 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שירים לעת אביב
רון גרא גיליון מס' 53 - ניסן תשע"ד * 4/14 הַמַּסָּע אַחֲרֵי הנדל"ן
מֵאָז הַמַּחֲלָה, מֵאָז שֶׁהִיא נָגְעָה כִּמְעַט בְּכָל הַדְּלָתוֹת בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, הֶחְלַטְתִּי לוֹמַר לַדִּירָה מִלּוֹת פְּרֵדָה, הֶעֱתַקְתִּי מְקוֹם מְגוּרַי שָׂכַרְתִּי דִּירָה לְשָׁנָה, וְיָצָאתִי מִיָּד לַמַּסָּע לָקַח לִי זְמַן לְהָבִין שֶׁאֵין דִּירָה בְּתוּלָה, בְּזוֹ הַזְּמַנִּית חוֹגְגִים מֵעָלַי הַשְּׁכֵנִים וְהַחֲטָאִים, בְּלִי סֻלַּם עוֹלִים כְּרוּחַ פְּרָצִים, רָצִיתִי וּפָחַדְתִּי לִפְרֹץ דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה, לַעֲלוֹת עַל אֵיזוֹ גִּבְעָה, לְחַפֵּשׂ מִסְתּוֹרִין עַל הַר בִּשְׁמוּרָה . מָצָאתִי דִּירָה חֲדָשָׁה בְּמָקוֹם חָדָשׁ עַל גִּבְעָה, צוּר יִצְחַק. צוֹפָה אֶל הַשְּׁכֵנָה טַיְבֶּה. דִּירָה בַּקּוֹמָה מִינוּס אַחַת עִם מִרְפֶּסֶת גְּדוֹלָה, שֶׁשָּׁבְתָה אֶת עֵינַי, בְּדִמְיוֹנִי הַמִּדְבָּרִי עָלוּ מַחְשָׁבוֹת, חִדְּדוּ אֶת חוּשַׁי לְאַחַר הִתְלַבְּטֻיּוֹת, עֵרֻיּוֹת הַלַּיְלָה וְהָרוּחַ שֶׁהָלְכָה רָכִיל וְהַזְּהִירָה מִפְּנֵי הַמֶּרְחָק הָרָחוֹק מִבֵּית הַחוֹלִים, מִפְּנֵי יְרִיּוֹת הַשְּׁכֵנִים הַשְּׂרֵפוֹת וְהָרֵיחוֹת, טָמְנָה כִּמְעַט פַּח לַחֲלוֹמִי . בְּהַבְזִּיק הָרַעַם הֶחְלַטְתִּי לִקְנוֹת. כָּעֵת מַמְתִּין לְקַבָּלַת הַדִּירָה, עַד יַעַבְרוּ מִסְפָּר חֲדָשִׁים, וְהַהִרְהוּרִים מַכְחִישִׁים אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה, כְּחוֹמָה מִכָּאן וּמִכָּאן. לֹא אֵדַע אִם סָתַמְתִּי מַעְיָן הִרְהוּרִים מִי אָמַר שֶׁלְּהַחְזִיק קְטוּשֵי פָּנִים פּוֹחֲדִים בַּחַיִּים, כְּדָאִית לַסּוֹבְלִים , גַּם אִם הַתִּקְוָה, עֲדַיִן מַוְרִידָה בָּעוֹרְקִים . יוֹשְׁבִים בַּחוּץ, עַל סַפְסְלֵי מַתֶּכֶת צְבוּעִים בְּצֶבַע כֶּסֶף. קְמוּטִים, סִיגַרְיוֹת גְּרָאס בְּשִׂפְתֵיהֶם שֶׁל אֲחָדִים. שׁוֹפְכִים מַבָּט כּוֹאֵב, וּמְקַוִּים לְאוֹר בִּקְצֵה הַיָּגוֹן. הַפְּחָדִים פִּנּוּ מְקוֹמָם, לַעֲיֵפוּת. הַזֵּעָה הַמְּצִיפָה לַקִּפָּאוֹן, הַחַיִּים עוֹבְרִים מֵהֲלִיכָה לִזְחִילָה, מִזְּחִילָה לַהֲלִיכָה, לִפְעָמִים לְרִיצָה וְשׁוּב לִזְחִילָה . וְתַכְלִית אַיִן . נִשְׁאָרִים זִכְרוֹנוֹת עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶׁל הַבְּדִידוּת, שֶׁל הַהִשָּׂרְדוּת, שֶׁל מַה שֶּׁהָיִינוּ וּמִי שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לִהְיוֹת. מַה נּוֹתָר? אִם לֹא כְּאֵב אֲפַרְפַּר, מוּסִיקָה כְּנוּעָה, שֶׁל אִי יְכֹלֶת לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹר, בְּאוֹתָם מְקוֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַפְנוּ בָּהֶם רַק אֶמֶשׁ . עַכְשָׁו הֵם נִרְאִים כְּבַעֲלֵי יֶתֶר עֵרֶךְ . מִתְכַּנֵּס בְּעַצְמִי מֵאָז שֶׁנִּכְנְסָה הַשְּׁכֵנָה הַחֲדָשָׁה. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם לַיְלָה אוֹ שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. בְּכָל שִׁשִּׁי הוֹלְכוֹת וּמִתְרַבּוֹת הַמְּסִבּוֹת. הִלּוּלוֹת בַּחֲצוֹת עַד שָׁלוֹשׁ. אֲנִי מַאֲזִין לְמַדְרֵגוֹת הָעוֹלוֹת הָרַבּוֹת. הֵן וְלָאו . גְּבוּרַת מִתְהוֹלְלִים מִתְהַלְּלִים זֶה לְזֶה נוֹקְשִׁים הָאֲבָרִים. בְּשָׂרָם עוֹרֵג. הַסְּתָו כְּבָר כָּאן הָרוּחַ מוֹלִיכָה תְּשׁוּקוֹתֵיהֶם הַמַּפְלִיגוֹת אֶל אָזְנַי. מִצַּלֶּקֶת חֲלוֹמוֹתַי הַהוֹפְכִים לְחוֹל . הִבְהוּבֵי חַלּוֹנוֹת, מִישֶׁהוּ טִלְפֵּן לַמִּשְׁטָרָה, נִדְלְקָה תִּקְוָה, אֲנִי מִתְכַּנֵּס בְּעַצְמִי כִּצְדָפָה בְּשִׁרְיוֹן מַקְשִׁיב לַנִּגּוּן וּמַפְעִיל אֶת הַדִּמְיוֹן בְּדִידוּת חֲמוּרָה לזכרה של דודתי אסתר נימן-נאמןרַק מִן הַבְּדִידוּת, חָלְתָה וְנִפְטְרָה דּוֹדָתִי אֶסְתֵּר. מֵאָז נִקְטַף בַּעֲלָהּ בַּחֲטָף, וְהִיא בַּת חֲמִשִּׁים בִּלְבַד לֹא מָשׁוּ תְּמוּנוֹתָיו, הִתְאַכְסְנוּ בִּלְבָבָהּ וְאִתָּן נִפְגְּשָׁה בְּכָל שָׁעָה. מֵאָז הִיא הִתְקַיְּמָה בִּשְׁלִיחוּת הָעֶצֶב בְּעֶזְרַת הַמְּלָגוֹת שֶׁחִלְּקָה עַל שְׁמוֹ. פֶּרֶץ שֶׁל דְּמָעוֹת לִוּוּ יָמֶיהָ, הַלְּבָד רָטַט בְּכָל אֲבָרֶיהָ . הַשְּׁכֵנוֹת הַטּוֹבוֹת נִסּוּ לְהַרְגִּיעָהּ, הִיא רַק אֶל הַתְּמוּנָה שֶׁבַּמִּסְגֶּרֶת הֵרִימָה מַבָּטָהּ. כְּיוֹשֶׁבֶת רֹאשׁ ויצ"ו בְּעִירָהּ נִסְּתָה כּוֹחָהּ, פְּעִילוּת הִתְנַדְּבֻיּוֹת לְמַעַן הַשִּׁכְחָה. עֶזְרָה יוֹם יוֹמִית לְאִמִּי הַחוֹלָה . אַךְ לֹא הִצְלִיחָה לִשְׁכֹּחַ לַעֲמֹד בַּפִּרְצָה, לֵילוֹת הַבְּדִידוּת פִּלְּסוּ דַּרְכָּם אֶל תּוֹכָהּ. הָלְכָה וְנֶחְלְשָׁה, הַמַּחֲלוֹת צָעֲדוּ לְצִדָּהּ, הָרְעָדָה סָחֲפָה אֶת גּוּפָהּ. כְּיוֹנָה מִחוּץ לַשּׁוֹבָךְ אִבְּדָה אֶת מְעוֹפָהּ וְנָפְלָה. שְׁנֵי שִׁירִים הַחֲרָדָה הַיּוֹמְיוֹמִית, כְּלֶחֶם חֹק, כְּמוֹ חֹסֶר הַשֵּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁהַיָּם נָסוֹג, הָעֲרָפֶל מִתְפּוֹרֵר. רוֹחֵשׁ לְפַעְנֵחַ הֶעָבָר, נִשְׁעַן עַל זִכְרוֹנוֹת. בֵּין הַצְּפִיָּה וְלֹבֶן הַקִּירוֹת, אוּלַי תִּפְתַּח דֶּלֶת, תִּדָּלֵק הַתִּקְוָה בַּעֲרוּצֵי הַמַּחְשָׁבָה. ***** הַקַּיִץ מֵת הַסְּתָו גּוֹסֵס, אֲוִיר הַבֹּקֶר מַקְפִּיא כָּל אַף, וְאֵין חוֹמֵד לָצוֹן כְּשֶׁחֹרֶף מִסְתַּעֵר פִּתְאוֹם בְּכָל דְּגָלָיו, מַכֶּה בִּמְשׁוֹטָיו, בִּמְלוֹא רוּחוֹתָיו, אָנוּ כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה נִדְרָכִים לַקְּרָב. שִׁירִים קְצָרִים גֶּשֶׁם,גֶּשֶׁם, שְׁלוּלִיּוֹת הַנֶּפֶשׁ מִתְמַלְּאוֹת, מוּצָפוֹת. הַמּוּעָקָה פָּחוֹת וּפָחוֹת מַצְלִיחָה לְהִתְנַקֵּז וְעוֹלָה עַל גָּדוֹת. * הַבְּדִידוּת, כְּמוֹ יָד שֶׁאִבְּדָה כָּתֵף, יוֹנֶקֶת כְּאֵב. כּוֹרַעַת בִּפְנֵי הָרֵיק כְּשֶׁהַלֵּב גְּדוּשׁ גַּעְגּוּעִים אֶל אֵיזֶה יַחַד הַתָּקוּעַ בְּקֶרֶן הַזִּכָּרוֹן הַשָּׁכוּחַ. * הַחֲרָדָה הַיּוֹמְיוֹמִית, כְּלֶחֶם חֹק, כְּמוֹ חֹסֶר הַשֵּׁנָה כְּמוֹ שֶׁהַיָּם נָסוֹג. הָעֲרָפֶל מִתְפּוֹרֵר רוֹחֵשׁ לְפַעְנֵחַ סוֹד, נִשְׁעַן עַל זִכְרוֹנוֹת בֵּין הַצְּפִיָּה וְלֹבֶן הַקִּירוֹת. אוּלַי תִּפְתַּח דֶּלֶת תִּדָּלֵק הַתִּקְוָה בַּעֲרוּצֵי הַחֲשִׁיבָה. * הַצַּלָּקוֹת הֵן שֶׁבּוֹנוֹת אֶת הָאַהֲבָה, כָּל מַהֲמוֹרָה מוֹסִיפָה אֹמֶץ לְחַכּוֹת. כְּמוֹ סְפִינָה הַתְּקוּעָה בַּמְּצוּלוֹת וּמַמְתִּינָה לַמָּנוֹף. * מְצָאְתִּיהָ שׁוֹכֶבֶת עַל סַפְסַל סִיגַרְיָה בְּפִיהָ, מַמְתִּינָה לִשְׁעַת הַכְּנִיסָה לְמַחְלֶקֶת נִתּוּחֵי הַלֵּב. יוֹם חָרְפִּי וְאַפְלוּלִי, אֶצְלָהּ דְּאָגָה מַמְאִירָה חֲתוּמָה לִבָּהּ אֶל אֲהוּבָה שֶׁנֻּתַּח. עַכְשָׁו הִיא הוֹלֶכֶת אֵלָיו. * גַּם הַחֲלוֹמוֹת נִשְׁחֲקוּ עִם הַשָּׁנִים וְהַתִּקְווֹת . לְהַתְחִיל לְהַגִּיד זֶה כֵּן זֶה בַּחֲלוֹם אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת עִם כְּתֹנֶת סָטֶן לְבָנָה, אָנוּ מִתְמַזְּגִים. אוֹר הַבֹּקֶר עַז וְנוֹצֵץ וְהַלֵּב גָּבוֹהַּ כַּשָּׁמַיִם . הַטּוֹב מְנַצֵּחַ אֶת הָרַע. אֵין פְּרָטִים, יֵשׁ חֶדְוַת מְעִזִּים. בַּמְּצִיאוּת רַבַּת הַמְּרוֹרִים צָרִיךְ לִדְאֹג לְחֻפַּת צֵל, לְהִלָּחֵם בִּנְחִילֵי הַדְּבוֹרִים לְשַׁבֵּר כְּבָלִים בֵּין סִבְכֵי הַמִּכְשׁוֹלִים.. הַחֲלוֹם הוּא סֶרֶט צִבְעוֹנִי. הַמְּצִיאוּת אֲפֹרָה וַאֲנִי אוֹמֵר: "זֶה כְּבָר לֹא זֶה!". מָתַי אֶרְאֶה בַּמְּצִיאוּת עָלֶה זַיִת? לִנְשֹׁם אֶת מְלוֹא הֶחָזֶה, בִּתְחוּשָׁה מַרְגַּעַת וּלְהַתְחִיל לוֹמַר: "זֶה כֵּן זֶה"! בִּמְחִי יָד לְהִטַּלְטֵל וְלִרְאוֹת אֶת דָּמִי מְזַמֵּר זִמְרַת רְנָנִים בְּלִי אֵימָה . בָּרָמָה רֶגַע אֲנִי אוֹסֵף אֶת לִימוֹר, מְתַרְגֶּלֶת שִׁנּוּיֵי חֲשִׁיבָה, אָנוּ יוֹשְׁבִים עַל שְׂפַת הַיַּרְקוֹן- מִמּוּלֵנוּ צָעִיר מְצַלֵּם אִשָּׁה, מֵהֲוָיָה אַחַת אֶל רְעוּתָהּ. מֵעֵבֶר שָׁטִים בְּסִירוֹת מְשֻׁנּוֹת צְעִירִים, מִשְׁפָּחוֹת, בּוֹדְדִים. יָרֵחַ עוֹלֶה, רֶגַע נוֹפֵל כְּכוֹכָב הַנִּמְלָט כְּדָג מֵרֶשֶׁת דַּיָּגִים, מִתְבּוֹסֵס רְווּי צְלָלִים, נוֹפֵחַ נִשְׁמָתוֹ וְנִשְׁטַף בַּמַּיִם הָעֲכוּרִים . טִיּוּל אֱנוֹשִׁי כְּשֶׁאֲנִי מִסְתּוֹבֵב סְבִיבִי, אֵין אִישׁ אִתִּי. קֹר אֲבָנִים בְּגַבִּי – בִּנְשִׁימָה מְרִירִית אֲנִי מַזְמִין מוֹנִית, נַהָג שֶׁיְּטַיֵּל עִמִּי. חוֹלְפִים עַל פְּנֵי שְׂדֵרוֹת צוֹחֲקוֹת, אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הַגּוֹרָל מָהַל יְמֵיהֶם בִּמְתִיקוּת חֲבִיבָה כְּשֶׁרוּחַ סְתָוִית נְעִימָה נוֹשֶׁבֶת בְּמִתְנַשְּׂאִים לַשָּׁמַיִם. פְּרִיחָה מְנִצָּה וְנוֹשֶׁרֶת, הָעֲסָקִים נִרְאִים חֲכָמִים בָּתֵּי הַקָּפֶה מְנַצְנְצִים. חֹם בּוֹהֵק בִּפְנֵיהֶם שֶׁל עוֹבְרִים וְשָׁבִים. אֲהָבוֹת פּוֹרְחוֹת בִּלְחָיַיִם שֶׁל כְּלָבִים הַמְּקַשְׁקְשִׁים בִּזְנָבָם. הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת עַל בִּרְכֶּיהָ מְבָרֶכֶת וְלוֹטֶשֶׁת עֵינַיִם. יֵשׁ וַאֲנִי זָקוּק לְטִפּוּלִים בְּבֵית הַחוֹלִים אֲנִי מַזְמִין נַהָג מוֹנִית, אָדָם שֶׁיְּלַוֶּה אוֹתִי, שֶׁיִּהְיֶה אֱנוֹשִׁי עַד כְּאֵב. שֶׁיָּצִיץ עִמִּי בְּיַחַד, בִּבְנֵי אָדָם בְּחֻלְשָׁתָם, בְּגוּפוֹת הַנּוֹבְלִים לִפְנֵי וְאַחֲרֵי הַטִּפּוּלִים, בַּיָּדַיִם שֶׁזָּקְנוּ בְּלֹא עִתָּם. בַּפֵּרוֹת הַנּוֹשְׁרִים בְּלִי דְּבַשׁ, בַּכְּאֵב הַנּוֹפֵחַ וְעַל עֲרוּגוֹת יָעוּט. כָּךְ נָעִים אֲנַחְנוּ כִּבְתוֹךְ מְסִלָּה וְאַט אַט דְּמוּתֵנוּ מִשְׁתַּנָּה. הַסְּעָרָה גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם, הוּא אֵינוֹ נוֹטֵשׁ מִתְלַבֵּשׁ בְּחָפְזָה מַלְבִּין בְּרִקְמָה לְבָנָה. אֲבָנִים שְׁקוּפוֹת מְקַשְּׁטוֹת אֶת הָרְחוֹב. קוֹלוֹת עוֹלִים בַּמַּדְרֵגוֹת. שְׁלוּלִיּוֹת הַנֶּפֶשׁ מִתְמַלְּאוֹת, מוּצָפוֹת. הַמּוּעָקָה פָּחוֹת וּפָחוֹת מַצְלִיחָה לְהִתְנַקֵּז, וְעוֹלָה עַל גְּדוֹתֶיהָ. אָדָם יֵשׁ וְנִשְׁכַּח אָדָם מִיְּלָדָיו, יוֹצֵא לְמַסָּע וּבְפִיו תְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה מַרְבֶּה תְּחִנָּה מִמַּאֲבַק יָמָיו. וְיֵלֵךְ.. וְיֵלֵךְ... וְיֵלֵךְ.. בִּתְחִלָּה סָמוּךְ הוּא בַּחֲסִינוּתוֹ כְּנֶגֶד הַגֶּשֶׁם וְהַשָּׁרָב, הַזְּמַן מֵכַסֵּהוּ כְּבֶגֶד, אַךְ מַכְמִיר אֶת חֻקָּיו, הַמְּצִיאוּת מִשְׁתַּנָּה מוֹחֶקֶת תַּלְתַּלָּיו. וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ נִשְׁכַּח נִשְׁכָּח. וּמִי שֶׁבְּבֵיתוֹ שֶׁלּוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ נָפַח אֶל בֵּית הַחַיִּים יַעֲלוּ יְלָדָיו שֶׁמֵּאִתּוֹ נִשְׁכַּח. הָאַהֲבָה הַצַּלָּקוֹת הֵן שֶׁבּוֹנוֹת אוֹתָהּ, הַסַּכָּנוֹת כְּסַכִּינִים בְּגוּפָהּ . הַמַּחְשָׁבוֹת כְּקוֹצִים מַעֲרִימוֹת כִּשְׁלוֹנוֹת, כָּל מַהֲמוֹרָה מוֹסִיפָה אֹמֶץ לְחַכּוֹת. כִּסְפִינָה טְרוּפָה הַמַּמְתִּינָה לַהִתְבַּהֲרוּת הַמָּחָר. |
|
