מעמקים - על "יודע צדיק נפש בהמתו" לחבצלת לורברבוים
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

על "יודע צדיק נפש בהמתו" לחבצלת לורברבוים
בגיליון 39

אסתר ויתקון

גיליון מס' 40 - אדר ב תשע"א * 3/11

– יודע צדיק נפש בהמתו – מי הצדיק? אולי צדיקה?

בתגובה לפרק (שנגנז) מעבודת הדוקטורט של לורברבוים על משמעות שיבוצם של פתגמים מספר משלי, בסיפורים התלמודיים ובמיוחד על 'יודע צדיק נפש בהמתו' המשובץ בסיפור על אשת רבי עקיבא (רחל?) עד לסוף הטוב. אני רוצה לציין, שהמאמר אכן מאיר עיניים בכך שהוא מציג את הסיפור ברצף של סיפורי זוגות, במסכת כתובות, בהם האישה הקריבה עצמה מרצון או בשתיקה על מזבח אידיאל לימוד התורה של בעלה, בניגוד להלכה בתורה ובמשנה במסכת כתובות, הקובעת שהגבר מחויב לאשתו את עונתה בתדירות על פי סוג עבודתו של הבעל. והיעדרות רבת שנים בוודאי חרגה באופן ברור מן הלכה. ההבחנה של לורברבוים, שהסיפורים בתלמוד באים להאדיר את ערך לימוד התורה ובו בזמן מביעים באופן מודע או לא מודע תחושות ורמזים חתרניים כלפי אידיאל לימוד התורה (הניסוח שלי) ששלט בזמן כתיבתם- המאה השניה לספירה- מתקבל מאד על דעתי. הפתגמים, המשולבים בסיפורים, נבדקים ע"י החוקרת, בהקשרם התנ"כי כדי לגלות בהם אמירה ביקורתית מוסוות כלפי אחדים מן הנפשות הפועלות.

הפתגם הזה -יודע צדיק נפש בהמתו- המושם בפיה של אשת רבי עקיבא כלפי בעלה רבי עקיבא החוזר הביתה עם עשרים וארבעה אלף תלמידים, אחרי עשרים וארבע שנות העדרות מן הבית (בית=אישה) נאמר לשכנות של אשת רבי עקיבא, כתשובה לבקשתן. הן דואגות שתיראה נאה ומכובדת במפגש עם בעלה אחרי שנים של עוני ודלות. ועל כן מיעצות לה להשאיל לעצמה בגדים נאים. היא עונה להן, כאמור, "יודע צדיק ". היא יוצאת מתוך הנחה, ששכנותיה מכירות את ההמשך - "נפש בהמתו".

פתגם זה בפיה של אשת רבי עקיבא ( שבגלגולי הסיפור במשך הדורות נקראה רחל, ולכן לצורך הנוחיות אקרא לה בהמשך דברי - רחל) מפורש שכוונת רחל הייתה, שבעלה רבי עקיבא הוא צדיק, שיודע את נפשה. היא הרי הכירה בצדיקותו עוד כשהיה צעיר פשוט, רועה צאן בחווה של אביה העשיר, והיא משוכנעת שהוא לא יראה את עליבותה החיצונית, אלא את נפשה היפה כפי שהכיר בראשית אהבתם לפני היפרדם. והוא ימשיך לאהוב אותה גם לאחר שאינה צעירה עוד ומרופטת מעוני.

רחל המשכילה מוכיחה בשימוש בפתגם את דעתנותה ובקיאותה בתורה. וצודקת החוקרת הטוענת, שלו חיה רחל בתו של כלבא שבוע בתקופה אחרת, הייתה וודאי מטפחת את ידיעותיה והשכלתה [התורנית ולא רק את ידיעות בעלה. כאן אני רוצה לשאול שאלה ולנסות לענות עליה. גם בהקשר של התקופה, יחוס השם 'בהמה' לעצמה, אפילו ברמז, מעורר אי-נעימות קיצונית. הצדיק נבחן אמנם ביחסו המטיב לבהמתו, אך מדוע רחל, שהטיבה כל כך עם רבי עקיבא ראוי שתכונה 'בהמה'?! בפי עצמה, או כפי שבחר מספר הסיפור התלמודי לשים בפיה. האם אילמותה ונכונותה לסבול כבהמה הם שעשו אותה "ראויה" לתואר זה. ובהמשך, כשהיא ניגשת לבעלה, היא נופלת לרגליו ומנשקת את כפותיו. ביטול עצמי כזה? הכל לכבוד גדול חכמי תורה?! אמנם רבי עקיבא אומר לתלמידיו המנסים לגרש את רחל (הם אינם יודעים שהיא אשתו) "שלי ושלכם - שלה הוא" - שפירושו, כל חכמתכם וחכמתי בתורה הוא בזכותה. האם משפט זה הוא הגמול לשנים של בדידות, של מחסור, של אמהות מודחקת?

האם ניתן להבין את התנהגות רחל לא רק דרך הפריזמה של סיפור אידיאולוגי. אלא גם כסיפור אנושי אמיתי? אנסה להציע הסבר פסיכולוגי.

רבי עקיבא היה פרוייקט אישי עצום, מאתגר ורב הקרבה של רחל. זו דמות המתוארת בסיפור התלמודי כאישה בעלת טביעת עין חדה, שעמדה על סגולותיו הרוחניות והמנטליות של בחור עני , חשוך השכלה, רועה צאן, ללא שום יחוס משפחתי. היא יוזמת את נישואיהם ומתנה זאת מיד באזני עקיבא בכך שילך ללמוד תורה. היא גם דוחפת אותו ללכת וללמוד ולקיים את הבטחותו. אביה מאיים לנדות אותה מרכושו הרב ולהחרימה אם תנשא לרועה הצאן העלוב הזה. רחל "מצפצפת". ונישאת לעקבא. באותה תקופה להיות נכונה לחרם של משפחה ושל חברה, שקרוב לוודאי שהסתייגה מאד מהתנהגותה המרדנית כלפי ערכי החברה היהודית הדתית, העידה על דבקות עליונה במטרה, ואופי חזק כברזל.

אנו שומעים שיש דיאלוג בינה לבין השכנות. אבל זאת, רק לאחר שנים רבות, כשכבר רבי עקיבא ידוע כגדול בתורה והוא מגיע לעיירה של אשתו כדי להחזירה אליו. אישה כזו, שגילתה כוחות נפש מופלאים לעמוד מול סבל והשפלה למען הגשמת הפרויקט שהיא יזמה, פרושו בעיני, שהיא "בראה" את רבי עקיבא. היא ידעה מהו כוחו של לימוד התורה וערכו העצום. כבת הדור לא יכלה להגשים זאת בעצמה, בשל היותה אישה, ולכן כתחליף השתוקקה לעצב במו "ידיה" באחריותה המוסרית את הדמות הזו, של תלמיד חכם בקנה מידה ארצי.

עכשיו, אחרי ש"הפרוייקט" שלה הצליח. וכולם בעיירה ידעו שזהו הפרוייקט שלה, וכי צדקה בהבחנתה, התפעלו מהקרבתה. כעת היא בוודאי יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולהצטנע עד כדי נישוק כפות רגליו. כי הסיפוק שלה עצום. היא יודעת כצדקת את נפש -בעלה- הוא יאמר את המשפט שמגיע לה שיאמר - "שלי ושלכם שלה הוא". אין זו אמירה סתם. אלא הכרה בגדולתה של רחל. היא אכן הגשימה את הפרוייקט הרוחני האישי שלה בהצלחה רבתי.