מעמקים - ללב יש הגיון משלו מאת מלכה נתנזון
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

ללב יש הגיון משלו מאת מלכה נתנזון
הוצאת עקד

מאת דליס

גיליון מס' 53 - ניסן תשע"ד * 4/14

ספר זה הוא מסמך דוקומנטארי על מאבקו של היחיד בתוך מציאות ישראלית רווית מלחמות, הספר מקיף תקופה של 40 שנים. מלכה נתנזון כתבה רומן אוטוביוגרפי על הקורות את משפחתה. הסופרת בחרה להשתמש בשמות בדויים לגיבוריה ובכך ביקשה להיות הדוברת של משפחות אחרות שנקלעו למצב דומה.

הנושא הוא הלם קרב, ובשפה המקצועית:.D. S.T. P 'פוסט טראומה סינדרום'. הבעל, בספר שמו נמרוד, הוגדר כהלום קרב. נפגע, גם פגיעה פיזית, במלחמת ההתשה, בשנת 1969. נדמה כי מלחמת ההתשה נדחקה בשיח הציבורי לשוליים, משום מה אירועי המלחמה הנמשכת הזו נראים פחות נוצצים, נטולי אותה הילה שזכו בה מלחמות אחרות. נמרוד היה אדם נורמטיבי, מתפקד, פעיל, חייל בשיריון, מפקד טנק, אחרי השחרור בעל מקצוע ובעל חנות, עד היום הנורא, הרגע הנורא ששינה את חייו ואת חיי משפחתו. הפציעה הייתה פיזית, אך הפגיעה הנפשית, היא זו שהכריעה. בהיותו בטנק, ראה מול עיניו את מטוסי האויב מנמיכים גובה, ומטילים פצצות עליו ועל חבריו החיילים, וכפי שהוא מתאר- 'כל כך קרוב היו, עד שראה את פני הטייסים'. זווית הראייה בספר היא של הרעייה, האישה שאיתו. האישה שבוחרת לדבוק בו ללא תנאי, למרות שהייתה צעירה ויכלה להתנתק ולפתוח בפרק חיים חדש, הרחק מן הסבל, מן האווירה היומיומית הקשה מנשוא, דבר שרבות מנשות הלומי- הקרב עשו. בתוך התיאורים האותנטיים מורגשים הנתונים הבאים: אהבה אין-סופית, מסירות, נאמנות, מחויבות, קשר ובמקביל- ימים שייאוש כיכב בהם, מגבלה של כוחות, אין אונים, מוטיבציה מהתלת ומטלטלת, חוסר הבנה מצד גופים ציבוריים ומוסדות המדינה.

המלחמה של הלומי הקרב היא מלחמה שלא נגמרת, כל יום הוא פרק חדש של מאבק. דרכי טיפול נכללים בספר מפיה של הפסיכולוגית- רות נצר, שמפרטת מסמנים לטיפול- התמודדות מול התפרקות האישיות, ויתור על מיתוס הגיבור, התאבלות על אובדן הדימוי העצמי, מתן לגיטימיות לחוסר הישע.

לשון הכתיבה ייחודית, אין תיאורים בכרונולוגיה מסודרת. המחברת מתחילה בקטע אינפורמטיבי ואז היא מתבלת את הנאמר במוטיבים ליריים, עובדה שמביאה לטקסט הקשה איזה רוך, איזה נועם. העובדות התיעודיות מקבלות מפנה סוריאליסטי עם שמץ הומור ועושר צבעוני. כך העובדות חודרות דרך מסנן פיוטי. גם כאשר התכנים מעיקים, והפירוט רחב ישנה רוח נינוחה, גם הסבל יכול לקבל רוגע. הקורא מיד מרגיש אמפטיה, שותפות. מי הגיבור בסיפור הזה? מי הגיבור בעל כורחו? שניהם. הלום הקרב, ודאי שמבקש לעצמו מציאות אחרת, והרעיה, שכמו חודרת אל קרבי הבעל ומקבלת על עצמה חלק מייסוריו, האישיות שלה מתפתחת כשהוא נמצא שם, מין קשר סימביוטי מופלא. כל האנרגיות שלה ממוקדות למטרה, מציאת פתרונות יצירתיים לשפר מצבו של הבעל ובניית איזו משפחתיות וגידול ילדים, וזוהי גבורה עילאית. בספר זה ניתן דגש על דור שני להלומי קרב. הבת שחיברה שיר לאביה ובו היא מבקשת למחוק לו את המוח. הבן שסובל מאביו שעוקב אחריו לכל מקום ומעורר את לעג חבריו עליו וגם עד להפצרותיו של האב שיתחבא מן ה'פצצות' המוטלות עליהם. דור שני להלומי קרב חופף מעט לדור שני של פליטי השואה, ומלכה נתנזון היא דור שני לניצולי השואה. גם פן זה מוזכר בספר.

ספר זה הוא מסמך נדיר, חשוב מבחינה ציבורית ישראלית. תופעת הלם הקרב, היא מצב שנוח לטאטא אותו לקרן זווית, להשאיר אותו רק אצל אלה שחווים אותו. הגיבור החוזר מן המלחמה עם לקויות גופניות מתקבל בזרועות פתוחות ומבינות, הלום הקרב לא מובן, הוא חידתי, היחס אליו אמביוולנטי. הלומי הקרב אינם מתהלכים עם אות הפציעה על מצחם, פגיעתם אילמת, ומלכה נתנזון נתנה להם במה מכובדת, רגישה, במעלה ספרותית גבוהה.