בתי כנסת עתיקים בגולה

ברוך קנאל

מחניים ע"ג, תשכ"ג



תמצית: המאמר סוקר את שרידי בתי הכנסת, וממצאים המעידים על בתי כנסת עתיקים בגולה, תוך התמקדות על בית הכנסת בדורא אירופוס ומשמעותו והשפעתו אף על אמנות נוצרית קדומה.

דעות החוקרים חלוקות עדיין בקביעת זמן הווסדם של בתי הכנסת הראשונים: יש סוברים, שאלה נוסדו כבר בימי גלות בבל, כאשר המקדש היה חרב ובני ישראל ביקשו למצוא מקום לתפילה, ללימוד התורה ולהתכנסות. חוקרים אחרים סוברים, שבתי הכנסת הראשונים נבנו זמן מה אחר כך, היינו, בדורות הראשונים של ימי הבית השני.

מכל מקום מעניינת העובדה שהשרידים הקדומים ביותר של בתי כנסיות נגלו בגולה, ולא בארץ. אמנם גם שרידים אלה אינם מרובים. השריד הקדום ביותר של בית כנסת הנו כתובת יונית מן המחצית השניה של המאה השלישית לפני סה"נ מסכידיה שבקרבת אלכסנדריה שבמצרים, וזה תוכנה:
"היהודים הקדישו בית תפילה זה למלך תלמי ולמלכה ברניקה... ולילדיהם".
על ידי הקדשת בית הכנסת למלך העמידה קהילת סכידיה את בית הכנסת תחת חסותו של המלך.

נשתמרה גם כתובת מבית כנסת אחר שבמצרים התחתית, שממנה משתמע, שלבית הכנסת הנידון ניתנת הזכות לשמש כמקום מקלט. זכות זו הייתה בידי מקדשים מסוימים, ומסתבר, שגם בית כנסת יכול היה לזכות בזכות זאת. מכאן אנו למדים, מה רבה הייתה חשיבות העדה היהודית במצרים בימי קדם.

יהדות מצרים הייתה יהדות עשירה, על כך יש לנו עדויות רבות. כמובן, לא חסרו גם עניים בקרב יהודי מצרים. מושג על עושרה וגדולתה של יהדות זו מקבלים אנו מתיאור בית הכנסת של יהודי אלכסנדריה. עיר זו היו בה בימי פריחתה בימי קדם למעלה ממיליון תושבים, והיהודים אכלסו שניים מחמשה רובעיה של העיר.

וזה תיאורו של בית כנסת זה, מתוספתא סוכה ד, ו':
"אמר ר' יהודה, כל מי שלא ראה דיפלסטון של אלכסנדריא לא ראה כבוד גדול לישראל כל ימיו. כמין בסיליקי גדולה הייתה, סטיו לפנים מסטיו. פעמים שהיו בה כפלים כיוצאי מצרים, ושבעים ואחת קתדרות היו בה של זהב, כנגד שבעים ואחד זקנים, וכל אחת ואחת עשויה מעשרים וחמש ריבוא, ובימה של עץ היה באמצע, וחזן הכנסת עומד על הקרן, והסודרין בידו. נטל לקרות - הלה מניף בסודרין, וכל העם עונין אמן. ולא היו יושבין מעורבבין, אלא זהבים בפני עצמן, וגרדיים בפני עצמן, וטרסיים בפני עצמן, כדי שיהא אכסנאי בה ומיטפל לאומנתו, ומשם הייתה פרנסתו יוצאת".
מבית כנסת גדול ומפואר זה לא נשתייר כל שריד. כדאי לנו לעמוד על כמה מן הביטויים הלועזיים הנזכרים בתוך התיאור. דיפלוסטון פירושו - אולם עמודים כפול. בסיליקי היא אולם מאורך, המתחלק לשתי סיטראות צדדיות ואולם תווך על ידי שני טורי עמודים העוברים בתוכו; סטיו - אולם מאורך, המוגבל בצדו האחד על ידי טור עמודים, ובצד השני על ידי קיר, בסטיו אפשר מגן מפני הגשם והשמש. דיפלוסטון (גם דיפלסט, דיופלוסטון) פירושו: סטואה כפולה.

בית הכנסת העתיק המעניין ביותר שניגלה עד עתה הוא ללא ספק בית הכנסת אשר בדורא אירופוס, שעל גדות נהר פרת. דורא אירופוס הייתה עיר מסחר על דרך השיירות מתדמור שבמדבר, (דה"ב, ח, ד) היא העיר פלמירה המפורסמת שבמדבר הסורי, לארץ נהריים. במאה השלישית אחרי סה"נ, הייתה זו עיר מסחר חשובה, שהייתה קיימת בה גם קהילה יהודית. בחפירות אשר נערכו בדורא אחרי מלחמת העולם הראשונה נגלו מקדשים וגם כנסיה המקושטים בציורים צבעוניים. בגלל האוויר היבש אשר באותו אזור נשתמרו הציורים בצבעיהם המקוריים עד לימינו אלה.

אותנו יעניינו בעיקר שרידי בית הכנסת, אשר נגלה באותה עיר. כיום משוקם בית כנסת זה בתוך בית הנכאת הלאומי אשר בדמשק, כיון שמקומה של דורא הוא בתוך שטח סוריה. בית הכנסת נחפר בשנים 1932-1935 על ידי משלחת של אוניברסיטה ייל שבארצות הברית.

בית כנסת זה שופץ לאחרונה בשנת 244/5 אחרי סה"נ לפי עדותה של כתובת. כעבור שנים מועטות, בשנת 256, כבשו הפרתים את העיר מידי הרומאים. העיר חרבה, ולא נבנתה יותר, וגם בית הכנסת חרב ונעזב. אולם יגונם של הקדמונים הוא מזלנו אנו; כי באופן זה נשתמר בית הכנסת על ציוריו עד לימינו, כאשר חשף אותו אתם של החופרים.


נסתפק בתיאור חלק מן הציורים מתקופתו האחרונה של בית הכנסת. בית כנסת זה לא היה גדול: אורכו הוא 13,72 מטרים ורחבו 7,68 מ'.
בקיר המערבי, מול הפתח הראשי, נמצא שקע, שאחוריו וקצהו העליון מעוגלים. לשקע עלו בשלוש מדרגות. הוא מתחיל בגובה של 1.06 מ' מעל לרצפה. גובהו 1.51 מ', רחבו 83 ס"מ ועומקו 91 ס"מ. "היכל" זה, הפונה לצד ירושלים, בא להראות את הכיוון שאליו יפנו המתפללים את פניהם בשעת התפילה. ליד ה"היכל" נמצאה הבימה, שמעליה היו קוראים את התורה. מעל ל"היכל" נמצא ציור המורכב משלושה יסודות עיקריים: המנורה בת שבעת הקנים ולידה אתרוג ולולב; חזית בית המקדש, ועקידת יצחק. (ציור 1)


ההיכל בבית הכנסת בדורא אירופוס, מהמאה הג' אחרי סה"נ.
למעלה ציור המנורה עם אתרוג ולולב, חזית המקדש, ועקידת יצחק. (ציור מס' 1)

המנורה מתוארת כאן בצורה הדומה לתאורה בקשת טיטוס שברומי: היא מוצבת על בסיס רחב שמתחתיו נראות שלוש רגלים זעירות. כידוע, מתוארת המנורה באמנות בתי הכנסת הקדומים כשהיא ניצבת על שלוש רגליים. מתחת לרגלי המנורה מופיע כאן עוד בסיס נוסף.

מעניין הוא תאור חזית המקדש אשר בדורא. לשם השוואה נסתכל בתיאור חזית המקדש שעל מטבעות מרד בר כוכבא מסתבר שחזית המקדש תוארה לפי מסורת אחת בשני תיאורים אלה.

אולם בעוד אשר כאן מופיע שער המקדש בין העמודים, מתואר בין העמודים של המקדש שעל שקלי בר כוכבא ארון קודש, שמהותו אינה ברורה די הצורך.

בצד הימני רואים אנו את אברהם האוחז בידו את המאכלת. אברהם מתואר כשגבו מופנה אלינו; דבר זה היה הכרחי,כיוון שכנראה נאסר על ציור פני אדם בבית כנסת, וכיון שפניו מופנים אל המלאך: "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם, אברהם, ויאמר הנני. ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" (בראשית כ"ב, י"א-י"ב). המלאך מודגם בציור על ידי היד, הנראית בחלק העליון של הציור.

לשמאלו של אברהם נראה המזבח, ועליו נראה יצחק כשהוא עקוד. מימין נראה אוהל, ובפתחו דמות - כנראה שרה אשת אברהם. למטה רואים את האיל הנאחז בסבך בקרניו.

ציור זה מזכיר לנו מיד את המוזאיקה המפורסמת מבית הכנסת של בית אלפא אשר בעמק, שנוצרה במאה השישית לספה"נ. אמנם, קיימים הבדלים מסוימים בין התיאורים שבשני בתי כנסיות אלה: בבית אלפא שוב אין אנו רואים תיאור של בית המקדש, ובמקומו מתואר ארון קודש, הניצב בין שתי מנורות. גם צורת בסיסי המנורות המתוארות בבית אלפא שונה היא מצורתו של בסיס המנורה בדורא. כן קיימים שינויים בין פרטי תאור העקידה בשני המקומות.

נראה בעיני, שתאור המקדש, המנורה והעקידה היוה מסורת עיקרית ועתיקת יומין באמנות בתי הכנסת הקדומים, ואני מקווה עוד לחזור לעניין זה בהרחבה בהזדמנות קרובה.

מבין הציורים היפים אשר בדורא נתבונן עתה בתיאור משה רבנו ליד הסנה הבוער באש. אנו רואים את משה רבנו כשהוא יחף, ושתי נעליו עומדות לימינו, ככתוב
"של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג, ה).
בציור אחר מתוארת משיחת דוד למלך על ידי שמואל הנביא, (שמואל א', ט"ז). שמואל, שהנו הדמות החשובה בתיאור זה, מתואר כשהוא עולה בקומתו על יתר הניצבים. בידו הוא אוחז את קרן השמן, ומתוכה הוא מושח את דוד למלך. דוד עצמו עומד בין אחיו, ואינו עולה עליהם בקומתו, ככתוב
"ויאמר ה' אל שמואל, אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו, כי מאסתיהו" (שם, ז).
דוד לבוש בגדי ארגמן. אחיו מרימים את ימינם - לציין, שהם נשבעים שבועת אמונים לאחיהם.


הנביא יחזקאל מדבר אל זקני ישראל.
מציורי בית הכנסת של דורא אירופוס. (ציור מס' 2)

עוד נראה מדורא אירופוס את התיאור רב הרושם של חזון העצמות היבשות שביחזקאל ל"ז. בציור מס' 2 אנו רואים את הנביא, כשהוא מדבר אל זקני ישראל. הנביא עומד בתוך הבקעה
"הייתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה', ויניחני בתוך הבקעה, והיא מלאה עצמות".
הוא עולה בקומתו על זקני ישראל, ומעל לכל הניצבים רואים אנו את יד ה'. בתוך הבקעה מזדקרים לעינינו ראש ואברים - המדגימים את העצמות היבשות.



חזון העצמות היבשות. מציורי בית
הכנסת של דורא אירופוס. (ציור מס' 3)



המנורה בת שבעת הקנים, אתרוג לולב ושופר.
תבליט מארון הקודש של בית הכנסת
באוסטיה שבאיטליה. (ציור מס' 4)

בציור מס' 3 מתוארת תחיית המתים. משמאל למטה נראים ראשים ואברים. בשיפולי הגבעה הימנית כבר התחברו העצמות:
"ותקרבו עצמות עצם אל עצמו. וראיתי והנה עליהם גידים, ובשר עלה, ויקרם עליהם עור מלמעלה, ורוח אין בהם" (שם, ז-ח).
בצד השמאלי רואים אנו שלושה אנשים, שכבר קמו לתחייה. הם מסמלים לדעתי את הנאמר שם בפסוקים ט-י"ב:
"ויאמר אלי הנבא אל הרוח... והתנבאתי כאשר צווני, ותבוא בהם הרוח, ויחיו, ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד. ויאמר אלי, בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה... והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל".
שלושת האנשים אשר קמו לתחייה לבושים בגדים פרתיים, בעוד אשר הנביא והזקנים, וכן דוד ואחיו ושמואל הנביא בתמונה שראינו תחילה, וגם משה רבנו, לבושים בגדים של שועים היליניסטיים. מעליהם מושטת יד ה', האוחזת בציצית ראשו של אחד הגברים שקמו לתחייה.

בצד הימני של התמונה נראים שני הרים. בתוך ההר הימני נראה בית המט לנפול. למעלה עומדים שני עצים. בצד השמאלי של התמונה מזדקר לעינינו חלקו של עץ, ולו ענפים אחדים.

הריני נוטה לראות בחלק זה של הציור את התגשמות החזון המתואר באותו פרק, בפסוקים ט"ז-כ"ח:
"ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו... כה אמר ה' הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, ועשיתם לעץ אחד, והיו אחד בידי... הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם, וקיבצתי אותם מסביב, והבאתי אותם אל אדמתם. ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכלם למלך... ועבדי דוד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכלם, ובמשפטי ילכו וחוקותיי ישמרו ועשו אותם..."
שני העצים מימין מסמלים כנראה את בית ישראל ואת בית יהודה. העץ, שחלקו בלבד נראה בקצה השמאלי של התמונה, ואשר לו ענפים אחדים, מסמל לדעתי את חזונו של הנביא, שממלכת ישראל וממלכת יהודה תתחברנה לממלכה אחת, "ועבדי דוד מלך עליהם".

עלי לציין שעדיין אין אחידות דעות בין החוקרים על פשרם של כל הפרטים המתוארים בציורים אלה, והבאתי כאן את ההסבר הנראה לי ביותר. הרוצה להוסיף ולקרוא על בית כנסת זה יעיין בספרו החשוב של מורי פרופ' א. ל. סוקניק ז"ל: "בית הכנסת של דורא-אברופוס וציוריו", שנדפס בירושלים בשנת תש"ז.

הציורים מועתקים כאן מן ההעתק שנעשה בידי הצייר ה. גותה, השמור בבית הנכאת אשר בעיר ניו-הייבן שבארצות הברית, ולא מהתמונות המקוריות, כיון שאלה לא נשתמרו בצורה ברורה.

בית כנסת זה הוא בית הכנסת העתיק היחיד שנגלה עד עתה המקושט בציורים. דורא אברופוס הייתה עיר לא גדולה, הרחק ממרכזי התרבות היהודית והכללית של הימים ההם. ברור הדבר, שציורים אלה לא צוירו בפעם הראשונה בבית כנסת זה. מסתבר, שאומני דורא היו לפניהם דגמים של ציורים דומים, אשר קישטו בתי כנסיות במרכזי היהדות בדורם ובדורות שקדמו להם. אולם פרטיה של אמנות יהודית קדומה זו אינם ברורים לנו עדיין. מהראוי לציין, שבין החוקרים רווחת הדעה, שלאמנות היהודית הקדומה, הידועה לנו בעיקר מתוך שלוחתה הנידחת אשר בדורא אירופוס, הייתה השפעה מסוימת גם על האמנות הנוצרית הקדומה.


השנה נגלה בית כנסת, שהוקם כנראה במאה הרביעית אחרי סה"נ בעיר הנמל אוסטיה המרוחקה כעשרים ק"מ מרומא בירת איטליה. החפירות עדיין לא נסתיימו, ולכן פרטים רבים עדיין אינם ברורים. כך למשל טרם התברר, אם בית הכנסת הוקם על שרידיו של בית כנסת עתיק יותר. תודות למאמציו של הד"ר א. נכון כבר סודרה תצוגה של צילומים מבית כנסת זה בפרוזדור בית הכנסת האיטלקי שבירושלים, וברשותו האדיבה יכולים אנו לפרסם כאן צילום (מספר 4) של תאור המנורה בתבליט שנגלה בבית כנסת זה. לרגלי המנורה נראים אתרוג, לולב ושופר - סמלים המעידים על מסירותה של עדת אוסטיה לקודשי ישראל.

זהו בית כנסת הבנוי בצורת בסיליקה: ארכו 24 מ' ורוחבו 11 מ', בתוכו נגלו ששה עמודי שיש בעלי כותרות קורינטיות נאות. הבה נקווה, שהחפירות במקום זה תסתיימנה בהקדם, ונוכל ללמוד פרטים רבים יותר על תגלית חשובה זו.

כאן המקום לציין, שבכלל קיימים באיטליה שרידים מעניינים של אומנותו בתקופת האמוראים, ובייחוד מערות קברים (קטקומבות), המקושטות בחלקן בציורים נאים ומעניינים כמו כן נגלו שם שרידים רבי עניין של אמנות זעירה, בייחוד חשובים כלי זכוכית מוזהבים שנגלו בקטקומבות שברומא.


ריצפת מוזאיקה מבית הכנסת של נרו (חמאם ליף)
אשר בתוניסיה. (ציור מס' 5)

באבן אשר נגלתה בעיר פרינה כנראה מהמאה החמישית אה"ס, הנמצאת באסיה הקטנה, בשטחה של טורקיה אנו רואים את המנורה בעלת שבעת הקנים. בסיסה - שלוש רגליים, משמאל רואים לולב ואתרוג; מימין כפת תמרים ושופר. נראים הדברים, שאבן זו הייתה קבועה בבית הכנסת שבעיר זו.

לבסוף נתבונן ברצפת המוזאיקה היפה מן העיר נרו (המאם ליף) אשר בשטח טוניסיה של ימינו (ציור 5). מוזאיקה יפה זו הוכנה כנראה במאה החמישית אחרי סה"נ. בצדדיה נראים חיות, עופות וסלים עם פירות. במרכז נראות שתי מנורות. מלמעלה אנו רואים כוכב, דגים ועופות, ולמטה - שני טווסים, סמל האלמות, העומדים בקצהו של מזרק, ושני דקלים. בציור 6 רואים אנו פרט מתוך מוזאיקה זו: את המנורה, ולידה שופר, ואולי תאור משובש של לולב. מוזאיקה זו מעידה על פריחתה של יהדות אפריקה באותה תקופה ועל הרמה הגבוהה של תרבותה.


קטע של רצפת המוזאיקה
בבית הכנסת של נרו. (ציור מס' 6)

אין ספק, שבחפירות עתידות יתגלו שרידים נוספים של אומנותנו הדתית בימי קדם. זהו פרק מפואר של עברנו, ההולך ומתבהר על ידי התגליות הארכיאולוגיות.