מעמקים - צדקה למיוחסים
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

צדקה למיוחסים

ד"ר דינה לוין

גיליון מס' 46 - שבט תשע"ב * 02/12

לעילוי נשמת ר' אלימלך מליזענסק, שהשנה אנו מציינים מאתים עשרים וחמש שנים לפטירתו. תע"ז–כ"א באדר תקמ"ז (1717–1787).

ר' אלימלך וייסבלום מליזענסק, בן ר' אליעזר ליפמן, דור שלישי לחסידות היה. מבחירי תלמידיו של ה"מגיד ממזריטש" וממפיצה החשוב של החסידות בגליציה ובפולין. ספרו "נועם אלימלך" הוא מספרי היסוד בתורת החסידות, ונחשב כסגולה למראשותיהם של חולים ושל יולדות. [יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור, חלק א, מכון דעת יוסף, ירושלים, תשנ"ח, עמ' 146].

ר' אלימלך הבטיח שמי שיבוא לציונו לא ימות בלא תשובה, ואכן מי שזכה להיות בליזענסק מעיד על טלטלה נפשית ועל תחושת התעלות בלתי נשכחת.

נבחן את דמותו הרוחנית הגדולה כפי שעולה מתוך אחד הסיפורים החסידיים:

סיפר הרב הגאון מורינו צבי יהודה נ"י אב בית דין גארוולין, ששמע מאיש נאמן :
הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך בימי נערותו היה עוסק בתורה ועבודה, לא פסק פומיה מגירסא יומם ולילה. והיה איש אחד ראה והתבונן גודל עבודתו בקדושה וטהרה, וידע גודל עניותו שחי חיי צער בלחם צר, עלה בדעתו להניח לו בכל יום בתיק של טלית ותפילין איזה מטבע, באופן שיהיה לו הצלה פורתא לחיות נפשות בני ביתו. ומאת ה' היתה זאת, אשר בזמן קרוב התחיל האיש לעלות מעלה מעלה והצליח. ולאשר הבין היטב שהצליח על ידי צדקה שנותן להצדיק, לכן בכל יום ובכל פעם נתן יותר, וכל מה שנתן יותר הצליח יותר, עד שנעשה עשיר גדול.
פעם אחת עלה בדעתו של הגביר, היות נראה בעליל שנתעשר יעל ידי נתינת צדקה להרבי ר' אלימלך, אי לזאת לאשר הצדיק רבי אלימלך מסתופף בצל קודש הרבי הבער ממזריטש, לכן טוב לנסוע למזריטש וליתן להמגיד רבי בער סך רב, ומזה בודאי יתעשר יותר מכוח קל וחומר, אם הוא מצליח בשביל נתינת צדקה להתלמיד מכל שכן אם יתן להרב. וכן עשה ונסע למזריטש, ועשה התפעלות שיקבל ממנו הרבי ר' בער סך רב. ולא היו ימים מועטים עד שירד מנכסיו ירידה אחר ירידה, והלך אל הרבי ר' אלימלך ושאל אותו על זאת, וסיפר לו המעשה מתחילה ועד סוף, ומעתה הוא מתפלא:
"איך יהיה כזאת, כל זמן שנתן לו התעשר, ואחר שנתן לרבו הקדוש, ירד מטה מטה. הכי כך הוא היושר, הלוא כבודו בעצמו מודה שרבו גדול ממנו".
והשיב לו הרבי ר' אלימלך, שבודאי רבו גדול ממנו באלף מדרגות, ועם כל זה הדבר פשוט, שכל זמן שנתן למי שיהיה, נתן ה' יתברך גם כן למי שיהיה, אבל מאחר שהתחיל הוא לבקש לו מיוחסים, כמו כן ה' יתברך מבקש לו מיוחסים. עד כאן לשונו. [אברהם חיים שמחה בונם מיכלזאהן, אוהל אלימלך, נר למאור, ברוקלין תשס"ב, סימן מד.]

החסידות העלתה על נס את כוונת הלב בשעת עשיית מצווה. סיפור זה מפגיש את הקורא עם התוצאות המיידיות של כוונות האדם בשעת קיום מצוות צדקה.

נותן הצדקה
מדובר באיש אחד ללא זיהוי מיוחד שהתבונן בעבודת ה' של ר' אלימלך והתרשם מגודל קדושתו . כמו כן הוא ראה את עוניו וברחמנותו עליו הניח בתיק הטלית והתפילין של ר' אלימלך מטבע להחיות אותו ואת בני ביתו. הוא הגדיל לעשות כי קיים את המצווה במתן בסתר. כך לא הביך את מקבל הצדקה. עשייה זו שנבעה ממניעים טהורים התקבלה בשמים בברכה והקב"ה מיד הרעיף עליו את שפעו הטוב. היהודי הצליח ועלה מעלה מעלה.

הוא הבין שהצלחתו הכלכלית היא תוצאה של מצוות הצדקה שקיים, ואז התחיל לחשב חשבונות אישיים, בתקווה שאם יגדיל את הצדקה לר' אלימלך הוא יתעשר יותר. ואומנם ככל שהגדיל את סכום הצדקה הוא התעשר יותר. אלא שדבר זה לא ספקו. מחשבות זרות של תאוות כסף גברו בלבו. הוא החל לחשב בדרך של קל וחומר והגיע למסקנה שאם יתן צדקה לרבו של ר' אלימלך המגיד ממזריטש בודאי יתעשר יותר. הוא הגיע למגיד "ועשה התפעלות" היינו, השתדל ושכנע את הרב שיקבל ממנו סכום כסף גדול. לא עברו ימים מועטים והוא ירד מנכסיו. ללא בושה הוא פנה לר' אלימלך ושטח בפניו את הסיפור כשבפיו תלונה על חוסר היושר שבהנהגת השמים, שהרי גם ר' אלימלך מודה שרבו גדול ממנו. האירוניה בפנייתו לר' אלימלך מודגשת בבקשתו יושר מהקב"ה בעוד שהוא ניסה להתחכם בעורמה ולהשיג עושר נוסף.

ר' אלימלך
ר' אלימלך מתואר בסיפור בימי נערותו בהיותו תלמידו של המגיד ממזריטש. שני אפיונים חשובים לדמותו. האחד קשור בלימוד התורה שלמד ללא פסק ועבד את ה' בקדושה, והשני מתאר את עוניו ואת עוניים של בני ביתו. הקורא מבין מבן השיטין שהמטבע הזו שקבל בסתר בוודאי שמחה את לבו ואפשרה לו להחזיק מעמד. יש להניח שבלבו הוא ברך את נותן הצדקה, וייתכן שגם ברכתו תרמה לשפע האלוקי שקבל היהודי נותן הצדקה.

אפיון נוסף לדמותו של ר' אלימלך בולט בשיחתו עם היהודי לאחר שירד מנכסיו. ר' אלימלך לא גוער בו, אף לא מוכיחו אלא עונה לו בענוות נפש כמי שיודע היטב את מקומו בהשוואה לרבו הגדול. ר' אלימלך יודע מה הסיבה לירידתו הכלכלית של היהודי, כי הוא מבין בגדולתו הרוחנית את מהלכי שמים. כל זמן שקיימת מצוות צדקה באמונה ובטהרה ונתת לכל אדם באשר הוא, לא עשו אתך חשבונות בשמים והצלחת במעשי ידך. אולם כשאתה קיימת מצוות צדקה עם חישובים להצלחה יתירה וחיפשת לך אדם מיוחס כרבי הגדול, אז גם בשמים הקפידו ובחנו האם נותן הצדקה הוא מיוחס וטהור במחשבותיו.

עיצוב לשוני
הסיפור החסידי שואב את מקורותיו מאוצר התרבות היהודית לדורותיה.
המשפט: "ומאת ה' היתה זאת" מקורו בתהילים קי"ח, כג:
"מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינו"ּ.
למילים "ועשה התפעלות" המיוחסות ליהודי כשניסה למסור למגיד סכום כסף רב ישנה קונוטציה שלילית על פי הפסוק משמואל ב, כא, טו:
"וְהוּא: וישבו [וְיִשְׁבִּי] בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד".
מצודת דוד מפרש: "ויאמר" - חשב בדעתו ועשה התפעלות להראות גבורה ולהכות את דוד בעבור כי ראה אותו עיף ויגע.

הסיפור החסידי משתמש בדיגלוסיה היינו במילים שאולות משפה זרה. הביטויים: "לא פְסַק פּוּמֵיה מגירסא" וכן "הצלה פורתא" מקורן מארמית . הביטוי הראשון מקורו בגמרא בשבת ל ע"ב ופירושו שלא הפסיק מלימודו יומם ולילה. אף הביטוי השני מקורו בגמרא בגיטין נו ע"א, ופירושו שתהיה לו הצלה חלקית.

ביטויי העצמה
ביטויי ההעצמה מאפיינים את הדמויות ואת תוצאות מעשיהן. למשל:
תיאור קדושתו של ר' אלימלך מתבטא במילים: "גודל עבודתו בקדושה וטהרה". תיאור עוניו של ר' אלימלך מתואר במילים: "חיי צער בלחם צר", ותיאור הצלחתו הכלכלית של היהודי מועצם בכפל לשון: "לעלות מעלה מעלה". אף תיאור ירידתו הכלכלית נמצא בכפל לשון: "ירד מטה מטה".

חזרות
החזרות בסיפור החסידי מדגישות את המוטיבים ואת הרעיונות העיקריים שבסיפור. למשל: הצלחתו הכלכלית של היהודי חוזרת בפועל "צלח" שלוש פעמים בסיפור כתוצאה מקיום מצוות צדקה כהלכתה.

גם השורש "עשר" חוזר שלוש פעמים בתיאור עושרו של היהודי עקב קיום מצוות הצדקה.

ניגודים
בסיפור מתוארים מצבים קיומיים מנוגדים. עוני מול עושר. עוניו של ר' אלימלך מול התעשרותו הפלאית של היהודי נותן הצדקה. ירידתו הכלכלית של היהודי מול עושרו והצלחתו הקודמים.

ניגודים אלו מודגשים במילים "מעלה מעלה" בתיאור הצלחתו, וכשירד מנכסיו התיאור הוא במילים: "ירד מנכסיו ירידה אחר ירידה" וכן : "ירד מטה מטה".
ניגוד אירוני בין התחכמותו של היהודי לבקשת יושר מאת הקב"ה.

מצלול
העיצור צ' מודגש במשפט: "ולאשר הבין היטב שהצליח על ידי צדקה שנותן להצדיק". כלומר, העיצור צ' משותף לצדקה, לצדיק ולהצלחה. היהודי הבין שמעשה הצדקה לצדיק הם הגורם להצלחתו.

טלוס
הטלוס הוא האידיאה הנמצאת בבסיס התימה ואשר מאחדת את רכיבי הטקסט. כלומר, דרכי העיצוב השונות מחזקות את האידיאה שאל לו לאדם להתחכם בקיום מצוות בכלל ובפרט לא במצוות צדקה. האדם מתבקש לעבוד את בוראו בתמימות ובכוונת לב טהורה ולא לחפש את התגמול לעשיותיו.

ערכי מוסר רלוונטיים לדורנו
בהשוואה לימינו בו שולטת התחרותיות, הכוחניות והגאווה בולטת ענוונתנותו של ר' אלימלך המעריץ את גדולת רבו, מכיר בפער ביניהם ומכנה עצמו "מי שיהיה" היינו, סתם אדם פשוט ולא מיוחס כרבו.

כמו כן בדורנו ההצלחה הכלכלית חשובה והאדם נמדד פעמים רבות על פי מעמדו הכלכלי ולא על פי אמות מידה ערכיים של אישיותו. הסיפור החסידי מציב בפני הקורא סולם ערכים שונה, שעשוי לשמש כאתגר חינוכי לאדם המודרני. עושרו של האדם ומעמדו הכלכלי נקבעים בשמיים על פי התנהגותו המוסרית כגון: יושרו, אמיתות כוונותיו ותמימותו בעבודת ה'.

שזכותו של הצדיק תגן על עם ישראל.