 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
הַרְמוֹן
יעקב ברזילי
גיליון מס' 41 - ניסן תשע"א * 4/11 בְּכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאוֹדִי
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָן, אֶת כֻּלָּן. הִתְאַהַבְתִּי מִמַּבָּט רִאשׁוֹן הֵן שׁוֹכְנוֹת בִּי, מִתְנַגְּנוֹת בְּכָל רְמָ"ח אֵיבַרָי וּשְׁסַ"ה גִידָי. אֲנִי נוֹדֵר לִדְאֹג לְרַוְחָתַן לֹא אֶטֹּשׁ לֹא אֶבְגֹּד לֹא אַפְלֶה. יֵשׁ בֵּינֵיהֶן עֲגֻלּוֹת וּמְרֻבָּעוֹת צְנוּמוֹת וּמְלֵאוֹת אֲפַנֵּק כֹּל אַחַת לְחוּד וְכֻלָּן בְּיַחַד. מוֹר וּלְבוֹנָה אֲזְלִיף עַל מָצָעַן כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם ּ שׁוֹשְׁבִינִים. לֹא אֶפְנֶה עֹרֶף וְלֹא אֶתְחָרֵט אֲנִי מְאֹהָב מֵעַל לַצַּוָּאר בִּ 22 אוֹתִיּוֹת הָאָלֶף בֵּית. |
|
