מעמקים - הערה על יצירתה של אביבה גולן 'תמונת האותיות'
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הערה על יצירתה של אביבה גולן 'תמונת האותיות'
בגיליון 34

חווה נתן

גיליון מס' 35 - מרחשוון תשע"א * 10/10

תמונות של אביבה גולן

חוויתי תחושה מדיתטיבית, שכן כ"ב אותיות הן בניין עולם.

התהוות, שפה, יסוד מחשבה חכמה וביטוייה – תכנית בריאה מבראשית עד אחרית אותיות "אמת" מְכִילֵי כֹּל.

המשולשים על צורותיהם בְּלִבַּן האותיות, משרות הרגשה קוסמולוגית ומזמינות להתבוננות פְּנִים, בכניסה לתוכן מתגלים עוד רובדי מעמקים של מהות במחשבה דמיון צבע ותמונות משתנות בתנועת הזמן ברמות תפיסה שונות.

כן מצורף כאן שיר שכתבתי באותיות על אותיות, יחד עם תגובתי שלמעלה ,לכבוד יהיה לי אם יתאפשר שיצורפו לציורה המשמעותי של אביבה גולן בכתב העת "מעמקים".
אוֹסֶפֶת אוֹתִיּוֹת, מִלִּים, אֶל גִנְזַךְ לִבִּי,
עוֹטֶפֶת בְּנִימִים דַּקִּים, חוֹבֶקֶת בְּעוֹרָקִים רוֹטְטִים,
מִנְּשִׁימָה אוֹתָם חַמְצָן,
מַשְׁקָה לִיבָּתָן בְּמֵי חֶסֶד.
מִבְּשָׂמִים עוֹלִים ניחוֹחוֹת קְטֹרֶת
נָטַף, שְׁחֵלֶת, חֶלְבְּנָה וּלְבוֹנָה,
מֵעֵבֶר לַפָּרֹכֶת נֶחֱרָתִים אוֹתִיּוֹת, אוֹתוֹת, מִלִּים,
מִוּטְבָעִים בְּאֶבֶן סַפִּיר,
עַל לוּחַ לִבִּי, בּוֹרְקִים הֵם בְּזֹהַר לָבָן
אוֹתִיּוֹת עָפוֹת עוֹלוֹת, בְּקַו יָשָׁר,
מִמֶּנִּי – אֵלֶיךָ, מִכָּאן, לָנֶצַח.
אוֹסֶפֶת אוֹתִיּוֹת מִלִּים אַל גַּנְזַךְ לִבִּי.
בְּאֵד מִתְעַלִּים בְּשָׂמִים, נִיחוֹחוֹת טְהוֹרִים,
מְרַצִּים, מְפַיְּסִים, מְתַקְּנִים,
בּוֹנִים קוֹמָה,
בִּנְיָן עַד.
הַכֹּל אוֹמְרִים אָמֵן, יוֹצֵר עוֹלָם בְּמַאֲמָר.

רוֹעֶה רְאֵה,
רָאָה, רוֹאֶה, יִרְאָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ,
מַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת,
אוֹתִיּוֹת , מִלִּים, מְפַזְּזוֹת בַּסֶּלַע, רוֹשֵׁם רִישׁוּמוֹ,
מֵחַיֶּיה אֲבָנִים, מַנְשִׁים נְשָׁמוֹת.
עֲשָׂבִים שָׁרִים תְהִילָתוֹ,
דּוֹאֶה בְּמֶרְכַּבְתּוֹ,
מוֹרִיד שִׁפְעוֹ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים,
הַווָה, הֹוֶה, יִ-הְוֶה,
מַאָמַרוֹ אַהֲבָה.
שׁוֹמֵעַ תְּחִנָּה, פּוֹתֵחַ שְׁעַרִים,
כִּי טוֹב, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ,
יוֹצֵר בְּאַהֲבָת עוֹלָם,
אַתָּה הָאָדָם,
אַן תּוֹלִיךְ אֶת הָאַהֲבָה?