שלשלת המסירה של התורה-שבכתב מדור לדור מסורה בידי:
הקוראים,
הסופרים,
חכמי ההלכה
וחכמי המסורה:

הקוראים בתורה שומרים על מסורת הקריאה בניקוד ובטעמים הנהוגה בכל עדה ועדה, ומנחילים אותה מדור לדור;
סופרי סת"ם מעתיקים ספרי תורה ומגילות;
חכמי ההלכה מורים לאלה ולאלה את הלכות כתיבת התורה וקריאתה;
וחכמי המסורה עוסקים בבירור הנוסח אל-נכון.

מרובים שבכולם - הקוראים, שהרי התורה נקראת ברבים בכל קהילה וקהילה בשבתות, בחגים ובכל שני וחמישי.

מועטים שבכולם - חכמי המסורה, שהרי רק מעטים מלומדי תורה ומבעלי הלכה בקיאים בתחום מיוחד זה של קביעת נוסח המקרא על פי המסורה.

בדברינו כאן נעסוק בחכמי המסורה של דורנו ובזיקות שבין מחקריהם ובין בעלי ההלכה, הסופרים והקוראים.

בכל הדורות תרו חכמי המסורה אחר כתבי-יד עתיקים מיוחסים ומדויקים, כדי לעמוד מתוכם על הנוסח המדויק. הרמב"ם קבע את פרשיות התורה על פי "הספר הידוע במצרים... שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים, ועליו היו הכל סומכין, לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה" (הלכות ספר תורה פ"ח ה"ד). הרמ"ה (ר' מאיר הלוי אבולעפיה) מעיד בהקדמת ספרו מסורת סייג לתורה:

"חשתי להיחלץ ולדרוש ולחקור אחר הספרים המוגהים והמדוקדקים ואחר המסורות המדוקדקות, ולעמוד על מחלקותם, ולנטוש ספרים חדשים באו מקרוב, וללכת אחר הישנים הנאמנים ולנטות בהם אחר הרוב".

בתחום זה של כתבי-יד עתיקים ומדויקים נפל דבר בדורנו. כתבי-היד האלה מפוזרים בקהילות רבות ובספריות מרוחקות, ובדורות עברו צריך היה איש המסורה לתור אחריהם, לכתת רגליו לקצווי עולם או לשכור לו מעתיקים ולסמוך על עבודתם. בדורנו יכול כל אדם לעיין בתצלומי כתבי-היד מתקופת בעלי המסורה, ללמוד את מסורתם ואת שיטתם ולהשוות ביניהם. גם אוצרות הגניזה הקהירית עומדים לרשות המעיינים, ושופכים אור על תקופות קדומות.

על רקע זה נכתבו בשנים האחרונות כמה ספרים ומאמרים בענייני המסורה. לחלק מהם יש משמעות הלכתית ביחס לדיני כתיבת תורה נביאים וכתובים, וביחס לדיני קריאתם. אחרים מרחיבים את ידיעותינו על יצירתם של בעלי המסורה בבבל ובארץ ישראל ועל דרכי פעולתם.
הרב מרדכי ברויאר ביקש לברר את נוסח המקרא, לצורך הדפסת התנ"ך (גם בפני עצמו וגם במהדורת 'דעת מקרא'). את דרכי עבודתו ואת מסקנותיו העיקריות תיאר בספרו "כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא". כבסיס לבירורי הנוסח בחר בשישה כתבי-יד מתקופת בעלי המסורה (המאה ה-10) ובדפוס הראשון של "מקראות גדולות" (מן המאה ה-16). בבדיקה השוואתית של כתיב התנ"ך נמצאו הבדלים רבים בין כתבי-היד, אולם ברובם המכריע של המקומות האלה אפשר להגיע למסקנה ברורה וודאית מהו הכתיב המתאים למסורה: זהו הכתיב המתאים גם לרוב כתבי-היד - וגם להערות המסורה הרשומות בהם.

אחד הממצאים החשובים בספר הוא כי כתיב התורה המקובל בימינו מתאים בדרך כלל לנוסח העולה מהערות המסורה, והוא מדויק אף יותר מן הכתיב בכל אחד מכתבי-היד העתיקים! (חוץ מכתר ארם צובה, שנדון בו להלן.)

בתשעה מקומות נחלקו עדות ישראל בכתיב התורה, ונוסח התימנים שונה בהם מנוסח האשכנזים והספרדים. מבדיקת כתבי-היד והערות המסורה עולה כי ברוב המקרים האלה נוסח התימנים מתאים למסורה יותר מן הנוסח האחר. באחד מן המקומות יש גם הבדל בקריאה:
נוסח תימן בבראשית ט, כט הוא "ויהיו כל ימי נח",
ואילו נוסח ספרד ואשכנז - "ויהי כל ימי נח".

גם בכתיבת הפסוק האחרון של שירת הים יש מחלוקת, ואף פה נוסח תימן מתאים לכתבי-היד העתיקים: בשניהם אין רווח בין המילים "בתוך הים".כל הממצאים האלה אין בכוחם לשנות את הלכות כתיבת ספר תורה בעניינים אלה, המקובלות ונוהגות כבר מאות שנים, מאז ימי הרמ"ה ור' מנחם די לונזאנו (בעל 'אור תורה'). לא כך הדבר בספרי נביאים וכתובים: כיוון שמיעטו לכתוב ספרי נביאים, לא נתגבשה בהם מסורת ברורה ויציבה של כתיב. בשנים האחרונות החלו סופרי סת"ם רבים לכתוב על פי המסקנות העולות מבירוריו של הרב ברויאר. בתחום זה יש בכוחם של בירורי המסורה להוציא ממסקנות של אחרונים (כגון ר' ידידיה מנורצי בעל 'מנחת שי') שלא היו ברשותם כתבי-יד עתיקים ומסורות מדויקות.
המסקנה החשובה ביותר העולה מעבודתו של הרב ברויאר קשורה בכתר ארם צובה. ספר התנ"ך הזה היה ספרו של בעל המסורה המפורסם ביותר, אהרון בן משה בן אשר, והוא שהגיהו ורשם בו את סימני הניקוד והטעמים ואת הערות המסורה. הרמב"ם סמך את ידיו על הכתר, והעתיק ממנו את הפרשיות הפתוחות והסתומות בתורה ואת צורת השירות, ומאז התקבלה מסורת הפרשיות של הכתר בספרי התורה בכל קהילות ישראל. כתר ארם צובה, שנשמר מאות שנים בבית הכנסת של קהילת חלב ('ארם צובה') שבסוריה, הגיע לארץ בשנת תשי"ח, ומאז עסקו רבים במחקר ובעיון בו (במיוחד מאז פרסום מהדורת הצילום שלו בשנת תשל"ו).

מחקרו של הרב ברויאר קובע כי הכתר מדויק בהרבה מכל כתבי-היד האחרים בני תקופתו,

גם בכתיב
גם במסורה
וגם בכתיבת השירות.

מן הבחינה ההלכתית יש משקל רב לעובדה שכתב-היד המדויק ביותר (מבחינה מדעית) הוא גם כתב-היד המיוחס ביותר, שהרי יצא מתחת ידיו של המסרן אהרון בן אשר, קיבל את אישורו של הרמב"ם, הוחזק במשך כל הדורות בידי קהילה יהודית חשובה ושמעו יצא ברחבי העולם היהודי.

גם מחקרים אחרים עוסקים בכתר ארם צובה, בחלקו הגלוי - או בחלקו הסמוי מן העין, היינו בחלקיו שאבדו בפרעות בשנת תש"ח. המחקר היסודי והמקיף העוסק בחלקים שנשתיירו מן הכתר הוא ספרו של פרופ' ישראל ייבין, כתר ארם צובה ניקודו וטעמיו, ובו תיאור מדוקדק של מסורת הניקוד, הטעמים והגעיות (=מתגים, הטעמות משנה) בכתר ובכתבי-יד קרובים לו. כמה מחוקי הטעמים והגעיות נתגלו ותוארו לראשונה במחקר זה.

הסוג השני של המחקרים עוסק בחלקים שאבדו מן הכתר, ובמיוחד בתורה, ששרדו ממנה רק פרקים ספורים בסופה. המחקרים חשפו עדויות היסטוריות על הכתר, ורשימות של נתונים שהועתקו מן הכתר בתקופות שונות בידי שליחים ונוסעים. נזכיר את ספרו החדש של ד"ר י' פנקובר "עדות חדשה על כתר ארם צובה" העוסק בעדות מן המאה השש עשרה; את רשימת השאלות ששלח ר' יעקב ספיר מירושלים לרב מנשה סתהון בארם צובה (פורסמה בידי ר' זר); את הרשימות שרשם מ"ד קאסוטו בנסיעתו לחלב בשנת תש"ד כהכנה להדפסת תנ"ך חדש; ואת התנ"ך ששלח ר' שלום שכנא ילין (אביו של בעל "יפה עיניים" על הש"ס) לחלב, ובשוליו נרשמו מאות נתונים מן הכתר - על פרשיות נביאים וכתובים (פתוחות וסתומות) ועל ענייני כתיב, ניקוד וטעמים (שני המחקרים האחרונים פורסמו בידי י' עופר).

לשליחות האחרונה שהזכרנו משמעות חשובה מבחינה הלכתית. בשכונת שערי חסד בירושלים מצויות מגילות נביאים שנכתבו על יסוד הנתונים שהובאו מארם צובה באמצעות התנ"ך של רש"ש ילין. הרי כאן תקדים הלכתי חשוב: כבר לפני יותר ממאה שנה כתבו מגילות נביאים על יסוד הפרשיות הפתוחות והסתומות של כתר ארם צובה (בדיוק כפי שעשה הרמב"ם בפרשיות התורה לפני למעלה משמונה מאות שנה!); ומכאן שראוי ללכת בדרך הזאת, ולכתוב מגילות נביאים על פי הכתר (ובמקום שהוא חסר - על יסוד עדויות על פרשיותיו).

לדיון מיוחד ראויה מגילת אסתר: לאחרונה פשט מנהג לחזור ולקרוא שני פסוקים מן המגילה, מפני ספק שיש בקריאת שתי מילים (להרג או ולהרג; בפניהם או לפניהם). על יסוד הכתר, כתבי-היד הקרובים לו והערות המסורה, הוכיח הרב ברויאר בקונטרס מיוחד בשם מקראות שיש להם הכרע, כי הנוסח הנכון הוא ולהרג, לפניהם, ואין כל מקום לכפול את קריאת הפסוקים האלה מחמת 'ספק'. אשר לפרשיות הפתוחות והסתומות במגילה, כאן הבעיה אינה פשוטה: מסורת הפרשיות של כתר ארם צובה במגילת אסתר ידועה על-פי התנ"ך ששלח ר' שלום שכנא ילין לארם צובה; אולם בכתר היו פרשיות פתוחות במגילת אסתר, והדבר מנוגד לפסק הרמ"א בשולחן ערוך (או"ח, תרצ"א, ב).
נסקור עתה ארבע מהדורות תנ"ך שיצאו לאור בשנים האחרונות, ונעמוד על ייחודה של כל אחת מהן:
תנ"ך קורן שהופיע לראשונה בשנת תשכ"ב הוגה בידי שלושה מלומדים

"על יסוד חוות דעתם של בעלי המסורה ושל המדקדקים והמפרשים, ועל פי מה שנמצא ברוב כתבי היד והדפוסים המקובלים כבני סמכא".

הגדרה זו יוצרת בסיס רחב מאוד, חלקו קדום וחלקו מאוחר למדיי. לא יפלא שרבים ההבדלים בין מהדורת קורן ובין המהדורות האחרות, המבוססות באופן בלעדי על כתבי היד של בעלי המסורה.

בשנת תשל"ג הופיע התנ"ך בהוצאת עדי (מהדורת אהרן דותן; זהו התנ"ך הניתן בשנים האחרונות לחיילי צה"ל). המהדורה הזאת מבוססת על כתב-יד אחד, עתיק וחשוב, הלוא הוא כתב-יד לנינגרד,A91B המחזיק את המקרא כולו. בשעת הופעת המהדורה הזאת עדיין לא פורסם תצלומו של כתר ארם צובה, ומשום כך לא יכול היה דותן להיסמך על הכתר, גם אילו רצה. למעשה, קטיעותו של כתר ארם צובה היום (שרדו רק כשני שלישים מכתב-היד) שוללת את האפשרות לבסס מהדורת תנ"ך על הכתר באופן בלעדי. כל הרוצה להיסמך על הכתר צריך למצוא פתרון כלשהו לבעיית החלקים החסרים בו. יש להעיר כי הניקוד והטעמים בכתב-יד לנינגרד הם בדרך כלל מדויקים מאוד, אולם הכתיב איננו מדויק, ופעמים רבות אין הוא מתאים אף להערות מסורה המובאות בכתב-יד לנינגרד גופו.

בשנים תשל"ז-תשמ"ב יצא לאור התנ"ך במהדורת ברויאר (בהוצאת מוסד הרב קוק). כבר הזכרנו את הדרך שבה הכריע המהדיר בבעיות כתיב על פי כתבי-יד עתיקים ועל פי הערות המסורה, ונדגיש כי כמעט בכל מקום הנוסח שהתקבל בדרך זו מתאים לכתר ארם צובה.

לאחרונה החל להופיע תנ"ך 'הכתר' בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן ובעריכת מנחם כהן. בניגוד לתנ"כים שסקרנו לעיל - הוצאה זו היא "מקראות גדולות", והיא כוללת אפוא גם תרגום ומפרשים, וגם את המסורה. המהדורה הולכת בעקבות כתר ארם צובה כמעט בכל דבר, וגם המסורה המובאת בה היא המסורה של הכתר. בשעת כתיבת הדברים יצאו לאור ספרי יהושע ושופטים (תשנ"ב) וספר שמואל (תשנ"ג) בלבד, ואלו ספרים ששרדו בכתר בשלמותם. ההתמודדות עם ספרים שהכתר לא שרד בהם תהיה קשה הרבה יותר למהדיר (גם מהדורת "מפעל המקרא" של האוניברסיטה העברית בירושלים הסתמכה בעיקר על הכתר, אולם רק ספר אחד -ישעיהו - הופיע בחלקו במהדורה זו [תשל"ה, תשמ"א], וספק אם היא תושלם בשנים הקרובות).

בדרך של הכללה אפשר לומר כי:
שתיים מן המהדורות שסקרנו מבוססות על כתב-יד אחד (מהד' דותן על כ"י לנינגרד ומהד' כוהן על הכתר)
ושתיים - על מקורות רבים (מהד' קורן על מגוון מקורות שחלקם מאוחרים, ומהד' ברויאר על כמה מכתבי-היד הטובים של בעלי המסורה ועל המסורה שבהם).

דותן, ברויאר וכהן צירפו למהדורות התנ"ך שלהם גם דיון עקרוני בשיטתם, ושם תיארו את דרכי ההכרעה שלהם ונימקו אותן.
כתבי היד העתיקים מרחיבים את ידיעותינו על פעולותיהם של בעלי המסורה. בעלי המסורה הראשונים הם שהתקינו את סימני הניקוד ואת טעמי המקרא. התורה התחבירית והפרשנית המשוקעת בטעמי המקרא נתגלתה מתוך עיון ומחקר בטעמים, ורק אפס קצה נמסר לנו במסורת מידי הקדמונים. כתבי-היד הקדומים מסייעים בבירור כמה מקומות מסופקים, ועל פיהם אפשר לנסח במדויק כמה כללים בתורת הטעמים שניטשטשו בעקבות השיבושים בדפוסים המאוחרים. הספר המקיף ביותר על תורת טעמי המקרא הוא ספרו של הרב ברויאר טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת (מהדורה ראשונית בשם פיסוק טעמים שבמקרא הופיעה כבר בשנת תשי"ח).

נחקרו גם פעולותיהם של המסרנים ושיטותיהם; גלגוליהן של הערות המסורה במסורת בבל ובמסורת טבריה; וכן ספרות "דקדוק המסורה" שנוצרה בימי המסרנים ונרשמה בראש כתבי-היד או בסופם או בחיבורים מיוחדים. נזכיר למשל את ספר "דקדוקי הטעמים" שערך רבי אהרן בן משה בן אשר מסרן הכתר (מהדורת דותן, תשכ"ז), ואת ספר החילופים למישאל בן עוזיאל המתאר את המחלוקות בין שני בעלי המסורה הגדולים - בן אשר ובן נפתלי (מהדורת ליפשיץ, תשכ"ב).אלפי הערות המסורה הכתובות בעשרות (ואולי במאות) כתבי-יד של המקרא מצפות עדיין לאיסוף ולניתוח, כולל באמצעי מחשוב חדישים. בתחום זה נעשו עד היום רק צעדים קטנים יחסית.
מסקירה זו אפשר ללמוד על המפנה שחל בדורנו במחקר המסורה ושיטתה, וכן בבירור המסקנות ההלכתיות העולות ממנו. הצלחה מסוימת הייתה גם למאמצים להגביר את המודעות לשאלות הקשורות במסורה בקרב לומדי התורה לגווניהם, ואף בציבור הרחב. אולם בתחום הזה יש מקום לפעולה נרחבת להגברת העיסוק והעיון בענייני המסורה, שהיא מקצוע ממקצועות התורה המונח בקרן זווית, ומעטים הלומדים המעיינים בו לעומקו.
1. מ' ברויאר, המסורה הגדולה לתורה מידי שמואל בן יעקב בכתב יד למ, ניו יורק תשנ"ב.
2. מ' ברויאר, 'מקראות שיש להם הכרע', אלון שבות תש"ן [תדפיס מתוך מגדים י (שבט תש"ן)].
3. מ' גלצר, 'מלאכת הספר של כתר ארם צובה והשלכותיה', ספונות ס"ח ד (יט) [תשמ"ט].
4. א' דותן, ספר דקדוקי הטעמים לרבי אהרן בן משה בן אשר, ירושלים תשכ"ז.
5. י' ייבין, מבוא למסורה הטברינית, אקדמון, ירושלים תשמ"ג.
6. י' ייבין, מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי, ירושלים תשמ"ה.
1. מ' ברויאר, כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא, ירושלים תשל"ז.
2. ר' זר, 'מאורות נתן לר' יעקב ספיר', לשוננו נ (תשמ"ו), עמ' .151-312
3. י' ייבין, כתר ארם צובה, ניקודו וטעמיו, ירושלים תשכ"ט.
4. ד' יצחקי וי"י טשינגל, 'בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין', צפונות ח (תמוז תש"ן), עמ' סז-עג.
5. י' עופר, 'כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו', ספונות ס"ח ד (יט) [תשמ"ט], עמ'
6. י' עופר, 'כתר ארם צובה והתנ"ך של ר' שלום שכנא ילין', ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ"ב, כרך ראשון, עמ' .592-453
7. י"ש פנקובר, נוסח התורה בכתר ארם צובה - עדות חדשה, רמת-גן תשנ"ג.
8. א' שמוש, הכתר - סיפורו של כתר ארם צובה, ירושלים תשמ"ז.
1. מ' ברויאר, טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת, ירושלים תשמ"ב.
2. י' ברויאר, 'מחלוקת ניקוד וטעמים בחלוקת פסוקים', ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ"ב, כרך ראשון, עמ' .191-242
3. ש"י וינפלד, טעמי המקרא, ירושלים תשל"ב.
4. מ' פרלמן, חוג לטעמי המקרא, הוצאת זמרת.
5. י' קדרי, ושיננתם לבניך, לימוד טעמי המקרא לפי מסורת קהילות בישראל, תורה, הפטרה ומגילת אסתר, הוצאת המכון הישראלי למוסיקה דתית, ירושלים תשל"ט.