מעמקים - ד'ר רות וולף מראיינת את הסופר והמשורר אלי רווה
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

ד'ר רות וולף מראיינת את הסופר והמשורר אלי רווה

ד"ר רות וולף

גיליון מס' 49 - תשרי תשע"ג * 9/12

אלי, כתבת רומנים רבים לבני הנעורים כמו: 'שעיה המשוגע', 'חבורת כוח 10', 'כביסה מלכלכת' ועוד - מאין אתה שואב את עלילות סיפוריך האם אלו סיפורי חיים, האם מדובר על מקצת מהביבליוגרפיה האישית שלך?

פרסמתי 41 ספרים. מתוכם כ8-9 לבני הנעורים. "להיות כמו כולם" מהפרק הראשון ועד האחרון (לא כולל האחרון) סיפור אמיתי על עלייתי ארצה והחודשים הראשונים בפתח תקווה, ובעיקר מספר על קבלת הפנים המתנשאת שלה זכיתי מתלמידי כיתתי. הספרים האחרים מתבססות עלילותיהם על אחוזים ספורים של חוויות אמיתיות ועליהן רקמתי תילי טילים של עלילות דמיוניות. א. "שעיה המשוגע" סיפורו של הגיבור מבוסס על סיפורו של אבא שלי. אבי חזר לגטו ורשה לאחר שהצליח לברוח ממנו ולהגיע לרוסיה הסובייטית כדי להוציא משם אהובה. ב. "חבורת כוח עשר" ו"חבורת אסף" שרתתי בצבא בהנדסה קרבית וניסיתי להעביר את הידע שלי בחומרי החבלה דרך אחד הספרים בסדרה. בספר אחר בסדרה, לאחר שעיינתי בחומר רב על סמים והשימוש בהם ביקשתי להעביר מסר מהי התוצאה של המשתמשים בסמים. ג. בספר "שתי ידיים שמאליות" במשפחתי הגרעינית שלושה מתוך החמישה הם איטרים. וזה בסדר. אבל בני הצעיר, היה מקים מהומות ומסביר את עצמו שבגלל היותו איטר יד ימין הוא מתקשה בדברים יומיומיים: לכפתר כפתורים, להשתמש בפותחן וכדומה. כתבתי ספר בנושא זה. ד. "תחרות גביע הזהב" פעם בשנה הייתי צובע את המפעל 'שרון טקסטיל' שהתמודד בתחרות ארצית של אגוד התעשיינים על המפעל היפה ועלילת הספר כולה דמיונית. וכך כל ספריי. קמצוץ של אירועים אמיתיים ותילי טילים של דמיון פורה הנישא על הכנפיים.

כהיום כשאתה אב וסב בעצמך, מה אומרים בני משפחתך הצעירים על יצירותיך אלו , איך הם מקבלים אותך כיוצר?

שלושת ילדי היום בוגרים והם אבות ואמהות לילדיהם. כאשר התחלתי לכתוב, בעיקר כאשר התפרסמו שיריי וסיפוריי על דפי עיתוני הילדים (מעל ארבע מאות שירים וסיפורים קצרים פורסמו בעיתונים: (ידיעות אחרונות לילדים, מעריב לילדים, ארץ שלנו, דבר לילדים, פילון, פשוש...) את ספריי הראשונים הם קיבלו בטבעיות. הם ראו אותי ערב-ערב רוכן על השולחן ומדפיס במכונת הכתיבה את יצירותיי. נכדיי, זו אופרה אחרת. שישה נכדים עד עתה. שלושה נכדים הולכים לבית הספר היסודי ושלושה נכדים לגן. הגדולים מפרגנים ומספרים לכל חבריהם ומוריהם על סבא הסופר. הספר האחרון "הכל נשאר במשפחה" מוקדש לנכדיי ומרבית סיפוריו מבוססים על חוויותיהם. כולם קוראים את ספריי, החל מהמחותנים וכלה בנכדים, שההורים מקריאים להם. אני מקבל את תגובותיהם, אולי לא כפי שהייתי רוצה, אבל גם אי אפשר לדרוש שייקטפו למעני כוכבים בשמיים.

אלי רומנים רבים, אתה בכלל יוצר פורה ביותר , מהם שעות כתיבתך , מתי אתה כותב, איפה?

בדרך כלל אני מתעורר בשש וחצי בבוקר ושעה לאחר מכן אני נמצא בעבודה עד ארבע אחר הצהרים. (בשנה האחרונה משתדל לעבוד שעה פחות ביום. נושק לגיל הפנסיה. אבל כל זמן שאעמוד על רגליי אמשיך לעבוד.) אם אינני הולך ללקוח לקבל עבודה או לבקר נכדים, הדגש על הנכדים ובשנים האחרונות זה גוזל הרבה מזמני הפנוי, אז לאחר מנוחה של שעתיים אותה אני מעביר בקריאת עיתונים וספרים, תמיד ליידי יש ספר, אז בין שש בערב עד תשע אני כותב כשעתיים על המחשב. כאשר התחלתי לכתוב במכונת כתיבה נישאת הייתי כותב על הברכיים, על הרצפה ובעיקר על השולחן במטבח. בשנים אחרונות, לאחר שכל שלושת ילדי עזבו את הבית, ערכנו בו שיפוצים וכעת יש לי פינה משלי, עם ארון ספרים משלי, עם ציורי עטיפות מספריי שתלויים על הקירות. מקום מכובד בביתי שלי.

מאמרים רבים פורסמו על ה"צבעי המשורר," כך כינו אותך, אז איך אתה משלב עבודת כפיים פיזית עם עבודת הכתיבה הרוחנית הזו?

בגיל חמש עשרה התחלתי לעבוד כשולית צבע כעזרה לפרנסת משפחתי. אחר הצבא התחלתי לעבוד כעצמאי וכך עד היום. עובד לבד בבתי אנשים. לא בניינים חדשים! צובע ושומר על ניקיון הדירה. וזה אלף בית. עבודה פיזית. כאשר התחלתי לכתוב שירים הייתי בזמן העבודה חושב על מוטיב, המשקל החרוז, ואז עוצר את משיחות המברשת ורושם על דפי טיוטה את השורות שעלו בראשי. היום, אני כותב לרוב סיפורת וגם כאן הראש פנוי בזמן העבודה לרקום את העלילות. לדעתי, אני בר מזל, שיש ביכולתי לשלב את עבודת הצבע באמנות הכתיבה. לאורך השנים זכיתי להתייחסות מסקרנת מצד כלי תקשורות רבים שמצאו בי עוף מוזר, שמשלב עבודה גופנית כצבע עם איש אשכולות כסופר ופרגנו לי בכתבות צבע רבות. הפרסום הרב שבו זכיתי עזר לי בדרכי הספרותית ועל כך נתונה להם תודתי.

אלי, איזו יצירה חביבה עליך ביותר, ולמה ?

לא קל לענות על השאלה הזו. אבל אם מוכרחים אז מוכרחים. ספר השירים "ספינה משוקולד" בהוצאת מודן הוא הספר האהוב עלי. הוא מאגד בתוכו ארבעים וארבע שירים: עליזים, עצובים ואישיים. לפני כמה שנים רוברט ניסנזון הלחין ארבעה עשר מהם, רוחמה רז בקולה הנפלא שרה והעלתה לספירות עליונות את התוצאה והאחים ראובני הוציאו את זה בדיסק. התוצאה מדהימה. כל השומע מהלל.

בתוכניות "מפגש עם סופר," אתה מציג לפני ילדים את יצירותיך. באלו חויות אתה נתקל,מהם תגובות הילדים בראותם סופר שהוא יחד עם זאת עסוק במשלח יד שונה לחלוטין.

אני מופיע בפרויקטים של "סופר אורח" ו"מפגש עם סופר" לתלמידי בתי ספר יסודיים. בעבר העברתי במשך כעשרים וכמה שנים סדנאות לכתיבה יצירתית. הבסיס היה בספרייה הציבורית ברמלה בראשותה של הספרנית בת שבע לוי (ספרי "אמא ללא הפסקה" מוקדש לה). בסוף השנה היו התלמידים מוציאים לאור ספר וראש העיר מר יואל לביא היה מכבד את טקס הסיום ואת קבלת הספר. העברתי סדנאות לכתיבה יצירתית בערים רבות החל מדימונה, לוד, מזכרת בתיה וכלה בנתניה וקריית שמונה. בשנים אחרונות העייפות והגיל נותנים אותותיהם וחדלתי מכך. מתרכז במפגשים חד פעמיים כמפגש עם סופר. במסגרת זו אינני כופה על שמרים וחלים בה תהפוכות ושינויים רבים. בעבר סיפרתי על עצמי, עבודתי, כיצד התחלתי לכתוב, מקריא שירים, עונה על השאלות. היום זה אחרת. מספר את הסיפור העיקרי מתוך הספר "להיות כמו כולם" וזה הסיפור הלא נעים כיצד קיבלו אותי ילדי בית הספר בפתח תקווה (הגלגל עומד להיסגר. ב-7 ביוני השנה אני מופיע באותו בית הספר שבו למדתי לפני חמישים וחמש שנים ואספר את הסיפור שלי כעולה חדש) רותי, את מוזמנת להיות האורחת שלי באחד המפגשים בבית הספר פיק"א. וזו התחלת ההרצאה. הסיפור המרגש, המותח שמשאיר את הילדים בפה פעור ולא פחות את המורות וגם את ההורים שנוכחים במפגש. אני מספר על האירועים שחוויתי, או כמעט חוויתי או כאלה שהייתי רוצה לחוות, שמהווים את המרקם הסיפור המשפחתי, שהוא המשכו של הסיפור המסופר בספר "להיות כמו כולם." הרצאת הסיפור המשפחתי גוזל את מרבית זמן הפגישה וכך נותרו דקות ספורות בלבד למתן תשובות לשאלות. לאחרונה סיימתי לכתוב את הספר "זוג עגילים" שזהו רומן למבוגרים שמכיל את הסיפור המשפחתי. המוטו שלי במפגשים שבתום ההרצאה הילדים יהיו סקרנים לקרוא בספריי. ועל כך באתי על שכרי. (סיפור קצר שחוויתי לאחרונה: בסיום הפגישה בבית הספר היובל בירושלים התלמידים התעניינו מתי ייצא לאור הספר "זוג עגילים" כדי לקרוא בו. סיפרתי להם שלאחר שאני שולח את הספר להוצאת ספרים שבועות וחודשים אני מחכה לתשובה ולא אחת זוכה לתשובה שלילית. תלמידה בשם טל קמה ממקומה ואמרה. שאם לא אקבל תשובה חיובית מההוצאה, שאטלפן להודיע לה והיא תארגן את כל תלמידי בית הספר שיצאו להפגין לפני בית ההוצאה.)

אלי, בהיותך אחד היוצרים הפוריים ביותר , רציתי לשאול מה מניע אותך לכתוב, ליצור?

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד התנגנו חרוזים בראשי. הייתי מחבר שירים לפי מנגינות שתפסו אותי, אבל רק בראש. וזה מה שהחזיק אותי בעבודת צבעות במשך השנים. הייתי מחבר חרוזים, בתים, שירים, אבל למחרת או לאחר כמה ימים היה תופס אותי לחן אחר ושוכח את השירים הקודמים שחיברתי. כך עברו עלי השנים. בגיל שלושים ושלוש, ששני ילדיי היו בכיתות א' וב' ראיתי במקראות ישראל שירי ילדים קצרצרים. אמרתי לעצמי גם אני יכול לכתוב שירים כאלה. התיישבתי וכתבתי שני שירים: פרת משה רבנו וגמל שלמה. באותה התקופה החל להופיע בידיעות אחרונות המדור ידיעות אחרונות לילדים בעריכתה של בינה אופק. שלחתי את שני השירים והם התפרסמו. השאר היסטוריה. הכתיבה היא בדמי, בנפשי, במוחי והיא חלק חשוב ביותר מחיי.

אתה יליד פולין , עלית לארץ בהיותך נער , האם אתה כותב גם בשפת האם שלך- בפולנית?

עליתי מפולין בגיל אחת עשרה. תלמיד בכיתה ה'. לצערי שכחתי את השפה הפולנית. ואני שולט היטב רק בשפה עברית. תירוצים בשפע. בתחילת כיתת ו' עזבתי את בית הספר ושהייתי שלוש שנים בפנימייה. שם בקושי למדנו. ובכך מתמצתת ההשכלה הפורמאלית שלי.

פעילותך העניפה באגודת הסופרים מעידה שאתה איש רחב אופקים עם תחומי ענין רבים. איך אתה מגשר בין כתיבתך לפעילותך למען הצבור?


אני פעיל במסגרות רבות. ועזרתי לסופרים רבים. גם ללא ידיעתם! פעיל בארגון סומליון שמאגד סופרי ילדים, בעמותת "עכשיו" בראשותו של פרופ' גבריאל מוקד, בחבר הנאמנים של פרס ראש הממשלה. שנים נמניתי על הוועד של אגודת הסופרים. השנה רק בוועדת קבלת חברים. אין לי הסבר מניח את הדעת כיצד אני מוצא זמן לפעילותי הרבה למען האחרים או כיצד אני מגשר את פעילותי למען הציבור עם כתיבתי, עבודתי ומשפחתי. למען גילוי נאות עלי לפרגן לאנשים שעזרו לי, שהאמינו בי בעיקר בראשית דרכי הספרותית, שהצטרכתי לעזרתם. בראש וראשונה פרופ' מירי ברוך, שפתחה בפניי דלתות של הוצאות ספרים. גב' בינה אופק שנתנה לי את הבמה לפרסם שירים וסיפורים במדור ידיעות אחרונות לילדים וגב' ירדנה הדס, שפרסמה את ספרי הראשון גן החלומות בהוצאת כתר ועודדה אותי ביצירתי הספרותית. וזרי תודה שלוחים לחיה, רעיתי, שנתנה לי את כל הזמן!