מעמקים - אגף בעלי הכנף
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

אגף בעלי הכנף

יעקב עציון

גיליון מס' 41 - ניסן תשע"א * 4/11

"וְשִסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה" (ויקרא א יז)

"בחלק הזה של גן החיות ישנם כמה אגפים – אגף הזוחלים, אגף הטורפים ואגף בעלי הכנף". המילה אגף כיום מתארת לרוב יחידה כלשהי במשרד או בארגון – אך במקורה היא אינה אלא כנף. האגף שבתחילה כינה רק את איבר התעופה של העוף עשה לו לימים כנפיים, והפך לשם תחום במגוון גופים - החל מאגף התקציבים במשרד האוצר ואגף המבצעים בצה"ל ועד לאגפים השונים בבתי החולים או בגני החיות. לשון אחר, אם הייתה מתפתחת העברית בנתיב חלופי ייתכן שהיינו קוראים לאזור הציפורים שבגן החיות בשם "כנף בעלי האגף" ולא להפך.

במקביל לאגף, גם המילה "כנף" זכתה להתרחבות משמע ניכרת. רוב הכנפיים שבתנ"ך הן אמנם כנפיים של ממש, כבפסוק מפרשתנו העוסק בעולת העוף ומצוטט מעלה, אך אנו מכירים גם את כנפי הבגד ("וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם"; במדבר טו), ואף את כנפות הארץ ("וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ"; ישעיהו י"א), הלא הן ארבע רוחותיה וקצותיה.

כיום אנו משתמשים במונח "מוטת כנפיים" לתיאור המרחק שבין קצה הכנף לקצה חברתה כששתיהן נטויות ופרושות (כה למשל מדווחת ויקיפדיה: "בעל החיים בעל מוטת הכנפיים הגדולה ביותר הוא האלבטרוס הנודד"). מקור המונח בפסוק מספר ישעיהו המתאר את פשיטת מלך אשור וחילותיו בארץ, ומדמה אותם ל"מי נהר עצומים" – "וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ, וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל" (פרק ח').

תיאור המחנה הצבאי הפושט על שטח ככנפיים חוזר גם בספר יחזקאל – אך הפעם נעשה שימוש במילה המקבילה, אגף. הנביא פונה בדבר ה' אל המלך גוג, ומנבא: "וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ לְעֵיט צִפּוֹר כָּל כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה". פירוש המילה אגפיך הינו כנראה חֵילותיך הפרושים מצדדיך, ככנפי העוף הנטויות משני עבריו (ואולי לא בכדי נזכרת גם הכנף בהמשך הפסוק).

אגף יולדות
המילה אגף מופיעה בתנ"ך רק בספר יחזקאל, ותמיד בצורת רבים ובהקשר מלחמתי. בארמית שבמקרא מופיעה צורה קרובה, גף, ומשמעותה כנף. בחלום דניאל על ארבע חיות הענק העולות מן הים מתאר הוא את החיה הראשונה כאריה עם כנפי נשר: "קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ" (פרק ז'). בדומה, בתרגום אונקלוס לתורה ובתרגום יונתן לנביאים מופיעה פעמים רבות הגף כתרגום לכנף העברית (לדוגמה, הפסוק המופיע בחזון ישעיהו "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד" מתורגם ארמית: "שיתא גַפִּין שיתא גַפִּין לחד"; פרק ו'. חלופה אחרת לגף בתרגומים הארמיים היא גְּדַף).

בעברית שלנו מוכרות הגפיים העליונות והגפיים התחתונות שבגוף האדם, הלא הן הידיים והרגליים – שנטלו בהשאלה את שמן מן כנפי העוף. בלשון חכמים מוזכרת פעמים הרבה הצורה המלאה, אגף, הן ביחס לכנפיים ממשיות והן ביחס לידיים אנושיות או לידיות של כלי.

כך למשל מופיע במדרש בראשית רבה לפרשת לך לך:
"מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה" - למה כיונה, ר' עזריה בשם רבי יודן אמר: לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן, אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה.

קצת קשה לתאר יונה שקופצת בעזרת כנף אחת ופורחת ועפה בעזרת הכנף השנייה, ואמנם הנוסח הנכון של המדרש – המופיע במהדורות מדויקות - הוא לא "קופצת באחד מאגפיה" אלא "קופצת אחד מאגפיה", כלומר מכווצת ומקפלת את אחת הכנפיים, וכך נותנת לה מנוחה, ועפה בעזרת הכנף השנייה. הקפיצה כאן דומה לנאמר "ולא תקפֹּץ את ידך מאחיך האביון" – ולא לקפיצה נוסח הדוד המקפץ על הגבעות בשיר השירים (אגב, חילוף דומה בין שני משמעי הקפיצה מוכר מן הביטוי "קפיצת הדרך" - הנתפס בעיני רבים כקשור לקפיצה ולניתור, בעוד משמעותו המקורית היא שהתכווצה והתקצרה לה הדרך).

כאמור, לא רק לציפורים יש אגפיים - בתלמוד במסכת שבת נחלקים חכמים בשאלה מאימתי מחללים שבת על מנת לסייע ליולדת, ואחת הדעות היא: "משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה" (דף קכט ע"א). זרועותיה של היולדת המושטות לצדדים כשאינה יכולה להלך בכוחות עצמה נדמו כנראה לחכמינו ככנפיים, ולכן בחרו הם בשם "אגפיה", הדומה לגפיים של ימינו.

אלישע בעל ידיים
וכשם שהיד יכולה להיקרא אגף – כך יכולה היא להיקרא כנף. במסכת בכורות בתלמוד מופיעה ההלכה הבאה: "תנו רבנן: מקבלין לכנפיים ואחר כך מקבלין לטהרות, ואם אמר איני מקבל אלא לכנפיים מקבלין אותו" (דף ל ע"ב). מה פירוש "מקבלין לכנפיים"? כיום מכירים אנו את הטייסים המקבלים כנפיים בעת סיום קורס הטיס, אך מה פירוש לקבל לכנפיים?

מקור הברייתא הוא בתוספתא למסכת דמאי, העוסקת בעם הארץ המעוניין לקבל מעמד "חבר", כלומר להשתייך לשכבת המקפידים במצוות, שחזקתם שהם מעשרים פירותיהם ושומרים על הלכות הטהרה.

רש"י בבכורות שם מבאר שהכנפיים האמורות כאן הן ידיים, וכוונת הדברים להקפדה על הלכות נטילת ידיים – שהן כשער להלכות הטהרה המלאות. פירוש הברייתא הוא אפוא שניתן לקבל אדם האומר שהוא בשלב זה מקבל עליו רק את הלכות טהרת הידיים, ובשלב הבא ינהג בטהרה בכל ענייניו. כך הבין את דברי הגמרא גם הרמב"ם, שפסק בהלכות מטמאי משכב ומושב (פרק י): "ומקבלין אותו תחילה לטהרת הידיים, ואחר כך מקבלין אותו לטהרות".

יש המקשרים לדברי הגמרא הללו אף את מקור שמו של "אלישע בעל כנפיים", הנזכר בסוגיית התלמוד במסכת שבת (דף מט ע"א). הגמרא שם מביאה את דברי רבי ינאי, האומר: "תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים".

בהמשך מנמקת הגמרא את תוארו של אלישע בסיפור המוכר מ'כה עשו חכמינו':
ואמאי קרי ליה בעל כנפים? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו. והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק. ראהו קסדור אחד - רץ מפניו, ורץ אחריו. וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, אמר לו: מה זה בידך? אמר לו: כנפי יונה. פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה. לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפיים (ואגב, קסדור פירושו בלטינית חייל או שוטר, וקרובה לכך הקסדה – כובעו של החייל).

ברם, יש שהסבירו שהכינוי "בעל כנפיים" במקורו קשור דווקא לכנפיים הנזכרות בהלכות טהרה, הלא הן הידיים– שהרי גם בדברי רבי ינאי ההקשר הוא שמירה על נקיות (כך סבור למשל בעל 'הערוך השלם', ח"י קוהוט).

הצעות אחרות – מסתברות פחות לענ"ד – הופכות את היוצרות וסבורות שהביטוי "מקבלין לכנפיים" שבתוספתא נוסד על המעשה ב"אלישע בעל כנפיים", ופירושו שמקבלין את עמי הארצות רק לעניין הנחת תפילין, אך לא לשאר ענייני הטהרה.

כך או כך, בעברית כמו בשפות אחרות, הכנפיים והאגפיים נתנו לעצמן דרור, והכניסו בכנפיהן אף תחומי משמע הרחוקים מאיברי המעוף של הציפור.