו ההבדלים העיקריים ביניהם לבין הטקסט המובא לעיל: כת"י רומי פותח בציטוט המקוטע "וירש' או' ויש'"; במקום 'והגיעו לפלטום' - 'ותבעו והגיעו לפטלום'; המקרא שהם קראו לגרסתו היה 'וירשתה וישב' בה ושמרת לעשות את'; כשהגיעו ר"א ור"י לציידן הם 'חמדו' את א"י (לא 'זכרו'). יש לציין שגם הגר"א בפירושו על הספרי גורס כך, אלא שהוא מוסיף במעשה הראשון 'חזרו ובאו להם למקומם'. לעומתם כת"י אוקספורד לא מביא כלל את המעשה הראשון בר"י בן בתירא וחבריו, אלא פותח בפסוק 'וישבתם בה ושמרתם לעשות' אמרו ישיבת א"י וכו', ומוסיף: 'א[מר] רבי יונתן נודר אני מחוצה לארץ לעולם. וכבר היה ר"א בן שמוע וכו'. ד"ר מ' כהנא בדק את נוסח ה'ספרי' בכל כת"י המצויים בידינו ובדפוסים הראשונים, ב"ילקוט שמעוני", ברמב"ן בספריו השונים ועוד, שבעה עשר מקורות בסך הכל. לדבריו ישנם הבדלי גרסאות ב"ספרי" כשהבולטים שבהם הם אלו: 1) יש הבדל בין הנוסח הנמצא בכת"י לבין הנוסח בדפוס. בכל כת"י המצויים בידינו במעשה הראשון חסר המשפט "חזרו ובאו להם לא"י" או "חזרו ובאו להם למקומם". לעומת זאת נוסח הדפוס נוספו גם במעשה הראשון המילים: "חזרו ובאו להם למקומם". במעשה השני בכל כת"י ובדפוסים הנוסח הוא "חזרו ובאו להם למקומן" או "חזרו ובאו להם לא"י". 2) בקטע הגניזה מאוקספורד נוספו במעשה הראשון המילים: |
"אמר ר' יונתן נודר אני מחוץ לארץ לעולם".
|
|
הכרזתו של רבי יונתן מלמדת כי הוא בודאי לא יצא לחו"ל.
האם שלושת התנאים האחרים המשיכו לחוץ לארץ או נשארו בא"י? נדון בכך להלן. ב. המסקנות הנובעות מן ה'ספרי' האם יצאו התנאים בפועל לחוץ לארץ וחזרו לא"י, או שהם הגיעו רק לגבול א"י ולא יצאו לחוץ לארץ? שאלה זו תלויה בגרסאות השונות: .א) הגרסה ברוב כתבי היד של ה'ספרי' היא והגיעו "לפלטלום", ברמב"ן (השמטות לספר המצוות מ"ע ד) "לפלטיא" או לפלטין". במקצת כת"י של רבנו הלל ובברית אברהם הגרסה "לפלטלום". "בקונטרס תוצאות א"י" לתלמיד הרמב"ן, הגרסה "למילולם" (או "לכילולם")4. איש שלום בפירושו "מאיר עין" לספרי כתב: "שם מקום דהוי בחו"ל, מפי' רבנו הלל". הרב ש. קליין במאמרו "דרך חוף הים"5 מזהה את המקום כפלטנוס, הוא הכפר הצידוני PLATANA אצל יוסיפוס (קדמוניות, טז, יא, ב) אוPLATANOS אצל פוליביוס. המקום נמצא על שפת נהר א-דמור בגבול הצפוני של צידון. גם הר"ש סירליו כשמצטט את הספרי בפתיחה למסכת ברכות גרס "לפלטנוס". פרופ' י. אליצור אמר לי כי השם פלטנוס מקורו מהמילה "פלטיא", כמו: "סרטיא ופלטיא" (בבא מציעא כד, א). "פלטיא" פרושה כיכר מרכזית, ויש ערים שנקראו על שם כיכר זו. י. פרס6 טען, שהמקום נקרא על שם על עצי דולב הנקראים ביונית "פלטנוס" וגדלים שם על המים. לפי הסבר זה התנאים יצאו לחו"ל והגיעו צפונית לצידון בדרך המובילה לבירות.ד"ר מ. כהנא הסתמך על כת"י רומי ואוקספורד שהם שני כת"י הטובים ביותר של 'הספרי', הגרסה בהם "לפטלום". לדעתו, זיהוי המקום הוא העיר עכו, הקרויה פטולמאיס Ptolemais),? אשר שכנה בדיוק בנקודת הגבול הצפונית-מערבית של א"י. היא שכנה על ציר דרך החוף ושימשה כתחנת ציון מקובלת לכניסה או ליציאה מן הארץ לחו"ל (ראה: בבלי גיטין עו, ב כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוי מיפטרי דאסור לצאת מא"י לחו"ל ועוד). ד"ר יואל אליצור טען7 שזיהוי זה אינו נכון. א) פטלום אינו פטולומאיס. ב) בכל ספרות חז"ל לא מצאנו שקראו לעיר יהודית בשמה הנוכרי. לכן בספרות חז"ל בית שאן לא נקראה סקיתופוליס. עכו נזכרת במקורות חז"ל פעמים רבות ורק בשמה העברי. לכן לא מסתבר שב'ספרי' יזכירו את עכו - פטולמאיס, בשם הלנסטי8.לפי הסברו של כהנא התנאים לא יצאו בפועל מא"י אלא הגיעו לעכו לגבול הצפוני של א"י. ב) הגרסה במעשה השני לפי כת"י היא "צידן", "ציידן", "צידון". בדפוס ונציה ש"ו' ובכת"י לונדון " 341 ציידו". צידן היא חו"ל כמבואר ברש"י למסכת עבודה זרה (יג, א ד"ה לצידן). "בספר הישוב"9 הובאו שני זיהויים למקום. ברוב המקומות בחז"ל הכוונה לעיר החוף הכנענית בצפון א"י על חוף הים התיכון. במספר מועט של מקומות יש ספק אם הכוונה לעיר הכנענית הנ"ל או לעיירה אשר בצפון הכינרת, בצד המזרחי של הירדן, הסמוכה לשפך הירדן הזורם לכינרת (מקום זה ידוע מספרי האבנגיליון בשם BETH SAIDA כלומר, "בית ציידה". ב.צ. סגל שיער שהשם נבע מכך שתושבי עיר זו עסקו בדיג בכינרת). משערים שמיקומה היה ליד א-תל, בקרבת שפך הירדן לכינרת. ב'ספרי' הזיהויי "בית ציידא" אינו מסתבר, כי מגמת הליכת התנאים הייתה לנציבין שבבבל. הדרך המוליכה לשם היא "דרך הים". לצורך מה צריכים היו התנאים לפנות מזרחה לכוון כינרת10? מה עוד שבכל כת"י והדפוסים לא מופיעה הגרסה "ציידא" או "בית ציידא"! ג. הפסוק ב'ספרי' 1.. על איזה פסוק נדש הקטע ב'ספרי'? 2..איזה פסוק הובא בגוף ה'ספרי' אותו אמרו התנאים? בדברים יב, כח כתוב: |
"שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצווך..."
|
| ובפסוק כט: |
"כי יכרית... וירשת אותם וישבת בארצם".
|
|
הפסקה ב'ספרי' מובאת כדרשה לפסוק "וירשת אותם וישבת בארצם". אך פינקלשטיין12 כתב: |
"לדעתי נוסף מגיליון, כי אין למאורעות האלה שום קשר עם הדרש המובא כאן על הפסוק, ועוד שהוא חסר במקומות הבאים: כת"י מ (מדרש חכמים) ה (מדרש הגדול) א (כת"י ברלין 328)".
|
|
כלומר, הסיפורים הללו חסרים בחלק מכת"י ובשלושת הילקוטים: מדרש חכמים, מדרש הגדול, מדרש לקח טוב ועוד. לעומת זאת פסוק זה מובא גם בכת"י פי' רבנו הלל ובחלק מהדפוסים. אפשטיין13 ופינקלשטיין ששיחזרו את הספרי הכריעו על פי כתה"י שהפסוק עליו נדרש הקטע ב'ספרי' הוא (שם יא, לא-לב) "וירשתם אותה וישבתם בה, ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת כל המשפטים". כך גם הגיהו איש שלום14, הרב ח. ד. שעוועל15 ועוד. לדעת אפשטין ופינקלשטיין, הפסוק בדברים יב, כט הוא חסר משמעות כי מהמלים "וירשת אותם וישבת בארצם" לא משתמעת הדרשה ש"ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". לכן מסקנתם, שני הסיפורים ב'ספרי' שאינם נמצאים ברוב כת"י הוכנסו ל'ספרי' מגיליון, כפי שמצוי הרבה בעדי נוסח מעורבים של ה'ספרי' לדברים, במקרה שלפנינו מהמכילתא האבודה לדברים. מה גרם לשילובו של הפסוק מן הגיליון ב'ספרי' שלא במקומו הנכון? כהנא16 העלה השערה שהטעות של בעל הגיליון נגרמה בעקבות השלמה לא נכונה של קיצור תיבות הפסוק העומד בראש הדרשה. הד לדבר נמצא בנוסח דיבור המתחיל של הדרשה לפני הסיפור הראשון בכת"י רומי, שהוא: "וירש' או ויש'". הפתרון הנכון הוא "וירשתם וישבתם" בנוסח הפסוק בדברים יא, לא שעליו מוסבת הדרשה המקורית במכילתא אך בעל הגיליון סבר בטעות כי יש להשלים קיצור זה על פי הפסוק בדברים יב, כט "וירשת אותם וישבתם" לכן שיבץ במקום מוטעה זה את שני הסיפורים.לעומתם, הרב י. ד. בלומבערג17 הראה שישנה עדיפות לפסוק בדברים יב, כט, ובמתכוון דרשו חז"ל פסוק זה. המילים "וישבת בארצם" מלמדות שגם בזמן שא"י היא ברשותם ובשלטונם של הגויים, ונקראת "ארצם" ולא "ארצך", גם אז "ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות", כי |
"לעולם ידור אדם בא"י בעיר שרובה גויים ולא ידור בחוץ לארץ בעיר שרובה יהודים" (כתובות קי, ב).
|
|
"בילקוט שמעוני" (דברים יב רמז תתפ"ה) נמצא פסוק אחר. הפסוק במעשה הראשון הוא: "וישבת בה ושמרת לעשות". ובמעשה השני: "וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את החוקים האלה". פסוק זה נמצא גם ברמב"ן בספר המצוות במעשה הראשון, |
"וירשת וישבת בה ושמרת לעשות"18,
|
| וגם אצל תלמידו האלמוני ב"קונטרס תוצאות א"י" במעשה הראשון נמצא הפסוק: |
"וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה",
|
|
וגם במעשה השני |
"וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה".
|
|
הקושי בולט, פסוק בנוסח זה אינו נמצא! מכיוון שאין פסוק כזה צריכים אנו לומר שיש לפנינו צירוף של פסוקים ממקומות שונים, "וירשתם [אותם] וישבתם בארצם" (שם, יב, כט) עם "ושמרת לעשות" (שם ו, ג). לפי זה ההפסקה שבין שני הפסוקים גדולה ביותר. לפי הסבר זה צריך לומר שדורשין סמוכין בספר דברים גם בפרשיות רחוקות אחת מהשניה, וגם בין פסוקים רחוקים ועדיין קשה: כיצד זה קרוי סמוכין?
ד. כיצד מוכח מהפסוקים ש"ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות"? "וקראו את המקרא הזה (יב, כח) |
"שמור ושמעת את כל הדברים האלה"
"וישבתם בארצם" (שם, כט), |
| ואמרו: |
"ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה".
|
|
לדעתו, הלימוד הוא מסמיכות פסוק כח |
"את כל הדברים האלה אשר אנכי מצווך"
|
|
למצוות ישיבת ארץ ישראל שבפסוק כט |
"וישבתם בארצם".
|
|
ולמרות שפרשה סתומה מפסיקה באמצע, במשנה תורה כולם מודים שדרשינן סמוכין.
ב) במהדורת פינקלשטיין בשני המעשים מובאים הפסוקים (דברים יא, לא-לב) |
"וירשתם אותה וישבתם בה, ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים".
|
| הלימוד מסמיכות הפסוקים. מפסוק ל"א |
"וירשתם אותה וישבתם בה" -
|
|
מצוות ישיבת א"י,
לפסוק ל"ב |
"ושמרת לעשות את כל החוקים ואת המשפטים" -
|
|
כל המצוות, מכאן ששקולה מצוות ישיבת א"י כנגד כל מצוות התורה.
ג) ה"ילקוט שמעוני" והרמב"ן בספר המצוות צירפו פסוקים ממקומות שונים |
"וירשתם אותם וישבתם בארצם" (דברים יב, כט)
"ושמרת לעשות" (שם ו, ג). |
|
לדעתם התכוונו חז"ל ללמד מהו תכליתה של מצוות ישיבת א"י. קיום כל תרי"ג מצוות אפשרי רק בא"י, מכיוון שמצוות התלויות בארץ ומצוות הקשורות לבית המקדש, קיומן הוא רק בא"י. חז"ל דרשו ב'ספרי' (דברים יא, יח) שגם מצוות שהם חובת הגוף ונוהגות בארץ ובחו"ל כמו תפילין ומזוזות, שלימות קיומם הוא בא"י, ובחו"ל קיומם הוא בבחינת "הציבי לך ציונים". לפיכך, תכליתה של מצוות ישיבת א"י הוא שיתקיימו בה כל תרי"ג המצוות. מטעם זה שקולה מצווה זו כנגד כל המצוות, כי היא היסוד והבסיס לקיום כל המצוות ובלעדיה אין אפשרות לקיים את כל תרי"ג המצוות19
כדי ללמד עניין זה צירפו חז"ל לדעת ה"ילקוט שמעוני" והרמב"ן פסוקים שונים. בפרשת ואתחנן (שם ו, א-ג) נאמר: |
"וזאת המצווה החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אתכם לעשות בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה... ושמרת לעשות".
|
| מבואר שקיום כל המצוות הוא רק בא"י. בפרשת ראה (יב, כט) נאמר: |
"וירשת אותם וישבת בארצם" -
|
|
מפסוק זה למדו חז"ל שמצוות ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
הסבר זה נאמר במקורו רק בדעת הרמב"ן, אך הרחבתי אותו גם לדברי ה"ילקוט שמעוני". אולם הוא נדחה מתוך דברי הרמב"ן. הרמב"ן עצמו הביא את 'הספרי' והסביר מדוע ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. בפירושו לויקרא (יח, כה) ביאר את הטעם באריכות. תורף דבריו הוא שבא"י ישנה השגחה ישירה של הקב"ה, זו |
"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה" (דברים יא, יב).
|
|
לעומת זאת בחו"ל ההשגחה היא עקיפה |
"דרך שרים כוכבים ומזלות",
|
|
והוסיף, זה טעמו של ה'ספרי'. במילים אחרות הטעם בגלל קדושה, לא בגלל שא"י היא אמצעי לקיום המצוות20.
ה. פרשנות הרמב"ן ל'ספרי' |
"ואומר אני כי מצווה שהחכמים מפליגים בה והיא דירת א"י... היא מצוות עשה לדורות מתחייב בה כל אחד ממנו ואפילו בזמן הגלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי: מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן12 שהיו יוצאין לחוצה לארץ והגיעו לפלטיה, וזכרו את א"י וזקפו עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה "וירשת וישבת בה ושמרת לעשות"22, אמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות"
|
|
ארבעה תנאים אלו חיו לאחר החורבן. כשיצאו מא"י בדרכם לחו"ל בכו וקרעו את בגדיהם בגלל שידעו שלא יקיימו שם את מצוות ישיבת א"י, מכאן מוכח שמצווה זו נוהגת גם לאחר החורבן וחיובה מוטל על כל אחד. גרסת הרמב"ן ב'ספרי' זהה לגרסת הכת"י, לגרסה המובאת במהדורת פינקלשטיין ולגרסת ה"ילקוט שמעוני"23. בכל המקורות הללו הושמטו במעשה הראשון המילים "חזרו ובאו להם למקומן" או "לא"י". הרמב"ן הביא את ה'ספרי' גם בדרשתו על קהלת ובדרשתו לראש השנה24. בכל המקומות הנ"ל חסרות המילים "חזרו ובאו להם למקומן". הוכחה נוספת שזו גרסה שהייתה לפני הרמב"ן מצאתי בקונטרס "תוצאות א"י"25 לתלמיד אלמוני של הרמב"ן (1270-1310). רוב הספר הוא תיאור מסעותיו של המחבר בא"י. תיאורו כולל ערים ואתרים, מקומות קדושים וקברי צדיקים. החלק האחרון בספר עוסק בשבח ומעלת א"י, והמחבר מביא מאמרי חז"ל העוסקים בשבח א"י. פרשנותו לקוחה ברובה מדברי הרמב"ן בספריו השונים כמו פירושו לתורה, דרשותיו ועוד. גם הוא מצטט את ה'ספרי' בצורה כמעט זהה למובא ב"ילקוט שמעוני": למסקנה 2) הגרסה שהייתה לפני הרמב"ן ב'ספרי' (מכילתא) היא הגרסה המצויה בכת"י ולא הגרסה הנמצאת בדפוסים. במעשה הראשון חסרות המילים "חזרו ובאו להם למקומם" או ל"א"י". גם מ"קונטרס תוצאות א"י" לתלמיד הרמב"ן מוכח שגרסת הרמב"ן היא הגרסה המצויה בכת"י ובמעשה הראשון חסרים המילים "חזרו ובאו להם לא"י". 3) גרסת הרמב"ן ותלמידו האלמוני ב'ספרי' זהים לגרסה הנמצאת בילקוט שמעוני. במעשה הראשון חסרים המילים "חזרו ובאו להם למקומם", ואותו פסוק משובש המשמש כמקור לדרשת ה'ספרי' מופיע רק בשלושת מקורות אלה. אך בדברי הרמב"ן צריך עוד לברר: 1) מדוע השמיט הרמב"ן את המעשה השני שנוספו בו המילים "חזרו ובאו להם למקומם" או "לא"י", הלוא ממעשה זה מבואר שמצווה ישיבת א"י נוהגת גם בזמן הגלות? 2) אם במעשה הראשון חסרות המילים "חזרו ובאו להם למקומם", כיצד מוכח ש"ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות" ונוהגת בזמן הגלות? 3) מאיזה פסוק למדו חז"ל את הדרשה לדעת הרמב"ן? יש שתירצו26 שהראשונים בגלל בקיאותם הרבה הסתפקו בציטוט חלקי של המקור, ולא דקדקו להביא אותו בשלמותו. הם סמכו על הלומד שישלים זאת. בענייננו, הרמב"ן ציטט את המעשה הראשון ב'ספרי', וכוונתו לכל הנאמר שם, כלומר גם למעשה השני. ההוכחה להסבר זה היא שתלמידו האלמוני של הרמב"ן ב"קונטרס תוצאות א"י" מביא גם את המעשה השני ב'ספרי'. אך הקושי בהסבר זה בולט, העיקר חסר מן הספר! לכן נראה שהרמב"ן הבין במעשה הראשון שחבורת התנאים לא יצאה לחו"ל אלא הגיעה לנקודת גבול בקצה א"י והחליטה להישאר בא"י, לפיכך אמרו "ישיבת א"י" שקולה כנגד כל המצוות". ממילא מוכח שמצווה זו נוהגת גם לאחר החורבן - בגלות, וחיובה הוא על כל יחיד מישראל. הסבר אחר עולה מדבריו של הגרש"י נטאנזון, זו לשונו27: |
"וכפי הנראה מה שנמחק במעשה הראשון (המילים "חזרו ובאו למקומם") הוא לפי שרבי יהודה בן בתירא באמת נשאר בחו"ל שהיה בנציבין, אבל המצווה היא בודאי בזמן הזה גם כן. ובאמת הרמב"ן יכול להביא מ[מסכת] עבודה זרה (יג, א), דמשמע דגם בזמן הזה הוא, וכן קיימא לן בטור שולחן ערוך כאן (יורה דעה סימן שע"ב סעיף א)... ועל כן דברי הרמב"ן נכונים".
|
|
כלומר, הסיבה לחסרונם של המילים ;חזרו ובאו להם למקומם ; היא שרבי יהודה בן בתירא (ותנאים נוספים) יצאו לחו"ל ונשארו שם. למרות זאת יכל להוכיח הרמב"ן שמצוות ישיבת א"י נוהגת גם אחרי החורבן, כי ההלכה במסכת עבודה זרה (יג, ב) היא: |
"מותר לצאת לחו"ל ללמוד תורה",
|
|
ודעת רבי יוסי שהלכה כמותו |
"אפילו בזמן שמוצא ללמוד [בא"י] ...לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל"28.
|
|
לכן יציאתם של התנאים לחו"ל ללמוד תורה אינה משנה כלל, ובצדק הוכיח הרמב"ן מהסיפור הראשון שב"ספרי" שמצוות ישיבת א"י נוהגת לאחר החורבן.
הגר"מ מורגנשטרן (בנו של האדמו"ר מפילוב) הוסיף29, שהרמב"ן בכוונה הביא רק את המעשה הראשון ב'ספרי'. במסכת ע"ז (יג, א) נפסקה ההלכה שמותר לצאת לחו"ל ללמוד תורה, לכן הבבלי חולק על ה'ספרי', שהרי חבורת התנאים במעשה השני יצאה לחו"ל ללמוד תורה ובכל זאת חזרה לא"י. המסקנה מכך היא שה'ספרי' אינו להלכה, וממילא אי אפשר להוכיח ממנו שמצוות ישיבת א"י נוהגת בזמן הגלות. אבל במעשה הראשון חבורת התנאים יצאה מא"י לחו"ל ונשארה שם, ולמרות זאת אמרו "ישיבת א"י שקולה ככל המצוות", ממעשה זה אנו רואים שה'ספרי' כאן מסכים להלכה שנפסקה בבבלי שמותר לצאת לחו"ל ללמוד תורה. לכן בכוונה הוכיח הרמב"ן דווקא מהמעשה הראשון ב"ספרי" שמצוות ישיבת א"י נוהגת לאחר החורבן.נראה להוסיף שהמצב הקשה ששרר בא"י בימיהם גרם שהתנאים נאלצו לצאת לחו"ל שלא מרצונם. התקופה הייתה בזמן גזירות אדריאנוס, שאחת מגזירותיו הייתה האיסור ללמוד תורה. סיבה נוספת להשמטת המילים 'חזרו ובאו להם למקומם' במעשה הראשון הייתה מפני שקיים הבדל בין הסיפור הראשון לשני. בסיפור הראשון לא מבואר מה הייתה מטרת הליכתם של ישיבת א"י כנגד כל המצוות" הייתה לתנאים סיבה שהתירה להם לצאת לחו"ל. מה שאין כן בסיפור השני, כאן מפורשת מגמת הליכתם - "ללמוד תורה", לכן הסיבה שחזרו בהם לפי ש"שקולה ישיבת א"י כנגד כל המצוות", ולאו דווקא משום חובה להישאר בארץ. הרמב"ן הוכיח מהמעשה הראשון וכדלעיל. הפסוק ברמב"ן הפסוק הנמצא לפנינו ברמב"ן משובש. להלן הפסוק בכתבי הרמב"ן השונים. בספר המצוות: |
"וירשת וישבת בה ושמרת לעשות".
|
|
בפירושו לתורה (ויקרא יח,כה עמ' קיא): |
"וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות.
|
|
בדרשה על קוהלת (עמ' רד): |
"וישבת בה ושמרת לעשות ככל אשר ציותיך".
|
|
בדרשה לראש השנה (עמ' תא): |
"וירשת וישבת בה ושמרת לעשות".
|
|
פסוק בנוסח כזה אינו נמצא בתורה. הרב ח. ד. שעוועל תיקן את הפסוק (דרשה על דברי קוהלת עמ' רד הערה 70 ובשאר המקומות) על פי הגהתו של מ. איש שלום, וקבע במהדורתו את הפסוק בדברים יא, לא-לב "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים". לדעת מ. כהנא (שם עמ' 506 הערה 25) סטה כאן בהגהתו מכל עדי הנוסח שעמדו לפניו. הרב דב וולנר טען (התורה והמדינה כרך יא-יג עמ' רסב - רסג) שהפסוק המופיע ברמב"ן הוא פסוק בדברים יא, לא-לב. ולמרות שברמב"ן כתוב: "וירשת וישבת... ושמרת" ובפסוק כתוב: "וירשתם... וישבתם... ושמרתם" יתכן והיה קו כאות קיצור על האות ת' של וירשת' ושמרת' ונשמט בכת"י ובדפוס. לפיכך הפסוק ברמב"ן הוא "וישרת[ם] [אותה] וישבת[ם] ושמרת[ם] לעשות". למרות החריפות, להסבר זה אין מקור כי מכת"י של הרמב"ן לכאורה משמע אחרת. בבדיקה שעשיתי בכת"י הטובים של הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא יח, כה) והם: כת"י מינכן 138. ניו-יורק 869, ניו-יורק206, מתברר כי סימון של גרשיים נמצא בכת"י אלה, אבל לא במקום ובפסוק זה. לפיכך אין בסיס מוצק להשערה זו. ו. פרשנות ה"מגילת אסתר" ב'ספרי' |
"...נראה לי שלא היה בידם לקיים מקרא זה, לפי שהיה הבית חרב היו בוכים. והראיה, ממה שקרעו את בגדיהם, שנראה שעל החורבן היו מתאבלים. שאם מצווה זו הייתה נוהגת גם לאחר בחורבן- למה בכו וקרעו את בגדיהם, והלוא גם עתה יכלו לקיימה? לכן נאמר שבודאי מצווה זו אינה נוהגת אחר חורבן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן"
|
|
הקושיות בפרשנותו של ה"מגילת אסתר" 2) מלשון ה'ספרי' המובא ברמב"ן "שהיו יוצאים חוצה לארץ... וזכרו ארץ ישראל" נראה שכל הזיכרון הוא בגלל ארץ ישראל, ולא בגלל חורבן הבית שאינו מוזכר כלל. לשיטת ה"מגילת אסתר" היה צריך להיות כתוב לכל הפחות: "וזכרו ארץ ישראל ובית המקדש"32! 3) גם הפסוק המובא ב'ספרי' - "וירשתם אותם וישבתם בארצם" (דברים יב,כט) או "וירשת אותה וישבתם בה" (שם, יא, לא) - דן בישיבת ארץ ישראל ולא בחורבן בית המקדש. במיוחד סיום דברי ה'ספרי': "אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" - מוכח, שהנושא הוא מצוות ישיבת ארץ ישראל ולא חורבן בית המקדש33. 4) משמעות הפסוק על פי ה'ספרי' גם היא מהווה הוכחה לשיטת הרמב"ן. מדוע בחרו התנאים לומר דווקא פסוק זה? התשובה34: המדייק בפסוק "וישבתם בארצם" יראה שבביטוי "בארצם" (=בארץ שלהם לא "בארצך") מתכוונת התורה לזמן שבו ארץ ישראל נמצאת תחת שלטונם של הגויים. מצב כזה קיים בזמן החורבן. לימדונו התנאים מפסוק זה, שגם בזמן החורבן נוהגת מצות ישיבת ארץ ישראל 5) מהמקום שבו "בכו וקרעו את בגדיהם" מוכח כרמב"ן. אם כדברי ה"מגילת אסתר" מדוע "בכו וקרעו את בגדיהם" כשיצאו לחוץ לארץ (=לפלטום) או כשהגיעו לגבול א"י? לשיטתו, הקריעה צריכה להיות באזור המקדש או במקום הקרוב לו35, כי הבכי וקריעת הבגדים הם על חורבן בית המקדש? לענ"ד אין מכאן הוכחה, כי ביציאתם לחוץ לארץ ובהיותם מול ערי הגויים הבנויות - גדול הצער על חורבן הבית, בבחינת |
"בראותי כל עיר על תילה בנויה... ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה" (סליחות ליום ה' של עשרת ימי תשובה).
|
|
לפי זה, קריעת הבגדים לא נבעה מההלכה של "הרואה בית המקדש בחורבנו -קורע" (מועד קטן כו, א), אלא הייתה תגובה רגשית של צער.
בדרך זו ניתן להסביר את שיטתו של "המגילת אסתר" שכתב: |
"לפי שהיה הבית חרב היו בוכים". אין כוונתו לומר שהתנאים נזכרו פתאום בחורבן בית המקדש והתחילו לבכות, אלא שהם בכו ביציאתם מארץ ישראל על השתנות המצב ההלכתי ביחס למצות ישיבת ארץ ישראל, והשתנות זו באה בעקבות חורבן בית המקדש. צערם הוא על ביטול מצות ישיבת ארץ ישראל בעקבות חורבן הבית36.
|
|
לפי הסבר זה מתורצות שאלות .2-3
למרות הסבר זה, הקושי ב"מגילת אסתר" קיים, כי גם לפי דבריו העיקר חסר מן הספר: מדוע לא הזכיר ה'ספרי', ולו במילה אחת, את חורבן בית המקדש שהוא הגורם לביטול מצות ישיבת ארץ ישראל? לכן חזרו הקושיות דלעיל, ומשמעות דברי ה"ספרי" כרמב"ן. הגר"ש ישראלי37 מנסה לתרץ את ה"מגילת אסתר" באופן שונה: |
"המדייק בדברי ה"מגילת אסתר" יראה שלא הזכיר בלשונו, שהיו יכולין לחזור למקומם. עיקר דיוקו אינו אלא ממה שבכו וקרעו את בגדיהם, מה שמוכיח שמצווה זו אין בידם לקיימה עכשיו (שאם לא כן אין מקום לבכות), והיינו משום שמצוות ישיבת א"י אינה קיימת בזמן הזה. כי מעצם חזרתם כשם שמיציאתם אין לדייק כלום, שהרי מה שיצאו - ודאי בדין יצאו, וכי לא ידעו שאסור לצאת מארץ ישראל אם לא לצרכים מסוימים עד שבאו לפלטיא ונזכרו מזה? וכן, מה שחזרו - אין זה מעיקר הדין, מאחר שיצאו כדין, וכנ"ל, אלא מחמת עוצם געגועיהם וצערם. ועל כן לא דן מזה ה"מגילת אסתר", ואין סיום הספרי 'שחזרו למקומם' מכריע כלום לשאלה, ועיקר ראייתו ממה שנצטערו כשנזכרו בארץ ישראל". ע"כ דברי הר"ש ישראלי.
|
|
אך לענ"ד נראה שאין דבריו מספיקים לתרץ את ה"מגילת אסתר". כי גם לשיטתו, שהוכחת ה"מגילת אסתר" היא מזה שבכו וקרעו בגדיהם, הרי הוכחנו לעיל מלשון ה'ספרי', מהפסוק שהביא, ומסיום דבריו: |
"אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות" - שהבכי וקריעת הבגדים הם בגלל מצות ישיבת ארץ ישראל, ולא בגלל חורבן בית המקדש.
|
|
ה"מגילת אסתר" (שם) הקשה על הרמב"ן, |
"למה בכו וקרעו את בגדיהם, והלוא גם עתה יכולים לקיימה" (=מצות ישיבת ארץ ישראל שנוהגת גם לאחר החורבן)?
|
|
מתרץ הרב יונה דב בלומבערג (שם), |
כשיוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ ממקום שהשכינה שם, מקום קדושה, למקום "שכל הדר בה דומה כמי שאין לו א-לוה" (כתובות קי, ב) ו"כעובד עבודה זרה" (שם), ישנה הרגשה של ירידה רוחנית. הבכי וקריעת הבגדים הם ביטוי להרגשה של ירידה וחולשה רוחנית שחשו אותם תנאים, ולא הלכה של דיני אבלות וקריעה.
|
|
ז. פרשנותם של רבי אברהם זכות והגרש"י נאטאנזון ל'ספרי' |
"...ר' יהודה בן בתירא ור' מתיא בן חרש ור' חנניה בן אחי יהושע ורבי יונתן כשיצאו חוצה לארץ קרעו בגדיהם שישיבת א"י שקולה ככל המצוות. והפירוש הנראה לי בזה שאלו לא היו ביחד, אלא שכל אחד מאלו יצא חוצה לארץ, רבי יהודה בן בתירא לבבל בנציבין, ורבי מתיא בן חרש לרומי..., ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע לגולה".
|
"ר' אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל ר' יהודה בן בתירא ללמוד ממנו וזכרו א"י ובכו וחזרו להם"39
|
|
גם הגרש"י נאטאנזון40 כתב: מה שנמחק במעשה הראשון (המילים "וחזרו ובאו למקומם") הוא לפי שרבי יהודה בן בתירא באמת נשאר בחו"ל שהיה בנציבין". מדבריהם למדנו: 1) במעשה הראשון חסרים המילים "וחזרו ובאו להם לא"י" והם מופיעים במעשה השני בדבריו. 2) שלושת התנאים, רבי יהודה בן בתירא, רבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע, יצאו מא"י לחו"ל למרות שבכו וקרעו את בגדיהם והיו ראשי ישיבות בגולה. רבי מתיא בן חרש ברומי (יומא נג, ב), רבי יהודה בן בתירא בנציבין (סנהדרין לב, ב), רבי חנניה בן אחי רבי יהושע בגולה בבבל (ברכות סג, א). רבי יונתן לא נזכר כראש ישיבה בחו"ל, כנראה נשאר בא"י ולא יצא לחו"ל41. לדבריהם, קיים ניגוד בין שני הסיפורים. לפי המעשה הראשון יצאו התנאים לחו"ל (חוץ מרבי יונתן לפי קטע הגניזה מאוקספורד), ולפי המעשה השני חזרו בהם מכוונתם לצאת ללמוד תורה בחו"ל ונשארו בא"י. 3) חבורת התנאים לא יצאה לחו"ל ביחד אלא כל תנא יצא בזמן אחר ולמקום אחר.לפי דבריהם אין סתירה בין שני המעשים המסופרים על רבי יהודה בן בתירא. ראשונים ואחרונים הקשו שעל פי המסופר במעשה הראשון לא יצא רבי יהודה בן בתירא לחו"ל, ובמעשה השני מסופר שהתנאים הלכו לרבי יהודה בן בתירא "לנציבין" ללמוד ממנו תורה, והרי נציבין בחוץ לארץ ואיך יתכן שגר שם? אלא שרבי יהודה בן בתירא יצא כבר במעשה הראשון לחוץ לארץ42. לשיטתם, חסרונם של המילים "חזרו ובאו להם לא"י" במעשה הראשון הכרחי, כי שלושה חכמים אכן יצאו לבסוף מא"י לחו"ל. ברצוני להוסיף על דבריהם: 1) חבורת התנאים הראשונה כללה את רבי יהודה בן בתירא, רבי מתיא בן חרש, רבי חנינא בן אחי רבי יהושע, ורבי יונתן. חבורה זו חייה ופעלה במחצית הראשונה של המאה השניה. חבורת התנאים במעשה השני כללה את רבי אלעזר בן שמוע, רבי יוחנן הסנדלר חייה ופעלה במחצית השניה של המאה השניה. לכן המעשים ב'ספרי' מסודרים לפי סדר זמן כרונולוגי, ומסיבה זו הוקדם המעשה הראשון לשני. 2) הספרי בנוי בסדר הגיוני. 1) שני הסיפורים דורשים אותו פסוק ולפיכך נכתבו זה בצד זה. 2) בשני הסיפורים המסקנה "ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". 3) בשני הסיפורים מוכח שמצוות ישיבת א"י נוהגת לאחר החורבן ולפיכך נכתבו זה בצד זה. 3) דברי רבי יונתן (המצויים רק בקטע הגניזה) "נודר אני מחוץ לארץ לעולם" מוכיחים שרבי יונתן החמיר על עצמו לפנים משורת הדין לא לצאת לחו"ל. כי אם הדין הוא שאסור לצאת מא"י לחו"ל אפילו כדי ללמוד תורה, מדוע נדר?! גם הלשון "נודר אני" משמעותה אני מחמיר על עצמי. 4) נראה לי שהסיבה שבמעשה הראשון לא מפורשת מגמת הליכתם של החכמים, מכיוון שיצאו בזמנים שונים ולכל אחד מהם הייתה סיבה ומגמה שונה ליציאתו לחו"ל. לכן נקטו ב'ספרי' (מכילתא) סיבה כללית "שהיו יוצאין חוץ לארץ" ללא פירוט. אפרש דברי, בחבורה הראשונה מנויים ארבעה תנאים שהיו מבתי מדרש שונים, ומגמת הליכתם הייתה למקומות ולמטרות שונות (ראה סנהדרין לב, ב). רבי מתיא בן חרש היה תלמידו של רבי אליעזר בן הורקנוס, הלך לרומי, והקים שם ישיבה (יומא פו, א). רבי יונתן היה תלמידו של רבי ישמעאל, לא ידוע להיכן רצה ללכת. רבי חנינא בן אחי רבי יהושע היה תלמידו של רבן גמליאל, ידוע לנו שהלך לבבל. מהסוגיות במסכת ברכות (סג, ב) ומהירושלמי סנהדרין (פ"ו הלכה ח) ונדרים (פ"א הלכה לב) משמע שבימיו הישוב היהודי ובתוכו רבי יהודה הנשיא ישבו לבטח בא"י, ולכן התנגדו שיהיה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל43. רבי יהודה בן בתירא השני היה מחכמי יבנה שחזר לישיבת סבו לנציבין. לעומת זאת בחבורה השניה מנויים שני תנאים רבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר, שהיו תלמידי רבי עקיבא, ושניהם רצו ללמוד תורה אצל רבי יהודה בן בתירא. לכן במעשה השני מפורשת מגמת הליכתם של התנאים, ובמעשה הראשון נקט ה'ספרי' סיבה כללית. |
הערות: 1. דברים יב, כח פיסקה פ (מהדורת פינקלשטין עמ' 146). האחרונים הוכיחו שב'ספרי' לדברים, שהוא מבית מדרשו של רבי עקיבא, ישנם הוספות הלקוחות מבית מדרשו של רבי ישמעאל. גם הפיסקה שלפנינו המצויה ב'ספרי' מקורה מן ה"מכילתא" האבודה לספר דברים, מבית מדרשו של רבי ישמעאל. והיא נמצאה בגניזה הקהירית, ונדפסה לראשונה על ידי שכטר, ואח"כ בידי הרד"צ הופמן בספרו "מדרש תנאים", ברלין תרס"ח, עמ' .58-62 שיחזור המכילתא נעשה על ידי הרי"ן אפשטיין, ראה: י"נ אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, ירושלים תשי"ז, עמ'639,הערה 41,וכן עמ' .715-716 ראה עוד א. פינקלשטיין בספרא דבי רבה, מבחר מחקרים במדרשי הלכה, ירושלים תשנ"ב, עמ' * 84*-83,ולאחר מכן במהדורתו לספרי שם, הערה לשורה .3 עוד עסקו ב'ספרי': ר' אברהם זכות, ספר היוחסין מהדורת פיליפאווסקי, לונדון 1857 עמ' .31 ר' י. א. הלוי, דורות ראשונים פראנקפורט תרע"ח, ח"א, ה עמ' 689,ספרי עם פירוש רבנו הלל, מהדורת ר"ש קולידצקי, ירושלים תשמ"ג עמ' .92 רבי דוד פארדו, ספרי דבי רב, ירושלים תש"ן עמ' ריח-ריט. 2. על יתרונו של כ"י רומי ראה מ. כהנא, אקדמות להוצאה חדשה של ספרי במדבר, י-ם תשנ"ו עמ' 611-722,ובמאמרו החשוב ב'תרביץ' סב (ד) תשנ"ג עמ' 501-513 (להלן 'כהנא' סתם) 4. הרב ש. אסף, "מקורות ומחקרים", ירושלים תש"ט, עמ' .74-90 לדעת המהדיר יש כאן טעות סופר. 5. קדם ויהדות, ח"א (תרפ"ד), כתבי האוניברסיטה ובית הספרים בירושלים, עמ' .11 6. ראה עוד י. פרס, "אנציקלופדיה א"י", ירושלים תש"ו ערך פלטנוס (ב), ח"ד עמ' .770 7. דברים בעל פה. 8. מ. כהנא, שם עמ' 504 הערה 34,התייחס לשימוש החריג של שם הלנסטי בספרות חז"ל וכתב: "אם כך, לפנינו אזכור ראשון של שמה ההלנסטי של עכו במקורות התלמודיים! השימוש הנדיר של המקורות התנאים והאמוראים בשמן הלועזי של ערים בעלות שם עברי קדום עוד דורש מחקר לעצמו". 9. ערך צידן-ציידן, עורך הרב ש. קליין, ירושלים תרצ"ט עמ' .129 10. פרופ' י. אליצור דברים בעל פה. 11. וראה הרב א. י. קוק, "שבת ארץ", מד' ירושלים תשל"ט עמוד סב. 12. שם, עמ' 146 הערה ד. 13. י. נ. אפשטיין "מבואות לספרות התנאים", ת"א תשי"ז עמ' 639 הערה 41,ועמ' .711 14. איש שלום, ספרי דבי רב סעיף פ. 15. "ספר המצוות", עמ' רמו. דרשה לקוהלת, עמ' רד הערה .70 16. שם עמ' .503-504 17. "קונטרס מצוות ישיבת א"י", עמ' .100 18. יש לציין שהתשב"ץ שהיה ממשפחתו של הרמב"ן, קורא לו "מורי זקני" (שו"ת, ח"ג סימן רפ"ח) מביא את הרמב"ן בתשובתו הנ"ל ומצטט ממנו את הפסוק "וירשתם וישבתם בה ושמרתם לעשות". לעומת זאת ברמב"ן בדרשתו על קוהלת, כתבי הרמב"ן ח"א עמ' רד, הפסוק הוא: "וישבת בה ושמרת לעשות ככל אשר ציותיך". 19. וראה בתורה תמימה לר' ברוך עפשטין לדברים יב, כט אות קי"ד. 20. כך הבין גם הנצי"ב ב"עמק הנציב" על ה'ספרי' דברים עמ' קיח, שכתב "ישיבת א"י שקולה כנגד המצוות שבתורה. עיין מה שכתב הרמב"ן בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, כה) על הפסוק 'ותטמא הארץ' בטעם הדבר". 21. בדרשתו על דברי קהלת, כתבי הרמב"ן ח"א, מהדורת ח. שעוועל, ירושלים תשכ"ד, עמ' רד, גרס יונתן. רבי נתן היה בבלי (בבא בתרא קלא, א). רבי יהודה הנשיא העיד "ילדותי הייתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי". לכן לפי גרסה זו כל ארבעת התנאים יצאו לחו"ל וגרו שם. בסוף ימיו חזר רבי נתן לא"י והיה אב בית דין אצל רבן גמליאל הנשיא (ראה הוריות יג, ב). רבי יונתן היה חבירו של רבי יאשיה ותלמידו של רבי ישמעאל (מנחות נז, ב) לא מצאנו שירד לחו"ל, ולפי קטע הגניזה "נדר מחוץ לארץ לעולם". 22. בשלשת המקומות בהם הובא ה'ספרי' ברמב"ן לא הובא הפסוק כלשונו ראה להלן. 23. כבר הרב י. נג'אר, "אהלי יהודה" על ה"ספרי", ליוורנו תקפ"ג, עמ' עא ב, הראה שגרסת הרמב"ן זהה לגרסת ה"ילקוט-שמעוני". 24. כתבי הרמב"ן ח"א, מהדורת ח. שעוועל, עמ' רנא. 25. ראה: הרב ש. אסף, "מקורות ומחקרים בתולדות ישראל",ירושלים תש"ט, עמ' .89 ספר "כפתור ופרח" מהדורת ביהמ"ד להלכה בהתיישבות, י-ם תשנ"ז, ח"ב עמ' תנ"ח. 26. הרב י. ד. בלומבערג, "קונטרס מצוות ישיבת א"י", וילנא תרנ"ח, עמ' 100 הערה ו'. 27. "דברי שאול יוסף אומץ", "יורה דעה" הלכות אבלות סימן שע"ב סעיף א. 28. כאמור, בקטע הגניזה נוסף "אמר רבי יותן נודר אני מחו"ל לעולם" לפי הסבר הגר"ש נטאנזון סיבת הנדר הייתה מכיון שלהלכה מותר לצאת מא"י לחו"ל ללמוד תורה החליט רבי יונתן להחמיר על עצמו שלא לצאת מא"י לעולם. 29. ספר "מדרש משה" על התורה ספר במדבר, קונטרס "תשובה מדרכי משה", עמ' .72 הקונטרס הוא תשובה לרב שמואל מסוכוטשוב, בעל "שם משמואל", שבתשובה שנדפסה ממנו בשו"ת אבני נזר, יורה דעה סימן תנ"ז, השיב לאדמו"ר מפילוב על דבריו בקונטרס "שלום ירושלים", פיעטרקוב תרפ"ה. 30. השמטות לספר המצוות מצוות עשה ד. יש לציין שלגבי זהותו של ה"מגילת אסתר" חלה טעות אצל חכמים אחדים. ספרו נדפס לראשונה בדפוס וונינציה שנת שנ"ב. מחבר ספר "מגילת אסתר" מציין בהקדמתו כי שמו יצחק בן ליאון ב"ר אלעזר ב"ר שלמה ספרדי ן צור, שחי בעיר אנקונה באטליה במחצית הראשונה של המאה ה-.61 בניגוד למה שכתבו מחברים אחדים אין הוא זהה עם רבי יצחק די ליאון החכם המקובל שהיה תלמידו של רבי יצחק קנפאנטון אשר נפטר סמוך לגירוש ספרד. הגאון החיד"א בספר "שם הגדולים" (חלק א מערכה יוד סעיף שלג) כותב, שספר "קורא הדורות" זיהה אותו כרבי יצחק די ליאון תלמידו של יצחק קנפאנטון חברו של מהר"י אבוהב. הגאון חיד"א חולק עליו ומוכיח ששמו רבי יצחק ליאון ן' צור, עיין בדבריו. בירור יסודי על פי כתבי יד כתב עליו י. אנגלרד, "הפרקליט" כרך מא (תשנ"ג) עמוד 20 הערה .24 31. ראה: "שו"ת "אבני נזר", חלק יורה דעה סימן תנ"ד סעיף ג. להבנתו, החכמים יצאו בפועל מארץ ישראל. זו לשונו: "והנה הדבר ברור שבעל "מגילת אסתר" לא ראה ה'ספרי' בעצמו רק מה שהביא הרמב"ן, כי ב'ספרי'... [במעשה הראשון] מפורש בזו הלשון וחזרו ובאו להם למקומם אמרו ישיבת א"י שקולה ככל המצוות"... הנה שהמצווה בזמן זה ועל כרחך חזרו אפילו מתלמוד תורה לקיים ישיבת ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצוות". וכן כתב החיד"א (ספר "יעיר אוזן", מערכה יו"ד אות ה): "לא שלטו מאורי אור עיניו ב'ספרי', דמפורש שחזרו לארץ ישראל ומה שבכו - היינו על חורבנה, שאינם יכולים לקיים "וירשת", ונתנו טעם דישיבת ארץ ישראל שקולה ככל המצוות. ראה עוד, הרב צ. קלישר, "דרישת ציון", ירושלים תשכ"ד, סעיף ד' עמ' פד, ואחרונים נוספים. 32. הרב חיים פלאג'י, "שו"ת "נשמת כל חי", יורה דעה סימן מט. וספר "ראה חיים" על התורה, איזמיר תר"ך, ח"ב פרשת דברים עמ' עח. 33. "שו"ת משנה שכיר", חלק ה סימן נו. הרב יונה דב בלומבערג, "קונטרס ישיבת ארץ ישראל" מענה יד סעיף א. 34. "קונטרס מצות ישיבת ארץ ישראל", שם, עמוד .100 הראי"ה קוק מבוא ל"שבת הארץ" סעיף א. הוכחה זו היא רק לפי חלק מכת"י, גרסת הגר"א והנצי"ב ב'ספרי'. לפי ה'ספרי' במהדורת פינקלשטיין אין כאמור פסוק כזה, והפסוק הוא בדברים יא, לא-לב. 35. ראה לעיל הע' .32 36. ראה עוד, מאמרי "שיטת המגילת אסתר במצוות ישיבת א"י", המעיין כרך לב (א) תשרי תשנ"ב. 37. ארץ חמדה, שער א' סימן ד ס"ק ג, ירושלים תשי"ז, עמ' כה-כו. 38. רא"ח פריימן במבואו ל"ספר יוחסין השלם" מהדורת צ. פיליפאוסקי, ירושלים תשכ"ג, מספר כי רבי אברהם זכות נולד בספרד קרוב לשנת מאתיים לאלף השישי (המאה ה-16 למניינם). רבו המובהק היה רבי יצחק אבוהב ממנו למד תלמוד, פוסקים וחכמת הקבלה. חידושיו בהלכה הובאו בספרי השו"ת של גדולי ישראל, ראה לדוגמא שו"ת מהר"ל בן חביב סימן יט. ספר היוחסין הוא ספר היסטוריה אבל לא במובן המקובל בימינו. עיקר מגמת הספר הייתה לעזור ללומדי התלמוד. בספר נמצאים כללי הש"ס והפוסקים, תולדות החכמים וסדר זמניהם. "ספר יוחסין" היה במשך מאות בשנים הספר החשוב בין ספרי הקורות בעם ישראל. 39. מהדורת פיליפאוסקי, לונדון, 1857 עמ' .31 הוא דן שם ברבי יהודה בן בתירא, ובתוך דבריו מביא את ה'ספרי'. סדר המעשים בדבריו שונה. המעשה השני קודם למעשה הראשון. סדרתי אותם כאן לפי סדר כתיבתם ב'ספרי'. 40. "דברי שאול - יוסף דעת", הלכות אבילות סימן שע"ב סעיף א 41. במיוחד לפי קטע הגניזה, שבמעשה הראשון נוספו המילים: "אמר ר' יונתן נודר אני מחוץ לארץ לעולם". הנדר מלמד שהוא נשאר בא"י ולא יצא לחו"ל. 42. הסבר זה הוא בניגוד למקובל שירידתו של רבי יהודה בן בתירא לחו"ל אירעה בזמן מאוחר יותר. ראה: תוספות רבנו פרץ פסחים ג, ב ד"ה שלחו ליה, מהד' ברוקלין תש"ל, עמ' יא. מ. כהנא שם, עמ' 509,הערה .40 43. ראה הרב ש. גורן, "המעלות לשלמה" [עורך י. אלפסי] , ת"א תשנ"ו, עמ' .66 |
