 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
לילה בירושלים ושירים נוספים
עמיר עקיבא סגל גיליון מס' 58 - אדר ב תשע"ו * 3/16 לילה בירושלים
לַיְלָה מַתְחִיל אֲנִי שׁוֹתֶה וְכָבֵד הָיִיתִי בַּכֹּתֶל הַיּוֹם וְרָצִיתִי לְהֵעָלֵם אוֹ רְעִידַת אֲדָמָה אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא מַאֲמִין אָז לָמָּה הִגַּעְתִּי לְשָׁם בִּכְלָל? אַתָּה יוֹדֵעַ אִם כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר אֵין חֹפֶשׁ אֲנִי רוֹצֶה לְחַבֵּק אוֹתְךָ אֲבָל זֶה לֹא מְקֻבָּל אֶצְלֵנוּ מִי אֲנַחְנוּ? אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ וְלֹא יָכוֹל לוֹמַר לְמַעֵט עִם גִּחוּךְ, וּמָסָךְ עוֹלֶה וְיוֹרֵד אֲנִי לֹא מַגִּיעַ אֶל עַצְמִי לֹא מַגִּיעַ לְשׁוּם מָקוֹם הטקס הנורא כָּתוּב מֵרֹאשׁ זֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר רֶגֶשׁ הַנּוֹבֵעַ מִנָּתוּן מֵרֹאשׁ מַה קוֹרֶה כָּאן בְּדֶרֶךְ כְּלָל? אֲנִי זָקוּק לַמַּבָּט הַזֶּה בְּדִיּוּק נֵתַח חַיִּים זֶה יֻסְבַּר עַל רֶקַע כְּלָלִי מָה אֲנִי מְחַפֵּשׂ כָּאן בִּכְלָל? הרואה הָאִישׁ הַזֶּה אִכְפַּת לוֹ לָכֵן הוּא דּוֹחֵק הָאִישׁ הַטּוֹב קְצַר רוּחַ אֲנַחְנוּ טוֹעִים הָאִישׁ הַיָּקָר צוֹעֵק אֶת אַהֲבָתוֹ הָאִישׁ הַזֶּה כֻּלּוֹ אַהֲבָה שְׁמוֹ אַהֲבָה הייתי אומר הַחֲטָאִים שֶׁלִּי חוֹזְרִים עַל עַצְמָם נִסְיוֹנוֹת הֶעָבָר נִתְקָלִים בַּדָּבָר בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר בְּדִיּוּק בַּפִסְפוּס הָרָגִיל גַּם הַפַּעַם נִסְחָף אֵלּוּ רְגָעִים שֶׁאֲנִי מְחַבֵּב הַשְׁלָכוֹתֵיהֶם לְעִתִּים הֲרוֹת אָסוֹן לֹא קַל לִי כָּכָה אַחֶרֶת אֲנִי לֹא יָכוֹל קו ההפרדה יֵשׁ לִי חֲלָקִים קְטַנִּים שֶׁאֲנִי בְּדִיּוּק לֹא מוֹצֵא הַפִּנּוֹת שֶׁלִּי נִרְאוּ אַחֶרֶת וְיָדַעְתִּי מָה אֲנִי רוֹצֶה אֲנִי בֶּאֱמֶת יָכוֹל יוֹתֵר וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה נִרְאֶה שֶׁנָּפַלְתִּי מַהֵר וַאֲנִי לֹא יוֹצֵא הַדְּפָנוֹת פֹּה חֲלָקוֹת אָז אֲנִי מַחְזִיק אֶת עַצְמִי קָצָר אוֹמְרִים שֶׁזֶּה עִנְיָן שֶׁל נְגִיעוֹת אוֹמְרִים שֶׁאִם לֹא הַיּוֹם אָז מָחָר אוּלַי אֲנִי פָּשׁוּט, כָּזֶה אֵין לִי תַּקָּנָה אוּלַי אֵצֵא לְחֹפֶשׁ אֲחַפֵּשׂ לְעַצְמִי נֶחָמָה כמה מילים שאפשר להגיד על היעדר גַּם אֲהָבוֹת גְּדוֹלוֹת יִפְנוּ אֶל הַשֶּׁקֶט הַזֶּה מַגָּעִים וּמִלִּים שֶּׁהָיוּ הֶרְגֵּל גַּם שֵׁם וְזֶהוּת גַּם מַה שֶּׁלִשְׁמוֹ הִתְכַּנַסְנוּ הוֹלֵךְ וּמַגְבִּיר אֶת עָצְמַת הַדִּבּוּר אַחֲרֵי כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה וְאֵלֶּה שֶׁלִּפְנֵיהֶן אֲנִי אָמוּר לִהְיוֹת חָכָם יוֹתֵר וְאִי אֶפְשָׁר לַזֶּה לִהְיוֹת אַחֵר חֶרְדַת בְּדִידוּת עוֹלָה בַּלַּיְלָה בְּלִי אִישׁ לְלֹא חוֹבָה אַתָּה קָמֵל חֲשׁוּדִים נֶאֱסָפִים בְּזִכְרוֹנוֹתֶיךָ וְגַם כְּמִיהָה לִזְמַן עָבָר אִשָּׁה נֶעְדֶּרֶת מִכָּאן וְלַסִּפּוּר עַל זֶה יֵשׁ סוֹף אַחֵר מִסּוֹף הַלַּיְלָה נִסְּיוֹנוֹת עֲקָרִים וּמִטּוֹת רֵיקוֹת מְמַלְּאִים אֶת הַהִתְנַפְּצוּיוֹת מִפַּעַם גַּם אֲנִי לְלֹא כִּסּוּי יוֹתֵר אַחַר כָּךְ מְנַסֶּה לְהִתְחַיֵּב לְאֵשׁ גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא השפע אַחַר כָּךְ הַשִּׁגְרָה הִשְׁכִּיחָה אֶת הָאֶפְשָׁרוּת הָיִינוּ אֲנָשִׁים חַיִּים וְלֹא הִגִּיעַ לָנוּ לֹא הִגִּיעַ לָנוּ כָּל הַשֶּׁפַע הַזֶּה הָיִינוּ חֲדָשִׁים בְּעִיר זָרָה הָיִינוּ גְּדוֹלִים מֵהַחַיִּים הָיִינוּ גְּדוֹלִים וְצוֹדְקִים אָהַבְנוּ בֶּאֱמֶת כִּי יָכֹלְנוּ הָיִינוּ שׁוֹנִים וְדוֹמִים גַּם אַחֲרֵינוּ הָיוּ גַּם יִהְיוּ אֲנָשִׁים חֲסֵרִים אחרי הכל אָמְנָם חָלְפוּ יָמִים רַבִּים אַךְ אֵלּוּ אוֹתָן הָאֶצְבָּעוֹת אוֹתָהּ לְחִיצַת יָד אוֹתָהּ הַזֵּעָה גַּם אֲנִי נוֹתַרְתִּי כְּתָמִיד רַק הָיִיתִי רָחוֹק לָכֵן זֶה הָיָה פָּשׁוּט אַךְ עַתָּה עָלַי לְהַתְחִיל לְדַבֵּר וְאַתָּה אֵינְךָ שׁוֹתֵק שיום תֵּן שֵׁם לַדָּבָר קְרָא לוֹ עַל שִׁמְךָ תֵּן לוֹ אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם וְשֵׁם הָאָדָם שֶׁבָּחַר בּוֹ הַסְבֵּר אֶת עַצְמְךָ וּמָה הַכַּוָּנָה בַּיַּחֲסִית השיטה עוֹד מְעַט בְּחֶדֶר אַחֵר אֲרוּחַת עֶרֶב מֻגֶּשֶׁת לֹא לְךָ מַמְתִּין לְבַדְּךָ הַגּוֹרָל מִתְפַּשֵּׁט מִי אַתָּה? קַח תְּשׂוּמַת לֵב אֵיךְ שׁוֹקַעַת כֻּרְסָא מַחְשָׁבָה שֶׁחָשַׁבְתָּ עָבְרָה עֲדַיִן מַמְשִׁיכָה לְהַבְהֵב אֶצְבָּעוֹת מְתוֹפְפוֹת עֵינַיִם רָצוֹת לָכֵן זֶה נִקְרָא הֶרְגֵּל רֵיחַ הָאָבָק נוֹתַר |
|
