זבולון המר (מפד"ל):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפי מחקר שהתפרסם אתמול בעיתונות, מחקר של ד"ר בכר, בכל שנה מתים בישראל מהתקף אוטם שריר הלב 10,000 אנשים. 2,000-כ חולי לב מתים מהתקף עוד לפני שהספיקו להגיע לבית-החולים. המהירות והנוחות של ההגעה לטיפול מקצועי בניידת טיפול נמרץ היא קריטית לחייהם של אלפים מדי שנה. אבל זו רק אחת המטלות המחייבות מדינה מתוקנת כישראל לתת סיכוי של חיים לאזרחים שלה. תאונות דרכים אשר מתרחשות בישראל לרוב, עם מאות רבות של הרוגים בשנה ועשרות אלפי פצועים שחייהם תלויים גם במהירות הטיפול, פגיעות טרור וכן כל מה שקורה במחלה או בפציעה של ילדים, מבוגרים וזקנים - מחייבים אותנו לתשומת-לב רבה ולרגישות רבה, באשר לבריאות האישית ולחיי האזרחים שלנו. מגן-דוד-אדום הוא הכתובת במדינה לטיפול חירום, לעזרה ראשונה מיידית. הארגון הזה נמצא במצוקה כרונית אשר משתקת אותו חדשות לבקרים. זה מביא לשביתות, להשבתות ולסגירת תחנות. מוזר מאוד שארגון כל-כך חשוב, שתמיכת המדינה בו הגיעה בעבר לשליש מתקציבו, איננו מופיע כלל בספר התקציב, כאילו אין הוא מעניין את הרשויות ואת הממשלה, אלא כאשר צריך לכבות שרפות.

הוקמו ועדות רבות, ולפי מיטב ידיעתי כולן המליצו שהמדינה חייבת למצוא דרך להשתתפות בתקציב על-פי הצרכים הריאליים, בכפוף להתייעלות ארגונית של מגן-דוד-אדום. משרדי האוצר והבריאות לא מימשו, לפי מיטב הבנתי, את הדוחות, והצעת חוק זו אומרת, שהמדינה חייבת להשתתף בחלק מתקציב מגן-דוד-אדום. שרי האוצר והבריאות יקבעו את הסכום מדי שנה.

מגן-דוד-אדום פרוס בכל הארץ, מפעיל מתנדבים רבים, ביניהם בני נוער, וזה טוב, אבל כל מדינה מסודרת תומכת באופן הוגן בשירות הזה אצלה, כמו למשל בשירותי הצלב-האדום במדינות אחרות. לא יהיה זה מוצדק, שלא נתמוך בחלק הזה של הבריאות, שהיחס אליו, לפי דעתי, לא צריך להיות שונה מתמיכת המדינה במרפאות, בבתי-חולים ובקופות-חולים. המכה העיקרית שהארגון הזה לוקה בה היא דווקא בעיירות פיתוח, במקומות רחוקים, ביישובים מרוחקים. שם אין הרבה אלטרנטיבות.

לכן, אדוני השר וחברי הכנסת, אם לא נדאג שבדרך של חוק תראה המדינה את עצמה חייבת בהשתתפות קבועה וראויה בתקציבו של מגן-דוד-אדום, תהיה האחריות לכל מי שייפגע כתוצאה מכך, או יאבד את חייו, על מצפוננו ותירשם לחובתנו. לכן אני קורא לשר הבריאות ולכנסת לתמוך בחוק הזה, שיש בו גמישות מבחינת ההכרעה על הסכומים, והעניין הזה נותר בידי האוצר ומשרד הבריאות. דחיית החוק הזה תהיה, לדעתי, מהלך אכזרי, שהרי הכול יודעים כמה אנו מוציאים על דברים חשובים הרבה פחות.