מעמקים - המסילה שבין התותח לבטרייה
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

המסילה שבין התותח לבטרייה

יעקב עציון

גיליון מס' 43 - אב תשע"א * 8/11


"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה" (במדבר כ)
מה פירוש המילה סוללה במשפט "דרושה סוללה חדשה"?
התשובה תלויה בהקשר: אם מדובר בהודעה על צג מכשיר חשמלי, הסוללה היא בטרייה.
אם הדובר הוא מג"ד בחיל התותחנים, כוונתו לפלוגה חדשה, או ליחידת תותחים רעננה (והוא הדין אם מדובר במפקד ביחידת נ"מ).
אם מדובר בעובד מע"צ, הסוללה המדוברת היא תלולית עפר מצידי הכביש.
איך נוצרה סוללת-משמעים זו למילה סוללה? מה הקשר בין תלולית עפר לבטרייה?
התשובה לשאלה אופיינית לתולדותיה של העברית, ולהתפתחות המשמעים באוצר המילים שלנו.
הכול, כמובן, מתחיל בתנ"ך. במקרא נזכרת הסוללה 11 פעמים, כולן בהקשר כיבוש ערים ומצור. הפעם הראשונה שבה אנו נפגשים עמה היא במלחמת יואב בן צרויה בשבע בן בכרי שמרד בדוד. כך נאמר: "וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה, וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה" (ש"ב כ).
הפועל 'לשפוך' מתלווה לסוללה כמעט בכל המקרים שבהם היא מופיעה, ולאור זאת הבינו פרשנים רבים כי הסוללה היא ערמת העפר הגבוהה שבונים מחוץ לחומה על מנת להגיע לגובה שממנו ניתן יהיה להילחם בבני העיר ולנסות לבקע את ביצוריה.
כך למשל ביאר רש"י (מלכים ב פרק יט): "סוללה - צבור אדמה להגביה תל לעמוד עליו להילחם על העיר". גם התרגום הארמי לנביאים תומך בפירוש זה, בתרגמו בקביעות את הצירוף 'וישפכו סוללה' ודומיו במילים "וצבַרו מלֵיתא", היינו צברו ומילאו מילוי עפר.
ברם, לצד פירוש זה לסוללה הילך פירוש אחר, ולשיטתו לא מדובר רק במבנה הנדסי 'תומך לחימה', אלא בכלי נשק של ממש ששימש לניתוץ החומות. רש"י עצמו הכיר פירוש זה, אך שלל אותו:
... ושמעתי שפותרין אותו [בדפוסים: שסותרין אותו] זריקת האבנים גדולות, אבל אין באבנים לשון שפיכה ולא לשון סלילה, ואין לשון התרגום נופל על פתרון זה.

כלי שמשליכין בו אבנים
ואכן, באחד המקומות בתנ"ך שבהם מוזכרת הסוללה נראה כי לא מדובר בתל העפר אלא בכלי מלחמה כלשהו. בפרק ל"ב בספר ירמיהו מובאת תפילתו הנרגשת של הנביא לאחר שקנה את השדה בענתות מבן דודו בדבר ה'. כך שואל הנביא: "הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה - וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲ-דֹנָי ה' קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים?".
הצירוף "הסוללות באו" נראה מתאים יותר לכלֵי משחית המוזזים ממקום למקום, ולא לערמות העפר שהוזכרו לעיל. ואכן, ר' דוד קמחי מפרש כאן – בניגוד לשאר פירושיו במקראות – "הסוללות: הם העצים שמשליכים בהם האבנים בחומות העיר להכותם".
כלומר, לדבריו מדובר בבליסטראות, מכשירי העץ הגדולים שתכליתם לשגר אבנים בעוצמה לעבר החומה על מנת לרועעה.
כך מפרש בפשטות גם ר' לוי בן גרשון, שחי כמאה שנים לאחר רד"ק באזור קרוב בפרובנס: "סוללה - הוא כלי שמשליכין בו אבנים גדולות מאד להפיל החומה בחוזק".
עדות מעניינת ורחבה לשימוש במילה סוללה במשמעות מכשיר הפגזה מופיעה בספר 'שלטי הגיבורים', שנכתב על ידי ר' אברהם הרופא משער אריה (פורטליאונה) באיטליה של תקופת הרנסנס, ויצא לאור בשנה שעברה במהדורה מוערת ומהודרת.
במסגרת תיאור דרגותיהם של הכהנים השונים, מרחיב המחבר ומונה 100 דירוגים של 'ישראלים' לפי מקצועם, מ"חופרי בורות שיחין ומערות", המדורגים במעמד הנמוך, ועד המשנה למלך והמלך עצמו. במקום ה-54 מעמיד ר' אברהם את "הממונה על החדר שבו כלי הנשק וכלי משחית להפיל החומות", ובדרגה אחת מעליו את "הממונה על הסוללות גדולות, בלעז ארטיליאירא"י".
במקום זה מאריך המחבר ומוסיף:
"דעו בני כי נקראו הארטיליאיריא"י בספרי הנביאים ראשונים סוללות, מפני שההולכים בקרב הם מרימים תמיד ומגביהים להם מקום בחניית המחנות שיהיה אדיר נאה ומתוקן אל שיוכלו לשום עליו הכלים האלה, כדי שיכונו לשפיכת הכדורים של ברזל הנסגרים באימוץ נפלא ובצרות רבה בקרבם, כאשר באמצעות האבק המלאכותי המוצת בשרירי בטנם בכוח גדול וביד חזקה עושים להם מסלול ודרך ישרה בתוך קנה הכלי (שבגלל הדבר הזה ייקרא אצלנו בשם סוללה) לצאת משם בזעף ובדחיפה עזה, וללכת לעומת הסוללות להפיל החומות הבצורות, ולהכרית גם יחד בסופה ובשערה נפשות רבות באגודה".
כיוון שבמלחמות דרך כלל לא הסתפקו בכלי ירייה אחד, אלא בקבוצת בליסטראות שפעלו יחד, נקראה כל מערכת הירי בשם "סוללה".

הפגזה חשמלית
עד כאן ראינו את מקורם של שני המשמעים הראשונים שזכרנו – סוללת העפר וסוללת התותחים, שנולדו שניהם משני פירושים לסוללות המקראיות. והבטרייה מאין באה?
כאן נכנסת לתמונה המילה הלועזית battery. במקורה, battery פירושה 'הכאה', 'לחימה' (ישנה קרבה לפועל to beat, 'להכות'). הכלים שנועדו להכאת החומה נקראו בשם battery, ועם ההתקדמות הטכנולוגית עבר השם ליחידות הארטילריה שנועדו לריכוך היעד ולניתוץ חומותיו (משמעות זו מתועדת במילונים האנגליים החל משנת 1550).
מי שאחראי להעברת ה-battery משדה הקרב אל מכשירי החשמל הוא הדיפלומט והמדען האמריקני בנג'מין פרנקלין, שבשנת 1748 דימה בכתביו את התאים החשמליים (שיפותחו בפועל כמה עשרות שנים מאוחר יותר) לסוללת תותחים המשגרים יחד את פגזיהם. כך, כיוון שכינה פרנקלין את התאים החשמליים הפועלים יחד בשם battery, החלו דוברי העברית לכנות את צבר התאים באופן אוטומטי בשם 'סוללה', החלופה העברית לשם battery במשמעות יחידת תותחים. המעוניין בהרחבה נוספת בעניין יוכל למוצאה במאמרו של פרופ' גב"ע צרפתי (מובא בספרו 'כלשון עמו'), שחלקים מן האמור כאן מבוססים על דבריו.

המסילה העולה
הארכנו עד כאן בדברים על הסוללה, אך בפרשתנו – כמו בתורה כולה – היא אינה מופיעה. בפרשה ישנה נציגה אחרת של השורש סל"ל, הלא היא המסילה. בלשוננו כיום המסילה היא נתיב צר המשמש לגלגלי הרכבת או לגלגלים קטנים יותר (למשל במגירות הארון), אך במקרא המסילה היא דרך כבושה ורחבה, דרך סלולה. מה פירוש סלולה? רש"י בכמה מקומות במקרא מבאר שסלילה היא פעולת הדריכה והכבישה, להידוק הדרך. לעומתו, רד"ק מבאר כי משמעות השורש סל"ל היא הרמה והגבהה. כך לשונו בספר שרשיו: "...כולם [=כלל המילים מן השורש סל"ל] עניין אחד הם עניין הרמה והגבהה. ופירוש 'סלו סלו המסילה' הרימו האבנים והמכשולות מן הדרך, ולפי רוב הרגילות בהסרת האבנים והרמת המכשולות מן הדרך נקראת הדרך עצמה מסלה, וכן דרך לא סלולה – שלא הורמו המכשולות ממנה". בהמשך דבריו מביא רד"ק את פירושו של אביו, שמקבל גם הוא את העיקרון שסל"ל עניינו הגבהה, ולדבריו הדרך נקראת מסילה כיוון שבדומה לסוללה, דרך בנייתה היא באמצעות הרמה והגבהה של אבנים ועפר.
מהנחתו זו לגבי משמעות השורש סל"ל (שאגב, נתמכת מן המילה סֻלָּם, ששורשה זהה) גוזר רד"ק את פירושו הייחודי למילה "סלה" – שמוכרת היטב למתפללים ולמְזמרי מזמורי תהילים, אך בביאורה נשתברו קולמוסים.
המילה "סלה" מופיעה רק בספר תהילים ובפרק ג' לחבקוק ("תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות), שלו קווים לשוניים משותפים למזמורי תהילים. כאמור, פירושים רבים ניתנו למילה. תרגום יונתן מתרגם: "לעלמין", וכך מבארים רבים שהכוונה היא "לנצח".
על פי פירוש זה שובצה המילה גם בלשון התפילה שנתקנה בימי חז"ל, כמו למשל בברכת 'אהבה' שלפני קריאת שמע: "ורחמיך הרבים אל יעזבונו נצח סלה ועד". ואמנם, בחלק מהפסוקים נראה פירוש זה משתלב היטב. כך למשל בתהילים מ"ח, המוכר כשירו של יום שני: "כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר ה' צְבָאוֹת בְּעִיר אֱ-לֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה".
ברם, בפסוקים רבים אחרים קשה לקבל את הפירוש "לנצח". כך למשל בפסוק מתהלים פ"א, שיר של יום חמישי: "בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה". כפי שכבר הקשה ראב"ע, קשה לפרש שהכוונה היא "מי מריבה לנצח". אבן עזרא עצמו סובר ש"סלה" היא מילת חיזוק: "והנכון כי טעם סלה כמו כן הוא או ככה ואמת הדבר ונכון הוא".
רד"ק, כפי שהזכרנו, סולל לעצמו דרך ייחודית וסבור שהמילה סלה כלל אינה נושאת משמעות תוכנית הקשורה לפסוק, אלא הינה סימן מוזיקלי למנגנים, שיגביהו קולם במקום זה (וכבר בתרגום השבעים התייחסו ל"סלה" כסימן מוזיקלי). כך לשונו: "ואני אומר כי איננה מלת עניין, ופירושהּ לשון הגבהה, מן סֹלוּ סֹלוּ הַמְּסִלָּה, כלומר: באותו המקום שהיא נזכרת ונקראת זאת המילה היתה הרמת קול המזמור".

מסילה מס' 1
לסיום, נאמר כמה מילים על הכבישים. אם המילה העיקרית בתנ"ך לנתיב התחבורה היא מסילה, מדוע כיום הכבישים נעשו עיקר, והמסילה נדחקה לשוליים? דומה שהאחראי לכך הוא שר ההיסטוריה. כיוון שהרכבות הומצאו לפני המכוניות, הדרכים המהירות שהוקצו לרכבות נקראו "מסילות" – וכך הייתה תפוסה המילה כשנתבקשה מילה עברית עבור הכביש, עם הגידול בהיקף תנועת המכוניות.
המחנך וההיסטוריון זאב יעבץ חידש לשם כך לפני כמאה שנים את המילה כביש, בהשראת התרגום הארמי למילה מסילה. בפרשתנו נאמר "במסילה נעלה", ובאונקלוס: "באורח כבישא ניסק", היינו בדרך כבושה. יעבץ עצמו הציע את הצורה כְּבָשׁ, ובמילון בן יהודה מופיעה הצורה כָּבִיש, אך בפועל התקבלה הצורה כביש, וכבשה לה את מקומה הבלעדי בעברית שלנו.
סוף דבר, אם היו המכוניות קודמות לרכבת, אפשר להניח שהדרך הראשית מירושלים לתל אביב הייתה נקראת בפינו "מסילה מס' 1", כשמה של "המסילה העולה בית אל" בימי אבותינו.