 תוכן:
 מבוא
ישיבות ההסדר כמפנה משמעותי בתלמוד תורה
הגדרת המונח תורה
דמות התלמידים
תהליך הלימוד
ישיבות ההסדר כממשיכות את דמות הישיבה הליטאית
יעדי הישיבה
לימוד תלמוד
לימוד ההלכה
מסגרות העתידות להשפיע על תלמוד תורה בישיבות
תלמוד תורה לנשים
המכינות הקדם צבאיות
תהליך האקדמיזציה
שינוי במעמד הישיבות התיכוניות
חתימה
הגדרה עצמית
מיצוי המשאבים
הרחבה רשמית של תחומי הלימוד
התחדשות דתית
מילות מפתח: ישיבות תיכוניות, ישיבות הסדר, תלמוד תורה, הוראת תושב"ע |
|
בכינוס רבני ישיבות ההסדר שנערך במלון רמדה רנסנס באמצע העשור הקודם, טען אחד הדוברים כי ישיבות ההסדר הן ההמצאה החדשנית והאותנטית ביותר בעולם התורה שנעשתה במאה האחרונה, מאז חידוש ישיבות המוסר. תוך כדי אמירת הדברים נקטע הדובר בהערת ביניים שנשמעה מן הקהל אשר טענה כי ישיבות ההסדר הינן היצירה המקורית במידה הפחותה ביותר הקיימת בעולם הישיבות - סדר היום של ישיבת וולוזי'ן נלקח, הודבקו לו תוספות חיצוניות מסוימות כמו שיעורי אמונה ומעט תנ"ך, אך ביסוד הדברים לא השתנה דבר1. במאמר זה אני מבקש לבחון את שתי הטענות2. אין אני עוסק באידיאולוגיה הכללית של ישיבות ההסדר3, ולא במקומו של השרות הצבאי, אלא בעיצוב דמות בית המדרש בישיבות ההסדר. אף שריבוי הישיבות (בשנת ה'תשס"ב מוכרות למעלה משלושים) מקשה על הכללה, ניתן להצביע על קווים אופיינים לתלמוד תורה בישיבות ההסדר4. מטרתי היא לבחון האם ניתנה משמעות מחודשת לתחומים הכלולים במצוות 'תלמוד תורה' ובדרכיה המעשיות.
ארבעה פרקים במאמר זה. בפרק הראשון אציג את השינויים הנראים בעיני כמשמעותיים ביותר באבני היסוד של בית מדרש - דמות לומדי התורה, הנושאים הנלמדים ותהליך וצורת הלימוד. בכך אחזק את הטענה הרואה בישיבות ההסדר יצירה תורנית מקורית. בפרק השני אציג שלושה תחומים, שהם העיקריים בסדר היום בישיבות, בהם לא חלו שינויים של ממש - יעדי הישיבות, לימוד הגמרא ולימוד ההלכה. פרק זה יבסס את הטיעון כי בתחומים העיקריים לא חל שינוי, והנעשה בישיבות רחוק מלהיות מהפכה. בפרק השלישי תוצג הערכה לגבי הצפוי בעתיד, עקב שינויים משמעותיים החלים במסגרות תלמוד תורה בציבור הציוני דתי, הכוללות תאוצה בתלמוד תורה לשמה אצל נשים, הקמת המכינות הקדם צבאיות, יחסים עם האוריינטציה האקדמית, ושינוי במעמדן של הישיבות התיכוניות ה'קלאסיות'. בפרק הסיום של המאמר אטען כי ארבעה סוגי אתגרים עומדים בפני ישיבות ההסדר, שהם תנאי להתמודדות עם אתגרי ההנהגה התורנית של הציונות הדתית. |
|
לימוד בכלל ובתוכו לימוד תורה הוא מפגש בין התחום הנלמד לבין האדם הלומד. לפיכך, בחינת השינויים שהביאה ישיבת ההסדר לעולם, צריכה להעשות בשלושת התחומים: האם חל שינוי בהגדרת המונח תורה, ובמושאי הלמידה? האם דמות האדם הלומד שונה באופן המשפיע על לימוד התורה עצמו? האם שני אלה הביאו לשינוי משמעותי בדרכי הלמידה?
הגדרת המונח תורה: המעיין בסדרי היום בכל ישיבות ההסדר יגלה כי התמונה שונה באופן משמעותי. חלק נכבד מן היום תופסים נושאים נוספים. על אף העובדה כי הזמן העיקרי ביום מוקדש ללימודי גמרא, בחלק נכבד ממנו עוסקים בתחומים שונים לחלוטין. אין ישיבה בה לימודי אמונה אינם תופסים מקום של ממש בלוח השיעורים. שיעורים אלה לא נקבעו כדי לענות על בעיות אמוניות פנימיות בלבד ולדעת מה להשיב לאפיקורוס, אלא כחלק בלתי נפרד ממצות תלמוד תורה. המושג 'תורה' נמתח לעבר עיסוק ביסודות תיאולוגיים ורוחניים. ברוב הישיבות ישנם שיעורי תנ"ך מסודרים, החורגים בהרבה מלימוד פרשת שבוע ובקיאות בספרי הנביאים. בשיעורים אלה נידונות סוגיות תנכיו"ת מקיפות7. חזונו של הרב קוק בדבר שינוי מערכת הלימוד, שפותח והונחל על ידי בנו, הרב צבי יהודה, ממומש בצורה משמעותית בישיבות ההסדר8. יש להדגיש כי עדיין נותר פער גדול בין לימוד הגמרא לבין שאר הנושאים. פער זה בא לידי ביטוי בדחיקת שיעורים אלה לשעות סוף סדר היום המאוחרות מאוד; באי-קיומו של לימוד עצמי מוסדר ומונחה; בהקדשת השיעורים הכלליים לגמרא בלבד וכדו'9. עיקר לימודי אמונה נסוב סביב שני צירים. ציר אחד הוא תקופת הראשונים, המצויה בין רס"ג ועד מהר"ל מפראג. במסגרת זו מהווה רבי יהודה הלוי וספרו הכוזרי, בכל הישיבות כולן, יסוד מרכזי בלימוד. אף עובדה זו ניתן לתלות ברב צבי יהודה, שהרחיב את דברי הגר"א על חשיבות לימוד הכוזרי, לכדי הפיכתו לבסיס לימוד האמונה. שני לו הרמב"ם, אם כי נלמדים בעיקר מבואותיו לפירוש המשנה ואיגרותיו, וכמעט שלא נלמד ספר 'מורה הנבוכים'. במקומות בודדים מורחב הלימוד לראשונים נוספים, כגון ספר 'חובות הלבבות' ו'ספר העיקרים'. השמות אבן דאוד ואברהם אבועלפיא אינם ידועים לרוב בוגרי ישיבות ההסדר. ציר שני הוא בעלי המחשבה הנוטים יותר לכיוון הקבלי, כמו המהר"ל מפראג, ובעיקר - בהיקף ניכר ללא מקבילה דומה - משנתו של הרב קוק. אין במאמרנו זה מקום להעמיק בסיבות לכך. ייתכן שחלק מהסיבות הוא ייחודן של משניות אלו, כמחברות בין עולם הסוד הרזי לבין השפה הפילוספית המדוברת10. עובדה זו בולטת מאוד על רקע העובדה שמשנתו של הרב סולוביצי'ק כמעט ואינה נלמדת, על אף, שמצוי בה חלק נכבד מהתמודדות עם ענייני האמונה בדורנו. מעבר לכך, גם משנתו של הרב קוק נלמדת באופן חלקי. ניתן לקבוע כי אף בכך ישנו המשך לנוהגו של הרב צבי יהודה, והספרים הנלמדים הם הספרים שהוא ערך ושהוא ייחד את מקומם. הרב צבי יהודה הגדיר את ספר ה'אורות' כקודש הקודשים, ולימד בעיקר את ספרי 'אורות התשובה', 'אורות התורה' ו'עקבי הצאן'. ספר 'אורות הקודש' כמעט ואינו נלמד ברוב ישיבות ההסדר, וכך גם ספר 'ערפלי טוהר'. בשנים האחרונות אנו מוצאים עליה מסוימת בלימוד כתבי החסידות, כגון ה'תניא', ועלייה משמעותית במידת לימוד משנתו של ר' נחמן מבראסלב. ישנו הבדל בין הישיבות השונות, וחלק מן הישיבות הצעירות בולט בלימוד עניינים הקרובים לחסידות ולתורת הסוד. כל אלה יחד מלמדים על שינוי התייחסות באופן משמעותי. כדי להדגים את דברי אציג את הנעשה באחת הישיבות. ראש הישיבה מעביר לכל שכבת גיל שיעור אחד בספרים הבאים: מסילת ישרים לרמח"ל, נפש החיים לר"ח מוואלוזי'ן ותניא לאדמו"ר הזקן מחב"ד. במערכת השיעורים של שנה א' מצויים השיעורים הבאים: ספר הכוזרי, הקדמת הרמב"ם למשנה, אורות התורה ואורות התשובה ואחד מספרי המהר"ל מפראג. כמו כן נלמדים ספרי נביאים ראשונים. בשנים הבאות נלמדים ספרים נוספים של המהר"ל (בדרך כלל תפארת ישראל, נצח ישראל וגבורות ד'), דעת תבונות לרמח"ל, ספר 'אורות' לראי"ה קוק ושפת אמת על התורה. נוסף לכך מתקיים שיעור תנ"ך שבועי בהעמקה וכן שיעור בפרשנות החומש. מציאות זו אינה זהה בכל הישיבות אולם יש בה כדי להדגים את דברי. אחד הדברים המאפיינים ביותר תופעה זו הוא העובדה כי חלק מראשי הישיבות איננו הדמות המובילה בלימודי הגמרא, על אף מרכזיות לימוד זה. חלקם כלל אינו מלמד גמרא, וחלקם מלמד, אך מקומו בהשפעה על דרכה הלימודית של הישיבה מוגבל. קשה להשוות בעניין זה בין הישיבות הליטאיות המובהקות לבין ישיבות ההסדר, כיוון שהגדרת התפקידים השתנתה. היו ישיבות ליטאיות בהן ראש הישיבה עסק בעיקר בגיוס כספים ובקיומה של הישיבה, ותפקיד ההנהגה הרוחנית הוטל על המנהל הרוחני או המשגיח. אולם אין ספק כי הדמות המשפיעה העיקרית הובילה את לימוד הגמרא. העמדת ראש ישיבה שעיקר עניינו הוא בתחומי לימודי האמונה מבטאת יותר מכל את משקלם של אלה בישיבות המתחדשות, והם מבטאים שינוי של ממש בתכני תלמוד תורה. דמות התלמידים: עובדה זו מהווה נקודת מוצא בעייתית בישיבות, ואתייחס לכך בהמשך דברי בדבר אי-היות לימוד התורה העניין היחיד המעניין את התלמיד הממוצע, אולם יש בכך גם יתרון של ממש. בראש ובראשונה משקל הבחירה החופשית בהגעתם לישיבה בתוך מסכת השיקולים השונה גבוה. בפני בוגר שמינית עומדות היום אפשרויות רבות וחלק מההחלטה ללמוד בישיבת הסדר נעשה מתוך רצון חופשי. בבואו לישיבה הוא מביא עימו מטען מסויים של ידע כללי, חוש ביקורת, ואי-כניעה למרות ולסמכות בצורה עיוורת. כמו כן יש בידו כלים אינטלקטואליים מסויימים הנולדים מתוך לימודי חול. כל אלה משפיעים על הלימוד. את מקום הפלפול וההתלהבות מקושיות ותירוצים תופסת אט אט חשיבה מסודרת, הדומה יותר לדרך החשיבה המערבית. אחד המקומות בהם בא לידי ביטוי ייחוד זה בולט בפרסומים השונים היוצאים לאור בישיבה. חלק ניכר מן המאמרים הנכתבים בעלוני הישיבות הוא ברמה גבוהה מאוד. בולטים במאמרים הסידור וההגיון הפנימי, המחשבה הקוהרנטית ופריצת דרך לכיווני מחשבה חדשים. המאמר מסודר בראשי פרקים, מוצגת בראשו הבעייה או הטיעון שהוא בא לטעון וכדו'. זהו שינוי ממאמר ישיבתי היוצא לאור בעולם הישיבתי החרדי, החסר את כל אלה. הכתיבה המסודרת מלמדת הן על הנושאים הנידונים והן על דרך החשיבה. הישיבות כולן נוהגות לשמור על קשר עם תלמידיהן בעת השרות הצבאי על ידי עלון שבועי הנשלח אליהם, והנכתב ברובו על ידי תלמידי הישיבה. בדפי הקשר הנשלחים לחיילים המשרתים בצבא, והמשקפים נאמנה הן את הנעשה בישיבה והן את האווירה הרוחנית בה, בולטת מידה ניכרת של הומור. ההומור בא לידי ביטוי הן בכותרות מתוחכמות הניתנות לידיעות השונות, שרבה בהן מידה של חייכנות ושל ציניות, והן בתכני הידיעות עצמן. הומור זה הינו אינדיקציה של ממש לדמות הלומד. רוב בחורי הישיבה אינו רואה את עתידו בעולם הישיבות, ורובו אינו ממית עצמו באוהל במובן המקובל של המילה. הישיבות משלמות על כך מחיר יקר, ולעתים כבד מנשוא, והדבר אף מסכן את יכולתן לעמוד באתגר של גידול דור תלמידי חכמים. אולם יש לכך גם רווח של ממש. אופק המחשבה, ההידרשות לתחומי לימוד נוספים, הפתיחות והמעוף, הופכים חלק בלתי נפרד מלימוד התורה. שירותם הצבאי, מחד גיסא, והיות המובילים בהם מדריכים בסמינריונים ובתנועות נוער מסוגים שונים, מאידך גיסא אינם מאפשרים את 'מגדל השן' שאפיין ישיבה. הבחורים נאלצים להתמודד עם שאלות המעמידות אותם בפני עניינים שהם עצמם מתקשים בהם. האנרגיה הרוחנית המושקעת בכך, האומץ לערער ולפקפק, התביעה לדבר מה מובן לשכל אנוש, הבחינה המתמדת אם דרכם תוכל לעמוד בפני אחרים - כל אלה יוצרים אישיות שונה של תלמיד חכם. תהליך הלימוד: מונח נוסף שהשתרש בחלק ניכר מישיבות ההסדר הוא 'עונג שבת'. בדרך כלל מוזמנים התלמידים לבתי הרמי"ם או לבית ראש הישיבה בלילות שבת. אלו הזמנים בהם נפגשת החבורה עם רבני הישיבה, ועוסקת בתחומים שאינם תחומים לימודיים. בדרך כלל נידונות בהזדמנויות אלה שאלות הנוגעות למדינה ולחברה בכלל, או שאלות הנוגעות לדמות התורה ולאופיה בעולם המודרני. רמת הפתיחות והאומץ, דרכי ביטוי השאלה ואי קבלת התשובות כעניין שאין לחלוק עליו בולטים בשעות מיוחדות אלה. אף זהו חלק מהרחבת החינוך התורני. בין השאלות הזכורות לי מן השנה האחרונה: האם תיתכן לגיטמציה דתית לחילוניות; היחס לתלמוד תורה לנשים; האם עמדתנו החיובית כלפי הדמוקרטיה היא טקטית או אמיתית; עד כמה על האדם לבטל עצמו בפני יראת השמיים שבו וכדו'. העיסוק בנושאים אלה מטמיע הן את ההכרה כי אין תחום שהוא מחוץ לגבולות ההתעניינות, הן את ההתרגלות למבט תורני על בעיות אלה, והן את המשקל הגדול שיש לתת למחשבה חופשית וביקורתית ולעצמאות רוחנית. בחלק ניכר של הישיבות, אם כי לא בכולן, לא קיים עוד תפקיד ה'משגיח'. שוררת בבתי המדרש אווירה של חירות, שלעתים גולשת להפקרות. במסיבות פורים, המשמשות כלי עיקרי לביקורת פנימית על הנעשה בישיבה, עולה בצורה תדירה שאלת הנוכחות בישיבה וניצול הזמן בה. האחריות למעמדו הרוחני של בחור הישיבה מוטלת על כתפיו שלו, והיא לא נישאת על ידי משגיח ואף לא על ידי ראש הישיבה. יש הבדלים משמעותיים ברמת החופש והאחריות העצמית בין הישיבות השונות, אולם אף המחמירה בהן רחוקה מלהידמות לאחותה הליטאית. הדבר נובע מסיבות רבות, חלקן משום שאופי הדור השתנה וחלקן נובע מאידיאולוגיה חינוכית של חשיבות הבחירה החופשית בדרכו של בן הישיבה בעולם המודרני. השילוב שבין רוחב דעת, מחד גיסא, ודמות הבחורים, מאידך גיסא, הוא שמצמיח אף את אווירת הישיבה. עניינים אלה מעידים על מקוריות ורעננות המובאת על ידי ישיבת ההסדר לעולם הישיבות. |
|
שלושה תחומים עיקריים מבססים את הטענה כי למרות השינויים הרבים שהוצגו לעיל אין לראות בישיבת ההסדר מהפכה מקורית, אלא הטלאת טלאים בלבד - יעדי הישיבה, לימוד הגמרא ולימוד ההלכה.
יעדי הישיבה: ישיבות ההסדר העתיקו יעד זה, לפחות מהבחינה ההצהרתית. השינויים החברתיים הגדולים שחלו לא השפיעו על הגדרת היעד כגידול תלמידי חכמים. על אף העובדה כי ההליכה לישיבות אינה נחלת בודדים שנחנו בכישורים בלתי רגילים, אלא דרך לרבים, לא שונה היעד. אף היום מגדירות רוב הישיבות את מטרתן כגידול דור של תלמידי חכמים. אף היום ממשיכות הישיבות לראות את הישגן העיקרי בכמות הבוגרים המשמשים בתפקידים תורניים. לפיכך, לא השתנו גם הנחות היסוד העומדות בבסיס יעד זה. הלימוד הוא אלטיסטי - רוב הלימוד נעשה בכוחות עצמיים, עם מעט הכוונה וסיוע, ללא הדרכה מסודרת וללא קריטריונים ברורים. ברוב הישיבות אין בחינות כחלק מתהליך הלימוד, השיעורים ניתנים ברמה הגבוהה האפשרית ולא קיימות מגמות לימוד ברמות שונות. תחומי התמחות שונים, כגון התמקדות באמונה ובתנ"ך על חשבון לימודי הגמרא, אינם בנמצא. הישיבות ממשיכות לנהוג כאילו דבר לא השתנה. דברים אלה הם תיאור מצב ואינם בעלי אופי שיפוטי. יש יתרונות חינוכיים רבים בדרך זו, ואף חסרונות של ממש. אולם אין להכחיש את העובדה כי הנחת היסוד הליטאית לא השתנתה. בכל הישיבות מהווה לימוד הגמרא את מרכז היום, את כותרת ההצלחה ואת מבחנו האמיתי של הלומד. הדבר נוגע גם לאווירה החינוכית. קיומו של יעד מוצהר בתחום גידול תלמידי חכמים דוחק הצידה תודעת שליחות אחרת. ברוב הישיבות אין הטמעה של תודעת שליחות בתחומים אחרים, מלבד צמיחה בתורה וחינוך. הלומד בישיבה ונוטה לתעשייה ולייצור, לאקדמיה ולתרבות, חש בדרך כלל כי הוא שייך לליגה נמוכה יותר, ובוודאי זה שרואה את ייעודו בהנהגה ציבורית ובפוליטיקה. לא די שלא קיימת הכשרה רוחנית ותורנית לתחומים אלה, אלא שהתלמיד בישיבה שומע רמות שונות של צליל זלזול באלה ההולכים לכך. ברכת הדרך המצויה במקומות מסוימים אינה מלוּוה בהבעת הערכה ובלימוד מסודר לקראת היציאה מן הישיבה. הנתק בין השייכים לעולם התורני והחינוכי לבין ההולכים ה'חוצה' גובר. אחת מתוצאות נתק זה הוא חסרון קביעות עתים לתורה של בוגרי הישיבות. ככל שתחושת הפער בין דרכה של הישיבה לבין התחומים האחרים גדלה כן גובר התחושה שלימוד תורה שייך רק לאלה שהמשיכו בישיבה. אווירת היסוד של וולוזי'ן, הרואה בד' אמות של הלכה את המימוש המעולה של איש התורה בימינו, היא האווירה החינוכית בישיבה. מרכז סדר היום לא השתנה, והיעד נותר הצמחת תלמידי חכמים שיוכלו לעמוד בראש ההנהגה הרוחנית של הציבור. לימוד תלמוד: גם אופי הלימוד דומה מאוד לישיבות הליטאיות. במשך ה'זמן' נלמדים מעט מאוד דפים. עיקר הלימוד מתמצה בחתירה להבנת הגמרא בעיון עמוק, תוך משא ומתן ופלפול בדברי האחרונים. כמות דפי הגמרא הנלמדים בממוצע היא כעשרים דפים. במעט ישיבות יש שיעורי בקיאות מסודרים, השווים בחשיבותם ללימוד בעיון. הישיבות מציבות כיעד את הלימוד 'לדעת איך ללמוד', ומשלמות מחיר כבד בתחום ההספק והידע. ראשי ישיבות רבים מחו נגד תופעה זו. מדי פעם נאמרות שיחות על כך. תופעה זו קיימת אף בעולם החרדי. הרב ש"ך זצ"ל יצא פעמים רבות נגדה, אולם אף הוא לא שינה את פני ישיבת פונוביז' בתחום זה11. בישיבות ההסדר הבעיה קשה כפליים, שכן רוב תלמידיהן לומדים פחות מארבע שנים 'נטו'. ישיבות ההסדר לא התמודדו עם שינוי זה, וממשיכות ללמד בדרך ה'קלאסית'. ישיבות ההסדר לא פיתחו מתודה משל עצמן, הנובעת מאופיין המיוחד ומטיב הבחורים בהן. אין הן נעזרות בהשגי המדע העוסק בדרכי ההוראה. לא קיימת תוכנית מסודרת - מהן היעדים שיש להשיגם ובאיזה שנת לימודים. ברוב הישיבות לא נשאלה שאלה מה רצוי שבוגר ישיבה ידע עם סיום לימודיו, ולפיכך לא הותוותה תוכנית להשיג זאת. אין חובת הגשת עבודות והרצאות קצרות ('חבורות'). המסכתות הנלמדות הן אלה שתפשו את עולם הלימוד הליטאי. ארון הספרים של לימודי הגמרא דומה מאוד, ואפילו ספרים כגון תוספתא כפשוטה ואנצקלופדיה תלמודית לא תפשו מקום אחר מזה של הישיבות הקלאסיות. בכל אלה לא נעשתה חשיבה מחדש ולא שוּנה דבר משמעותי. לימוד ההלכה: הישיבה הליטאית הניחה כי התכונה העיקרית הנדרשת מבוגריה כדי להנהיג קהילה היא גדלות בתורה. אף כוללי ההלכה בישיבות ההסדר מניחים הנחה דומה. אמנם יש שוני בין הגַדְלוּת הליטאית, שהתייחסה לשליטה בבבלי ובירושלמי, לבין הידע ההלכתי שהרבנות הראשית דורשת, שעיקרו עמידה בבחינות על יורה דעה, הלכות שבת, אבלות ומצוות התלויות בארץ, אולם הנחת היסוד שווה. לפיכך, אף בישיבות ההסדר אין שינוי של ממש בעיצוב דמות הרבנות בישראל. ישיבות ההסדר נכנעות לאמות המידה של הרבנות הראשית, ואינן מעצבות תוכנית הכשרה חדשה לרבנות בישראל. אין אנו מוצאים שיעורים ברטוריקה, וביכולת לומר 'דבר תורה' בחמש דקות; על אף העובדה כי רב בישראל עוסק הרבה בשאלות הנוגעות לשלום בית אין הכשרה פסיכולוגית וסוציולוגית; הרב עוסק רבות בשאלות הנוגעות למדינת ישראל אך לימודי אזרחות הם מחוץ לתחום; חלק מעיסוקו של הרב הוא עריכת חופה וקידושין אך לא קיימת הכשרה מסודרת בתחום זה, וודאי שלא לעריכת חופות במגזר החילוני ועוד ועוד. מעבר לכך, נושאים רבים הם מחוץ לתחום, אף אם הם נושקים לעולם התורני: ברוב הישיבות אין שיעור מבוא מסודר לתורה שבעל פה ולמחשבת ישראל, לא נערך דיון בדרכי פסיקת ההלכה לאורך השתלשלותה, הפולמוסים הגדולים בדרכו של תלמוד תורה אינם ידועים ועוד כהנה וכהנה. לעיתים נלמדים נושאים אלה כחלק מלימודי המכון להכשרת מורים, אך עצם העובדה שאין הם חלק מלימודי הישיבה מעיד על המשכיות הישיבה הליטאית. שתי תוצאות למציאות זו. ראשונה בהן היא העובדה כי הכשרות אלה חסרות ביותר. הבוגרים הפונים לעיסוק תורני, אם בתחום החינוכי ואם בתפקידי רבנות חסרים הכשרות יסוד להתמודדות עם תחומים אלה. אולם התוצאה השניה בעייתית בהרבה. בגישה זו קיימת התעלמות מהעובדה כי מעמדו של הרב ותפקידו שינו את פניהם לבלתי היכר. גישה זו מקבעת את ראיית תפקידו של הרב כפוסק הלכות, ואינה מציבה יעדים מהותיים נוספים. הרב אינו מתחנך לראות את עצמו שותף בהנהגת הקהילה, ובפניה לציבורים רחבים, שאין ההלכה דרך חייהם. הרב ממשיך לסבור כי ההלכה היא הקשר היחיד הקיים בין אדם לבין יהדותו, ואינו מאזין לקולות אחרים המקיימים קשרים חלקיים, בדרכים שונות, עם עובדה זו. אין הרב מוכשר להתמודד עם שאלות המתחדשות בעולמה של היהדות. בכך מתאמתת הטענה כי גישת היסוד של ישיבות ההסדר דומה לזו של הישיבה הליטאית הקלאסית. |
|
בפרק זה אני מבקש לתאר ארבע מסגרות חדשות לתלמוד תורה שאני מעריך כי הן עתידות להשפיע על תלמוד התורה בישיבות ההסדר ולשנותו. אני מדגיש כי אין קשר ישיר בין מסגרות אלה לבין ישיבות ההסדר, ואחת מהן (המכינות הקדם צבאיות) אף מתחרה בישיבות ההסדר. אלו הן מסגרות עצמאיות הפועלות בתוך הציבור הדתי.
למרות זאת אני טוען כי עצם קיומן בתוך המרחב הכולל של תלמוד תורה בציונות הדתית תביא בהכרח להשפעה הדדית בין המסגרות, ולשינויים באופי הישיבות. ארבע מסגרות אלה מצרניות לישיבות ההסדר והן עצמן עוברות שינויים משמעותיים, העתידים להשפיע השפעה של ממש על הישיבות. תלמוד תורה לנשים: לפיכך, אף ללא הגדרה מדויקת של אופי השינוי על ישיבות ההסדר יש לזכור כי ישיבות ההסדר אינן פועלות בחלל ריק. הן חלק בלתי נפרד מעולמה של הציונות הדתית וכל שינוי משפיע עליהן. הדברים נכונים כפליים כשהדברים נוגעים לחצי מהאוכלוסייה. אמנם, ניתן לציין שני שינויים משמעותיים שניצנים להם נראים כבר כעת. ראשון בהם הוא מתכונת שונה של לימוד תורני. מוסדות תלמוד תורה לנשים שונים בהרבה מעולם הישיבות. תוכן הלימודים מדגיש יותר תחומים שאינם גמרא, ומקצה ללימודי התלמוד הבבלי חלק קטן בהרבה מאשר זה שבישיבות. בחלק מן המדרשות בנות כלל אינן לומדות גמרא, ובמקומות אחרים היקף הלימוד מצומצם בהרבה מאשר בישיבות. אופי הלימוד שונה אף הוא: סדר היום בנוי יותר על שיעורים פרונטליים מסודרים ופחות על חברותא. משקלם של שיעורים דמוי אקדמיים מבחינת תוכנם, כגון שיעורי מבואות והכרה כללית, גדול יותר מאשר בישיבות. תחומים הנחשבים בעולם הלימוד התורני כ'ביטול תורה' נחשבים אצל הנשים כתחומי העשרה. אין המוסדות לבנות מצמצמות את מושגי הלימוד לקשת צרה של תחומים, אלא כל עניין שהוא חלק מאישיותו של אדם רחב אופקים יכול למצוא מקום תחת הכנפיים הרחבות של המושג תורה. גם החוויה הדתית ומעמדה תופסות מקום גדול יותר במדרשות אלה. המדרשות מציגות אלטרנטיבה לתלמוד תורה ודרכי הוראתה, ואני מעריך כי עצם קיומן והמודעות להן יחייב בחינה מחודשת בישיבות. כאמור לעיל, מסיבת הפורים מהווה אינדיקציה מסויימת לתחומי הביקורת הפנימית שבישיבות. בחלקן תפסו המדרשות לבנות חלק נכבד בפורים בשנת ה'תשנ"ח (שנה בה שבדקתי את העניין). העניין השני הוא דמות האשה. כבר כיום מתלוננות חלק מן הבנות כי בחורי הישיבה 'משעממים'. טענתם אינה מוגדרת דיה, ואף הן אינן יכולות לעמוד על הסיבות לכך. אולם נראה כי טענה זו תחריף עוד יותר. כל עוד הדמות התורנית המובילה במשפחה הייתה הגבר שלמד בישיבה, שליטתו והובלת המשפחה בתחום זה הייתה מוחלטת. לא הוצגה כל אלטרנטיבה, וה'מוצר' הישיבתי הוא שעיצב את הקשר הרוחני ומבנה הבית. הקמת המוסדות לבנות מציבה אלטרנטיבה היורדת למבנה כל משפחה וכל זוג העומד בפני נישואיו. אין התלמוד הבבלי חלק מהותי ממהלך החיים והשיחות בין בני הזוג. זהו עניין ייחודי, שעולם התורה ההלכתי בנוי עליו, גופי תורה מהותיים מקופלים בתוכו ויש לו השפעה גדולה על דמות האדם התורני. אולם, אין שיחות הפנאי, ואף אלה הנוגעות לעניינים רוחניים, עוסקים בו בדרך כלל. השיחות והדיבורים הם על ענייני מחשבה ואמונה, תפיסות היסטוריות וניתוח לוגי, ותלמוד התורה לנשים מכשיר את הבנות לקראת זאת הרבה יותר מאשר עולם הישיבות הנוכחי. אני מבקש להדגיש כי בדברי אין שיפוט - אין אני טוען כי תהליך זה הינו תהליך חיובי. לדעתי, בהתמוטטות מעמד התלמוד הבבלי מצויה קריסה של ממש בייחודה של התורה שבעל פה כתורה הלכתית עוד קודם להיותה רעיונית, ועניין שיקטין את משקלה של ההלכה בעולם התורני. דברי נובעים מתמונת המצב בלבד. ככל שדמות האשה הדתית תתפוס מקום נכבד יותר בעיצוב החיים התורניים במשפחה כן יחייב הדבר את הישיבות להגיב למציאות זו. שתי האפשרויות עומדות כאתגר בפני ישיבות ההסדר. כל אימת שמוצבת אלטרנטיבה של ממש מתעורר הצורך להגיב, אם בהגבהת החומות המבליטות את דחיית האלטרנטיבה, או בפתיחות לקראת מיצוי הדברים הטובים במוסד המקביל. ניתן להעריך כי ישיבות ההסדר לא תצלחנה בהגבהת החומות, שכן אופי תלמידיהן לא יאפשר זאת. המציאות תכפה עליהן ליצור דמות עשירה יותר, שתמצה את היתרונות שבתהליך העובר על הנשים, ללא שמיטת היתרון העצום המצוי בדרכן המסורתית של הישיבות. על כן, ניתן להניח כי יחולו שינויים נוספים הנובעים ממקוריות היצירה של ישיבות ההסדר ולא מהתמדתם בדרכה של וולוזי'ן. לימוד האמונה יהפוך למסודר יותר ולחלק אינטגרלי של ממש בלימוד, הביטוי ליהדות זמננו ייהפך לנושא הנידון כחלק מתלמוד תורה, הזיקה העמוקה לתנ"ך תלך ותגבר, הצצה לעולם התרבותי ולמעורבות בסוגיות מפגש האמונה והחיים יהפכו לנושא העולה על שולחנם של תלמידי החכמים ועוד ועוד. באופן פרדוכסלי, הסימנים הראשונים לכך הוא היחס ללימודי הגמרא. בעוד העמדת לימוד זה כנושא המרכזי בסדר היום התורני היא עניין שהישיבות כולם משקיעות זמן רב ומאמץ ניכר כדי להסבירו, בעוד התלמידים חוזרים ומערערים על כך - מבקשות הבנות תשובה לשאלה הפוכה - מדוע אין הן עוסקות בתלמוד הבבלי בצורה אינטנסיבית. אין זאת תופעת 'הדשא של השכן', אלא עניין הנוגע לבירור דרכו של תלמוד תורה בדורנו. בירור זה ישפיע הן על עולם לימוד התורה של הנשים והן על עולם הישיבות כאחד. המכינות הקדם צבאיות: הקמת המכינות התקבלה ברגשות מעורבים אצל ראשי הישיבות. מחד גיסא, נעשו ניסיונות לבלום את ההקמה. עם הקמת המכינות התכנסו ראשי ישיבות ההסדר וטכסו עצה כיצד להתמודד עם התחרות הבעייתית. מאגר בוגרי הישיבות התיכוניות, שהוא הפוטנציאל העיקרי של ישיבות ההסדר הוא כאלפיים בוגרים בכל מחזור. מאגר זה אינו גדל באופן פרופורציונלי למספר הישיבות, כך שהתחרות על כל תלמיד קשה יותר. ההערכה הייתה, והיא אף התגלתה כמוצדקת, שחלק מהמאגר הפוטנציאלי של ישיבות ההסדר ילך למכינות, בשל הפיתוי הרב המצוי בהן, ובכך יקטן מספר ההולכים לישיבות ההסדר. מאידך גיסא, יש במכינות ברכה מרובה גם מנקודת ראותן של הישיבות, ולא רק בשל חשיבות ייעודן. הן מהוות כתובת לאלה שהיו בוחרים בישיבת ההסדר למרות שאין הם מתאימים לה. כעת יש באפשרותם ללכת למכינה, והדבר מחזק את המגמות האלטיסטיות בישיבות ההסדר. קשה למדוד כמה מלומדי המכינות הקדם צבאיות היו מוצאים את מקומם בישיבות ההסדר לו אפשרות המכינה לא הייתה קיימת. הערכת ראשי ישיבות ההסדר נעה בין עשרים אחוזים לארבעים, אם כי לא ניתן לבדוק באופן מדויק נתון זה. זהו מספר ניכר, המחייב את ישיבות ההסדר להגיב לכך. למעלה מזאת, ספינת הדגל של המכינות - המכינה הקדם צבאית בעלי - מתמלאת תלמידים החוזרים אל המכינה עם תום השרות הצבאי להמשך לימודיהם. בכך מורה עלי על היותה סוג חדש של ישיבת הסדר, ולא פתרון לאלה שאינם מתאימים ללימוד ישיבתי בלבד. כשם שמוסדות הלימוד לנשים הציגו סדר יום שונה ללימוד תורה עושות זאת אף המכינות. למעשה, סדר היום בהן דומה יותר לזה של הבנות מאשר לישיבות ההסדר, אם-כי יש הבדל בין המכינות. המכינה בעלי דומה יותר לישיבת הסדר ואילו במכינות אחרות סדר היום והאווירה שונים באופן משמעותי. השילוב בין הניסיון להגדיל את מספר ההולכים לישיבות ההסדר והרצון להציב את ייחודיות הישיבה יוביל לשני כיוונים מנוגדים. ראשון בהם הוא הדגשת ההבדל והשוני בין הישיבות לבין המכינות. הישיבות עשויות להתברך מהצגת סולם מדורג, והם תטענה כי על המבקש להקדיש את שנותיו ללימוד תורה אינטנסיבי, וליטול חלק בהנהגה הדתית של האומה, ללמוד בישיבות ולא במכינות. להצהרה זו יש צורך בכיסוי, והישיבות אכן תעלנה ותגברנה את התביעות הפנימיות הקיימות בהן. על ידי כך יוגדר היטב ההבדל בין הישיבות לבין המכינות. בתוספת העובדה כי עצם קיומן של המכינות יוצר סלקציה טבעית בהולכים לישיבת הסדר יכול תהליך זה להעלות בהרבה את רמת הישיבות. אולם, תיתכן השפעה לכיוון ההפוך. הישיבות תיעשנה 'פופולריות' יותר כדי למשוך אליהן תלמידים המתלבטים בין מכינה לישיבה. יש דורשים פופולריות זו לגנאי ויש דורשים אותה לשבח. הגנאי הוא בהורדת הרמה ובהפיכת הישיבה להמשך הישיבה התיכונית. השבח הוא תגובה למאווי הדור, וראיית הצרכים המתחדשים של הנוער הדתי. תהליך האקדמיזציה: הקשר שני הוא ההליכה לאקדמיה בתחום מדעי הרוח. חלק קטן מאוד של בוגרי הישיבות הנשארים מחוברים לעולם הישיבות הלך בעבר ללמוד מדעי היהדות והרוח באקדמיה. כיום ישנה עליה במספר, ואף נוספו שני מאפיינים חדשים. ראשון בהם הוא עליה מתמדת של בעלי השכלה אקדמית מסודרת שעדיין נחשבים 'בני תורה' בקוד הפנימי של עולם הישיבות והרבנות. מוסדות כמו 'בית מורשה', 'ישיבת שי"ח' וכדו' עשויים להשפיע על אופי הלימודים בישיבות עצמם. שני בהם הוא הנשים - תהליך האקדמיזציה בתחום מדעי היהדות והרוח אינו פוסח על הציונות הדתית, ומספר הנשים הצעירות העוסקות בתחום זה הולך וגובר. חלק מנשים אלו נישאות לאברכי הישיבות וכך חודרת אווירה זו לתוך עולם הישיבות. קשה עדיין להעריך את ההשפעה על עולם הישיבות, ואף אין מספרים מדויקים להערכת תהליך זה. אולם נראה כי מסלול ההשפעה הוא בלתי הפיך, אף שכעת הוא זרם תת קרקעי קטן מאוד. האקדמיזציה עשויה להשפיע בשתי נקודות נוספות. ראשונה בהן היא אימוץ דרכים אקדמיות למיצוי הלימוד. בכינוסי רמי"ם ובישיבות שונות מדובר על הכנסת בחינות כחלק מהעלאת רמת הלימוד. בחינות היו מנוגדות לאופי ולאידיאולוגיית לימוד התורה לשמה, ובישיבות ההסדר לא היו בחינות בעבר, בוודאי שלא בכתב. כניסת הבחינות לישיבות ההסדר לא נבעה מקשר לאקדמיה. מקורה בבחינות הסמיכה לרבנות, אותן הזכרנו קודם לכן. כוללי ההכשרה לבחינות אלו החלו ביצירת בחינות פנימיות במועדי ביניים כדי להרגיל את הלומדים לעמוד בבחינות. השילוב בין לימודי הסמיכה ובין השפעת האקדמיזציה עשויה להרחיב תהליך זה. קשה לעמוד על ההשפעות ועל עוצמתן. מחד גיסא יחויבו הלומדים לעמוד בקריטריונים למדניים, לחזור ולסכם, ולהביא את לימודיהם לרמה מסוימת. מאידך גיסא, עשויה להיות לכך השפעה של ממש על מוטיבציית הלימוד לשמה. מעבר לכך, באי קיום בחינות טמונה אף ברכה. הלומד בישיבה נדרש להציב לבד את הקריטריונים להצלחתו בלימוד, ותיאוריות חינוכיות מודרניות רבות טוענות כי אין דבר טוב מכך. בהמשך לכך תבוא השפעה אף על אופי השיעורים, בעיקר בתחומי אמונה. בישיבות ההסדר לא קיימים שיעורי מבוא מסודרים, בירור גרסאות, קריאה ביקורתית, הרחבת מעגל הלימודים לראשונים נוספים לאלו שצויינו לעיל וכדו'. ייתכן כי תהליך החשיפה לאקדמיה יקדם עניין זה. נקודה שניה היא הכיוון המחקרי. אחד המקורות למיעוט היצירה הרוחנית הכתובה בישיבות ההסדר נובעת מן העובדה כי הישיבות מגדירות עצמן במוסד מחנך ומגדל תלמידי חכמים. בתור שכאלה המחקר והיצירה תופשים מקום מועט בהצבת היעדים העומדים בפני רבני הישיבות. הדבר מתחיל כבר מן הרמי"ם וראשי הישיבות. נער יספור את היצירות הכתובות באופן ישיר על ידי הרבנים (למעט סיכומי שיעורים ושכתובי שיחות שהוצאו על ידי תלמידים). רבני הישיבות משועבדים להוראה, לחינוך, לשיחות אישיות, לביקור בצבא ולטיפול בבעיות. עומס ההוראה והקדשת הזמן לענייני הישיבה הם במידה שלא תאומן. בכך הם יוצרים דור, במחיר היצירה הרוחנית. בניגוד לאקדמיה, אין רב בישיבה חייב בפרסומים, ולמעשה כמעט ולא קיימות במות אשר הפרסומים בהן עוברים שיפוט. ישנן ישיבות שלהן מוסדות מחקר, אך אין הם חלק אינטגרלי מאופי הישיבה ומהלימוד בה. בחלק ניכר מן הישיבות אין מסגרת של שנת שבתון מסודרת, וודאי שאין מלגות ומקבילות ל'פוסט דוקטוראט'. בתנאים אלה לא צומחת יצירה תורנית של ממש. עובדה זו מוקרנת כלפי מטה, והדרישה ליצירה עצמית אינה חלק אינטגרלי מהתביעות מתלמידי הישיבה. ייתכן ועם חדירת האקדמיזציה מציאות זו תשתנה, והיצירה התורנית תהיה חלק בלתי נפרד מן הנעשה בישיבה. אף רבני הישיבה יעסקו בכתיבה ובמחקר ובכך יאצילו אווירה זו לתוך כתלי הישיבה. כדי להסיר ספק אני מבקש להדגיש כי רעיון האקדמיזציה אין לו דבר וחצי דבר ביחס לקבלת עמדתה הביקורתית של העמדה על סוגיית תורה מן השמיים. אמונה זו היא בסיס הבסיסים של לימוד תורה בישראל, ואחרון המלמדים בישיבות מאמין באמונה שלמה בהיות התורה מן השמיים באופן מוחלט. הנושא העומד לדיון הוא הדרכים בהם אנו קוראים את דבר ד', והסתייעות במתודות נוספות של קריאה. מלעיזים רבים מנגחים את ישיבות ההסדר על תהליך זה, וחלקם עשו זאת בסגנון שאין לו מקום במלחמתה של תורה, אך עיניהם טחו מראות את ההתעלות הרוחנית המושגת בהרחבת הדעת. שינוי במעמד הישיבות התיכוניות: לעובדה זו השלכות של ממש על ישיבות ההסדר. ישיבות ההסדר רואות בבוגרי הישיבות התיכוניות את המאגר המרכזי של תלמידיהן העתידיים. מספר בוגרי התיכונים בישיבות ההסדר קטן יחסית. לעובדה זו סיבות היסטוריות, הנובעות מקיומה של תקנה שמנעה בעבר גיוס בוגרי תיכוניים דתיים לצבא במסגרת ישיבות ההסדר. אף שתקנה זו בוטלה, מטביעה ההיסטוריה את חותמה על ההווה, ומציאות זו לא השתנתה בהרבה. סיבה נוספת הנוגעת לעניינים מהותיים היא העובדה כי בוגרי התיכונים אינם רואים את לימוד התלמוד כעניין המרכזי שהם רוצים לעסוק בו בהמשך דרכם. גם ההתנתקות והחממה בישיבות אינה קורצת להם. לפיכך, מאגר התלמידים אינו גדל באופן מקביל לעליית מספר הישיבות. בשנים האחרונות הוקמו ישיבות רבות, ובקשות רבות להקמת ישיבות הסדר מצויות בשלבים שונים של תהליך. לכאלפיים בוגרי הישיבות התיכוניות פונות היום למעלה משלושים ישיבות הסדר מאושרות, וזאת בלי לקחת בחשבון מסגרות נוספות: המכינות, ישיבות ללא שרות צבאי, עתודה אקדמאית והליכה לצבא בלא שום מסגרת. המשבר בישיבות התיכוניות איננו מספרי בלבד. זיקת בוגרי הישיבות התיכוניות ללימודי תלמוד הולכת ופוחתת. אף עניין זה קשה למדידה, אולם הוא גלוי לעין כל. מכאן, שלישיבות ההסדר מגיעים בחורים הרחוקים נפשית מעיקר סדר היום בישיבה. סביר להניח כי כדי להצדיק את קיומן יפנו ישיבות ההסדר בעתיד אל התיכונים הדתיים, הן כתוצאה מאילוץ קיומי והן כיוון שאחוז בוגרי התיכונים הדתיים הבוחנים אפשרות של הליכה לישיבת ההסדר הולך ועולה. גם תהליך זה יביא להנמכת קו הפתיחה בלימוד בישיבות. הנחה זו עמדה בבסיסו של מאמרו המקיף של הרב פוזן12 שקרא לישיבות להכיר בעובדות ולשנות את הגדרת מטרתן ואת היכולת להשיגה. הרב פוזן הציע להוריד את הציפיות ולהגדיר מחדש את יעד הישיבות כגידול דור של בעלי בתים תורניים. מאמרו עורר הדים רבים, ובמקומות רבים הוא צולם והופץ בין כל הקשורים לאותו מקום. אף שאני חלוק לחלוטין על מסקנותיו, טענתו כי הישיבות תיאלצנה להתמודד עם המציאות הנתונה ולבחון מחדש את הגדרת ייעודן נכונה. אם אכן תפקידן הוא לגדל את הדור הבא של תלמידי החכמים במדינת ישראל יש לבחון מהן ההשפעות של המשבר בישיבות התיכוניות, ולהגיב בהתאם. אם יוחלט כי יש לשנות את היעוד ולהגדירו כגידול בעלי בתים יראי שמים ואוהבי תורה מתכונת הלימודים תשתנה באופן משמעותי. על חשבון לימוד העיון בגמרא יבוא לימוד הלכה ושולחן ערוך, תנ"ך ואמונה ונושאים נוספים המעצבים את דרכו של אדם יהודי. |
|
בבסיס ישיבות ההסדר עשויה להימצא היכולת להוביל את ההנהגה התורנית של הציבור הציוני דתי. רוב ראשי הישיבות והרמי"ם רואים עצמם חלק אינטגרלי מזרם זה, וכמעט כל הבחורים. הישיבות רואות בגידול תלמידי חכמים יעד מרכזי, ואין לימוד התורה תריס בפני ה'פורענות' החילונית, אלא המטרה העיקרית. הרחבת תחומי הלימוד מעבר ללימוד גמרא עונה על צרכי הדור. אין החברה הציונית דתית מסתפקת בגדלות בתורה במובן המקובל. מהמנהיגות הרוחנית היא תובעת הרבה יותר, ובישיבות יש פוטנציאל המסוגל לעמוד בתביעות אלה. עובדה היא כי ישיבות ההסדר הן מקום גידולם של רבני ערים וראשי ישיבות, מחנכים ורמי"ם, ונושאים בתפקידים ציבוריים הפועלים מתוך שליחות תורנית.
אמנם הרבה תלוי בישיבות עצמן. בפני הישיבות עומדים אתגרים קשים. קו הזינוק ההתחלתי נמוך יותר והיעדים נעשים קשים יותר. רק היענות לאתגרים אלה היא שתציב את הישיבות במקומן הראוי, ותתברך מדמות התורה הנלמדת בישיבות. ניתן למיין את היעדים העומדים בפני הישיבות בתחום לימוד התורה לארבעה סוגים: הגדרה עצמית: מיצוי המשאבים: הרחבה רשמית של תחומי הלימוד: התחדשות דתית: מאידך גיסא, אין מדובר בבחורים שהעולם זר להם אלא בבחורים המעורבים בדעת עם הבריות. השרות הצבאי תורם לכך תרומה של ממש. אלה הם הבחורים אשר יכולים להיות חלק מתחיה דתית, המחוברת קשר נפשי עמוק ללימוד הגמרא וההלכה, אך אינה מוצאת בהם את העולם התורני כולו. התחדשות זו קוראת לאותנטיות, ליצירתיות ולעצמיות ומחייבת התייחסות לתחומי הנפש הרבים. מעבר לתחומי הנפש מדובר על התחדשות גם בתחום ההלכתי. אצל הבחורים קיימת רתיעה של ממש מניסיונות לעקוף את ההלכה ומהערמות שהשתרשו בישראל; קיימת הכרה עמוקה בצורך לגיבושה של משנה הלכתית העוסקת בשאלות כלל ישראל שלא רק דרך המשקפיים הצרות של ההלכה העוסקת ביחיד הפרטי (דוגמה: פסיקה בהלכות צבא מכוחה של הלכת "עד רדתה" ולא מצמצום ההתייחסות דרך הלכות "פיקוח נפש"); ישנו צורך של ממש לבחון הנהגות תורניות שאינן ערות לעת התחייה בה אנו מצויים ועוד ועוד. הבשורה הגדולה של תחיה זו היא האתגר הגדול, ויש לישיבות ההסדר את מלוא התנאים לעסוק בכך. |
הערות: 1. קיים ויכוח היסטורי מיהי ישיבת ההסדר הראשונה, האם ישיבת 'כרם ביבנה' בהנהגת הרב גולדויכט זצ"ל, או ישיבת הדרום בהנהגתו של הרב יהודה עמיטל, יבלח"ט. מעבר לשאלה ההיסטורית, אין ספק כי 'כרם ביבנה' היא שהשפיעה על דרך הישיבות הראשונות, הן בהיותה המובילה בראש והן בהיות בוגריה הרבים משמשים בתפקידים הנהגתיים בישיבות אחרות. לעובדה זו השפעה של ממש, שכן הרב גולדוויכט לא תמך ברעיון ההסדר 'לכתחילה', וודאי שלא ראה צורך בשינוי תלמוד תורה בבית המדרש עצמו. על הויכוח ראה את מאמרו של מאיר חובב, 'לראשיתן של ישיבות ההסדר', 'הצפה', מיום 18.1.1991 עמ' 4. 2. עד כמה שידוע לי לא פורסם ולו מאמר אחד על דרכן הלימודית של ישיבות ההסדר ועל שנתחדש בבית מדרשן. סיבות רבות לעניין זה, חלקן נובע מריבוי הגוונים של הישיבות והקושי לאפיין את דמות תלמוד תורה בישיבות, אם-כי אין בהסבר זה כדי לבאר מדוע לא נכתב מאמר על ישיבה ספציפית. חלקן נובע ממיעוט הכתיבה מנקודת מבט חיצונית ולא מעורבת. חלקו נובע מהימנעותם של ראשי הישיבות לכתוב בכלל. סיבה נוספת היא העומס הלא יאומן שראשי הישיבות ורבניה נאלצים לעמוד בו, דבר המקשה על היצירתיות הרוחנית בכללותה. בשנים האחרונות כונסו ראשי הישיבות והרבנים מספר פעמים, ביוזמת איגוד ישיבות ההסדר, ודנו בנושאים העומדים על סדר היום בישיבות. בשנת ה'תשנ"ז [!] התעורר ויכוח ציבורי כתוב ראשון בעניין זה. הדיון החל עם פרסום מאמרו של הרב שטיינברגר, רבה של שכונת רמות בירושלים ור"מ בישיבת הכותל, בעיתון 'הצפה', גיליון ערב שבת מיום כ"ד בטבת, תחת הכותרת: 'מצוינות בלימוד בישיבות הציוניות - חלום ושיברו'. במאמרו קבל הרב שטיינברגר על נהירת התלמידים לישיבות הצעירות, המדגישות בתוכנית הלימודים את לימודי המחשבה והתנ"ך, ועל נטישת הישיבות הותיקות, מורות הדרך ללימוד הישיבתי הקלאסי. מאמרו עורר הדים רבים, ובגיליונות ערב שבת של 'הצפה' נכתבו תגובות ותגובות נגד רבות. מאמרים אלה מהווים מקור ללימוד עמדותיהם של חלק מרבני ישיבות ההסדר ובוגריהן. מאמר פובלציסטי שנגע בחלק קטן מן הנקודות העיקריות, ראה: גוטקינג-גולן נעמי, 'ישיבות ההסדר - המשך או מהפיכה', מוסף 'הצפה', מיום 3.5.1991, עמ' 3. 3. מעט מאוד נכתב על אידיאולוגיה זו, ולמעשה מעט מאוד נכתב על ישיבות הסדר בכלל, מלבד כתבות יחצנו"ת ועניינים הנוגעים לשרות הצבאי. בין המאמרים הבולטים נציין שני מאמרים של מו"ר הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון. ראשון בהם הוא 'זאת תורת ההסדר', כעת בתוך: 'תחומין', כרך ז', עמ' 314-329. המאמר עוסק ברעיון היסודי עליו הושתתה ישיבת ההסדר. המאמר השני הוא 'לדרכו של בן ישיבתנו', שפורסם בכמה מסגרות, לאחרונה ב'עלון שבות', עלון הבוגרים של ישיבת הר עציון, גיליון ג, תמוז ה'תשנ"ד, מעמ' 115 ואילך. כאן משרטט הרב את חזונו בדבר דמות תלמיד ישיבת הר עציון האידיאלי. פרטים מסוימים בדבריו אינם מקובלים על חלק מראשי הישיבות. 4. שלושה מקורות עומדים לרשות המבקש לאפיין את המציאות בישיבות. ראשון בהם הוא עובדות אובייקטיביות, כגון: סקרי בוגרים, מספר תלמידי הישיבות המסיימים לימודים אקדמיים, הפונים לעיסוק בחינוך, השותפים בחיי התרבות במדינת ישראל, כותבי מאמרים וכדו'. מעט מאוד סקרים נעשו על מכלול בוגרי הישיבות, דבר שהיה עשוי ללמד משהו על הנעשה בזמן הלימוד בישיבה, ואף הישיבות עצמן אינן עוסקות בסקר בוגרים ראוי לשמו. מן המעט שיש כמעט ולא ניתן להסיק מסקנות של ממש. בסוג זה של מקורות אנו כוללים גם מחקרים על התפלגות דרכם של בוגרי הישיבות התיכוניות. סוג שני הוא עלוני הישיבות ודפי הקשר. בכל הישיבות מתפרסם עלון מפרי כתיבת התלמידים והרמי"ם, ודפי קשר נשלחים כל שבוע לצבא. אף שכותבי העלון הם מועטים, ואף דף הקשר הוא תוצר של עורכים בודדים בלבד, ניתן ללמוד ממנו הרבה על האווירה, הרמה, שינויים בחלל הישיבה וכדו'. אולם המקור הנאמן ביותר, על אף היותו סובייקטיבי מאוד, הוא הכרות אישית עמוקה עם חלק נכבד מן הישיבות ומנושאי התפקידים בהם, ימי עיון וכנסים לרבנים ולרמי"ם וכדו'. שלושת המקורות גם יחד נותנים תמונה חלקית מאוד על הנעשה, ויחד עם זאת הם יכולים לשרטט מגמות וכיווני דרך. 5. למשמעות השינוי בהגדרת המונח 'תורה' ייחדתי חלקים ניכרים בספרי 'תורת ארץ ישראל לאור משנת הראי"ה', רמת הגולן ה'תשנ"ח, בעיקר בפרק האחרון. 6. על לימוד התורה בישיבות הליטאיות ראה בספרו של שאול שטמפפר, 'הישיבה הליטאית בהתהוותה', ירושלים, תשנ"ה; ראה שם עמ' 48 על נוהגו של ר' חיים מוואלוזי'ן: "...גם ללימוד תנ"ך וקבלה היה מקום חשוב בישיבה. ר' חיים בעצמו לימד את בני העיר שיעור יומי בפרשת השבוע, וגם בני הישיבה באו לשמוע את רבם. בשבת לימד ר' חיים שיעור בפרקי אבות. לא היו שיעורים בקבלה או בתורת הסוד, והתלמידים המעונינים בכך למדו נושאים אלה באופן פרטי...". על הלימוד בישיבות המוסר ראה ספרו של הרב דב כץ, 'תנועת המוסר, תולדותיה, אישיה ושיטותיה', תל אביב תשכ"ג; עמנואל אטקס 'ר' ישראל סלאנטר וראשיתה של תנועת המוסר', ירושלים תשמ"ד. 7. תופעה זו באה לידי ביטוי בביטאונים השונים היוצאים לאור בישיבות. אין ישיבת הסדר בה אין מדור קבוע לענייני תנ"ך. 8. על החזון ראה אצל צבי ירון,' משנתו של הרב קוק', ירושלים תשל"ד, עמ' 209-211. על משקלו של הרב צבי יהודה בתהליך זה עדיין לא נעשה מחקר מקיף. אני רואה בו את נושא הדגל המרכזי בשל היות ישיבת מרכז הרב הראשונה שהעמידה תחומי לימוד אלה במרכז הלימוד. 9. השיעור הכללי הוא גולת הכותרת של שיעורי הישיבה. בדרך כלל הוא נאמר על ידי ראש הישיבה, ובו באה לידי ביטוי התפישה הלמדנית של ראש הישיבה. במקומות ספורים מתקיים שיעור כללי נוסף העוסק בחלק האגדה שבתורה. 10. על ייחודם של המהר"ל והרב קוק והדמיון העקרוני ביניהם, מעבר לשאיבת הרב קוק ממשנת המהר"ל, עמד כבר הרב שטיינזלץ במאמרו הקצר 'הבעייתיות באורות הקודש', בתוך: 'הראי"ה - קובץ', ירושלים תשכ"ו, עמ' קב-קה. 11. עובדה זו ידועה לי משיחות שנהלתי עם כמה מבוגרי ישיבה זו. 12. רפאל בנימין פוזן, 'תנ"ך, ישיבות והשיח החילוני דתי בישראל', בתוך: 'הצפה', כא בתשרי ה'תשנ"ח, עמ' 7. |
