מעמקים - האם היום יש מקום לספרי משלים
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

האם היום יש מקום לספרי משלים
דיון בְּסִפְרָהּ של שמחה סיאני

מנחם מ' פאלק

גיליון מס' 42 - סיון תשע"א * 6/11

"האישה ושפמו של הצבוע" (21 סיפורי עם מחורזים)
הוצאת "שי"ח ירושלים", 2010, 97 עמודים

ניתן להגדיר את סִפְּרָהּ של שמחה סיאני "האישה ושפמו של הצבוע" כספר פולקלור מבחינת הסוגה הספרותית, וספר משלים כתת-סוגה.
בדרך כלל ספרי המשלים הינם מאת מספר אחד, כל המשלים, (איזופוס, קרילוב, לפונטיין), ולרוב שייכים למולדתו של אותו המספר.

מבחינה זו, ספר זה שונה. המספרת היא שמחה סיאני, בת למספרי סיפורים ממוצא תימני, אך הסיפורים, המשלים המופיעים בספר זה שייכים, ללא פחות מאשר ששה עשר עמים: רוסיה, בבל, פולין, בדואיים, גליציה, גרמניה, סין, יפן, רומניה, הונגריה, בוכרה, מרוקו, אפגניסטאן, תורכיה, פרס ואף מן המדרש שלנו. מכיוון שהם סופרו על ידי יהודים, הם גם חלק מן התרבות היהודית.

הסיפורים כוללים את כל המאפיינים של הסיפור העממי הפולקלוריסטי, החל מהמוטיבים (עני-עשיר, בני-אדם ובני-שמיים, שדים או מלאכים, חיות ואנשים), חריזה יפה ומוקפדת, חזרות למען הזיכרון, שימוש במספרים טיפולוגיים (נוסחאי) בעלי אופי מקודש כמו 3 ו-7, פשטות להבנה וכמובן מוסר השכל.

המגוון של המקורות מהם מביאה המספרת את משליה, מאפשר לה לגוון בסוג הסיפורים ולהפוך את הספר למרשים לא רק בשל עיצובו הנאה, ציוריו המיוחדים (הציורים מאת אירנה קליימן), אלא גם כיוון שהדרך בה היא תוכל ללמד דרכם את הלקח שהיא רוצה, יכולה להיות באופנים שונים זה מזה, במקורות עלילה ובנייה הרחוקים זה מזה.
כך למשל, היא מביאה משלים עם עלילות המולבשות על חיות, על אירועים בין בני אדם, אדון ומשרת, רַב ועוזריו, מלך ופשוטי עם, בעל ואשתו, חכם וטיפש ולצידם שימוש במוטיבים מופשטים כמו גורל, אמת ומעשייה ועוד.

הלקח מובא ונלמד בדרכים המוכרות והפשוטות ביותר, הקרובות לליבו ושפתו של כל אחד מאיתנו, כדי שכל קהל יוכל ליהנות מזה: אוכל, כסף, יחסי אהבה, נישואין, חכמה, כבוד ואחרים. כידוע, המספרים העממיים משתמשים בסיפורי פולקלור כדי לחנך את קהלם ולהנחיל לו ערכים.

* * *

הייתי רוצה להתמקד מעט בסיפור אחד, שהוא יוצא דופן מבחינת הגיבורים, וסגנון העלילה, ביחס לכל הסיפורים האחרים. כוונתי לסיפור "בן השטן מחפש אהבה" בעמוד 68, שמקורו בסיפור עם תורכי.
הסיפור הוא על השטן שנצטווה, בשל חטא, על-ידי אלוהים, לרדת לארץ ולשאת אישה לעשר שנים. אומנם הקשר בין בני-אדם לבני שמיים אופייני ומקובל בסיפורי עם, אך כאן מצפות לקורא מספר הפתעות. כבר בפתיחה יש לנו שתי הפתעות. אומנם הסיפור מקביל לסיפור גן העדן והגירוש, אך במקום האישה והגבר החוטאים, כאן מגורש השטן עצמו. שנית, עונשו לשאת אישה. בדרך כלל, מתייחסים לנישואין כדבר של רצון, כשמחה, כייעוד, כדרך להביא צאצאים לעולם. לשטן צאצאים? לא מספיק לנו שטן אחד, צריכים גם להיות לו צאצאים? וגם היחס לנישואין מוגדר כאן מראש כעונש.

בתחילת הבית השני מתחילים להבין את מהות העונש: האישה יפה אך היא מכשפה. ולא זו בלבד, אלא שהיא כבר קברה שני בעלים. מסתבר מהמשך הסיפור שניתן למרר אפילו את חייו של השטן עצמו, ויש גרוע ממנו. במסגרת חיי נישואין, ביחסים בין בעל לאשתו מצויים אירועים אכן קשים. הנושא הזה נוכח בסיפורים עם רבים (שלא לדבר על עלילות פרוזה רגילה).

ובכן, ממה שחששנו קרה, לזוג נולד ילד. הילד מוגדר כחמוד, נבון, רזה, שד משחת. בשלב הזה, אולי ניפול בפח ונתייחס לביטוי "שד משחת" כרמז לעתיד רע. אך לא כך הדבר. הילד הזה עתיד להפוך לרופא, רופא גדול, חלומה של כל "אם פולניה". דווקא לשטן, שהתעסקותו במוות נולד ילד שתפקידו להציל חיים. דווקא לאמא מכשפה, יוצא חלציה הוא ילד שעתיד להביא טוב לעולם.

בתום עשר שנות העונש של השטן, הוא מספר לבנו את סוד היותו שטן ואף מְיַדֵּעַ אותו על עתידו להיות רופא ועל הדרך לדעת מראש מתי הוא יצליח לרפא חולה ומתי לא.
וכפי שקורה בסיפורים מעין אלו, הבן גדל, ונקרא להציל נסיכה יפה וחולה, וכמובן שהוא מתאהב בה. אם הוא יציל אותה, הרי שיוכל להתחתן איתה ולממש את אהבתו. ושוב, כמו בסיפורים, וודאי בסיפורי העם, על פי סימני אביו-השטן, הרי עתידה של הנסיכה למות.

כאן, הביטוי שפגשנו באמצע הסיפור, "שד-משחת" מקבל את משמעותו המיוחדת, בכך שהבן, מצליח להפחיד את אביו באיום שיקרה לאמו המרשעת, וכך סוחט הוא מאביו גורל חיים לנסיכה, ועתיד טוב לעצמו.

סיפור זה משלב בתוכו אלמנטים רבים מספרות המשלים: שכר ועונש, בני-אדם ובני-שמיים, טוב ורע, שימוש בחכמה מיוחדת כדי להביא סיום טוב לסיפור ועוד, ואלו במערכת כפולה ומורכבת של זוגיות.

זה אכן סיפור מיוחד, שהבחירה בו ראויה וּמְגַוֶּנֶת את הנושאים והעלילות של כל הספר, שלא לדבר על העובדה שנבחר מספורי העם של אחת המדינות הפחות מוכרות לנו בתחום זה, תורכיה. בכך הוא מצטרף לייחודיות של הבחירה בסיפור סיני, יפני, הונגרי ורומני, דבר הראוי לציון והדגשה.

* * *

לסיכום, הייתי אומר ששמחה החליטה להתמודד עם אתגר קשה: היא הסתערה על נושא שהוא לעוס, כיכב בעבר היותר רחוק ולא בטוח שיש לו דורשים בעולמנו המודרני, המחפש עלילות מתוחכמות. החזרה לדרך ולנושאי כתיבה אלו עלולים להיות אולי נדושים.

אך שמחה, המומחית בדרכי סיפור העם, הצליחה לעקוף מכשולים אלו בכך שהיא בחרה בחכמה והביאה מגוון רב של מקורות סיפוריים, שאותם סִפְּרָה בכישרון ועטפה אותם בציורים ודפוס יפה, דברים המחזירים לנו את ההנאה מקריאה בחומר עתיק, בלבוש חדש. סבתא שמחה הצליחה להניח לנו על הלשון, או נכון יותר לומר על הלב, את ההנאה הפשוטה שהייתה לנו בהיותנו צעירים לימים וממתינים לרגע שהסבא או הסבתא יספרו לנו את סיפוריהם.