מעמקים - מבגדי השרד לשער הדלק
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

מבגדי השרד לשער הדלק

יעקב עציון

גיליון מס' 40 - אדר ב תשע"א * 3/11

"אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן" (שמות לה, יט)

"משרד האוצר הודיע על הורדה של מחיר הדלק". בחלקים אחרים בעיתון זה ידונו בהשלכות העתידיות של הידיעה; אנו נבקש להביט לאחור, ולהתחקות אחר מקורן של שתי המילים הפותחות וסוגרות את המשפט.

המילה משרד קנתה לה שביתה רבתי בעברית. משרד האוצר, משרד החינוך ויתר משרדי הממשלה מופקדים על ניהול ענייני המדינה, וכמעט בכל רחוב בארץ נוכל למצוא משרדים לרוב, אך בקנה המידה של העברית המשרד הוא צעיר ימים: 120 שנה בדיוק ימלאו לו בחודש הבא. בכ"ד באדר ב' תרנ"א פרסם אליעזר בן יהודה בעיתונו 'האור' רשימה שבה נדרש לחסרונם של תחליפים עבריים לשתי מילים שימושיות למדי: 'אופיסייל', ו'אופיס'.

כך כתב בן יהודה:
אחד המושגים אשר לא יצרנו לו עדיין שם בלשוננו הוא מה שיאמרו בלעז אופיסייל על כל דבר הנעשה או נאמר בשם הממשלה, בשם איזה ועד וכו'...
בהמשך כותב בן יהודה כי היו שהציעו תחת 'אופיסייל' את הצירוף "בדרך המלך", וכי הוא עצמו משתמש לכך במילה "רִשְׁמִי", על פי רַסְמִי הערבית, אך שתי ההצעות אינן נושאות חן בעיניו.

החלופה שמציע בן יהודה עצמו היא "שָׂרוֹד". כך, מכתב רשמי מטעם המדינה ייקרא מכתב שָׂרוֹד, ובגדים רשמיים ייקראו בגדים שְׂרוֹדִים. בסוף רשימתו, לאחר שהוא מסביר מדוע מתאים השימוש בשורש שר"ד למשמעות זו, מוסיף בן יהודה כמה שורות:
ונוכל עוד לבנות מזה שם משׂרד, לאמור מקום השׂרד, והוא יהיה מכוּון ממש להמילה האנגלית אוֹפיס, שהיא כמו בצרפתית ביוּרוֹ, והיא בית הכתיבה, בית העבודה, בית ה'שרת' לאיזה דבר, לאיזו חברה – וזכינו לשתי מילים נצרכות מאוד בלשוננו.
לימים, כנודע, התואר "שרוד" לא שרד בעברית – החלופה "רשמי" אף התקבלה באורח רשמי כעבור שנים - אך המשרד בהחלט שרד.

בגדי שרד – הבדים ששרדו
המילה שְׂרָד שעליה סמך בן יהודה את בניינו מופיעה במקרא רק בצירוף "בגדי שרד" הנזכר ארבע פעמים בפרשות המשכן הנקראות בשבועות אלו.

בפרשתנו אומר משה לעם: "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה': אֶת הַמִּשְׁכָּן, אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ... אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן".

מהם בגדי שרד אלו? נחלקו בדבר מתרגמים ופרשנים, ראשונים ואחרונים. מפשט הפסוקים עולה לכאורה שלא מדובר בבגדי אהרן ובניו, שהרי נפרדים בגדי השרד מבגדי הקודש הנזכרים בהמשך הפסוק.

כך עולה גם מתיאור הביצוע בתחילת פרשת פקודי: "וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה". לשון עשייה נזכרת פעמיים בפסוק, ולכאורה יש ללמוד מכך שבשתי עשיות הכתוב מדבר, ולפיכך בגדי השרד ובגדי הקודש של הכהנים אינם היינו הך.

כך סבור רש"י, בפירושו לפרשת כי תשא: "אומר אני לפי פשוטו של מקרא אי אפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר... אלא אלו בגדי השרד הם בגדי התכלת והארגמן ותולעת שני האמורין בפרשת מסעות (במדבר ד')... ונראין דבריי, שנאמר 'ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש', ולא הוזכר שש עמהם, ואם בבגדי כהונה מדבר לא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש".

לשיטת רש"י, אפוא, בגדי השרד הם הבגדים ששימשו לכיסוי הכלים בזמן המסעות, והם אינם קשורים לבגדים שלבשו הכהנים המשרתים בקודש. כמותו סבור גם נכדו, רשב"ם, ואף ראב"ע הולך בדרך זו ("בגדי השרד – בגדי הנסיעה"). מפתיע במקצת הוא פירושו של דון יצחק אברבנאל, ולפיו בגדי השרד שימשו לניקיון כלי המשכן:

יותר נכון לפרש שהיו בגדים שעשו לנקות בהם כלי הקדש כדי שיהיו תמיד נקיים וטהורים, ומפני זה תמצא תמיד שנזכרו בגדי השרד אחר כלי המשכן.
ברם, בתלמוד הבבלי במסכת יומא מובאת דרשתו של ר' חמא בר חנינא, שממנה עולה כי הוא זיהה את בגדי השרד עם בגדי הכהונה עצמם: "מאי דכתיב 'את בגדי השרד לשרת בקדש' - אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט".

רמב"ן בפירושו לתורה מצדד בשיטה זו, וסבור כי בגדי השרד הם כינוי לבגדיו של אהרן: "הנכון שנפרש בגדי השרד - בגדי הייחוד, כלומר בגדים שיתייחד בלבישתם אחד העם הגדול מאחיו".

ראינו בדברי הגמרא קישור דרשני בין השורש שר"ד שמשמעותו להינצל לבין בגדי השרד. האם גם על פי פשט ניתן למצוא קשר כזה?

ר' חזקיה בן מנוח, בעל פירוש 'חזקוני', הולך בדרכו של רש"י שלפיה בגדי השרד שימשו לכיסוי הכלים, ומבאר כי נקראו בשם "שרד" כיוון שנעשו משאריות הבדים שנתרמו: "בגדי השרד - לשון פליט ושריד, מה שנשאר ממלאכת יריעות המשכן ובגדי כהונה ומהפרכת והמסך עשו בגדים לכסות ארון העדות והשולחן והמנורה והמזבחות". בגדי השרד הם אפוא השרידים מן הבדים שהביא העם למלאכת המשכן.

גם הרמב"ן, לשיטתו, מקשר את בגדי השרד לשריד, ומבאר כי כשם שהשריד, הניצול, הריהו יחיד לעומת אלו שלא שרדו – כך בגדי השרד מיוחדים לאהרן הכהן לבדו.

על אף פירושי הפשטנים, נראה שבתודעת העם נקשרו בגדי השרד לבגדי הכהונה הנזכרים בסמיכות להם, כבדרשת הגמרא שנזכרה לעיל (ואולי סייע לכך גם תרגומו של אונקלוס: "לבושי שִׁמּוּשָׁא", בגדי שירות). כך, כעבור שנים, החלו בתקופת ההשכלה לקרוא למדים ייצוגיים בשם "בגדי שרד" (ומכאן נולדו גם "רכב שרד" ו"דירת שרד"), ובהשראתם חידש בן יהודה את המשרד הנזכר.

עצי דלק
כשם שהמשרד שורשו במשכן, כך הדלק שורשו במקדש. המילה דלק נזכרת במקורותינו לראשונה, כמדומה, ברשימת שערי העזרה המופיעה במשנה: "שבעה שערים היו בעזרה, שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח. שבדרום, שער הדלק, שני לו שער הבכורות, שלישי לו שער המים. שבמזרח שער נקנור...".

מדוע נקרא השער בשם שער הדלק? ביאר רש"י במסכת תמיד (כו ע"ב): "על דרך אותו שער מביאין עצים למזבח". הדלק הוא אפוא שם לעצים המיועדים להדלקה על גבי המערכה שבמזבח. כשם שהשער הסמוך, שער הבכורות, קיבל את שמו מן הבכורות שהיו עוברים בו בדרכם המזבחה, כך שער הדלק נקרא בשמו משום שהתייחד למעבר עצי הדלֵקה תחתיו.

אף בדורות אחרונים המשיך השם דלק להתייחס לכלל חומרי הבערה, ופעמים הרבה היו אומרים "עצי דלק" – והיינו עצים המשמשים להדלקה, וכן "שמני דלק", הלא הם הנפט, הבנזין וחבריהם. בהמשך התייחדה המילה דלק דווקא לנוזלים המשמשים לבערה, ולימים אף נגזר שורש חדש לפעולת מילוי הדלק – תדל"ק.

***
אם נאמר היום "שער הדלק יקר" יהנהנו השומעים מן הסתם בראשם ויבינו שכוונתנו למחירו המאמיר של הדלק בתחנות – אך בה בלשון נקט פייטן ארצישראלי שחתם שמו בפיוטיו "אלעזר החזן" (על פי החוקרים אין מדובר בר' אלעזר הקליר), בפיוט שנועד להיאמר בתפילת שחרית בראש חודש אב ובו משלב הפייטן את שמות שערי ההר והעזרות:

"אען כבוד ויקר, בחדשך שער הדלק יקר, באב עולות אעריך ביקר, ביום החודש תקח פר בן בקר".