לתורת החלום של חסידי אשכנז
יוסף דן
סיני סח, תשלא
|
תוכן המאמר: א. מ' האריס על תורת החלום בספר חסידים ב. הקשר בין החלום לכוחות חיצוניים ג. החלום הוא תהליך פסיכולוגי אוטונומי ד. החלומות נשלחים על ידי מלאך תמצית: האם החלום הוא מעין נבואה, או שהוא משקף את הרגשותיו ועולמו של החולם? שתי עמדות בנושא אצל חסידי אשכנז. מילות מפתח: חלום, פתרון חלומות. |
א. מ' האריס על תורת החלום בספר חסידים
מפליא אפוא, שהאריס התרכז בניתוח הסיפורים והמאמרים הקטועים שב"ספר חסידים", ולא פנה אל החומר הרב המצוי בתחום הפסיכולוגיה בכלל והחלום בפרט בספרותה העיונית של חסידות אשכנז. אמנם רוב רובו של חומר זה מצוי עדיין בכתבי-יד, אבל חלק ממנו נדפס, בייחוד בספר "חכמת הנפש" לר' אלעזר מוורמס, בו נידונה תורת החלום בכמה מקומות, ואף ניתנו כותרות לקטעים בספר: "חכמת החלום", "פתרון החלום", "הנשמה בלילה". בדיונים ב"חכמת הנפש", ובחיבורים אחרים בתורת הסוד של חסידי אשכנז, ניתן ביסוס מקיף יותר לתורת החלום החסידית-אשכנזית, מתוך קישור הדברים בצורה בהירה למדי לתורת האדם בכלל. במחקרו של האריס אין כלל דיון בקונטקסט הרעיוני של תורת החלום, ולכן לא ברורה החשיבות, שייחסו חסידי אשכנז לדיוניהם בפרשה זו.
מטרתנו כאן, להביא שני קטעים הדנים בעיקריה של תורת החלום מתוך חיבורים בתורת הסוד של חסידי אשכנז ולעמוד מתוכם על שתי שאלות עיקריות:
א. שאלת מהימנותו של החלום והשתקפות אישיותו וחווייתו של האדם בחלומו;
ב. שאלת התערבותם כל כוחות עליונים בחלום והשפעתם על תוכנו.
מתוך סקירת קטעים אלה, דומה שיתברר במקצת גם הרקע העיוני הרחב יותר, שתורת החלום החסידית-אשכנזית משובצת בו.
ב. הקשר בין החלום לכוחות חיצוניים
הקטע מקביל ל"ספר חסידים" מובא ב"ספר מלאכים" בתוך דיון רחב, שעניינו דרכי הפעלתה של הגזירה האלהית. הגזירה יוצאת מלפני האל, והמלאכים ממונים על ביצועה. פעולתם של המלאכים בחלומו של אדם היא חלק מתהליך הגשמתה של הגזירה העליונה. הקטע מ"ספר חסידים", הפותח ב"כי המלאך מדבר בתוך מחשבות האדם כמוליך עוור", עד סיום הסימן, "ורוב מחשבותם אינם מכוונות", משתלב היטב בהקשר המצוי ב"ספר מלאכים".
בהמשכו של אותו דיון - שכולו קשור בעניין דרכי פעולתה של הגזירה העליונה - מצוי קטע נוסף, המברר היטב את הקשר בין החלום כחווייה אוטונומית של החולם, לבין פעולתם של כוחות חיצוניים המכוונים את החלום:
"והממונה למעלה, וכנגדו למטה מלאך ממונה התחתון, מתייעץ עם עצת הנשמה, ומייעצה בחלום, ברמיזות. וביום, כשאחד ישן, ואז מחשבת האדם שבדעתו מועטת, ומתגבר מחשבת המלאך על ממחשבתו של אדם; לכך אין אדם ברשותו בחלום. אבל לפנות הבקר, כשכבר אדם שבע מן השינה, וקצת דעת נוסף במחשבות הנש[מה], וכשמלאך מיעצת(!) למחשבות הנשמה - אז מתקיים מהרה החלום, או אף לא יתקיים מהירה - לפי שאינו שבע מן השינה. כשאדם שבע מן השינה מה שיראה מתקיים, מפני שיש בו דעת באדם קצת, ודומה לאדם ששתה יין הרבה, ואינו שיכ]ו[ר אלא מעט; כששומע דברים מבחין, ומעט מחש' יינו מעורבבת עם מה ששומע. אבל כשהוא שיכור גמור, אז אם שומע דברים, מחשבות שכרו' מתגברו' על חכמתו. והשיכור דומה לחלום שבא לאדם שנפלה תרדמה וחולם ושוכח, ואין בו ממש, לפי שרעב ליישן (!), כי המחשבה על המוח והיו מגרש הדעת, ורעב לישן, ואין דעת על המוח, לכך דומה לשותה יין - לחלום. והמלאך הממונה למטה מגיד למלאך הממונה כנגדו ברקיע, והמלאך - לישיבה של מעלה. ואם חלוקין - מעלין למעלה לפני הכבוד, והכבוד שואל לשני השרפים, והוא מכריע, שנ': "ויאמר זה (אומר) בכה" - שרף אחד, "וזה" - שרף - "אומר בכה" והקב"ה מכריע, והגזירה יוצאה".פירושו של דבר: בעל הקטע המובא מ"ספר מלאכים", שהביא גם חלק מדברי סי' שפב ב"ספר חסידים", אינו קושר את החלום בנבואה ממש; אם חלום ממש הוא - אין בו נבואה, ואם נבואה ממש היא - אינה בגדר חלום. הדברים עולים בקנה אחד עם הנאמר בחלקו הראשון של סי' שפב ב"ספר חסידים", לפיהם החלום הכולל בתוכו אמת לעתיד, אינו בא בשעה של שינה עמוקה, אלא בשעה של נים-ולא-נים, כאשר דעתו של אדם מקבלת אשר שליח עליון מלמעלה לוחש על אזנו. חלום כשהוא לעצמו אין בו נבואה של אמת, כשם שבשכרות עמוקה אין ידיעה אמיתית בנעשה סביבו; ואולם האמת באה לידי גילוי בשעה שנדמה לאדם שהוא חולם, הוא ישן שינה קלה, הדומה לשכרות קלה, ואז מתגלים לו סודות - לא באמצעות החלום, אלא באמצעות המלאך הממונה על ביצועה של הגזירה. משמע, בשני המקורות (אשר לפי דעתנו ממקור אחד באו ומתחת יד אחת יצאו), החלום הוא אוטונומי לאדם, ואין בו משום גילוי עתידות, אלא ביטוי לחוויות פנימיות, עצמיות, של אדם. ואולם הוכחות העליונים הגוזרים על האדם את גורלו משתמשים בסיטואציה פסיכולוגית הדומה למצב החלום, כדי לעורר את האדם לעשיית המעשים שנגזרו עליו, ולעתים - כאשר כך נגזר מלמעלה - מגלים לו עתידות. המערכת הסבוכה, המצווה על ביצועה של הגזירה העליונה, מנצלת מצב פסיכולוגי של קהות חושים של האדם, כיד להשפיע עליו בכיוון שנקבע על ידי הגזירה.
ג. החלום הוא תהליך פסיכולוגי אוטונומי
"אם יאמר אדם: הלא כמה חולמים שרואים בחלום שרוחצין אותם ומשימין אותן ובתכריכין אחד ראה בחלום שהיה כרוך בתכריכין בליל יום הכיפורים, ואחר זמן ראה בחלום שהיה (!) מביאין אותו במטה לבית הקברות כמו שעושין למת, ומת. ואשה אחת חלמה שהנשים רוחצות אותה כמו על הדף כמו שעושה למתה, ואחר כך מתה. ולמה לא יחלום היאך יהיה ממנו, איך יבוא לדין, ומה יעשו ממנו בגן עדן או בגיהנם, וכל אשר יעבור עליו?דומה, שדבריו של מחבר קטע זה מאשרים את אשר ניתן ללמוד גם מדברי "ספר חסידים" סי' שפב:
אמר החכם: כל חלום מגיד על הרגילות, מה שאדם רגיל לראות. הרי אדם רואה מה עושים למתים, וכך חולם. הרי תדע כי בחור שלא בעל אשה מעולם, לא חלם שבעל בעניין בעילה ממש כהווייתו, ואישה שלא נבעלה מעולם לא חלמה שנבעלה בעילה ממשית, אבל בחלום רואה שהוא חתן, והיא רואה שהיא כלה, לפי שתדיר רואה חתנים.
כך לפי שרואה שעושים למתים - כן, אבל לא ראה איך דן את הנשמות ואיך עושים להם, ואיך יידעו לראות, ואיך יריעו ואיך ייטיבו, ולכך אין אדם רואה בחלום אותם שמתים; כל אלה הדברים שיעברו עליו לאחר ימים. וכיון שרואה מה יעשו, הרי ידענו שהמת רואה ויודע, ולכך רוב הנוטים למות, שמהרה וקרובה מיתתן, מחככין באזנם, מפני שאחר מיתתם בוכים וצועקים ומספידים עליהם, והאדם החי אשר תצילנה אוזנם, כשיש להם לשמוע חידוש. דביר החכם השלישי..."
"...והיה מהרהר אחר אשה ובתוך כך ישן הרי חולם כאילו שוחק ומשמש עם אשה, וכן כל שנכספה נפשו למקום או לעשות דבר אחד וכל נפשו שם, בחלומו יראה מאותה דוגמה, וכל אלה חלומות וכיוצא בהן אינן מחלומות שמגיד המלאך, אלא מתוך הרהורין רואה אף בחלומו דוגמתן".דברים אלה חוזרים בשינוי גוון גם ב"ספר חסידים" סי' שפד. אליבא דשני המקורות, החלום הוא תהליך פסיכולוגי אוטונומי, שחוויותיו, שאיפותיו ומראה עיניו של אדם במשך היום, בהקיץ, מהווים גורמים לתמונות העולות לנגד עיניו בשעת שינה. מכאן, שאין לחלום שחולם אדם בשנת שינה עמוקה כל קשר לגילוי עתידות, הן בתחום הפרט והן בתחום הכלל. ההוכחה אשר מביא בעל הקטע לכך היא, שאין אדם חולם דבר שלא נתנסה בו בהקיץ, אם במישרין ואם בעקבות מאורע שקרה לאדם אחר; אילו היו החלומות גילויים עליונים, אי אפשר היה להסביר מגבלה זו, שכן גילויים אלה ודאי היו מביאים לפני האדם תיאורים של חוויות אשר מעולם לא תנסה בהן בשום דרך. החלום אפוא אינו אלא פרי מציאות העבר, ולא גילוי מציאות העתיד.
ד. החלומות נשלחים על ידי מלאך
דומה, שאין בידינו יסוד מספיק לקבוע, שהיו בעניין זה חילוקי דעות בין ר' יהודה החסיד, מחבר כ"י אוכספורד 1567, לבין תלמידו וממשיכו, ר' אלעזר מוורמס. הדברים ב"חכמת הנפש" הם קצרים ומקוטעים, ואין בהם סקירה שלימה של בעיית החלום על כל צדדיה. ייתכן, שאילו הסביר את דעתו באריכות ובשלימות, היתה דעתו נמצאת קרובה יותר לזו שמצאנו ב"ספר חסידים" ובכ"י אוכספורד. מכל מקום ברור הדבר, שבעיית החלום ואמיתותו עניינה את חסידי אשכנז, שהקדישו לה מחשבה מעמיקה בחקר הפסיכולוגיה האנושית - מצד אחד, ובחקר תהליכי הגזירה העליונה - מצד שני.
ייתכן, שניתן למצוא רמז להרחבתה של בעיית החלום על פני תחום נכבד נוסף בתורת חסידי אשכנז. בסיומו של הקטע שהובא לאחרונה מכ"י אוכספורד נמצא משפט מעורפל בניסוחו, בדבר החיכוך באזנם של הנוטים למות. בעל הקטע מסביר תופעה זו שהיא תוצאה קודמת לסיבה: מאחר והנוטה למות יודע מנסיונו בחייו שלאחר מותו יספידו אותו ויצעקו סביב מיטתו, אזנו מתחילה לחכך אף בטרם נפטר. תופעה זו שייכת בבירור לתחום ה"סימנים" המנבאים עתידות, אשר חסידי אשכנז הרבו לעסוק בהם, ור' שמואל החסיד סקר עניין זה בהרחבה ברשימת "חיכוכים" בראש סי' יד ב"ספר חסידים", בצירוף הסבר לכל אחד מהם כמנבא מאורע העתיד להתרחש. מבחינה עקרונית דומה רשימה זו לרשימת החלומות ופתרוניהם, שכלל ר' אלעזר מוורמס ב"חכמת הנפש". לא מצאתי במקומות אחרים הסבר עקרוני שנותנים חסידי אשכנז לתופעה זו. אלא הסבר דומה לעניין החלום: הגזירה נגזרה, ואופייה מתגלה לאדם בטרם תצא אל הפועל למעשה, באמצעות ה"סימן". שתי התופעות שייכות לתחום הפעלתה של הגזירה האלהית על ידי הכוחות הממונים על האדם.
והנה מוצאים אנו בקטע שהובא רמז ברור למדי לפרשנות ה"סימנים" במישור אחר לגמרי, מישור רציונאלי-פסיכולוגי, שאינו כולל בתוכו נבואה משום סוג שהוא: מאחר שנסיונו של אדם מלמד כי בסיטואציות דומות מתחרשת תופעה מסויימת, מגיב הוא על התופעה אף בטרם נתרחשה. אין כאן התערבות של כוחות עליונים, אלא הדבר הוא פרי תהליך פסיכולוגי-אוטונומי.
כמובן, אין במשפט יחיד זה די כדי לחרוץ משפט כללי ולומר, כי לפחות חלק מחסידי אשכנז נטו להסברים פסיכולוגיים-רציונאליים לגבי תופעת ה"סימנים" ופתרון החלומות בכללן; אולם נטייתם לבקש הסבר מסוג זה לגבי חלק מן החלומות, הללו שחולמם נתון בשינה עמוקה ואינו מושפע מן החוץ, מאפשרת להניח שדיון מסוג זה לא היה רחוק מעולמם הרוחני. מוטעית אפוא הסברה כי חסידי אשכנז קלטו אמונות תפלות מלאו חפניים ללא מחשבה וללא בירור; במקרים מסוימים השתדלו להסביר תופעות בהן נתקלו, בין תופעות מציאות ובין תופעות דמיון, הסברים הגיוניים - פסיכולוגיים מתחום חווייתו האישית של האדם.
