מעמקים - אני נוסעת הביתה
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

אני נוסעת הביתה
איך פאר א היים

תירגום מאידיש – מלכה נתנזון

גיליון מס' 45 - כסליו תשע"ב * 12/11

* השיר נכתב לרגל חשיפת הבור המשפחתי, העברת העצמות לקבר המשותף, והקמת גלעד לזכרם.


אני נוסעת, למרות שאיש אינה ממתין לי שם

איש לא מתגעגע
יקיריי נמים שנתם
לנצח הרדימו אותם

אז מה בכל זאת מושך אותי?
הבית השרוף? המקום המיותם?
האם ארגיע שם את נהמות לבי?
או שמא אפתח פצע עמוק יותר בתוכי?

מחשבותיי שם ואני כאן
חמישים שנה אין מנוחה לנפשי.

אני נוסעת הביתה
משום שבסעלישט עומדים להקים גלעד יהודי –
מקום בו שתלו את אחותי, אחיי, דודיי ודודותיי.
עיר שלמה העלימו בבית קברות ענקי
אני נוסעת לקבר משפחתי.


איך פאר א היים


איך פאר, כאטש קיינער ווארט מיר דארט ניט
קיינער בענקט נאך מיר ניט
מיינע טייערע שלאפן,
מאן האט זיי דארט אויף אייביק בארווייגט

טא ואס זשע ציהט מיר אזוי אהין?
די פארברענטע שטוב? דער פאריתמת פלאץ?
צו וועל איך דארט שטילן מייאן הארץ?
אדער עפענען נאך א גרעסערע וונד?

מיין גאדאנק איז דארט און איך בין דא
פופציק יאר האב איך קיין רוי!

איך פאר אהיים
וייל אין סעלישט גייט מען שטעלן א שטיין.
דארט האט מן פארפלאנצט מיינע שוועסטער, ברודער, פעטערס או מומעס
פארוואנדלט א שטאט און איין גרוייסן בית גברות

איך פאר אויף קבר אבות!