מעמקים - מאה שערים וכמה השערות
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

מאה שערים וכמה השערות

יעקב עציון

גיליון מס' 36 - כסליו תשע"א * 11/10

מאה שערים וכמה השערות

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה' (בראשית כו יב)

לפני 137 שנה, בראש חודש כסלו תרל"ד (1873), התאספו בירושלים מספר אנשי מעשה וייסדו חברה שתכליתה להקים שכונה חדשה מחוץ לחומות העיר העתיקה. מחירי השכירות ששילמו תושבי ירושלים באותו הזמן הרקיעו שחקים, והקשו מאוד על המתגוררים בעיר העתיקה.

כך תיאר זאת ר' יוסף ריבלין בעיתון 'הלבנון' באותה שנה:

"אין קצה לאוצרות הכסף והזהב אשר יריקו בני עמנו, כספרדים כאשכנזים, למלאות אמתחות בעלי החצרות והבתים [הנכרים], ולפי רבות העולים לגור בארצנו כן יעלה מחיר הדירות עד כי גאה גאה, וחדר היותר קטן אשר אך יעמדו בו מיטה ושולחן וכיסא ישקלו בעדו 500 או 600 גרוש לשנה... העוני ידו פרש על כל חשקת לבבנו לא יתננו הרים ראש".

הפתרון שהגו פרנסי העיר היה התאגדות של 100 תושבים שיקנו יחד חלקת אדמה המתאימה להקמת 100 בתים וחצרות, ויבנו את בתיהם בבנייה מרוכזת, מעין קבוצת רכישה בנוסח המאה ה-19. ואכן, מדווח ריבלין, "בשניים-שלושה ימים והנה החברה נוסדה, ותיתן יד בשערי בת ציון!".

בהמשך תיאורו הנרגש ב'הלבנון', שיצא לאור במיינץ שבגרמניה באותה תקופה, מספר הפרנס הירושלמי על בחירת שבעת האחראים על החברה "בדעות נעלמות", היינו בבחירה חשאית, והוא מסיים:

ועתה התקווה מרחפת ונשקפה לנו כמו שחר כי החברה הזאת תגדל... ותעש חיל באפרתה. והחברה נתייסדה ביום ה' ר"ח כסלו לסדר ברכת ה' את יצחק וימצא בשנה ההיא מאה שערים, על כן שם חברתינו "מאה שערים" ושם המקום "רחובות", כי עתה ירחיב ה' לנו ופרינו בארץ (גיליון י"ח בטבת תרל"ד, 7 בינואר 1874).

הונדערט טויערן
לימים נקראה השכונה לא בשמה המקורי "רחובות" אלא בשם החברה, "מאה שערים", והתיישבו בה רבים רבים מעבר למאה המשפחות שתוכננו בתחילה. עם השנים גם הפכה השכונה לאתר תיירותי, ותיירים רבים המסיירים בירושלים כוללים ביקור ברחובותיה בטיולם בעיר. במדריכי התיירים באנגלית נקראת השכונה לרוב בשמה העברי, Me'a She'arim"", ובחלק מהם נמסר בצידו תרגום של שם השכונה לאנגלית "Hundred Gates". מצאתי אף הסבר שלפיו בוני השכונה דאגו למערך הגנה עצמאי ולכן הקיפו עצמם בחומה שבה מאה שערים, ולימים נותרו רק שישה.

בדומה, במאמר שכתב דב סדן בכתב העת 'לשוננו לעם' (כרך 10) הביא המחבר מקורות רבים שבהם נקראה השכונה בפי דוברי יידיש "הונדערט טויערן" – היינו מאה שערים, מאה פתחים.

ברם, השערים שמדובר בהם כאן כמובן אינם פתחים. החברה שנוסדה בשנת תרל"ד נטלה את מטבע הלשון מפרשת השבוע, תולדות, שבה מסופר על יצחק שזרע בארץ גרר (פעולת הזריעה הראשונה הנזכרת בתורה) ומצא "מאה שערים". מהו מאה שערים? הפירוש המקובל הוא "מאה מידות", "כפול מאה". בדברי חכמינו ישנן שתי אפשרויות להסבר הברכה – פי מאה מכמות הזרע שנזרעה (כך בראב"ע: "כי מצא מאה משיעור הזרע"), או פי מאה מכמות היבול המשוערת (רשב"ם: "שדה ששיערוהו שיוציא כור אחד הוציא מאה כורין"). כך או כך מדובר בברכה מופלגת, הרבה מעבר למצוי (ודרכה של תורה להשתמש במספרים עגולים לבטא ריבוי וברכה, כבדברי משה לעם בספר דברים: "ה' א-להי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם").

שני הפרשנים קישרו את השער האמור כאן (היחיד במקרא שאינו במשמעות פתח) למילים המוכרות לנו מלשון חז"ל – ראב"ע מזכיר את ה"שיעור", שפירושו "מידה" (כבמשנה הפותחת את מסכת פאה: "אלו דברים שאין להם שיעור..."); ואילו רשב"ם מפרש מלשון "לשעֵר", שפירושו למדוד ולהעריך.

מלחמה שערה
התרגום החריג לצירוף "מאה שערים" אינו רק נחלת דורותינו אנו. לפני למעלה מאלפיים שנה, בתרגום היווני לתורה המכונה "תרגום השבעים", תורגמה המילה "שערים" במשמעות שְׂעוֹרִים, כשהכוונה היא שזריעתו של יצחק הניבה יבול נכבד של שעורה. בדרך דומה הלכו השבעים גם בתרגומם לשירת דבורה, שבה נאמר "יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל". בניגוד להבנתנו, שלפיה מדובר כאן על מלחמה בשערי העיר (כצירוף הרווח "להשיב מלחמה שערה", שמקורו בישעיה כח), מתרגם השבעים כאילו נכתב כאן "לֶחֶם שְׂעוֹרִים".

נחזור כעת לפסוקנו, ולמאה השערים שבו. היש קשר בין השער שפירושו מידה לשער הרגיל במקרא, שפירושו פתח העיר? ניתן לשער שהתשובה חיובית.

כידוע, שער העיר בתקופה הקדומה לא היה רק שער. ברחבה שלפניו (או בין שני השערים, כשמדובר בשער כפול) היו מתנהלים חיי השוק והמסחר, ושם ישבו השופטים, זקני העיר. נסתפק בדוגמאות ספורות מתוך רבות שבמקראות - ביחס למי שהרג נפש בשגגה נאמר: "וְנָס אֶל אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" (יהושע כ); ולהבדיל – כשביקש בועז לשאת את רות לאישה ולקנות את חלקת השדה אשר לאלימלך, עלה הוא לשער העיר ושם התקיימה הקנייה, ככתוב: "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים: יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה...".

בספר מלכים ב' בפרק ו' מסופר על הרעב הקשה ששרר בעיר שומרון כשצר עליה בן הדד מלך ארם, ועל הבטחת אלישע הנביא באותה עת: "כה אמר ה': כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שערים שקל בשער שמרון". המילים "בשער שומרון" פירושן ממשי – ברחבת שער העיר, שבה נמכרו התבואות. דומה שכעת ניתן להעלות את הסברה שמקום המסחר, השער, נתן את שמו גם למידות ולמחירים שנהגו בו – וכך התקבל המובן החדש של המילה.

במשנה במסכת בבא מציעא (פרק ה) נאמר שאין לקבוע את מחירה של עסקה עד שיתפרסם המחיר הקבוע באותו מקום: "אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער". בהחלט ייתכן ש"השער" הוא קיצור של "מחיר השער", הלא הוא מחיר השוק – ובכך נפתח לנו פתח להבין את משמעות המילה אף במקרא. אם אכן כך, הצטמצמו במקצת מימדי הטעות שבתרגום שם השכונה "מאה שערים" ל-"100 gates" – שהרי השער שפירושו מידה משקף אמנם את השער הקדום, פתח העיר.

השערה מדויקת
נסיים בשתי הערות קצרות על שיעורים והשערות: כשאומרים היום "שיעור" מתכוונים לרוב ליחידת הוראה ("שיעור נהיגה", "שיעורי בית"), בעוד "שיעור" בלשון חז"ל הוא מידה קבועה. יש לשער שהתפתחות המובן חלה בשל העובדה שחילקו חומר לימוד רחב יריעה לחלקים קטנים, שנלמדו בשיעור קבוע, וכך החלו לקרוא לפרק הלימוד בשם "שיעור".

שינוי קל חל גם בגזרת ההשערה: כיום כשמדברים על השערות עוסקים בהערכות ולא במדדים מדויקים (אנשים רגילים לומר: "אני לא מדבר על השערות, אלא על עובדות"). ברם, בלשון חכמים פירוש הפועל "לשעֵר" בדרך כלל הינו למדוד בדייקנות. כך למשל מובא בסיפור הידוע על אלישע בן אבויה (חגיגה טו): "מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה ר' מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כן תחום שבת". שיערתי פירושו מדדתי, שהרי שיעור אינו אלא מידה. בהמשך השתמשו בפועל לשער גם במובן לאמוד או להעריך, וכך התקבל המובן העדכני של העלאת הצעה מסתברת אך לא מחייבת – כדוגמת הקישור שהובא לעיל בין שער העיר לשער החליפין, שמכלל השערה לא יצא.