מעמקים - נושאים להוראה ברומן "אבא גוריו" מאת בלזאק
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

נושאים להוראה ברומן "אבא גוריו" מאת בלזאק

יעל אריאלי

גיליון מס' 3 - תשס"ז * 2006

על המחבר: אונורה דה באלזק (1709 – 1850)
נולד בטור שבצרפת. אביו היה פקיד בשירות המדינה ואמו באה ממשפחה בורגנית. בשנת 1814, עם נפילת נפוליאון עברה משפחתו לפאריס, שם סיים בית ספר למשפטים ועבד במשרד של נוטריון. בשנים 1820 – 1826 כתב יותר מ- 15 רומנים בשמות בדויים.
בשנת 1829 כתב את הרומן הראשון בשמו וזה פתח בפניו את טרקליני פאריס. בשנת 1834 כתב את "אבא גוריו" ותכנן לכתוב רומנים עם אותן דמויות בשלבים שונים בחייהן.
הוא גיבש תכנית לקבץ את עבודתו יחד כדי ליצור שלמות אחת. כל כתיבתו מכאן ואילך הייתה רומאן אחד ענק על החברה הצרפתית בדורו שכלל תשעים רומנים ונובלות ונקרא "הקומדיה האנושית". יצירות נוספות ידועות: אז'ני גראנדה (1833), עור היחמור (1831), אשליות אבודות (1839), דודנית בט (1846).

דמות המספר ברומן
הרומן המסורתי של המאה ה-19 מאופיין על ידי מספר כל יודע. המספר הכל-יודע יודע את תולדותיהן של הדמויות השונות, כולל דמויות שלא נמצאות בפנסיון. הוא מרמז על דברים שעתידים להתרחש ומשתמש לצורך כך באמצעי של הטרמה. נקודת התצפית של המספר היא על-זמנית והא מודע לאירועי העבר ולמה שעתיד להתרחש בעתיד, ומשום כך למספר עמדה עדיפה על פני הדמויות ויכולת לחדור לתודעתן.
ישנו הבדל בין מספר כל יודע למספר כל-מוסר, במובן זה, שהוא יודע יותר מידע ממה שהוא מוסר לקוראים ובכך יוצר פערי מידע אצל הקורא. המספר גם מפרש תופעות מסוימות, באופן של הכללות ובכך הוא מבקש לומר כי ברור לו שישנו עולם מחוץ לעולם היצירה אשר מתנהל על פי אותן מוסכמות ונורמות, ועל כן מטרת הספר להצביע על אמת אוניברסלית בעולם שמחוצה לה. לרומאן תפקיד דידאקטי: להחכים את הקורא וללמדו על מציאות חברתית-אנושית.

העלילה
העלילה שוזרת מספר צירים עלילתיים זה בזה.
1. סיפורם של גוריו ובנותיו
2. סיפור הגירתו של ראסטיניאק מן הכפר אל פאריז העיר הגדולה והשתלבותו בחברה הפאריזאית
3. דמותו של ווטראן ואורח חייו.
ישנם קווים מקבילים והצטלבויות בין צירי העלילה השונים.

האמצעים להצטלבות העלילות:
1. המקום-פנסיון ווקאר. הדמויות נפגשות בפנסיון. זהו מקום המגורים של הדמויות המרכזיות: ראסטיניאק, אבא גוריו ווטראן המהווה מיקרוקוסמוס של החברה הפאריסאית.
דרך החיים בפנסיון ראסטיניאק נחשף לראשונה להווי החיים הקלוקל של אנשי פאריז ובייחוד לסיפור חייו הטרגיים של אבא גוריו המנוצל על ידי בנותיו ונותר בחוסר כל.
2. ראסטיניאק- דמותו של ראסטיניאק ניצבת בין שני הקטבים שמייצגים ווטראן מחד ואבא גוריו מאידך.
ווטראן מציג את השקפת עולמו שבמרכזה, חיים ללא מחויבויות, הוא ניצב מעל החוק ומורד במוסכמות החברה ובערכיה. לעומתו, אבא גוריו, דמות בינונית, בעלת הסתכלות מצומצמת על הווית החיים מלבד נושא האבהות – ההורות אשר תופס אצלו מקום רגשי גדול כל כך עד שאהבתו הופכת להיות אהבה הגובלת בטירוף. השימוש באמצעי עיצוב פואטיים הקשורים למימד הזמן של העלילה כגון הטרמות ויצירת פערי מידע זמניים יוצרים את המיסתורין שבדמותו של גוריו.
3. סיפורי החיים של ווטראן ואבא גוריו נכרכים בסיפור חייו של ראסטיניאק באמצעות קשרים סיבתיים חד כיוונים הנובעים מסיפורם של אבא גוריו וווטראן ומצטלבים בסיפור החניכה של ראסטיניאק.
יש להדגיש: הגם שהקונפליקט המרכזי בעלילה (הדילמה הערכית של ראסטיניאק) הוא פנימי, העלילה מתרכזת בפעולות ובמעשים בעולם שמחוץ לדמויות.

הדמויות – דרכי אפיון
1. שימוש בחלוקה הקלאסית של דמויות בהתייחס לשני קריטריונים: מורכבות (תכונה אחת מול תכונות רבות) והתפתחות (סטאטיות מול דינאמיות). למשל: ווטראן דמות עגולה בתכונות ושטוחה בהתפתחות.
2. אפיון עקיף: תווי פנים, מבנה גוף, לבוש, מעמד חברתי וכלכלי- דמויות בעלות מלאות ריאליסטית.
3. אפיון באמצעות תיאורים מיטונימיים: התיאור המרחבי בפתח הרומן הוא תיאור מעגלי: בדומה לשימוש במצלמת וידיאו ההולכת ומתמקדת פנימה יותר ויותר כל מתארת המספר את מרחב התרחשות העלילה החל מן הרובע אל הרחוב שבו האכסניה. בהמשך מתאר המספר בפירוט את חדרי הבית ולבסוף מתמקד בתיאור בעלת הבית הגברת ווקאר. תיאור הכיעור שלה אנלוגי לתיאור הפנסיון המוזנח. שניהם יחד הם סמל לשחיתות המוסרית ורדיפת הכסף והמעמד שפשו בחרה הפאריזאית לאחר המהפכה הצרפתית.
אישיות האדם והמקום שהוא חי בו קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה.
הצחנה, הטינופת, הסירחון וההזנחה הפיסיים המאפיינים את המעון הם מיטונימים לתיאור אישיותה הלא מוסרית של גברת ווקאר.
4. אפיון באמצעות פערים תמידיים- מישונו ופוארא- פערים בקשר לעברם.
5. אפיון באמצעות התפתחות- ראסטיניאק מגלה את פשר מעשיו של גוריו, זהותו, ואת החברה הפאריסאית בכללה. ראסטיניאק נמצא במצב של חניכות ולמידה. המספר אומר במפורש שהוא במצב של למידה. סיפור קורותיו הוא תיאור שלבי חניכותו עד שהוא מצליח להבין את מבנה החברה ולחדור לתוכה.
רומאן כזה נקרא רומאן חניכות (בילדונגסרומאן): דמות צעירה בשנות ילדותה או עלומיה החווה חוויות שונות הפותחות את עיניה ללמוד על מהותו של העולם הסובב אותה על עצמה ועל היחס בינה לבין עולם זה.
מרכיבים חשובים ברומאן כרומן חניכה הם: ראסטיניאק בא מהכפר מן הפרובינציה וממשפחה תומכת אל העיר הגדולה והמתוחכמת והמושחתת. הוא צריך להחליט באיזו דרך יפלס את דרכו בחברה הפאריסאית. הרומאן מורכב מסדרה של אירועים ופגישות עם דמויות המלמדות אותו להכיר את החברה הן במישרין - ההרצאות על טיבה של החברה מפי הגברת דה-בוזיאן, ווטראן ודלפין והן בעקיפין- בדרך שהוא מסיק מסקנות מתוך מה שהוא רואה- מסיפורו של גוריו. מתברר, שראסטיניאק לומד באמת שפריס היא 'בור של רפש' דרך ניסיונותיו ומגעיו עם הדמויות השונות ועם היבטים שונים של החיים בפאריס.ההתפתחות בעלילה שכזו היא ממצב של אי-ידיעה למצב של ידיעה, כלומר - ויתור על המצפון מתוך בחירה בהשתלבות חברתית.
ראסטיניאק מבקש ממשפחתו שתשלח לו כסף כדי להצטייד במותרות בעוד שבכפר חיושבים שהכסף מיועד לצורך לימודיו וכלכלתו. הוא נוטש את לימודיו, נכנע לפיתויים של מותרות החיים בפאריס, מחזר אחרי דאלפין מתוך חישובים תועלתניים, מעמיד פני תם כדי לרכוש את אמונה ומקבל ממנה כסף.
הוא שוקע במעשי הוללות ובחובות וכמעט הולך לנשף על אף מצבו האנוש של גוריו ועל אף שהיה רוצה לשכנע אותה ללכת לאביה. לבסוף הוא סועד אצל דאלפין לאחר קבורת גוריו.
בראסטיניאק חל תהליך של הידרדרות מוסרית. תהליך זה איננו מהיר וחד משמעי והוא מתרחש תוך כדי קונפליקט.
6. אפיון באמצעות קונפליקט: קונפליקט פנימי בין שאיפותיו לעלות בסולם החברה לבין מצפונו האומר לו שאין לעשות זאת בכל מחיר וכי מוטב להרוויח את לחמו בזיעת אפיו אם התקדמות בחברה פירושה הידרדרות מוסרית.
הכרעתו של ראסטיניאק: הוא מגלה שלושה צדדים מרכזיים בחברה הפאריסאית: הצייתנות (המיוצגת במשפחתו שבכפר) – המאבק ( המיוצג על ידי חברת בני הטובים) – המרד ( המיוצג בדמותו של ווטראן)

בסיום הרומאן: ראסטיניאק בוכה בכנות מעל קברו של גוריו. משם מביט בדרך המרד של ווטראן, אולם בעוד שווטראן בז לחברה ולחוקיה, הרי שראסטיניאק בוחר להשתלב בה. הוא יסעד עם דאלפין ויקדם את מעמדו. הוא בוחר בשחיתות- דרכם של הבינוניים ולא במרי האמיתי של ווטראן שבז לחוקי החברה.
אולם, ברור כי בחירה זו נעשית מתוך מודעות לטיב החברה שאותה רכש במהלך חינוכו. הוא בוחר במאבק ודוחה הן את הציות העיוור של אבא גוריו והן את מרדו של ווטראן.
קריאת התיגר האחרונה שלו המופנית לפאריס מעידה שאין בדעתו לוותר על מקומו בחברה הגבוהה ולתת לחברה לרמוס או לשחוק אותו.
שני התהליכים מסתיימים באותה נקודה: למידתו של ראסטיניאק את טיב החברה ותהליך הידרדרותו המוסרית מגיע לשיאו במעבר החד מן הקבר לשולחנה של דאלפין. הוא בוחר לוותר על מצפונו ומחסל את הפער שהיה קיים עד כה בין המעשים לבין היסוסי המצפון. היהדרדרות שלמה ומוחלטת- חינוכו השלילי הסתיים.
האירוניה כלפיו משתמעת מהמעבר החד בין המרחבים הללו ומ"קריאת התיגר" שאיננה כזו אלא כניעה לחוקי המשחק של החברה המושחתת.
7. אפיון באמצעות אנלוגיות- האנלוגיה היא תבנית ספרותית הנוצרת כתוצאה מהקבלתם של שני מרכיבים לפחות בטקסט (דמויות, חפצים, פעולות). התנאי ליצירת זיקה אנלוגית - שתהיה בין שני המרכיבים לפחות נקודת דמיון אחת ונקודת שוני אחת. כשם שגוריו מרושש את עצמו כדי לתת לבנותיו כסף, ראסטיניאק מבין כי משפחתו מתרוששת כדי לשלוח לו את הכסף שביקש.
אנלוגיה ישרה- מדגישה בעיקר את צדדי הדמיון.
אנלוגיה ניגודית- מדגישה את צדדי השוני.
האנלוגיה בין ווטראן לגוריו היא ישרה וכפולה: גוריו האב מתואר כמי שקשור אל הפלילי, ווטראן כפושע מתואר כמי שקשור לאבהות.

הרקע החברתי
התקופה ההיסטורית: מסוף חודש נובמבר 1814 – פברואר 1820.
זוהי תקופת הרסטורציה של הבורבונים לאחר מפלת נפוליאון, תקופה של משטר ריאקציוני שניסה להחזיר את הסדר הישן שהיה קיים בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית. ברקע מרחף סיפור קורותיהם של גוריו וגברת ווקאר החל מלפני 30 שנה (בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית).
העולם של 'אבא גוריו' הוא עולם שלאחר המהפכה. שני עולמות מעומתים זה מול זה:
עולם הפרובינציה- העולם הישן, עולם הילדות, סמל לרגשות טהורים, יחסי משפחה תקינים ואמונות של גיל העלומים. מקום של רגש ונכונות כנה לעזור. אמו של ראסטיניאק דוחקת בו ללמוד ולהתפרנס ולא להתפתות לדרכים עקלקלות. עולם הפרובינציה הוא עולם ישן בעל ערכים כמו רגש אהבה, אחוות משפחה, חריצות, עבודה יצרנית ויושר מידות.
פאריס מסמלת שינוי מוחלט של העולם הערכי המסורתי. באלזאק אינו מצביע על תהליך השינוי בערכים שחל בפאריס אלא רק מרמז עליו באמצעות הניגוד בין הפרובינציה לעיר. פאריס מעוצבת כשדה קרב.
הפנסיון מהווה מיקרוקוסמוס של החברה הפאריסאית: המספר אומר בפירוש: "נמצאו בחבורה יסודות של חברה שלמה". בפנסיון מתקיים יחס הפוך בין המיקום הפיזי לבין רכוש שברשות הדייר: ככל שהקומה גבוהה יותר כך הדייר נחות חברתית ועני יותר והיחס אליו גרוע יותר. אבא גוריו מתחיל את דרכו כסוחר אמיד שפרש מעסקיו ובא לגור בפנסיון ומסיים את חייו בעליית הגג אביון ומרושש. ראסטיניאק מתחיל בקומה העליונה ועוזב לדירה שגוריו רוכש עבורו ברובע מכובד בפריז. הכסף- הגורם המרכזי בעולם הפנסיון ותיאור החברה הפאריסאית מאשר שעובדה זו נכונה גם בעולם הפאריסאי שמחוצה לו. הגברת דה-בוזיאן מראה לראסטיניאק איך להתקדם בחברה אך היא עצמה מבעלי רגש ופורשת בסוף למנזר- הכסף והרגש מוציאים זה את זה.

יחסי אבות ובנים בחברה הפאריסאית
הרומן מציג עיוות ביחסי אבות ובנים.
ויקטורין- אביה מתעלם ומנדה אותה מביתה.
מישונו- רב שילדיו נוטשים אותו משום שכספו אזל.
ראסטיניאק- הבן מנצל את אמו ואת משפחתו. תיאור היחסים המעוותים בין אבות לבנים חוזר בגרסאות שונות יויצר מעין אוניברסליזציה של התופעה וחוקיות קבועה בעלם היצירה. בנים ובנות נוטשים את הוריהם ומנצלים אותם. אבות נוטשים את בנותיהן ומנצלים אותן. הסיפור של אבא גוריו ובנותינו אינו מקרה חריג, אלא תופעה חברתית אופיינית לחברה הפאריסאית המתוארת ברומן. חוקיות זו היא חלק מאותו עולם שסדריו התהפכו. הכסף ממלא את מקום הרגש ומערער את יסודות מוסד המשפחה.

האבהות ביצירה: הספר נקרא אבא גוריו למרות שהוא אינו הדמות המרכזית, השם נועד לרמז על מרכזיות האבהות כתימה ביצירה. ראסטיניאק מחפש לו אב רוחני בפריס לאחר שניתק את קשריו עם משפחתו בכפר. ווטראן וגוריו- שניהם מנסים להיות אב לראסטיניאק בדרך של תמיכה נפשית ואימוץ רוחני. שניהם מנסים להתוות לו דרך בישירות- ווטראן בהרצאותיו וגוריו- בעקיפין באורח חייו. הרצון להיות אב ממלא אפוא תפקיד מרכזי בחייהם של גוריו וווטראן כמו בחיי ראסטיניאק .
כשנודע לגוריו כי בנותיו אינן באות לפני מותו, הוא זועק בכעס:
"המולדת תחרב אם ינהגו זלזול באבות. זה ברור, החברה, העולם תלויים באבהות והכל יתמוטט אם ילדים שוב לא יאהבו את אבותיהם" (237).
אבהות מעורערת היא יסוד הרס הסדר החברתי. ברומן מספר אמרות המעידות על גישות שונות כלפי מוסד המשפחה: ווטראן פורש את תפיסתו לגבי האמהות; אבא גוריו מרוכז כל כולו בסיפוק צרכיהן של בנותיו מתוך מחשבה שבכך הוא מחזק את אהבת בנותיו כלפיו ולמעשה אינו מבין כי הן מנצלות אותו בצורה צינית. ראסטיניאק נזכר במשפחתו, ומצפונו מתעורר. הידרדרותו המוסרית תוך כדי מאמציו להשתלב בחברה מוצגת בניגוד ליחסי המשפחה התקינים בפרובינציה. בחירתו של בלזאק בתקופה ההיסטורית שלאחר המהפכה, כשברקע מצטייר עולם שאושיותיו מתפוררות מבליטה את תמונת העולם המתקבלת מתוך מעשי הדמויות – עולם שכללי החים וההתנהגות המסורתיים אינם תקפים בו. הכסף עומד בראש סיום הערכים כשהוא מעוות את יחסי המשפחה המקובלים בין אבות ובנים, בין בעלים ונשותיהם.

הסיום הסגור: סיום סגור- נקודת סיום של רצף מסוים המאשרת ציפיות שנבנו לאורך כל הרצף ע"י עקרונות ארגון של חלקיו. שרשרת המאורעות- תהליך ההידרדרות המוסרי- מסתיימת בהליכת ראסטיניאק לסעודה המסמלת בחירה בדרך חיים חדשה שנקשרת למאורעות הקודמים. יש עמדה של המספר גם כלפי צעד זה. ציפייה כללית לסגירות, להכרעה. ציפייה ספיציפית לסגירות – ביחס לדמויות: בחירתו של ראסטיניאק במאבק ולא במרד. לאורך הרומן ראינו את היסוסיו רתיעתו מהחברה. בסוף הרומאן הוא קובר את גוריו ומזיל דמעות ויוצא בקריאת תיגר על פאריס. הוא ובחר במאבק שפירושו אינו דחיית החברה אלא השתלבות בה.

סיום סגור יכול להיות משני סוגים:
א. סיום המאשר ציפיות שנבנו לאורך הרצף (כמו ברומן זה)
ב. סיום מפתיע אשר בדיעבד אנו מוצאים את הצדקתו ברצף שאותו הוא מסיים.

אבא גוריו מסתיים עם סיומו של שלב חשוב בחיי ראסטיניאק- תהליך חניכותו והפיכתו מנער פרובינציאלי בעל מצפון מפותח וערכי מוסר ובעל שאיפות לקידום בחברה לעלם העומד על סף הכניסה לחברה הגבוהה בפאריס המתפשר עם מצפונו ע"מ לעלות בסולם החברתי. מבחינת התהליך המתואר ברומן זהו סיום סגור מובהק. סיום- המשפט האחרון מרמז על העתיד- הוא יוותר על מצפונו גם בעתיד. גם גורל הדמויות המשניות נמסר לנו ואנו יודעים מה עלה בגורלן.

במהלך הרומן עולה העמדה השיפוטית השלילית בצורה ברורה וחד משמעית כלפי החברה וכלפי מי שבוחר להשתלב בה, אולם בסיום היצירה ישנו יחס דו-ערכי כלפי הדמויות המרכזיות ובייחוד כלפי ראסטיניאק.
מחד, באלזאק בז לגיבור הצעיר שאינו מסוגל לעמוד בפיתויי החברה. הערכים שאיתם הגיע לפאריס הולכים ונזנחים ככל שהרומן מתפתח. אך המספר רואה גם את תכונותיו הטובות של ראסטיניאק: הוא מגונן על אבא גוריו, הוא נמצא איתו ברגעיו האחרונים ודואג להלווייתו. בד בבד עם השתלבותו בחברה הפראיסאית, המחבר המובלע לא שולל אותו לחלוטין ויוצר הפרדה בינו לבין אנשי פאריס המושחתים ורודפי הממון והמעמד.