מעמקים - בציפורני הגורל - סיידוף מזרחי רחל
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

בציפורני הגורל - סיידוף מזרחי רחל
הוצאת 'בת–אור'

יחזקאל מוריאל

גיליון מס' 46 - שבט תשע"ב * 02/12

הסיפורים הכלולים בספרה של הסופרת סיידוף מזרחי רחל מבליטים את עליבות חיי היהודים בגלויות השונות.

הסיפורים הם עדות ניצחת, כי עם התגשמות חזון הדורות הכרוך בעצם קיומה של מדינת ישראל, בא המענה היחיד שאין זולתו, אשר שם קץ לתלאות היהודים בגלות.

הספר מגולל קורות משפחה יהודית, אשר נסה על נפשה, עם חילופי שלטון באחת הערים ב"קוקז" בתקופת הצארים. ראש המשפחה "שמואל" אשר הרגיש בקרוב הסכנה, שלח קודם את בניו לארץ ובעקבות זאת גם הוא יצא עם שארית משפחתו כשמטרתו הנכספת היא, להגיע לארץ ישראל, את הצדה לדרך העמיסו על פרדות כשפניהם מועדות לכיוון הרי עירק, דרך הנדודים אשר בחר שמואל לא שיפרה את חיי משפחתו.

עם חילופי השלטון בגולה, רכוש שהושקע בו עמל של שנים נגזל והלך לטמיון.

בקטע שבפרק השני בספר עמודים 31- 35 הנקרא על שם ( נסבין) שבטורקיה, משתקפת בפנינו מציאות אכזרית של חיי יהודים בגולה זו.

יהודי עשיר בשם מרדכי, הייתה לו בת יחידה בשם "גליה", אשר נישאה לשלמה בחיר לבה, והלכה להתגורר בעיר אחרת. עם מות האב נושלה האם מכל רכוש מאחר והבעל לא השאיר יורש.

האם, רעיתו של מרדכי, נותרה גלמודה ועזובה בחדר שהקצו לה יהודי העיירה.

בפרק הרביעי בקטע "החטיפה", מסופר על חטיפות רבות של נשים בידי השבאב הערבי באותו איזור, אזכיר אחת מהן : יהודיה שנחטפה ע"י בחור ערבי, בעמדה בפתח ביתה הוא נשאה על סוסו ודהר לעבר כפרו, שני אחיה של אותה בחורה דלקו אחריו, וכשנגשו להתלונן אצל ראש הכפר, הוקפו בהמון זועם שעשה בהם שפטים ואת גופותיהם המרוטשות, השליכו בפאתי הכפר ממנו יצאו אחיה של הבחורה שנחטפה.

בקטע המתחיל בעמוד 96 הנקרא "המגף הגרמני" אנו נתקלים ביחס עוין שהיה מנת חלקה של "רחל ", בבואה עם כוונות טובות, ובלבה קיננה תקוה, שמא אולי תוכל למצוא מחסה למשפחתה מפאת קור השלגים בחורף בהיותה בנדודים באותו הכפר, אשר רוב תושביו גילו כלפיה יחס חם ואוהד, אך החיילים הגרמנים שהגיעו במקרה לכפר התיחסו בקשיחות כלפיה, בעטו בה באכזריות כאשר היא נושאת בזרועותיה את נכדה התינוק וקראו במלא פיהם לעברה אותה קריאה הידועה לשמצה בפי הגויים "גיי, גיי " בכוונם רובים דרוכים אל מולה.

בפרק השביעי הנקרא "החזון קורם עור וגידים " מודגשת ההתלהבות שאחזה ביהודי הגולה מן המפגש בינם לבין שליח הסוכנות, בהדגישם כי הנה פעמי משיח מתקרבים עדם, ונפשם יצאה לקלוט כל מלה מפיו הקשורה בארץ- ישראל. תקוה עזה נשאה יהודים אלה על כפני חלומם, שאבותם ציפו להתגשמותו ונפשם כלתה לבנות עתיד חדש בארץ ישראל.

דברים אלה משתקפים בעמוד 166 בדברי "רחל" ואני מצטט "לפתע עברו לנגד עיניה כל שנות הציפיה והנדודים בדרכים נלוזות...

תמיד היתה לה מטרה אחת בלבד, להגיע בכל מחיר אל הארץ הנכספת", ההיתקלות בטיפוסים שליליים עם ההגעה, דרך לבנון לאדמת ארץ ישראל מאכזבת את ששון, חבורת נוכלים בראש הנקרה הבטיחו לו לשמור על כספו כדי שלא יפול בידי זרים לא יהודים בדרכו לירושלים, כך משתקף בעמודים (195-200) בפרק " שערי הארץ המובטחת" אך נתחוור לו לאחר מכן שהם חבורת רמאים וסחטנים.

שמחתם של ששון ומשפחתו, גדולה היתה עם הגיעם לירושלים. בפרק הבא מתוארים קשיי הקליטה וכן ההתמודדות עם קשיים במציאת עבודה מזדמנת, אך כל הקשיים שבהם נתקלו עולים אלה היו כאין וכאפס בעיניהם לעומת נס ההגעה לארץ.

תיאורי ראשית המדינה וקשיי התאקלמות מוגשים בספר בצורה מושכת ומאלפת.

גילויי ההתנדבות במלחמת קדש מתוארים בפרק "בית ספר לאחיות". רחל השתלמה בבית–החולים "אסף הרופא", תפרה סדינים עבור בית החולים, ועסקה בעבודות שירות שונות במשך לילה שלם, לאחר סיימה את המטלות שלה במשך היום.

אכן הצליחה הסופרת לתאר את הרדיפות שהיו מנת חלקו של העם היהודי בגולה, בצד נס הגאולה אשר הוגשם עם הקמת מדינת ישראל, ואף לא פסחה על האופוריה שאחזה בעם ישראל עם הניצחון במלחמת "ששת הימים".