|
תוכן המאמר: דברי הרמב"ם המקור לדברי הרמב"ם משמעויות במחשבת ההלכה של דברי הרמב"ם שיטת הרמב"ם בנושא במשנה תורה האם יש משמעות הלכתית להסבר הרמב"ם? סקירת כל מצוות עשה שנשים פטורות בכתבי הרמב"ם השונים סיכום ומסקנות תקציר: המקורות לפטור נשים מקיום מצוות שהזמן גרמן בחז"ל ואצל הרמב"ם. מילות מפתח: מצוות, זמן גרמן, |
|
בסיני שנה סד כרך קכח עמ' סו-עא סיכם פרופ' יעקב בלידשטיין את שיטת הרמב"ם ביחס לפטור וחיוב נשים במצוות. דיונו המקיף התמקד בדברי הרמב"ם בפירושו למשנה1 מסכת קידושין. דברי הרמב"ם שם מחודשים ובעלי משמעויות רבות בתחום מחשבת ההלכה. למעשה כבר סיכם דברים אלו הרב שלמה גורן2, וחידושו של המאמר הנידון הוא בדברים הנזכרים בסופו. שם הוא מעלה השערה שהרמב"ם חזר בו משיטתו בפיהמ"ש3. במאמר זה נביא את דברי הרמב"ם בנושא, נעמוד על מקורותיו, נדגיש את המשמעויות ההגותיות וההלכתיות של העניין, ונבסס את הדברים בכל כתבי הרמב"ם - גם המאוחרים לפיהמ"ש. דברי הרמב"ם |
"כל מצות עשה שהזמן גרמה, האנשים חייבין והנשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצווה בלא תעשה, בין שהזמן גרמה ובין שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. חוץ מבל תקיף ומבל תשחית ומבל תטמא למתים".
|
|
וביאר שם הרמב"ם: |
"ומצות עשה שהזמן גרמה - היא שחובת עשייתה בזמן מסויים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל. כגון - הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית, לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו. ומצות עשה שלא הזמן גרמה - הן המצות שחובתן חלה בכל הזמנים. כגון - המזוזה והמעקה והצדקה. וכבר ידעת שכלל הוא אצלינו 'אין למדים מן הכללות'. ואמרו כל רוצה לומר על הרוב. אבל מצות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות בכל הקפן, אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים. הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל אלו מצות עשה שהזמן גרמה, וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים. וכך גם מצות פריה ורבייה, ותלמוד תורה, ופדיון הבן, ומלחמת עמלק, כל אחת מהן מצות עשה שלא הזמן גרמה ואין הנשים חייבות, אלא כולן קבלה כמו שביארנו. אבל הכלל שהזכיר במצות לא תעשה הוא נכון...".
|
|
והנה חידש הרמב"ם דבר גדול בפירוש זה למשנה. הרמב"ם מסביר שהכלל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן אינו כלל המלמד על הפרטים, אלא הוא כלל שנוצר מהפרטים. בתחילה דרשו כל מצווה באופן נפרד, ומתוך כך התברר כי רוב מצוות העשה התלויות בזמן נשים פטורות מהן ואז ניסחו את הכלל. פירוש הרמב"ם לכלל זה בקידושין הוא המקור העיקרי שבו הרמב"ם מסביר את הדברים, ואף הפנה למקום זה ממסכת ברכות ג, ג4. המקור לדברי הרמב"ם |
"ת"ר: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב, שופר, וציצית, ותפילין; ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא? מזוזה, מעקה, אבידה, ושילוח הקן. וכללא הוא? הרי מצה, שמחה, הקהל, דמצות עשה שהזמן גרמא, ונשים חייבות! ותו, והרי תלמוד תורה, פריה ורביה, ופדיון הבן, דלאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא, ונשים פטורות! אמר רבי יוחנן: אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ, דתנן: בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומלח; ותו ליכא? והאיכא כמהין ופטריות! אלא, אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. ומצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות. מנלן? גמר מתפילין... אמר רבא: פפונאי ידעי לה לטעמא דהא מילתא, ומנו? רב אחא בר יעקב, אמר קרא: 'והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך' (שמות יג, ט), הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין - מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות, אף כל מ"ע שהזמן גרמא - נשים פטורות...".
|
|
מגמרא זו נראה כי יש מחלוקת ביחס לתוקפו של הכלל. לדעת רב אחא בר יעקב כלל זה מקורו בהיקש, אך לדעת ר' יוחנן אין כלל זה בא ללמד. חיזוק להסבר זה ניתן למצוא בספרי במדבר פיסקא קטו. שם למדנו: |
"'ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית' - אף הנשים במשמע. רבי שמעון פוטר את הנשים מן הציצית, מפני שמצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. שזה הכלל אמר ר' שמעון כל מצות עשה שהזמן גרמה נוהגת באנשים ואינה נוהגת בנשים בכשרים ולא בפסולים".
|
|
כלומר כלל זה הוא דווקא לשיטת ר' שמעון. אך לשיטת חכמים החולקים על ר"ש (וסוברים שציצית היא מצוות עשה שאין הזמן גרמן) אין כלל זה תקף. חיזוק להסבר זה ניתן להביא מהרי"ף בקידושין (יד, ב - טו, א) שהביא רק את דברי ר' יוחנן ואת כל המשך הסוגיה וכן את הלימוד של רב אחא בר יעקב לא הביא כלל. אם כן נראה בשיטת הרמב"ם שהכלל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן וחייבות במצוות עשה שאין הזמן גרמן, אינו מהווה את המקור לפטור ולחיוב, ויש צורך בכל מצווה למצוא את הלימוד שבגללה האישה פטורה או לחילופין חייבת. משמעויות במחשבת ההלכה של דברי הרמב"ם האישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. אם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן, אפשר שבשעת המצווה יצווה אותה הבעל לעשות דבר אחר. לפיכך נפטרה ממצוות אלו כדי להיות לה שלום עם בעלה. הסבר זה מובא בשם האבודרהם שער ג ברכת המצות, ובמלמד התלמידים פרשת לך לך מהדורת ליק טו. הקושי על הסבר זה גדול - וכי אישה רווקה, אלמנה או גרושה תהיה חייבת במצוות אלו? ועוד, הזמן הנדרש לקיום המצווה קצר ביותר, האם לא יכול הבעל להמתין שניות ספורות עם מצוותו? הטעם לאי חיוב נשים במצוות עשה שהזמן גרמן הוא שהנשים אינן זקוקות למצוות אלה, מפני שיש להן חיבה יתרה והתלהבות בעבודת הבורא יותר מאשר אצל גברים. הגברים שעומדים בפני ניסיון כל הזמן במהלך עבודתם זקוקים לתזכורות כדוגמת המצוות הללו על מנת לשמור את נאמנותם לתורה. הסבר זה מובא בשם הרש"ר הירש בפירושו לתורה ויקרא כג, מג, ונסמך על ילקוט שמעוני, שמואל סי' עח. גם הסבר זה קשה מכיוון שנצטרך לומר שאם נשים יוצאות לעבודה כגברים, גם הן יהיו חיבות במצוות אלו! לאור דברי הרמב"ם אין צורך כלל בכל ההסברים הללו. אין כל זילות בכך שנשים פטורות, מפני שפרטי המצוות לא נלמדו מכלל זה אלא שהכלל נלמד מהפרטים. כפי שהישראלי פטור ממצוות הלוויים והכוהנים כך אישה פטורה מחלק מהמצוות, ואין כל צורך לחפש טעם לדבר זה. מכל מקום ראוי לציין שגם אם נאמר שהכלל אינו מהווה מקור לפטור הלכתי מקיום המצווה, עדיין כלל זה נכון, ולכן לא כתב הרמב"ם על המשנה בברכות ג, ג ועל המשנה בקידושין א, ז שאינן להלכה. שיטת הרמב"ם בנושא במשנה תורה מצוות עשה שהזמן גרמן - נשים פטורות. מצוות עשה שאין הזמן גרמן - נשים חייבות. מצוות לא תעשה - נשים חייבות, פרט לשלוש מצוות. על שני הכללים הראשונים כתב בפיהמ"ש שאינם מדויקים, ועל הכלל השלישי כתב שהוא נכון. במשנה תורה המצווה הראשונה שנשים פטורות ממנה היא מצוות תלמוד תורה. מצווה זו אינה תלויה בזמן ולמרות זאת נשים פטורות ואינה מתאימה לכללים שלעיל. מצוות הלא תעשה הראשונות שנשים פטורות מובאות בהלכות עבודה זרה פרק יב, ומכיוון שאלו מצוות המתאימות לכלל השלישי כתב הרמב"ם (הלכה ג): |
"כל מצות לא תעשה שבתורה, אחד אנשים ואחד נשים - חייבין, חוץ מבל תקיף, ובל תשחית, ובל יטמא כהן למתים. וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה - נשים פטורות, חוץ מקידוש היום, ואכילת מצה בלילי הפסח, ואכילת הפסח ושחיטתו, והקהל, ושמחה, שהנשים חייבות".
|
|
את הכלל השלישי הביא כלשונו מפני שהוא נכון ומדויק. את הכלל השני לא הזכיר כאן כלל, מפני שהנושא הוא פטור ממצוות לא תעשה, והכלל השני עוסק בחיוב במצוות עשה5. על הכלל הראשון רמז הרמב"ם כאן (מפני שגם הוא עוסק בפטור נשים) אך שינה מ'מצוות עשה שהזמן גרמה' ללשון "מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה". המילים "מזמן לזמן ואינה תדירה"6 שוות למונח "הזמן גרמה" אך שינה להראות שלמרות שהכלל שבמשנה נכון אין הוא מקור הפטור ואינו מלמד על מצוות אחרות, כפי שכתב בפיהמ"ש. מכל מקום לא מצאנו באף הלכה שנימק הרמב"ם את סיבת הפטור שזו מצוות עשה שהזמן גרמן, ואדרבה מצאנו שהרמב"ם פוסק את דברי ר' יוחנן ככלל (כפי שכתב בפיהמ"ש קידושין :"כלל הוא אצלינו 'אין למדים מן הכללות'"), ראה ערובין א, ח; חולין ו, ז; סהמ"צ עשה טז, וזו גם שיטת ר' יונה בירושלמי (תרומות א, ב; חגיגה א, א; יבמות יב, ד): |
"דרבי יונה אמר, לית כללין דרבי כללין" כלומר - אין ללמוד מהכלל שבמשנה (זהו הכלל של רבי) כי הוא לאו דווקא.
|
|
על פי שיטה זו נוצרו הכללים מסיכום הפרטים. לאחר שמיינו חז"ל את סוגי המצוות שנשים פטורות בהן ואלו שחייבות בהן, נוכחו לראות שרוב מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות מכוח לימודים שונים, ורוב מצוות עשה שאין הזמן גרמן נשים חייבות. את השלכות המחלוקת בין רב אחא בר יעקב לבין ר' יוחנן ניתן לראות גם בסוגיות בבבלי ובירושלמי על המשנה בברכות. למדנו בבבלי ברכות כ, ב: |
"קריאת שמע, [פשיטא! - דקדוקי סופרים על פי גרסאות הראשונים מוחק מילה זו] מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! - מהו דתימא: הואיל ואית בה מלכות שמים - קמשמע לן. ומן התפלין [פשיטא! - דקדוקי סופרים על פי גרסאות הראשונים מוחק מילה זו] - מהו דתימא: הואיל ואתקש למזוזה - קמשמע לן".
|
|
נקודת המוצא של הגמרא היא שהכלל מהווה את המקור לפטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן. אך בירושלמי ברכות ג, ג (דף ו טור ב) למדנו: |
"נשים מניין? 'ולמדתם אותם את בניכם' - את בניכם ולא את בנותיכם".
|
|
כאן אין הגמרא מסתמכת על הכלל אלא מביאה לימוד מפורש שאכן נשים פטורות מקריאת שמע ומתפילין, וזה מה שכתב הרמב"ם בקידושין "והם דברים מקובלים", כאשר הכוונה הלכות שנלמדות על ידי חכמים לאור מסורת מקובלת, במידות שהתורה נדרשת בהן. ברם עדיין יש לברר שתי הלכות במשנה תורה שמהן יכול להשתמע שהכללים בקידושין א, ז כן מהווים מקור לחיוב או פטור ממצוות. ההלכה הראשונה בהלכות תפלה וברכת כהנים א, א: |
"ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה. ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמה". מהלכה זו משמע שמתוך כך שתפילה היא מצוות עשה שאינה תלויה בזמן - נשים חייבות".
|
| הלכה נוספת בהלכות ברכות ה, א: |
"נשים ועבדים חייבין בברכת המזון. וספק יש בדבר אם הם חייבין מן התורה לפי שאין קבוע לה זמן, או אינן חייבין מן התורה...".
|
|
גם כאן משמע שמכך שאין המצווה תלויה בזמן נשים חייבות.
אך אין זו קושיא על דברינו ושני טעמים לדבר: הרמב"ם הזכיר בהלכות עבודה זרה פרק יב את הכלל ביחס למצוות עשה שהזמן גרמן ולמצוות לא תעשה. שם לא היה שייך להזכיר את מצוות עשה שאין הזמן גרמן (ראה לעיל ליד ציון להערה מס' 5), וכאן זה המקום הראשון שניתן להביאו. הרמב"ם כתב בפיהמ"ש קידושין שעל מנת לפטור נשים ממצוות, יש צורך בדרשה. אך אם חסרה דרשה זו ומדובר במצוות עשה שהזמן גרמן יתכן שיש קבלה שהיא פטורה ממצווה זו. אם מדובר במצוות עשה שאין הזמן גרמן אין כל סיבה לחשוש שהיא פטורה, והיא חייבת כפי שכל יהודי חייב במצוות. וזה מה שנימק הרמב"ם - אם לא ידועה דרשה לפטור נשים מברכת המזון וגם אין מקום לחשש לפטור מדין מצוות עשה שהזמן גרמן אזי הן חייבות. המילים "לפי שאין קבוע לה זמן" אינן הסיבה לחיוב, אלא נימוק למה אין לחשוש שהן פטורות. האם יש משמעות הלכתית להסבר הרמב"ם? "נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה". ולמה הוסיף את המילים "מן התורה"? ללמדנו שהפטור שלהם אכן נדרש מהתורה ואין זה פטור מדברי חכמים. והיכן מצאנו דרשה שכזו ביחס לציצית? יתכן שלימוד זה מקורו בפסוק הפותח את פרשת ציצית "דבר אל בני ישראל", וממעטים בני ישראל ולא בנות ישראל. ומצאנו דרשה זו ביחס לציצית באור זרוע (הלכות פסחים סי' רנו): |
"ציצית דלא דרשינן כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה, דמיעוט כתיב גבי ציצית: 'בני ישראל' ולא בנות ישראל, כי היכי דדרשינן גבי טומאה, 'בני אהרן' ולא בנות אהרן (קדושין לו, א)".
|
|
יתכן שגם בפני הרמב"ם היה מקור לימודי דומה, ראה הלכות מעשה הקורבנות ג, ח, ובפיהמ"ש קדושין א, ח ובמנחות ט, ח. אם כן נמצאנו למדים שבדברי הרמב"ם יש גם משמעות הלכתית. מכיוון שיש צורך למצוא עבור כל מצווה דרשה לפטור נשים, אם לא נמצאה דרשה כזו ואין הלכה מקובלת בעניין אך ידוע כי נשים פטורות, אזי הנשים פטורות מדרבנן ולא מהתורה8. סקירת כל מצוות עשה שנשים פטורות בכתבי הרמב"ם השונים |
| המצווה | ספר המצוות | משנה תורה | פיהמ"ש | ||
|---|---|---|---|---|---|
| מצווה | נימוק | הלכה | נימוק | ||
| קריאת שמע | י | אין | קרית שמע ד, א | אין | ברכות ג, ג |
| תלמוד תורה | יא | על מצווה זו נאמר "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם " (דברים יא, יט), בניכם ולא בנותיכם, קדושין כט, ב. | תלמוד תורה א, א | אותו נימוק כפי שכתב בספר המצוות. | שוטה ג, ג. גם כאן הביא את הפסוק מדברים, עם דרשת הגמרא בקידושין. והוזכרה מצווה זו במפורש בקדושין א, ז. |
| תפילין | יב - יג | על מצוות תפילין נאמר "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ" (שמות יג, ט). ודרשו במכילתא דר' ישמעאל (בא פרשה יז) שרק מי שחייב בתלמוד תורה חייב בתפילין. | תפילין ומזוזה וספר תורה ד, יג | אין | ברכות ג, ג |
| ציצית | יד | אין. כתב שהפטור נלמד בתחילת הגמרא בקידושין. ויתכן כי רמז כי הדבר נלמד מהגמרא ולא מהמשנה שכתבה זאת ככלל. | ציצית ג, י | אין. אך הדגיש שהפטור הוא מהתורה, ראה מה שכתבנו על כך לעיל. | עדויות ד, י. שם לא הזכיר הרמב"ם שנשים פטורות אך גם לא כתב שציצית זו מצוות עשה שהזמן גרמה. |
| ספר תורה | יח | לא כתב שנשים פטורות, אלא שהמצווה על הזכרים. | תפילין ומזוזה וספר תורה ז, א | בהלכה זו לא כתב הרמב"ם את הנימוק, אך בתפילין ומזוזה וספר תורה א, יג כתב שספר תורה שנכתב על ידי אישה - פסול וצריך להיגנז. ונראה שאם אסורות בכתיבה, אינן חייבות במצווה. וזה מה שכתב שהמצווה על הזכרים, ללמדנו שמתחילה המצווה כלל לא חלה עליהן, ולא שנשים פטורות ממצווה זו. | |
| להיטמא לקרובים | לז | מכיוון שכהנת מותרת להיטמא לסתם מת, שהרי למדנו: "'אמור אל הכהנים בני אהרן' (ויקרא כא, א), בני אהרן - ולא בנות אהרן" (שוטה כג, ב), אזי גם אינן חייבות להיטמא לקרובים. | אבל ב, ו | הביא את אותו הטעם שכתב בספר המצוות. את ההלכה שבנות אהרון אינן מוזהרות על איסור טומאה פסק באבל ג, יא. | שוטה ג, ה. גם כאן הביא את הדרשה של הגמרא בשוטה. יתכן שממקום זה יש תשובה לדברי הכסף משנה בהלכות אבל ב, ו. |
| חגיגה | נב | אין | חגיגה א, א | חיבר את מצוות חגיגה עם מצוות ראיה, וכתב שנשים פטורות משתיהן, ראה במצוות ראיה (המצווה הבאה) את הטעם לדבר. | חגיגה א, א-ב. גם בפיהמ"ש כמו במשנה תורה חיבר מצווה זו למצוות ראיה. |
| ראיה | נג | אין | חגיגה ב, א | במצווה זו נאמר "יראה כל זכורך" (שמות כג, יז), ודרשה על כך הגמרא (ירושלמי חגיגה א, א) להוציא את הנשים. | חגיגה א, א-ב. נראה כי יש שתי מצוות ראיה. האחת עולת ראייה, והשניה העלייה לרגל. הדרשה שפוטרת נשים היא על עליה לרגל, וממילא הן גם פטורות מעולת ראיה ומקרבן חגיגה. |
| הקרבת פסח שני | נז | לא נימק אך הביא את דברי ר' יהודה מפסחים צא, ב שאישה בשני רשות. | קרבן פסח ה, ח; שם ז, ג | לא נימק רק כתב שנשים בפסח שני רשות. | |
| אכילת פסח שני | נח | אם לא נתחיבו בשחיטה בודאי שאינן חייבות באכילה. | מכך שלא הזכיר פטור נשים ממצווה זו באופן מפורש במשנה תורה אנו למדים שאין לדבר מקור מפורש. | ||
| פדיון הבן | פ | כתב שזו אחת מהמצוות שהאב חייב לעשות לבנו, והפנה לקידושין. | בכורים יא, ב | הביא את אמצע דרשת הגמרא בקידושין כט, א שרק מי שחייב לפדות את עצמו חייב לפדות את בנו. | קדושין א, ז (פעמיים). בתחילה כתב "ולמדו לכולם מן הכתובים בראיות שיארך ביאורם כאן", ואחר כך כתב שזהו לימוד מקובל שבפדיון הבן אישה פטורה. |
| אכילת שארי המנחות | פח | הביא את דרשת הגמרא בשוטה כג, ב על הפסוק "כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה" (ויקרא ו, יא), שזכר דווקא. | בכורים א, ט ומעשה הקרבנות י, ג | גם בבכורים וגם במעשה הקרבנות כלל מצווה זו עם המצווה הבאה (אכילת בשר הקדשים), ובשניהם נימק את הפטור מהפסוק "כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ" (במדבר יח, י). על מקור הדרשה ראה במצווה הבאה. | זבחים ו, א, והביא את הנימוק שכתב גם בספר המצוות. |
| אכילת בשר הקדשים | פט | נשים פטורות ממצווה זו מפני שנשים אינן אוכלות קודשי קודשים כלל. לא כתב מניין למדנו שנשים אינן אוכלות קודשים. | בכורים א, ט ומעשה הקרבנות י, ג | הרמב"ם איחד מצווה זו עם המצווה לאכול שארי המנחות. הפסוק שהביא מתייחס לשלמי ציבור, וראה זבחים צז, ב- צח, א שנחלקו מניין יודעים שנשים אינן אוכלות קודשים. | שוטה ג, ה. הפסוק שעליו ביסס הרמב"ם שנשים פטורות אינו ברור מפני שכתב 'כל זכר בכהנים יאכלנה', אך לא מצאנו פסוק כזה9. יתכן שהכוונה לויקרא ו, כב (יאכל אתה - חטאת) או לויקרא ז, ו (יאכלנו - אשם). מכל מקום הגמרא בשוטה כג, ב למדה פטור זה מהפסוק בשארי המנחות. |
| ברכת הביכורים | קלב | אין | בכורים ד, ב | העתיק את המשנה בכורים א, ה ושם נימקה המשנה מפני שאין האישה יכולה לומר 'אשר נתת לי'. | בכורים א, ה והסביר שארץ ישראל נתחלקה רק לזכרים. |
| ספירת העומר | קסא | אין | תמידין ומוספין ז, כד | אין | למצווה זו לא מצאתי לימוד מפורש שנשים פטורות, ואם כדברנו שהכלל על מצוות עשה שהזמן גרמן אינו מלמד (ואף יתכן שזו מצוות עשה שאין הזמן גרמה ראה רמב"ן קידושין) נשים פטורות מספירת העומר מקבלה. |
| סוכה | קסח | אין | שופר סוכה ולולב ו, א | אין | סוכה ב, ז הביא את דרשת הספרי (במדבר פיסקה קיב) על הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" (ויקרא כג, מב). |
| לולב | קסט | אין | שופר סוכה ולולב ז, יט | לא כתב בפירוש שנשים פטורות, אלא כתב שמי שפטור מסוכה ושופר פטור גם מלולב. | בפירוש לקדושין א, ז הזכיר את הסוכה לולב ושופר כמצוות שנשים פטורות. |
| שופר | קע | אין | שופר סוכה ולולב ב, א | אין | |
| מחצית השקל | קעא | נשים פטורות מהפסוק "כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים" (שמות ל, יג), ודרשו פסוק זה בירושלמי שקלים א, ג על פי שיטת בן כוברי, שרק מי שנפקד - חייב. | שקלים א, ז | אין, אך חייב כהנים במצווה זו. לאור הדרשה בירושלמי (שהביא בסהמ"צ) היה צריך לפטור כהנים. | משנה מפורשת בשקלים א, ג. |
| פרו ורבו | ריב | הביא את דברי חכמים במשנה יבמות ו, ז שהאיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. | אישות טו, ב | לא כתב שאישה פטורה אלא שאין האישה מְצֻוה10. | יבמות ו, ז. והוזכרה גם מצווה זו במפורש בקדושין א, ז. |
| נקי יהיה לביתו | ריד ובשישים מצוות הכרחיות11 | בהגדרת המצווה לא כתב שנשים פטורות, והדבר נראה ברור מהגדרת המצווה ("ושימח את אשתו"). אך בסוף המניין של שישים מצוות הכרחיות מנה הרמב"ם את כל המצוות שנשים פטורות, והזכיר גם מצווה זו. | מלכים ומלחמות ז, י | במניין הקצר הדגיש שהמצווה על החתן לשמח את אשתו. | מפורש במשנה שוטה ח, ג. |
| מילה | רטו | הדגיש הרמב"ם שאין האישה מצווה על מילת בנה כאיש, אך רשאית לעשות כן. | מילה ב, א | רק אם אין איש שיודע למול, אישה כשרה. | קדושין א, ז, מילת הבן כאחת ממצוות הבן על האב (ראה לעיל פדיון הבן). |
| עמלק | קפח | לא הזכיר פטור נשים, וכתב שמלחמת עמלק היא מלחמת מצווה. | מלכים ומלחמות ה, ה | לא מוזכר שם פטור לנשים, ונראה שם שזו מצווה על המלך. | קידושין א, ז הוסיף הרמב"ם במהדורה מאוחרת את מלחמת עמלק כמצוות עשה שאין הזמן גרמה ונשים פטורות. |
|
המעיין בטבלה זו יראה שאין אף מצווה שהרמב"ם מנמק באחד מכתביו שאישה פטורה מפני שזו מצוות עשה שהזמן גרמן. כל מצווה שיש לה דרשה מפסוק הוא מציין דרשה זו, ואם חסרה דרשה נראה שזו הלכה מקובלת. והשווה גם לתשובות הגאונים (קובץ ליק סי' קכ) שלא הסתמכו על כללים אלא פרטו את רשימת כל המצוות שנשים פטורות מהן. סיכום ומסקנות בסיום הדברים ניתן לטעון כי גישת הרמב"ם לפטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן חידשה לנו את הדברים הבאים: אין צורך לחפש טעמים מחשבתיים לפטור נשים ממצוות מסוימות, כי הדבר נובע מדרשות ולימודים עבור מקרים בודדים בלבד, ולא כהנחיה כללית הדורשת סיבה. אם חסר לנו לימוד עבר מצווה מסוימת, הפטור של הנשים ממצווה זו הוא מדרבנן בלבד. כמו כן הראנו כי שיטת הרמב"ם בעניין, אחת היא בכל כתביו - פיהמ"ש ספר המצוות ומשנה תורה. |
הערות: 1. כל הציטוטים וההפניות מפירוש המשנה (פיהמ"ש) לקוחים ממהדורת הרב יוסף קאפח, מוסד הרב קוק, תשכ"ג. הציטוטים וההפניות למשנה תורה עד ספר נשים לקוחים ממהדורת מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א עם פירוש יד פשוטה, מעליות, תשמ"ד-תש"ס, משאר הספרים מהדורת הר"י קאפח, מכון מש"ה, תשמ"ו-תשנ"ז. ספר המצוות מהדורת הר"י קאפח, מוסד הרב קוק, תשל"א (עם המקור הערבי). 2. הרב שלמה גורן, נשים במצוות עשה שהזמן גרמן, מחניים צח (תשכ"ה) עמ' 16-10. אף פרופ' בלידשטיין הפנה למאמר יסודי זה של הרב גורן, בסוף הערה 3 (עמ' סז). 3. האמירה שאם הרמב"ם מדגיש דבר מסוים, יש לחשוד בו שאין הוא מאמין שבאמת כך הדבר, אינה מקובלת עלינו. ראה ליד הערה 3 במאמר הנזכר "דברי רמב"ם אלה דורשים עיון קפדני, למרות נחרצותם ובהירותם, ואולי דווקא לאור נחרצותם ובהירותם". בשיטה זו הצליחו חוקרים מהדורות האחרונים להפוך את דברי הרמב"ם בהלכה ובמחשבה מכוונתם המקורית. אמנם יש מקרים שבהם סבר הרמב"ם בתחילה כדעה מסוימת ואף הדגיש שכך הוא הדבר, ובעקבות לימוד נוסף חזר בו מההבנה הראשונה אזי תיקן את המקום הראשון, ולא הניח אותו כמכשול ללומדים. ראה מה שכתבנו במעליות יב (תשנ"ב), הלכות מקוות - על חזרה אחת בפירוש המשנה לרמב"ם, עמ' 65 - 78, וכן בנספחים למהדורתנו לפירוש הרמב"ם על מסכת עבודה זרה - מהדורה מבוארת, מעליות תשס"ב, עמ' רלב-רלה. 4. למעשה מקרה זה מהווה דוגמה של הפניות לעתיד כלומר בזמן שכתב את הפירוש לברכות, כתב כתב את הטיוטא לקידושין, או לכל הפחות היה ברור מה יפרש באותה המשנה ולכן הפנה לשם למרות שעדיין לא נכתבה. ראה מה שכתבנו על ההפניות בפיהמ"ש, בנטועים ח (תשס"ב), ספרד ארץ ישראל ומצרים בפירוש המשנה לרמב"ם, עמ' 57-56. 5. ראה לקמן בסוף פיסקה זו שהרמב"ם כן הביא כלל זה בשני מקומות - הלכות תפלה וברכת כהנים א, א והלכות ברכות ה, א. 6. אינה תדירה הכוונה אינה תמידית. תדיר = תמיד, ראה פיהמ"ש זבחים י, א וכן בהוריות ג, ו. על שימושים נוספים של הרמב"ם במונחים "מזמן לזמן" ו- "אינו תדיר" ראה משנה תורה הלכות ברכות יא, ט ובתשובות הרמב"ם מהד' בלאו סי' קמא עמ' 269. 7. ההשלכות ממחלוקת זו הם מעבר לעניין ציצית, ואף מגיעות לזמן שבו ניתן לקרוא קריאת שמע בבוקר. לשיטת חכמים (במשנה ברכות א, ה) הזמן הוא משיכיר בין תכלת ללבן - וכך הלכה. אך מכיוון שחכמים קשרו דין זה לחיוב נשים בציצית (מנחות מג, ב) לא כתב הרמב"ם שהלכה כחמים במשנה שם אלא שאין הלכה כר' אליעזר. 8. על הבחנה דומה של הלכות מקובלות שנסמכו לפסוקים גדרם ההלכתי מהתורה, ואלו שאינן נסמכו לפסוקים גדרם ההלכתי מדרבנן בלבד, עמדנו בסיני כרך קיח (תשנ"ו), הלכה למשה מסיני בפירוש המשנה לרמב"ם, עמ' רנז-רנח. 9. בנספח למאמרנו הנזכר בהערה 4 דנו בציטוטי פסוקים בפיהמ"ש, והבאנו את כל המקרים שבהם ציטט הרמב"ם פסוק בצורה לא מדויקת או פסוק שאנו לא מכירים. 10. הרלב"ג פרשת בראשית חלק ו השורש הראשון (מעליות תשנ"ג עמ' 75) מבאר את שורשי מצוות פרו ורבו וכותב שאישה פטורה ממצווה זו. אין הוא מביא את הטעמים שהגמרא ביבמות סה, ב הביאה אלא כותב: "וזה, כי האשה אין ספק בידה לעשות, והמצוה אמנם תצוה למי שאפשר לו שיעשה. ואמנם שאין ספק ביד האשה לעשות זאת המצוה הוא מבואר, לפי שאין האשה התחלה בזה הפועל, אבל היא מקבלת הפועל; ואין בבחירתה גם כן עשיית זה הפועל...". כלומר - הסיבה שאישה פטורה היא שאין היא יכולה לשלוט בדבר זה ולכן לא ניתן לחייב אותה בו. אם נאמר שהרמב"ם גם מסכים עם דברי הרלב"ג, אזי מתברר למה נקט בפיהמ"ש ביבמות ו, ז לשון "ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא" ולא שהלכה כחכמים. 11. שישים המצוות הכרחיות הן מצוות שמנה אותם הרמב"ם בסוף חלק העשה של ספר המצוות "שהן חובה בהכרח על כל אדם מישראל" (עמ' קעז-קפ). |
