רחל

עוזי שכטר

גיליון מס' 41 - ניסן תשע"א * 4/11

"גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,
וְהָיָה הַלֵּב לְמַשּׁוּאוֹת זָרִים -
הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ
חֶסֶד נְעוּרִים?"
(מתוך "כנרת" של רחל)

בַּעֲרוּגוֹת בָּצָל עַל אַרְבַּע
וּבֵין אַוָּזִים שָׂחַקְתְּ בַּמִּרְעֶה,
כַּפֵּךְ לְכַף יֶלֶד חָבַרְתְּ בַּגַּן
שׁוֹאֶלֶת לוּ הָיָה לָךְ בֵּן

וּלְבַדֵּךְ בִּשְׁבִיל עֵזִים צַר
בֵּין רוּחַ תְּמָרִים וְשִׁיר
לִשְׂפַת כְּחֶלְתֵךְ יוֹֹשְבָה בּוֹנֶנֶת
כִּנְרוֹת כִּנְרוֹת בָּךְ רָגְשׁוּ

שָׁם בַּקְּבוּצָה בַּחֲלוֹף הַיָּמִים
רָחֲקוּ מִמֵּךְ כְּמֵהָהוּא הָעֵירֹם
שֶׁדָּלְגָה רוּחוֹ לְעֵדֶר חֲזִירִים
לְמֵי הַיַּמָּה רָצוּ טָבְעוּ

וְאַתְּ נוֹרַשְׁתְּ שָׁם
לָךְ -
זָרוּת וּבַדָּד
שְׁחוּחָה הָלַכְתְּ כַּעֲרָבָה
כָּבְדוּ רֵיאוֹתַיִךְ מִכַּסְפִּית
צְלִיל דַּקִּיק שָׁרַק אֲוִירֵךְ

וּבֹקֶר סְתָו צָרַרְתְּ אֶת צְרוֹרֵךְ
בַּמִּשְׁעוֹל הַנִּפְתָּל קִרְטְעָה עָלְתָה עֶגְלָתֵךְ
וְאַתְּ צוֹפִיָּה אָחוֹר
הוֹמִיָּה
כִּנֶרְתֵּךְ הוֹמִיָּה לָךְ

לֹא בָּגַדְתְּ בָּהּ מִיָּמַיִךְ
זָכַרְתְּ חֲסָדֶיהָ מִנִּי בּוֹאֵךְ
דָּבָר קָדוּם רוֹחֵף מִמֵּימֶיהָ אֵלַיִךְ
וְכִנְרוֹתַיִךְ שְׁבוּרוֹת בּוֹכִיוֹת

הֵנָּה הָיוּ לְיָם מָרִיר,
צוֹרֵב מְאַכֵּל
אַט אַט כִּסָּה אֶת חַדְרֵךְ הֶעָזוּב
בְּעִיר קָפֶיִם* סוֹעֶרֶת מְשׁוֹרְרֶיהָ
וְהָיָה
יָם
מַשּׁוּאָתֵךְ.

______________________

קָפֶיִם - בתי-קפה