מעמקים - על מותו של פדריקו גרסיה לורקה
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

על מותו של פדריקו גרסיה לורקה

י' גרינולד

גיליון מס' 43 - אב תשע"א * 8/11


על מותו של פדריקו גרסיה לורקה

בתאריך 19/8/011 ימלאו 75 שנים מיום מותו-הרצחו של פדריקו גרסיה לורקה.

הטמינוני עומד בקבר-בור. כשתחלוף על פניו אהבה,
בי תביט, מגדה לאמור: אף במותו רק אלי התאווה.
פ. ג. לורקה

הוא אשר גם לאנה* היה לקללה –
אוגוסט – עת לאימה ומצור,
אור ירח חיוור שדות גרנדה גילה,
ומסך מחזה חרש-חרש עלה,
רקיעת הפסיעה בכיכר נבלעה
בגאון הברושים האפור.

סב, צעד ודקלם, לחרוז התמסר
והביטו, כבולים גב אל גב,
שני לוחמי השוורים, איש מהם לא דיבר,
איך פייטן ברזי מחזה התייסר,
ליל קיץ בשום זר ניחוח פיזרו
המוות הלך וקרב.

קילוחי הסיגריות רוח כילתה,
הקשיש לא הקשיב לדבריו,
ושלושה מעשנים ממתינים לזריחה,
ושלושה קני-רובים באותה התנוחה –
שעונים בלאות על גדר מזרקה,
והמוות הלך וקרב.

שעת החסד אפסה, האדים המזרח,
בגבעות אנדלוסיה שחר דרך.
התאזנו הקנים, צליל ציקדות שכך,
הקשיש בשדה מדדה בין רוצחיו,
רטט כנף ציפורים התמזג עם מטח –
פדריקו הלבין ונפל על פניו.

כל כוחו נאחז באבני הכיכר,
מתחנן על נפשו, מתפלש באפר,
לבושי המדים השתמשו בקתות,
מזדרזים אחיזת ציפורניו להרפות.
לא עמד על רגליו, ונגרר ונורה
בשכיבה, עת זריחה, בשולי השדרה.

בחופזה השתעל ונשנק המטח,
על חיי פדריקו צנח המסך.
עוד דמו מפכה ברגבי אדמה,
עוד דואים העלים באימת הדממה,
לעגו לו שלושה עבדי-אבדון:
" כמו אישה, בלי בושה התפתל האדום..."

לוחמי השוורים בור הקבר חפרו,
אכלסו וכיסו. מעליו הם נורו.
ומקום קבורתו לעולם לא נודע.
בני גרנדה טוו סביב מותו אגדה –
איך עמד מול יורים ולא מש מחרוז –
אין כלימה בפרש כי יימוג לב הסוס.


* - המשוררת אנה אחמטובה תיעבה את חודש אוגוסט,
שבו – כך סברה – אירעו כל תלאות חייה.

קיץ-סתיו 1986– 26/7/011