"בליל הושענא רבה נוהגין מקצת אנשים לקרות את התורה כלה מראש עד סוף, משום דאמרינן בפ"ק דברכות לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום, ואפשר שלא השלים כל הפרשיות עם הצבור, ולפיכך קורא בלילה הזה התורה כולה וישתלמו פרשיותיו עם הציבור"

"ויש שנוהגין בליל יום ערבה להיות נעורין כל הלילה ויושבין ועוסקין בתורה ומתחילים בראשית והולכין עד וזאת הברכה".

"שקריאה זו אינו מועלת כלל לו לפוטרם מתקנת חכמים, כי קריאת התורה כלה בלילה הזה היא פעם אחת כל פסוק, מפני שאין שום אדם שיכול להשלימה כולה בלילה אחת, שנים מקרא ואחד תרגום".

"ונהגו ביום השביעי שהיא יום ערבה לקום ממשכבם קודם אור היום".

"מנהג לעמוד בו עם עמוד השחר"

"ומשכימין לביהכ"נ בעלות השחר".

"והשרידים אשר ה' קורא אינם ישנים כל אותו (לילה), ועוסקים בתורה (וכל אלה) היודעים ח"ן אינם ישנים ואינם נותנין דומי לעיניהם ולנפשותם כל הלילה לקרוא בתורה".

"מפני שהיא אושפיזא של דוד המלך, והוא היה ניעור ולא היה ישן, רק שיתין נשמי, ואמר שירות ותשבחות, לכן אנו מעוררים מדה שלו".

"בליל זה קורין כל הלילה בספר תהלים וסליחות בין ספר וספר".

"ולהיות היום הזה נורא מאד, ובו נחתמים כל הספרים כולם והפסקי דינים ניתנים ביד כל תובע ומשטין, ולכן צריך להרבות בו צדקה תפילה ותחנונים, לעורר הרחמים העליונים... ויש שעומדים כל הלילה ואין ישנים כלל ומרבים בזמירות ותחינות, וקורין בספר תהילים כולו, וכל המרבה להתחנן הרי זה משובח".

"שבו נוהגין באר"י כמו ליל שבועות, ועוסקין כל הלילה בתורה, גם בתפילות, ומקצת קהילות מהמלכות הזה נוהגין שאומרים איזה הושענות ובקשות המסודרות להם, ואומרים כמה פעמים א-ל מלך ויעבור, ותוקעין תשר"ת כשאומרים י"ג המידות והכל לעורר הלבבות לתשובה".

"יש המשכימים וגומרים תהלים לאחר הטבילה ויש שעומדים כל הלילה בשירות ותשבחות",

"סדר לילה הזאת שבחצי לילה הראשונה תקרא ספר משנה תורה מן ואלה הדברים עד סוף פרשת וזאת הברכה, ואמנם אם תקראהו ותסיימהו קודם חצות, אזי צריך לקרוא בספר הזוהר פרשת האזינו, באידרא זוטא ובספרי קבלה דווקא ולא בדבר אחר, ואע"ג דלא ידע ולא מבין מאי קאמר, מכל מקום הלשון של הזוהר היא מסוגל כל כך לשכינתא ולנחמתא, לקרוא בו יותר מכל עסק התורה, בפרט באידרא קדישא".

"ולכן נוהגים לומר סליחות בליל הושענא רבה אחר חצות, קודם אשמורת הבקר", אם כי "צריך להיזהר מאד שלא יאמר ויעבור (-י"ג מדות) ושום דבר כיוצא, רק כמו רחמנא וכו' אלוהינו שבשמים וכו' וכיוצא בזה בלבד, מאחר שהוא יום טוב, ואז מתעוררים השלש עשרה מדות מעצמם שלא על ידינו, והוא פגם גדול ומקצץ בנטיעות, טוב לו שלא נברא, ולכן צריך להיזהר עד מאד שלא לאומרם".

"לאחר משנה התורה אין ללמוד שום דבר רק זוהר ואגדה",

"לאחר משנה תורה יאמר כל ספר תהלים".

"נוהגין ישראל להיות נעורים בליל ערבה"

"תיקון ליל הושענא רבה כבר מפורסם שנוהגין לקרות ספר משנה תורה כולה מן אלה הדברים עד סוף וזאת הברכה",

"כבר פשט המנהג להיות נעורין בלילה והתיקון מצוי ביד הכל - - - ויש שטובלין", ולפני כן הוא מסביר כי "ליל הושענא רבה היא ליל חותם מלכות כידוע, שבו נמסרין הפתקין ליד הרצים בשליחות", אך "לא נשלם התיקון עד שמיני עצרת".

"מי שמת לו מת בתוך החג התירו רבני ירושלם עיה"ק שיכול לקרוא תיקון הושענא רבה".

"יזהר אדם למעט באכילה בסעודת לילה זו, בכדי שיוכל להיות נעור כל הלילה לעשות התיקון כי אכילה מביאה לידי שינה, וכן לגבי קריאת המשנה תורה, יזהר בדקדוק התיבות היטב - - - לבל תהא מובלעת תיבה בחברתה, וכי יחשב זה לתיקון הלוואי שלא יקלקל".

"וצריך להעיר כל הלילה ולעשות כתיקון שהובא מאר"י - - והטעם מפני שהוא חתימת הדין, ועיקר הדין בלילה, ונוהגין אנשי מעשה שלא לישון כלל באותה לילה, ומשכימין לילך לביהכ"נ מיד כשהבריק השחר".

"בני אלוקים חיים ומלך עולם, עמו ועם קרובו בכל מקומות מושבותיהם, נהגו לקום באשמורת הבקר לעורר השחר בחודש אלול, בסליחות ווידויים, ועלתה במחשבתם להנהיג סדר זה גם בהושענא רבה, ויהי כי עלה בלבם חכמו השכילו זאת, הכינו ליומא טבא יום הושענא רבה, אשר הוא יום החותם הגדול, ולו נאה ולו יאה. להרבות בתחנה ובקשה, כי לא נופל גם מיום התרועה ויומי דכיפורי, אמרו בלבם מי יעשה לנו סדר נכון לאומרו ביום ההוא, לעשות נחת רוח לאוהבי ה', המעבירים חבלי שנה מעיניהם בליל הושענא רבה".

"סדר נכון והגון לאומרו קודם שיעלה השחר ביום הזה הנכבד והנורא" - - כפי מנהג ק"ק הספרדים, אשר נוהגים ביום הזה לומר סליחות ותחנונים באשמורת הבקר, עם ויעבור ווידויים."

"סדר נכון והגון לאומרו קודם עלות השחר, ביום הגדול יום הערבה",

"מקבל עליו כל הקהל עול מלכות שמים בקריאת "ה' הוא האלקים" ז' פעמים, ואח"כ אומרים כל הקהל "שמע ישראל" ותוקעים תשר"ת ואומרים "זכור ברית".

"תפלות ותחינות והמפוזרות במקראי קדש, שנהגו מדי שנה בשנה לקרות בליל הושענא רבה, יחידי סגולה יראי ה' וחושבי שמו, מק"ק חונן דל, בהאגא הבירה" (-היא האג בירת הולנד).

"אין אנו אומרים י"ג מדות בהקפות, ולא באשמורת הבוקר וכדעת האר"י",

"כפי שנוהגין לקרות בארץ ישראל יח"צ תובב"א מצרים ואגפיה, וכמה מקומות, כלולים נוסף על סדר הלימוד של משנה תורה ותהלים גם י"ג מדות וסליחות. סדר זה כולל ספר משנה תורה, מעשה בראשית: "בין ספר לספר אומרים סליחות רחמנא אידכר לן, ויש קהילות שאומרים כאן "ויעבור" עם י"ג מדות, ותוקעים שופר עשרה קולות תשר"ת, ואחר כך אומרים שמע ישראל", ולבסוף באים פרקי זוהר, "ובארץ ישראל נוהגים לקרות גם כן האידרא רבה וזוטא".

"בליל הו"ר היה ניעור בסוכה עם הת"ח והתלמידים הסמוכים עליו, ואומר כל התיקון הנדפס חוץ מהתפילה השניה שאחר ספר ראשון, והתפילה שעל תיקון כרת".

"והיה קורא בעצמו בספר תורה, ספר משנה תורה, וכל העם היו שומעים, ואחר קריאת התורה חזר לסוכה ואמר האושפיזין, וכלי זמר משוררים היו מנגנים כל שירי המעלות".

"כי אתה ה' עזרתני ונחמתני"

"עזרתני - ביום הכיפורים וניחמתני - בהושענא רבה".

"בבית הכנסת של אבותי הקדושים היו המדקדקים נוהגים לזמר ולרקוד בין ספר לספר שבתהלים, כדי לצאת שמחת בית השואבה".

"מנהג לומר זמירות של שבת (-מזמורי שבת בפסוקי דזמרה בתפילת שחרית), "ועל הכל" בקול רם, ומנהג להוציא כל ספרי התורה, ולא לקריאת היום הוצרכו כולם, אלא דרך כבוד של מעלה היא - - ומתפללים כמו שמתפללים בחולו של מועד, אלא שאומרין למוסף קדושה רבה - - ואומר פזמונים בעמידה לפני התיבה, ונהגו לומר בקול רם ה' הוא האלוקים, כעל מוצאי כיפור, לפי שביום כיפור נחתם לחיים דיננו, והיום נתקיים בחתימת החיים, ושכינה עולה למעלה בערבות, ועוד אומרים שמע ישראל, ברוך שם וכו'.

"ובאין לבית הכנסת ואומרים פסוקי דזמרה כמו בחו"ל,

"ויש מקומות בצרפת ובפרובינציא ובאלמנייה, שאומרים אותם כמו ביו"ט, ואומרים נשמת כל חי עד חי העולמים - - ויש אומרים ביוצר נקדישך ובכל מקומות ישראל נהגו לומר קדושה רבה במוסף"

"טוב לומר פסוקי דזמרא כמו ביו"ט וקידושא רבה - - ויש מקומות שאומרים אחר הכל "היום תאמצם" וכו' "היום תחתמם בספר חיים טובים", "שמע ישראל" "ברוך שם", ה' הוא האלוקים, ויש מקומות שאין אומרים כלל מכל וכל, והכל הולך אחר המנהג".

"ונהגו לומר ביום הושענא רבה כל פסוקי דזמרה כמו בשבת, ויש אומרים אף מזמור לתודה ואומר נשמת כל חי, קדיש, ברכו יוצר של חול, ונקדישך ביוצר וקידושא רבא במוסף, וי"א אחר הושענות היום תאמצנו שמע ישראל ה' הוא האלוקים".

"שלא תקנו לומר אין כאלוקינו אלא ביום שאין אומרים י"ח ברכות ובא אין כאלוקינו להשלים הי"ח"

"ואומרים אין כאלוקינו".

"ואין אומרים נשמת אלא ישתבח"

"ומטעם זה נוהגין לומר נשמת כל חי בהושענא רבה".

"אומרים פסוקי דזמרה כמו בשבת, גם יאמר מזמור אך יתחיל בטוב להודות",

"אמר אדם הראשון אם כן גדול כוח התשובה, מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, ואם כן ראוי לאומרו בהושענא רבא, ורבי שלמה קלוגר בהגהותיו על השו"ע "חכמת שלמה" מבסס את המנהג לומר גם "נשמת".

"ומה שנוהגין באיזו ישובים לומר "נעריצך" ו"אין כאלקינו", אינו מנהג פרנקפורט רק כשאר ימי חול המועד ולא נשתנה בשום ענין רק בפיוטי הושענות",

"נוהגין לטבול קודם עלות השחר, לובשין לבנים ומשכימים לביהכ"נ ואומרים שיר היחוד ושיר הכבוד, אומרים מזמור לתודה, השמים מספרים ואין אומרים נשמת, - - - בהוצאת ספר תורה י"ג מדות ותפילת "רבונו של עולם" - כביום נוראים, קדוש ונורא שמו, "ויעזור" - בניגון דראש השנה, במוסף נעריצך. ואדיר אדירנו".

"יש נוהגין להוריד אדם חשוב לתפילת מוסף, כמו בראש השנה ואומרים בתפילת מוסף "זכרנו לחיים" ו"מי כמוך" "ובכן תן פחדך", "ובכן תן כבוד" "ובכן צדיקים "וחתום לחיים" "ובספר חיים טובים" וכו' בעל "כנסת הגדולה" מוסיף "נראה שהיה מנהגם כן ואין מנהגנו כן".

דאין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מביהכ"נ

"ויש מסירין מעליהם גם הכיס של מעות".

אין המנהג לגבות בו ביום "מעות אתרוג" נכון מטעם זה

"שרוב הקהל מתאספין בהו"ר ויש ריווח לצדקה מזה".

"שכל מי שמתפלל בכוונה בשלשת הימים, הושענא רבה שמיני עצרת ושמחת תורה, אז מסוגל להתפלל כל השנה בכוונה".

"ונהגו ביום השביעי, שהוא יום ערבה, לקום ממשכבם קודם היום ומסתכלין אם יראו ראשם באור הלבנה, ויש סמך למנהג ממה שנמצא בהגדה על פסוק זה סר צלם מעליהם".

"המנהג שלהם שכורכין עצמם בסדין ויוצאים למקום שמגיע אור הלבנה ופושטין מעליהם הסדין ונשארין ערומים ופושטין אבריהם ואצבעותיהם ונראה האות".

"אין לנהוג מנהג זה"

"ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות".

"והירא את דבר ה' והחרד לדברו אל יהא לו עסק בניסיון זה, רק בכל יום ויום חייב לראות את עצמו כאילו נסתלק הימנו הצל ויחזור בתשובה".

"מרבים בסעודה ביום זה להראות שהוא בטוח שזכה בדין שמים, ובכל דרכיך דעהו".

כי יום גמר החתימה נקרא הושענא רבה, כנגד נ"א ימים, מראש השנה ועד הושענא רבה. שאנו מתפללים הושע לנו לקבל צעקתנו בנ"א הימים, וביום הנ"א, גמר החתימה מסירת הפתקין לטובה ולרחמים ולחיים ולשלום, ולמחילה שלמה לישראל, אמן.