הקשרים בין ארץ ישראל - סוריה לבין יוון עתיקי ימים הם, כפי שמלמדים אותנו מקורות היסטוריים שבכתב, ממצאים ארכיאולוגיים ואחרון אחרון - אף הלשונות גופן. ביחסים האלה היו שני הצדדים הן בחינת מעניקים והן בחינת מוענקים. ברשימה זו לא תידון אלא הבחינה הלשונית בלבד.

רמזים לקשרים האלה באמצע האלף השני לפנה"ס מספקים ממצאים ארכיאולוגיים באיי יוון ובחופי ארץ ישראל וסוריה, ואף כאמור הלשון. כבר בכתובות היוניות המיקניות, שנתגלו בכתרים (מן המחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס; הם נתפענחו רק בזמן האחרון) מצינו את התיבות 'כתן' כותנה ו'חרוץ'.

לעתים, בבירור השפעות הדדיות של שתי לשונות, אין לאל אנשי המדע להחליט, איזו לשון הריהי בחינת השואלת ואיזו לשון בחינת המעניקה היא.

אם יש חשש לגבי תיבת 'כתן', ששרשה אינו מחוור, ויתכן כי השפות השמיות קלטו אותה מלשון אחרת, הרי לגבי תיבת 'חרוץ', דומה שאין מקום להיסוסים. בזכות הבלשנות השמית המשווה אין ספק שהשורש שמי מקורי הוא, לפיכך ברי, כי היוונית שאלה, במישרין או בעקיפין מלשון שמית.

מלשון שמית - אך מאיזו? אמנם ודאות אין כאן, אך הדעת נותנת כי היתה זו הכנענית הפיניקית, אחות הלשון העברית, לשון תושבי א"י וסוריה הכנעניים, שבזכותה הגיעה התיבה אל היוונית.

הקשרים המסחריים והתרבותיים שבין הכנענים והיוונים (בעיקר תושבי איי הים), גלויים וידועים. האלף-בית היווני שהוא אבי האלף-בית הרומי, מוצאו (במישרין או בעקיפין), מן האלף-בית הכנעני הקדום. אין פלא, אפוא, שבזכות הקשרים האלה עברו גם מילים כנעניות אל היוונית, בעיקר מילים מתחום המסחר והתרבות. לעומת זאת אין הוכחה ברורה למעבר מילה יוונית לכנענית - או לעברית - בתקופה קדומה, על אף העובדה שהקשרים שבין שני העמים האלה מעולם לא נותקו כליל, והחלו להתחזק, לפי העדות הארכיאולוגיות, מן המאה השמינית ואילך. דבר זה ידוע לנו בזכות ממצאים ארכיאולוגיים המצביעים על קיום ישובים של יוונים אפילו בא"י (מצד חשביהו, ליד אשדוד).

אמנם, מצאנו, לכאורה, מילה יוונית במקרא עוד בתקופה קדומה לפני קום המלוכה והיא תיבת 'סרן' (סרני פלשתים), הזהה עם tyrannos היוונית = שליט יחיד (אח"כ - עריץ), אך לא זו בלבד שההקשר מלמדנו, כי אין לכנותה אפילו כמילה שאולה בעברית (כדרך שאין לכנות כמילה שאולה בעברית את תיבת 'פרעה') הן היא שימשה רק בתור תואר של ראשי הפלישתים, אלא שכנראה אף אינה יוונית. מסתבר שהיוונית (ואולי אף הפלישתית) קלטתה מלשון אחרת בלתי ידועה לנו, תופעה שכיחה ביותר בכינויי מנהיגות (השווה, דרך משל, תיבת 'קיסר' בלשונות אירופיות שונות, השאולות מן הרומית). לפי השערה חריפה של פרופ' ידין תיבת 'דרבן' פלישתית-יוונית היא, אך דומה שלפי שעה אין לראות סברה זו כמוכחת. ואילו תיבת 'אפיריון' (שה"ש) אם אמנם יוונית היא, אין לדעת מתי הגיעה אל הלשון העברית, ואף אין לברר באיזו דרך הגיעה. אף אין ודאות כי תיבת 'אגרטל' (עזרא א, ט) מוצאה יווני.

אך כפתחו של אולם נפתח השער לזרימת מילים יווניות לעברית, עם כיבושי אלכסנדר הגדול (מאה הרביעית לפנה"ס). בעקבות הכיבוש הצבאי נכבש גם חלק הגון של אסיה ואפריקה על ידי התרבות היוונית. מדינת יהודה הקטנה חייתה אז בצל התרבות הזאת, שהשפעתה בא"י לא פסקה, אלא הלכה הלוך וגבור, הלוך והתפשט עד שהשתלטו הערבים על א"י (במאה השביעית לספירה).

אין אנו יודעים, מה היתה דעת החסידים והמכבים, שנחלצו למלחמת קודש נגד המתיוונים, על הלשון ועל דבר השפעתה על העברית. אך מכל מקום, בלשון חז"ל, כפי שהיא מופיעה במשנה (שנערכה בסוף המאה השניה לספירה), אנו מוצאים שפע של מילים יווניות, ואפילו בתחומי הדת; 'סנהדרין', 'כהן הדיוט' עדים לכך. ואילו מתקופה מאוחרת יותר יש יסוד להניח, כי לשון זו היתה מקובלת אפילו בקרב החכמים. ועדות מובהקת תשמש דעתו של רבי (ר' יהודה הנשיא) "בארץ ישראל לשון סורסי למה או לשון הקודש או לשון יוונית" (!) (ב"ק פ"ג א). נמצאת למד, שרבי נטה להמיר את הארמית (של א"י) ביוונית!

אמנם, במגילות ים המלח (מן התקופה שלפני חורבן בית שני) אין אנו מוצאים מילים יווניות עדיין, אך אין הדבר מתמיה: מגילות אלה, רובן ככולן, כתובות עדיין בלשון הקרובה ללשון חז"ל, מצינו, דרך משל, את תיבת 'אכסדרן' (אכסדרה) ובמכתב עברי מימי בר כוזבא את התיבה היוונית 'פרנס'.

בלשון חז"ל, במשנה, בתוספתא ובמדרשי הלכה, ואף בלשון של התלמוד הירושלמי ובמדרשי האגדה, המשקפים את חיי ארץ ישראל בימי שלטון התרבות היוונית, מצינו עקבות השפעה זו בשפע, ואילו בתלמוד הבבלי שארץ מוצאו בשלטון פרס היתה, השפעה זו פחותה. באיזו מידה הצליחה היוונית לחדור לתוך לשונם של תושבי א"י היהודים, על כך תעיד, דרך משל, העובדה כי מן הכתובות היהודיות שנמצאו ביפו מימי התלמוד, 60 יווניות הן, ורק 6 עבריות וארמיות. וכן אופייני כי בבית שערים, בית קבורתו של רבי ובני ביתו, נמצא שפע של כתובות יווניות. בעיר קיסריה, אנוסים היו היהודים לקרוא את תפילת 'שמע' ביוונית! (מאחר שכנראה לא ידעו עברית) בירושלמי נתקיימו פתגמים שלמים ביוונית, כגון "פרא בסיליוס אונומוס אגרפוס" - החוק אינו כתוב (מחייב) לגבי המלך, (ר"ה א, ג), וכנראה אף קטע תפילה לגשם.

הרשימה הבאה תדגים מה תפקיד נכבד נועד למילים אלה בכל שטחי החיים. היא כוללת בעיקר מילים, החיות עדיין בלשוננו. יש מהן שהוראתן נשתנתה (כגון: אטליז). אחדות פשטו צורה ולבשו צורה חדשה, בעיקר בשל שגיאות מעתיקים (כגון: פרוזדור, לסטים). אף נכללו ברשימה מילים רומיות, שעברו דרך היוונית.

נפתח במילים, השייכות לרובד הראשוני ממש של חיי יום יום. לא אחת נתמה על כך, שאבותינו נזקקו אפילו בתחום זה למילים שאולות. והרי כבר הדוגמה הראשונה יש בה כדי להדהים אותנו:

אוויר (!), אוכלוסין, אלכסון, אכסניה,אפיטרופוס, בסיס, דוגמה, דיוקן, הדיוט, זוג (והפועל 'זווג'), טגן, טופס, נימוס, סימן, ספג, לפייס, פרהסיא, לפרוץ.

בניין: בימה, גזוזטרא, דיוטא, סטרטיא, פונדק, פרוזדור (בעצם: פרוזדור).

צבא: טירון, טכסיס, (ואף טכס), פולמוס.

כלים: אזמל, אספקלריא, מיכני, (ששונה היום ל'מכונה'), נרתיק, עוגן, פנקס.

מאכלים: אטריות, אספרגוס, סופגנים.

רהיטים: וילון (רומית היא), אצטבא, פרגוד, קתדרא (שירשה את 'הכסא' שהיא שאולה מן האכדית השומרית).

ישובים: אטליז (הוראה שונה היום; בעצם: שוק חופשי ממסים). נמל (בירושלמי 'לימין' והיא קרובה יותר למקור היוני), סימטה.

מלבושים: אצטלה, סודר, סנדל (רומית הן).

מסחר: גורטאות, סיטון (=סיטונאי), פרקמטיא.

פקידות: ארכיון, היגמון, היפרכוס, פרנס.

משפט: ארכיקריטיס (=ראש הדיינים), ליסטים (בעצם: לסטיס!), סניגור, פרקליט, קטיגור.

מוסדות המדינה: בולי (מועצת העיר), טמיון (=אוצר!).

מעולם הצומח: איריס, הרדוף, כרוב, מלפפון, שזיפים.

קבורה: גלוסקמה (דלוסקמה).

מלאכת גילוי מילים יווניות בלשון חז"ל (ובארמית של התלמודים) אינה קלה. עוד רבותינו הגאונים העירו על אחדות מהן, והוא הדין לבעל הערוך, רבי נתן מרומי. דרך שטה החלו לעסוק בזיהוין במאה השבע-עשרה, ואילו הספר המסכם האחרון, של ש. קראוס, הופיע לפני למעלה מששים שנה. השגיאות בו מרובות ביותר, אך רובן תוקנו ע"י הרב לעף, בלשן שמי מובהק, בתוך הספר. בשנים האחרונות נוסף לרשימת מילים אלה מספר רב של מילים שנעלמו מעיני החוקרים הקודמים, בעיקר בזכות עבודותיו של פרופ' ש. ליברמן, אך אחרי כל העמל הרב שהושקע בעבודה זו עוד ארוכה הדרך לשלמות. הסיבות לכך שונות. מן הצד האחד לצערנו נשתבשו מילים אלה במקורותינו, בעיקר בספרים שיצאו בדפוס (השווה ברשימה דלעיל את המילים 'פרוזדור', 'לסטים'), ועלינו לבדוק כתבי יד, כדי לברר את הגירסה הנכונה. מן הצד השני המילונים היווניים שבידינו רושמים בשלמות בעיקר את המילים של היוונית הקלאסית, אך אין להניח, כי המילים היווניות שהתהלכו במזרח הקרוב, כולן מוצאן מאוצר המילים הקלאסי. אף יש לשער לעתים, כפי שהעיר פרופ' ח. רוזן, לגבי המילה, 'אויר' שמילים מסוימות הגיעו אלינו מתוך ניב יווני נידח יחסית.

הרי כמה דוגמאות נוספות: פרופ' ליברמן בירר שהתיבה 'פרודום' שבספר המעשים (שמתקופת הגאונים, מא"י) פרושה 'חקירה'. התיבה היוונית המקבילה נמצאת רק במקורות יווניים מאוחרים. קראוס הציע מקבילה יוונית לתיבת 'קרטיסים' שבמשנה (ע"ז, א, ג, מבארת הגמרא שם ח. א, "יום שתפסה בו רומי מלכות... בימי קלפטרא מלכתא"). והנה בימי קראוס לא היתה התיבה רשומה במילונים היווניים. בא ליברמן והצביע על כך, שבינתיים נתגלתה בתעודות יווניות. את תיבת 'פילומא' (משנה שבת, כב, ו) הקביל המלומד הגרמני פליישר לתיבה יוונית, שלא היתה ידועה בימיו ונתגלתה רק אחר-כך.

יש אשר מילה דומה להיות עברית טהורה, ואינה אלא יוונית. דוגמא נאה: 'לקלס'; בשל 'התקלס' שבמקרא (שהוראתה הפוכה אמנם) היו סבורים, כי עברית היא והוא הדין לתיבת 'מזנון', (לכאורה משורש 'זון') אשר ב. צ. גרוס גילה את מוצאה היווני. וגם להפך: לא אחת ייחס קראוס מילים לא יווניות ליוונית (או רומית), כגון תיבת 'קומקום'. בלשנים של הרומית סבורים, כי יתכן כי הרומית שאלתה מלשון שמית ואכן יש תיבות שלגביהן אין ספק בנידון זה. תיבת 'בלסמון' השאולה מן היוונית, אינה אלא התיבה השמית, 'בשם' שהתגלגלה ליוונית, שינתה את צורתה בדרך גלגוליה, וחזרה אלינו.

צד מסויים של ההשבעה היוונית לא נחקר עדיין כלל דרך שיטה. הכוונה לבבואה Calque) בלעז), דרך דוגמא: 'גן ילדים' שבלשוננו נראית להיות עברית טהורה, אך אנו יודעים, שאין היא אלא בבואה של צרוף גרמני (netragredniK), באותה ההוראה. יש להניח, כי גם יצירות כאלה מצויות היו בלשון חז"ל. ליברמן העיר על 'חשבן' - הממונה על השוק שהיא תרגומה של תיבה יוונית.

לעיל נתברר, כי גם בכתבי רבותינו שלאחר תקופת התלמוד הירושלמי עשויים אנו למצוא מילים יווניות חדשות. הפייטנים (ואף תיבה זו יוונית היא כדרך שאף 'פזמון' ו'פזם' יווניות הן) לא נמנעו אף הם מילהשתמש במילים יווניות שמצאו במקורותיהם, יש סבורים כי תיבת 'גיא' החביבה על הפייטנים בהוראת 'ארץ' הושפעה בהוראה זו מן התיבה היוונית ge שפירושה ארץ.

גם בתקופת לשון חז"ל לא היתה ההשפעה חד צדדית. בעקבות הנצרות נפוצו מילים עבריות, בתיווך היוונית, מהן הידועות עד היום כגון tobba, 'ראש מנזר' (אבא!), וכן שמות ל'שבת' בכמה לשונות המונח האנגלי bishop (הגמון) ואחיותיה בשאר שפות אירופה הריהו כנראה בבואה של תיבת 'מבקר' שבמגילות ים המלח, 'השלים' בלשון חז"ל פירושו (גם 'מת', ובבואה של תיבה זו נמצאה אף ביוונית.

גם כיבוש א"י ע"י הערבים לא היה בו כדי לשים קץ להשפעה היוונית על העברית. אך השפעה זו מצאה לה הפעם דרכים חדשות לגמרי והופיעה עפ"ר בלבוש שונה. העברים הסתגלו עד מהרה לחיי התרבות שמצאו במזרח הקרוב, ומבדואים פראיים הפכו לשוחרי מדע. עד מהרה החלה פעולה ענפה ביותר של תרגומים מיוונית לערבית (לרוב בתיווך הסורית - ניב ארמי). אלא שהערבית חסרה היתה את כל המונחים בשטח הפילוסופיה, הרפואה, המתימטיקה ובשאר שטחי המדע. מה עשו, אפוא, הערבים? לעתים קיבלו את המונחים היוונים כמות שהם, אך לרוב תרגמוה מיוונית לערבית. וכך נוצרו בבואות של היוונית בערבית.

לפעולת תרגומים זו נמצא המשך, הפעם מערבית לעברית - בקרב היהודים. גדולי ישראל, כגון רב סעדיה גאון, הרמב"ם ואחרים כתבו את חיבוריהם הפילוסופיים, ולעתים אף חיבוריהם התורניים, בערבית, והוא הדין למדקדקים היהודים שבספרד של ימי הביניים. אך יהודי אירופה - להוציא ספרד - לא ידעו ערבית. קמו, אפוא, דורות של מתרגמים, והמפורסמים ביניהם משפחת התיבונים, והעתיקו לעברית את הספרים האלה: ספר האמונות ודעות לרב סעדיה גאון, מורה נבוכים לרמב"ם, ספר הרקמה לרבי יונה אבן גנאה ועוד. אף הם היו אנוסים לעמול קשה כדי ל"הכשיר" את הלשון העברית לסוגים מדעיים אלה, ויצרו אגב כך לשון עברית מדעית חדשה, בלתי ידועה עד ימיהם. שיטותיהם היו כשיטות הערבים: מספר קטן של מילים "ערביות" נקלטו כמות שהן, אך לרוב תרגמון לעברית.

והנה, הן בקרב המילים ה"ערביות" שנקלטו כצורתן והן שתורגמו, מצינו מספר לא קטן של יסודות יווניים. הרי דוגמאות מספר: "אקלים" עברה במישרין מן הערבית, אך אין זו אלא מילה יוונית, פשוטו כמשמעו, שקלטה הערבית. ואילו תיבות מתורגמות מן הערבית, שהיא גופה תרגום מן היוונית הריהן, 'שלילה', 'בכוח' 'בפועל', תיבת 'צורה' בצירופים: "פשוט צורה - ולבש צורה" ועוד.

אף בימינו לא פסקה השפעת היוונית, אך שוב אין זו השפעת מישרין, כי אם השפעת עקיפין.

שמות מעין 'גיאוגרפיה', 'ביאולוגיה', 'מתימטיקה' ושפע של שמות מתחומי מדע שונים, ולא רק תחומי מדע, כגון 'סימפטיה' (ומכאן: לסמפט) הגיעו וממשיכים להגיע ללשוננו המדוברת, לא מן היוונית גופה, כי אם מלשונות מערב אירופה.

סקירתנו זו יש בה כדי להראות, כי במידה מסוימת היוונית הריהי מעין בת לוויה של העברית ממש מראשית ימי עם ישראל.